טור דעה: למה אסור להעביר מפעלים ומשרדים לערים חרדיות.
המהלך להביא מפעלים ומשרדים לערים חרדיות הוא לא פתרון אמיתי אלא מנגנון מתוחכם להגדיל את התקבולים לדוסים מהמיסים של עם ישראל . זה לא משנה מהותית את תרומת התושבים עצמם לכלכלה ולחברה, אלא רק מייצר עוד זרימה של כספי עם לערים שבהן שיעור ההשתתפות בשוק העבודה נמוך.
הטענה המרכזית שלי היא פשוטה: אין כאן ניסיון אמיתי לשלב את תושבי הערים החרדיות בשוק העבודה או להגדיל את תרומתם לכלכלה. במקום זאת, ראשי הערים מבקשים למשוך מפעלים ומשרדים כדי ליהנות מהכנסות נוספות מארנונה, מבלי שהדבר ישפיע על רמת ההשתתפות של התושבים עצמם. זהו מהלך שמנציח את הפערים במקום לפתור אותם.
מעבר לכך, מדובר בצעד שעלול לפגוע בערים אחרות. כאשר חברה מחליטה להעביר את משרדיה לעיר חרדית, העובדים – שאינם תושבי העיר – נאלצים לנסוע מרחקים גדולים יותר. הדבר מכביד עליהם, מקטין את איכות חייהם, ומייצר מצב שבו הארנונה שמשלמת החברה זורמת לעיר החרדית ולא לעיר שבה מתגוררים העובדים. כך יוצא שהעם העובד, זה שנושא בנטל הצבאי ומשלם מיסים גבוהים, אינו נהנה מהכספים שהוא עצמו מממן.
אני אומרת בצורה ברורה: לא נכון לבנות מפעלים לא נכון לאכלס מבני משרדים בערים חרדיות. לא נכון גם להעביר לשם משרדים קיימים. זהו מהלך שמחזק את הערים החרדיות על חשבון עם ישראל כולו. במקום להעניק יתרונות נוספים לערים שבהן התושבים אינם משתתפים באופן מלא בכלכלה, יש להשקיע בערים שבהן בני העם עובדים, משלמים מיסים, משרתים בצבא ותורמים ישירות למדינה.
הדרך הנכונה היא הפוכה: להעביר מפעלים ומשרדים מערים חרדיות לערים אחרות – לערים שבהן בני העם נושאים בנטל באופן מלא. כך יובטח שהמיסים של עם ישראל יחזרו אל הקהילות שתורמות בפועל למדינה, ולא ימשיכו להישאב למקומות שבהם התרומה מוגבלת.
לסיכום, המהלך להביא מפעלים ומשרדים לערים חרדיות הוא בעיני טעות אסטרטגית. הוא לא פותר את הבעיה, אלא רק מעמיק את תחושת האי־שוויון בקרב עם ישראל. הדרך הנכונה היא להשקיע בערים שבהן בני העם כבר תורמים למדינה, ולא להמשיך להעניק יתרונות לערים שבהן התרומה מוגבלת.