חֲנֹךְ לַנַּעַר– בעת הזאת הדברים הנלמדים כמו נחקקים בו ולכן– גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה– אך יש פה הסתייגות– עַל פִּי דַרְכּוֹ– אִוֶּלֶת קְשׁוּרָה בְלֶב נָעַר שֵׁבֶט מוּסָר יַרְחִיקֶנָּה מִמֶּנּוּ:

חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה: משלי- עשרים ושניים.

חֲנֹךְ לַנַּעַר

אומרים שבזמן שמעצב אדם הוא זמן נערותו, ילדות, עד בגרותו, בעת הזאת הדברים הנלמדים כמו נחקקים בו ולכן:

גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה:

אך יש פה הסתייגות:

עַל פִּי דַרְכּוֹ

הבאור בהמשך המזמור:

אִוֶּלֶת קְשׁוּרָה בְלֶב נָעַר שֵׁבֶט מוּסָר יַרְחִיקֶנָּה מִמֶּנּוּ: משלי- עשרים ושניים.

יש התכנות שהנער ילמד במוסדות שמלמדים שלא כדרך המיועדת לנער שנמשלת לדרך איוולת שמטה אותו מדרכו (של בורא עולם וכפי שיועד לנער על פי דבר בורא עולם), יש התכנות שיפגוש בהמשך דרכו אנשים טובים שיחזירו אותו לדרך הנכונה לו. יש התכנות שלא.

ויסוצקי כתב- בין כל הדרכים הלא סלולות- אחת, לי.

תחשבו על ילד יהודי באם היה מגודל בקרב משפחה נאונאצית ונשלח לתנועת הנוער הנאו נאצית. מה יהיה עליו שיגדל. על המשל הזה: חֲנֹךְ לַנַּעַר, עַל־פִּי דַרְכּוֹ–  גַּם כִּי־יַזְקִין, לֹא־יָסוּר מִמֶּנָּה: משלי.