דבר התורה- פרשת מקרא העדה- שלח לך:
וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב לְבֹא חֲמָת: וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם:
וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמּוֹנִים וּמִן הַתְּאֵנִים:
לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכֹּל עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכֹּל אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
נחל אשכול: על קביעת שמות, זיכרון המאורע ודרך הסיפור בתורה
במהלך תיאור מסעם של המרגלים בארץ, התורה מציינת תחילה:
"וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם."
הפסוק מדגיש יחס של קדימות בזמן. חברון קדמה לצוען מצרים, ונבנתה לפניה בשבע שנים. זוהי קביעת סדר בין שני מקומות, כאשר האחד קודם לשני.
לאחר מכן עוברת התורה לתיאור מקום נוסף:
"וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל."
שם כרתו המרגלים:
"אֶשְׁכֹּל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם."
ומיד לאחר מכן מסבירה התורה:
"לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכֹּל עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכֹּל אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."
לפי הפסוק עצמו, שמו של המקום נקבע על שם המאורע שהתרחש בו. המרגלים כרתו ממנו אשכול ענבים, ועל אודות אותו אשכול נקרא המקום:
"נַחַל אֶשְׁכֹּל."
הפסוק קושר במפורש בין השם לבין המעשה. השם אינו מופיע ככינוי מקרי למקום, אלא כשם שנקבע בעקבות אירוע מסוים שנזכר בתורה.
יש בפרשה נקודה נוספת ומעניינת, הקשורה ללשון ולדרך הסיפור.
התורה מספרת תחילה:
"וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל."
ורק לאחר מכן מסבירה:
"לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכֹּל."