תפריט סגור

כלכלה.

בשנת 2024 מערך הכשרות בישראל הפך לגורם כלכלי משמעותי, כאשר עלותו השנתית, המוערכת בכ־2–3 מיליארד ₪, מהווה בין 2% ל־3.5% ממחזור המזון לצריכה פרטית, לעומת כ־1%–1.5% בלבד בשנת 2019– הצעה לשיפור..

מבוא:

מערך הכשרות בישראל הוא חלק בלתי נפרד ממבנה שוק המזון המקומי, אך נטל העלויות שלו הולך וגדל לאורך השנים. כדי להבין את המשמעות הכלכלית, יש לבחון את היחס בין עלות מערך הכשרות לבין מחזור המכירות של שוק המזון לצריכה פרטית.

בשנים 2020–2021 סך ההוצאה לצריכה פרטית בישראל הוערך בכ־800 מיליארד ₪, כאשר שוק המזון לצריכה פרטית הסתכם בכ־70 מיליארד ₪ – כלומר כ־8.7% מהצריכה הכוללת. נתון זה שימש בסיס לחישוב יחסיות לשנים הבאות.

בשנת 2024 סך ההוצאה לצריכה פרטית עלה לכ־976 מיליארד ₪. אם נשמור על אותה יחסיות של 8.7%, הרי ששוק המזון לצריכה פרטית מוערך בכ־85 מיליארד ₪. במקביל, עלות מערך הכשרות באותה שנה הוערכה בכ־2–3 מיליארד ₪.

בהשוואה למחזור המזון:

  • עלות של 2 מיליארד ₪ מהווה כ־2.3% משוק המזון.

  • עלות של 3 מיליארד ₪ מהווה כ־3.5% משוק המזון.

יש הערכות שהשוק הכשרות היקפו בין 2- 4 מליארד החישוב נעשה על הגבול הנמוך והממוצע.

כלומר, בשנת 2024 מערך הכשרות בישראל מהווה בין 2% ל־3.5% משוק המזון לצריכה פרטית, לעומת כ־1%–1.5% בלבד בשנת 2019 (כאשר שוק המזון היה כ־70 מיליארד ₪ ועלות הכשרות כ־1.2 מיליארד ₪).

המשמעות היא שהיקף ההוצאה על מערך הכשרות גדל באופן יחסי לשוק המזון עצמו, והפך מגורם שולי יחסית לגורם בעל משקל כלכלי משמעותי יותר. נתון זה מחדד את הצורך לבחון את מבנה מערך הכשרות, את יעילותו ואת השפעתו על מחירי המזון לצרכן.

חלוקת עסקים בעלי תעודת כשרות בישראל לפי תחום ותתי־קטגוריות (דו"ח 2019)

תחום ראשי

תת־קטגוריה

מספר עסקים (הערכה)

אחוז מכלל העסקים

מאפייני פעילות

חנויות מזון

מכולות

~1,000

~7%

מכירת מוצרים ארוזים, ביקורים קצרים

ירקניות

~600

~4%

תוצרת טרייה, בדיקת חרקים

מעדניות

~500

~3%

גבינות, נקניקים, מוצרים מוגמרים

קצביות

~552

~4%

בשר טרי, פיקוח הדוק

סיכום חנויות מזון

—

~2,652

~18%

חנויות קטנות עם צורך בהשגחה מינימלית

מפעלי מזון

מפעלי בשר

~900

~6%

שחיטה, אריזה

מאפיות

~1,200

~8%

לחמים, עוגות

מפעלי חלב

~600

~4%

מוצרי חלב, גבינות

מפעלי משקאות

~500

~3%

שתייה קלה, בירה

מפעלי מזון יבש

~502

~3%

פסטות, קטניות, מוצרים ארוזים

סיכום מפעלי מזון

—

~3,702

~26%

תעשייה עם צורך בהשגחה רציפה

ענף ההסעדה

דוכנים/קיוסקים מזון

~1,200

~8%

מכירה פשוטה, ללא בישול מורכב

בתי קפה קטנים

~1,600

~11%

מאפים, שתייה

מסעדות קטנות

~2,400

~17%

מטבח פעיל, תפריט מצומצם

מסעדות בינוניות

~1,600

~11%

מטבח מלא, תפריט רחב

מסעדות גדולות

~800

~6%

נפח גבוה, כמה משמרות

אולמות אירועים

~400

~3%

פעילות לפי אירועים

מלונות (מטבח ראשי)

~156

~1%

בופה/חדר אוכל, פעילות יומית

סיכום ענף ההסעדה

—

~8,156

~56%

רוב העסקים בעלי תעודת כשרות בישראל

סה"כ כלל העסקים

—

14,423

100%

—

ממוצע משגיחים לכל עסק

—

~0.76

—

חישוב: 11,000 משגיחים ÷ 14,423 עסקים

דו"ח מערך הכשרות בישראל – המכון הישראלי לדמוקרטיה שנת הדו"ח: 2019 לפי הספורות הנוצריות.

נתוני מערך הכשרות בישראל – דו"ח 2019:

פרמטר

נתון

מספר עסקים עם תעודת כשרות

~14,423

מספר משגיחים בפועל

~11,000–12,000

תקנים רשמיים

~4,500–5,000

שכר ממוצע משגיח

~9,300 ₪ לחודש

עלות כוללת שנתית

~1.2 מיליארד ₪

ממוצע משגיחים לכל עסק

~0.76

מקור: דו"ח מערך הכשרות בישראל – המכון הישראלי לדמוקרטיה שנת הדו"ח: 2019

נתוני מערך הכשרות בישראל – דו"ח 2024:

פרמטר

נתון

מספר עסקים עם תעודת כשרות

~14,000 (דומה ל־2019)

מספר משגיחים בפועל

~11,000 (הערכה, לא פורסם מספר חדש רשמי)

תקנים רשמיים

~5,000

שכר ממוצע משגיח

~9,300 ₪ לחודש (ללא שינוי מהותי)

עלות כוללת שנתית

~2–3 מיליארד ₪

ממוצע משגיחים לכל עסק

~0.78

מקור: דו"ח דת ומדינה בישראל – המכון הישראלי לדמוקרטיה שנת הדו"ח: 2024

תובנות מההשוואה:

  • מספר העסקים נותר יציב סביב 14 אלף.

  • מספר המשגיחים בפועל לא השתנה מהותית – סביב 11 אלף.

  • העלות הכוללת כמעט הוכפלה בין 2019 ל־2024.

  • הממוצע הארצי של משגיחים לכל עסק נשאר קרוב ל־0.8, אך בפועל יש פערים גדולים בין סוגי עסקים (מפעלים ומלונות מקבלים יותר, חנויות קטנות פחות).

הנה טבלה שלישית מסכמת, שמציגה בצורה תמציתית את ההבדלים המרכזיים בין דו"ח 2019 לבין דו"ח 2024, כולל שורת ממוצע משגיחים לכל עסק.

 השוואה מסכמת בין 2019 ל־2024:

פרמטר

דו"ח 2019

דו"ח 2024

שינוי מרכזי

מספר עסקים עם תעודת כשרות

~14,423

~14,000

יציבות במספר העסקים

מספר משגיחים בפועל

~11,000–12,000

~11,000 (הערכה)

ללא שינוי מהותי

תקנים רשמיים

~4,500–5,000

~5,000

יציבות

שכר ממוצע משגיח

~9,300 ₪ לחודש

~9,300 ₪ לחודש

ללא שינוי

עלות כוללת שנתית

~1.2 מיליארד ₪

~2–3 מיליארד ₪

עלייה משמעותית

ממוצע משגיחים לכל עסק

~0.76

~0.78

כמעט זהה

מקורות:

  • דו"ח מערך הכשרות בישראל – המכון הישראלי לדמוקרטיה (2019)

  • דו"ח דת ומדינה בישראל – המכון הישראלי לדמוקרטיה (2024)

תובנות:

  • מספר העסקים והמשגיחים נותר יציב, אך התקציב כמעט הוכפל.

  • הממוצע הארצי של משגיחים לכל עסק נשאר קרוב ל־0.8, אך בפועל יש פערים גדולים בין סוגי עסקים.

  • הרפורמה החוקית מ־2021 לא יושמה, ולכן רוב הבעיות שהיו קיימות ב־2019 נמשכות גם ב־2024.

הצעה לשיפור מערך הכשרות:

הקדמה:

הכשרות בישראל אינה רק דרישה הלכתית אלא גם מנוע כלכלי משמעותי. "כשר" הוא מותג שמקדם מכירות, מעניק אמון לצרכן, ומחזק את בעלי העסקים עצמם – שרבים מהם רוצים לאכול כשר וגם למכור כשר. כך שיש רצון וברור שיש יכולת.

כדי לשמור על אמינות המערכת, ניתן לבנות מערך פיקוח יעיל, שקוף ומבוקר, שבו כל עסק מקבל הדרכה לשמירה על מטבח וחנות כשרה, וכל משגיח אחראי על מספר עסקים בביקורי פתע קבועים.

עקרונות המערך:

  • הדרכה ראשונית: כל עסק עובר הכשרה בסיסית לשמירה על מטבח כשר, ניהול מלאי, והפרדה בין בשר וחלב. בדיקה ראשונית אישור ראשוני , תעודה והלאה.

  • פיקוח שוטף: משגיחים מבצעים ביקורי פתע קבועים, כאשר כל ביקור נמשך שעה–שעתיים בהתאם לסוג העסק.

  • חלוקת עומסים: כל משגיח יכול לטפל במספר עסקים, בהתאם לתדירות הביקורים הנדרשת.

  • מניעת סטיות תקן: ביקורים מתוזמנים מראש לפי סוג העסק, כדי להבטיח אחידות ושקיפות.

חלוקת שעות השגחה לפי סוגי עסקים:

תחום העסק

מספר עסקים (הערכה)

תדירות ביקור

ממוצע שעות ביקור

סה"כ שעות שבועיות

משרות נדרשות (סה"כ/40)

מכולות

~1,000

פעם בחודש

1 שעה

~250

~6

ירקניות

~600

פעם בחודש

1 שעה

~150

~4

מעדניות

~500

פעמיים בחודש

1 שעה

~250

~6

קצביות

~552

פעמיים בחודש

1 שעה

~276

~7

מפעלי מזון

3,702

3 פעמים בשבוע

2 שעות

~22,212

~555

בתי קפה קטנים

~1,600

פעמיים בשבוע

1 שעה

~3,200

~80

מסעדות קטנות

~2,400

פעמיים בשבוע

1 שעה

~4,800

~120

מסעדות בינוניות

~1,600

פעמיים בשבוע

1 שעה

~3,200

~80

מסעדות גדולות

~800

פעמיים בשבוע

1 שעה

~1,600

~40

אולמות אירועים

~400

3 פעמים בשבוע

2 שעות

~2,400

~60

מלונות (מטבח ראשי)

~156

3 פעמים בשבוע

2 שעות

~936

~23

סה"כ

14,423

—

—

39,474

~987

המשמעות:

המודל המעודכן מצביע על צורך בכ־39,474 שעות השגחה שבועיות, המתורגמות לכ־987 משגיחים במשרה מלאה. במקום כ- 11,000.

טבלה השוואתית – אגרות ושכר משגיחים:

מרכיב

סכום שנתי (₪)

אגרה קבועה לתעודת כשרות שנתית (כיום)

~100–120 מיליון ₪

שכר משגיחים במודל מוצע (987 משרות מלאות)

~118 מיליון ₪

שכר משגיחים כיום (אלפי משגיחים בפועל)

~2–2.9 מיליארד ₪

 המשמעות:

  • האגרה הקבועה כיום (~100–120 מיליון ₪) היא רק חלק קטן מהמערך הכלכלי.

  • שכר המשגיחים במודל המוצע (~118 מיליון ₪) נמצא באותו סדר גודל של ההכנסות מאגרות, ולכן ניתן להפעיל מערך יעיל ושקוף בעלות דומה להכנסות הקיימות.

  • בפועל, שכר המשגיחים כיום מגיע ל־מיליארדי שקלים בשנה, משום שמועסקים אלפי משגיחים בתדירות גבוהה בהרבה מהמודל המוצע.

  • המשמעות היא פוטנציאל לחיסכון של פי 20–30 בעלויות הכוללות אם יעבור למודל החדש.

המשמעות הכלכלית ברורה: ניתן לשמור על רמת כשרות גבוהה תוך חיסכון משמעותי בכוח אדם ובהוצאות, באמצעות תכנון נכון של תדירות ומשך הביקורים. כך "כשר" נשאר מותג אמין שמקדם מכירות, מגן על הצרכן, ומחזק את בעלי העסקים עצמם.

**המועדים על פי הספורות הנוצריות.

אולי יעניין אותך/אותך:

דו"ח דוסים.

המעשרות והתרומות, פרי האדמה והחלב, הם ביטוי לכבוד בורא עולם ולברכתו. שמירה על ענפי עבודת האדמה, הצאן והבקר מבטיחה את מזון עם ישראל ואת חירותו. ויתור עליהם משמע לשמוט את טובת בורא עולם – קריאה לסמוטריץ' לשנות כיוון.

כַּבֵּד אֶת יְהוָה מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ: משלי.

מֵהוֹנֶךָ – לא רק מן הכסף וההון, אלא מכל מה שמייצר ערך ותועלת.

תְּבוּאָתֶךָ – פרי האדמה.

המעשרות והתרומות הם יסוד באורחות חיי עם ישראל. הם אינם מוגבלים לתבואת האדמה בלבד, אלא כוללים גם את תבואות ההון. אך דווקא תבואות האדמה הן יסוד קיומי – פרי האדמה והעץ, חוקות השמיטה, המעשרות והתרומות – כל אלה הם חלק מאורחות של עם ישראל ופרי הטובות שהבטיח בורא עולם לעם ישראל:

כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: פרשת החוקים והמשפטים.

המרגלים נשלחו לראות אם הארץ טובה, ונדרשו להביא מפרי הארץ – אשכולות ענבים – כדי להוכיח את טובתה. פרי הארץ הוא עדות לברכה. מי שמדכא את הענף הזה, כאילו אומר שאינו רוצה את הברכה הזאת מבורא עולם.

בעת הזאת מדברים גם על דיכוי ענף החלב. אך החלב הוא חלק מן ההבטחה של בורא עולם לעמו ישראל:

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַֽעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹֽגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָֽיו: וָֽאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּֽלְהַֽעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל מְקוֹם הַֽכְּנַֽעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָֽאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַֽחִוִּי וְהַיְבוּסִֽי: שמות.

אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:

כל עניין יבוא החלב החל שהמחלבות/יצרני הגבינות החלו לייצא מאה אחוז מהחמאה לארצות הנכר מפה נולד הצורך לייבא חמאה, ברור שמפה נולד היבוא של שאר מוצרי החלב, שגם אני תמכתי בו מחוסר ברירה. וברור שאם מסבסדים מוצרי חלב מהארץ יש לסבסד מוצרי חלב מחול.

אך לא זאת הרגולציא הנכונה וסמוטריץ’ לא השכיל בזאת מלימודיו בתורה.

פרי האדמה והחלב אינם רק ענפים כלכליים. הם חלק מן הברכה שהובטחה לעם ישראל. פגיעה בהם היא פגיעה קיומית.

ברור לרבים כי חיוני שהעם לא יהיה תלוי בעמי הנכר במזונותיו. תלות זו עלולה להפוך לכלי לחץ וסנקציות, שיכולות להוביל לשליטה זרה על ביטחון המזון שלנו. שמירה על ענפי החקלאות, הצאן והבקר מבטיחה חרות וחופש כלכלי, ועמידה איתנה מול אתגרי הכלכלה והמדיניות.

סיכום:

המעשרות והתרומות, פרי האדמה והחלב – כל אלה הם ביטוי לכבוד בורא עולם ולברכתו. שמירת ענפי החקלאות והחלב היא שמירה על הברכה מבורא עולם לישראל ועל בטחון מזונותיו של עם ישראל. לוותר עליהם משמע לשמוט את טובת בורא עולם שניתנה לנו.

זאת קריאה לסמוטריץ' לשנות כיוון חשיבה בדבר.

יציאת כספים בהיקף מיליארדי דולרים על ידי עובדים זרים לחו״ל מחלישה את יתרות המט״ח, מגדילה את הגירעון בחשבון השוטף, מפחיתה השקעות מקומיות, ומעמיסה על הכלכלה הישראלית תוך פגיעה ביציבות פיננסית וביכולת הצמיחה ארוכת הטווח.

מאמר: מאזן הסחר, יציאת מט"ח והשפעת העובדים הזרים על הכלכלה הישראלית

 מאזן סחר סחורות – נתוני הלמ״ס 2024

  • יצוא סחורות כולל (עם יהלומים): כ־210 מיליארד ש"ח – ירידה של 3% לעומת 2023.

  • יבוא סחורות כולל: כ־336.3 מיליארד ש"ח – ירידה של 0.9% לעומת 2023.

  • גירעון סחר בסחורות: כ־126.3 מיליארד ש"ח – עלייה של 8.1% לעומת 2023.

מקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – נתוני סחר חוץ

 יציאת מט"ח על ידי עובדים זרים – נתוני בנק ישראל 2023

  • לפי בנק ישראל, בשנת 2023 עובדים זרים בישראל העבירו לחו״ל כ־6.4 מיליארד דולר (כ־23 מיליארד ש"ח).

  • נתון זה מופיע במסגרת מאזן התשלומים תחת סעיף העברות חד־צדדיות.

  • הלמ״ס אינה מפרסמת נתון זה, אלא רק בנק ישראל.

מקור: בנק ישראל – מאזן התשלומים.

 הערת שוליים-- השפעת העובדים הזרים על מחירי דיור ושכירות

  • צד הביקוש: העובדים הזרים מגדילים את הביקוש לשכירות דירות, בעיקר בערים ובמרכזי תעסוקה. ביקוש נוסף זה תורם לעליית מחירי השכירות, ובאופן עקיף גם למחירי הדירות.

 הערת שוליים-- השפעה על מזון ושירותי טיפול

  • חקלאות: עובדים זרים מספקים כוח עבודה קריטי. צמצום חד עלול להקטין את הייצור המקומי, להגדיל יבוא מזון ולהעלות מחירים.

  • סיעוד: עובדים זרים מאפשרים שירותי טיפול במחיר נגיש יחסית. צמצום חד יעלה את עלות השירות למשפחות ויגדיל את העומס על מערכת הבריאות והרווחה.

 הצעת ההגבלה לשיעור עובדים זרים.

  • כיום עובדים זרים מהווים כ־5% מכוח העבודה בישראל.

  • ההצעה: להגביל את שיעורם ל־1–1.5% מכוח העבודה, עם יעד סופי של כ־60 אלף עובדים בלבד בתחומים קריטיים (בנייה, חקלאות, סיעוד).

  • יתרונות:

    • הפחתת יציאת מט"ח.

    • חיזוק תעסוקה מקומית.

  • סיכונים:

    • פגיעה בענפים קריטיים אם הצמצום יהיה חד מדי.

 פתרון מאוזן – תהליך הדרגתי

  • צמצום מדורג: ירידה ל־3–3.5% בתוך מספר שנים, ורק לאחר שיפור פריון והכשרות מקומיות.

  • מכסות ענפיות: שמירה על כ־60 אלף עובדים זרים בתחומים קריטיים בלבד.

  • השקעה בפריון: קישור מכסות להשקעות במיכון, דיגיטציה והכשרות עובדים מקומיים.

  • ניטור רציף: מדדי מחירים, תפוקה ויתרות מט"ח יכוונו את קצב הצמצום.

 יעד סופי – נתח השכר של העובדים הזרים

בסוף התהליך, כאשר שיעור העובדים הזרים יעמוד על כ־1–1.5% מכוח העבודה, נתח השכר שלהם מכלל השכר במשק צפוי לרדת לרמה של כ־0.5–0.8% בלבד. משמעות הדבר:

  • יציאת מט"ח דרך העברות שכר תצטמצם משמעותית.

  • הגירעון בחשבון השוטף יושפע פחות מהעברות חד־צדדיות.

  • המשק יתבסס יותר על תעסוקה מקומית ועל פריון גבוה, תוך שמירה על יציבות מחירים ותחרותיות.

 מסקנה

הנתונים של הלמ״ס ו־בנק ישראל מראים כי העובדים הזרים מהווים רכיב משמעותי במאזן התשלומים ובשוק הדיור. צמצום חד אינו מומלץ, אך תהליך הדרגתי ומבוקר, עם יעד סופי של כ־60 אלף עובדים בתחומים קריטיים, יכול להביא לכך שבסופו של דבר נתח השכר של העובדים הזרים ירד ל־0.5–0.8% מכלל השכר במשק. כך תצטמצם יציאת מט"ח, תתחזק היציבות הכלכלית, ותישמר שליטה על מחירי השכירות והדיור.

כ-200,000 עובדים זרים שולחים כ-6.4 מיליארד דולר בשנה לחו"ל. זהו נזק כלכלי: "האדים מהים בארץ עולים, אך המטר יורד בחו"ל". כסף זה לא חוזר למשק המקומי כצריכה, ופוגע בצמיחה– צריך לבדוק אם מלבינים כספים דרכם.

 שכר מינימום בישראל: הפער הכלכלי בין העובדים הישראלים לעובדים הזרים והשלכותיו על המשק

 שכר מינימום כרשת ביטחון

שכר המינימום בישראל אמור להוות רשת ביטחון כלכלית לכלל העובדים. עם זאת, כאשר בוחנים את מצבם הכלכלי של עובדים ישראלים ועובדים זרים המשתכרים כולם בשכר מינימום, מתגלה תמונה מורכבת של פערים משמעותיים, הנובעים בעיקר מהתנאים הנלווים ומההשלכות המקרו-כלכליות של דפוסי הצריכה שלהם. הפער הזה יוצר מצב שבו, מבחינת כוח קנייה נטו, מצבם של העובדים הזרים עשוי להיות "טוב יותר", אך הדבר מגיע עם מחיר כלכלי למשק המקומי.

🏠 היתרון ה"נסתר" של העובדים הזרים: חיסכון בהוצאות מחיה

החוק הישראלי מחייב מעסיקים של עובדים זרים לספק להם תנאים סוציאליים ומחיה בסיסיים, מה שמשנה דרמטית את מאזן ההוצאות-הכנסות שלהם:

  •  דיור מסובסד – מעסיקים חייבים לספק מגורים הולמים ולנכות משכרם סכום סמלי בלבד עבור דיור ותחזוקה (מאות שקלים בודדים בחודש).

  •  ביטוח רפואי – המעסיק נושא ברוב עלות הביטוח הרפואי הפרטי.

  •  העדר הוצאות תיווך (חוקי) – החוק אוסר על גביית עמלות תיווך מהעובדים עצמם.

לעומת זאת, עובד ישראלי בשכר מינימום צריך לממן בעצמו:

  • שכר דירה מלא (שיכול להגיע לאלפי שקלים)

  • ארנונה, חשמל ומים

  • ביטוחים משלימים

 כתוצאה מכך, השכר נטו שנותר בידי העובדים הזרים לאחר כיסוי הוצאות בסיסיות הוא לרוב גבוה יותר, מה שמאפשר להם לחסוך חלק ניכר ממשכורתם.

 הנזק הכלכלי למשק: כסף שיוצא מהארץ:

החיסכון הגבוה של העובדים הזרים מגיע עם השלכה מקרו-כלכלית שלילית: כסף שמושקע או נשלח לחו"ל אינו חוזר למעגל הכלכלה המקומית.

  •  "בריחת הון" – עובדים זרים רבים מעבירים חלק גדול ממשכורתם למשפחותיהם במדינות המוצא שלהם (העברות כספים, Remittances). לפי הערכות שונות, היקף ההעברות הכספיות של עובדים זרים מישראל עומד על כ-6.4 מיליארד דולר בשנה.

  •  פגיעה בצריכה ובצמיחה – כסף שיוצא מהמשק אינו משמש לרכישת מוצרים ושירותים מקומיים. בהיעדר צריכה זו, נפגע הביקוש המקומי, מה שמאט את הצמיחה הכלכלית.

 סיכום

על משל  "האדים מהים" – המצב דומה למים המתאדים מהים בישראל, אך הגשם מהם יורד במדינה אחרת. העבודה וההשקעה במשק המקומי אינן מניבות את מלוא הפירות מבחינת פיתוח וצמיחה פנימית.

המשמעות הכלכלית של העברות כספים לחו"ל (נתוני 2023):

משמעות מבחינת פגיעה בצמיחה המקומית

אחוז מסך ההוצאה לצריכה פרטית (%)

סכום במיליארדי דולר (ארה"ב)

נתון כלכלי

בסיס הצמיחה הכלכלית המונעת מביקוש מקומי.

100%

251.84

סך ההוצאה לצריכה פרטית

כסף שאינו חוזר למשק כצריכה או השקעה, פוגע ישירות בביקוש המקומי ובכך מאט את הצמיחה הפוטנציאלית.

כ-2.54%

6.4

העברות כספיות לחו"ל

הסבר על הפגיעה בצמיחה:

הנתון של 2.54% מייצג "הזרמת-נגד" של הון מהמשק הישראלי. סכום זה, בהיקף של 6.4 מיליארד דולר, אינו משתתף במחזור הכלכלי הפנימי (אינו יוצר מקומות עבודה נוספים, אינו מגדיל מכירות של עסקים מקומיים ואינו משולם כמיסים מקומיים). כתוצאה מכך, הוא פוגע ישירות בכושר הצמיחה של המשק הישראלי.

צריך לבדוק אם מלבינים כספים דרכם. 

דוח שכר ינואר–ספטמבר 2024 מול ינואר–ספטמבר 2025– שכר נומינאלי וראלי– שחיקת שכר מצטברת– פערי השכר בין אזרחי ישראל לעובדים זרים- ניתוח שכר עובדים זרים כולל חלקו של קבלן כח אדם: עלות עובד למעסיק.

דוח השוואת התפלגות שכר (2025 מול 2024 לפי הספורות הנוצריות)

1. תקציר ממצאים והשוואה:

  • שכר ממוצע נומינלי 2025: 13,761 ₪ (שכר נומינלי = השכר כפי שהוא משולם בפועל, ללא התאמות למדד המחירים לצרכן. כלומר, "המספר הגולמי" שמופיע בתלוש).

  • שכר ממוצע נומינלי 2024: 13,193 ₪

  • שכר ממוצע ריאלי 2024: כ־12,870 ₪ (שכר ריאלי = השכר לאחר ניכוי השפעת האינפלציה, כלומר כמה כוח קנייה אמיתי יש לשכר. אם המחירים עולים, השכר הריאלי יכול לרדת גם אם הנומינלי עלה).

  • שכר ממוצע ריאלי 2025: כ־13,373 ₪ (חישוב ריאלי נעשה באמצעות מדד המחירים לצרכן = מדד שמודד את השינוי הממוצע במחירי סל מוצרים ושירותים. ניכוי המדד מהשכר הנומינלי נותן את ערך השכר במונחי כוח קנייה).

  • שינוי נומינלי ממוצע כללי: +4.3% (השינוי באחוזים בין השכר הנומינלי של שתי השנים, ללא קשר לאינפלציה).

  • פער ריאלי ממוצע: +1.5% (השינוי בכוח הקנייה האמיתי של העובדים, כלומר כמה השכר באמת "שווה" אחרי שמחירי המוצרים והשירותים נלקחו בחשבון).

  • ממצא בולט: העלייה הריאלית מתונה, אך מתרכזת בעיקר בקבוצות השכר הנמוכות והחציוניות (כלומר, דווקא העובדים בעלי שכר נמוך–בינוני נהנו יותר מהשיפור בכוח הקנייה, לעומת העובדים בשכר גבוה).

2. נתוני יסוד והנחות עבודה

  • מקור הנתונים: פרסומי הלמ״ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה).

  • אינפלציה ממוצעת לתקופה: 2.8% (אינפלציה = עלייה כללית ומתמשכת ברמת המחירים במשק. כאשר יש אינפלציה, ערך הכסף נשחק – כלומר, אותו סכום כסף קונה פחות מוצרים ושירותים).

  • חישוב ריאלי: ניכוי מדד המחירים לצרכן מהשכר הנומינלי (כך ניתן לראות את השכר במונחי כוח קנייה אמיתי ולא רק במספרים מוחלטים).

3. טבלת השוואת התפלגות שכר נומינלית וריאלית (ינואר–ספטמבר)

קבוצה (עשרימון - 5% מהעובדים)

אחוזון

שכר נומינלי 2024 (₪)

שכר ריאלי 2024 (₪)

שכר נומינלי 2025 (₪)

שכר ריאלי 2025 (₪)

פער נומינלי (%+)

פער ריאלי (%+/-)

1

0–5%

2,200

2,145

2,300

2,237

+4.5%

+1.5%

2

5–10%

3,950

3,851

4,100

3,988

+3.8%

+1.0%

3

10–15%

4,800

4,680

5,050

4,912

+5.2%

+2.2%

4

15–20%

5,600

5,460

5,900

5,739

+5.4%

+2.4%

5

20–25%

6,150

6,000

6,400

6,225

+4.1%

+1.3%

6

25–30%

6,850

6,679

7,000

6,809

+2.2%

-0.6%

7

30–35%

7,400

7,215

7,650

7,441

+3.4%

+0.3%

8

35–40%

8,200

8,000

8,350

8,122

+1.8%

-1.0%

9

40–45%

8,800

8,580

9,000

8,754

+2.3%

-0.5%

10

45–50%

9,700

9,460

9,750

9,484

+0.5%

-2.3%

11

50–55%

10,500

10,238

10,600

10,311

+0.9%

-1.9%

12

55–60%

11,500

11,213

11,650

11,332

+1.3%

-1.5%

13

60–65%

12,700

12,393

12,850

12,500

+1.2%

-1.6%

14

65–70%

14,450

14,114

14,550

14,153

+0.7%

-2.1%

15

70–75%

16,100

15,698

16,400

15,953

+1.9%

-0.9%

16

75–80%

18,450

18,000

18,750

18,239

+1.6%

-1.2%

17

80–85%

21,700

21,157

22,300

21,692

+2.8%

+0.1%

18

85–90%

26,450

25,789

26,900

26,167

+1.7%

-1.1%

19

90–95%

33,900

33,052

34,600

33,657

+2.1%

-0.7%

20

95–100%

58,100+

56,648+

58,900+

57,295+

+1.4%

-1.4%

4. תובנות מהשוואה בין-שנתית:

  • שכר מינימום (עשרימונים 3–5): נהנים מעלייה ריאלית של 1.2%–2.4% בזכות עדכון אפריל 2025.

  • מעמד ביניים (עשריםונים 8–16): שחיקה ריאלית של עד -2.3%, בעיקר סביב השכר החציוני.

  • שכר חציוני (עשריםונים 10-11): סביב 10,600 ₪, עלייה נומינלית זעירה (0.9%) מול אינפלציה – שחיקה ריאלית של -1.9%.

  • עשריםונים עליונים (עשריםונים 17–20): ירידה ריאלית מתונה (בין -0.7% ל--1.4%).

  • אומרים שהחציוני הוא מדד יותר מדוייק,  אך צריך לשים לב לפער בין עשירונים- 10-11 לעומת 4-6 שגם הם כנראה עובדים משרה מלאה, החלוקה הזאת ממחישה את הפערים.

  • נראה שעשרימונים 1-3 לא עובדים משרה מלאה.

5. סיכום

בינואר–ספטמבר 2025 נרשמה עלייה נומינלית של 4.3% לעומת התקופה המקבילה ב־2024, אך לאחר ניכוי אינפלציה – העלייה הריאלית מתכנסת ל־1.5% בלבד.

מעמד הביניים בישראל ספג את הפגיעה הריאלית הקשה ביותר, בעוד שהשכר הנמוך נהנה מהגנה בזכות עדכון שכר המינימום.

6. שחיקת שכר: אובדן / רווח שנתי ומצטבר לכיסו של העובד הבודד (₪)

נתונים חודשיים ושנתיים (₪) לפי קבוצת שכר (וינטיל) - בהנחת אינפלציה 2.8%

תקציר:

  • שחיקה (חיובי): כמה כסף נגרע מכיס העובד כדי לשמור על כוח הקנייה של 2024.

  • רווח ריאלי (שלילי): השכר הנומינלי עלה מהר יותר מהאינפלציה.

קבוצה (עשרימון - 5% מהעובדים)

שכר נומינלי ממוצע 2025 (₪)

שחיקה / רווח חודשי למשרה (₪)

שחיקה / רווח שנתי למשרה (₪) (x12)

משמעות (אובדן / רווח)

קבוצה 1

2,300

-22

+264

רווח ריאלי (השכר עלה מהר יותר מהאינפלציה)

קבוצה 2

4,100

1

-12

שוויון כוח קנייה (שחיקה זניחה)

קבוצה 3

5,050

-90

+1,080

רווח ריאלי ניכר

קבוצה 4

5,900

-129

+1,548

רווח ריאלי משמעותי

קבוצה 5

6,400

-73

+876

רווח ריאלי

קבוצה 6

7,000

38

-456

אובדן כוח קנייה

קבוצה 7

7,650

-9

+108

רווח ריאלי מינורי

קבוצה 8

8,350

98

-1,176

אובדן כוח קנייה

קבוצה 9

9,000

62

-744

אובדן כוח קנייה

קבוצה 10

9,750

218

-2,616

אובדן כוח קנייה משמעותי

קבוצה 11

10,600

233

-2,796

אובדן כוח קנייה משמעותי (חציון)

קבוצה 12

11,650

187

-2,244

אובדן כוח קנייה

קבוצה 13

12,850

208

-2,496

אובדן כוח קנייה משמעותי

קבוצה 14

14,550

323

-3,876

אובדן כוח קנייה חמור (שכר ממוצע)

קבוצה 15

16,400

200

-2,400

אובדן כוח קנייה

קבוצה 16

18,750

266

-3,192

אובדן כוח קנייה

קבוצה 17

22,300

66

-792

אובדן כוח קנייה מועט

קבוצה 18

26,900

324

-3,888

אובדן כוח קנייה חמור

קבוצה 19

34,600

313

-3,756

אובדן כוח קנייה חמור

קבוצה 20

58,900+

878+

-10,536

אובדן כוח קנייה קיצוני

מסקנות עיקריות (השחיקה בכיס הפרטי - סיכום שנתי)

  1. סה"כ למשק (אובדן כוח קנייה שנתי): השחיקה המצטברת בכוח הקנייה, הפרוסה על פני כל 4 מיליון משרות שכיר, מסתכמת בכ-7.42 מיליארד ₪ בשנה. סכום זה מייצג את הפער הכולל הדרוש לעובדים כדי לשמר את רמת החיים הריאלית של 2024.

  2. הנפגעים הקשים ביותר (₪ - בראייה שנתית):

    • עשרימון 20 (הקצה העליון): אובדן של מעל 10,536 ₪ בשנה למשרת שכיר, שנגרעים מכוח הקנייה.

    • עשרימון 14 (סביבת השכר הממוצע): עובדים אלו הפסידו כמעט 3,876 ₪ בשנה.

    • עשרימון 10-13 (ליבת מעמד הביניים): הפסד שנתי של 2,244 ₪ עד 2,796 ₪ למשרה.

  3. מרוויחי שכר המינימום: העובדים בקבוצה 4 (סביבת שכר מינימום) הרוויחו ריאלית כ-1,548 ₪ בשנה. זהו הגידול הריאלי הגדול ביותר בכיס הפרטי מכל קבוצה.

7) דוח השוואת שכר מבנית (2025): עובדים ישראלים מול עובדים זרים רשומים (מודל מעודכן)

ניתוח פערים לפי קבוצות שכר (וינטילים) - ינואר- ספטמבר.

תאריך הדוח: נובמבר 2025 מקור הנתונים: אומדנים על בסיס נתוני הלמ"ס הכלליים והתפלגות תעסוקת עובדים זרים. הנחת יסוד לצורך המודל: העובדים הזרים הרשומים מהווים כ-3.66% מסך משרות השכיר, בהתבסס על נתון מדויק של 146,508.

1. תקציר ממצאים והנחות יסוד

דוח זה משווה את טווח השכר החודשי הממוצע של עובדים אזרחי ישראל אל מול עובדים זרים רשומים, כדי להדגים את הפערים המבניים והשפעתם על סטטיסטיקת השכר הכללית במשק.

  • ממוצע שכר כולל במשק (לצורך השוואה): 13,600 ₪.

  • אומדן שכר ממוצע - אזרחי ישראל: כ-14,800 ₪.

  • אומדן שכר ממוצע - עובדים זרים רשומים (ברוטו): כ-7,500 ₪.

  • סה"כ משרות שכיר במשק: 4,000,000 משרות.

  • סה"כ עובדים זרים רשומים (3.66% אומדן מודל): 146,508 משרות (נתון יסוד לצורך המודל).

  • סה"כ אזרחי ישראל (96.34%): 3,853,492 משרות.

  • הערת שוליים חשובה: נתון זה אינו כולל כ-27,702 עובדים זרים בלתי חוקיים, אשר אינם נספרים בסטטיסטיקות השכר הרשמיות, אך משפיעים על שוק העבודה הכללי.

  • הממצא הבולט: העובדים הזרים הרשומים מרוכזים ב-50% התחתונים של טבלת השכר, ובמדרגות השכר הנמוכות הפערים נוגעים לכמעט פי שניים.

2. טבלת השוואת שכר ממוצע: ישראלים מול זרים רשומים (₪, נומינלי) והתפלגות משרות:

קבוצה (עשרימון - 5% מהעובדים)

מספר משרות משוער

עובדים זרים רשומים (אומדן)

אזרחי ישראל (אומדן)

שכר ממוצע אזרחי ישראל (₪)

שכר ברוטו לעובד זר רשום (₪)

עלות שכר כוללת לקבלן (אומדן) (₪)*

סטטוס עלות למעסיק

קבוצה 1

200,000

26,371

173,629

2,450

1,100

1,375

האזרח יקר יותר (-)

קבוצה 2

200,000

29,302

170,698

4,300

2,500

3,125

האזרח יקר יותר (-)

קבוצה 3

200,000

21,976

178,024

5,300

4,150

5,188

האזרח יקר יותר (-)

קבוצה 4

200,000

14,651

185,349

6,200

5,700

7,125

האזרח זול יותר (+)*

קבוצה 5

200,000

11,721

188,279

6,750

6,300

7,875

האזרח זול יותר (+)*

קבוצה 6

200,000

10,256

189,744

7,400

6,500

8,125

האזרח זול יותר (+)*

קבוצה 7

200,000

7,325

192,675

8,000

7,200

9,000

האזרח זול יותר (+)*

קבוצה 8

200,000

5,860

194,140

8,750

7,800

9,750

האזרח זול יותר (+)*

קבוצה 9

200,000

4,395

195,605

9,400

8,400

10,500

האזרח זול יותר (+)*

קבוצה 10

200,000

2,930

197,070

10,250

9,100

11,375

האזרח זול יותר (+)*

קבוצה 11

200,000

1,465

198,535

11,200

10,000

12,500

האזרח זול יותר (+)*

קבוצה 12

200,000

1,465

198,535

12,400

11,000

13,750

האזרח זול יותר (+)*

קבוצה 13

200,000

1,465

198,535

13,600

12,000

15,000

האזרח זול יותר (+)*

קבוצה 14

200,000

1,465

198,535

15,500

13,500

16,875

האזרח זול יותר (+)*

קבוצה 15

200,000

733

199,267

17,500

14,500

18,125

האזרח זול יותר (+)*

קבוצה 16

200,000

733

199,267

20,000

16,000

20,000

שוויון (0)

קבוצה 17

200,000

733

199,267

24,000

18,000

22,500

האזרח יקר יותר (-)

קבוצה 18

200,000

733

199,267

29,000

20,000

25,000

האזרח יקר יותר (-)

קבוצה 19

200,000

733

199,267

37,000

25,000

31,250

האזרח יקר יותר (-)

קבוצה 20

200,000

732

199,268

62,000+

35,000+

43,750+

האזרח יקר יותר (-)

סה"כ משרות

4,000,000

146,508

3,853,492

** העמודה "עלות שכר כוללת לקבלן" מחשבת את השכר ברוטו לעובד זר * 1.25. *** הבהרה ל"סטטוס עלות למעסיק": ההערה מתייחסת לעלות העסקת האזרח ביחס לעלות הקבלן (שכר זר + עמלות). פער שלילי (-) בעמודת הפער משמעותו שהאזרח זול יותר למעסיק הסופי.

3. ניתוח הפערים וההתפלגות

א. ריכוז העובדים הזרים הרשומים בשכר הנמוך והפער הנסתר

הטבלה מציגה את העובד הממוצע בכל קבוצה. יש לזכור כי רובם המכריע של העובדים הזרים הרשומים נופלים ב-50% התחתונים של ההתפלגות.

  • גודל הקבוצות (הבהרה מתודולוגית): כל אחת מ-20 קבוצות השכר מייצגת כ-200,000 משרות שכיר במשק הישראלי. מה שמשתנה הוא התמהיל הפנימי בין אזרחי ישראל לעובדים זרים רשומים בתוך אותן 200,000 משרות.

  • ריכוז העובדים הזרים הרשומים: כ-92% מהעובדים הזרים הרשומים (כ-135,000 מתוך 146,508) מרוכזים ב-10 הקבוצות התחתונות, כאשר הקבוצות הקיצוניות 1 ו-2 (שכר עד כ-4,300 ₪) מכילות יחד כ-55,673 עובדים זרים רשומים.

  • הפער הדרמטי בנטל המעסיק (השוואה לעלות קבלן): העמודה המעודכנת של הפער (ישראלי מול עלות קבלן) חושפת תובנה מרכזית:

    • ** בקבוצות השכר הנמוכות (1-3) והגבוהות (17-20):** השכר הממוצע של האזרח גבוה יותר מהעלות הכוללת שהמעסיק משלם לקבלן עבור הזר הרשום. לכן, בטווחים אלו האזרח יקר יותר (-) למעסיק הסופי.

    • ** בקבוצות 4 עד 15 (הליבה הממוצעת):** עלות העסקת עובד זר רשום דרך קבלן גבוהה יותר מהשכר הממוצע המשולם לאזרח ישראלי באותה מדרגת שכר. עלות הקבלן גבוהה בעד כ-1,400 ₪ (וינטיל 13), ומסומנת כ"האזרח זול יותר (+)***.

ב. הפער באחוזים (השוואה לשכר ברוטו של הזר הרשום)

  • הפער הקיצוני בקצה התחתון: בעשרימון 1, השכר של האזרח גבוה ב-122.7% משכר העובד הזר הרשום.

  • התכנסות זמנית: הפער מצטמצם דרמטית לקבוצות סביב שכר המינימום (עשרימונים 4-5), שם השכר של האזרח גבוה ב-7.1% עד 8.8% בלבד.

  • גידול מחודש בדרגים הגבוהים: בדרגי הניהול וההייטק (עשרימונים 17-20), הפער באחוזים שוב מזנק, ומגיע ל-77.1%+ בעשרימון העליון.

ג. סיכום ומסקנה

חלוקת השכר בין אזרחי ישראל לעובדים זרים רשומים ממחישה את הפיצול המבני בשוק העבודה. קיומה של אוכלוסיית העובדים הזרים הרשומים "מושכת" למטה את נתון השכר הממוצע הכללי, אך באופן פרדוקסלי גם מחזיקה את השכר של האזרחים בקבוצות הנמוכות יחסית יציב על רצפת שכר המינימום. ללא העובדים הזרים, השכר הממוצע של אזרחי ישראל היה גבוה יותר משמעותית (כ-14,800 ₪, לעומת 13,600 ₪ הממוצע הכללי).

המהלך להביא מפעלים ומשרדים לערים חרדיות הוא לא פתרון אמיתי אלא מנגנון מתוחכם להגדיל את התקבולים לדוסים מהמיסים של עם ישראל, כאשר ראשי הערים מבקשים למשוך מפעלים כדי ליהנות מהכנסות נוספות מארנונה בערים שתושביהן מקבלים יותר משהם נותנים.

טור דעה: למה אסור להעביר מפעלים ומשרדים לערים חרדיות.

המהלך להביא מפעלים ומשרדים לערים חרדיות הוא לא פתרון אמיתי אלא מנגנון מתוחכם להגדיל את התקבולים לדוסים מהמיסים של עם ישראל . זה לא משנה מהותית את תרומת התושבים עצמם לכלכלה ולחברה, אלא רק מייצר עוד זרימה של כספי עם לערים שבהן שיעור ההשתתפות בשוק העבודה נמוך.

הטענה המרכזית שלי היא פשוטה: אין כאן ניסיון אמיתי לשלב את תושבי הערים החרדיות בשוק העבודה או להגדיל את תרומתם לכלכלה. במקום זאת, ראשי הערים מבקשים למשוך מפעלים ומשרדים כדי ליהנות מהכנסות נוספות מארנונה, מבלי שהדבר ישפיע על רמת ההשתתפות של התושבים עצמם. זהו מהלך שמנציח את הפערים במקום לפתור אותם.

מעבר לכך, מדובר בצעד שעלול לפגוע בערים אחרות. כאשר חברה מחליטה להעביר את משרדיה לעיר חרדית, העובדים – שאינם תושבי העיר – נאלצים לנסוע מרחקים גדולים יותר. הדבר מכביד עליהם, מקטין את איכות חייהם, ומייצר מצב שבו הארנונה שמשלמת החברה זורמת לעיר החרדית ולא לעיר שבה מתגוררים העובדים. כך יוצא שהעם העובד, זה שנושא בנטל הצבאי ומשלם מיסים גבוהים, אינו נהנה מהכספים שהוא עצמו מממן.

אני אומרת בצורה ברורה: לא נכון לבנות מפעלים  לא נכון לאכלס מבני משרדים בערים חרדיות. לא נכון גם להעביר לשם משרדים קיימים. זהו מהלך שמחזק את הערים החרדיות על חשבון עם ישראל כולו. במקום להעניק יתרונות נוספים לערים שבהן התושבים אינם משתתפים באופן מלא בכלכלה, יש להשקיע בערים שבהן בני העם עובדים, משלמים מיסים, משרתים בצבא ותורמים ישירות למדינה.

הדרך הנכונה היא הפוכה: להעביר מפעלים ומשרדים מערים חרדיות לערים אחרות – לערים שבהן בני העם נושאים בנטל באופן מלא. כך יובטח שהמיסים של עם ישראל יחזרו אל הקהילות שתורמות בפועל למדינה, ולא ימשיכו להישאב למקומות שבהם התרומה מוגבלת.

לסיכום, המהלך להביא מפעלים ומשרדים לערים חרדיות הוא בעיני טעות אסטרטגית. הוא לא פותר את הבעיה, אלא רק מעמיק את תחושת האי־שוויון בקרב עם ישראל. הדרך הנכונה היא להשקיע בערים שבהן בני העם כבר תורמים למדינה, ולא להמשיך להעניק יתרונות לערים שבהן התרומה מוגבלת.

לצד בחינת הפדיון הנומינלי, חשוב להתייחס לפדיון הריאלי, המנוכה מעליות מדד המחירים, ממדדי יצוא ומשינויים בשערי מטבעות. בשנת 2025 נרשמה עלייה ריאלית זעירה ביצוא של 0.2% בלבד מול ירידה חריפה של 6.5% במכירות המקומיות.

 פדיון המשק הישראלי 2022–2025 לפי הספורות הנוצריות- עלייה נומינלית מול ירידה ריאלית:

 הסבר על בחינת מצב המשק לפי פדיון:

כאשר בוחנים את מצב המשק דרך נתוני פדיון, חשוב להבחין בין פדיון נומינלי לבין פדיון ריאלי.

  • פדיון נומינלי משקף את סך ההכנסות הכספיות – כמה כסף התקבל ממכירת סחורות ושירותים. לעיתים נראה שהפדיון גדל, אך זהו גידול כספי בלבד.

  • במקרים של עליות מחירים, הפדיון הנומינלי אכן גדל, אך הדבר לא בהכרח מעיד על מכירת יותר סחורות בפועל. לדוגמה: אם חברה כמו שטראוס מעלה מחירים, המחזור הכספי שלה גדל, אך אין בכך הוכחה שנמכרו יותר מוצרים מבחינת כמות.

לכך יש השלכות משמעותיות:

  • על העובדים – שכן ירידה בכמות הסחורות הנמכרות עשויה להשפיע על היקף הייצור, על מקומות עבודה ועל יציבות תעסוקתית.

  • על הצרכנים – שמרגישים את שחיקת כוח הקנייה, גם אם הנתונים הכספיים מציגים עלייה.

לכן, לצד בחינת הפדיון הנומינלי, יש חשיבות רבה להתייחס גם לנתוני פדיון ריאלי – כלומר, נתונים שמנוכים מעליות מדד המחירים, ממדדי יצוא ומשינויים בשערי מטבעות. רק כך ניתן להבין דה־פקטו מה באמת קרה בשטח: האם נמכרו יותר סחורות ושירותים, או שמדובר בעלייה מלאכותית שמייצרת "בועה" כספית ללא גידול אמיתי בפעילות הכלכלית.

 בשורה אחת: פדיון נומינלי מספר כמה כסף התקבל, אך פדיון ריאלי מגלה אם באמת נמכרו יותר מוצרים ושירותים – וזה ההבדל בין נתון כספי לבין תמונת מצב אמיתית של המשק.

 יצוא לפי חודשים (ינואר–ספטמבר 2025):

חודשפדיון נומינלי (מיליארדי ₪)שינוי נומינלימדד יצוא / שערי חליפיןשינוי ריאלי
ינואר~43↑ 1.0%↑ 0.8%↑ 0.2%
פברואר~41↓ 0.5%↑ 1.0%↓ 1.5%
מרץ~42↑ 0.7%↑ 1.2%↓ 0.5%
אפריל~40↓ 2.0%↑ 1.1%↓ 3.1%
מאי~39↓ 1.5%↑ 1.0%↓ 2.5%
יוני~44↑ 0.8%↑ 0.9%↓ 0.1%
יולי~43↓ 0.6%↑ 1.0%↓ 1.6%
אוגוסט~42↓ 0.4%↑ 0.9%↓ 1.3%
ספטמבר~46↑ 1.5%↑ 1.2%↑ 0.3%

הסבר: במהלך 2025 היצוא מציג תנודתיות חודשית, אך בסך הכול שמירה על יציבות. יש חודשים עם ירידה ריאלית (כמו אפריל ומאי), אך בספטמבר נרשמה התאוששות קלה.

 מכירות מקומיות לפי חודשים (ינואר–ספטמבר 2025):

חודשפדיון נומינלי (מיליארדי ₪)שינוי נומינליעליית מדד המחירים (CPI)שינוי ריאלי
ינואר~92↑ 0.3%↑ 2.6%↓ 2.3%
פברואר~91↓ 1.2%↑ 2.7%↓ 3.9%
מרץ~92↑ 0.5%↑ 2.9%↓ 2.4%
אפריל~91↓ 2.5%↑ 2.8%↓ 5.3%
מאי~91↓ 1.7%↑ 2.9%↓ 4.6%
יוני~91↑ 0.2%↑ 2.7%↓ 2.5%
יולי~91↓ 0.8%↑ 2.8%↓ 3.6%
אוגוסט~91↓ 0.6%↑ 2.6%↓ 3.2%
ספטמבר~94↑ 1.0%↑ 2.9%↓ 1.9%

הסבר: במהלך 2025 המכירות המקומיות מציגות ירידה ריאלית כמעט בכל חודש. גם כאשר נרשמה עלייה נומינלית קלה (כמו ביוני או ספטמבר), היא לא הצליחה לכסות את עליית מדד המחירים ולכן בפועל נרשמה ירידה בצריכה.

 יצוא רב־שנתי (שלושת הרבעונים הראשונים בכל שנה):

שנהפדיון נומינלי (מיליארדי ₪)שינוי נומינלימדד יצוא / שערי חליפיןשינוי ריאלי
2022~360—↑ 5.3%↓ 0.8%
2023~372↑ 3.3%↑ 3.0%↑ 0.3%
2024~374↑ 0.5%↑ 3.2%↓ 2.7%
2025~385↑ 2.9%↑ 2.7%↑ 0.2%

הסבר: ב־2023 יש עלייה נומינלית של 3.3% לעומת 2022, וריאלית עלייה מתונה של 0.3%. ב־2024 יש עלייה נומינלית זעירה של 0.5% לעומת 2023, אך ריאלית ירידה של 2.7%. ב־2025 יש עלייה נומינלית של 2.9% לעומת 2024, וריאלית התאוששות קלה של 0.2%.

 מכירות מקומיות רב־שנתי (שלושת הרבעונים הראשונים בכל שנה)

שנהפדיון נומינלי (מיליארדי ₪)שינוי נומינליעליית מדד המחירים (CPI)שינוי ריאלי
2022‎850—↑ 5.3%↓ 0.8%
2023‎872↑ 2.6%↑ 3.0%↓ 0.4%
2024‎862↓ 1.1%↑ 3.2%↓ 4.3%
2025‎829↓ 3.8%↑ 2.7%↓ 6.5%

הסבר: ב־2023 יש עלייה נומינלית של 2.6% לעומת 2022, אך ריאלית ירידה של 0.4%. ב־2024 יש ירידה נומינלית של 1.1% לעומת 2023, וריאלית ירידה חדה של 4.3%. ב־2025 יש ירידה נומינלית של 3.8% לעומת 2024, וריאלית ירידה חריפה של 6.5%.

 מסקנה ברורה על פדיון 2025:

  • מבנה הפדיון: הפדיון מהיצוא קטן משמעותית מהפדיון מהמכירות המקומיות. לכן, גם אם היצוא עולה מעט, הוא לא מסוגל לקזז ירידה גדולה בביקוש המקומי.

  • 2025 לעומת 2024 (שלושת הרבעונים הראשונים):

    • יצוא – ריאלי: ↑ 0.2% בלבד.

    • מכירות מקומיות – ריאלי: ↓ 6.5%.

  • משמעות כוללת: יש ירידה בפדיון הריאלי הכולל של המשק בשנת 2025. העלייה הקטנה ביצוא אינה מאזנת את הירידה החדה בצריכה המקומית, ולכן התמונה הכוללת היא של התכווצות בפעילות הכלכלית הריאלית.

השלכות מרכזיות

  • לחברות הפועלות בארץ: לחץ על מכירות, מלאים ותזרים; סיכון לקיצוץ השקעות ותעסוקה בענפים מבוססי ביקוש מקומי.

  • למשקי הבית: שחיקת כוח הקנייה ממשיכה להכביד, גם כשכותרות על “עלייה בפדיון” מגיעות מהיצוא.

  • למשק כולו: תלות גוברת ביצוא ושירותי הייטק; רגישות גבוהה יותר לתנודות גלובליות ושערי מטבע.

עוד מידע על שנים שלמות מבחינה זאת בלי שנת 25:

 יצוא שנים שלמות (2022–2024):

שנהפדיון נומינלי (מיליארדי ₪)שינוי נומינלימדד יצוא / שערי חליפיןשינוי ריאלי
2022~480—↑ 5.3%↓ 0.8%
2023~495↑ 3.1%↑ 3.0%↑ 0.1%
2024~502↑ 1.4%↑ 3.2%↓ 1.8%

הסבר: ב־2023 יש עלייה נומינלית של 3.1% לעומת 2022, וריאלית עלייה זעירה של 0.1%. ב־2024 יש עלייה נומינלית של 1.4% לעומת 2023, אך ריאלית ירידה של 1.8%.

 מכירות מקומיות שנים שלמות (2022–2024):

שנהפדיון נומינלי (מיליארדי ₪)שינוי נומינליעליית מדד המחירים (CPI)שינוי ריאלי
2022‎730—↑ 5.3%↓ 0.8%
2023‎749↑ 2.6%↑ 3.0%↓ 0.4%
2024‎734↓ 2.0%↑ 3.2%↓ 5.0%

הסבר: ב־2023 יש עלייה נומינלית של 2.6% לעומת 2022, אך ריאלית ירידה של 0.4%. ב־2024 יש ירידה נומינלית של 2.0% לעומת 2023, וריאלית ירידה חדה של 5.0%.

 

"המכלית הייתה בדרכה לסינגפור אך כשעברה במפרץ עומאן נצמדו אליה שלוש סירות קטנות והיא פנתה לעבר המים הטריטוריאלים של איראן" כאן– יש התכנות שזאת דרך מאוד מתוחכמת להבריח סחורות לאיראן. בגלל החרם.

בעלות וניהול אוניות: המקרה של Sailor Tankers Inc. ו־Columbia Shipmanagement:

מבוא:

עולם הספנות הבינלאומי מתאפיין במבנה מורכב של בעלות, ניהול וחכירה. אוניות רבות אינן מנוהלות ישירות על ידי בעליהן, אלא באמצעות חברות ניהול מקצועיות. דוגמה מובהקת לכך היא המכלית טלארה, שבבעלות חברת Sailor Tankers Inc. הרשומה בליבריה, ומנוהלת בפועל על ידי חברת Columbia Shipmanagement מגרמניה.

מי היא חברת Sailor Tankers Inc:

  • מדינה רשומה: ליבריה.

  • סטטוס: חברה פרטית, אינה ציבורית ולכן אינה מחויבת לחשוף את זהות בעלי המניות.

  • תחום פעילות: החזקה בבעלות על מכליות נפט.

  • מאפיין מרכזי: משמשת כבעלים החוקיים של האונייה טלארה, אך אינה מפעילה אותה בעצמה.

מי היא חברת Columbia Shipmanagement (CSM):

  • מדינה רשומה: גרמניה, מטה בהמבורג.

  • סטטוס: חברה פרטית בבעלות משפחת שמידט.

  • תחום פעילות: ניהול תפעולי של צי אוניות בינלאומי.

  • שירותים: גיוס והעסקת צוותים ימיים, תחזוקה טכנית, ביטוחים, תכנון מסלולים ועמידה בתקנים בינלאומיים.

  • מאפיין מרכזי: אינה הבעלים של האונייה, אלא מנהלת אותה בפועל עבור בעליה.

מודל העבודה ביניהן:

  • בעלות: Sailor Tankers Inc. היא הבעלים הרשומים של האונייה.

  • ניהול: Columbia Shipmanagement היא המנהלת התפעולית.

  • המשמעות: העובדים על האונייה מועסקים דרך Columbia, אך האונייה עצמה רשומה בבעלות Sailor.

  • דימוי: כמו בעל בניין (Sailor) ששוכר חברת ניהול (Columbia) שתטפל בכל ההיבטים התפעוליים של הנכס.

רישום אוניות – Flags of Convenience:

רישום אוניות במדינות כמו ליבריה או פנמה נקרא דגלי נוחות (Flags of Convenience).

  • מיסוי נמוך: חברות משלמות מס מופחת מאוד לעומת מדינות מערביות.

  • רגולציה מקלה: דרישות בטיחות ודיווח פחות מחמירות.

  • חיסיון: זהות בעלי המניות אינה חייבת להיות פומבית – מאפשרת למשקיעים להישאר אנונימיים.

  • גמישות תעסוקתית: אפשר להעסיק צוותים בינלאומיים בלי להיות כפופים לחוקי עבודה מקומיים.

  • מהירות רישום: תהליך רישום אונייה במדינות אלו מהיר ופשוט יחסית.

טבלה השוואתית: ליבריה, פנמה ויוון:

מדינה

סוג רישום אוניות

מיסוי

חיסיון בעלי מניות

רגולציה

יתרונות עיקריים

ליבריה

דגל נוחות

נמוך מאוד

גבוה – זהות בעלי מניות אינה חשופה

רגולציה מקלה

מהירות רישום, מיסוי נוח, חיסיון מלא

פנמה

דגל נוחות

נמוך מאוד

גבוה – חיסיון כמעט מוחלט

רגולציה מקלה

המדינה עם מספר האוניות הרשומות הגדול בעולם

יוון

רישום מקומי

גבוה יחסית

נמוך – בעלי מניות חייבים להיות חשופים

רגולציה מחמירה

מוניטין ימי עתיק, צי מסחרי גדול, יציבות משפטית

חיסיון ומס:

  • חיסיון: חברות כמו Sailor Tankers Inc. נהנות מחיסיון משפטי – הציבור אינו יודע מי בעלי המניות בפועל.

  • מס: שיעורי המס בליבריה ובפנמה נמוכים משמעותית, מה שמושך חברות ספנות מכל העולם.

  • השפעה גלובלית: ליבריה ופנמה הן בין המדינות עם מספר האוניות הרשומות הגדול ביותר בעולם, למרות שהן אינן מעצמות ימאיות.

סיכום:

  • Sailor Tankers Inc. – בעלת האונייה, רשומה בליבריה, נהנית מחיסיון ומיסוי נוח.

  • Columbia Shipmanagement – מנהלת תפעולית גרמנית, מפעילה את האונייה בפועל עם צוותים בינלאומיים.

  • המודל: בעלות וניהול מופרדים – בעלים פרטיים מחזיקים את הכלי, חברות ניהול מפעילות אותו.

  • הקשר לרישום: רישום בליבריה מאפשר חיסיון, מיסוי נמוך וגמישות תפעולית – ולכן זהו מודל נפוץ מאוד בעולם הספנות.

מן הון להון:

משפחת עופר ניהלה ומנהלת עסקים משמעותיים בתחום הספנות דרך חברות הרשומות במקלטי מס כמו ליבריה ופנמה, כחלק ממודל מקובל בעולם הספנות.

פירוט על פעילות משפחת עופר בתחום הספנות

  • שורשים בספנות: האחים סמי ויולי עופר הקימו בשנות ה־50 את חברת נתיבי הים התיכון, ובהמשך את קווי הים התיכון, שהפכה לאחת מחברות הספנות הגדולות בעולם.

  • צים וחברה לישראל: המשפחה שלטה במשך שנים בחברת צים דרך החברה לישראל, והחזיקה צי אוניות בינלאומי גדול.

  • רישום אוניות בליבריה ופנמה: כמו רוב חברות הספנות הגדולות, גם משפחת עופר רשמה אוניות תחת דגלי נוחות במדינות כמו ליבריה ופנמה. הסיבה לכך היא מיסוי נמוך, רגולציה מקלה וחיסיון זהות בעלי מניות – יתרונות שמאפשרים תפעול יעיל ורווחי.

  • פעילות גלובלית: מעבר לרישום אוניות, המשפחה החזיקה גם בחברות ספנות בינלאומיות, כולל השקעות בחברת השיט Royal Caribbean ובחברות ניהול אוניות שונות.

  • מקלטי מס: מסמכי "פנדורה" חשפו כי משפחת עופר, לצד אנשי עסקים ישראלים נוספים, החזיקה חברות אוף־שור בליבריה, פנמה ומדינות נוספות לצורך פעילות פיננסית, החזקת אוניות ונדל"ן ימי.

היתרונות של רישום אוניות בליבריה ובפנמה עבור משפחת עופר, בהשוואה לרישום אוניות בישראל:

מדינה

מיסוי

חיסיון בעלי מניות

רגולציה

יתרונות למשפחת עופר

ליבריה

נמוך מאוד

גבוה – זהות בעלי מניות אינה חשופה

רגולציה מקלה

מאפשר חיסיון, מיסוי מופחת ותפעול גמיש של צי אוניות בינלאומי

פנמה

נמוך מאוד

גבוה – חיסיון כמעט מוחלט

רגולציה מקלה

המדינה עם מספר האוניות הרשומות הגדול בעולם, תהליך רישום מהיר ופשוט

ישראל

גבוה יחסית

נמוך – בעלי מניות חייבים להיות חשופים

רגולציה מחמירה

יציבות משפטית, מוניטין לאומי, אך פחות משתלם כלכלית לחברות גדולות

סיכום:

  • ליבריה ופנמה הן מדינות רישום מרכזיות עבור צי האוניות של משפחת עופר.

  • הסיבה: יתרונות מיסוי, חיסיון ורגולציה מקלה.

  • היתרונות המרכזיים: מיסוי מופחת, חיסיון זהות בעלי מניות, רגולציה מקלה ותהליך רישום מהיר.

  • בישראל לעומת זאת, המיסוי גבוה יותר והרגולציה מחמירה, ולכן פחות משתלם לרשום אוניות גדולות תחת דגל ישראלי.

  • היקף: משפחת עופר נחשבת לאחת המשפחות הבולטות בעולם הספנות, עם פעילות ענפה שנרשמה גם במקלטי מס בינלאומיים.

המאמר נכתב בעקבות המאמר הזה מהיום:

"אבד קשר עם מכלית נפט במפרץ עומאן: "נלקחה ע"י איראן"

המכלית הייתה בדרכה לסינגפור אך כשעברה במפרץ עומאן נצמדו אליה שלוש סירות קטנות והיא פנתה לעבר המים הטריטוריאלים של איראן. חברת הספנות "קולומביה" אישרה כי אבד הקשר עם המכלית: כאן חדשות.

"באיראן מודים: משמרות המהפכה תפסו את מכלית הנפט שהייתה בדרכה לסינגפור

לפי הודעת משרד החוץ האיראני, יחידות הצי של משמרות המהפכה תפסו את המכלית, שנשאה 30 אלף טון של חומרים פטרוכימיים,  לאחר שבית משפט איראני הוציא לה צו תפיסה. לטענת איראן, הפעולה בוצעה במסגרת "הגנת האינטרסים הלאומיים" מכיוון שהמכלית נשאה "מטען בלתי חוקי"" כאן.

The United States proposes a single railway route from India to Europe. I propose creating four routes instead. While the U.S. route passes through seas, I suggest a land-based alternative. .

Introduction:

In a world where rapid transportation, cross-border trade, and regional cooperation are key to prosperity, the United States proposes a railway route from India to Europe that passes through ports and maritime paths. However, a bold and innovative alternative emerges from the Middle East: a converging land-based railway network connecting India to Europe via Yemen, Persia (Iran), Egypt, and Israel — and from there northward to Lebanon, Syria, Turkey, and Greece.

This proposal is not merely about transportation — it is a political and economic vision, combining regional interests with vast potential for cooperation, peace, and prosperity.

Network Structure: Four Converging Routes

  1. Yemen – Saudi Arabia – Jordan – Israel Route A southern connection from India via the Arabian Sea to the port of Aden. A railway from Yemen northward through Saudi Arabia and Jordan to Israel.

  2. Persia – Iraq – Jordan – Israel Route An eastern connection from India to the port of Chabahar in Iran. A railway through Iraq and Jordan to Israel.

  3. Egypt – Israel Route A short western connection via Suez and Taba to Israel.

  4. Northern Railway: Israel – Lebanon – Syria – Turkey – Greece – Europe A central railway from Israel northward, connecting to the existing European rail network.

 Important Note: The first three routes converge in Israel, from which a single railway continues northward. This reduces infrastructure costs and ensures efficient and rapid connection to Europe.

 Important Note: Based on lessons from the construction of the Channel Tunnel, this proposed project may not only be cheaper but also faster to build — and thus yield benefits more quickly.

Political Advantages

  • Regional Cooperation: Each country contributes its segment, strengthening mutual interests.

  • Promotion of Regional Peace: The project requires collaboration between formerly hostile nations — a historic opportunity for reconciliation.

  • Israel’s Strategic Role: Becoming a transportation hub between Asia and Europe will enhance Israel’s economy and geopolitical standing.

Diplomatic Call: Regional Peace as a Prerequisite for Realizing the Vision

To realize this vision, a diplomatic breakthrough is needed. Israel can lead a historic initiative:

  • A peace proposal to the Palestinians — including political concessions as part of a comprehensive agreement.

  • Peace agreements with Syria, Lebanon, Iraq, and Persia — as part of a regional accord, in exchange for cooperation in the transportation project.

This vision is not just about infrastructure — it is a call for a different future: an era of peace, prosperity, and regional collaboration.

Summary

The proposed land railway from India to Europe via Israel is much more than a track — it is a bridge between peoples, economies, and worlds. This project could transform the region, promote peace, and connect the Middle East to global trade arteries.

The choice is ours: to remain on the margins of the map — or become its central axis.

 India can connect to the axis via Persia or Yemen:

India → Yemen:

Advantages:

  • Geographic proximity: Southern India is relatively close to Yemen via the Arabian Sea.

  • Short maritime link: Mumbai Port → Aden Port ≈ 2,000 km by sea.

  • Yemen can serve as the southern gateway to the Arabian Peninsula.

Disadvantages:

  • Weak infrastructure in Yemen.

  • Low political stability.

India → Persia (Iran):

Advantages:

  • Existing ties between India and Iran (Chabahar Port).

  • More developed railway infrastructure.

  • Direct land connection via Iraq and Jordan.

Disadvantages:

  • Dependence on regional political actors.

  • Need for coordination with Iran and Iraq.

 Conclusion: Strategic Flexibility India can choose its connection point based on:

  • Political conditions: Who it has good relations with.

  • Economic conditions: Where the costs are lower.

  • Geographic conditions: Where the route is shorter.