אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם: כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר:

העדכון בחלק האחרון של הכתובה:

מה אומר לכם קשה לראות מצד אחד את המתים בקרבות ומצד שני את בחורי הישיבות שטוענים שלימודיהם ותפילותיהם מושיעים את ישראל. והיום אני יושבת בסלון ושומעת אותם אומרים שהערבים פחדנים. וזה הביא לי כעס גדול. הם הפחדנים, הם לא מתגיסים למלחמה. לא חכמה לשרת בצבא ולא לשרת במלחמה.

שורה תחתונה, על פי תוצאה, גם תפילותיהם של אלה לא נענו. והם לא כף זכות לישראל.

נו ברור, הנציגים שלהם למדו בתורה שהומו זה טוב, הם אוהבים את אוחנה. ואוחנה הוא השופט בחידון תנ"ך, ממנו הם קיבלו תעודת כבוד.

וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה: הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְהוָה וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי וְהַנְּבִיאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל וְאַחֲרֵי לֹא יוֹעִלוּ הָלָכוּ:  לָכֵן עֹד אָרִיב אִתְּכֶם נְאֻם יְהוָה וְאֶת בְּנֵי בְנֵיכֶם אָרִיב: ירמיהו.

אז הלכתי אליהם לישיבה ובישיבה נראו בחורים גם בני עשרים פלוס מינוס והבחור מהישיבה יצא בחוץ ואמרתי להם- תראה את אחיך נלחמים ולא תלחמו עימם.

צעק עלי – למה את עשית צבא, אמרתי לו שנתיים וחצי, ואני אישה.

הנלחמים למענה הם אוהביה, הם ינחלוה.

אמר לי תלכי מפה.

אני אסביר לך את זאת על מקרה הגבעונים, הגבעונים היו כנענים שהתחפשו לאנשים מארץ רחוקה וזאת כי הם פחדו מישראל, והנשיאים עשו עימם ברית למרות שאסור היה לעשות ברית עמם. אך בגלל שהם נשבעו בבורא עולם היתה חובה לקיים את ההסכם. וזאת בימי יהושע.

שאול הפר את ההסכם ובורא עולם החיל את הדין על ישראל בימי דוד, דוד ששאל את בורא עולם למה בצורת נענה כי שאול הפר את הברית.

בתחילת המלחמה, הלכתי לגבאי ונתתי לו כסף ואמרתי לו שזאת בעבור שהיה במקלט במקרה ו…

למחרת הגבאי שם לי קבלה בתיבת הדואר.

כך ששהותי במקלט היא לא שדי תרומות עלי.

וזאת בארץ הזאת ולא בארץ אדום.