כלכלה.

יחס תלמידי ישיבות נתמכים מתוך כלל היהודים בישראל- 2025 לפי הספורות הנוצריות:

הנתון של 221,306 תלמידי ישיבות נתמכים מבוסס על דיווח משרד הדתות לחודש דצמבר 2024.

תלמידי הישיבה שמקבלים קצבאות, כולל רווקים ונשואים.

טבלה יחסית – לויים פקודים מול כלל ישראל במדבר:

פרשת גבאי והשלכותיה על עולם הביטוח בישראל

בשנת 2025 לפי הספורות הנוצריות נחשפה פרשה מסקרנת ומורכבת בעולם הביטוח וההסתדרות, אשר עשויה לטלטל את יסודות הענף כולו. מדובר במהלך שניסה לקדם יו"ר ועד רכבת ישראל, ליאב אליהו, להעברת ביטוח השיניים של עובדי הרכבת לידי חברת "גבאי ביטוח", דרך חברת הפניקס. המהלך, שלא עבר דרך משאבי אנוש או מכרז מסודר, עורר התנגדות מצד הנהלת הרכבת והוביל לעימות משפטי שהפך לחלק מפרשת "יד לוחצת יד", הנחקרת כיום על ידי יחידת להב 433.

יש התכנות כי מדובר במהלך אסטרטגי שנועד לפגוע בגבאי ולהוציאו מהמשחק העסקי, תוך ניצול פרצות רגולטוריות והפעלת לחצים על הנהלת הרכבת. המתחרים, שלא נבחרו לביצוע הביטוח, עשויים להיות אלו שחשפו את המהלך והעבירו את המידע לרשויות החוק. יש התכנות כי חברות ביטוח אחרות, כמו הכשרת היישוב, שהתבאסו מההחלטה שלא לבחור בהן, פעלו מאחורי הקלעים כדי להפעיל את ההנהלה ולחשוף את הפרטים. אם כך, ברור שלחבר'ה של תשובה בהפניקס יש מענה לדבר – אך השאלה היא האם מדובר בתחרות לגיטימית או במאבק כוחני שמנצל את המערכת.

תיבת פנדורה בענף הביטוח

האירועים הללו עשויים לפתוח תיבת פנדורה בעולם הביטוח בישראל. אם יתברר כי חברות ביטוח מפעילות לחצים על גופים ציבוריים או הסתדרותיים כדי להבטיח לעצמן חוזים, תוך עקיפת נהלים תקינים, הדבר עלול לחשוף רשת של קשרים, אינטרסים ושיטות פעולה שאינן עומדות בקנה אחד עם עקרונות המנהל התקין. מעבר לכך, החשש הוא כי תחרות בענף הביטוח תגלוש מהשדה העסקי לשדה המשפטי והפוליטי, ותפגע באמון הציבור במוסדות.

שאלות של אתיקה ומנהל תקין

הפרשה מעלה שאלות מהותיות בנוגע לאתיקה העסקית ולמנהל התקין בגופים ציבוריים. האם ועד עובדים רשאי לקדם מהלך ביטוחי ללא מכרז? האם חברות ביטוח יכולות להשפיע על החלטות הנהלה באמצעות קשרים או לחצים? ומה תפקידה של המדינה בפיקוח על עסקאות מסוג זה? שאלות אלו דורשות דיון ציבורי מעמיק והסדרה רגולטורית ברורה.

תקווה לאכיפה שוויונית

הכותבת מביעה תקווה כי המשטרה, אשר פעלה בנחישות במקרה של גבאי, תנהג באותה מידה של אכיפה גם כלפי מתחריו, אם יתברר כי גם הם פעלו בדרכים שאינן תקינות. אכיפה שוויונית היא תנאי הכרחי לשמירה על אמון הציבור ולמניעת שימוש לרעה במנגנוני החוק לצרכים עסקיים.

סיכום

פרשת גבאי היא יותר מסיפור נקודתי – היא סימפטום לתופעה רחבה של עירוב בין עסקים, פוליטיקה ומוסדות ציבוריים. אם לא תטופל בשקיפות ובנחישות, היא עלולה להעמיק את תחושת חוסר האמון במערכות הציבוריות ולהחליש את יסודות הדמוקרטיה הכלכלית בישראל. זהו רגע קריטי שבו על המדינה, התקשורת והציבור לדרוש תשובות, לפעול לתיקון ולוודא שמקרים כאלה לא יהפכו לנורמה.

פלטפורמות הסעה שיתופית UBER והסיכון לשימוש על ידי עבריינים חמורים ומחבלים:

מדברים על UBER ומדברים על הבעיה של הביטוח מה יקרה באם תהיה תאונה וכו.. אך וזאת לא הבעיה.

פלטפורמות הסעה שיתופיות עלולות להוות כלי אטרקטיבי לביצוע פשעים חמורים לשימוש על ידי מחבלים אם לא יוטמעו מנגנוני בקרה, ושיתוף מידע מחייבים. 

יש לשלב צעדים משפטיים, רגולטוריים, טכנולוגיים ותפעוליים שיבטיחו הגנה על נוסעים מחד, ושמירה על זכויות פרט וביקורת ממשלתית מצד שני.

אנונימיות יחסית, חשבונות מרובים, חוסר אחידות בבדיקות רקע והעדר שיתוף מידע עם רשויות מגבירים את הסיכון לשימוש לרעה.

כידוע בארץ ישראל יש מציאות אחרת מבשוויץ, יש גם סכנה שהפלטפורמה הזאת תהיה כלי כלי למחבלים לחטוף יהודים או לרצוח יהודים. וכמובן יש התכנות שהפלטפורמה הזאת תשמש אנסים ושודדים וכו'.

האיום לשימוש לרעה בפלטפורמות הסעה שיתופיות על ידי עבריינים חמורים ומחבלים הוא ממשי וניתן לצמצום משמעותי באמצעות חקיקה מחייבת, אימות זהויות תקיף, שיתוף מידע עם רשויות, מנגנוני דיווח מהירים ואמצעי בקרה שמאזנים ביטחון ופרטיות.  בעולם הטכנולוגי של היום אין בעיה לקיים זאת.

לאחר ששלמה נהיה מלך, חירם רצה לראות מי המלך החדש.

חירם היה בשלום עם דוד אך לא היה בשלום עם בנו של דוד, שלמה וחירם כרתו ברית בינהם למרות שהיתה ברית שלום של חירם עם דוד.

ושלמה וחירם נפגשו ושלמה אמר לו שהוא המלך החדש והוא יורש ארץ שאין בה מלחמה מתוקף נצחונות אביו ובעת הזאת כשהארץ הזאת שקטה ממלחמה, הוא עומד לבנות את בית המקדש לבורא עולם ובאותה נשימה אמר שלמה לחירם שלשם כך הוא צריך עיצים ארזים וברושים והוא רוצה לקנות את העיצים ממנו כי הוא יודע שהצידונים הם החוטבים הכי טובים כך שברור שאלה העיצים שהוא רוצה לבנין הבית הזה.

וחירם אהב ובירך על הבן שבורא עולם נתן לדוד וקיבל את הזמנתו של שלמה וסכמו בינהם מה שלמה ייתן לחירם בתמורה, במקרה זה חיטים ושמן ועשו ברית שלום בינהם בפגישה זאת.

שלמה תחילה הציג עצמו ואת כוונותיו, איזה ממלכה הוא מנהל בארץ הזאת, האג'נדה שלו כמו שאומרים בשפה המדוברת בעת הזאת, מה על סדר יומו וגם דיבר איתו על מסחר. ביזניס.. כמו שאומרים בשפה של טראמפ..

השלום שעשה שלמה עם חירם היה גם שלום כלכלי דיברו על מסחר במשא ומתן...

דבר שלמה לחירם:

וְעַתָּ֡ה צַוֵּה֩ וְיִכְרְתוּ–לִ֨י אֲרָזִ֜ים מִן–הַלְּבָנ֗וֹן וַֽעֲבָדַי֙ יִהְי֣וּ עִם–עֲבָדֶ֔יךָ וּשְׂכַ֤ר עֲבָדֶ֙יךָ֙ אֶתֵּ֣ן לְךָ֔ כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר תֹּאמֵ֑ר כִּ֣י | אַתָּ֣ה יָדַ֗עְתָּ כִּ֣י אֵ֥ין בָּ֛נוּ אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ לִכְרָת–עֵצִ֖ים כַּצִּדֹנִֽים:  

וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֧עַ חִירָ֛ם אֶת–דִּבְרֵ֥י שְׁלֹמֹ֖ה וַיִּשְׂמַ֣ח מְאֹ֑ד וַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ יְהוָה֙ הַיּ֔וֹם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן לְדָוִד֙ בֵּ֣ן חָכָ֔ם עַל–הָעָ֥ם הָרָ֖ב הַזֶּֽה:  וַיִּשְׁלַ֤ח חִירָם֙ אֶל–שְׁלֹמֹ֣ה לֵאמֹ֔ר שָׁמַ֕עְתִּי אֵ֥ת אֲשֶׁר–שָׁלַ֖חְתָּ אֵלָ֑י אֲנִ֤י אֶֽעֱשֶׂה֙ אֶת–כָּל–חֶפְצְךָ֔ בַּעֲצֵ֥י אֲרָזִ֖ים וּבַעֲצֵ֥י בְרוֹשִֽׁים:  עֲ֠בָדַי יֹרִ֨דוּ מִן–הַלְּבָנ֜וֹן יָ֗מָּה וַ֠אֲנִי אֲשִׂימֵ֨ם דֹּבְר֤וֹת בַּיָּם֙ עַֽד–הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר–תִּשְׁלַ֥ח אֵלַ֛י וְנִפַּצְתִּ֥ים שָׁ֖ם וְאַתָּ֣ה תִשָּׂ֑א וְאַתָּה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֶת–חֶפְצִ֔י לָתֵ֖ת לֶ֥חֶם בֵּיתִֽי:  

וככה הסכם רב שנתי:

וַיְהִ֨י חִיר֜וֹם נֹתֵ֣ן לִשְׁלֹמֹ֗ה עֲצֵ֧י אֲרָזִ֛ים וַעֲצֵ֥י בְרוֹשִׁ֖ים כָּל–חֶפְצֽוֹ:  וּשְׁלֹמֹה֩ נָתַ֨ן לְחִירָ֜ם עֶשְׂרִים֩ אֶ֨לֶף כֹּ֤ר חִטִּים֙ מַכֹּ֣לֶת לְבֵית֔וֹ וְעֶשְׂרִ֥ים כֹּ֖ר שֶׁ֣מֶן כָּתִ֑ית כֹּֽה–יִתֵּ֧ן שְׁלֹמֹ֛ה לְחִירָ֖ם שָׁנָ֥ה בְשָׁנָֽה:  

בסוף השיח הזה כתוב ככה:

וַיהוָ֗ה נָתַ֤ן חָכְמָה֙ לִשְׁלֹמֹ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר–ל֑וֹ וַיְהִ֣י שָׁלֹ֗ם בֵּ֤ין חִירָם֙ וּבֵ֣ין שְׁלֹמֹ֔ה וַיִּכְרְת֥וּ בְרִ֖ית שְׁנֵיהֶֽם: 

את ההסכם הזה עשה שלמה עם החכמה שנתן לו בורא עולם.

בהמשך הסכם השלום התרחב ושלמה שלח עוד הזמנות לחירום את ההזמנה הוא הזמין מחירם אך הספק היה איש צורי שכנראה היה ידוע כאומן ואת האיש הזה הזמין לספק את העבודה, כמו קבלן משנה לבנות פה בארץ, כמו שאתה מזמין חברה אמריקאית להיות קבלן ביצוע, וגם כמו שאתה מזמין מחברה אמריקאית ומקבל הקלות במס, במכס וזאת במסגרת הסכמים מסחריים בין שתי המדינות:

וַיִּשְׁלַח֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה וַיִּקַּ֥ח אֶת–חִירָ֖ם מִצֹּֽר: בֶּן–אִשָּׁה֩ אַלְמָנָ֨ה ה֜וּא מִמַּטֵּ֣ה נַפְתָּלִ֗י וְאָבִ֣יו אִישׁ–צֹרִי֮ חֹרֵ֣שׁ נְחֹשֶׁת֒ וַ֠יִּמָּלֵא אֶת–הַחָכְמָ֤ה וְאֶת–הַתְּבוּנָה֙ וְאֶת–הַדַּ֔עַת לַעֲשׂ֥וֹת כָּל–מְלָאכָ֖ה בַּנְּחֹ֑שֶׁת וַיָּבוֹא֙ אֶל–הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה וַיַּ֖עַשׂ אֶת–כָּל–מְלַאכְתּֽוֹ: וַיָּ֛צַר אֶת–שְׁנֵ֥י הָעַמּוּדִ֖ים נְחֹ֑שֶׁת שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֜ה אַמָּ֗ה קוֹמַת֙ הָעַמּ֣וּד הָאֶחָ֔ד וְחוּט֙ שְׁתֵּים–עֶשְׂרֵ֣ה אַמָּ֔ה יָסֹ֖ב אֶת–הָעַמּ֥וּד הַשֵּׁנִֽי: וּשְׁתֵּ֨י כֹתָרֹ֜ת עָשָׂ֗ה לָתֵ֛ת עַל–רָאשֵׁ֥י הָֽעַמּוּדִ֖ים מֻצַ֣ק נְחֹ֑שֶׁת חָמֵ֣שׁ אַמּ֗וֹת קוֹמַת֙ הַכֹּתֶ֣רֶת הָאֶחָ֔ת וְחָמֵ֣שׁ אַמּ֔וֹת קוֹמַ֖ת הַכֹּתֶ֥רֶת הַשֵּׁנִֽית: שְׂבָכִ֞ים מַעֲשֵׂ֣ה שְׂבָכָ֗ה גְּדִלִים֙ מַעֲשֵׂ֣ה שַׁרְשְׁר֔וֹת לַכֹּ֣תָרֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר עַל–רֹ֣אשׁ הָעַמּוּדִ֑ים שִׁבְעָה֙ לַכֹּתֶ֣רֶת הָאֶחָ֔ת וְשִׁבְעָ֖ה לַכֹּתֶ֥רֶת הַשֵּׁנִֽית: וַיַּ֖עַשׂ אֶת–הָעַמּוּדִ֑ים וּשְׁנֵי֩ טוּרִ֨ים סָבִ֜יב עַל–הַשְּׂבָכָ֣ה הָאֶחָ֗ת לְכַסּ֤וֹת אֶת–הַכֹּֽתָרֹת֙ אֲשֶׁר֙ עַל–רֹ֣אשׁ הָֽרִמֹּנִ֔ים וְכֵ֣ן עָשָׂ֔ה לַכֹּתֶ֖רֶת הַשֵּׁנִֽית: וְכֹֽתָרֹ֗ת אֲשֶׁר֙ עַל–רֹ֣אשׁ הָעַמּוּדִ֔ים מַעֲשֵׂ֖ה שׁוּשַׁ֣ן בָּֽאוּלָ֑ם אַרְבַּ֖ע אַמּֽוֹת: וְכֹתָרֹ֗ת עַל–שְׁנֵי֙ הָֽעַמּוּדִ֔ים גַּם–מִמַּ֙עַל֙ מִלְּעֻמַּ֣ת הַבֶּ֔טֶן אֲשֶׁ֖ר לְעֵ֣בֶר (שבכה) הַשְּׂבָכָ֑ה וְהָרִמּוֹנִ֤ים מָאתַ֙יִם֙ טֻרִ֣ים סָבִ֔יב עַ֖ל הַכֹּתֶ֥רֶת הַשֵּׁנִֽית: וַיָּ֙קֶם֙ אֶת–הָֽעַמֻּדִ֔ים לְאֻלָ֖ם הַֽהֵיכָ֑ל וַיָּ֜קֶם אֶת–הָעַמּ֣וּד הַיְמָנִ֗י וַיִּקְרָ֤א אֶת–שְׁמוֹ֙ יָכִ֔ין וַיָּ֙קֶם֙ אֶת–הָעַמּ֣וּד הַשְּׂמָאלִ֔י וַיִּקְרָ֥א אֶת–שְׁמ֖וֹ בֹּֽעַז: וְעַ֛ל רֹ֥אשׁ הָעַמּוּדִ֖ים מַעֲשֵׂ֣ה שׁוֹשָׁ֑ן וַתִּתֹּ֖ם מְלֶ֥אכֶת הָעַמּוּדִֽים: וַיַּ֥עַשׂ אֶת–הַיָּ֖ם מוּצָ֑ק עֶ֣שֶׂר בָּ֠אַמָּה מִשְּׂפָת֨וֹ עַד–שְׂפָת֜וֹ עָגֹ֣ל | סָבִ֗יב וְחָמֵ֤שׁ בָּֽאַמָּה֙ קוֹמָת֔וֹ (וקוה) וְקָו֙ שְׁלֹשִׁ֣ים בָּֽאַמָּ֔ה יָסֹ֥ב אֹת֖וֹ סָבִֽיב: וּפְקָעִים֩ מִתַּ֨חַת לִשְׂפָת֤וֹ | סָבִיב֙ סֹבְבִ֣ים אֹת֔וֹ עֶ֚שֶׂר בָּֽאַמָּ֔ה מַקִּפִ֥ים אֶת–הַיָּ֖ם סָבִ֑יב שְׁנֵ֤י טוּרִים֙ הַפְּקָעִ֔ים יְצֻקִ֖ים בִּיצֻקָתֽוֹ: עֹמֵ֞ד עַל–שְׁנֵ֧י עָשָׂ֣ר בָּקָ֗ר שְׁלֹשָׁ֣ה פֹנִ֣ים | צָפ֡וֹנָה וּשְׁלֹשָׁה֩ פֹנִ֨ים | יָ֜מָּה וּשְׁלֹשָׁ֣ה | פֹּנִ֣ים נֶ֗גְבָּה וּשְׁלֹשָׁה֙ פֹּנִ֣ים מִזְרָ֔חָה וְהַיָּ֥ם עֲלֵיהֶ֖ם מִלְמָ֑עְלָה וְכָל–אֲחֹֽרֵיהֶ֖ם בָּֽיְתָה: וְעָבְי֣וֹ טֶ֔פַח וּשְׂפָת֛וֹ כְּמַעֲשֵׂ֥ה שְׂפַת–כּ֖וֹס פֶּ֣רַח שׁוֹשָׁ֑ן אַלְפַּ֥יִם בַּ֖ת יָכִֽיל: וַיַּ֧עַשׂ אֶת–הַמְּכֹנ֛וֹת עֶ֖שֶׂר נְחֹ֑שֶׁת אַרְבַּ֣ע בָּאַמָּ֗ה אֹ֚רֶךְ הַמְּכוֹנָ֣ה הָֽאֶחָ֔ת וְאַרְבַּ֤ע בָּֽאַמָּה֙ רָחְבָּ֔הּ וְשָׁלֹ֥שׁ בָּאַמָּ֖ה קוֹמָתָֽהּ: וְזֶ֛ה מַעֲשֵׂ֥ה הַמְּכוֹנָ֖ה מִסְגְּרֹ֣ת לָהֶ֑ם וּמִסְגְּרֹ֖ת בֵּ֥ין הַשְׁלַבִּֽים: וְעַֽל–הַמִּסְגְּר֞וֹת אֲשֶׁ֣ר | בֵּ֣ין הַשְׁלַבִּ֗ים אֲרָי֤וֹת | בָּקָר֙ וּכְרוּבִ֔ים וְעַל–הַשְׁלַבִּ֖ים כֵּ֣ן מִמָּ֑עַל וּמִתַּ֙חַת֙ לַאֲרָי֣וֹת וְלַבָּקָ֔ר לֹי֖וֹת מַעֲשֵׂ֥ה מוֹרָֽד: וְאַרְבָּעָה֩ אוֹפַנֵּ֨י נְחֹ֜שֶׁת לַמְּכוֹנָ֤ה הָֽאַחַת֙ וְסַרְנֵ֣י נְחֹ֔שֶׁת וְאַרְבָּעָ֥ה פַעֲמֹתָ֖יו כְּתֵפֹ֣ת לָהֶ֑ם מִתַּ֤חַת לַכִּיֹּר֙ הַכְּתֵפֹ֣ת יְצֻק֔וֹת מֵעֵ֥בֶר אִ֖ישׁ לֹיֽוֹת: וּ֠פִיהוּ מִבֵּ֨ית לַכֹּתֶ֤רֶת וָמַ֙עְלָה֙ בָּֽאַמָּ֔ה וּפִ֙יהָ֙ עָגֹ֣ל מַעֲשֵׂה–כֵ֔ן אַמָּ֖ה וַחֲצִ֣י הָֽאַמָּ֑ה וְגַם–עַל–פִּ֙יהָ֙ מִקְלָע֔וֹת וּמִסְגְּרֹתֵיהֶ֥ם מְרֻבָּע֖וֹת לֹ֥א עֲגֻלּֽוֹת: וְאַרְבַּ֣עַת הָאֽוֹפַנִּ֗ים לְמִתַּ֙חַת֙ לַֽמִּסְגְּר֔וֹת וִיד֥וֹת הָאֽוֹפַנִּ֖ים בַּמְּכוֹנָ֑ה וְקוֹמַת֙ הָאוֹפַ֣ן הָאֶחָ֔ד אַמָּ֖ה וַחֲצִ֥י הָאַמָּֽה: וּמַֽעֲשֵׂה֙ הָא֣וֹפַנִּ֔ים כְּמַעֲשֵׂ֖ה אוֹפַ֣ן הַמֶּרְכָּבָ֑ה יְדוֹתָ֣ם וְגַבֵּיהֶ֗ם וְחִשֻּׁקֵיהֶ֛ם וְחִשֻּׁרֵיהֶ֖ם הַכֹּ֥ל מוּצָֽק: וְאַרְבַּ֣ע כְּתֵפ֔וֹת אֶ֚ל אַרְבַּ֣ע פִּנּ֔וֹת הַמְּכֹנָ֖ה הָֽאֶחָ֑ת מִן–הַמְּכֹנָ֖ה כְּתֵפֶֽיהָ: וּבְרֹ֣אשׁ הַמְּכוֹנָ֗ה חֲצִ֧י הָאַמָּ֛ה קוֹמָ֖ה עָגֹ֣ל | סָבִ֑יב וְעַ֨ל רֹ֤אשׁ הַמְּכֹנָה֙ יְדֹתֶ֔יהָ וּמִסְגְּרֹתֶ֖יהָ מִמֶּֽנָּה: וַיְפַתַּ֤ח עַל–הַלֻּחֹת֙ יְדֹתֶ֔יהָ וְעַל֙ (ומסגרתיה) מִסְגְּרֹתֶ֔יהָ כְּרוּבִ֖ים אֲרָי֣וֹת וְתִמֹרֹ֑ת כְּמַֽעַר–אִ֥ישׁ וְלֹי֖וֹת סָבִֽיב: כָּזֹ֣את עָשָׂ֔ה אֵ֖ת עֶ֣שֶׂר הַמְּכֹנ֑וֹת מוּצָ֨ק אֶחָ֜ד מִדָּ֥ה אַחַ֛ת קֶ֥צֶב אֶחָ֖ד לְכֻלָּֽהְנָה: וַיַּ֛עַשׂ עֲשָׂרָ֥ה כִיֹּר֖וֹת נְחֹ֑שֶׁת אַרְבָּעִ֨ים בַּ֜ת יָכִ֣יל | הַכִּיּ֣וֹר הָאֶחָ֗ד אַרְבַּ֤ע בָּֽאַמָּה֙ הַכִּיּ֣וֹר הָאֶחָ֔ד כִּיּ֤וֹר אֶחָד֙ עַל–הַמְּכוֹנָ֣ה הָאַחַ֔ת לְעֶ֖שֶׂר הַמְּכֹנֽוֹת: וַיִּתֵּן֙ אֶת–הַמְּכֹנ֔וֹת חָמֵ֞שׁ עַל–כֶּ֤תֶף הַבַּ֙יִת֙ מִיָּמִ֔ין וְחָמֵ֛שׁ עַל–כֶּ֥תֶף הַבַּ֖יִת מִשְּׂמֹאל֑וֹ וְאֶת–הַיָּ֗ם נָתַ֞ן מִכֶּ֨תֶף הַבַּ֧יִת הַיְמָנִ֛ית קֵ֖דְמָה מִמּ֥וּל נֶֽגֶב: וַיַּ֣עַשׂ חִיר֔וֹם אֶת–הַ֨כִּיֹּר֔וֹת וְאֶת–הַיָּעִ֖ים וְאֶת–הַמִּזְרָק֑וֹת וַיְכַ֣ל חִירָ֗ם לַֽעֲשׂוֹת֙ אֶת–כָּל–הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בֵּ֥ית יְהוָֽה: עַמֻּדִ֣ים שְׁנַ֔יִם וְגֻלֹּ֧ת הַכֹּתָרֹ֛ת אֲשֶׁר–עַל–רֹ֥אשׁ הָֽעַמֻּדִ֖ים שְׁתָּ֑יִם וְהַשְּׂבָכ֣וֹת שְׁתַּ֔יִם לְכַסּ֗וֹת אֶת–שְׁתֵּי֙ גֻּלֹּ֣ת הַכֹּֽתָרֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר עַל–רֹ֥אשׁ הָעַמּוּדִֽים: וְאֶת–הָרִמֹּנִ֛ים אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת לִשְׁתֵּ֣י הַשְּׂבָכ֑וֹת שְׁנֵֽי–טוּרִ֤ים רִמֹּנִים֙ לַשְּׂבָכָ֣ה הָֽאֶחָ֔ת לְכַסּ֗וֹת אֶת–שְׁתֵּי֙ גֻּלֹּ֣ת הַכֹּֽתָרֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר עַל–פְּנֵ֥י הָעַמּוּדִֽים: וְאֶת–הַמְּכֹנ֖וֹת עָ֑שֶׂר וְאֶת–הַכִּיֹּרֹ֥ת עֲשָׂרָ֖ה עַל–הַמְּכֹנֽוֹת: וְאֶת–הַיָּ֖ם הָאֶחָ֑ד וְאֶת–הַבָּקָ֥ר שְׁנֵים–עָשָׂ֖ר תַּ֥חַת הַיָּֽם: וְאֶת–הַסִּיר֨וֹת וְאֶת–הַיָּעִ֜ים וְאֶת–הַמִּזְרָק֗וֹת וְאֵת֙ כָּל–הַכֵּלִ֣ים (האהל) הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֥ה חִירָ֛ם לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה בֵּ֣ית יְהוָ֑ה נְחֹ֖שֶׁת מְמֹרָֽט:

זה האיש שבא מצור לעשות את העבודה:

וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיִּקַּח אֶת-חִירָם מִצֹּר. בֶּן-אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי, וְאָבִיו אִישׁ-צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת, וַיִּמָּלֵא אֶת-הַחָכְמָה וְאֶת-הַתְּבוּנָה וְאֶת-הַדַּעַת, לַעֲשׂוֹת כָּל-מְלָאכָה בַּנְּחֹשֶׁת; וַיָּבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיַּעַשׂ אֶת-כָּל-מְלַאכְתּוֹ: מלכים.

וְאָבִיו אִישׁ-צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת:

כשסיים את העבודה כתוב ככה:

וַיַּעַשׂ חִירוֹם--אֶת-הַכִּיֹּרוֹת, וְאֶת-הַיָּעִים וְאֶת-הַמִּזְרָקוֹת; וַיְכַל חִירָם, לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, אֲשֶׁר עָשָׂה לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בֵּית יְהוָה. מא עַמֻּדִים שְׁנַיִם, וְגֻלֹּת הַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר-עַל-רֹאשׁ הָעַמּוּדִים שְׁתָּיִם; וְהַשְּׂבָכוֹת שְׁתַּיִם--לְכַסּוֹת אֶת-שְׁתֵּי גֻּלּוֹת הַכֹּתָרֹת, אֲשֶׁר עַל-רֹאשׁ הָעַמּוּדִים. מב וְאֶת-הָרִמֹּנִים אַרְבַּע מֵאוֹת, לִשְׁתֵּי הַשְּׂבָכוֹת--שְׁנֵי-טוּרִים רִמֹּנִים, לַשְּׂבָכָה הָאֶחָת, לְכַסּוֹת אֶת-שְׁתֵּי גֻּלּוֹת הַכֹּתָרֹת, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָעַמּוּדִים. מג וְאֶת-הַמְּכֹנוֹת, עָשֶׂר; וְאֶת-הַכִּיֹּרֹת עֲשָׂרָה, עַל-הַמְּכֹנוֹת. מד וְאֶת-הַיָּם, הָאֶחָד; וְאֶת-הַבָּקָר שְׁנֵים-עָשָׂר, תַּחַת הַיָּם. מה וְאֶת-הַסִּירוֹת וְאֶת-הַיָּעִים וְאֶת-הַמִּזְרָקוֹת, וְאֵת כָּל-הַכֵּלִים האהל הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר עָשָׂה חִירָם לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בֵּית יְהוָה--נְחֹשֶׁת, מְמֹרָט.

העבודה שנעשתה נעשתה על ידי אדם מצור אך היא יוחסה לחירם\למדינה. זה כמו שאתה מודד במדדי מדינה כמה קנית מאמריקה ולא כמה קנית מאפל. ולפעמים אתה מציג את הדוח בישיבה עם האמריקאים ומראה להם שעמדת בהסכמי הסחר.

מבחינת טמפרטורה, בקייץ ובאביב יש את אותה טמפרטורה.

גם האביב וגם הסתיו הם הנחמה שאחרי.. 

באביב יש הקלה בעומס הקור.. ומשכך נחמה..  בסתיו יש הקלה בעומס החום ומשכך נחמה..

ההבדל בין הסתיו לאביב הוא ב- MOOD..

הצבעים אחרים..

בסתיו השמיים מעוננים מאפירים\מחשיכים לאחר הקייץ הבהיר\המואר.. והכל נובל.. והכל שלכת המערימה את ענפי העיצים ואת גבעולי הפרחים..

באביב השמיים מתבהרים.. פחות מעונן.. השמיים מתכילים. השמיים מאירים יותר.. וענפי העיצים והגבעולים לובשים עלים ירוקים ופרחים יפים צבעוניים...

אפשר להשתמש בדבר גם כמשל.. עונות השנה כעונות חיי אדם..

ביבי מושל בישראל בסתיו חייו והוא הביא עליינו את הסתיו הזה שגם בקייץ השמיים אפורים.

בשורה התחתונה ביבי לא הביא שלום ולא הביא בטחון, בורא עולם לא הניח לנו מסביב בעתו של ביבי, ועם ישראל נכנס עם ביבי לסתיו חייו והשמיים אפורים כל השנה..

"ושבעה ימים אביב בשנה ועמל וסגריר כל היתר..." לאה גולדברג.

מבחינת חוק הערבות הפועל על ישראל באשר הוא, נראה שהאפור הזה הגיע גם לשמיים שמעל ראשי הגולים בתפוצות.

אפשר ללמוד על הדבר במקרה הראובן והגדי וחצי שבט המנשה שבחרו לא לעבור את הירדן לארץ המובטחת.

שהיה חשד שהם עומדים לחטוא בדבר והייתה דאגה שגם אלה שעברו את הירדן יענשו על מעשי אלה, שלמעשה החטא בארץ נכר היה מביא דין על ישראל בארצו ולהפך..

"וכל קבצנייך אחים" לאה גולדברג.

לאה גולדברג כתבה את השיר בגולה ולא ביחס לארץ הזאת או לשואה.

שנאלצנו לגלות מהארץ ולאחר מכן גלות ספרד ומשם הגירוש שהפיץ אותנו בגויים כפליטים, כקבצנים בארץ לא שלנו.

בארץ לא שלנו אנחנו כקבצנים, כמתפרנסים ממקום של עם מתפרנס מפרנסת אדמה לא לו, שהגויים מאשרים לנו נתח פרנסה מעוגת השכר במשק שלהם ושהוא לא שלנו ולא מהאדמה שלנו ומשכך בפליטות הזאת מעיר לעיר וממדינה למדינה כקבצנים בארצות שהסכימו לארח אותנו.

יש צירוף מילים מאוד מעניין באנגלית- STATE OF MIND.

על פירוש הפשט סטייט אוף מיינד זה- מדינת מחשבת או דיעה. בואו נרחיב את הדבר.

תחשבו על הדבר כמו שיש UNITED STATE OF AMERICA כך יש UNITED STAT OF MIND.

כמו מדינות שיש להם איחוד כזה של MIND.

למשל יציאת מצרים שיש הרבה מאוד עמים, קבוצות בני אדם ויחידים שיציאת מצריים מעבדות לחירות היא השראה להם ודרך חיים ואמונה.

והקבוצות האלה הם כמו מדינות של דעת ורצון משותף.

יש דבר כזה - UNITED STATE OF MIND שעדיין לא מיפו אותו באופן מלא.

וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם: כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם: וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ: וְאִם לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ: וּנְתָנָהּ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת כָּל זְכוּרָהּ לְפִי חָרֶב: דברים.

**מפה ניתן ללמוד שבן בריתינו דונאלד טראמפ עשה נכונה שקרא תחילה לשלום לפרס:

כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם:

ניתן ללמוד שגם פרס עשתה נכונה שנענתה לקריאת השלום הזאת:

וְאִם לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ:

המקרה הוא לא אותו מקרה, כי דונאלד טראמפ לא מבקש להעביד את העם הפרסי, הוא יותר בכיוון סחר עימם כיחסי שלום באם השיחות יולידו את האפשרות הזאת. ממקרה זה נלמד חוקת מלחמה, קודם כל בדרך שלום ואם לא, אז.

עשה נכון ביבי שלא דרש הפוך שלא דחה את האפשרות הזאת אם יגיעו להסכם מקובל על ביבי ובוחריו.

מדברים על הרבה על הנדל"ן גם בגלל תוכניתו של אמסטרדמסקי.

בעיית מחירי הנדלן נובעת משתי סיבות עקריות:

1. סטן פישר שהוריד את הריבית.

2. אי הצמדת מחירי הנדל"ן למדד יוקר המחיה ומשכך אי הצמדת השכר לעליות מחירי הנדלן.

במדינות העולם נהוג למדוד את מחירי הנדל"ן בכמה משכורות ממוצעות ניתן לקנות דירה במחיר ממוצע.

נגיד היום דירה ממוצעת מחירה 2 מליון ושכר ממוצע 10 אלף אז במאתיים משכורות ממוצעות ניתן לקנות ביית ממוצע.

לגבי שכר מינימום, הדירות הכי זולות בשוק שזה לא איזו דירה בהתנחלות פה ושם, הכוונה בערים גם עיירות פיתוח, בערך 1.2 מליון ומשכורת מינימום 6 אלף, גם כן 200 משכורת.

לפני משבר 2008 אני קניתי דירה בראש העין החדשה  ב- 500 אלף שקל בערך ושכר המינימום היה 4 אלף שקל בערך. משהו כמו 125 משכורות מינימום לדירה שהיתה בין ממוצעת למינימום.

אם תוזיל את מחירי הדירות כדי לעשות תיקון, הדבר יפגע בכולם לא רק במשקיעים או בבנקים גם בנוטלי המשכנתאות במיוחד אלה שלקחו מימון גבוה שהמשכנתא היא כשבעים אחוז מערך הבית, וכמובן משבר אשראי בבנקים שיפגע בכולנו לא רק בבנק.

ולכן הפתרון הוא העלאת שכר. איטית מתמשכת עד שנחזור לפחות למספרים האלה בשלב ראשון. של בערך 120 משכורות מינימום לקניית בית בישראל לאחר אלפיים שנות גלות.

כי באותה עת בברלין נדרשו כחמישים משכורות לקנות בית ובשבדיא ארבעים משכורות.

יגידו המלעיזים חלומות באספמיא. אוטופיא.

אז אני אגיד להם דבר פשוט, היינו שם ומצבנו לא היה רע. מבחינת חוזקה כלכלית של היישות הציונית.

אני ציונית גם אבותי שבכו אלפיים שנה לשוב לציון. גם השמאלני שאומר לפני שהוא שובר את הכוס - אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני ושובר את הכוס...

השבוע כשביבי חתם בספר האורחים של הבית הלבן, שמתי לב לשני דברים.

ביבי שמאלני, הוא כותב ביד שמאל. וביבי מקפיד לחתום עם העט שהוא הביא עימו.

מבחינה רעיונית, המהלך של טראמפ הוא מהלך נכון שנועד לתעדף תוצר מקומי על פני תוצר מיובא, אם העם האמריקאי יקנה סחורה מתוצרת אמריקאית, זה יחזק את הכלכלה האמריקאית מהבחינה שמפעלים מקומיים ימכרו יותר יעסיקו יותר עובדים אמריקאים וכמובן יחזק את המפעלים האמריקאים.

טראמפ דיבר על כך שארופה מוכרת לארה"ב אך לא קונה מארה"ב כמו שארה"ב קונה מארופה ומה שארופה לא קונה מארה"ב היא קונה מסין ויש פער כגרעון בין מה שנכנס לארה"ב מארופה לבין מה שיוצא מארה"ב לארופה.

טראמפ אומר ובצדק שלארופה יותר נכון לחזק את ארה"ב מלחזק את סין וזאת גם בגלל שאחת הבעיות הגדולות שמתמודדים תעשיינים רבים במדינות מפותחות היא בעיית מחיר של מוצר מקביל זול יותר ממקומות ששכר העבודה בהם הוא שניים שלוש דולאר ליום. במקרה הזה ארה"ב כארופה.

החיזוק הזה של סין מחליש גם את התעשיינים הארופאים. ומחליש גם את הצרכן/ העובד בארופה וארה"ב יען כי יש כאלה שבחרו להעתיק את מפעליהם לארצות אלה תוך שהם יוצרים מקומות עבודה בסין וגורעים מקומות עבודה בארה"ב או בארופה, ואת הסחורה המשיכו למכור בארופה ובארה"ב ללא שינוי, הדבר חיזק קשרים מסחריים באופן כללי עם סין, דבר שתרם לחיזוקה ותדמתיה של סין מבחינה שיווקית ושפתח שערים לתעשיה הסינית במקומות שהיו סגורים לתעשיינים הסינים לפני.

ומשכך בטווח הארוך גישה זאת פגעה בתעשיינים אלה מבחינת נתח שוק עולמי. גם אלה שעברו לייצר בסין, פגשו את הסיני עם מוצר מקביל כמעט זהה במקומות שלא פגשו אותו לפני גם מסיבה זאת.

בטווח הארוך ככל שארצות מתעצמות כמו סין יכבשו עוד ועוד נתחי שוק עולמיים הם יכולים לגרור את המדינות המפותחות להוריד שכר באופן משמעותי שיוביל לירידה ברמת החיים במדינות מפותחות ולגרור את האדם לשפל ברמת החיים כמו או קרוב  לבני אדם בהודו או סין וזה מאוד מסוכן לכל אדם ואדם בעולם הזה.

אני טוענת שהמדינות המפותחות, כמו מדינות ה- OECD צריכים להחיל חוק בארצותיהם שמדינות ששכר העבודה שלהם הוא נמוך יפגשו אוטומטית מכס גבוה מאוד בחופי מדינות אלה. לא קשור לאיזה מוצר ואיזה מחיר, מדינה שמשלמת 5-1000 דולאר בחודש לעובד תפגוש בהתאמה  מכס של 30-60  אחוז בחוף של מדינות אלה.

בתנאים סטרילים מבחינת מכסים המהלך הנכון הוא להעלות מכסים לפי תחומי ייצור ותחומי חומרי גלם וגידולים ולא לפי מדינות.

קו חשיבה מוביל:

- העלאת מכסים ליבוא של  מוצרים שארה"ב יודעת לייצר בארה"ב ועל חומרי גלם וגידולים שהאדמה האמריקאית יכולה להניב.

- על מוצרים וחומרי גלם שאמריקה לא מייצרת, כורה ומגדלת, לא הייתי מעלה מכס ואף מקטינה את המכס.

- על גידולים וחומרי גלם הייתי מעלה פחות את המכס ועל מוצרים מעלה יותר יען כי, העלאת מחיר חומר גלם בגלל מכס יכולה לאלץ יצרן אמריקאי להעלות מחיר,  הדבר יכול למחוק את היתרון שיש ליצרן האמריקאי על פני יבואן של אותו מוצר מארופה שלא ספג עליה במחיר חומר הגלם ומשכך יכול להתמודד בתחרות מול היצרן האמריקאי בשוק האמריקאי, יכול להיות שהוא יהיה יותר זול מהיצרן האמריקאי נוכח זאת. כך שהמהלך במקרה זה יפגע בצרכן האמריקאי שישלם יותר על המוצר ללא הועיל.

**חשוב להבין שמדובר על סחורות שיוצאות מישראל לארה"ב ומשכך המס שיוטל על מוצריהן של יצואניות מישראל לארה"ב יעלה את מחיר הסחורות מישראל ליבואן האמריקאי ומשם  לצרכן האמריקאי שיש התכנות שיעדיף סחורה זולה יותר מייצור מקומי.

אם ישראל בתגובה תגבה מכס בעבור המוצרים מיובאים מאמריקה אז יש התכנות שהצרכנים בישראל יעדיפו מקרר MIELE מתוצרת גרמניא ולא AMANA מארה"ב. אולי ארה"ב תגיב בהורדת המכס על מוצרים מישראל. אולי.

למהלך הזה אין השפעה כרגע על הצרכנים הישראלים. יהיו שירצו למנף את הדבר לעליות מחירים בישראל, אין קשר בין זה לבין זה.