יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:  יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:  וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם— כביאור הרב לאו, הברכה מפי הכהן אך בורא עולם הוא המברך ומשכך הכהן הוא כצינור גם לנשיאת עוון ופשעת— וַיַּעֲבֹר יְהוָֹה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא יְהוָֹה יְהֹוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה– מעודכן. 

מציאות גוגל:

נראה מפה שההומואים האיטלקים לא דורשים זכות לצעוד בעיר הותיקן, ומכבדים את רגשות המאמינים. וירושלים כמוסכם על כולם היא העיר הקדושה ביותר לכל הגויים, יותר גם ממכה ומדינה.

חוק המשילות:

על פי חוק הנדר נלמד שאב נושא בעוון בתו ולאחר שבתו מתחתנת, בעלה נושא בעוונה.

פרשת מטות מסעי- משילות אב על בתו ומשילות איש על אשתו.

כְּאָח לִי- וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָֽד:

צריך להבין בת היא יוצאת חלצי אביה ושהיא נמסרת לבעלה היא החסרה לו הדבוקה לו, לא כך עם אחיה, היא לא יוצאת חלציו והיא אסורה לו להדבקות עימו ומשכך לא ימשול בה. גם בן הוא משול לאביו כיוצא חלציו של אביו ולא של אחיו או של דודו, או דודתו או אחותו.

אגב,

לא נראה בפיקודי ישראל פיקודי בנות. בנות הכהנים, הלויאים, היהודים וישראל לא התפקדו אשה נסמכת בעלה או אביה.  גם לא נסמכת אחיה, גם מרים לא נסמכה על אחיה, לאהרן נאמר לבנותיך איתך לא לאחותך איתך. מרים היתה לוי והיתה נביאה, נבואה נראתה גם בשבט אפרים.

על פי חוקת בעולת בעל , בעלה נושא בעוונה גם כשהיא משטה בו, לכן הוא מגרש אותה שהיא תישא בעוונה.

אינך מותרת לכל אדם.

וַיִּגֹּ֨ף יְהוָ֥ה | אֶֽת–בִּנְיָמִן֮ לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ — לימודים מפרשת אין מלך בישראל.

על פי חוקת בר המצווה  אב נושא את חטאי בנו עד היות בנו בן שלוש עשרה שנים ואז פטור מעונשו של בנו, כמובן שהבן גם פטור מעונשו של אביו.

על פי מקרה שאול נלמד ששאול/ המנהיג נשא בעוון למרות שהעוון היה כרצון העם.

וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל חָטָאתִי כִּי עָבַרְתִּי אֶת פִּי יְהוָה וְאֶת דְּבָרֶיךָ כִּי יָרֵאתִי אֶת הָעָם וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם: וְעַתָּה שָׂא נָא אֶת חַטָּאתִי וְשׁוּב עִמִּי וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהוָה: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ כִּי מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר יְהוָה וַיִּמְאָסְךָ יְהוָה מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל: וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע: וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע יְהוָה אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ: שמואל.

וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל חָטָאתִי כִּי עָבַרְתִּי אֶת פִּי יְהוָה וְאֶת דְּבָרֶיךָ כִּי יָרֵאתִי אֶת הָעָם וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם:

וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ כִּי מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר יְהוָה וַיִּמְאָסְךָ יְהוָה מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל:

(שעם ישראל בחר במלך נאמר לו משפט המלך, גם מקרה זה שבו הורד שאול, הוא מחוקת משפט המלך למלך בעצמו).

על פי חוקת הבהמות נלמד שבעל הבהמה נושא בעוונה באם תקפה אדם.

אח לא נושא בחטאי אחיו ואחיותיו, גם שאביו בחיים גם לאחר מות אביו ברור שהוא לא נושא בחטא אלמנת אביו.

ומשכך אח לא מושל באחיו ואחיותיו, על כל מה שמשתמע מכך.

על פי הלמידה שלכם אח יכול למכור אחים ואחיות, יען כי בורא אמר זאת– וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָֽאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָֽאָדָֽם— אני טוענת שלא, יען כי הנפשות לבורא לעולם ולא לאדם ומשכך אדם לא יכול לדרוש נפש אח או אחות מיד אדם יען כי כל הנפשות של בורא עולם—  הֵן כָּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה:

למחשבה:

אהרן וארבעת בניו היו הכהנים הראשונים, שני בניו של אהרן הקריבו אש זרה בקדש ואני מדגישה בקדש, ומשכך הומתו ונותרו שני הבנים אלעזר ואיתמר. ועל שניהם ואביהם היה העול בעבודת הכהן בקדש ונשיאת חטאי העם. לא הוכנסו לעבודת הכהן כהנים חדשים במקומם, גם לא בני משה שהיו לויאים אך לא מזרע אהרן והיו רק שלשה כהנים ברור שעם הזמן בהתרבות נכונה של בני אהרן היו יותר כהנים.

בת כהן לא עוסקת במלאכה זאת ולא נושאת עם אחיה בחטאי העם.

מיום הציווי כהן משרת משנתו השלושים ועד שנתו החמישים, לפני שנת השלושים ואחרי שנת החמישים כהן לא נשא ולא ישא בחטאתכם.

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם: יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:  יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:  וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם: במדבר.

וַאֲנִי אֲבָרְכֵם:

כביאור הרב לאו, הברכה מפי הכהן אך בורא עולם הוא המברך ומשכך הכהן הוא כצינור גם לנשיאת עוון ופשעת כנלמד בספר שמות:

וַיַּעֲבֹר יְהוָֹה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא יְהוָֹה יְהֹוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה: שמות.

כנלמד ממקרה קורח, כהן לוי לא נושא חטא למות, אתה לא מחיל את הדין של החטא על הכהן לוי. אם ישראל שאינו לוי כהן יקרב לאהל מועד ישא חטא למות.

חיוך לשבת, 

בורא עולם ברא את האדם בצלמו בדמותו, הזוי לדמות את האדם בראשיתו כקוף שהתפתח לדמות האדם המוכרת לנו בעת הזאת.