משלי- תשע- תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה: כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים: אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא: החכמה לעומת ההלצה:

יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ:  אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ:  תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח: משלי מזמור תשיעי.

מדובר פה על ארבעה בנים:

החכם, הלץ, והצדיק והרשע:

יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ:

יֹסֵר לֵץ- לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן

וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע- מוּמוֹ:

אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ:

אַל תּוֹכַח לֵץ- פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ:

הדבר אינו משוואה שיש לה משוואה הפוכה.

לא כל השונא אותך הוא לץ.

למשל, אתה שונא את סינאוואר או את היטלר, האם בשונאך את זה אתה לץ.

ומשכך, לא כל שונא, הוא לץ והדבר לא סותר את העובדה שאתה מוכיח אדם לץ ולא חכם, הוא ישנא אותך על תוכחה זאת.

הוֹכַח לְחָכָם- וְיֶאֱהָבֶךָּ:

להבדיל מהלץ האדם החכם יודה לך על שהוכחת אותו על טעותו.

על משל חושך שבטו שונא בנו.

החכם אוהב את שאינו חושך שבטו ממנו.

תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח:

תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח:

תֵּן לְחָכָם- וְיֶחְכַּם עוֹד:

החכם שיתנו לו חכמה יחכים עוד. יהיה יותר חכם.

הוֹדַע לְצַדִּיק- וְיוֹסֶף לֶקַח:

הצדיק יוסיף לקח , לקח זאת לא חכמה, לקח היא הנלמד מהחכמה. ומשכך יוסיף לעצמו לקח במשמעות מה לא לעשות או מה לעשות במשל נעשה ונשמע. כדי לא לחטוא.

תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה: כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים: אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא:

החכמה לעומת ההלצה:

תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה:

תְּחִלַּת חָכְמָה= יִרְאַת יְהוָה

וְדַעַת קְדֹשִׁים= בִּינָה:

כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים:

כִּי בִי= חכמה= יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים:

אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ: וְלַצְתָּ לְבַדְּךָ תִשָּׂא:

שתי משוואות הפוכות מקבילות.

אִם חָכַמְתָּ= חָכַמְתָּ לָּךְ- צדקה= זכויות לך.

וְלַצְתָּ= לְבַדְּךָ תִשָּׂא- הרשעה= עול עליך.

שני הפכים- חכמה והלצה ונבדלות תוצאותיהם.

ויש עוד בן או בת והם הקוראים מזמור זה, המבקשים ללמוד מהמזמור שאליהם מדבר המשורר, הקוראים, שזאת הצעת הכותב להם בענין זה:

זאת לעומת זאת:

חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה:  טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ:  שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת:  מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה חֲסַר לֵב אָמְרָה לּוֹ:  לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי:  עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה:

אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹמִיָּה פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מָּה: וְיָשְׁבָה לְפֶתַח בֵּיתָהּ עַל כִּסֵּא מְרֹמֵי קָרֶת:  לִקְרֹא לְעֹבְרֵי דָרֶךְ הַמְיַשְּׁרִים אֹרְחוֹתָם: מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה וַחֲסַר לֵב וְאָמְרָה לּוֹ:  מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם:  וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ: