תנובות האדמה בישראל: בין תוצרת מקומית ליבוא, בין שבעת המינים לבינה המלאכותית.

(אגב, המצווה היא לאכול את פרי הגפן- ענבים ולא את העלים. יש האומרים שהחיטה האוקראינית היא הטובה ביותר, אם זכרוני אינו מטעיני מקור עלי הגפן הממולאים הוא מיוון ויש אומרים גם מטורקיא, זה כמו שיש בורקס טורקי ויש בורקס יווני.. והאורז לרוב מסין והודו. גם עלי הגפן לבדם הם מיבוא לרוב משהו בים 60-70 אחוז מהצריכה.

קניתי היום עלי גפן ממולאים באורז בנוסח יווני אורגינאל המיוצרים על ידי נציגות של מפעל יווני בירדן- THE BEST. 

כל עם וההתמחות שלו:

וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶל חִירָם לֵאמֹר: אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת דָּוִד אָבִי כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ עַד תֵּת יְהוָה אֹתָם תַּחַת כַּפּוֹת (רגלו) רַגְלָי:וְעַתָּה הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב אֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רָע: וְהִנְנִי אֹמֵר לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל דָּוִד אָבִי לֵאמֹר בִּנְךָ אֲשֶׁר אֶתֵּן תַּחְתֶּיךָ עַל כִּסְאֶךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי: וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ לִי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם עֲבָדֶיךָ וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת עֵצִים כַּצִּדֹנִים: וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ חִירָם אֶת דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה וַיִּשְׂמַח מְאֹד וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִד בֵּן חָכָם עַל הָעָם הָרָב הַזֶּה: וַיִּשְׁלַח חִירָם אֶל שְׁלֹמֹה לֵאמֹר שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלָי אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת כָּל חֶפְצְךָ בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים: עֲבָדַי יֹרִדוּ מִן הַלְּבָנוֹן יָמָּה וַאֲנִי אֲשִׂימֵם דֹּבְרוֹת בַּיָּם עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּשְׁלַח אֵלַי וְנִפַּצְתִּים שָׁם וְאַתָּה תִשָּׂא וְאַתָּה תַּעֲשֶׂה אֶת חֶפְצִי לָתֵת לֶחֶם בֵּיתִי: וַיְהִי חִירוֹם נֹתֵן לִשְׁלֹמֹה עֲצֵי אֲרָזִים וַעֲצֵי בְרוֹשִׁים כָּל חֶפְצוֹ:  וּשְׁלֹמֹה נָתַן לְחִירָם עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר חִטִּים מַכֹּלֶת לְבֵיתוֹ וְעֶשְׂרִים כֹּר שֶׁמֶן כָּתִית כֹּה יִתֵּן שְׁלֹמֹה לְחִירָם שָׁנָה בְשָׁנָה: וַיהוָה נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ וַיְהִי שָׁלֹם בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה וַיִּכְרְתוּ בְרִית שְׁנֵיהֶם: מלכים)

כֹּֽה־אָמַר֮ יְהֹוָ֣ה צְבָאוֹת֒ תֶּחֱזַ֣קְנָה יְדֵיכֶ֔ם הַשֹּֽׁמְעִים֙ בַּיָּמִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֵ֖ת הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה מִפִּי֙ הַנְּבִיאִ֔ים אֲ֠שֶׁ֠ר בְּי֞וֹם יֻסַּ֨ד בֵּית־יְהֹוָ֧ה צְבָא֛וֹת הַהֵיכָ֖ל לְהִבָּנֽוֹת׃ כִּ֗י לִפְנֵי֙ הַיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם שְׂכַ֤ר הָֽאָדָם֙ לֹ֣א נִֽהְיָ֔ה וּשְׂכַ֥ר הַבְּהֵמָ֖ה אֵינֶ֑נָּה וְלַיּוֹצֵ֨א וְלַבָּ֤א אֵין־שָׁלוֹם֙ מִן־הַצָּ֔ר וַאֲשַׁלַּ֥ח אֶת־כׇּל־הָאָדָ֖ם אִ֥ישׁ בְּרֵעֵֽהוּ׃ וְעַתָּ֗ה לֹ֣א כַיָּמִ֤ים הָרִֽאשֹׁנִים֙ אֲנִ֔י לִשְׁאֵרִ֖ית הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה נְאֻ֖ם יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ בכִּֽי־זֶ֣רַע הַשָּׁל֗וֹם הַגֶּ֜פֶן תִּתֵּ֤ן פִּרְיָהּ֙ וְהָאָ֙רֶץ֙ תִּתֵּ֣ן אֶת־יְבוּלָ֔הּ וְהַשָּׁמַ֖יִם יִתְּנ֣וּ טַלָּ֑ם וְהִנְחַלְתִּ֗י אֶת־שְׁאֵרִ֛ית הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה אֶת־כׇּל־אֵֽלֶּה׃ וְהָיָ֡ה כַּאֲשֶׁר֩ הֱיִיתֶ֨ם קְלָלָ֜ה בַּגּוֹיִ֗ם בֵּ֤ית יְהוּדָה֙ וּבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כֵּ֚ן אוֹשִׁ֣יעַ אֶתְכֶ֔ם וִהְיִיתֶ֖ם בְּרָכָ֑ה אַל־תִּירָ֖אוּ תֶּחֱזַ֥קְנָה יְדֵיכֶֽם׃ זכריה.

מדבר תורה זה ניתן להבין את חשיבות שכר האדם ולא רק, גם שכר הבהמה.

בדבר תורה זה שכר האדם  מובדל משכר הבהמה.

הכוונה לבהמה שאנו אוכלים ממנה או שותים ממנה וגם בהמה משרתת כמו, כלב שמירה, חמור או סוס.

אם בוחנים את שכר הבהמה ומה שכרה של זאת כנלמד מעבודה בדיר או ברפת אז שכרה הוא-

קורת גג, מזון, רפואה, יציאה לאחו, מנוחה בשבת. כן, גם לבהמה יש זכות מנוחה.

אם זה שכר הבהמה ברור שזה לא שכר האדם.

אם בעת ההיא שכר הבהמה איננה אז בעת ההיא שכר האדם לא נהיה.

לא נהיה במשמעות שהאדם לא נהיה. השכר לא מספק את צרכי האדם וצרכי האדם הם לא כצרכים של בהמה.

אפשר להמשיל את זה לשכר עבדות, שכר המקיים את עבדות האדם את השתעבדות האדם.

מתוך המקום הזה נבין מה צריך להיות שכר האדם כדי שלא יהיו בעיות כמו שאומרים.

מתוך המקום הזה לקרוא את הדוח.

בעת הזאת, צריך לקרוא בזהירות. המלחמה שפרצה לפני כשלוש שנים יצרה זעזוע כלכלי, ובמקביל המדינה הפעילה מנגנוני סיוע וקצבאות. צריך לחשוב במקרה זה לכף זכות גם לנוכח הידיעה שהמשק והמדינה הפגינו חוסן ויציבות באם אנו מבדילים את ישראל מהאיראנים, הלבנונים, והעזתים.

חלק ראשון: הנתונים.

עוני, מצוקה והכנסה:

תובנות:

הטבלה מציגה פער עקבי בין העוני הרשמי לבין המצוקה הכלכלית בפועל. בעוד שהעוני הרשמי עומד על כ־20%, ההערכות התפקודיות מצביעות על מצוקה רחבה בהרבה – עד שליש מהאזרחים. הפער הזה נובע מהעובדה שקו העוני מודד מיקום סטטיסטי בלבד, ולא את היכולת האמיתית לממן חיים בסיסיים.

שכר בישראל – הממוצע מול השכר החציוני - ינואר יוני 2025

כדי להבין את מצבו הכלכלי של האזרח, אי אפשר להסתפק בנתוני העוני.

צריך להסתכל גם על השכר.

הנתונים הבאים לקוחים מדוח השכר של הביטוח הלאומי למחצית הראשונה של 2025. הם מציגים את השכר הממוצע ואת השכר החציוני של שכירים ברבעון ראשון 2025.

שנת 2025 כולה – ממוצע שכר עובדים ישראלים

• 13,919 ₪.

שכר לפי נתוני הלמ״ס – 2026

הלמ״ס מפרסמת רק שכר ממוצע למשרת שכיר, לא חציון ולא “שכר לשכיר”.

התובנה המרכזית:

השכר הממוצע אינו מספר את כל הסיפור

✔ הלמ״ס מראה עלייה חדה ב־2026 בשכר הממוצע למשרת שכיר: 13,814 → 14,344 → 15,979 בתוך שלושה חודשים בלבד.

✔ ביטוח לאומי מראה שב־2025: השכר החציוני לשכיר נמוך משמעותית (10,586 ₪)

והכי חשוב: אין שום עדות שהחציון עולה בקצב שמתקרב לממוצע.

העלייה בשכר לא מתחלקת שווה בשווה. רוב העובדים לא מרוויחים יותר — רק חלק קטן מאוד מושך את הממוצע למעלה.

הפער בין ממוצע לחציון גדל, וזה סימן קלאסי ל:

ריכוז שכר גבוה בקצה העליון

שחיקה של מעמד הביניים

עלייה במספר העובדים בשכר נמוך

הלמ״ס נותנת תמונה “אופטימית” יותר, כי היא מודדת רק ממוצע למשרה. ביטוח לאומי נותן את המציאות החברתית האמיתית — החציון.

שכר לפי מין – ינואר עד מרץ 2025

תובנות:

נשים וגברים – פער שנשאר משמעותי

נתוני השכר לפי מין ממחישים פער משמעותי בין שכר הגברים לשכר הנשים.גם בממוצע וגם בחציון, השכר של נשים נמוך יותר.המשמעות אינה רק פער בשכר החודשי. לאורך זמן, פערי שכר משפיעים גם על יכולת החיסכון, הביטחון הכלכלי והיכולת להתמודד עם משבר.לכן, כאשר מנתחים את מצבה הכלכלי של החברה הישראלית, אי אפשר להסתפק בנתון שכר ממוצע אחד לכלל העובדים.

ביטחון תזונתי – 2024

תובנות:

אי־ביטחון תזונתי הוא מדד חמור במיוחד. הוא משפיע על בריאות, התפתחות, חינוך והזדמנויות. הנתון לגבי ילדים מטריד במיוחד – כמעט שליש מהילדים חיים במשקי בית שאינם מצליחים להבטיח תזונה סדירה.

מזון הוא מבחן אמיתי למצוקה

כאשר מיליוני אנשים נמצאים במשקי בית המתמודדים עם אי־ביטחון תזונתי, הדיון כבר אינו רק על שאלה סטטיסטית של הכנסה.מדובר ביכולת לרכוש מזון באופן סדיר ולשמור על תזונה מספקת.הפער בין החמישון התחתון לעליון ממחיש עד כמה המצוקה מרוכזת בשכבות החלשות יותר.

העוני על פי הנתונים הרשמיים הוא כ- 20% לעומת זאת אי בטחון תזונתי עומד על כ- 28%. ברור שאנשים שנמצאים באי בטחון תזונתי הם נחשבים לעניים. יש הבדל בין המוגדר כקו עוני לעוני בפועל.

מהו "עוני בפועל"?

העוני נקבע לפי הכנסה מינימילית שנקבעה ע"י הממשלה ומי שמשתכר פחות נחשב עני, עוני בפועל הוא כשהגדרת קו העוני לא תואמת את "מה שקורה תכלס בשטח"

טבלת קו העוני — 2023-4

משפחה עם שלושה ילדים היא משפחה נורמטיבית. אם שני ההורים עובדים ומשתכרים שכר מינימום, אז המשפחה הזאת נחשבת עניה לפי קו העוני הרשמי והיא משפחה עובדת.

אם משתמשים בהגדרה הרשמית, התמונה ברורה: בשנת 2023 כ־20.7% מהנפשות וכ־20.1% מהמשפחות היו מתחת לקו העוני.

בשנת 2024 כ־20.7% מהנפשות וכ־20.0% מהמשפחות היו מתחת לקו העוני. בשנת 2025 האומדן הראשוני הצביע על כ־20.0% מהנפשות וכ־21.0% מהמשפחות.

אבל אם השאלה היא כמה אנשים מתקשים בפועל לנהל משק בית יציב, התמונה רחבה יותר.

הוצאות המחיה אינן מסתיימות בקו העוני.

שכר דירה, משכנתה, מזון, חשמל, מים, ארנונה, תחבורה, בריאות, חינוך, תקשורת, ביטוחים וחובות – כולם משפיעים על השאלה כמה כסף נשאר בסוף החודש או יותר נכון כמה אשראי האדם צורך כדי לספק צרכים בסיסים של אדם.

כאמור, יש פער בים קו העוני הרשמי לבין מה שקרה "תכלס בשטח"

למחשבה,

עובד זר משתכר שכר מינימום על פי חוק. על פי חוק מעביד של עובד זר חייב לספק לו קורת גג והוצאות שוטפות של תחזוקת הבית. מדובר בכ- 2000 שקל לחודש בנוסף לשכרו נטו. שזה משהו כמו 3000 שקל ברוטו.

ישראלים משלמים את אותו סכום מכיסם.

זאת אומרת ששכר המינימום של עובד זר הוא כ 9000 ברוטו שקל לחודש. על כל המשתמע מכך מבחינת אפליית שכר.

הערת אמינות ומתודולוגיא

המאמר מבחין במפורש בין שלושה סוגי מידע:נתון רשמי – נתון שפורסם על ידי גוף ממשלתי, כגון הביטוח הלאומי.אומדן רשמי/ראשוני – נתון שפורסם כאומדן או כהערכה ראשונית על ידי הגוף הממשלתי.אומדן מחקרי של המאמר – הערכה שנועדה לבחון את היקף המצוקה הכלכלית מעבר למדד הרשמי. היא אינה מוצגת כנתון ממשלתי.ההבחנה הזו חיונית: האמינות של המאמר אינה תלויה בכך שכל המספרים יהיו "רשמיים", אלא בכך שכל מספר יוצג בדיוק לפי המעמד שלו, בלי להפוך הערכה לעובדה.לכן הנתונים הרשמיים משמשים בסיס עובדתי, ואילו האומדנים הרחבים יותר מוצגים כהערכות סבירות להמחשה ולא כתחליף לסטטיסטיקה הרשמית.בנוסף, יש לקרוא את נתוני 2023 בהקשרם ההיסטורי והכלכלי: המלחמה שהחלה באוקטובר 2023 היא נסיבה משמעותית שיש להביא בחשבון בעת השוואה בין השנים, ואין לפרש כל שינוי בנתונים כאילו הוא נובע ממגמה כלכלית רגילה בלבד. הביטוח הלאומי עצמו מציין בדוח 2023 את השפעת המלחמה על המשק ועל קבוצות אוכלוסייה שונות.

מקורות המידע

המוסד לביטוח לאומי — דוח ממדי העוני והאי־שוויוןדוח העוני 2024 ואומדן ראשוני ל־2025דוח הביטחון התזונתי 2024דוח השכר — המחצית הראשונה של 2025הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – נתוני הכנסות, הוצאות משקי הבית, שכר, מחירים ותעסוקה.

סוף דבר:

מבחינת רעיוניות כלכלה, יש ציווי ברור שהכלכלה שמנהלים בישראל היא כלכלה שתוצאה שלה שאין עוני בישראל ובתורתינו הקדושה, מוסבר בדיוק איך לעשות זאת, ואם בורא עולם אומר שעם ישראל יכול ליצור חברה כזאת שהיא אור לגויים, ישראל יכולים לעשות זאת:

מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה: וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַיהֹוָה: אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ: אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ:רַק אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם: כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ: כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן: כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל יְהֹוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא: נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ: כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַּעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ: דברים.

מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה: וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַיהֹוָה:

כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַּעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ בְּאַרְצֶךָ:

אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ:

כנלמד, עוני תמיד יהיה, לא רק מסיבות ניהול לא נכון, גם מסיבת אי שליטה על יצר:

וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׂבְּעוּ מְאֹד וְתַאֲוָתָם יָבִא לָהֶם: לֹא זָרוּ מִתַּאֲוָתָם עוֹד אָכְלָם בְּפִיהֶם: תהלים.

לכן לעשות כנלמד מפה:

לְמִימֵי אֲבֹתֵיכֶם סַרְתֶּם מֵחֻקַּי וְלֹא שְׁמַרְתֶּם שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה נָשׁוּב: הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלֹהִים כִּי אַתֶּם קֹבְעִים אֹתִי וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה: בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים הַגּוֹי כֻּלּוֹ: הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי: מלאכי.

הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי:

תבחן בזאת את בורא עולם, בטוב:

וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת:

ומשכך:

וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי:

ועם הכסף הזה, לעשות שלא יהיה עניים בישראל.

📰 “תגידו לבנק לא תודה” – כשהפרסומת של כ.א.ל מתנגשת עם המציאות

מבוא: הפרסומת שמבקשת מאיתנו למרוד בבנק

בפרסומת החדשה של כ.א.ל, זוג מקבל שיחת טלפון מהבנק שמציע הלוואה. הגבר מתלונן “זה עוד פעם הבנק…”, ואז מופיעה דמות ספורטיבית שמייצגת את כ.א.ל ומציעה חלופה. המסר ברור: אל תקחו מהבנק – יש אלטרנטיבה טובה יותר. תגידו לבנק לא תודה.

זה מסר קליט, מושר, מצחיק – אבל גם בעייתי. כי כ.א.ל, נכון להיום, שייכת לבנק דיסקונט ולבנק הבינלאומי. כלומר, החברה שמבקשת מאיתנו “להגיד לבנק לא תודה” היא… בנק.

🎯 הדיסוננס: מותג בנקאי שמתחפש לאנטי‑בנקאי

הפרסומת מנסה לייצר תחושה של גוף עצמאי, צעיר, חופשי מהבנקים. זה טריק שיווקי נפוץ: להציג את עצמך כ”האלטרנטיבה”, גם אם אתה חלק מהמערכת.

אבל כאן זה בולט במיוחד, כי:

• 72% מכ.א.ל שייכים לבנק דיסקונט

• 28% שייכים לבנק הבינלאומי

• העסקה למכירת החברה עדיין לא הושלמה ולא אושרה רגולטורית

כלומר, בפועל: כ.א.ל היא חברה בנקאית שמבקשת מהציבור לא לקחת הלוואות מהבנקים.

זה כמו שמקדונלד'ס תעשה קמפיין “תגידו לא לפאסט‑פוד”.

🧠 למה הם עושים את זה?

הסיבה פשוטה: שוק האשראי בישראל נפתח לתחרות, וחברות כרטיסי האשראי מנסות לבדל את עצמן מהבנקים כדי למשוך לקוחות.

הן רוצות להיראות:

• עצמאיות

• חדשניות

• פחות “כבדות”

• פחות בירוקרטיות

• יותר “בגובה העיניים”

אבל המציאות המשפטית והבעלות הפיננסית עדיין לא תואמת את הנרטיב הזה.

⚠️ הבעיה: הצרכנים לא תמיד יודע את האמת

רוב האנשים לא עוקבים אחרי מבנה הבעלות של חברות פיננסיות. הם רואים פרסומת, שיר קליט, מסר פשוט – ומניחים שכ.א.ל היא גוף חוץ‑בנקאי עצמאי.

הפרסומת מנצלת את זה.

וזה יוצר מצב שבו:

• הציבור חושב שהוא “מתנתק מהבנק”

• בפועל הוא לוקח הלוואה מגוף שבבעלות בנקאית

• המסר השיווקי מטשטש את המציאות

🧩 האם זה “לעבוד על העם”?

לא בהכרח – אבל זה בהחלט משחק על גבול האמת השיווקית.

הפרסומת לא משקרת במפורש, אבל היא יוצרת מצג שווא של עצמאות. היא מסתירה את העובדה שכ.א.ל עדיין חלק מהמערכת הבנקאית.

במילים אחרות: המסר אמיתי – אבל ההקשר חסר.

🔍 מה הצרכנים צריכים לדעת?

1. כ.א.ל עדיין בבעלות בנקאית.

2. העסקה למכירתה לא אושרה.

3. הלוואה מכ.א.ל היא לא “בריחה מהבנקים”.

4. תמיד צריך לבדוק ריביות, תנאים, עמלות – לא את השיר בפרסומת.

🧨 סיכום: פרסומת טובה, מסר בעייתי

הקמפיין של כ.א.ל מבריק מבחינה שיווקית – אבל יוצר דיסוננס מהותי בין המסר לבין המציאות. הוא מציג את החברה כאלטרנטיבה לבנקים, למרות שהיא עדיין בבעלותם.

הציבור לא צריך להיבהל – אבל כן צריך לדעת את האמת: לפני שאומרים “לא תודה” לבנק, כדאי להבין למי בעצם אומרים “כן”.

הייתה פעם מריבה בין שלי יחימוביץ' לשרי אריסון שהולידה שיח בעניין שנאת עשירים, זה היה ב- 2006 לפי הספורות הנוצריות. כבר אז היה לי אתר והייתי גם טוקבקיסטית פעילה הייתי כותבת בשם שמעונה מדימונה, העת הייתה לפני מלחמת לבנון השנית שפרץ  הבטיח 1000 דולאר משכורת מינימום, ובמקום להיות שר הכלכלה הוא נהיה שר הבטחון.

"אחרי הדוחות ואחרי העזיבה של המנכ"ל: בנק הפועלים הורה לקצץ 7.5% משכר עובדי הקבלן

העובדים ממורמרים - הבנק נמנע מפגיעה דומה ב"עובדי הבנק" ופוגע דווקא בחלשים. בנוסף תבוטל משרת "אמהות עובדות" שאפשרה לעובדות עם ילדים קטנים לעבוד במתכונת של משרה מלאה בת 8 שעות" יומיות מאקו-  2009.

בשנת 2010 ב- 17.3 שרי אריסון עשתה יום המעשים הטובים ב-88. אז היו משמיעים את WORKING CLASS HER0 בתחנה- בביצוע של גריין דיי. נראה אבסורד. נראה מגוכך שזה בא אחרי זה עם זה.

וכפי שאתם יודעים כך קרה וברור היה שיקרה כך, כך קרה גם בישראל, בברלין שהייתה ידועה במחירי נדל"ן שפויים וקבעון מחירי שוק עלו מחירי הדירות משמעותית מאז ששרי והחברים שלה התחילו להשקיע שם. אותו דבר קורה בעת הזאת בקפריסין.

שער הדולר בשנת 2006 לפי בנק ישראל

לפי מאגרי המידע הרשמיים של בנק ישראל, כולל קובצי השערים הממוצעים לשנת 2006:

✦ השער הממוצע של הדולר בשנת 2006

4.456 ₪ לדולר (שער יציג ממוצע שנתי של בנק ישראל)

✦ טווחי שערים במהלך השנה

במהלך 2006 הדולר נע בטווח של כ־4.1–4.7 ₪, בהתאם לנתוני השערים היציגים היומיים של בנק ישראל.

מחיר דירה ממוצעת בישראל בשנת 2006 (לפי נתוני הלמ"ס ובנק ישראל)

בשנת 2006 מחירי הדירות בישראל היו נמוכים משמעותית מהיום. לפי נתוני הלמ"ס:

✦ מחיר דירה ממוצעת ב־2006:

כ־700 אלף ש"ח (ממוצע ארצי, כולל כל סוגי הדירות)

וזאת תגובה שלי מ- 2015 בעניין נדל"ן בברלין:

המאמר נכתב על סמך הפרומו והותאם בהמשך לתוכנית.

העשורים האחרונים הביאו איתם שינוי עמוק במבנה שוק העבודה ובנראות של נשים בעמדות השפעה. יותר ויותר נשים נכנסו לעולמות שנחשבו במשך שנים “גבריים”, פרצו חסמים, התמודדו עם אפליה גלויה וסמויה, ונאבקו על הזכות הבסיסית להכרה מקצועית ושכר שווה. למרות ההתקדמות, המציאות עדיין מורכבת: נשים רבות שהגיעו לעמדות בכירות ממשיכות לסבול מפערי שכר, מהטלת ספק ביכולותיהן, ומהצורך להוכיח את עצמן שוב ושוב בסביבה שמעצם ההיסטוריא שלה נבנתה עבור גברים.

המעבר לעולם ללא כסף מזומן, שבו כל התשלומים מתבצעים באמצעים דיגיטליים (יש כרטיסים לכל סוגי המטבעות)  וכל כרטיס או אמצעי תשלום מזוהה עם המשתמש, הוא הרבה יותר משינוי טכנולוגי. הוא משנה את הדרך שבה כסף יכול לעבור בין אנשים ואת האפשרות להסתיר פעילות כלכלית.

המשמעות המרכזית היא פשוטה: הכסף מפסיק להיות אנונימי.

יותר כסף לקופת המדינה

אחד היתרונות הגדולים ביותר של ביטול המזומן הוא הגדלת גביית המסים.

כיום ניתן לבצע עסקה במזומן בלי שתהיה לה עקבה במערכת. בעל מקצוע יכול לקבל תשלום ולא לדווח עליו, עסק יכול להסתיר חלק מהמחזור, ושירות יכול להינתן בלי חשבונית.

כאשר אין מזומן ואין אמצעי תשלום אנונימיים, האפשרות הזאת מצטמצמת באופן דרמטי.

כל תשלום נרשם, המשלם מזוהה והמקבל מזוהה. המדינה יכולה להצליב בין ההכנסות המדווחות לבין תנועות הכספים בפועל ולגלות פערים.

כך ניתן להגדיל את תקבולי המדינה בלי להעלות את שיעורי המס – פשוט באמצעות גביית המס על פעילות כלכלית שכיום אינה מדווחת.

זהו כסף שכבר קיים במשק, אך כיום חלק ממנו נשאר מחוץ למערכת.

ומה המדינה יכולה לעשות עם הכסף הנוסף?

כאן נמצאת אולי אחת ההשלכות החשובות ביותר.

אם מיליארדים שהיום אינם מגיעים לקופת המדינה יהפכו להכנסות מדווחות וממוסות, אין הכרח להעלות מסים על האזרחים והעסקים שכבר משלמים כחוק.

המדינה יכולה להשתמש בהכנסות הנוספות כדי לממן:

• מערכת בריאות טובה יותר;

• חינוך;

• תשתיות;

• ביטחון;

• משטרה;

• רווחה;

• הורדת גירעון וחוב;

• או הפחתת שיעורי מס במקומות אחרים.

במילים אחרות, המאבק בכסף השחור אינו רק מאבק נגד מעלימי מס. הוא יכול להיות מקור הכנסה משמעותי למדינה.

וככל שהכלכלה הדיגיטלית מאפשרת למדינה לראות יותר מהפעילות הכלכלית האמיתית, כך קטן הפער בין "כמה כסף מתנהל במשק" לבין "כמה כסף המדינה יודעת למסות".

פחות כלכלה שחורה

הכלכלה השחורה זקוקה ליכולת להסתיר הכנסות.

המשפט "תשלם לי במזומן" הוא למעשה האפשרות לנהל עסקה מחוץ למערכת המתועדת.

כאשר אין מזומן, והכרטיסים אינם אנונימיים, האפשרות הזאת נעלמת.

עסק שפועל כחוק יכול להמשיך לקבל תשלומים כרגיל. לעומת זאת, עסקים ופעילויות שהאנונימיות של התשלום היא תנאי מרכזי לקיומם יתקשו מאוד לפעול.

במילים אחרות: לא צריך לסגור כל עסק לא לגיטימי בנפרד. אפשר לשלול ממנו את התשתית הכספית שמאפשרת לו להתקיים.

פגיעה ישירה בפשיעה

גם עולם הפשע נשען על כסף.

פרוטקשן, שוחד, סחר בלתי חוקי ופעילויות פליליות אחרות זקוקים לא רק ללקוחות ולעבריינים, אלא גם לדרך לקבל ולהעביר את הכסף.

פרוטקשן הוא דוגמה ברורה. כאשר העבריין מקבל מעטפה עם מזומן, אין צורך בבנק ואין צורך במערכת שתתעד את התשלום.

אבל אם כל תשלום חייב לעבור באמצעי מזוהה, התמונה משתנה.

תשלום קבוע לעבריין הופך לתנועה פיננסית שניתן לזהות. במקום מעטפה שנעלמת, מתקבל רישום של סכום, תאריך וזהות.

אותו עיקרון חל על שוחד ועל פעילויות אחרות שמבוססות על העברת כסף נסתרת.

ומה עם עסקים לא חוקיים?

כאשר אין מזומן ואין כרטיסים אנונימיים, עסקים שאינם יכולים לפעול בגלוי מאבדים את האפשרות הפשוטה לקבל תשלום.

הדבר נכון במיוחד לפעילויות שבהן עצם הרישום של העסקה עלול לחשוף את העסק או את הלקוח.

עסק חוקי יכול להירשם, להוציא חשבוניות ולפעול דרך המערכת.

עסק שאינו יכול או אינו רוצה לעשות זאת יתקשה לקבל כסף.

לכן ביטול המזומן צפוי להוציא מהשוק עסקים ופעילויות לא לגיטימיים רבים: לא משום שהמדינה תסגור אותם אחד-אחד, אלא משום שהמודל הכלכלי שלהם יתקשה להתקיים.

הכסף המזומן הוא הדלק של הפשע

מאחורי כל מערכת עבריינית משמעותית קיימת מערכת כלכלית.

צריך לגבות כסף, להעביר אותו, לשלם לעובדים, לרכוש שירותים ולהסתיר את מקורו.

כאשר האפשרות להעביר כסף באופן אנונימי נעלמת, נפגעת התשתית שעליה נשענת הפעילות.

הפשע לא ייעלם בן-לילה, אבל היכולת הכלכלית לקיים חלק ניכר מהפעילות הפלילית תיפגע באופן משמעותי.

עולם שבו הכסף משאיר עקבה

בסופו של דבר, היתרון הגדול של ביטול המזומן הוא לא רק טכנולוגי.

זהו שינוי בכללי המשחק.

יותר הכנסות הופכות גלויות.

יותר פעילות כלכלית הופכת חייבת במס.

פחות עסקאות יכולות להתבצע מתחת לרדאר.

ופחות עסקים לא לגיטימיים יכולים להסתמך על תשלומים שאינם מותירים עקבה.

מי שמנהל את כספו כחוק ממשיך להשתמש בכסף כרגיל. המדינה פשוט מקבלת תמונה מלאה יותר של הפעילות הכלכלית.

ביטול המזומן אינו מבטל את הכסף. הוא מבטל את האפשרות להשתמש בכסף כדי להיעלם.

וכאשר אין מזומן ואין תשלום אנונימי, מי שהאנונימיות היא תנאי לקיומו הכלכלי – מעלים מסים, גובה פרוטקשן או מפעיל עסק לא חוקי – מאבד את אחד הכלים המרכזיים שמאפשרים לו לפעול.

הצעד הראשון להחלת מהלך זה:

שר אוצר אוצר ישר.

קואליציא ישרה.

מחשבה.

חשבתי לעצמי מה יהיה עם הקבצנים, באין מזומן לא ניתן לתרום לקבצנים ברחוב. הפתרון המוצע הוא להשאיר את מטבע השקל. מאוד קשה לעשות עסקאות לא חוקיות במטבע שקל.

מבוא:

הפרק השני של כסף משלהן ממשיך לחשוף את מה שנמצא מתחת לפני השטח של עולם העסקים הישראלי — במיוחד כשמדובר בנשים. הפעם דיברה נוי הדס, אישה שהקימה רשת קמעונאית מצליחה בתחום הפירות והירקות, אך תחילת דרכה הייתה רחוקה מלהיות זוהרת. היא סיפרה איך בתחילת הדרך לא רצו למכור לה סחורה רק מפני שהיא אישה, איך זלזלו בה בגלל שהיא בלונדינית, ואיך במקום להתייחס אליה כיזמת רצינית — “התחילו איתה”.

הסיפור של נוי הדס הוא לא רק אישי; הוא מראה עד כמה נשים עדיין נאלצות להוכיח את עצמן פי כמה כדי לקבל יחס בסיסי של מקצועיות. והדבר הזה הזכיר לי  אישה מוכרת הרבה יותר — פנינה רוזנבלום. גם היא בלונדינית, גם היא נראתה “לא מתאימה” לעולם העסקים, וגם היא נאלצה לשלם מחיר על כך שהעזה להצליח.

וזה בדיוק הנושא של היומן הזה.

פנינה רוזנבלום: איך בלונדינית אחת הקימה עסק מצליח — למרות ולא בזכות הסטיגמות

פנינה רוזנבלום היא אחת הדוגמאות המובהקות בישראל לאישה שהצליחה למרות שהחברה ניסתה לקטלג אותה מראש. היא החלה כדוגמנית שנחשבה  לפרובוקטיבית, צבעונית, תקשורתית — ובדיוק בגלל זה רבים לא האמינו שהיא מסוגלת להקים עסק אמיתי. אבל היא עשתה את זה, ובגדול.

הסטיגמה: כשהמראה הופך לכתב אישום

כמו נוי הדס, גם פנינה נתקלה ביחס סקסיסטי. במקום לראות בה יזמת, ראו בה “בלונדינית”. במקום להכיר בעבודה הקשה, בחרו חלק מהמבקרים לטעון שהיא הצליחה בזכות מיניות — טענה פוגענית, מופרכת, ובעיקר לא הגיונית.

הביטוי המכוער “פתחה רגליים” הוא דוגמה לאופן שבו החברה מענישה נשים על עצם היותן נשים. זו טענה שמוחקת הישגים, מוחקת מקצועיות, ומוחקת שנים של עבודה קשה.

העבודה הקשה: לא משרד מפואר — קניונים, עמידה, איפור, טיפולים

מי שזוכר את תחילת דרכה העסקית של פנינה יודע היטב: היא עבדה קשה. לא מאחורי שולחן מנהלים, אלא בשטח. היא הייתה מגיעה לקניונים, מאפרת נשים בעצמה, מבצעת טיפולי פנים, מסבירה על מוצרים, משווקת, מוכרת, בונה אמון.

זו לא עבודה של מי שמחפשת קיצורי דרך. זו עבודה של יזמת אמיתית.

העסק שלה נבנה על איכות מוצרים, על מחירים נגישים, על אריזות מקצועיות, על שיווק מדויק — ובעיקר על מפגש ישיר עם נשים. נשים קנו ממנה כי המוצרים היו טובים, לא בגלל מראה ולא בגלל פרובוקציה.

הפמיניזם והפער: למה לא פירגנו לה?

מעניין לראות שחלק מהפמיניסטיות בישראל התקשו לפרגן לה. אולי בגלל הדימוי הפרובוקטיבי, אולי בגלל שהגיעה מעולם הדוגמנות, אולי בגלל שהצלחתה לא התאימה לתבנית “הנכונה” של אישה מצליחה.

אבל זו בדיוק הנקודה: פנינה רוזנבלום שברה את התבנית.

היא הוכיחה שהנראות לא מבטלת את היכולת. היא הוכיחה שהבלונד לא מונע אינטליגנציא. ובעיקר — היא הוכיחה שהצלחה נשית יכולה להגיע מכל מסלול.

נשים לא קונות בגלל “פתיחת רגליים”

העובדה הפשוטה היא זו: רוב לקוחותיה של פנינה היו נשים. נשים לא קונות מוצרי קוסמטיקה בגלל מיניות של המוכרת. הן קונות כי המוצר טוב, כי השירות טוב, כי המחיר הוגן, כי הן סומכות על המותג.

הטענה שהיא הצליחה בזכות מיניות היא לא רק פוגענית — היא גם לא הגיונית מבחינה עסקית.

כוח נשי

פנינה רוזנבלום היא דוגמה לאישה שלא נתנה ליחס סקסיסטי לעצור אותה. היא בנתה חברה ישראלית שמוכרת מוצרים איכותיים, נגישים ומקצועיים. היא עבדה קשה, יום אחרי יום, עד שהפכה לשם מוכר בכל בית.

היא לא ביקשה רשות מאף אחד. היא לא חיכתה שיפרגנו לה. היא פשוט עשתה.

סיכום: נוי הדס, פנינה רוזנבלום — שתי נשים, אותו מאבק

שתי נשים שונות לחלוטין — אחת מתחום הפירות והירקות מבית חקלאים, אחת מתחום הקוסמטיקה שבאה מתחום הדוגמנות — שהדבר היחיד המשותף להן היה שהן בלונדיניות, אבל הסיפור דומה: שתיהן נאלצו להוכיח את עצמן פי כמה רק בגלל שהן נשים. שתיהן נתקלו בזלזול, בסטיגמות, בסקסיזם. ושתיהן הצליחו למרות הכול.

הפרק השני של כסף משלהן מזכיר לנו שהמאבק של נשים בעולם העסקים עדיין לא נגמר. אבל הוא גם מזכיר לנו דבר חשוב לא פחות: נשים מצליחות לא בזכות מראה, אלא בזכות עבודה קשה, התמדה, ואומץ.

יומן צפיה- כסף משלהן- פרק ראשון, Woman is the n****r of the world- אפליה מגדרית כאפליא עדתית, כשהמערכת מחליטה מה “מתאים” לנשים ומה לא.

עשור חלף מאז שבריטניא בחרה לעזוב את האיחוד האירופי. הברקזיט הוצג כהחזרת שליטה, עצמאות רגולטורית ופתיחת דלתות חדשות לכלכלה הבריטית. אבל כשמסתכלים על הנתונים, על השווקים ועל החיים עצמם — מתברר שהמציאות הייתה מורכבת הרבה יותר.

הלירה הבריטית נחלשה, היצוא נפגע, התקנים השתנו, שוק העבודה התכווץ, יוקר המחיה עלה — והצמיחה הבריטית נותרה מאחור ביחס לאירופה ולארה״ב.

זהו סיפורו של עשור שבו כלכלת בריטניה שילמה מחיר כבד על שינוי היסטורי.

הלירה הבריטית: מטבע שנושא על גבו את מחיר הברקזיט

הלירה הבריטית הייתה בעבר אחד המטבעות החזקים בעולם. אבל מאז הברקזיט היא הפכה למטבע תנודתי, רגיש לכל משבר, ופחות יציב מול מטבעות מובילים.

המשקיעים דרשו “פרמיית סיכון” על בריטניא — כלומר, הם ראו בה מדינה פחות יציבה כלכלית. התוצאה הייתה ירידה עקבית בערך הלירה מול כמעט כל מטבע משמעותי בעולם.

טבלת ירידות של הלירה הבריטית והיורו מול 10 מטבעות מובילים (2016–2026)

הצמיחה הבריטית: האטה מתמשכת

הברקזיט פגע בצמיחה הבריטית בכמה דרכים:

• ירידה בהשקעות זרות

• עלייה בעלויות תפעול לעסקים

• אי־ודאות רגולטורית

• פגיעה בפריון

• האטה ביצוא

התוצאה: הצמיחה הבריטית הייתה נמוכה יותר בהשוואה למדינות האיחוד האירופי ולארה״ב לאורך רוב העשור.

היצוא הבריטי: מכשולים חדשים בכל גבול

היצוא הבריטי נפגע בצורה משמעותית בגלל היציאה מהשוק המשותף.

המשמעות בפועל:

• מכסים חדשים

• בדיקות גבול

• תקנים שונים

• ניירת מורכבת

• עיכובים בנמלים

ענפים כמו מזון, רכב ותרופות ספגו את המכה הקשה ביותר. חברות קטנות ובינוניות — שהיו עמוד השדרה של היצוא הבריטי — התקשו לעמוד בעלויות החדשות.

תקנים שונים: למה בכלל היה צורך לשנות אותם?

לפני הברקזיט, בריטניא הייתה חלק ממערכת תקינה אחידה של האיחוד האירופי. כל מוצר בריטי היה תקני אוטומטית בכל אירופה.

אחרי הברקזיט:

• בריטניא כבר לא הייתה חלק מהמערכת

• לא יכלה להשתמש בתקנים האירופיים ללא הסכמים

• הייתה חייבת להקים מערכת תקינה משלה

• נדרשה להנפיק אישורים חדשים (UKCA במקום CE)

המשמעות: חברות צריכות לייצר שתי גרסאות של אותו מוצר — אחת לבריטניא ואחת לאירופה. הכפילות הזו יקרה, מסובכת ופוגעת ביצוא.

שוק העבודה: מחסור בעובדים למרות עלייה בהגירה

אחד השינויים הדרמטיים ביותר היה בשוק העבודה.

הברקזיט עצר את זרימת העובדים החופשית מאירופה לבריטניא — זרימה שהייתה קריטית לענפים כמו:

• בריאות

• חקלאות

• בנייה

• מסעדנות

• תחבורה

נכון שיש היום הרבה מהגרים לבריטניא, אבל רובם מגיעים ממדינות שאינן אירופיות — ולא ממלאים את התפקידים שהמשק הבריטי היה תלוי בהם.

התוצאה:

• מחסור בעובדים מיומנים

• ירידה בפריון

• עלייה בשכר (לא בגלל צמיחה, אלא בגלל לחץ)

• פגיעה בייצור ובשירותים

• עיכובים לוגיסטיים שפגעו ביצוא ובסחר

יוקר המחיה: עלייה חדה יותר מאשר באירופה

יוקר המחיה בבריטניא עלה בצורה חדה בגלל:

• עלייה בעלויות יבוא

• פיחות הלירה הבריטית

• עלייה במחירי אנרגיא

• מחסור בעובדים שהעלה את עלויות השירותים

• רגולציא חדשה שהכבידה על עסקים

הבריטים משלמים יותר על מזון, חשמל, דלק ושירותים בסיסיים — יותר מאשר במדינות רבות באירופה.

מה אמרו בבלומברג על הברקזיט?

בלומברג עקבו אחרי הלירה והכלכלה הבריטית לאורך העשור, והמסר שלהם היה עקבי:

• הלירה הפכה למטבע “תחת לחץ מתמיד”

• המשקיעים דורשים “פרמיית סיכון” על בריטניא

• הלירה לא הצליחה לחזור לרמות שלפני הברקזיט

• ההשוואה מול היורו לא מחמיאה ללירה

• כל התחזקות זמנית של הלירה נבעה מגורמים חיצוניים — לא מהברקזיט

לפי בלומברג, הברקזיט הפך את הלירה הבריטית למטבע שנושא על גבו את מחיר היציאה — והמחיר הזה עדיין לא שולם עד הסוף.

סיכום: עשור לברקזיט — עשור של מחיר כלכלי

עשור אחרי הברקזיט, התמונה ברורה:

• הלירה הבריטית נחלשה מול העולם

• הצמיחה הבריטית האטה

• היצוא נפגע

• התקנים הפכו למכשול

• שוק העבודה התכווץ למרות עלייה בהגירה

• יוקר המחיה עלה

• והכלכלה הבריטית נותרה מאחור ביחס לאירופה

הברקזיט היה מהלך דרמטי — אבל מבחינת הכלכלה הבריטית, הוא היה מהלך יקר מאוד.

בשלוף הורידה שרי אריסון לאלה:

בנק הפועלים הורה לקצץ 7.5% משכר עובדי הקבלן - גלובס-- 2009

והעלתה לאלה:

שיפור בתנאים: עובדי בנק הפועלים יקבלו בונוס החל מתשואה להון של 7.5%-- 2010

(היא בטח תאשים את נחמה בזאת)

שני פרסומים שונים לחלוטין על בנק הפועלים — שניהם קשורים לשרי אריסון — מציגים תמונה מטרידה על האופן שבו כוח כלכלי יכול לעצב את הנרטיב העממי כרצונו.

מצד אחד, בנק הפועלים הורה לקצץ 7.5% משכר עובדי הקבלן. עובדי קבלן הם העובדים הפגיעים ביותר במערכת: שכר נמוך, תנאים בסיסיים, ביטחון תעסוקתי מוגבל. קיצוץ של 7.5% עבורם אינו “התייעלות” — זה פגיעה ישירה בכיס של מי שכבר נמצא בתחתית הסולם.

ומצד שני — כמעט באותו נשימה — מתפרסם כי עובדי הבנק יקבלו בונוס החל מתשואה להון של 7.5%. בונוס שמחזק את מי שכבר נמצא בעמדות יציבות, נהנה מתנאים טובים, ומרוויח שכר גבוה משמעותית מעובדי הקבלן.

שני המספרים זהים — 7.5% — אך המשמעות הפוכה לחלוטין. לחלשים: קיצוץ. לחזקים: בונוס.

איך זה נראה מבחוץ?

כאשר שרי אריסון מציגה את עצמה כדמות מובילה בעולם העסקים, כמי שמקדמת ערכים חברתיים, אחריות תאגידית ו“אנשים לפני הכל”, הפער הזה צורם במיוחד. הוא חושף את מה שנמצא מתחת לפני השטח: המסר הציבורי הוא אחד — המציאות הכלכלית היא אחרת.

זהו בדיוק המקום שבו מתגלה הכוח של בעלי הון לעצב את השיח: להוריד מהשולחן את מה שלא נוח, ולהעלות לאור הזרקורים את מה שמשרת את הדימוי.

מה זה אומר על אחריות תאגידית?

אחריות תאגידית אינה נמדדת בהצהרות, אלא בהחלטות. החלטה לקצץ משכרם של עובדי קבלן — בזמן שמחלקים בונוסים לעובדים חזקים — אינה החלטה ניטרלית. זו בחירה מודעת שמעמיקה פערים, מחזקת את החזקים ומחלישה את החלשים.

המספרים אולי זהים, אבל הצדק אינו.

הפער בין שני הפרסומים אינו רק עניין תקשורתי — הוא עדות לאופן שבו בעלי כוח יכולים להציג את המציאות באופן שמשרת אותם. הוא מזכיר לנו לבדוק תמיד מה נמצא מאחורי הכותרת, מי מרוויח, מי מפסיד, ומי נשאר שקוף.

עובדי הקבלן, החלשים ביותר במערכת, מקבלים קיצוץ. העובדים החזקים, בעלי הביטחון התעסוקתי והשכר הגבוה, מקבלים בונוס.

זהו פער שאינו רק כלכלי — הוא מוסרי. והוא עומד בניגוד מוחלט לרעיון הפמיניסטי.

פמיניזם אינו רק סיפור אישי — הוא מחויבות לצדק

פמיניזם אמיתי אינו מסתכם בהצהרות, בדימוי ציבורי או בהופעה בתוכנית טלוויזיה על “נשים מצליחות”. פמיניזם הוא מחויבות עמוקה לצדק חברתי:

• לא לקפח את החלשים

• לא להפלות בשכר

• לא ליצור פערים בין קבוצות

• לא להנציח אפליה עדתית או מעמדית

• לא להפעיל כוח באופן שמעמיק אי־שוויון

אישה בעמדת כוח אינה יכולה לקרוא לעצמה פמיניסטית אם היא אינה מקיימת צדק כלפי הכפופים לה. פמיניזם אינו רק מאבק של נשים נגד גברים — הוא מאבק נגד כל מערכת שמנציחה דיכוי, ניצול או קיפוח.

פמיניזם שאינו כולל צדק חברתי — אינו פמיניזם

כאשר עובדי קבלן — מקבלים קיצוץ בשכר, בזמן שעובדים חזקים מקבלים בונוס, זו אינה “התייעלות”. זו אפליה. זו פגיעה בחלשים. וזו פעולה שמזכירה היטב את האפליה העדתית שהפמיניזם בישראל חייב להתייחס אליה.

פמיניזם שאינו כולל צדק לעובדים חלשים, שאינו כולל שכר הוגן, שאינו כולל שוויון הזדמנויות — הוא פמיניזם ריק מתוכן.

אי אפשר להחזיק שני עולמות

אי אפשר מצד אחד להציג את עצמך כסמל להעצמת נשים, להופיע בתוכניות על “נשים פורצות דרך”, לדבר על שוויון — ומצד שני להוביל מהלכים שמפלים את החלשים ביותר במערכת.

אי אפשר לקרוא לעצמך פמיניסטית אם:

• את מקיימת אפליה בשכר

• את מקיימת קיפוח של עובדים מוחלשים

• את מנציחה פערים עדתיים

• את מחזקת את החזקים ומחלישה את החלשים

פמיניזם אמיתי אינו נמדד במספר הישיבות שבהן יושבת אישה — אלא באופן שבו היא משתמשת בכוח שלה.

סיכום

הפער בין קיצוץ לעובדי קבלן לבין בונוס לעובדים חזקים אינו רק עניין כלכלי — הוא מבחן מוסרי. הוא חושף את הפער בין דימוי פמיניסטי לבין פעולה בפועל. והוא מזכיר לנו שפמיניזם אמיתי אינו יכול להתקיים בלי צדק חברתי, בלי שוויון אמיתי, ובלי מחויבות עמוקה לאלה שנמצאים בתחתית הסולם.

יומן צפיה- כסף משלהן- פרק ראשון, Women is the niger of the world- אפליה מגדרית כאפליא עדתית, כשהמערכת מחליטה מה “מתאים” לנשים ומה לא.

יומן צפיה- כסף משלהן- פרק ראשון, Women is the niger of the world- אפליה מגדרית כאפליא עדתית, כשהמערכת מחליטה מה “מתאים” לנשים ומה לא.

הייתה פעם מריבה בין שלי יחימוביץ' לשרי אריסון שהולידה שיח בעניין שנאת עשירים, הייתי אז עובדת, מתפרנסת מעבודה עם אוטו- מעודכן.