כשהיטלר כבש את פולין. הוא ראה את נכסי היהודים וקנינם כשלל מלחמה, הוא הוציא את היהודים מבתיהם, מעסקיהם וממשרותיהם ושם את הפולנים במקומם- מעודכן.

כשהיטלר כבש את פולין. הוא ראה את נכסי היהודים וקנינם כשלל מלחמה, הוא הוציא את היהודים מבתיהם, מעסקיהם וממשרותיהם ושם את הפולנים במקומם, לא נתנו ליהודים כל תמורה בעבור הבתים העסקים או על כל קנין של יהודים שהוחרם. ומשם לגטו להכחדה. ביקשו היהודים לצאת אמרו  להם לא- אתם להכחדה. חלק מהיהודים ברחו והנאצים רדפו אחריהם, תפשו אותם, החזירו אותם לגטו והרגו אותם. מי שעזר ליהודים בעת ההיא ונתפס- נענש.

צריך לחשוב אם האישור של הקאפו והשילוח של בני האדם כצאן לטבח כשר וזאת לנוכח חתימת הקאפו.

הֵן כָּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה:

הנאצים אמרו העבודה משחררת.

כל מי שיכול לעבוד, לא לשחיטה ולא לשריפה.  היהודים לא קיבלו שכר בעבור עבודתם את הנאצים.

המפלגה הנאצית גם סחרה הנאצים גם סחרו ביהודים כקבלן כח אדם במפעלים כמו  AUDY בו הועסקו עשרות אלפי עובדי כפיא. ושוב גם בעבודה במפעלים פרטיים, יהודים לא קיבלו שכר, כנראה היה מועבר שכר למדינה בעבורם והמדינה לא נתנה להם חלק מהתקבולים שהתקבלו בעבור עבודתם במפעלים אלה.

על פי תורתינו גם האדם וגם הבהמה זכאים לשכר בעבור עבודתם.

על פי תורתינו החרוץ שלא מותר להקרבה זה בכוונת מום. פגם גוף ולא חרוץ בעבודה. אני טוענת שחיטה לא כשרה.

למחשבה:

גם פרס אמר העבודה משחררת.

ובהמשך לזאת,

האם על האדם שהלך לשכת עבודה ואמרו לא לו מאיפה אתה ואמר להם ממרוקו ואמרו לו תלך מפה, חל החוק הלא כתוב- העבודה משחררת.

ברבות הימים לא נטו הניצולים מהשואה להאשים את הקאפו שחתם, הם ידעו שעשה זאת כשהיה רעב, מעונה ומוכה לעשות זאת.

בדיוק כמו האסיר הלא אשם שהודה באשמה על חטא לא לו תחת עינויים קשים מנשוא.

על פי חוקת הדמוקרטיא הרוב קובע כבוחר אתה מקבל את נבחר הרוב כמושל עליך למרות שלא בחרת בו , הוא מושל בך על כל מה שמשתמע מכך מבחינת גורלך.

בעת שהיטלר הציע את עצמו בבחירות היו יהודים בגרמניא שהיו בוחרים לממשלה  הגרמנית, יהודים אלה כבוחרים במקרה זה השמו את היטלר כמושל בהם למרות שלא בחרו בו.

במצרים לא היתה זכות בחירה ליהודים. יהודים לא בחרו לממשלה המצרית. פארוק וגם נאצר לא משלו את המשילות הזאת על יהודים במצרים.  ברור שמצרים הזאת לא היתה כמצרים בעת פרעה שלא ידע את יוסף. אם משווים את המצרים לגרמנים בעת הזאת.

שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה:  וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: דברים.

מִּצְרַיִם לָיְלָה:

מצרים  בעת פרעה שלא ידע את יוסף, נחשבה למצרים לילה. שגם ביום היה לילה וזה משל ברור שנוהגים למשול בו גם היום שאומרים על אדם שהוא חשוך על שלטון כזה או אחר שהוא שלטון חשוך.

בדיוק כמו ההתהפכות בשלטון הגרמני כך היתה התהפכות בשלטון הפרעונים על מצרים הומשלה פעמיים הראשונה כפרעה שידע את יוסף ומשכך.. ופרעה שלא ידע את יוסף ומשכך..

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וְאֶל בֵּית אָבִיו אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה וְאֹמְרָה אֵלָיו אַחַי וּבֵית אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי:  וְהָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן כִּי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם הֵבִיאוּ:  וְהָיָה כִּי יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה וְאָמַר מַה מַּעֲשֵׂיכֶם:  וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן:

וַיָּבֹא יוֹסֵף וַיַּגֵּד לְפַרְעֹה וַיֹּאמֶר אָבִי וְאַחַי וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנָּם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן:  וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים וַיַּצִּגֵם לִפְנֵי פַרְעֹה:  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל אֶחָיו מַה מַּעֲשֵׂיכֶם וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ: וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן:  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ:  אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וְאִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי: בראשית.

ובא הפרעה הזה:

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם: וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף: וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ:הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ: וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס: שמות.

כדי להבין את אכזריותו של פרעה הזה צריך לזכור שההוראה שנתן היתה הוראת הכחדה- להשמיד את הילוד הזכר ומשכך באין גברים אין משך לישראל, עם הבנות לא היתה לו בעיה לקחת גם אליו הם לא היו האיום הזה עליו.

ולא לשכח שלאחר מכן, לאחר שקם דור במצרים שלא ידע את פרעה שלא ידע את יוסף:

בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַיהוָה בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם וּמַצֵּבָה אֵצֶל גְּבוּלָהּ לַיהוָה:  וְהָיָה לְאוֹת וּלְעֵד לַיהוָה צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם כִּי יִצְעֲקוּ אֶל יְהוָה מִפְּנֵי לֹחֲצִים וְיִשְׁלַח לָהֶם מוֹשִׁיעַ וָרָב וְהִצִּילָם: וְנוֹדַע יְהוָה לְמִצְרַיִם וְיָדְעוּ מִצְרַיִם אֶת יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא וְעָבְדוּ זֶבַח וּמִנְחָה וְנָדְרוּ נֵדֶר לַיהוָה וְשִׁלֵּמוּ:  וְנָגַף יְהוָה אֶת מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא וְשָׁבוּ עַד יְהוָה וְנֶעְתַּר לָהֶם וּרְפָאָם:

וְנוֹדַע יְהוָה לְמִצְרַיִם וְיָדְעוּ מִצְרַיִם אֶת יְהוָה

וְיָדְעוּ מִצְרַיִם אֶת יְהוָה

וְשָׁבוּ עַד יְהוָה וְנֶעְתַּר לָהֶם וּרְפָאָם:

וְהָיָה לְאוֹת וּלְעֵד לַיהוָה צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ

.

כתוב בתהלים ככה:

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יְהוָה אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים: אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:  הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים: תהלים.

יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ

יש שחוק ויש צחוק. הצחוק הוא שמשהו מצחיק אותנו.  השחוק נראה כמו צחוק אך הוא משמחה ולא ממשהו מצחיק.

הָיִינוּ שְׂמֵחִים

אפשר לראות לראות את השחוק הזה אצל ילדים.

וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִֽהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְהֹוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּֽחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּֽוֹ:  לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶֽאֱמָן הֽוּא:  פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְהֹוָה יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶֽׁה: במדבר.

הדרך שבורא עולם מדבר עם נביאים שאינם משה:

בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע

בַּֽחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּֽוֹ:

בְחִידֹת

והדרך שדיבר בורא עולם עם משה:

פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה

וּתְמֻנַת יְהֹוָה יַבִּיט

בחרתי לא לראות את מראת הלילה הזה.

זה כמו שהיינו ילדים אז היו תוכניות שאסור היה לנו לראות, בשעה של המבוגרים בטלויזיא היינו הולכים לישון. לפעמים הייתי קמה ויושבת בהול מבלי שאבי ואימי היו רואים אותי ורואה ניקוי ראש. אסור היה לנו לראות ניקוי ראש. היום ניקוי ראש מבחינת תכנים מקבילים לדור הזה, זה כמו תוכנית לפעוטות בהגזמה.. זה כמו שלעומת נועה קירל, פראנס גל ואן מארי דוד נראות כמו בפסטיגל..

בעת הזאת ששני ההורים נעדרים מן הבית, המשחר מוסר בנך הוא לא אוהבו כאביו ואימו. וברור שהוא חושך שבטו.

רבות מדברים על הסכנות האורבות לילדים באינטרנט.

הקושי לבודד את הילדים ממראות שלא לגילם או מסכנות האורבות מגישה לילדיך על ידי גורמים המנצלים תמימות ילדים ולא רק בתחום המיני, גם עיצוב דעת הוא סכנה לילד.

אחת הבעיות שהמרחב האינטרנטי הוא מרחב יחיד והוא נגיש לכולם.

אפשר לעשות עוד רשת שאליה יהיה היתר גלישה לגולשים עד גיל 18 ובשנית זאת הקיימת מבני שמונה עשרה ומעלה.

בני 18 ומעלה יוצאים מרשת הילדים ועוברים לרשת המבוגרים ולא יורשו להכנס לרשת של עד בני שמונה עשרה.

אפשר את הרשת הזאת לחלק לשניים האחד מבני שנה ועד מבני 14 ומבני 14 עד בן 18.

ואותו דבר פה מבן 14 לא יורשה להכנס לרשת של מבן שנה ועד 14.

ברור שיהיה להם רשת פייסבוק.. גם יוטיוב עם תכנים שמתאימים להם וללא יכולת גישה ליוטיוב של המבוגרים.

זה יכול להיות מענין מפגש של ילדים מכל העולם ללא התערבות המבוגרים. ללא השפעות זרות.

הם בוידאו של פול מקרטני פייפ אוף פיס ימשיכו לשחק כדורגל למרות שאמרו מלחמה עכשיו.

הם יגידו לכם תעזבו אותנו , לכו תלחמו בינכם ואל תפריע לי באמצע המשחק. ככה יגיד לך הבן שלך והבן של מוחמד אם תתפוס אותם באמצע משחק.

הטובות  מרעיוני זה מבחינה כלכלית ברורות לכולם..

זה יכול להיות יופי של מייזם של נשים היטקיסטיות מהסוג שעובד עד עשר בלילה.. מיזם עולמי של הייטקיסטיות מכוווווול העולם..

שיהיה שבוע טוב.

אגב,

לפני שעשו נשיאי ישראל ברית עם הגבעונים הכנענים, הציווי של בורא עולם היה להורגם, ברור שבעת אובדן/הפרת הברית, הציווי בענינם תלוי ועומד.

.