תפריט סגור

לֹֽא-תִכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם בְּרִ֖ית וְלֹ֥א תְחָנֵּֽם: וְלֹ֥א תִתְחַתֵּ֖ן בָּ֑ם בִּתְּךָ֙ לֹֽא-תִתֵּ֣ן לִבְנ֔וֹ וּבִתּ֖וֹ לֹֽא-תִקַּ֥ח לִבְנֶֽךָ- שילח החוצה והביא פנימה: משמעות הנישואין והמשכיות בישראל:

כִּ֤י יְבִֽיאֲךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֶל-הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר-אַתָּ֥ה בָא-שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ וְנָשַׁ֣ל גּֽוֹיִם-רַבִּ֣ים | מִפָּנֶ֡יךָ הַֽחִתִּי֩ וְהַגִּרְגָּשִׁ֨י וְהָֽאֱמֹרִ֜י וְהַכְּנַֽעֲנִ֣י וְהַפְּרִזִּ֗י וְהַֽחִוִּי֙ וְהַיְבוּסִ֔י שִׁבְעָ֣ה גוֹיִ֔ם רַבִּ֥ים וַֽעֲצוּמִ֖ים מִמֶּֽךָּ:  וּנְתָנָ֞ם יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ לְפָנֶ֖יךָ וְהִכִּיתָ֑ם הַֽחֲרֵ֤ם תַּֽחֲרִים֙ אֹתָ֔ם לֹֽא-תִכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם בְּרִ֖ית וְלֹ֥א תְחָנֵּֽם:  וְלֹ֥א תִתְחַתֵּ֖ן בָּ֑ם בִּתְּךָ֙ לֹֽא-תִתֵּ֣ן לִבְנ֔וֹ וּבִתּ֖וֹ לֹֽא-תִקַּ֥ח לִבְנֶֽךָ:  דברים.

בִּתְּךָ֙ לֹֽא-תִתֵּ֣ן לִבְנ֔וֹ:

וּבִתּ֖וֹ לֹֽא-תִקַּ֥ח לִבְנֶֽךָ:

יש הבדל בין נתינת בת ל..

לבין לקיחת בת ל…

מבחינת מיקום האב,

האב מוסר את ביתו לבית האיש שהיא מתחתנת איתו.

הבת יוצאת מבית אביה.

כשאב נותן את ביתו, ביתו נמסרת לאדם שיהיה בעלה. היא עוברת אליו.

מבחינת הבן, האב לוקח אישה לבנו שעוברת אליו.

יש הבדל בין לתת בת לבין לקחת בת מבחינת מיקום הבת ביום שאחרי.

ללא קשר להקשר המשפט.

הבת יוצאת והכלה נכנסת: עיון בפשוטם של כתובים

כאשר קוראים את פסוקי התורה והנביאים ברצף, מתגלה תבנית משפחתית עקבית החוזרת שוב ושוב. האישה עוזבת את בית אביה ומצטרפת לבית בעלה. הבת יוצאת מבית אביה, ואילו הכלה נכנסת אל בית משפחתו של האיש. מתוך תבנית זו ניתן להבין כיצד מתאר המקרא את המשכיות הבית ואת רצף הדורות.

יסוד הדברים מופיע בתורה:

בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ: 

לכאורה היה אפשר לנסח את שני חלקי הפסוק באותו פועל, אך התורה מבחינה בין "לתת" לבין "לקחת".

כאשר מדובר בבת, נאמר:

בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ:

האב נותן את בתו, מפני שהיא יוצאת מביתו ועוברת לבית אחר.

כאשר מדובר בבן, נאמר:

וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ:

האב לוקח אישה לבנו, מפני שהיא נכנסת אל הבית שבו נמצא הבן.

אין כאן רק הבדל לשוני. יש כאן תיאור של שני כיווני תנועה הפוכים.

הבת יוצאת.

הכלה נכנסת.


רבקה עוזבת את בית בתואל ומגיעה לבית אברהם ויצחק

סיפור רבקה ממחיש עיקרון זה.

רבקה אינה מביאה את יצחק אל בית בתואל. להיפך.

רבקה עוזבת את בית אביה ומגיעה לבית אברהם ויצחק.

היא מצטרפת לבית בעלה ולא יצחק מצטרף לבית אביה.

כל תנועת הסיפור היא מבית בתואל אל בית אברהם ויצחק.

לאחר מכן נולדים יעקב ועשו במסגרת הבית שאליו נכנסה רבקה.

לפי פשוטו של הסיפור, המשך הדורות איננו נבנה בבית בתואל, אלא בבית שאליו הגיעה רבקה לאחר נישואיה.


רחל ולאה מצטרפות לבית יעקב.

כך גם אצל רחל ולאה.

בסופו של דבר יעקב אינו מצטרף לבית לבן.

רחל ולאה הן העוזבות את בית אביהן ומצטרפות לבית יעקב.

הן יוצאות ממשפחת לבן ונכנסות למשפחת יעקב.

ומשם יוצאים שנים עשר השבטים.

גם כאן כיוון התנועה ברור.

הנשים עוברות אל בית בעליהן.

לא הבעלים אל בית הנשים.


אבצן: שילח החוצה והביא פנימה

כנלמד גם מפה:

וַיִּשְׁפֹּט אַחֲרָיו אֶת־יִשְׂרָאֵל, אִבְצָן מִבֵּית לָחֶם. וַיְהִי־לוֹ שְׁלֹשִׁים בָּנִים, וּשְׁלֹשִׁים בָּנוֹת שִׁלַּח הַחוּצָה, וּשְׁלֹשִׁים בָּנוֹת, הֵבִיא לְבָנָיו מִן־הַחוּץ; וַיִּשְׁפֹּט אֶת־יִשְׂרָאֵל, שֶׁבַע שָׁנִים: שופטים.

בת יוצאת החוצה מבית אביה ובת שנלקחת לבן באה לבית האב של הבן.

הדברים נאמרים בצורה מפורשת במיוחד בספר שופטים:

"וַיְהִי לוֹ שְׁלֹשִׁים בָּנִים וּשְׁלֹשִׁים בָּנוֹת, שִׁלַּח הַחוּצָה, וּשְׁלֹשִׁים בָּנוֹת הֵבִיא לְבָנָיו מִן הַחוּץ."

הפסוק מחלק את המציאות לשני צדדים ברורים.

את בנותיו הוא שילח החוצה.

כלומר הן יצאו מביתו.

ואילו נשים עבור בניו הוא הביא מן החוץ.

כלומר הן נכנסו אל הבית.

הכתוב אינו אומר סתם שנשות בניו נישאו להם.

הוא מדגיש:

שְׁלֹשִׁים בָּנוֹת הֵבִיא לְבָנָיו מִן הַחוּץ:

הבאה זו היא אל המקום שבו נמצאים בניו.

אל הבית שאליו הם שייכים.

אל בית האב.

לכן הפסוק מציג שני כיוונים מנוגדים:

  • הבנות יוצאות מן הבית.

  • הכלות נכנסות אל הבית.


משמעות הביטוי "הביא לבניו"

יש משמעות מיוחדת לכך שהכתוב אומר "הביא לבניו".

לא נאמר שהבנים הלכו והצטרפו למשפחות הנשים.

להיפך.

הנשים הן שהובאו אל בניו.

כשם שרבקה הגיעה לבית אברהם ויצחק, כך הנשים שהביא אבצן לבניו נכנסו אל הבית שבו נמצאים האב והבנים.

מכאן שהמשכיות המשפחה מתוארת מתוך הבית שאליו מגיעה האישה לאחר נישואיה.

היא מצטרפת אל הבית הקיים.

היא איננה מעבירה את הבית אל מקום אחר.


הבת שניתנת והבת שנלקחת

מתוך כך מתבאר גם ההבדל שבין שני חלקי הפסוק בדברים.

הבת שניתנת יוצאת מבית אביה.

הבת שנלקחת נכנסת אל בית בעלה.

הראשונה יוצאת.

השנייה נכנסת.

הראשונה נשלחת החוצה.

השנייה מובאת מן החוץ פנימה.

זהו אותו מבנה החוזר אצל רבקה, אצל רחל ולאה, ואצל אבצן.


מסקנה

לפי קריאה זו של פסוקי התורה והנביאים, המקרא מתאר בעקביות מציאות שבה האישה מצטרפת לבית בעלה.

רבקה עוזבת את בית בתואל ומגיעה לבית אברהם ויצחק.

רחל ולאה עוזבות את בית לבן ומצטרפות לבית יעקב.

בנותיו של אבצן יוצאות מביתו, ואילו נשים אחרות מובאות מבחוץ אל בניו.

בכל המקרים הבת יוצאת, והכלה נכנסת.

מתוך תבנית זו עולה שהמשכיות הבית, המשפחה והדורות מתוארת דרך בית האב שאליו מצטרפת האישה לאחר נישואיה. התורה מציגה בית קיים שאליו נכנסת הכלה, ובתוך בית זה נמשך הזרע, נולדים הבנים והבנות, וממשיכים הדורות הבאים. לפי הבנה זו, עצם הלשון המקראית מלמדת על מרכזיותו של בית האב בתיאור המשפחה וההמשכיות הלאומית בישראל.

גם מפה נלמד שהדת, היהדות, הישראליות על פי האבא.

במקרה הזה בספר דברים יש מקרה מיוחד:

כִּ֤י יְבִֽיאֲךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֶל-הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר-אַתָּ֥ה בָא-שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ וְנָשַׁ֣ל גּֽוֹיִם-רַבִּ֣ים | מִפָּנֶ֡יךָ הַֽחִתִּי֩ וְהַגִּרְגָּשִׁ֨י וְהָֽאֱמֹרִ֜י וְהַכְּנַֽעֲנִ֣י וְהַפְּרִזִּ֗י וְהַֽחִוִּי֙ וְהַיְבוּסִ֔י שִׁבְעָ֣ה גוֹיִ֔ם רַבִּ֥ים וַֽעֲצוּמִ֖ים מִמֶּֽךָּ:  וּנְתָנָ֞ם יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ לְפָנֶ֖יךָ וְהִכִּיתָ֑ם הַֽחֲרֵ֤ם תַּֽחֲרִים֙ אֹתָ֔ם לֹֽא-תִכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם בְּרִ֖ית וְלֹ֥א תְחָנֵּֽם:  וְלֹ֥א תִתְחַתֵּ֖ן בָּ֑ם בִּתְּךָ֙ לֹֽא-תִתֵּ֣ן לִבְנ֔וֹ וּבִתּ֖וֹ לֹֽא-תִקַּ֥ח לִבְנֶֽךָ:  כִּֽי-יָסִ֤יר אֶת-בִּנְךָ֙ מֵֽאַֽחֲרַ֔י וְעָֽבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְחָרָ֤ה אַף-יְהֹוָה֙ בָּכֶ֔ם וְהִשְׁמִֽידְךָ֖ מַהֵֽר: דברים.

מדובר פה שגם הבן במקרה חתונה עם העמים האלה יוצא החוצה מתוקף הטיית הבן שמתערב עם אלה.

אולם אזהרה זו אינה משנה את המבנה המשפחתי המתואר במקרא. גם כאן הבת ניתנת ויוצאת מבית אביה, והאישה נלקחת ומצטרפת לבית בעלה. משום כך, גם כאשר מדובר באדם שאינו עובד עבודה זרה ואף מאמין בבורא עולם, עצם נישואיו לבת ישראל אינם הופכים אותו ואת ילדיו לחלק מבית ישראל. הם לא בפיקודי ישראל, בפיקודי הנחלות:

וַיְדַבֵּ֨ר יְהוָ֧ה אֶל־מֹשֶׁ֛ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינַ֖י בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד בְּאֶחָד֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְצֵאתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר׃שְׂא֗וּ אֶת־רֹאשׁ֙ כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֔וֹת כָּל־זָכָ֖ר לְגֻלְגְּלֹתָֽם׃ מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כָּל־יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵ֑ל תִּפְקְד֥וּ אֹתָ֛ם לְצִבְאֹתָ֖ם אַתָּ֥ה וְאַֽהֲרֹֽן׃ וְאִתְּכֶ֣ם יִֽהְי֔וּ אִ֥ישׁ אִ֖ישׁ לַמַּטֶּ֑ה אִ֛ישׁ רֹ֥אשׁ לְבֵית־אֲבֹתָ֖יו הֽוּא׃ במדבר.

לפי קו קריאה זה, האישה מצטרפת לבית בעלה ולא הבעל לבית האישה, ולכן אין לראות בילדים המשך של בית האם אלא של בית האב שאליו הצטרפה. הבן אדם הזה אם הבעל של הבת הוא לא מהעמים האלה הוא יכול להצטרף כגר.

לקרוא עוד:

מטות מסעי- אַ֗ךְ לְמִשְׁפַּ֛חַת מַטֵּ֥ה אֲבִיהֶ֖ם תִּֽהְיֶ֥ינָה לְנָשִֽׁים– במקרה בנות המנשה שלאביהן לא היו בנים, היתה סכנה שתיסוב נחלה ממטה למטה ומשכך חקיקה מיוחדת, מאוד מעניין נוסח החוק– לְמַ֗עַן יִֽירְשׁוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִ֖ישׁ נַֽחֲלַ֥ת אֲבֹתָֽיו– וְלֹֽא-תִסֹּ֧ב נַֽחֲלָ֛ה מִמַּטֶּ֖ה לְמַטֵּ֣ה אַחֵ֑ר– כִּי-אִישׁ֙ בְּנַ֣חֲלָת֔וֹ יִדְבְּק֕וּ מַטּ֖וֹת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל.

וְעַתָּה נִכְרָת בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ– לְהוֹצִיא כָל נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם– ההדבקות עם הנשים האלה באה לידי ביטוי בתולדה שלא יכולה להחשב עם העם הזה כגוי קדוש, ובזאת הם הפרו ברית ומשכך כדי להשיב ברית הם היו צריכים להשיל את החטא מהם.