תחשבו על ילד יהודי באם היה מגודל בקרב משפחה נאונאצית ונשלח לתנועת הנוער הנאו נאצית. מה יהיה עליו שיגדל. על המשל הזה: חֲנֹךְ לַנַּעַר, עַל־פִּי דַרְכּוֹ–  גַּם כִּי־יַזְקִין, לֹא־יָסוּר מִמֶּנָּה: משלי.

הילד והילדה שנפלו לרחוב נפלו לרוב לזנות. ההבדל בין הילד לילדה הוא שהילד היה צריך לעצב עצמו כדי להתאים לדרישות הזנאי, כי אם לא, הוא לא היה מצליח לייצר פרנסה. שזה ילד אז יש תהליך גדילה וזאת גדילה מעצבת. כמטמורפוזה.  אני טוענת שזאת לא האמת של הילד הזה שעוצב להיות אנדרוגינוס. 

אני חושבת לעצמי אייך אפשר להשיב את זה מדרך העוצב שבו ולהנחותו לדרך עולם המיועדת לו, נראה שזה יותר קשה מלצאת ממעגל הזנות.

הייתי רואה את הבחור באלנבי, הוא לא נראה כטראנס אך הוא שם לק בציפורניים כדרישת הזנאי, והוא בוכה כל הזמן. אני קוראת לו הילד הבוכה ופעם האחרונה שראיתי אותו הוא נראה כבן שלושים. וככה עם לק על הציפורניים ויחף ובוכה הוא מבקש עזרה מאנשים. כנראה ככה הוא הגיע לראשונה לגן החשמל, בהמשך הוא הבין שהוא צריך להתחפש כדי להשיג לקוחות. להתפרנס. והלאה.

במקרה הזה, של הילד הזה אני אומרת שפטו דל ויתום עני ורש הצדיקו.

זאת התפילה:

לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד מִזְמוֹר:
יְהוָה חֲקַרְתַּנִי, וַתֵּדָע.
אַתָּה יָדַעְתָּ, שִׁבְתִּי וְקוּמִי; בַּנְתָּה לְרֵעִי, מֵרָחוֹק.
אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ; וְכָל־דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה.
כִּי אֵין מִלָּה, בִּלְשׁוֹנִי; הֵן יְהוָה, יָדַעְתָּ כֻלָּהּ.
אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי; וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה.
פלאיה פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי; נִשְׂגְּבָה, לֹא־אוּכַל לָהּ.
אָנָה, אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ; וְאָנָה, מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח.
אִם אֶסַּק שָׁמַיִם, שָׁם אָתָּה; וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ.
אֶשָּׂא כַנְפֵי־שָׁחַר; אֶשְׁכְּנָה, בְּאַחֲרִית יָם.
גַּם־שָׁם, יָדְךָ תַנְחֵנִי; וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ.
וָאֹמַר, אַךְ־חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי; וְלַיְלָה, אוֹר בַּעֲדֵנִי.
גַּם־חֹשֶׁךְ, לֹא־יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ:
וְלַיְלָה, כַּיּוֹם יָאִיר– כַּחֲשֵׁיכָה, כָּאוֹרָה.
כִּי־אַתָּה, קָנִיתָ כִלְיֹתָי; תְּסֻכֵּנִי, בְּבֶטֶן אִמִּי.
אוֹדְךָ– עַל כִּי נוֹרָאוֹת, נִפְלֵיתִי:
נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ; וְנַפְשִׁי, יֹדַעַת מְאֹד.
לֹא־נִכְחַד עָצְמִי, מִמֶּךָּ:
אֲשֶׁר־עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר; רֻקַּמְתִּי, בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ.
גָּלְמִי, רָאוּ עֵינֶיךָ, וְעַל־סִפְרְךָ, כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ:
יָמִים יֻצָּרוּ; ולא וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם.
וְלִי–מַה־יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל; מֶה עָצְמוּ, רָאשֵׁיהֶם.
אֶסְפְּרֵם, מֵחוֹל יִרְבּוּן; הֱקִיצֹתִי, וְעוֹדִי עִמָּךְ.
אִם־תִּקְטֹל אֱלוֹהַּ רָשָׁע; וְאַנְשֵׁי דָמִים, סוּרוּ מֶנִּי.
אֲשֶׁר יֹמְרוּךָ, לִמְזִמָּה; נָשׂוּא לַשָּׁוְא עָרֶיךָ.
הֲלוֹא־מְשַׂנְאֶיךָ יְהוָה אֶשְׂנָא; וּבִתְקוֹמְמֶיךָ, אֶתְקוֹטָט.
תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים; לְאוֹיְבִים, הָיוּ לִי.
חָקְרֵנִי אֵל, וְדַע לְבָבִי; בְּחָנֵנִי, וְדַע שַׂרְעַפָּי.
וּרְאֵה, אִם־דֶּרֶךְ־עֹצֶב בִּי; וּנְחֵנִי, בְּדֶרֶךְ עוֹלָם.

תחשבו על ילד יהודי באם היה מגודל בקרב משפחה נאונאצית ונשלח לתנועת הנוער הנאו נאצית. מה יהיה עליו שיגדל.

על המשל הזה:

חֲנֹךְ לַנַּעַר, עַל־פִּי דַרְכּוֹ–  גַּם כִּי־יַזְקִין, לֹא־יָסוּר מִמֶּנָּה: משלי.

לגבי הצרכן הזה ולכל עושי התועבות האלה,

המורשע בכריתות נפש הוא העושה דבר, הצרכן הוא במקום של עושה, מי שלא עשה לא מורשע בכך:

כִּי אֶת-כָּל-הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל, עָשׂוּ אַנְשֵׁי-הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם; וַתִּטְמָא, הָאָרֶץ.  וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי, אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם. כִּי כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה–וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת, מִקֶּרֶב עַמָּם: ויקרא.

לגבי מי שראה, 

רָאוֹת רַבּוֹת, וְלֹא תִשְׁמֹר; פָּקוֹחַ אָזְנַיִם, וְלֹא יִשְׁמָע. כא יְהוָה חָפֵץ, לְמַעַן צִדְקוֹ; יַגְדִּיל תּוֹרָה, וְיַאְדִּיר.  וְהוּא, עַם־ בָּזוּז וְשָׁסוּי, הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם, וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ; הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל, מְשִׁסָּה וְאֵין־אֹמֵר הָשַׁב.  מִי בָכֶם, יַאֲזִין זֹאת; יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע, לְאָחוֹר. מִי־נָתַן למשוסה לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים, הֲלוֹא יְהוָה: זוּ, חָטָאנוּ לוֹ, וְלֹא־אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ, וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ.  וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו חֵמָה אַפּוֹ, וֶעֱזוּז מִלְחָמָה; וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע, וַתִּבְעַר־בּוֹ וְלֹא־יָשִׂים עַל־לֵב: ויקרא.

הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם, וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ; הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל, מְשִׁסָּה וְאֵין־אֹמֵר הָשַׁב. 

מאוד עלוב לראות את הנואפת בעולת הבעל שטוחנת אישה כדי ללבוש בגדיה של אשה שלא חטאה בזאת ומבקשת להשליך את המלבושים שלה על זאת. אין לכך כל ערך מבחינת נפש אם זאת לא עשתה זאת. וכשזאת לא בעולת בעל אז מאוד מגוחך הדבר.

ראיתי גם אישה בעולת בעל שחושבת שאם היא תשכב באותה מיטה עם אישה אז היא תרשיע את זאת בזאת. לאישה אין זרע ומשכך לא יכול להתקיים משכב שכבת זרע המחטיא את זאת בזאת.

מאוד עלובת נפש זאת שמבקשת את זאת בזאת.

צריך להיות משכב שכבת זרע וזה רק זכר יכול לקיים:

טומאת שכבת זרע- פרשת קדשים.

שִׁכְבַת-זָ֑רַע- פרשת הטמא והטהור.

טומאת שכבת זרע- פרשת קדשים.

וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַתַּ֣עַל הַשְּׂלָ֔ו וַתְּכַ֖ס אֶת־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וּבַבֹּ֗קֶר הָֽיְתָה֙ שִׁכְבַ֣ת הַטַּ֔ל סָבִ֖יב לַֽמַּחֲנֶֽה- הדגשה– שִׁכְבַ֣ת הַטַּ֔ל– השימוש במילה שכבה לשכבת טל , מחזקת את ההסבר ששכבת זרע, לא קשור למשכב.- הדגשי שפה – פרשת מופת.

ושוב פעם לגבי הפילגש, פילגש זה לא חטא:

פלגש זה לא חטא- חלק שלישי– פרשת אין מלך בישראל.

העובדה שלאחר טחינה החברה מחילה דין על האדם הלא חוטא לא מקיימת את כריתות הנפש.

גבר לא עובר ברית שהוא שוכב עם נשים מלבד בעולתו, אישה בעולת בעל ששוכבת עם איש שאינו בעלה, היא נואפת, היא עוברת ברית, על פי תורתינו והחוקה הזאת היא גם לגויים ולא רק לישראל.

.