תפריט סגור

האיסור על התערבות נישואין עם שבעת העמים מופיע בספר דברים וגם בספר עזרא שבו נוספים לשבעת העמים אלה מואב עמון ומצרים.

כִּ֤י יְבִֽיאֲךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֶל-הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר-אַתָּ֥ה בָא-שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ וְנָשַׁ֣ל גּֽוֹיִם-רַבִּ֣ים | מִפָּנֶ֡יךָ הַֽחִתִּי֩ וְהַגִּרְגָּשִׁ֨י וְהָֽאֱמֹרִ֜י וְהַכְּנַֽעֲנִ֣י וְהַפְּרִזִּ֗י וְהַֽחִוִּי֙ וְהַיְבוּסִ֔י שִׁבְעָ֣ה גוֹיִ֔ם רַבִּ֥ים וַֽעֲצוּמִ֖ים מִמֶּֽךָּ: וּנְתָנָ֞ם יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ לְפָנֶ֖יךָ וְהִכִּיתָ֑ם הַֽחֲרֵ֤ם תַּֽחֲרִים֙ אֹתָ֔ם לֹֽא-תִכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם בְּרִ֖ית וְלֹ֥א תְחָנֵּֽם: וְלֹ֥א תִתְחַתֵּ֖ן בָּ֑ם בִּתְּךָ֙ לֹֽא-תִתֵּ֣ן לִבְנ֔וֹ וּבִתּ֖וֹ לֹֽא-תִקַּ֥ח לִבְנֶֽךָ: פרשת הַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים.

שבעת העמים האסורים לישראל בהתערבות עמם הם:

הַֽחִתִּי֩ וְהַגִּרְגָּשִׁ֨י וְהָֽאֱמֹרִ֜י וְהַכְּנַֽעֲנִ֣י וְהַפְּרִזִּ֗י וְהַֽחִוִּי֙ וְהַיְבוּסִ֔י שִׁבְעָ֣ה גוֹיִ֔ם רַבִּ֥ים וַֽעֲצוּמִ֖ים מִמֶּֽךָּ: דברים.

התורה חוזרת ומפרטת את איסור הנישואין:

וְלֹ֥א תִתְחַתֵּ֖ן בָּ֑ם בִּתְּךָ֙ לֹֽא-תִתֵּ֣ן לִבְנ֔וֹ וּבִתּ֖וֹ לֹֽא-תִקַּ֥ח לִבְנֶֽךָ: דברים.

האיסור על התערבות נישואין עם שבעת העמים האלה מופיע שוב בספר עזרא, בספר עזרא נוספים לעמים אלה עוד שלושה עמים- מואב עמון ומצרים,

וּכְכַלּוֹת אֵלֶּה נִגְּשׁוּ אֵלַי הַשָּׂרִים לֵאמֹר לֹא נִבְדְּלוּ הָעָם יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת כְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם לַכְּנַעֲנִי הַחִתִּי הַפְּרִזִּי הַיְבוּסִי הָעַמֹּנִי הַמֹּאָבִי הַמִּצְרִי וְהָאֱמֹרִי: כִּי נָשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם וְהִתְעָרְבוּ זֶרַע הַקֹּדֶשׁ בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת וְיַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים הָיְתָה בַּמַּעַל הַזֶּה רִאשׁוֹנָה: עזרא.

כאמור, רשימת העמים בספר עזרא רחבה יותר מרשימת שבעת העמים המופיעה בספר דברים. לצד עמים הנמנים עם שבעת העמים, עזרא מזכיר גם את עמון, מואב ומצרים. כדי להבין את ההבחנה ביניהם, יש להתייחס לדברים שנאמרו בתורה על בני לוט ועל ארצותיהם.

עמון ומואב הם בני לוט. התורה מתייחסת אליהם כאל עמים שקיבלו את ארצותיהם לנחלה מאת בורא עולם, ומצווה את ישראל שלא להילחם בהם ולא לקחת את ארצם. ביחס למואב נאמר:

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה: דברים.

וביחס לעמון נאמר:

וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה: דברים.

הפסוקים מבהירים כי גם ארץ עמון וגם ארץ מואב ניתנו לבני לוט לנחלה. לכן, כאשר עזרא מזכיר את העמונים והמואבים לצד שבעת העמים, יש להבחין בין העמים שנצטוו ישראל להחרים לבין בני לוט, שארצותיהם הוענקו להם לנחלה.

גם ביחס למצרים מופיע ציווי נפרד בתורה, המתייחס לקשר שבין ישראל למצרים ולמעמדם של הדורות הבאים:

לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ: בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהֹוָה: דברים.

הפסוקים האלה מציגים הבחנה בין שבעת העמים לבין מצרים, עמון ומואב. ביחס לשבעת העמים ניתן ציווי מפורש להחרימם, לא לכרות עמם ברית ולא להתחתן בהם. ביחס לעמון ולמואב מובא הציווי שלא לצור על ארצותיהם ולא להתגרות בהם במלחמה, משום שהן ניתנו לבני לוט לנחלה. ביחס למצרים נאמר במפורש שלא לתעב אותו, תוך התייחסות למעמד הדורות הבאים.

דברי עזרא מתייחסים גם לתוצאות הנישואין עם נשים מעמי הארצות ולהתערבות זרע הקודש בעמים האחרים. הוא מתאר את הנישואין הללו כמעילה בברית וכפגיעה בהיבדלות ישראל.

בהמשך מתואר מעמד הווידוי והחרטה של עזרא, והצעתו של שכניה בן יחיאל לכרות ברית ולהוציא את הנשים הנוכריות ואת הנולדים מהן:

וּכְהִתְפַּלֵּל עֶזְרָא וּכְהִתְוַדֹּתוֹ בֹּכֶה וּמִתְנַפֵּל לִפְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים נִקְבְּצוּ אֵלָיו מִיִּשְׂרָאֵל קָהָל רַב מְאֹד אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וִילָדִים כִּי בָכוּ הָעָם הַרְבֵּה בֶכֶה: וַיַּעַן שְׁכַנְיָה בֶן יְחִיאֵל מִבְּנֵי (עולם) עֵילָם וַיֹּאמֶר לְעֶזְרָא אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵאלֹהֵינוּ וַנֹּשֶׁב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וְעַתָּה יֵשׁ מִקְוֶה לְיִשְׂרָאֵל עַל זֹאת: וְעַתָּה נִכְרָת בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ לְהוֹצִיא כָּל נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם בַּעֲצַת אֲדֹנָי וְהַחֲרֵדִים בְּמִצְוַת אֱלֹהֵינוּ וְכַתּוֹרָה יֵעָשֶׂה: עזרא.

הופעתם של עמון, מואב ומצרים ברשימת עזרא אינה הופכת אותם לשבעת העמים ואינה משווה את מעמדם למעמדם. הציווי ביחס לשבעת העמים כולל את החרמתם ואת האיסור לכרות עמם ברית ולהתחתן בהם. לצד זאת, דברי עזרא מציגים את ההתערבות בעמי הארצות כמעילה וכפגיעה בהיבדלות ישראל.

ההבחנה בין העמים חשובה, משום שאין לערבב בין איסור הנישואין, איסור הכניסה לקהל,

חובת ההיבדלות והציווי להחרים. אלה אינם מושגים זהים, וכל אחד מהם עומד בפני עצמו.

היסוד המשותף הוא שמירת הברית וההבחנה שקובעת התורה בין ישראל לבין העמים האחרים. התורה מזכירה את יציאת מצרים ואת הברית עם האבות כיסוד לקשר שבין בורא עולם לישראל:

כִּי֩ מֵאַֽהֲבַ֨ת יְהֹוָ֜ה אֶתְכֶ֗ם וּמִשָּׁמְר֤וֹ אֶת-הַשְּׁבֻעָה֙ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַֽאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם הוֹצִ֧יא יְהֹוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם בְּיָ֣ד חֲזָקָ֑ה וַֽיִּפְדְּךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים מִיַּ֖ד פַּרְעֹ֥ה מֶֽלֶךְ-מִצְרָֽיִם: וְיָ֣דַעְתָּ֔ כִּֽי-יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ הוּא הָֽאֱלֹהִ֑ים הָאֵל֙ הַֽנֶּֽאֱמָ֔ן שֹׁמֵ֧ר הַבְּרִ֣ית וְהַחֶ֗סֶד לְאֹֽהֲבָ֛יו וּלְשֹֽׁמְרֵ֥י (מצותו) מִצְוֹתָ֖יו לְאֶ֥לֶף דּֽוֹר: פרשת הַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים.

וּמִשָּׁמְר֤וֹ אֶת-הַשְּׁבֻעָה֙ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַֽאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם דברים.

לְאֹֽהֲבָ֛יו וּלְשֹֽׁמְרֵ֥י (מצותו) מִצְוֹתָ֖יו דברים.

הברית שנכרתה עם האבות, יציאת מצרים ושמירת המצוות הן חלק מן היסוד שעליו עומדת ההיבדלות של ישראל. לצד זאת, יש לדייק בכל איסור לפי לשון התורה ולפי הציווי המיוחד שנקבע ביחס לכל עם, ולא להחיל את דינם של שבעת העמים על עמים אחרים.

במאמר הזה כתבתי אודות אותו דבר תורה רק מבחינה אחרת. מדבר תורה זה לומדים גם אודות חוקת משך הזרע:

לֹֽא-תִכְרֹ֥ת לָהֶ֛ם בְּרִ֖ית וְלֹ֥א תְחָנֵּֽם: וְלֹ֥א תִתְחַתֵּ֖ן בָּ֑ם בִּתְּךָ֙ לֹֽא-תִתֵּ֣ן לִבְנ֔וֹ וּבִתּ֖וֹ לֹֽא-תִקַּ֥ח לִבְנֶֽךָ- שילח החוצה והביא פנימה: משמעות הנישואין והמשכיות בישראל:

.