זה המתפלל:

תְּפִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד הַטֵּֽה-יְהוָ֣ה אָזְנְךָ֣ עֲנֵ֑נִי כִּֽי-עָנִ֖י וְאֶבְי֣וֹן אָֽנִי:

שָֽׁמְרָ֣ה נַפְשִׁי֮ כִּֽי-חָסִ֪יד אָ֥נִי הוֹשַׁ֣ע עַ֭בְדְּךָ אַתָּ֣ה אֱלֹהַ֑י הַבּוֹטֵ֥חַ אֵלֶֽיךָ:

המתפלל מתפלל לבורא עולם:

הַטֵּֽה-יְהוָ֣ה אָזְנְךָ֣ עֲנֵ֑נִי

והמתפלל חסיד ובוטח בתשועת הבורא:

חָסִ֪יד אָ֥נִי

הַבּוֹטֵ֥חַ אֵלֶֽיךָ:

אלה אויבי המתפלל:

אֱלֹהִ֤ים | זֵ֘דִ֤ים קָֽמוּ-עָלַ֗י וַעֲדַ֣ת עָ֭רִיצִים בִּקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י וְלֹ֖א שָׂמ֣וּךָ לְנֶגְדָּֽם:

והם בקשו את נפשו של המשורר והם לא ראו את בורא עולם,

וְלֹ֖א שָׂמ֣וּךָ לְנֶגְדָּֽם:

במובן שלא יראים מבורא עולם ולכן הם מעשים כאלה, כמו פרעה למשל, לא כמו אבימלך בימי אברהם שהיה ירא מבורא עולם ובורא עולם לא הניח לו לשכב עם שרה ולחטוא בכך לבורא עולם. שלא כמו המילדות העבריות שראו את בורא עולם, ומשכך לא שמו לנגדן את פרעה ולא עשו כדבר פרעה, הן לא הרגו את הבנים הנולדים כציויו של פרעה, ההסבר בתורה היה שהן לא עשו כדבר פרעה יען כי הן ראו את בורא עולם כמו המתפלל הן היו חסידות של בורא עולם.

למה אומרת אני זאת, למה אני מזכירה את המקרים האלה,

במזמור זה לא כתוב מי הם אויבי בורא עולם כתוב מה הם מעשיהם ומשכך הם אויבי בורא עולם.

בתשועה שמבקש המשורר הוא מבקש תשועה שהגויים יראו אותה:

כָּל-גּוֹיִ֤ם | אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֗יתָ יָב֤וֹאוּ | וְיִשְׁתַּחֲו֣וּ לְפָנֶ֣יךָ אֲדֹנָ֑י וִֽיכַבְּד֣וּ לִשְׁמֶֽךָ: כִּֽי-גָד֣וֹל אַ֭תָּה וְעֹשֵׂ֣ה נִפְלָא֑וֹת אַתָּ֖ה אֱלֹהִ֣ים לְבַדֶּֽךָ:

כמו בעת יציאת מצרים, שתשועת ישראל היתה כמחזקת אמונה בגויים מאמינים, לא בהכרח ישראל, גם יתרו כהן מדין היה מאמין שראה והתחזק,  כמביאה את דבר בורא עולם לגויים, כמו לרחב הזונה, שראתה ורצתה להוושע עם ישראל, ומצד שני היו את גויי כנען שראו ופחדו.. ראו מי האלהים בעולם הזה.

ושוב, לא מדובר מי החוטאים, מדובר על החטאים, חטאים שהם לעתים חטאים מהסוג זה:

כֹּה אָמַר יְהוָה עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יְהוּדָה וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל מָאֳסָם אֶת תּוֹרַת יְהוָה וְחֻקָּיו לֹא שָׁמָרוּ וַיַּתְעוּם כִּזְבֵיהֶם אֲשֶׁר הָלְכוּ אֲבוֹתָם אַחֲרֵיהֶם: וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בִּיהוּדָה וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלִָם:

כֹּה אָמַר יְהוָה עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם: הַשֹּׁאֲפִים עַל עֲפַר אֶרֶץ בְּרֹאשׁ דַּלִּים וְדֶרֶךְ עֲנָוִים יַטּוּ וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל הַנַּעֲרָה לְמַעַן חַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי: וְעַל בְּגָדִים חֲבֻלִים יַטּוּ אֵצֶל כָּל מִזְבֵּחַ וְיֵין עֲנוּשִׁים יִשְׁתּוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם: עמוס.

מבחינת חוקה ישראל נחלק לשנים, לוי ויתר השבטים וזאת מתוקף שללוי אין חלק ונחלה בישראל.

לזאת מצטרפות עוד תורות כתת תורה, כמו תורת הזב כמו תורת המצורע, בנבדלות הזאת יש גם עוד חוקים מיוחדים ללוי ובתוך הלוי חוקה מיוחדת לכהן, גפ בישראל יש נבדלות של שבט יהודה מתוקף היותו הבכור והמושל בירושלים ובונה הבית והמולך מירושלים.

ומשכך יהודה הוא בחוקת ישראל ויש לו עוד חוקים כמו במקרה הזה:

זה החוק לישראל:

כֹּה אָמַר יְהוָה עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם: הַשֹּׁאֲפִים עַל עֲפַר אֶרֶץ בְּרֹאשׁ דַּלִּים וְדֶרֶךְ עֲנָוִים יַטּוּ וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל הַנַּעֲרָה לְמַעַן חַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי: וְעַל בְּגָדִים חֲבֻלִים יַטּוּ אֵצֶל כָּל מִזְבֵּחַ וְיֵין עֲנוּשִׁים יִשְׁתּוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם:

וזה החוק ליהודה,

גם זה:

כֹּה אָמַר יְהוָה עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יְהוּדָה וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל מָאֳסָם אֶת תּוֹרַת יְהוָה וְחֻקָּיו לֹא שָׁמָרוּ וַיַּתְעוּם כִּזְבֵיהֶם אֲשֶׁר הָלְכוּ אֲבוֹתָם אַחֲרֵיהֶם: וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בִּיהוּדָה וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלִָם:

וגם זה:

כֹּה אָמַר יְהוָה עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם: הַשֹּׁאֲפִים עַל עֲפַר אֶרֶץ בְּרֹאשׁ דַּלִּים וְדֶרֶךְ עֲנָוִים יַטּוּ וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל הַנַּעֲרָה לְמַעַן חַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי: וְעַל בְּגָדִים חֲבֻלִים יַטּוּ אֵצֶל כָּל מִזְבֵּחַ וְיֵין עֲנוּשִׁים יִשְׁתּוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם:

לכיוון מחשבה בדבר,

ביאור מתהלים:

חָנֵּ֥נִי אֲדֹנָ֑י כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ אֶ֝קְרָ֗א כָּל-הַיּֽוֹם:

שַׂ֭מֵּחַ נֶ֣פֶשׁ עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ אֲ֝דֹנָ֗י נַפְשִׁ֥י אֶשָּֽׂא: מזמור שישה ושמונים.

בערבית אומרים- אללה ישמחק- הפירוש – אלהים יסלח לך.

המשורר ביקש שבורא עולם יסלח לו. בשפה הערבית ממשפחת שפות שם (שהיו פעם משפה אחת)  עברים יכולים גם לראות את המילה שמחה בסליחה.

כִּֽי-חַ֭סְדְּךָ גָּד֣וֹל עָלָ֑י וְהִצַּ֥לְתָּ נַ֝פְשִׁ֗י מִשְּׁא֥וֹל תַּחְתִּיָּֽה:

אֱלֹהִ֤ים | זֵ֘דִ֤ים קָֽמוּ-עָלַ֗י וַעֲדַ֣ת עָ֭רִיצִים בִּקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י וְלֹ֖א שָׂמ֣וּךָ לְנֶגְדָּֽם: מזמור שישה ושמונים.

אלה אויבי המשורר המתפלל לבורא עולם שמהם ומעשיהם ביקש המשורר הצלה:

זֵ֘דִ֤ים קָֽמוּ-עָלַ֗י וַעֲדַ֣ת עָ֭רִיצִים בִּקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י

בורא עולם שהציל אותו מאלה הציל אותו מהדבר הזה:

וְהִצַּ֥לְתָּ נַ֝פְשִׁ֗י מִשְּׁא֥וֹל תַּחְתִּיָּֽה:

זאת היתה המלחמה שנלחם המשורר באויבים שרצו לשטון נפשו שהאויבים האלה העושים מעשים כאלה, הם אויבי בורא עולם.

אפשר ללמוד עוד על הדבר מדבר שלמה לחירם אודות המלחמות שסבבו את דוד אביו:

כִּֽי-גָד֣וֹל אַ֭תָּה וְעֹשֵׂ֣ה נִפְלָא֑וֹת אַתָּ֖ה אֱלֹהִ֣ים לְבַדֶּֽךָ:

ה֘וֹרֵ֤נִי יְהוָ֨ה | דַּרְכֶּ֗ךָ אֲהַלֵּ֥ךְ בַּאֲמִתֶּ֑ךָ יַחֵ֥ד לְ֝בָבִ֗י לְיִרְאָ֥ה שְׁמֶֽךָ:

אוֹדְךָ֤ | אֲדֹנָ֣י אֱ֭לֹהַי בְּכָל-לְבָבִ֑י וַאֲכַבְּדָ֖ה שִׁמְךָ֣ לְעוֹלָֽם: מזמור שישה ושמונים.

ה֘וֹרֵ֤נִי יְהוָ֨ה | דַּרְכֶּ֗ךָ אֲהַלֵּ֥ךְ בַּאֲמִתֶּ֑ךָ

גם כדי שלא ניפול בדרך, כי הדרך של בורא עולם שומרת אותנו לא לחטוא ומשכך לא ליפול לדין וזאת:

כִּֽי-גָד֣וֹל אַ֭תָּה וְעֹשֵׂ֣ה נִפְלָא֑וֹת אַתָּ֖ה אֱלֹהִ֣ים לְבַדֶּֽךָ:

בורא עולם שומר אותנו את המשמר הזה:

עֶזְרִי, מֵעִם יְהוָה–    עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ.
אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ;    אַל-יָנוּם, שֹׁמְרֶךָ.
הִנֵּה לֹא-יָנוּם, וְלֹא יִישָׁן–    שׁוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל: תהלים.

כדי להבין הדבר, המשל הנכון, הוא בן שלמה, שהונח לו לחטוא, כי היתה סיבה עם הדבר, לא היתה שמירה שלא יפול בחטא שיפיל אותו.

החטא של בן שלמה הוא חטא שהדין שלו קריעת מלכות שלמה, כפי שהובטח לשלמה שמלכותו תקרע מיד בנו.

מלכים- ספר ראשון- מלכות רחבעם וירבעם- פרשת כִּֽי–הָיְתָ֤ה סִבָּה֙ מֵעִ֣ם יְהוָ֔ה- לימודי שנת שבעים ושתים- מעודכן.  – לימודי תורה (michalinka.com)

כִּֽי-גָד֣וֹל אַ֭תָּה וְעֹשֵׂ֣ה נִפְלָא֑וֹת אַתָּ֖ה אֱלֹהִ֣ים לְבַדֶּֽךָ:

ה֘וֹרֵ֤נִי יְהוָ֨ה | דַּרְכֶּ֗ךָ אֲהַלֵּ֥ךְ בַּאֲמִתֶּ֑ךָ יַחֵ֥ד לְ֝בָבִ֗י לְיִרְאָ֥ה שְׁמֶֽךָ:

אוֹדְךָ֤ | אֲדֹנָ֣י אֱ֭לֹהַי בְּכָל-לְבָבִ֑י וַאֲכַבְּדָ֖ה שִׁמְךָ֣ לְעוֹלָֽם:

ה֘וֹרֵ֤נִי יְהוָ֨ה | דַּרְכֶּ֗ךָ אֲהַלֵּ֥ךְ בַּאֲמִתֶּ֑ךָ יַחֵ֥ד לְ֝בָבִ֗י לְיִרְאָ֥ה שְׁמֶֽךָ: מזמור שישה ושמונים.

זה הנעשה ונשמע של המשורר, שמכיר ויודע שיהוה הוא האלהים ואין שני לו.

והוא רוצה להיות עבד הבורא המשורר מבקש מבורא עולם ללמד אותו את דרכו שהיא האמת של דוד ואת האמת הזאת רוצה ללמוד המשורר וללכת בדרך הזאת נכונה.

ובהמשך:

יַחֵ֥ד לְ֝בָבִ֗י לְיִרְאָ֥ה שְׁמֶֽךָ:

ליראה מתוך המקום שמפחד רק מבורא עולם שלא נופל ביראה מאדם שמשולה ליראה שאנו יראים מבורא עולם.

וגם ממקום שבטוח שאם בורא עולם איתו אז הוא ינצח בכל המלחמות: