הנבואה, חלומות הנבואה ונבואת משה

דבר התורה

וַתְּדַבֵּ֨ר מִרְיָ֤ם וְאַהֲרֹן֙ בְּמֹשֶׁ֔ה עַל־אֹד֛וֹת הָֽאִשָּׁ֥ה הַכֻּשִׁ֖ית אֲשֶׁ֣ר לָקָ֑ח כִּֽי־אִשָּׁ֥ה כֻשִׁ֖ית לָקָֽח: וַיֹּֽאמְר֗וּ הֲרַ֤ק אַךְ־בְּמֹשֶׁה֙ דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה הֲלֹ֖א גַּם־בָּ֣נוּ דִבֵּ֑ר וַיִּשְׁמַ֖ע יְהֹוָֽה: וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה עָנָ֣יו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה:

וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה פִּתְאֹ֗ם אֶל־מֹשֶׁ֤ה וְאֶל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־מִרְיָ֔ם צְא֥וּ שְׁלָשְׁתְּכֶ֖ם אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַיֵּצְא֖וּ שְׁלָשְׁתָּֽם: וַיֵּ֤רֶד יְהֹוָה֙ בְּעַמּ֣וּד עָנָ֔ן וַיַּעֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וַיִּקְרָא֙ אַהֲרֹ֣ן וּמִרְיָ֔ם וַיֵּצְא֖וּ שְׁנֵיהֶֽם: וַיֹּ֖אמֶר שִׁמְעוּ־נָ֣א דְבָרָ֑י אִם־יִהְיֶה֙ נְבִ֣יאֲכֶ֔ם יְהֹוָ֗ה בַּמַּרְאָה֙ אֵלָ֣יו אֶתְוַדָּ֔ע בַּחֲל֖וֹם אֲדַבֶּר־בּֽוֹ: לֹא־כֵ֖ן עַבְדִּ֣י מֹשֶׁ֑ה בְּכָל־בֵּיתִ֖י נֶאֱמָ֥ן הֽוּא: פֶּ֣ה אֶל־פֶּ֞ה אֲדַבֶּר־בּ֗וֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַ֥ת יְהֹוָ֖ה יַבִּ֑יט.

מקרה מרים ואהרן: היסוד ללימוד הנבואה

מקרה מרים ואהרן הוא היסוד ללימוד הנבואה וסוגיה, משום שכאן בורא עולם עצמו מסביר כיצד הוא מדבר עם הנביאים.

מרים ואהרן אומרים:

"הֲרַק אַךְ־בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְהֹוָה הֲלֹא גַּם־בָּנוּ דִבֵּר."

מן הפסוק עולה בבירור שגם אהרן וגם מרים היו נביאים.

בורא עולם איננו מכחיש את דבריהם אלא מסביר את ההבדל בין נבואתם לבין נבואת משה.

גם הנביא מיכה מעיד על כך ואומר:

"וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת־מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם."

מיכה מונה את שלושתם יחד כשלוחי בורא עולם לפני ישראל.

לאחר מכן מבאר בורא עולם את הדרך שבה הוא מדבר עם הנביאים:

"אִם־יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְהֹוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע."

"בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר־בּוֹ."

מכאן עולה שבורא עולם מדבר עם נביאיו במראה ובחלום.

החלום יכול להודיע לנביא מה עתיד להיות, והנביא מודיע את דבר בורא עולם.

אולם על משה נאמר:

"לֹא־כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה."

"פֶּה אֶל־פֶּה אֲדַבֶּר־בּוֹ."

"וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת."

"וּתְמֻנַת יְהֹוָה יַבִּיט."

כפי שמבואר בפסוקים, הדיבור עם משה איננו בחלום ואיננו בשינה.

הדיבור עם משה הוא:

"פֶּה אֶל־פֶּה אֲדַבֶּר־בּוֹ."

לא "אדבר איתו" אלא:

"אֲדַבֶּר־בּוֹ."

והדבר איננו בא בחידה אלא:

"וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת."

מכאן מתחיל הלימוד על שאר מקרי הנבואה שבתורה.

מקרה יעקב: נבואה אישית בחלום

לאחר שלמדנו מפרשת מרים כי בורא עולם מדבר עם נביאיו גם בחלום, ניתן להבין את מקרה יעקב.

נאמר:

"וַיַּחֲלֹם."

ובתוך החלום אומר לו בורא עולם:

"הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ."

"וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ."

"וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ."

זוהי נבואה אישית.

בורא עולם מודיע ליעקב מה יהיה עליו ומה יהיה על זרעו.

יעקב איננו נזקק לפותר חלומות.

המסר שנאמר לו מובן לו.

הנבואה באה אליו בחלום והוא מבין את דבר בורא עולם.

מקרה יוסף, פרעה ושרי פרעה

מפרשת מרים למדנו:

"בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר־בּוֹ."

כאן אנו פוגשים סוג נוסף של חלום.

שר המשקים ושר האופים אומרים:

"חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ."

גם פרעה אומר:

"חֲלוֹם חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ."

החלומות שלהם אכן הודיעו את העתיד.

יוסף אומר לפרעה:

"אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה."

כלומר, בורא עולם הודיע לפרעה את אשר עתיד לקרות.

אך פרעה לא ידע להבין את אשר נאמר לו.

כך גם שר המשקים ושר האופים.

כאן נלמד יסוד חשוב.

עצם העובדה שאדם חלם חלום אינה מעידה שהוא נביא.

פרעה חלם.

שר המשקים חלם.

שר האופים חלמו.

אך הם לא ידעו את משמעות החלום.

לכן אמרו:

"וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ."

לעומתם יוסף ידע.

אך גם יוסף איננו מייחס את הפתרון לעצמו.

לפני שפותר את חלום השרים הוא אומר:

"הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים."

ולפני שפותר את חלום פרעה הוא אומר:

"בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה."

ובהמשך אומר פרעה:

"הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ."

וכן:

"אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת."

יוסף הוא אפוא אדם שרוח אלוהים בו, ולכן הוא מבין את משמעות החלום.

פרעה קיבל את החלום, אך לא ידע את פתרונו.

מכאן ההבדל בין החולם לבין הנביא.

חלום נבואי איננו הופך אדם לנביא

מן המקרים הללו עולה הבחנה חשובה.

לא כל מי שחולם חלום הוא נביא.

פרעה חלם.

שר המשקים חלם.

שר האופים חלם.

אולם הם לא ידעו מה משמעות החלום.

הם נזקקו ליוסף.

לעומת זאת יעקב הבין את אשר נאמר לו.

יוסף הבין את החלומות ופתרונם.

מרים ואהרן היו נביאים.

משה היה נביא בדרגה מיוחדת.

לכן נראה שלא עצם החלום הוא העושה את האדם לנביא, אלא עצם ההתגלות והבנת דבר בורא עולם שנאמר בחלום או במראה.

סיכום

היסוד להבנת הנבואה נלמד ממקרה מרים ואהרן.

גם מרים וגם אהרן היו נביאים, כפי שאמרו:

"הֲלֹא גַּם־בָּנוּ דִבֵּר."

וכפי שנאמר במיכה:

"וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת־מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם."

משם אנו לומדים כי בורא עולם מדבר עם נביאיו:

"בַּמַּרְאָה."

"בַּחֲלוֹם."

יעקב הוא דוגמה לנבואה אישית בחלום.

יוסף הוא דוגמה לאדם שרוח אלוהים בו ומבין את פתרון החלומות.

פרעה ושריו הם דוגמה לאנשים שקיבלו חלומות המודיעים את העתיד אך לא ידעו לפרשם.

ומעל כולם עומד משה שעליו נאמר:

"פֶּה אֶל־פֶּה אֲדַבֶּר־בּוֹ."

"וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת."

"וּתְמֻנַת יְהֹוָה יַבִּיט."

ומכאן ניתן ללמוד על סוגי הנבואה, על חלומות נבואיים, ועל ההבדל שבין קבלת חלום לבין הבנת דבר בורא עולם הנאמר בו.