איפה ידידה- יומן צפיה- הסרט חושף תפיסה גזעית־ביולוגיסטית נאציסטית. חילול צלם אנוש– פשע מוסרי שלא הובא במשפט ודין.

✧ מבוא

פרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן היא אחד הפצעים העמוקים בתולדות מדינת ישראל. הסרט ו’יני (איפה) ידידה? אינו רק תיעוד של כאב משפחתי — הוא חושף עדויות נדירות של אנשי מערכת, ובהן עדות מצמררת של דוקטור שהיה חלק מהמערכת הרפואית בשנות ה־50.

העדות הזו אינה שמועה, אינה פרשנות, ואינה “אי־הבנה של ההורים”. זו הודאה של אדם שהיה שם — והיא מחייבת האשמה ברורה.

חשוב לדייק: הילדים שעליהם העיד הדוקטור נחשבו בעיניו כ־יהודים טהורים שגלו בתימן, קהילה עתיקה שנשאה רצף גנטי ותרבותי בן אלפי שנים משום שלא התערבו בגויים כשם שהתערבו האשכנזים. בשל כך — לפי עדות הדוקטור — הם נתפסו בעיניו כ“אוצר מדעי”.

✧ עדות הדוקטור: לא שמועה — הודאה

הדוקטור מתאר במילותיו שלו:

• ניתוחים בילדים יהודים שגלו בתימן

• הוצאת איברים לצורכי מחקר

• פריסת מוח של תינוק ל־11 פרוסות

• תפיסה של יהודי תימן כ“טהורים מבחינה גנטית”

• הסתרת גופות מההורים שבאו לחפש את ילדיהם כדי שלא יזדעזעו (הדבר מוכיח שילדים אלה לא ננטשו)

כאשר אדם בעל תואר דוקטור, בעל סמכות רפואית, מספר זאת — זו הודאה במעשים חמורים שנעשו בתוך מערכת ממלכתית.

העדות הזו מפרקת לחלוטין את הנרטיב הממסדי של “תמותת תינוקות גבוהה”, “עומס”, או “אי־הבנה”.

✧ הפיכת ילדים יהודים שגלו בתימן לחומר מחקרי

הדוקטור מתאר תפיסה ביולוגיסטית־גזעית: יהודי גלות תימן נתפסו כ“טהורים גנטית”, ולכן “מעניינים למחקר”.

זוהי תפיסה מסוכנת, שבה מוצא אתני הופך להצדקה לפגיעה בגוף האדם. הילדים הללו לא נתפסו כבני אדם בעלי זכויות — אלא כאובייקטים מחקריים.

זהו עיקרון מוסרי חמור: כאשר מערכת רואה באדם חומר — היא מרשה לעצמה לפגוע בו.

✧ הסתרת גופות מההורים — פעולה מודעת

הדוקטור אומר במפורש: “אם היו מראים להם את הגופות, הם היו מזועזעים.”

המשמעות ברורה:

• הגופות עברו ניתוחים

• הן לא היו שלמות

• המערכת ידעה זאת

• ולכן הסתירה את הגופות מההורים

זהו מעשה מודע, לא “טעות”. זהו ניסיון להסתיר פגיעה בילדים — פגיעה שהמערכת ידעה שאינה מוסרית.

✧ קברי אחים ללא שמות — מחיקת זהות

הסרט מציג קברי אחים שבהם נקברו ילדים ללא שם, ללא תיעוד, ללא כבוד. זהו ביטוי נוסף ליחס מחפיץ: הילד אינו אדם — הוא מספר. הוא גוף. הוא חומר.

מחיקת זהות היא מעשה מוסרי חמור, והיא חלק מהדפוס הכולל של הפיכת אדם לבלתי נראה.

✧ מדינה צעירה אינה תירוץ

יש מי שמנסים להסביר את הפרשה באמצעות ההקשר ההיסטורי: מדינה צעירה, עומס, עוני, תמותת תינוקות גבוהה.

אבל ההסבר הזה אינו תירוץ מוסרי. הוא אינו מצדיק:

• ניתוחים ללא הסכמה

• הוצאת איברים מגופות ילדים

• הסתרת מידע מההורים

• קבורה ללא שם

• תפיסה של קהילה מוחלשת כ“חומר מחקרי”

המעשים המתוארים בעדות הדוקטור הם פשע מוסרי, לא “טעות של מדינה צעירה”.

✧ חילול צלם אנוש: לב הפשע המוסרי

המעשים המתוארים בעדות הדוקטור אינם רק פגיעה רפואית, אינם רק כשל מוסדי, ואינם רק תוצאה של יחס מפלה כלפי אדם. הם חילול צלם אנוש — במובן העמוק ביותר של המושג.

צלם אנוש הוא העיקרון הבסיסי ביותר של מוסר אנושי: ההכרה שכל אדם, כל ילד, כל גוף — נושא ערך בלתי ניתן להפקעה. כאשר מערכת רואה בילדים יהודים שגלו בתימן “חומר מחקרי”, “טהורים גנטית”, או “אובייקטים למחקר”, היא שוללת מהם את עצם אנושיותם.

זהו חילול צלם אנוש משום ש:

• ילד אינו חומר גלם

• גוף אינו רכוש של מערכת

• מוצא אתני אינו הצדקה לפגיעה

• הורה אינו מטרד שיש להרחיק מהאמת

• קבורה ללא שם היא מחיקה של זהות אנושית

המעשים המתוארים בעדות הדוקטור — ניתוחים ללא הסכמה, הוצאת איברים, פריסת מוח של תינוק, הסתרת גופות, קברי אחים — הם ביטוי לכך שהמערכת ראתה בילדים הללו פחות מאדם.

וזהו חילול צלם אנוש.

✧ עמדת הכותבת (העלמה מיכל כהן) — עדות הדוקטור כחשיפת תפיסת עולם מסוכנת

הכותבת טוענת כי עצם דבריו של הדוקטור — לפיהם יהודים שגלו בתימן נתפסו בעיניו כ“טהורים מבחינה גנטית”, בעוד שאשכנזים נתפסו כמעורבים יותר — חושפים תפיסת עולם עמוקה ומדאיגה.

לפי עמדת הכותבת:

• הודאתו של הדוקטור כי יהודים ממוצא מזרחי עניינו אותו למחקר דווקא משום שנחשבו “טהורים”, מעידה בעיניה על כך שהוא ראה באשכנזים — אוכלוסיות “לא טהורות”.

• מכאן, לפי הכותבת, עולה ספק מוסרי עמוק: אם אדם בעל סמכות רפואית ראה את המזרחים כטהורים ובאשכנזים כמעורבים בגויים, הרי שהוא עצמו הטיל ספק ביהדות האשכנזים.

• בעת הזאת אנו רואים את ערך השבת גופות החיילים גם לאחר 44 שנים לקבורה מכובדת כערך יהודי עליון. ומשכך הכותבת מוסיפה כי יהודי לא יעשה דבר כזה ליהודי: לא ינתח ילד ללא הסכמה, לא יפרוס מוח של תינוק, לא יסתיר גופות מהוריהם, ולא יקבור ילדים בקברי אחים ללא שם.

• לכן, לפי עמדת הכותבת, עצם העובדה שאדם בעל סמכות פעל כך כלפי ילדים יהודים שגלו בתימן מעידה על כך שהוא לא ראה בהם בני עמו — ומכאן עולה השאלה האם מי שפועל כך כלפי יהודים הוא אדם יהודי.

הכותבת טוענת כי:

כאשר אדם בעל סמכות פועל בגופות של ילדים יהודים כאילו היו חומר מחקרי, וכאשר הוא מצדיק זאת בתפיסות של “טהרת גזע”, הוא מאמץ דפוס מחשבה שמזכיר את הדפוס המוסרי של מנגלה– גם מנגלה עשה בשם המחקר המדעי הטהור.

ההשוואה, לפי הכותבת, אינה להיקף הזוועות אלא לעיקרון המוסרי:

• הפיכת בני אדם לחומר מחקרי

• פעולה בגופות ללא הסכמה

• הצדקת הפגיעה באמצעות תפיסות גזעיות

• קבורה בקברי אחים ללא שם

הכותבת מדגישה כי גם הנאצים קברו ילדים בקברי אחים לאחר ניסויים — ולכן בעיניה, הדפוס המוסרי של הדוקטור כפי שהוא עולה מן העדות “נמשל למנגלה”.

✧ סיכום: אשמה ברורה

העדות של הדוקטור מחייבת האשמה. היא חושפת מערכת שפעלה בחוסר מוסריות עמוק. היא חושפת פגיעה בילדים חסרי ישע. היא חושפת הסתרה מודעת מההורים. היא חושפת מחיקת זהות. היא חושפת תפיסה גזעית־ביולוגיסטית שהפכה ילדים יהודים שגלו בתימן לחומר מחקרי.

זהו פשע מוסרי. זהו חילול צלם אנוש. וזהו פצע לאומי שאסור לטייח.

נקודה למחשבה- לאנשים האלה יש משך בארץ.

ובמאמר אישי- השם ידידה זה אחד השמות העברים היפים ביותר ששמעתי.