וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֵאמֹר: שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל:  וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֹתָם בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר:  מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּצְאִים מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: במדבר.

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל:

ובהמשך:

אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וָאָלֶף שְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים: וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת:

לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת:

מספר שמות, על פי שבט, על פי ראש השבט אליו בני ישראל שייכים, יהודה.. אשר.. דן.. כל שבט והנחלה שלו.

בנים מתפקדים בפקודת נחלה מבן עשרים שנה ומעלה ובתנאי שהם יוצאי צבא. ובתנאי שהם משך לראש השבט. יהודי הוא מזרע יהודה. ולא מזרע תמר שאביה ואמה היה כנענים.

לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ:  אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ: עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ בֵּין רַב לִמְעָט: במדבר.

לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ:

חלוקת הנחלות, האדמה,  מתחלקת בתוך שבט למשפחותיו על פי כמה פקודים יש לכל משפחה.

**למשל משפחה בת עשר נפשות ובמשפחה שלוש נפשות מבן עשרים שנה ומעלה שבן אחד מבן עשרים שנה ומעלה לא שירת בצבא. החלק של המשפחה הזאת נמדד על פי שתי נפשות פקודות יכול להיות גם משפחה בת חמש נפשות ששלוש מהן פקודות והם יקבלו חלק בנחלה שהוא גדול יותר משל המשפחה בת עשר הנפשות. בדרך הזאת של אתה קונה גם במעשים את חלקה בירושה שהוריש בורא עולם לישראל. וזאת לא בכסף, במעשים, במאמץ ובהתנדבות. במקרה הזה לצבא.

לצורך הענין בן גביר לא יורש נחלה בישראל הוא לא נפקד בפיקודים האלה יען כי בן גביר לא יוצא צבא (את המתנדבים (לא מקבלי שכר) בזק"א אני הייתי מחשיבה כמשרתים בצבא, גם מד"א, גם משמר אזרחי).

ברור שלדוס שלא עושה צבא, אין חלק נחלה בנחלת השבט שלו הוא לא פקוד לצורך קביעת גודל חלק המשפחה בנחלת השבט.

ושוב, נחלת אדמה ולא בית על הנחלה היא הירושה שהוריש בורא עולם לישראל אך הבית שהוא בנה היא קנינו משכרו ומעבודתו, במקרה הזה הדבר לא נמדד על פי גודל המשפחה, פה אין ענין לעם איזה גודל בית בנה לעצמו אדם משכרו..

יש נחלה ויש בית על נחלה.

נגיד גר (אזרח לא יהודי שאינו יורש ארץ) בנה בית בנחלת יהודה, ברור שהנחלה לא שלו, אך הבית עליה קנינו.  אם מכרת לו חלק מהנחלה ואתה רוצה אותה בחזרה, בשנת היובל, אתה פודה אותה ממנו. וזאת בכסף ולא בחינם, במחיר שווה ערכו כסף על משל שתי תבואות, הפדיון של הנחלה שנמכרה נמדד בשתי תבואות זה הסכום שאתה משלם כדי לפדות, ערך שתי תבואות מהנחלה, הנחלה במקרה הזה היא החלק שלך בנחלת יהודה. ברור שיש התכנות ששתי התבואות הן לא באותו ערך כביום שמכרת לו אך כך נשמר הערך של הנכס מבחינת מה אפשר לעשות באותה עת עם פדיון הנכס.

אפשר להמשיל זאת לעת שהאשכנזים גרו בגרמניא כגרים בה, כפליטים בה ועם השואה גורשו מבתיהם ושוכנו במקומם  בבתים אלה גרמנים. עיקול הנכסים של הגר האשכנזי בגרמניא על נחלת הגרמנים שאינה נחלת עם ישראל נחשב לחוסר צדק ומשכך נתנו להם פיצוי אחרי המלחמה.

הפיקודים הם לפי בן זכר, נשים לא נמדדות בפיקודים אלה ומשכך גודל נחלת המשפחה.

נגיד שרי אריסון ומשקיעים כמוה קנו בתים ולא גרים בבתים האלה בני אדם, יש כ- 170000 דירות רפאים בישראל, ברור שהדבר קנין והמדינה לא יכולה לעקל את הנכסים האלה ללא פדיון כסף ולשכן יהודים בבתים אלה. ואם תגיד לי שכאישה אין לי זכות לרשת את אימי שירשה את קנין אבי, אז תגיד גם שלעפרה שטראוס ושרי אריסון אין זכות לרשת את אביהן וכמובן אין להן זכות להוריש חלק מקנינן לבנותיהן. ולעפרה ולשרי יש אחים זכרים. אתה תגיד גם שלבן אחותי אין זכות לרשת את חלק אימו כי לאימו אין זכות לרשת את אימי והלאה…

ברור שמה שנבנה על הנחלה לצורך הענין נחלת דן שחלק ממנה היא פתח תקווה ותל אביב, הוא קנין שאינו חלק מירושות נחלות ישראל.

בעת הזאת שיהודה התנחל גם בדן, מקרקעי ישראל, המדינה מכרה אדמות בכסף ומשכך אם המדינה רוצה לפדות את האדמות היא צריכה לקנות בכסף, ברור שבית שנקנה בכסף יפדה בכסף באם הקונה ירצה למכור.

ושוב, ללוי שהכהנים ממנו אין נחלה בישראל. ובעת הזאת גם הלוי קונה בית משכר עבודתו ומוריש לילדיו כרצונו. גם פה אין ענין לעם בדבר.

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם עָרִים לָשָׁבֶת וּמִגְרָשׁ לֶעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם:  וְהָיוּ הֶעָרִים לָהֶם לָשָׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶם יִהְיוּ לִבְהֶמְתָּם וְלִרְכֻשָׁם וּלְכֹל חַיָּתָם: במדבר.

עם ישראל מצווה לתת אחוזה ללוי, כל שבט מפריש חלק לעיר לוי בנחלת השבט שלו:

וְהָיוּ הֶעָרִים לָהֶם לָשָׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶם

ברור שלא מדובר בדירה מעמידר.. וגם במקרה זה מדובר על קנין ורכוש שאין לו כל קשר לירושה שהוריש בורא עולם לישראל והדבר לא נמדד לצורך חלוקה:

יִהְיוּ לִבְהֶמְתָּם וְלִרְכֻשָׁם וּלְכֹל חַיָּתָם:

מרים לא היתה בת כהן, היא היתה בת לוי ונביאה ולא היה לה בעל ולא היו ילדים והיא היתה אחותו גדולה של משה שבהיותו בן שמונים התיצב אל מול פרעה, כך שיש התכנות שהיא מתה כשהיתה בערך בת מאה שנים כשמתה.

ומרים לא סמכה יד אחריה כמו שאחיה סמכו יד אחריהם, בת לא סומכת יד.

וּמֹשֶׁה בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה בְּדַבְּרָם אֶל פַּרְעֹֽה: שמות.

ברור שלנשים כמו מרים יש זכות לגור בבית משלהן ואין דין מוות על אישה כזאת.

מרים לא העבירה הלאה- פרשת מי מריבה- לימודי תורה- תוכנית לימוד- לימודי שנת שבעים ושלוש לקוממיות שהפכה עצמאות.

למחשבה:

וַיֹּסֶף אַף יְהוָה לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה:  וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב שַׂר הַחַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ שׁוּט נָא בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע וּפִקְדוּ אֶת הָעָם וְיָדַעְתִּי אֵת מִסְפַּר הָעָם:  וַיֹּאמֶר יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ וְיוֹסֵף יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָעָם כָּהֵם וְכָהֵם מֵאָה פְעָמִים וְעֵינֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ רֹאוֹת וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ לָמָּה חָפֵץ בַּדָּבָר הַזֶּה:  וַיֶּחֱזַק דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב וְעַל שָׂרֵי הֶחָיִל וַיֵּצֵא יוֹאָב וְשָׂרֵי הַחַיִל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לִפְקֹד אֶת הָעָם אֶת יִשְׂרָאֵל: וַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וַיַּחֲנוּ בַעֲרוֹעֵר יְמִין הָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל הַגָּד וְאֶל יַעְזֵר:  וַיָּבֹאוּ הַגִּלְעָדָה וְאֶל אֶרֶץ תַּחְתִּים חָדְשִׁי וַיָּבֹאוּ דָּנָה יַּעַן וְסָבִיב אֶל צִידוֹן: וַיָּבֹאוּ מִבְצַר צֹר וְכָל עָרֵי הַחִוִּי וְהַכְּנַעֲנִי וַיֵּצְאוּ אֶל נֶגֶב יְהוּדָה בְּאֵר שָׁבַע:  וַיָּשֻׁטוּ בְּכָל הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ מִקְצֵה תִשְׁעָה חֳדָשִׁים וְעֶשְׂרִים יוֹם יְרוּשָׁלִָם: וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל הַמֶּלֶךְ וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ חַיִל שֹׁלֵף חֶרֶב וְאִישׁ יְהוּדָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ:וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ אַחֲרֵי כֵן סָפַר אֶת הָעָם וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוָה חָטָאתִי מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וְעַתָּה יְהוָה הַעֲבֶר נָא אֶת עֲוֹן עַבְדְּךָ כִּי נִסְכַּלְתִּי מְאֹד: שמואל.

וַיֹּסֶף אַף יְהוָה לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה

וַיֹּאמֶר יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ וְיוֹסֵף יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָעָם כָּהֵם וְכָהֵם מֵאָה פְעָמִים וְעֵינֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ רֹאוֹת וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ לָמָּה חָפֵץ בַּדָּבָר הַזֶּה:

בדברי הימים, כתוב אחרת:

וַיַּעֲמֹד שָׂטָן עַל יִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִיד לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל:  וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל יוֹאָב וְאֶל שָׂרֵי הָעָם לְכוּ סִפְרוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד דָּן וְהָבִיאוּ אֵלַי וְאֵדְעָה אֶת מִסְפָּרָם: וַיֹּאמֶר יוֹאָב יוֹסֵף יְהוָה עַל עַמּוֹ כָּהֵם מֵאָה פְעָמִים הֲלֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֻּלָּם לַאדֹנִי לַעֲבָדִים לָמָּה יְבַקֵּשׁ זֹאת אֲדֹנִי לָמָּה יִהְיֶה לְאַשְׁמָה לְיִשְׂרָאֵל:וּדְבַר הַמֶּלֶךְ חָזַק עַל יוֹאָב וַיֵּצֵא יוֹאָב וַיִּתְהַלֵּךְ בְּכָל יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִָם: וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל דָּוִיד וַיְהִי כָל יִשְׂרָאֵל אֶלֶף אֲלָפִים וּמֵאָה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב וִיהוּדָה אַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב: וְלֵוִי וּבִנְיָמִן לֹא פָקַד בְּתוֹכָם כִּי נִתְעַב דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָב: וַיֵּרַע בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים עַל הַדָּבָר הַזֶּה וַיַּךְ אֶת יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל הָאֱלֹהִים חָטָאתִי מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְעַתָּה הַעֲבֶר נָא אֶת עֲווֹן עַבְדְּךָ כִּי נִסְכַּלְתִּי מְאֹד: דברי הימים.

וַיַּעֲמֹד שָׂטָן עַל יִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִיד לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל:

וַיֹּאמֶר יוֹאָב יוֹסֵף יְהוָה עַל עַמּוֹ כָּהֵם מֵאָה פְעָמִים הֲלֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֻּלָּם לַאדֹנִי לַעֲבָדִים לָמָּה יְבַקֵּשׁ זֹאת אֲדֹנִי לָמָּה יִהְיֶה לְאַשְׁמָה לְיִשְׂרָאֵל:

וַיֵּרַע בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים עַל הַדָּבָר הַזֶּה וַיַּךְ אֶת יִשְׂרָאֵל:

וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל הָאֱלֹהִים חָטָאתִי מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְעַתָּה הַעֲבֶר נָא אֶת עֲווֹן עַבְדְּךָ כִּי נִסְכַּלְתִּי מְאֹד:

.

לגבי ילדים שהוצאו מבית אבותיהם לפנימיות ולקיבוץ כילדי חוץ גם ילדים שנחטפו כמו ילדי העדה התימנית והבולגרית החטופים. ילדים אלה, הם אינם יתומים וגם הם אינם פקודים, הוצאתם מבית אביהם לא לקחה חלק מנחלת המשפחה גם כי הם לא פקודים. הוצאתם מבית אביהם לא הביאה זכות נחלה לקיבוץ או לחוטפים.

לגבי יתומים אותו הדבר,

אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ: תהלים.

עד שיגיעו לשנתם העשרים ועד אחרי שרותם הצבאי הם לא פקודים, לא יורשים ואם אימם התחתנה,  בעלה החדש לא מקבל דרכה את חלקו של האב שמת בנחלה. ולא מקבל את חלקו של היתום שעדין לא ירש זכות נחלה. לגבי קנין בית מגורים הוא לקבל רק את חלקה של האם באם תבחר להוריש לו ולא לילדיה מבעלה הראשון.

למחשבה שנית.

צריך לבדוק כמה יהודים פקודים יש, ולמדוד את שטח יהודה ולחלק את השטח במספר הפקודים כדי לדעת כמה שטח אדמה יש לכל פקוד והנסמכים לו. ברור שפקוד בשטח יהודה לא מקבל שטח במטה אשר , לא הוא ולא הנסמכים לו. חולון היא לא שטח של שבט יהודה. חולון בגבולות דן.

בת כהן.

מעשר ומעשר מן המעשר.

וַתִּפֹּל עַל פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתֹּאמֶר אֵלָיו מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לְהַכִּירֵנִי וְאָנֹכִי נָכְרִיָּה: וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ וַתַּעַזְבִי אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם: יְשַׁלֵּם יְהוָה פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו: רות.

יְשַׁלֵּם יְהוָה פָּעֳלֵךְ

בורא עולם שילם את משכורת של רות

וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל

המשכורת לא מבועז ולא תחת כנפי בועז באה לחסות רות,

מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו:

וכל זאת בנחלה הזאת שהוריש בורא עולם לישראל.

וחשוב לזכור, הפיקודים הם אחרי הצבא, זה תנאי שהפקוד יהיה אחרי הצבא, זאת אומרת שהצבא לא פוקד, לא מחלק את השלל הזה, את הירושה הזאת, את הפיקוד הזה.