לאחר שדוד נמלט מפני שאול, הוא מגיע אל שמואל ברמה ומספר לו את כל אשר עשה לו שאול. שמואל ודוד יושבים בניות ברמה, ושם מתרחש אחד האירועים המפתיעים בפרשת דוד ויהונתן: שאול שולח מלאכים לקחת את דוד, אך רוח אלוהים שורה עליהם והם מתנבאים. שאול שולח שליחים נוספים — וגם הם מתנבאים. לבסוף שאול עצמו הולך, וגם עליו שורה רוח אלוהים והוא מתנבא עד שנופל ערום כל היום וכל הלילה. הכתוב מסיים באמירה שהפכה למשל בישראל: "הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִים?"המאמר בוחן את האירוע הזה ומציג את הקשר בין התנבאותו של שאול בתחילת מלכותו לבין התנבאותו בסוף דרכו — כאשר הוא רודף את דוד, המלך המיועד לבוא אחריו.וְדָוִ֨ד בָּרַ֜ח וַיִּמָּלֵ֗ט וַיָּבֹ֤א אֶל–שְׁמוּאֵל֙ הָרָמָ֔תָה וַיַּ֨גֶּד–ל֔וֹ אֵ֛ת כָּל–אֲשֶׁ֥ר עָֽשָׂה–ל֖וֹ שָׁא֑וּל וַיֵּ֤לֶךְ הוּא֙ וּשְׁמוּאֵ֔ל וַיֵּשְׁב֖וּ (בנוית) בְּנָֽיוֹת: וַיֻּגַּ֥ד לְשָׁא֖וּל לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֣ה דָוִ֔ד (בנוית) בְּנָי֖וֹת בָּרָמָֽה: וַיִּשְׁלַ֨ח שָׁא֣וּל מַלְאָכִים֮ לָקַ֣חַת אֶת–דָּוִד֒ וַיַּ֗רְא אֶֽת–לַהֲקַ֤ת הַנְּבִיאִים֙ נִבְּאִ֔ים וּשְׁמוּאֵ֕ל עֹמֵ֥ד נִצָּ֖ב עֲלֵיהֶ֑ם וַתְּהִ֞י עַֽל–מַלְאֲכֵ֤י שָׁאוּל֙ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ גַּם–הֵֽמָּה: וַיַּגִּ֣דוּ לְשָׁא֗וּל וַיִּשְׁלַח֙ מַלְאָכִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ גַּם–הֵ֑מָּה וַיֹּ֣סֶף שָׁא֗וּל וַיִּשְׁלַח֙ מַלְאָכִ֣ים שְׁלִשִׁ֔ים וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ גַּם–הֵֽמָּה: וַיֵּ֨לֶךְ גַּם–ה֜וּא הָרָמָ֗תָה וַיָּבֹא֙ עַד–בּ֤וֹר הַגָּדוֹל֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשֶּׂ֔כוּ וַיִּשְׁאַ֣ל וַיֹּ֔אמֶר אֵיפֹ֥ה שְׁמוּאֵ֖ל וְדָוִ֑ד וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֖ה (בנוית) בְּנָי֥וֹת בָּרָמָֽה: וַיֵּ֣לֶךְ שָׁ֔ם אֶל-(נוית) נָי֖וֹת בָּרָמָ֑ה וַתְּהִי֩ עָלָ֨יו גַּם–ה֜וּא ר֣וּחַ אֱלֹהִ֗ים וַיֵּ֤לֶךְ הָלוֹךְ֙ וַיִּתְנַבֵּ֔א עַד–בֹּא֖וֹ (בנוית) בְּנָי֥וֹת בָּרָמָֽה: וַיִּפְשַׁ֨ט גַּם–ה֜וּא בְּגָדָ֗יו וַיִּתְנַבֵּ֤א גַם–הוּא֙ לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֔ל וַיִּפֹּ֣ל עָרֹ֔ם כָּל–הַיּ֥וֹם הַה֖וּא וְכָל–הַלָּ֑יְלָה עַל–כֵּן֙ יֹֽאמְר֔וּ הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִיאִֽם: פרשת דוד ויהונתן. בסוף דרכו של שאול הוא רדף את דוד שהיה המלך המיועד לבוא אחריו, הוא הלך למצוא את דוד אצל שמואל שכבר משח את דוד, שאול שולח שליחים שמתנבאים ומשכך לא עומדים במשימה ששאול הטיל עליהם ושולח עוד שליחים וגם את עצמו ושאול גם מתנבא משכך נאמר עליו-עַל–כֵּן֙ יֹֽאמְר֔וּ הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִיאִֽם:הביטוי "הגם שאול בנביאים" מופיע גם בתחילת מלכותו של שאול, כאשר שמואל מושח אותו למלך.למעשה שאול בסוף ימין כמו הולך בדרך ההפוכה לדרך הזאת שהוא הלך בה עם המלכתו, במקרה הזה להדחתו.עם משיחתו של שאול הוא הונחה על ידי שמואל ללכת לבית אביו ואמר לו שיקרו מספר מקרים בדרך אותה הוא הולך וסביר לו מה לעשות, ובדרך הזאת נהיה שאול לנביא, ונאנמר אודותיו שגם הוא בנביאים ולא רק שהמקרה הזה יהיה למשל בישראל, כנראה שבגלל ששאול הוא המלך הראשון בישראל:וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶת–פַּ֥ךְ הַשֶּׁ֛מֶן וַיִּצֹ֥ק עַל–רֹאשׁ֖וֹ וַיִּשָּׁקֵ֑הוּ וַיֹּ֕אמֶר הֲל֗וֹא כִּֽי–מְשָׁחֲךָ֧ יְהוָ֛ה עַל–נַחֲלָת֖וֹ לְנָגִֽיד: בְּלֶכְתְּךָ֤ הַיּוֹם֙ מֵעִמָּדִ֔י וּמָצָאתָ֩ שְׁנֵ֨י אֲנָשִׁ֜ים עִם–קְבֻרַ֥ת רָחֵ֛ל בִּגְב֥וּל בִּנְיָמִ֖ן בְּצֶלְצַ֑ח וְאָמְר֣וּ אֵלֶ֗יךָ נִמְצְא֤וּ הָאֲתֹנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֣כְתָּ לְבַקֵּ֔שׁ וְהִנֵּ֨ה נָטַ֤שׁ אָבִ֙יךָ֙ אֶת–דִּבְרֵ֣י הָאֲתֹנ֔וֹת וְדָאַ֤ג לָכֶם֙ לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אֶעֱשֶׂ֖ה לִבְנִֽי:וְחָלַפְתָּ֨ מִשָּׁ֜ם וָהָ֗לְאָה וּבָ֙אתָ֙ עַד–אֵל֣וֹן תָּב֔וֹר וּמְצָא֤וּךָ שָּׁם֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים עֹלִ֥ים אֶל–הָאֱלֹהִ֖ים בֵּֽית–אֵ֑ל אֶחָ֞ד נֹשֵׂ֣א | שְׁלֹשָׁ֣ה גְדָיִ֗ים וְאֶחָד֙ נֹשֵׂ֗א שְׁלֹ֙שֶׁת֙ כִּכְּר֣וֹת לֶ֔חֶם וְאֶחָ֥ד נֹשֵׂ֖א נֵֽבֶל–יָֽיִן: וְשָׁאֲל֥וּ לְךָ֖ לְשָׁל֑וֹם וְנָתְנ֤וּ לְךָ֙ שְׁתֵּי–לֶ֔חֶם וְלָקַחְתָּ֖ מִיָּדָֽם:אַ֣חַר כֵּ֗ן תָּבוֹא֙ גִּבְעַ֣ת הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁר–שָׁ֖ם נְצִבֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וִיהִי֩ כְבֹאֲךָ֨ שָׁ֜ם הָעִ֗יר וּפָגַעְתָּ֞ חֶ֤בֶל נְבִיאִים֙ יֹרְדִ֣ים מֵֽהַבָּמָ֔ה וְלִפְנֵיהֶ֞ם נֵ֤בֶל וְתֹף֙ וְחָלִ֣יל וְכִנּ֔וֹר וְהֵ֖מָּה מִֽתְנַבְּאִֽים: וְצָלְחָ֤ה עָלֶ֙יךָ֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה וְהִתְנַבִּ֖יתָ עִמָּ֑ם וְנֶהְפַּכְתָּ֖ לְאִ֥ישׁ אַחֵֽר:וְהָיָ֗ה כִּ֥י (תבאינה) תָבֹ֛אנָה הָאֹת֥וֹת הָאֵ֖לֶּה לָ֑ךְ עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּמְצָ֣א יָדֶ֔ךָ כִּ֥י הָאֱלֹהִ֖ים עִמָּֽךְ: וְיָרַדְתָּ֣ לְפָנַי֮ הַגִּלְגָּל֒ וְהִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ יֹרֵ֣ד אֵלֶ֔יךָ לְהַעֲל֣וֹת עֹל֔וֹת לִזְבֹּ֖חַ זִבְחֵ֣י שְׁלָמִ֑ים שִׁבְעַ֨ת יָמִ֤ים תּוֹחֵל֙ עַד–בּוֹאִ֣י אֵלֶ֔יךָ וְהוֹדַעְתִּ֣י לְךָ֔ אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶֽׂה: וְהָיָ֗ה כְּהַפְנֹת֤וֹ שִׁכְמוֹ֙ לָלֶ֙כֶת֙ מֵעִ֣ם שְׁמוּאֵ֔ל וַיַּהֲפָךְ–ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵ֣ב אַחֵ֑ר וַיָּבֹ֛אוּ כָּל–הָאֹת֥וֹת הָאֵ֖לֶּה בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא: וַיָּבֹ֤אוּ שָׁם֙ הַגִּבְעָ֔תָה וְהִנֵּ֥ה חֶֽבֶל–נְבִאִ֖ים לִקְרָאת֑וֹ וַתִּצְלַ֤ח עָלָיו֙ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים וַיִּתְנַבֵּ֖א בְּתוֹכָֽם: וַיְהִ֗י כָּל–יֽוֹדְעוֹ֙ מֵאִתְּמ֣וֹל שִׁלְשׁ֔וֹם וַיִּרְא֕וּ וְהִנֵּ֥ה עִם–נְבִאִ֖ים נִבָּ֑א וַיֹּ֨אמֶר הָעָ֜ם אִ֣ישׁ אֶל–רֵעֵ֗הוּ מַה–זֶּה֙ הָיָ֣ה לְבֶן–קִ֔ישׁ הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִיאִֽים: וַיַּ֨עַן אִ֥ישׁ מִשָּׁ֛ם וַיֹּ֖אמֶר וּמִ֣י אֲבִיהֶ֑ם עַל–כֵּן֙ הָיְתָ֣ה לְמָשָׁ֔ל הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִאִֽים: וַיְכַל֙ מֵֽהִתְנַבּ֔וֹת וַיָּבֹ֖א הַבָּמָֽה: פרשת שאול.שמואל אומר לשאול כי בדרכו לביתו יפגוש קבוצת נביאים, ורוח בורא עולם תצלח עליו:"וְצָלְחָה עָלֶיךָ רוּחַ יְהוָה וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר"הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִיאִֽים:עַל–כֵּן֙ הָיְתָ֣ה לְמָשָׁ֔ל הֲגַ֥ם שָׁא֖וּל בַּנְּבִאִֽים:הדגשה מרכזית: שאול הולך בדרך ההפוכה — מן התנבאות המלכות אל התנבאות ההדחההתנבאותו של שאול בתחילת מלכותו הייתה סימן לבחירתו: רוח בורא עולם צלחה עליו והוא נהפך לאיש אחר.התנבאותו בסוף דרכו — כאשר הוא רודף את דוד — היא סימן הפוך: רוח אלוהים עוצרת אותו מלפגוע בדוד, המלך המיועד.במקום להתנבא כסימן למלכותו, הוא מתנבא כסימן להדחתו. במקום להתנבא בדרך המלוכה — הוא מתנבא בדרך ההפוכה לה.הביטוי "הגם שאול בנביאים" מקבל משמעות כפולה:בתחילת דרכו: סימן לבחירתו.בסוף דרכו: סימן לנפילתו ולהדחתו.
שאול הולך בדרך ההפוכה לדרך שבה הלך עם משיחתו — אז התנבא כסימן לבחירתו; כעת התנבא כסימן להדחתו.עוד דרך לראות את עניין המתנבאים בדרך שלמעשה עוצרת אותם מלפגוע בדוד ועוד דרך כדי להבין מה זה דבר הנבואה הזה, אפשר גם ממקרה בלק בן ציפור שפנה לבלעם לקלל את ישראל ולמעשה בורא עולם עוצר אותו מעשות זאת:וַיִּסְעוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ. וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי. וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד–כִּי רַב-הוּא; וַיָּקָץ מוֹאָב, מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן, עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל-סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר, אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה; וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא. וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ–לִקְרֹא-לוֹ: לֵאמֹר, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי. וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי–אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ: כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר. וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב, וְזִקְנֵי מִדְיָן, וּקְסָמִים, בְּיָדָם; וַיָּבֹאוּ, אֶל-בִּלְעָם, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, דִּבְרֵי בָלָק. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה, וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהוָה אֵלָי; וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי-מוֹאָב, עִם-בִּלְעָם. וַיָּבֹא אֱלֹהִים, אֶל-בִּלְעָם; וַיֹּאמֶר, מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם, אֶל-הָאֱלֹהִים: בָּלָק בֶּן-צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב, שָׁלַח אֵלָי. הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם, וַיְכַס אֶת-עֵין הָאָרֶץ; עַתָּה, לְכָה קָבָה-לִּי אֹתוֹ–אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ, וְגֵרַשְׁתִּיו. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם; לֹא תָאֹר אֶת-הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא. וַיָּקָם בִּלְעָם, בַּבֹּקֶר, וַיֹּאמֶר אֶל-שָׂרֵי בָלָק, לְכוּ אֶל-אַרְצְכֶם: כִּי מֵאֵן יְהוָה, לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם. וַיָּקוּמוּ שָׂרֵי מוֹאָב, וַיָּבֹאוּ אֶל-בָּלָק; וַיֹּאמְרוּ, מֵאֵן בִּלְעָם הֲלֹךְ עִמָּנוּ. וַיֹּסֶף עוֹד, בָּלָק, שְׁלֹחַ שָׂרִים, רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה. וַיָּבֹאוּ, אֶל-בִּלְעָם; וַיֹּאמְרוּ לוֹ, כֹּה אָמַר בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר, אַל-נָא תִמָּנַע, מֵהֲלֹךְ אֵלָי. כִּי-כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד, וְכֹל אֲשֶׁר-תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה; וּלְכָה-נָּא, קָבָה-לִּי, אֵת, הָעָם הַזֶּה. וַיַּעַן בִּלְעָם, וַיֹּאמֶר אֶל-עַבְדֵי בָלָק, אִם-יִתֶּן-לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ, כֶּסֶף וְזָהָב–לֹא אוּכַל, לַעֲבֹר אֶת-פִּי יְהוָה אֱלֹהָי, לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה, אוֹ גְדוֹלָה: במדבר.בלק מבקש לפגוע בישראל — כשם ששאול מבקש לפגוע בדודבלק בן ציפור רואה את ישראל ומבקש לפגוע בהם:"לְכָה־נָּא אָרָה־לִּי אֶת־הָעָם הַזֶּה… אוּלַי אוּכַל נַכֶּה־בּוֹ"הוא שולח מלאכים אל בלעם:"וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל־בִּלְעָם… לִקְרֹא־לוֹ"בלק מבקש: "קָבָה־לִּי אֶת־הָעָם הַזֶּה"כשם ששאול מבקש: "לָקַחַת אֶת־דָּוִד" להמיתו.בורא עולם אמר לבלעם לא לעשות כמבוקשו של בלק ובלעם עשה כדבר בורא עולם.גם בלעם כמו מלאכי שאול התנבא במקרה הזה ויעץ לא לעשות כרצון בלק בדיוק כמו שהמלאכים ששלח שאול שהחלו להתנבא, לא עשו כרצון שאול.לאחר שהובהר המקרה בפרשה בשלמותו, ניתן לראות הקבלה טבעית למקרה אחר בתורה — בלק ובלעם — שגם בו בורא עולם עוצר אדם מלפגוע במי שנבחר על ידו.בלעם נעצר על ידי דבר בורא עולם — כשם שמלאכי שאול נעצרים על ידי הנבואהבורא עולם אומר לבלעם:"לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם; לֹא תָאֹר אֶת־הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא"בלעם משיב לשליחי בלק:"לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת־פִּי יְהוָה… לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה"בלעם אינו יכול לבצע את רצון בלק — כשם שהמלאכים של שאול אינם יכולים לבצע את רצון שאול.1. שניהם שולחים מלאכים לבצע פגיעהשאול שולח מלאכים לקחת את דוד להמיתו.בלק שולח מלאכים לקרוא לבלעם כדי לקלל את ישראל.
2. השליחים נעצרים על ידי דבר הבוראמלאכי שאול מתנבאים — ולא יכולים לבצע את הפקודה.בלעם מקבל דבר הבורא — ולא יכול לקלל את ישראל.
3. גם המנהיג עצמו נעצרשאול עצמו מתנבא ונופל ערום — ואינו יכול לפגוע בדוד.בלעם עצמו אומר שאינו יכול לעבור את פי הבורא.
לקרוא עוד: |
