בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ:  אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע- עוללייך= מלשון מעללים= מלשון עלילה- אל נורא עלילה).

כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו וְתֹכֵן לִבּוֹת יְהוָה: משלי עשרים ואחת.

כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו;

וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה נַֽעֲשֶׂה וְנִשְׁמָֽע: שמות.

כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה נַֽעֲשֶׂה וְנִשְׁמָֽע:

וְתֹכֵן לִבּוֹת יְהוָה:

כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא:  לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:  כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ: דברים.

הדבר הזה נאמר לכל ישראל לא רק לתלמידי ישיבות:

כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ:

בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵֽרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶֽם: הַקְהֵל אֶת הָעָם הָֽאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵֽרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָֽרְאוּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹֽהֵיכֶם וְשָֽׁמְרוּ לַֽעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּֽאת: דברים.

תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל:

הָֽאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵֽרְךָ:

לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ:

וְשָֽׁמְרוּ לַֽעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּֽאת:

ברור שיש הבדל בין הלוי לומד התורה לבין כלל ישראל לומד התורה, בעת הזאת כשאין אהל מועד והישיבות אינם מאופיינות לויאים וכהני לוי נכון לפתוח את לימודי התורה כאומנות לכולם גם הנשים וגם האנשים (ברור שהילדים עדיין לא נכונים לעבוד את העבודה הזאת) וגם הגר יכול לגשת למבחן קבלה ללימודים אלה שעם ישראל משלם בעבורם:

הָֽאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְגֵֽרְךָ:

אם יהיה מישהו שיקטרג על פתיחת השערים האלה, אז זה  למחשבה:

אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְהוָה: משלי עשרים ואחד.

למחשבה:

האם אלה אנשים שתורתינו אומנותם:

עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן: עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ:  כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן:  אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהוָה עַל אַדְמַת נֵכָר: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי:  תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי: זְכֹר יְהוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ: בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ:  אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע: תהלים.

כל חתן נשבע את השבועה הזאת ביום חתונתו:

אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי:  תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי:

יש פה הפרת שבועה שהחתן הזה בהמשך נוסע לאומן במועדי ישראל.

אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהוָה עַל אַדְמַת נֵכָר:

יש פה טעם גדול לפגם שהחתן הזה שר את שירות ישראל בארץ ניכר שהוא נוסע אליה מירושלים לאומן בראש שמחת ישראל.

יש פה שגגה גדולה מאוד שבנכר כיוונו את חלומותינו לחזרה לירושלים ובעת הזאת ברסלב מכוונים את חסידיהם והמצטרפים אליהם לכיוון הההפוך ממה שמלמדת אותנו שירה זאת מהתהלים.

והאנשים האלה לומדים תורה והם יודעים שהדבר אסור ובכל זאת גם בחרוף נפש בעת המלחמה של אוקראינה רוסיא הם מעודדים לנסוע לשם. אני טוענת פולסא די נורא יען כי על זאת אתה נשבע שאם לא אז:

תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי:

ומה האמור לרועים אתכם שמה שאתם מגדירים אותם כחסידים שתורתינו אומנותם ונותנים להם קצבאות תלמידי ישיבה:

בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ:  אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע:

(עוללייך= מלשון מעללים= מלשון עלילה- אל נורא עלילה).

המלחמה של אוקראינה עם רוסיא עצרה את השגגה הזאת, זה טוב, יען כי לשוגה יש זכות תיקון ובשנים אלה היו הרבה שלא שגו את השגגה הזאת, למרות שלא כיוונו לכך.

באין בית מקדש יש מועדי קודש כמו שיש אוהל מועד וצדקה טובה מזבח. זה כתוב.

לעשות צדקה בעבור זאת ולא לנסוע לשם במועדי ישראל.

במועדי חודש שביעי (תשרי) הקרוב לא לנסוע שמה לעשות צדקה בעבור זאת ולהתחנן לבורא עולם שיסלח ככתוב:

כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה עוֹלָה לֹא תִרְצֶה: זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה: תהלים.

כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו וְתֹכֵן לִבּוֹת יְהוָה: עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַיהוָה מִזָּבַח: תהלים.

וכמובן שזה ביחד עם זה בעת הזאת לאחר שחרב בית המקדש ועוד לא בנינו בית לבורא עולם בעת הזאת, יום כיפור הוא מועד קודש, חוקת עולם, על כל מה שמשתמע מכך:

וַיֹּאמֶר֩ ל֨וֹ מִיכָ֜ה שְׁבָ֣ה עִמָּדִ֗י וֶֽהְיֵה–לִי֮ לְאָ֣ב וּלְכֹהֵן֒ וְאָנֹכִ֨י אֶֽתֶּן–לְךָ֜ עֲשֶׂ֤רֶת כֶּ֙סֶף֙ לַיָּמִ֔ים וְעֵ֥רֶךְ בְּגָדִ֖ים וּמִחְיָתֶ֑ךָ וַיֵּ֖לֶךְ הַלֵּוִֽי: וַיּ֥וֹאֶל הַלֵּוִ֖י לָשֶׁ֣בֶת אֶת–הָאִ֑ישׁ וַיְהִ֤י הַנַּ֙עַר֙ ל֔וֹ כְּאַחַ֖ד מִבָּנָֽיו: וַיְמַלֵּ֤א מִיכָה֙ אֶת–יַ֣ד הַלֵּוִ֔י וַיְהִי–ל֥וֹ הַנַּ֖עַר לְכֹהֵ֑ן וַיְהִ֖י בְּבֵ֥ית מִיכָֽה:- פרשת אין מלך בישראל.