קוּמָה יְהוָה קַדְּמָה פָנָיו הַכְרִיעֵהוּ פַּלְּטָה נַפְשִׁי מֵרָשָׁע חַרְבֶּךָ:  מִמְתִים יָדְךָ יְהוָה מִמְתִים מֵחֶלֶד חֶלְקָם בַּחַיִּים (וצפינך) וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם יִשְׂבְּעוּ בָנִים וְהִנִּיחוּ יִתְרָם לְעוֹלְלֵיהֶם:  אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ: תהלים.

יִשְׂבְּעוּ בָנִים וְהִנִּיחוּ יִתְרָם לְעוֹלְלֵיהֶם:

על כך נאמר – שיש לאדם די והותר.

זאת אומרת שיש לו די, לשובע, לכל צרכיו, ואחרי ששבע הותיר לעניים, ליתומים, כפי שנלמד גם מחוקת השמיטה כל שנה וגם מחוקת שנת השמיטה בשנה השביעית.

שובע זה לא רק אוכל כפי שנלמד גם מפה:

וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם:

אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ:

(מפה נלמד שלא טוב הדבר לשים "תמונות" של רבנים במסעדות, כי הדבר כמיחס לזה את זה).

צריך לחשוב אם נכון הדבר מבחינת כשרות.

אני טוענת שיש משהו לא נכון בדבר.