בפתיחת דבריו אומר שמואל לשאול אולי בעינך אתה נחשב קטן כמו שנחשבת בעינך לקטן עם המלכתך אך אתה לא יכול לראות את עצמך ככזה לנוכח העובדה שכעת אתה מלך ישראל, ראש בישראל ומשכך יש לך אחריות ואתה נושא באחריות, במקום הזה אתה לא יכול להחשיב עצמך כאחד העם שלא נושא באחריות:
וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל הֲל֗וֹא אִם–קָטֹ֤ן אַתָּה֙ בְּעֵינֶ֔יךָ רֹ֛אשׁ שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אָ֑תָּה וַיִּמְשָׁחֲךָ֧ יְהוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל–יִשְׂרָאֵֽל: פרשת שאול ויהונתן.
שאול שלא עשה כציווי בורא עולם עשה זאת כרצון העם, אך העם הוא לא כשאול, הוא לא המלך ולמרות ששאול עשה כרצון העם שאול יורד מהמלוכה שאול נושא בדין:
תחשבו על זה כך, נגיד אתה מורה בבית הספר לילדים בגיל שמונה, והלכתם לטיול והילדים בקשו לעשות משהו מאוד מסוכן לגילם כמו לשחות בנהר סוער במיוחד והמדריך אישר להם זאת כרצונם וכל הילדים לאחר מכן בבית החולים... מה עושים במקרה כזה, האם מענישים את הילדים או את המבוגר האחראי.. ברור לכולנו מה התשובה.
ובזאת למעשה תמה מלכותו של שאול ושמואל הלך מעימו שבור לב:
הדבר העציב את שמואל, שמואל אהב את שאול, למרות ששאול חטא שמואל אהב אותו, כמו שאב אוהב בן. במקרה הזה שמואל היה זה שנשלח למצוא ולמשוח את שאול למלך וליווה אותו עוד מצעדיו הראשונים ומשכך ההקבלה לאהבת אב את בנו. ואין מה לעשות, צריך להמשיך הלאה:
