כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַֽעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹֽא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּֽי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּֽנּוּ: דברים.

לוטו: הטבה שנולדת בחטא — והדרך לתקן אותה

מפעל הפיס הוא אחד המוסדות המבלבלים ביותר שהמדינה מפעילה. מצד אחד, הוא עטוף בשפה של תרומה, קהילה, חינוך ותרבות. מצד שני, הוא מבוסס על מנגנון שמפיק רווחים אדירים דווקא מהשכבות הפגיעות ביותר בעם. זהו פרדוקס מוסרי עמוק: המדינה מטיבה — אך ההטבה הזו נולדת בחטא.

ההבטחה המפתה: “הכסף חוזר לעם”

שלטי החוצות מציגים גני ילדים חדשים, מרכזי תרבות ומגרשי ספורט שנבנו מכספי ההגרלות. המסר פשוט: כל טופס לוטו הוא תרומה למדינה, מעשה טוב עטוף בתקווה.

אבל מאחורי הנרטיב הזה מסתתרת אמת מטרידה: הכסף שמממן את אותם מבנים ציבוריים מגיע בעיקר מכיסם של אנשים שמתקשים לסגור את החודש. מחקרים מראים שההוצאות על הימורים גבוהות במיוחד בעשירונים התחתונים — כלומר, מי שיש לו פחות, משלם יותר.

המדינה יודעת זאת היטב. ובכל זאת, היא ממשיכה להפעיל את המנגנון הזה, לעודד אותו, ולמסגר אותו כ"בידור".

התקווה שמנצלת את הייאוש:

הסיכוי לזכות בפרס הגדול בלוטו הוא כמעט אפסי — לעיתים 1 ל־8 מיליון. ובכל זאת, אנשים ממשיכים להמר. למה? כי הלוטו אינו מוצר כלכלי; הוא מוצר רגשי. הוא מוכר תקווה.

התקווה הזו חזקה במיוחד אצל מי שנמצא במצוקה כלכלית. עבורם, טופס לוטו אינו משחק — הוא פתח מילוט. המדינה, במקום להציע פתרונות אמיתיים לעוני, מציעה חלום. ובתשלום.

מוסד מדינה שמעמיק פערים:

כאן טמון הפסול העמוק: המדינה, שאמורה להגן על אזרחיה, מפעילה מנגנון שמנצל חולשה אנושית בסיסית. היא הופכת הימורים לנורמליים, חוקיים, ממותגים, עטופים בפרסומות צבעוניות ובשפה חיובית. היא קוראת לזה “הזדמנות”.

אבל זו אינה הזדמנות — זו מלכודת.

במקום לצמצם פערים, הלוטו מעמיק אותם. במקום להיטיב עם העם, הוא מטיל עליו נטל נוסף. במקום להגן על החלשים, הוא מממן את עצמו מהם.

מי הם המהמרים הכבדים בישראל:

הנתונים בישראל חלקיים, אך המחקרים הקיימים מציירים תמונה ברורה: מיעוט קטן של מהמרים כבדים מייצר את רוב ההכנסות — ורבים מהם מגיעים מהשכבות החלשות.

הבהרה חשובה: מה זה אומר “10% מהמהמרים”:

בישראל יש כ־7 מיליון בגירים, ומתוכם כ־3.5 מיליון משתתפים בהגרלות לפחות פעם בשנה. לכן:

• 10% מהמהמרים = כ־350,000 אנשים

• 15% מהמהמרים = כ־525,000 אנשים

כלומר, בין 350 אלף ל־525 אלף ישראלים מוגדרים כ"מהמרים כבדים" — אנשים שמוציאים סכומים גבוהים מאוד מאות ואלפי שקלים באופן קבוע.

זהו מספר עצום, והוא מסביר מדוע מפעל הפיס כמעט ואינו מפרסם נתונים רשמיים על פילוח ההוצאות: המערכת נשענת על מיעוט קטן שמממן את הרוב.

הפתרון: לוטו כתרומה — לא כהימור

הבעיה אינה בעצם קיומו של הלוטו. הלוטו ביסודו הוא רעיון טוב: מנגנון שמאפשר לאנשים לתרום למדינה, ובתמורה לקבל סיכוי לפרס. הבעיה היא במבנה — לא במהות.

כיום, המבנה מעודד הימורים, התמכרות, הוצאות מופרזות וחוסר שליטה. אבל אפשר להפוך את הלוטו למנגנון מוסרי, שקוף ומוגן.

הנה ההצעה:

1. כרטיס לוטו אישי/משפחתי — כמו כרטיס תרומה (על רעיון הרבקו שיודע לזהות כמה האדם הפקיד וכמה נשאר לו,  במקרה מה התקרה לתרום וכמה נשאר עד לחסימה)

לכל תא משפחתי (או אדם יחיד) יונפק כרטיס לוטו אישי. הכרטיס יהיה מחובר להכנסות המשפחה — בדיוק כמו שמס הכנסה יודע לחשב.

2. הגבלת הוצאה: עד 5% מההכנסה

הכרטיס יאפשר “תרומה” ללוטו עד עשרה אחוזים מהכנסות המשפחה או היחיד. זהו גבול שמאזן בין חופש אישי לבין הגנה מפני התמכרות.

3. כל סוגי ההגרלות נספרים יחד — בלי התחכמויות

הכרטיס יכלול את כל סוגי ההגרלות של מפעל הפיס:

• לוטו

• דאבל לוטו

• חיש־גד

• קינו

• צ’אנס

• פיס

• כל טופס, כל כרטיס, כל משחק מזל — ללא יוצא מן הכלל

כל רכישה מכל סוג תיספר לאותה תקרה חודשית. כך לא ניתן “לעקוף” את המערכת על ידי קניית חיש־גד במקום לוטו, או פיצול בין סוגי טפסים.

4. כל רכישה תירשם בכרטיס ובטופס

כל טופס או כרטיס ייסרק לכרטיס האישי. המערכת תדע בדיוק כמה הוציא כל אדם.

5. הגעה לתקרה = חסימה אוטומטית

ברגע שהאדם הגיע לתקרה החודשית — הכרטיס יחסם אוטומטית עד לחודש הבא.

בלי ויכוחים. בלי “אולי עוד טופס אחד”. בלי ניצול של חולשה אנושית.

6. שכנוע: איך המודל החדש יכול להפוך מתנגדים לתומכים

אחת הביקורות המרכזיות על הלוטו כיום מגיעה דווקא מאנשים מוסריים, אחראים, שמבינים היטב את הסכנה שבהימורים. רבים מהם נמנעים מלהשתתף בהגרלות לא בגלל שהם מתנגדים לתרומה למדינה — אלא משום שהם אינם רוצים להיות חלק ממנגנון שעלול להוביל להתמכרות, לפגיעה כלכלית ולניצול של אוכלוסיות מוחלשות.

המודל החדש משנה את כללי המשחק.

כאשר הלוטו הופך למנגנון תרומה מוגן, שקוף ומוגבל — כזה שמונע מראש התמכרות, מגביל הוצאות, מאחד את כל סוגי ההגרלות לתקרה אחת, וחוסם אוטומטית חריגה — הוא מפסיק להיות הימור ומתחיל להיות פעולה חברתית אחראית.

במצב כזה, אנשים שנמנעו עד היום מהשתתפות מסיבות מוסריות עשויים לשנות את עמדתם. הם יוכלו לראות בלוטו לא איום אלא כלי תרומה מבוקר, כזה שמאפשר לקחת חלק בעשייה ציבורית בלי לפגוע באיש.

במילים אחרות: המודל החדש לא רק מצמצם נזק — הוא גם פותח את הדלת בפני קהל חדש של משתתפים, אנשים שהיו “נגד” ועשויים להפוך ל“בעד”, משום שהמערכת סוף־סוף מתנהלת באחריות ןמשכך להגדיל את מחזור התרומות.

לסיכום: לוטו מוסרי הוא אפשרי

המדינה יכולה להמשיך ליהנות מהכנסות, להמשיך לבנות גני ילדים ומרכזי תרבות — אבל בלי לפגוע באנשים החלשים ביותר.

לוטו יכול להיות מנגנון של תרומה, תקווה ומשחק — ולא מנגנון של ניצול, התמכרות ופגיעה.

הפתרון קיים. הבחירה — בידי המדינה.

מקורות מידע:

מקורות:

• הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ״ס): סקר הוצאות משקי בית; שנתון סטטיסטי לישראל; הסקר החברתי.

• מבקר המדינה: דו״ח על מפעל הפיס (2018); דו״ח על התמכרויות (2022).

• הרשות הלאומית להתמכרויות: דוחות שנתיים ומחקרים על הימורים פתולוגיים.

• דוחות שנתיים ופרסומי שקיפות של מפעל הפיס.

• מחקרים אקדמיים מאוניברסיטת חיפה, תל אביב והאוניברסיטה העברית בנושא התמכרות להימורים.

• World Lottery Association (WLA); OECD; American Psychiatric Association (APA).