בין זהות לאומית, ספורט גלובלי והזיכרון של עשרים ותשע לקוממיות (1977 לפי הספורות הנוצריות)

הכדורסל הישראלי תמיד היה הרבה מעבר למשחק. הוא נגע בזהות, בהיסטוריה, בתחושת שייכות. קבוצות כמו מכבי תל אביב והפועל תל אביב הפכו לסמלים — לא רק של ספורט, אלא של ישראליות. אבל בעשורים האחרונים נוצר פער מעניין ולעיתים אפילו אבסורדי: הקבוצות שמייצגות את ישראל על הבמה האירופית נשענות כמעט לחלוטין על שחקני רכש מחו״ל, בעוד שהסמלים הלאומיים — ובראשם ההמנון — נשארים חלק בלתי נפרד מהטקס.

אין כאן ביקורת על השחקנים עצמם. רובם מגיעים לכאן בזכות כשרון, עובדים קשה,  חלקם אפילו מפתחים קשר עמוק לישראל. אבל עדיין — יש כאן שאלה מהותית: איך זה שדווקא הסמלים הלאומיים נשמרים, בזמן שהייצוג הישראלי על הפרקט הולך ומצטמצם

כדי להבין את הפער, צריך להשוות בין ההווה לבין העבר — ובעיקר לשנת 1977, השנה שבה מכבי תל אביב זכתה באליפות אירופה והפכה לסמל לאומי אמיתי.

מכבי תל אביב (2024–25)

הפועל תל אביב (2024–25)

מכבי תל אביב 1977 (לפי הספורות הנוצריות-  אנחנו כעת בשנת שבעים ושבע לפי הספורות שלנו)

הישג היסטורי

מכבי תל אביב זכתה באליפות אירופה בשנת 1977 — עם קבוצה ישראלית במהותה, שהצליחה מקצועית בדיוק בזכות הדרך, הערכים והחיבור האנושי שהיו בה.

השוואה בין התקופות

1977

קבוצה ישראלית, מחוברת, טבעית, עם זהות ברורה — והמודל הזה גם ניצח.

2024–25

קבוצות תחרותיות, מקצועיות, גלובליות — אבל עם ייצוג ישראלי מצומצם בהרכב.

למחשבה: כשהכסף מנצח — מה קורה לרוח הספורט

בעידן שבו תקציבים גדולים מאפשרים לקבוצות "לקנות הצלחה" באמצעות רכש זר, נוצר מצב שבו ספורטאים מקומיים נדחקים הצידה. לא בגלל שהם פחות טובים — אלא משום שההשקעה בהם דורשת זמן, תשתיות וסבלנות.

במקום לפתח עתודה מקומית, לבנות שחקנים מגיל צעיר ולהשקיע במאמנים — קל יותר להביא טאלנט מחו״ל שמוכן לשחק כאן מחר בבוקר. זהו קיצור דרך מקצועי, אבל גם קיצור דרך ערכי.

וכשזה קורה לאורך זמן:

• פחות עתודים ישראלים.

• הזהות המקומית של המועדונים נחלשת.

• האוהדים מתקשים להתחבר לשחקנים שמתחלפים כל עונה.

• ורוח הספורט — זו שמדברת על דרך, התמדה וצמיחה מצוינות— לא מטופלת ומשכך לא צומחת מזריעה מהאדמה הזאת.

סיכום

המאמר הזה לא בא לבקר אף אחד. הוא מצביע על פער בין הסמל הלאומי לבין המציאות המקצועית.

ב־1977, מכבי הייתה קבוצה ישראלית אמיתית — עם שחקנים שנולדו כאן ושחקנים שעלו לכאן — כולם חלק מאותה זהות. והדרך הזו גם הביאה אליפות.

היום, הכדורסל הוא גלובלי, מהיר ותחרותי — אבל לפעמים גם מרוחק מהשורשים.

"עופר ינאי, נדחף על המגרש בזמן המשחק נגד פנאתינייקוס על ידי אוהד הקבוצה היוונית שישב על הפרקט. הנהלת פנאתינייקוס הרחיקה את האוהד ושללה לו את המנוי לכל החיים" כאן- באמת תגובה יפה. ברור שהדבר פגע ביכולות הקבוצה לכן ההפסד. אני דורשת משחק חוזר.