וַיַּשְׁכֵּ֨ם יְרֻבַּ֜עַל ה֣וּא גִדְע֗וֹן וְכָל–הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַֽיַּחֲנ֖וּ עַל–עֵ֣ין חֲרֹ֑ד וּמַחֲנֵ֤ה מִדְיָן֙ הָיָה–ל֣וֹ מִצָּפ֔וֹן מִגִּבְעַ֥ת הַמּוֹרֶ֖ה בָּעֵֽמֶק: וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל–גִּדְע֔וֹן רַ֗ב הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֔ךְ מִתִּתִּ֥י אֶת–מִדְיָ֖ן בְּיָדָ֑ם פֶּן–יִתְפָּאֵ֨ר עָלַ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר יָדִ֖י הוֹשִׁ֥יעָה לִּֽי: וְעַתָּ֗ה קְרָ֨א נָ֜א בְּאָזְנֵ֤י הָעָם֙ לֵאמֹ֔ר מִֽי–יָרֵ֣א וְחָרֵ֔ד יָשֹׁ֥ב וְיִצְפֹּ֖ר מֵהַ֣ר הַגִּלְעָ֑ד וַיָּ֣שָׁב מִן–הָעָ֗ם עֶשְׂרִ֤ים וּשְׁנַ֙יִם֙ אֶ֔לֶף וַעֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים נִשְׁאָֽרוּ: וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל–גִּדְע֗וֹן עוֹד֮ הָעָ֣ם רָב֒ הוֹרֵ֤ד אוֹתָם֙ אֶל–הַמַּ֔יִם וְאֶצְרְפֶ֥נּוּ לְךָ֖ שָׁ֑ם וְהָיָ֡ה אֲשֶׁר֩ אֹמַ֨ר אֵלֶ֜יךָ זֶ֣ה | יֵלֵ֣ךְ אִתָּ֗ךְ ה֚וּא יֵלֵ֣ךְ אִתָּ֔ךְ וְכֹ֨ל אֲשֶׁר–אֹמַ֜ר אֵלֶ֗יךָ זֶ֚ה לֹא–יֵלֵ֣ךְ עִמָּ֔ךְ ה֖וּא לֹ֥א יֵלֵֽךְ: וַיּ֥וֹרֶד אֶת–הָעָ֖ם אֶל–הַמָּ֑יִם וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל–גִּדְע֗וֹן כֹּ֣ל אֲשֶׁר–יָלֹק֩ בִּלְשׁוֹנ֨וֹ מִן–הַמַּ֜יִם כַּאֲשֶׁ֧ר יָלֹ֣ק הַכֶּ֗לֶב תַּצִּ֤יג אוֹתוֹ֙ לְבָ֔ד וְכֹ֛ל אֲשֶׁר–יִכְרַ֥ע עַל–בִּרְכָּ֖יו לִשְׁתּֽוֹת: וַיְהִ֗י מִסְפַּ֞ר הַֽמֲלַקְקִ֤ים בְּיָדָם֙ אֶל–פִּיהֶ֔ם שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וְכֹל֙ יֶ֣תֶר הָעָ֔ם כָּרְע֥וּ עַל–בִּרְכֵיהֶ֖ם לִשְׁתּ֥וֹת מָֽיִם: וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל–גִּדְע֗וֹן בִּשְׁלֹשׁ֩ מֵא֨וֹת הָאִ֤ישׁ הַֽמֲלַקְקִים֙ אוֹשִׁ֣יעַ אֶתְכֶ֔ם וְנָתַתִּ֥י אֶת–מִדְיָ֖ן בְּיָדֶ֑ךָ וְכָל–הָעָ֔ם יֵלְכ֖וּ אִ֥ישׁ לִמְקֹמֽוֹ: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן. 

וַיּ֥וֹרֶד אֶת–הָעָ֖ם אֶל–הַמָּ֑יִם וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל–גִּדְע֗וֹן כֹּ֣ל אֲשֶׁר–יָלֹק֩ בִּלְשׁוֹנ֨וֹ מִן–הַמַּ֜יִם כַּאֲשֶׁ֧ר יָלֹ֣ק הַכֶּ֗לֶב תַּצִּ֤יג אוֹתוֹ֙ לְבָ֔ד וְכֹ֛ל אֲשֶׁר–יִכְרַ֥ע עַל–בִּרְכָּ֖יו לִשְׁתּֽוֹת:

ההבדל בין כל לבין אדם:

הכלב כורע ומלקק ישירות מן המים כשהוא שותה:

כֹּ֣ל אֲשֶׁר–יָלֹק֩ בִּלְשׁוֹנ֨וֹ מִן–הַמַּ֜יִם כַּאֲשֶׁ֧ר יָלֹ֣ק הַכֶּ֗לֶב

האדם עושה מידיו כבור ומבור ידיו הוא מלקק את המים

וַיְהִ֗י מִסְפַּ֞ר הַֽמֲלַקְקִ֤ים בְּיָדָם֙ אֶל–פִּיהֶ֔ם שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ

אפשר לראות את משל יד כבור בתהלים:

וַיָּשֶׁב-יְהוָה לִי כְצִדְקִי;   כְּבֹר יָדַי, לְנֶגֶד עֵינָיו.

וַיְהִ֗י מִסְפַּ֞ר הַֽמֲלַקְקִ֤ים בְּיָדָם֙ אֶל–פִּיהֶ֔ם שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וְכֹל֙ יֶ֣תֶר הָעָ֔ם כָּרְע֥וּ עַל–בִּרְכֵיהֶ֖ם לִשְׁתּ֥וֹת מָֽיִם: וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל–גִּדְע֗וֹן בִּשְׁלֹשׁ֩ מֵא֨וֹת הָאִ֤ישׁ הַֽמֲלַקְקִים֙ אוֹשִׁ֣יעַ אֶתְכֶ֔ם וְנָתַתִּ֥י אֶת–מִדְיָ֖ן בְּיָדֶ֑ךָ וְכָל–הָעָ֔ם יֵלְכ֖וּ אִ֥ישׁ לִמְקֹמֽוֹ: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן. 

וַיְהִ֗י מִסְפַּ֞ר הַֽמֲלַקְקִ֤ים בְּיָדָם֙ אֶל–פִּיהֶ֔ם שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת

אלה שלא נהגו כמנהג הכלבים הם היו הנכונים לצאת לקרב ביחד עם גדעון, אלה שמהם גדעון קיבל כח אמונה ובטחון:

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל–גִּדְע֗וֹן בִּשְׁלֹשׁ֩ מֵא֨וֹת הָאִ֤ישׁ הַֽמֲלַקְקִים֙ אוֹשִׁ֣יעַ אֶתְכֶ֔ם וְנָתַתִּ֥י אֶת–מִדְיָ֖ן בְּיָדֶ֑ךָ וְכָל–הָעָ֔ם יֵלְכ֖וּ אִ֥ישׁ לִמְקֹמֽוֹ: וַיִּקְח֣וּ אֶת–צֵדָה֩ הָעָ֨ם בְּיָדָ֜ם וְאֵ֣ת שׁוֹפְרֹֽתֵיהֶ֗ם וְאֵ֨ת כָּל–אִ֤ישׁ יִשְׂרָאֵל֙ שִׁלַּח֙ אִ֣ישׁ לְאֹֽהָלָ֔יו וּבִשְׁלֹשׁ–מֵא֥וֹת הָאִ֖ישׁ הֶֽחֱזִ֑יק וּמַחֲנֵ֣ה מִדְיָ֔ן הָ֥יָה ל֖וֹ מִתַּ֥חַת בָּעֵֽמֶק: וַֽיְהִי֙ בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה ק֖וּם רֵ֣ד בַּֽמַּחֲנֶ֑ה כִּ֥י נְתַתִּ֖יו בְּיָדֶֽךָ: וְאִם–יָרֵ֥א אַתָּ֖ה לָרֶ֑דֶת רֵ֥ד אַתָּ֛ה וּפֻרָ֥ה נַעַרְךָ֖ אֶל–הַֽמַּחֲנֶֽה: וְשָֽׁמַעְתָּ֙ מַה–יְדַבֵּ֔רוּ וְאַחַר֙ תֶּחֱזַ֣קְנָה יָדֶ֔יךָ וְיָרַדְתָּ֖ בַּֽמַּחֲנֶ֑ה וַיֵּ֤רֶד הוּא֙ וּפֻרָ֣ה נַעֲר֔וֹ אֶל–קְצֵ֥ה הַחֲמֻשִׁ֖ים אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה: וּמִדְיָ֨ן וַעֲמָלֵ֤ק וְכָל–בְּנֵי–קֶ֙דֶם֙ נֹפְלִ֣ים בָּעֵ֔מֶק כָּאַרְבֶּ֖ה לָרֹ֑ב וְלִגְמַלֵּיהֶם֙ אֵ֣ין מִסְפָּ֔ר כַּח֛וֹל שֶׁעַל–שְׂפַ֥ת הַיָּ֖ם לָרֹֽב: וַיָּבֹ֣א גִדְע֔וֹן וְהִ֨נֵּה–אִ֔ישׁ מְסַפֵּ֥ר לְרֵעֵ֖הוּ חֲל֑וֹם וַיֹּ֜אמֶר הִנֵּ֧ה חֲל֣וֹם חָלַ֗מְתִּי וְהִנֵּ֨ה (צלול) צְלִ֜יל לֶ֤חֶם שְׂעֹרִים֙ מִתְהַפֵּךְ֙ בְּמַחֲנֵ֣ה מִדְיָ֔ן וַיָּבֹ֣א עַד–הָ֠אֹהֶל וַיַּכֵּ֧הוּ וַיִּפֹּ֛ל וַיַּהַפְכֵ֥הוּ לְמַ֖עְלָה וְנָפַ֥ל הָאֹֽהֶל: וַיַּ֨עַן רֵעֵ֤הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֵ֣ין זֹ֔את בִּלְתִּ֗י אִם–חֶ֛רֶב גִּדְע֥וֹן בֶּן–יוֹאָ֖שׁ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֑ל נָתַ֤ן הָֽאֱלֹהִים֙ בְּיָד֔וֹ אֶת–מִדְיָ֖ן וְאֶת–כָּל–הַֽמַּחֲנֶֽה: וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ גִּדְע֜וֹן אֶת–מִסְפַּ֧ר הַחֲל֛וֹם וְאֶת–שִׁבְר֖וֹ וַיִּשְׁתָּ֑חוּ וַיָּ֙שָׁב֙ אֶל–מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמֶר ק֔וּמוּ כִּֽי–נָתַ֧ן יְהוָ֛ה בְּיֶדְכֶ֖ם אֶת–מַחֲנֵ֥ה מִדְיָֽן: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן. 

וְאִם–יָרֵ֥א אַתָּ֖ה לָרֶ֑דֶת רֵ֥ד אַתָּ֛ה וּפֻרָ֥ה נַעַרְךָ֖ אֶל–הַֽמַּחֲנֶֽה:  וְשָֽׁמַעְתָּ֙ מַה–יְדַבֵּ֔רוּ וְאַחַר֙ תֶּחֱזַ֣קְנָה יָדֶ֔יךָ וְיָרַדְתָּ֖ בַּֽמַּחֲנֶ֑ה:

וַיָּבֹ֣א גִדְע֔וֹן וְהִ֨נֵּה–אִ֔ישׁ מְסַפֵּ֥ר לְרֵעֵ֖הוּ חֲל֑וֹם וַיֹּ֜אמֶר הִנֵּ֧ה חֲל֣וֹם חָלַ֗מְתִּי וְהִנֵּ֨ה (צלול) צְלִ֜יל לֶ֤חֶם שְׂעֹרִים֙ מִתְהַפֵּךְ֙ בְּמַחֲנֵ֣ה מִדְיָ֔ן וַיָּבֹ֣א עַד–הָ֠אֹהֶל וַיַּכֵּ֧הוּ וַיִּפֹּ֛ל וַיַּהַפְכֵ֥הוּ לְמַ֖עְלָה וְנָפַ֥ל הָאֹֽהֶל: וַיַּ֨עַן רֵעֵ֤הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֵ֣ין זֹ֔את בִּלְתִּ֗י אִם–חֶ֛רֶב גִּדְע֥וֹן בֶּן–יוֹאָ֖שׁ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֑ל נָתַ֤ן הָֽאֱלֹהִים֙ בְּיָד֔וֹ אֶת–מִדְיָ֖ן וְאֶת–כָּל–הַֽמַּחֲנֶֽה: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן. 

וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ גִּדְע֜וֹן אֶת–מִסְפַּ֧ר הַחֲל֛וֹם וְאֶת–שִׁבְר֖וֹ וַיִּשְׁתָּ֑חוּ וַיָּ֙שָׁב֙ אֶל–מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמֶר ק֔וּמוּ כִּֽי–נָתַ֧ן יְהוָ֛ה בְּיֶדְכֶ֖ם אֶת–מַחֲנֵ֥ה מִדְיָֽן:

אלה האנשים שכמו גדעון היו נכונים, במיוחד לנוכח דבריהם שמהם נלמד שהם היו אנשים מאמינים שדרכם שמע גדעון את דבר בורא עולם אליו:

וַיַּ֨עַן רֵעֵ֤הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֵ֣ין זֹ֔את בִּלְתִּ֗י אִם–חֶ֛רֶב גִּדְע֥וֹן בֶּן–יוֹאָ֖שׁ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֑ל נָתַ֤ן הָֽאֱלֹהִים֙ בְּיָד֔וֹ אֶת–מִדְיָ֖ן וְאֶת–כָּל–הַֽמַּחֲנֶֽה:

וְכָל–מִדְיָ֧ן וַעֲמָלֵ֛ק וּבְנֵי–קֶ֖דֶם נֶאֶסְפ֣וּ יַחְדָּ֑ו וַיַּעַבְר֥וּ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּעֵ֥מֶק יִזְרְעֶֽאל: וְר֣וּחַ יְהוָ֔ה לָבְשָׁ֖ה אֶת–גִּדְע֑וֹן וַיִּתְקַע֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר וַיִּזָּעֵ֥ק אֲבִיעֶ֖זֶר אַחֲרָֽיו: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן. 

וְר֣וּחַ יְהוָ֔ה לָבְשָׁ֖ה אֶת–גִּדְע֑וֹן וַיִּתְקַע֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר וַיִּזָּעֵ֥ק אֲבִיעֶ֖זֶר אַחֲרָֽיו:

וַיָּבֹ֞א מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה וַיֵּ֙שֶׁב֙ תַּ֤חַת הָֽאֵלָה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּעָפְרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לְיוֹאָ֖שׁ אֲבִ֣י הָֽעֶזְרִ֑י וְגִדְע֣וֹן בְּנ֗וֹ חֹבֵ֤ט חִטִּים֙ בַּגַּ֔ת לְהָנִ֖יס מִפְּנֵ֥י מִדְיָֽן: וַיֵּרָ֥א אֵלָ֖יו מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו יְהוָ֥ה עִמְּךָ֖ גִּבּ֥וֹר הֶחָֽיִל: וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו גִּדְעוֹן֙ בִּ֣י אֲדֹנִ֔י וְיֵ֤שׁ יְהוָה֙ עִמָּ֔נוּ וְלָ֥מָּה מְצָאַ֖תְנוּ כָּל–זֹ֑את וְאַיֵּ֣ה כָֽל–נִפְלְאֹתָ֡יו אֲשֶׁר֩ סִפְּרוּ–לָ֨נוּ אֲבוֹתֵ֜ינוּ לֵאמֹ֗ר הֲלֹ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ הֶעֱלָ֣נוּ יְהוָ֔ה וְעַתָּה֙ נְטָשָׁ֣נוּ יְהוָ֔ה וַֽיִּתְּנֵ֖נוּ בְּכַף–מִדְיָֽן: וַיִּ֤פֶן אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֹּ֗אמֶר לֵ֚ךְ בְּכֹחֲךָ֣ זֶ֔ה וְהוֹשַׁעְתָּ֥ אֶת–יִשְׂרָאֵ֖ל מִכַּ֣ף מִדְיָ֑ן הֲלֹ֖א שְׁלַחְתִּֽיךָ: וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בִּ֣י אֲדֹנָ֔י בַּמָּ֥ה אוֹשִׁ֖יעַ אֶת–יִשְׂרָאֵ֑ל הִנֵּ֤ה אַלְפִּי֙ הַדַּ֣ל בִּמְנַשֶּׁ֔ה וְאָנֹכִ֥י הַצָּעִ֖יר בְּבֵ֥ית אָבִֽי: וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה כִּ֥י אֶהְיֶ֖ה עִמָּ֑ךְ וְהִכִּיתָ֥ אֶת–מִדְיָ֖ן כְּאִ֥ישׁ אֶחָֽד: וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אִם–נָ֛א מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤יתָ לִּי֙ א֔וֹת שָׁאַתָּ֖ה מְדַבֵּ֥ר עִמִּֽי: אַל–נָ֨א תָמֻ֤שׁ מִזֶּה֙ עַד–בֹּאִ֣י אֵלֶ֔יךָ וְהֹֽצֵאתִי֙ אֶת–מִנְחָתִ֔י וְהִנַּחְתִּ֖י לְפָנֶ֑יךָ וַיֹּאמַ֕ר אָנֹכִ֥י אֵשֵׁ֖ב עַ֥ד שׁוּבֶֽךָ: וְגִדְע֣וֹן בָּ֗א וַיַּ֤עַשׂ גְּדִֽי–עִזִּים֙ וְאֵיפַת–קֶ֣מַח מַצּ֔וֹת הַבָּשָׂר֙ שָׂ֣ם בַּסַּ֔ל וְהַמָּרַ֖ק שָׂ֣ם בַּפָּר֑וּר וַיּוֹצֵ֥א אֵלָ֛יו אֶל–תַּ֥חַת הָאֵלָ֖ה וַיַּגַּֽשׁ: וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים קַ֣ח אֶת–הַבָּשָׂ֤ר וְאֶת–הַמַּצּוֹת֙ וְהַנַּח֙ אֶל–הַסֶּ֣לַע הַלָּ֔ז וְאֶת–הַמָּרַ֖ק שְׁפ֑וֹךְ וַיַּ֖עַשׂ כֵּֽן: וַיִּשְׁלַ֞ח מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה אֶת–קְצֵ֤ה הַמִּשְׁעֶ֙נֶת֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָד֔וֹ וַיִּגַּ֥ע בַּבָּשָׂ֖ר וּבַמַּצּ֑וֹת וַתַּ֨עַל הָאֵ֜שׁ מִן–הַצּ֗וּר וַתֹּ֤אכַל אֶת–הַבָּשָׂר֙ וְאֶת–הַמַּצּ֔וֹת וּמַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה הָלַ֖ךְ מֵעֵינָֽיו: וַיַּ֣רְא גִּדְע֔וֹן כִּֽי מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה ה֑וּא וַיֹּ֣אמֶר גִּדְע֗וֹן אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה כִּֽי עַל כֵּ֤ן רָאִ֙יתִי֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה פָּנִ֖ים אֶל פָּנִֽים: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

וַיָּבֹ֞א מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה וַיֵּ֙שֶׁב֙ תַּ֤חַת הָֽאֵלָה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּעָפְרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לְיוֹאָ֖שׁ אֲבִ֣י הָֽעֶזְרִ֑י וְגִדְע֣וֹן בְּנ֗וֹ חֹבֵ֤ט חִטִּים֙ בַּגַּ֔ת לְהָנִ֖יס מִפְּנֵ֥י מִדְיָֽן: 

חֹבֵ֤ט חִטִּים֙:

כדי להבין את המשמעות לחבוט:

לְהָנִ֖יס מִפְּנֵ֥י מִדְיָֽן:

צריך להבין שהמדינים בעת שערצו בישראל, היו משחיתים את היבולים כמו ארבה, ולכן גדעון היה חובט וקוצר את החיטים כדי להניס מפני מדין, להניס במשמעות כמו להבריח לפני שהמדינים ישחיתו את היבול, מפה אפשר להבין עד כמה רשעים היו המדינים לישראל בעת ההיא, שבורא עולם הקים אותם על ישראל לאחר שחטאו כבתחילת הפרשה:

וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵי–יִשְׂרָאֵ֛ל הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּתְּנֵ֧ם יְהוָ֛ה בְּיַד–מִדְיָ֖ן שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים: וַתָּ֥עָז יַד–מִדְיָ֖ן עַל–יִשְׂרָאֵ֑ל מִפְּנֵ֨י מִדְיָ֜ן עָשֽׂוּ לָהֶ֣ם | בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֶת–הַמִּנְהָרוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר בֶּֽהָרִ֔ים וְאֶת–הַמְּעָר֖וֹת וְאֶת–הַמְּצָדֽוֹת: וְהָיָ֖ה אִם–זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵ֑ל וְעָלָ֨ה מִדְיָ֧ן וַֽעֲמָלֵ֛ק וּבְנֵי–קֶ֖דֶם וְעָל֥וּ עָלָֽיו: וַיַּחֲנ֣וּ עֲלֵיהֶ֗ם וַיַּשְׁחִ֙יתוּ֙ אֶת–יְב֣וּל הָאָ֔רֶץ עַד–בּוֹאֲךָ֖ עַזָּ֑ה וְלֹֽא–יַשְׁאִ֤ירוּ מִֽחְיָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְשֶׂ֥ה וָשׁ֖וֹר וַחֲמֽוֹר: כִּ֡י הֵם֩ וּמִקְנֵיהֶ֨ם יַעֲל֜וּ וְאָהֳלֵיהֶ֗ם (יבאו) וּבָ֤אוּ כְדֵֽי–אַרְבֶּה֙ לָרֹ֔ב וְלָהֶ֥ם וְלִגְמַלֵּיהֶ֖ם אֵ֣ין מִסְפָּ֑ר וַיָּבֹ֥אוּ בָאָ֖רֶץ לְשַׁחֲתָֽהּ: וַיִּדַּ֧ל יִשְׂרָאֵ֛ל מְאֹ֖ד מִפְּנֵ֣י מִדְיָ֑ן וַיִּזְעֲק֥וּ בְנֵֽי–יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל–יְהוָֽה: וַיְהִ֕י כִּֽי–זָעֲק֥וּ בְנֵֽי–יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל–יְהוָ֑ה עַ֖ל אֹד֥וֹת מִדְיָֽן: וַיְהִ֕י כִּֽי–זָעֲק֥וּ בְנֵֽי–יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל–יְהוָ֑ה עַ֖ל אֹד֥וֹת מִדְיָֽן: וַיִּשְׁלַ֧ח יְהוָ֛ה אִ֥ישׁ נָבִ֖יא אֶל–בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם כֹּה–אָמַ֥ר יְהוָ֣ה | אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָנֹכִ֞י הֶעֱלֵ֤יתִי אֶתְכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וָאֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים: וָאַצִּ֤ל אֶתְכֶם֙ מִיַּ֣ד מִצְרַ֔יִם וּמִיַּ֖ד כָּל–לֹחֲצֵיכֶ֑ם וָאֲגָרֵ֤שׁ אוֹתָם֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וָאֶתְּנָ֥ה לָכֶ֖ם אֶת–אַרְצָֽם: פרשת גדעון.

צריך לזכור שהיו עתות שעם חטא ובורא עולם הקים עליו גויים להכות בישראל, ללחוץ את ישראל עד שעם ישראל התחנן וזעק לעזרה מבורא עולם ומהמקום הזה באה תשועה:

וַיִּ֤פֶן אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֹּ֗אמֶר לֵ֚ךְ בְּכֹחֲךָ֣ זֶ֔ה וְהוֹשַׁעְתָּ֥ אֶת–יִשְׂרָאֵ֖ל מִכַּ֣ף מִדְיָ֑ן הֲלֹ֖א שְׁלַחְתִּֽיךָ: וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בִּ֣י אֲדֹנָ֔י בַּמָּ֥ה אוֹשִׁ֖יעַ אֶת–יִשְׂרָאֵ֑ל הִנֵּ֤ה אַלְפִּי֙ הַדַּ֣ל בִּמְנַשֶּׁ֔ה וְאָנֹכִ֥י הַצָּעִ֖יר בְּבֵ֥ית אָבִֽי:

וְהוֹשַׁעְתָּ֥ אֶת–יִשְׂרָאֵ֖ל מִכַּ֣ף מִדְיָ֑ן

וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בִּ֣י אֲדֹנָ֔י בַּמָּ֥ה אוֹשִׁ֖יעַ אֶת–יִשְׂרָאֵ֑ל הִנֵּ֤ה אַלְפִּי֙ הַדַּ֣ל בִּמְנַשֶּׁ֔ה וְאָנֹכִ֥י הַצָּעִ֖יר בְּבֵ֥ית אָבִֽי:

בַּמָּ֥ה אוֹשִׁ֖יעַ אֶת–יִשְׂרָאֵ֑ל

הִנֵּ֤ה אַלְפִּי֙ הַדַּ֣ל בִּמְנַשֶּׁ֔ה

וְאָנֹכִ֥י הַצָּעִ֖יר בְּבֵ֥ית אָבִֽי:

וַיִּ֤פֶן אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֹּ֗אמֶר לֵ֚ךְ בְּכֹחֲךָ֣ זֶ֔ה וְהוֹשַׁעְתָּ֥ אֶת–יִשְׂרָאֵ֖ל מִכַּ֣ף מִדְיָ֑ן הֲלֹ֖א שְׁלַחְתִּֽיךָ:

הציווי  לצאת לקרב  בכח קטן לא יען כי לא היה מספיק חילים בישראל, הציווי היה כדי שלישראל לא יהיה כל ספק מי המושיע אותו, שלא יתפאר כי בכוחו ניצח את האויב:

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל–גִּדְע֔וֹן רַ֗ב הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֔ךְ מִתִּתִּ֥י אֶת–מִדְיָ֖ן בְּיָדָ֑ם פֶּן–יִתְפָּאֵ֨ר עָלַ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר יָדִ֖י הוֹשִׁ֥יעָה לִּֽי: וְעַתָּ֗ה קְרָ֨א נָ֜א בְּאָזְנֵ֤י הָעָם֙ לֵאמֹ֔ר מִֽי–יָרֵ֣א וְחָרֵ֔ד יָשֹׁ֥ב וְיִצְפֹּ֖ר מֵהַ֣ר הַגִּלְעָ֑ד וַיָּ֣שָׁב מִן–הָעָ֗ם עֶשְׂרִ֤ים וּשְׁנַ֙יִם֙ אֶ֔לֶף וַעֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים נִשְׁאָֽרוּ: וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל–גִּדְע֗וֹן עוֹד֮ הָעָ֣ם רָב֒ הוֹרֵ֤ד אוֹתָם֙ אֶל–הַמַּ֔יִם וְאֶצְרְפֶ֥נּוּ לְךָ֖ שָׁ֑ם וְהָיָ֡ה אֲשֶׁר֩ אֹמַ֨ר אֵלֶ֜יךָ זֶ֣ה | יֵלֵ֣ךְ אִתָּ֗ךְ ה֚וּא יֵלֵ֣ךְ אִתָּ֔ךְ וְכֹ֨ל אֲשֶׁר–אֹמַ֜ר אֵלֶ֗יךָ זֶ֚ה לֹא–יֵלֵ֣ךְ עִמָּ֔ךְ ה֖וּא לֹ֥א יֵלֵֽךְ: וַיּ֥וֹרֶד אֶת–הָעָ֖ם אֶל–הַמָּ֑יִם וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל–גִּדְע֗וֹן כֹּ֣ל אֲשֶׁר–יָלֹק֩ בִּלְשׁוֹנ֨וֹ מִן–הַמַּ֜יִם כַּאֲשֶׁ֧ר יָלֹ֣ק הַכֶּ֗לֶב תַּצִּ֤יג אוֹתוֹ֙ לְבָ֔ד וְכֹ֛ל אֲשֶׁר–יִכְרַ֥ע עַל–בִּרְכָּ֖יו לִשְׁתּֽוֹת: וַיְהִ֗י מִסְפַּ֞ר הַֽמֲלַקְקִ֤ים בְּיָדָם֙ אֶל–פִּיהֶ֔ם שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וְכֹל֙ יֶ֣תֶר הָעָ֔ם כָּרְע֥וּ עַל–בִּרְכֵיהֶ֖ם לִשְׁתּ֥וֹת מָֽיִם: וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל–גִּדְע֗וֹן בִּשְׁלֹשׁ֩ מֵא֨וֹת הָאִ֤ישׁ הַֽמֲלַקְקִים֙ אוֹשִׁ֣יעַ אֶתְכֶ֔ם וְנָתַתִּ֥י אֶת–מִדְיָ֖ן בְּיָדֶ֑ךָ וְכָל–הָעָ֔ם יֵלְכ֖וּ אִ֥ישׁ לִמְקֹמֽוֹ: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

ובהמשך המשימה הראשונה שהטיל בורא עולם על גדעון, לנפץ את הפסילים וכל הסממנים לעבודה זרה:

וַיְהִי֮ בַּלַּ֣יְלָה הַהוּא֒ וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ יְהוָ֗ה קַ֤ח אֶת–פַּר–הַשּׁוֹר֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יךָ וּפַ֥ר הַשֵּׁנִ֖י שֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וְהָרַסְתָּ֗ אֶת–מִזְבַּ֤ח הַבַּ֙עַל֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יךָ וְאֶת–הָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר–עָלָ֖יו תִּכְרֹֽת: וּבָנִ֨יתָ מִזְבֵּ֜חַ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ עַ֣ל רֹ֧אשׁ הַמָּע֛וֹז הַזֶּ֖ה בַּמַּֽעֲרָכָ֑ה וְלָֽקַחְתָּ֙ אֶת–הַפָּ֣ר הַשֵּׁנִ֔י וְהַעֲלִ֣יתָ עוֹלָ֔ה בַּעֲצֵ֥י הָאֲשֵׁרָ֖ה אֲשֶׁ֥ר תִּכְרֹֽת:וַיִּקַּ֨ח גִּדְע֜וֹן עֲשָׂרָ֤ה אֲנָשִׁים֙ מֵֽעֲבָדָ֔יו וַיַּ֕עַשׂ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֵלָ֖יו יְהוָ֑ה וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר יָרֵא֩ אֶת–בֵּ֨ית אָבִ֜יו וְאֶת–אַנְשֵׁ֥י הָעִ֛יר מֵעֲשׂ֥וֹת יוֹמָ֖ם וַיַּ֥עַשׂ לָֽיְלָה: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

וַיְהִי֮ בַּלַּ֣יְלָה הַהוּא֒ וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ יְהוָ֗ה קַ֤ח אֶת–פַּר–הַשּׁוֹר֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יךָ וּפַ֥ר הַשֵּׁנִ֖י שֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וְהָרַסְתָּ֗ אֶת–מִזְבַּ֤ח הַבַּ֙עַל֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יךָ וְאֶת–הָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר–עָלָ֖יו תִּכְרֹֽת: 

מאוד מענין הבחירה של גדעון שידע שגם מבית אביו וגם מעירו יהיו כאלה שיתנגדו לדבר גם מפחד ממדין שהעביד את ישראל ולכן בלילה שבני עירו ובית אביו ישנים:

וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר יָרֵא֩ אֶת–בֵּ֨ית אָבִ֜יו וְאֶת–אַנְשֵׁ֥י הָעִ֛יר מֵעֲשׂ֥וֹת יוֹמָ֖ם וַיַּ֥עַשׂ לָֽיְלָה: 

וַיַּשְׁכִּ֜ימוּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ בַּבֹּ֔קֶר וְהִנֵּ֤ה נֻתַּץ֙ מִזְבַּ֣ח הַבַּ֔עַל וְהָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר–עָלָ֖יו כֹּרָ֑תָה וְאֵת֙ הַפָּ֣ר הַשֵּׁנִ֔י הֹֽעֲלָ֔ה עַל–הַמִּזְבֵּ֖חַ הַבָּנֽוּי: וַיֹּֽאמְרוּ֙ אִ֣ישׁ אֶל–רֵעֵ֔הוּ מִ֥י עָשָׂ֖ה הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַֽיִּדְרְשׁוּ֙ וַיְבַקְשׁ֔וּ וַיֹּ֣אמְר֔וּ גִּדְעוֹן֙ בֶּן–יוֹאָ֔שׁ עָשָׂ֖ה הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה: וַיֹּ֨אמְר֜וּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ אֶל–יוֹאָ֔שׁ הוֹצֵ֥א אֶת–בִּנְךָ֖ וְיָמֹ֑ת כִּ֤י נָתַץ֙ אֶת–מִזְבַּ֣ח הַבַּ֔עַל וְכִ֥י כָרַ֖ת הָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר–עָלָֽיו: וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֡שׁ לְכֹל֩ אֲשֶׁר–עָמְד֨וּ עָלָ֜יו הַאַתֶּ֣ם | תְּרִיב֣וּן לַבַּ֗עַל אִם–אַתֶּם֙ תּוֹשִׁיע֣וּן אוֹת֔וֹ אֲשֶׁ֨ר יָרִ֥יב ל֛וֹ יוּמַ֖ת עַד–הַבֹּ֑קֶר אִם–אֱלֹהִ֥ים הוּא֙ יָ֣רֶב ל֔וֹ כִּ֥י נָתַ֖ץ אֶֽת–מִזְבְּחֽוֹ: וַיִּקְרָא–ל֥וֹ בַיּוֹם–הַה֖וּא יְרֻבַּ֣עַל לֵאמֹ֑ר יָ֤רֶב בּוֹ֙ הַבַּ֔עַל כִּ֥י נָתַ֖ץ אֶֽת–מִזְבְּחֽוֹ: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

וַיַּשְׁכִּ֜ימוּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ בַּבֹּ֔קֶר וְהִנֵּ֤ה נֻתַּץ֙ מִזְבַּ֣ח הַבַּ֔עַל וְהָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר–עָלָ֖יו כֹּרָ֑תָה וְאֵת֙ הַפָּ֣ר הַשֵּׁנִ֔י הֹֽעֲלָ֔ה עַל–הַמִּזְבֵּ֖חַ הַבָּנֽוּי:

למעשה זאת קריאת תיגר על העמים שכבשו והעבידו את ישראל ומשכך מלחמה כוללת שהכריזו כל מדין וכל עמלק על ישראל:

וְכָל–מִדְיָ֧ן וַעֲמָלֵ֛ק וּבְנֵי–קֶ֖דֶם נֶאֶסְפ֣וּ יַחְדָּ֑ו וַיַּעַבְר֥וּ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּעֵ֥מֶק יִזְרְעֶֽאל: וְר֣וּחַ יְהוָ֔ה לָבְשָׁ֖ה אֶת–גִּדְע֑וֹן וַיִּתְקַע֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר וַיִּזָּעֵ֥ק אֲבִיעֶ֖זֶר אַחֲרָֽיו: וּמַלְאָכִים֙ שָׁלַ֣ח בְּכָל–מְנַשֶּׁ֔ה וַיִּזָּעֵ֥ק גַּם–ה֖וּא אַחֲרָ֑יו וּמַלְאָכִ֣ים שָׁלַ֗ח בְּאָשֵׁ֤ר וּבִזְבֻלוּן֙ וּבְנַפְתָּלִ֔י וַֽיַּעֲל֖וּ לִקְרָאתָֽם: וַיֹּ֥אמֶר גִּדְע֖וֹן אֶל–הָאֱלֹהִ֑ים אִם–יֶשְׁךָ֞ מוֹשִׁ֧יעַ בְּיָדִ֛י אֶת–יִשְׂרָאֵ֖ל כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ: הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֗י מַצִּ֛יג אֶת–גִּזַּ֥ת הַצֶּ֖מֶר בַּגֹּ֑רֶן אִ֡ם טַל֩ יִהְיֶ֨ה עַֽל–הַגִּזָּ֜ה לְבַדָּ֗הּ וְעַל–כָּל–הָאָ֙רֶץ֙ חֹ֔רֶב וְיָדַעְתִּ֗י כִּֽי–תוֹשִׁ֧יעַ בְּיָדִ֛י אֶת–יִשְׂרָאֵ֖ל כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ: וַיְהִי–כֵ֕ן וַיַּשְׁכֵּם֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיָּ֖זַר אֶת–הַגִּזָּ֑ה וַיִּ֤מֶץ טַל֙ מִן–הַגִּזָּ֔ה מְל֥וֹא הַסֵּ֖פֶל מָֽיִם: וַיֹּ֤אמֶר גִּדְעוֹן֙ אֶל–הָ֣אֱלֹהִ֔ים אַל–יִ֤חַר אַפְּךָ֙ בִּ֔י וַאֲדַבְּרָ֖ה אַ֣ךְ הַפָּ֑עַם אֲנַסֶּ֤ה נָּא–רַק–הַפַּ֙עַם֙ בַּגִּזָּ֔ה יְהִי–נָ֨א חֹ֤רֶב אֶל–הַגִּזָּה֙ לְבַדָּ֔הּ וְעַל–כָּל–הָאָ֖רֶץ יִֽהְיֶה–טָּֽל: וַיַּ֧עַשׂ אֱלֹהִ֛ים כֵּ֖ן בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַיְהִי–חֹ֤רֶב אֶל–הַגִּזָּה֙ לְבַדָּ֔הּ וְעַל–כָּל–הָאָ֖רֶץ הָ֥יָה טָֽל: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

וְכָל–מִדְיָ֧ן וַעֲמָלֵ֛ק וּבְנֵי–קֶ֖דֶם נֶאֶסְפ֣וּ יַחְדָּ֑ו וַיַּעַבְר֥וּ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּעֵ֥מֶק יִזְרְעֶֽאל:

ניפוץ הפסילים זאת היתה סיבה למלחמה שפתחו מדין ועמלק על ישראל, ניפוץ הפסילים היתה קריאת תיגר על עמלק ומדין שחברו למלחמה נגד ישראל.

מאוד מענין. במיוחד בעת הזאת.

בכל מקרה עם ישראל גם חטא בדבר של עבודה זרה שהלך אחרי הגויים עובדי עבודה זרה, את הגויים האלה בורא עולם הקים על ישראל, בורא עולם שפדה את ישראל משבי מצרים מכר את ישראל ונתן אותם בידי הגויים הרשעים האלה. כשישראל זעק לבורא עולם לתשועה, בורא עולם שלח להם מושיע שהביס את העמים האלה, וזה דבר מאוד חשוב שיזכרו שונאי ישראל, אפילו שבורא עולם נותן את ישראל בידם, שישראל התעורר בורא עולם הרג את העמים האלה.

זאת אזהרה לאויבי ישראל, בסופו של יום ישראל יוושע מהם. שגם בנט שבפועלו מתעיב מוסדות ארץ בתועבות שדינן מלחמה ושבי.

גם לזכרון אויבי ישראל- פרשת בהר סיני.

לימודי שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות- עדכון- שנת שבעים ושש.

וַיֹּאמְר֤וּ אִֽישׁ–יִשְׂרָאֵל֙ אֶל–גִּדְע֔וֹן מְשָׁל–בָּ֙נוּ֙ גַּם–אַתָּ֔ה גַּם–בִּנְךָ֖ גַּ֣ם בֶּן–בְּנֶ֑ךָ כִּ֥י הוֹשַׁעְתָּ֖נוּ מִיַּ֥ד מִדְיָֽן: וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ גִּדְע֔וֹן לֹֽא–אֶמְשֹׁ֤ל אֲנִי֙ בָּכֶ֔ם וְלֹֽא–יִמְשֹׁ֥ל בְּנִ֖י בָּכֶ֑ם יְהוָ֖ה יִמְשֹׁ֥ל בָּכֶֽם: וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם גִּדְע֗וֹן אֶשְׁאֲלָ֤ה מִכֶּם֙ שְׁאֵלָ֔ה וּתְנוּ–לִ֕י אִ֖ישׁ נֶ֣זֶם שְׁלָל֑וֹ כִּֽי–נִזְמֵ֤י זָהָב֙ לָהֶ֔ם כִּ֥י יִשְׁמְעֵאלִ֖ים הֵֽם: וַיֹּאמְר֖וּ נָת֣וֹן נִתֵּ֑ן וַֽיִּפְרְשׂוּ֙ אֶת–הַשִּׂמְלָ֔ה וַיַּשְׁלִ֣יכוּ שָׁ֔מָּה אִ֖ישׁ נֶ֥זֶם שְׁלָלֽוֹ: וַיְהִ֗י מִשְׁקַ֞ל נִזְמֵ֤י הַזָּהָב֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁאָ֔ל אֶ֥לֶף וּשְׁבַע–מֵא֖וֹת זָהָ֑ב לְ֠בַד מִן–הַשַּׂהֲרֹנִ֨ים וְהַנְּטִפ֜וֹת וּבִגְדֵ֣י הָאַרְגָּמָ֗ן שֶׁעַל֙ מַלְכֵ֣י מִדְיָ֔ן וּלְבַד֙ מִן–הָ֣עֲנָק֔וֹת אֲשֶׁ֖ר בְּצַוְּארֵ֥י גְמַלֵּיהֶֽם: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם גִּדְע֗וֹן אֶשְׁאֲלָ֤ה מִכֶּם֙ שְׁאֵלָ֔ה וּתְנוּ–לִ֕י אִ֖ישׁ נֶ֣זֶם שְׁלָל֑וֹ 

וכאורחותיהם :

כִּֽי–נִזְמֵ֤י זָהָב֙ לָהֶ֔ם כִּ֥י יִשְׁמְעֵאלִ֖ים הֵֽם: 

הישמעאלים היו ידועים כאנשים שנוהגים לשים נזמי זהב ולכן זה השלל מהישמעאלים.

וַיְהִ֗י מִשְׁקַ֞ל נִזְמֵ֤י הַזָּהָב֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁאָ֔ל אֶ֥לֶף וּשְׁבַע–מֵא֖וֹת זָהָ֑ב לְ֠בַד מִן–הַשַּׂהֲרֹנִ֨ים וְהַנְּטִפ֜וֹת וּבִגְדֵ֣י הָאַרְגָּמָ֗ן שֶׁעַל֙ מַלְכֵ֣י מִדְיָ֔ן וּלְבַד֙ מִן–הָ֣עֲנָק֔וֹת אֲשֶׁ֖ר בְּצַוְּארֵ֥י גְמַלֵּיהֶֽם:

גם הענקות שעל צוואר הגמלים היו שלל מלחמה:

לְבַד֙ מִן–הָ֣עֲנָק֔וֹת אֲשֶׁ֖ר בְּצַוְּארֵ֥י גְמַלֵּיהֶֽם:

כשלל הזה:

נִזְמֵ֤י הַזָּהָב֙

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל–גִּדְע֗וֹן בִּשְׁלֹשׁ֩ מֵא֨וֹת הָאִ֤ישׁ הַֽמֲלַקְקִים֙ אוֹשִׁ֣יעַ אֶתְכֶ֔ם וְנָתַתִּ֥י אֶת–מִדְיָ֖ן בְּיָדֶ֑ךָ וְכָל–הָעָ֔ם יֵלְכ֖וּ אִ֥ישׁ לִמְקֹמֽוֹ: וַיִּקְח֣וּ אֶת–צֵדָה֩ הָעָ֨ם בְּיָדָ֜ם וְאֵ֣ת שׁוֹפְרֹֽתֵיהֶ֗ם וְאֵ֨ת כָּל–אִ֤ישׁ יִשְׂרָאֵל֙ שִׁלַּח֙ אִ֣ישׁ לְאֹֽהָלָ֔יו וּבִשְׁלֹשׁ–מֵא֥וֹת הָאִ֖ישׁ הֶֽחֱזִ֑יק וּמַחֲנֵ֣ה מִדְיָ֔ן הָ֥יָה ל֖וֹ מִתַּ֥חַת בָּעֵֽמֶק: וַֽיְהִי֙ בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה ק֖וּם רֵ֣ד בַּֽמַּחֲנֶ֑ה כִּ֥י נְתַתִּ֖יו בְּיָדֶֽךָ: וְאִם–יָרֵ֥א אַתָּ֖ה לָרֶ֑דֶת רֵ֥ד אַתָּ֛ה וּפֻרָ֥ה נַעַרְךָ֖ אֶל–הַֽמַּחֲנֶֽה: וְשָֽׁמַעְתָּ֙ מַה–יְדַבֵּ֔רוּ וְאַחַר֙ תֶּחֱזַ֣קְנָה יָדֶ֔יךָ וְיָרַדְתָּ֖ בַּֽמַּחֲנֶ֑ה וַיֵּ֤רֶד הוּא֙ וּפֻרָ֣ה נַעֲר֔וֹ אֶל–קְצֵ֥ה הַחֲמֻשִׁ֖ים אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה: וּמִדְיָ֨ן וַעֲמָלֵ֤ק וְכָל–בְּנֵי–קֶ֙דֶם֙ נֹפְלִ֣ים בָּעֵ֔מֶק כָּאַרְבֶּ֖ה לָרֹ֑ב וְלִגְמַלֵּיהֶם֙ אֵ֣ין מִסְפָּ֔ר כַּח֛וֹל שֶׁעַל–שְׂפַ֥ת הַיָּ֖ם לָרֹֽב: וַיָּבֹ֣א גִדְע֔וֹן וְהִ֨נֵּה–אִ֔ישׁ מְסַפֵּ֥ר לְרֵעֵ֖הוּ חֲל֑וֹם וַיֹּ֜אמֶר הִנֵּ֧ה חֲל֣וֹם חָלַ֗מְתִּי וְהִנֵּ֨ה (צלול) צְלִ֜יל לֶ֤חֶם שְׂעֹרִים֙ מִתְהַפֵּךְ֙ בְּמַחֲנֵ֣ה מִדְיָ֔ן וַיָּבֹ֣א עַד–הָ֠אֹהֶל וַיַּכֵּ֧הוּ וַיִּפֹּ֛ל וַיַּהַפְכֵ֥הוּ לְמַ֖עְלָה וְנָפַ֥ל הָאֹֽהֶל: וַיַּ֨עַן רֵעֵ֤הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֵ֣ין זֹ֔את בִּלְתִּ֗י אִם–חֶ֛רֶב גִּדְע֥וֹן בֶּן–יוֹאָ֖שׁ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֑ל נָתַ֤ן הָֽאֱלֹהִים֙ בְּיָד֔וֹ אֶת–מִדְיָ֖ן וְאֶת–כָּל–הַֽמַּחֲנֶֽה: וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ גִּדְע֜וֹן אֶת–מִסְפַּ֧ר הַחֲל֛וֹם וְאֶת–שִׁבְר֖וֹ וַיִּשְׁתָּ֑חוּ וַיָּ֙שָׁב֙ אֶל–מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמֶר ק֔וּמוּ כִּֽי–נָתַ֧ן יְהוָ֛ה בְּיֶדְכֶ֖ם אֶת–מַחֲנֵ֥ה מִדְיָֽן: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

דבר בורא עולם לגדעון לפני היציאה לקרב:

וַֽיְהִי֙ בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה ק֖וּם רֵ֣ד בַּֽמַּחֲנֶ֑ה כִּ֥י נְתַתִּ֖יו בְּיָדֶֽךָ:

בורא עולם אמר לו בנוסף שאם יש פחד בלבו:

וְאִם–יָרֵ֥א אַתָּ֖ה לָרֶ֑דֶת רֵ֥ד אַתָּ֛ה וּפֻרָ֥ה נַעַרְךָ֖ אֶל–הַֽמַּחֲנֶֽה:

אז שיילך ויתחזק מאלה, מחיליו:

וְשָֽׁמַעְתָּ֙ מַה–יְדַבֵּ֔רוּ וְאַחַר֙ תֶּחֱזַ֣קְנָה יָדֶ֔יךָ וְיָרַדְתָּ֖ בַּֽמַּחֲנֶ֑ה וַיֵּ֤רֶד הוּא֙ וּפֻרָ֣ה נַעֲר֔וֹ אֶל–קְצֵ֥ה הַחֲמֻשִׁ֖ים אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה:

וכך קרה בהמשך:

וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ גִּדְע֜וֹן אֶת–מִסְפַּ֧ר הַחֲל֛וֹם וְאֶת–שִׁבְר֖וֹ וַיִּשְׁתָּ֑חוּ וַיָּ֙שָׁב֙ אֶל–מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמֶר ק֔וּמוּ כִּֽי–נָתַ֧ן יְהוָ֛ה בְּיֶדְכֶ֖ם אֶת–מַחֲנֵ֥ה מִדְיָֽן: 

מפי חיליו נתנה לגדעון התשובה והעוז:

וזאת מה ששמע גדעון מחיליו לפני הקרב:

וַיָּבֹ֣א גִדְע֔וֹן וְהִ֨נֵּה–אִ֔ישׁ מְסַפֵּ֥ר לְרֵעֵ֖הוּ חֲל֑וֹם וַיֹּ֜אמֶר הִנֵּ֧ה חֲל֣וֹם חָלַ֗מְתִּי וְהִנֵּ֨ה (צלול) צְלִ֜יל לֶ֤חֶם שְׂעֹרִים֙ מִתְהַפֵּךְ֙ בְּמַחֲנֵ֣ה מִדְיָ֔ן וַיָּבֹ֣א עַד–הָ֠אֹהֶל וַיַּכֵּ֧הוּ וַיִּפֹּ֛ל וַיַּהַפְכֵ֥הוּ לְמַ֖עְלָה וְנָפַ֥ל הָאֹֽהֶל: וַיַּ֨עַן רֵעֵ֤הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֵ֣ין זֹ֔את בִּלְתִּ֗י אִם–חֶ֛רֶב גִּדְע֥וֹן בֶּן–יוֹאָ֖שׁ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֑ל נָתַ֤ן הָֽאֱלֹהִים֙ בְּיָד֔וֹ אֶת–מִדְיָ֖ן וְאֶת–כָּל–הַֽמַּחֲנֶֽה:

ברור שהאמונה הזאת של החיל במפקדו גם היא כרוח גבית למפקד גדעון:

וַיַּ֨עַן רֵעֵ֤הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֵ֣ין זֹ֔את בִּלְתִּ֗י אִם–חֶ֛רֶב גִּדְע֥וֹן בֶּן–יוֹאָ֖שׁ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֑ל נָתַ֤ן הָֽאֱלֹהִים֙ בְּיָד֔וֹ אֶת–מִדְיָ֖ן וְאֶת–כָּל–הַֽמַּחֲנֶֽה:

היה איש מישראל שחלם חלום ובחלום הוא ראה שמשהו מתהפך במדין, מדין שהצר כל כך על ישראל ובחלום:

צְלִ֜יל לֶ֤חֶם שְׂעֹרִים֙ מִתְהַפֵּךְ֙ בְּמַחֲנֵ֣ה מִדְיָ֔ן וַיָּבֹ֣א עַד–הָ֠אֹהֶל וַיַּכֵּ֧הוּ וַיִּפֹּ֛ל וַיַּהַפְכֵ֥הוּ לְמַ֖עְלָה וְנָפַ֥ל הָאֹֽהֶל:

בחלום הפיכת אהל מדין לאחר זאת:

וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵי–יִשְׂרָאֵ֛ל הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּתְּנֵ֧ם יְהוָ֛ה בְּיַד–מִדְיָ֖ן שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים: וַתָּ֥עָז יַד–מִדְיָ֖ן עַל–יִשְׂרָאֵ֑ל מִפְּנֵ֨י מִדְיָ֜ן עָשֽׂוּ לָהֶ֣ם | בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֶת–הַמִּנְהָרוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר בֶּֽהָרִ֔ים וְאֶת–הַמְּעָר֖וֹת וְאֶת–הַמְּצָדֽוֹת: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

לאחר שחטאו ישראל בורא עולם נתן עוז למדין להצר על ישראל:

וַתָּ֥עָז יַד–מִדְיָ֖ן עַל–יִשְׂרָאֵ֑ל

על פי החלום נעתר בורא עולם לזעקת ישראל הזאת:

וַיְהִ֕י כִּֽי–זָעֲק֥וּ בְנֵֽי–יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל–יְהוָ֑ה עַ֖ל אֹד֥וֹת מִדְיָֽן: וַיִּשְׁלַ֧ח יְהוָ֛ה אִ֥ישׁ נָבִ֖יא אֶל–בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם כֹּה–אָמַ֥ר יְהוָ֣ה | אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָנֹכִ֞י הֶעֱלֵ֤יתִי אֶתְכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וָאֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים: וָאַצִּ֤ל אֶתְכֶם֙ מִיַּ֣ד מִצְרַ֔יִם וּמִיַּ֖ד כָּל–לֹחֲצֵיכֶ֑ם וָאֲגָרֵ֤שׁ אוֹתָם֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וָאֶתְּנָ֥ה לָכֶ֖ם אֶת–אַרְצָֽם: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

למחשבה:

המילה שברו בענין זה היא כמילה הזאת:

רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִֽחְיֶה וְלֹא נָמֽוּת:

והמשביר , הנותן מזון היה יוסף:

וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ

בפרשה זאת בורא עולם נתן נצחון השביר לגדעון נצחון הנצחון היה השבר ששיבר גדעון  מבורא עולם.

החלום ששברו נצחון.

החלום ושברו במקרה גדעון היה חלום ששברו נצחון, ששברו טוב במקרה הזה.

וכן, יש חלומות ששבריהם שבר.

וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵי–יִשְׂרָאֵ֛ל הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּתְּנֵ֧ם יְהוָ֛ה בְּיַד–מִדְיָ֖ן שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים: וַתָּ֥עָז יַד–מִדְיָ֖ן עַל–יִשְׂרָאֵ֑ל מִפְּנֵ֨י מִדְיָ֜ן עָשֽׂוּ לָהֶ֣ם | בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֶת–הַמִּנְהָרוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר בֶּֽהָרִ֔ים וְאֶת–הַמְּעָר֖וֹת וְאֶת–הַמְּצָדֽוֹת: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵי–יִשְׂרָאֵ֛ל הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה:

וַיִּתְּנֵ֧ם יְהוָ֛ה בְּיַד–מִדְיָ֖ן שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים:

וַתָּ֥עָז יַד–מִדְיָ֖ן עַל–יִשְׂרָאֵ֑ל:

הרבה פעמים שעם ישראל חוטא בורא עולם מחזק עם אחר ומקימו כאויב על ישראל שגובר על ישראל, כמו במקרה אשור שגם הוא הגלה את ישראל שעליו נאמר:

הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי וּמַטֶּה הוּא בְיָדָם זַעְמִי:

התורה היא ספר חוקים יש חוקים ומצוות כמו עשרת הדברות והמשפטים שכתובים המלוות כרשימה, אך גם סיפורי התורה כמשל ונמשל הם חוקה, אם עם ישראל יעשה ככה וככה, יקרה ככה וככה..

כבמקרה זה, עם ישראל חטא לבורא עולם ובורא עולם הקים עליו אובים שהיו ממנו בעת שבורא עולם לא יצא בצבאותינו כבמקרה שווא שקד שומר (כמו במלחמת חרבות ברזל וכמו במלחמת יום כיפור) כשבורא עולם לא יוצא בצבאותינו וזה חוק, שהעם חוטא הצבא חלש לעומת אויביו. וזה דבר שנלמד גם בספר שופטים בימי השופטים הראשונים שהיתה תופעת חוזרת על עצמה של חטא העם ובורא עולם מקים אויב חזק על ישראל וישראל מתחנן לבורא עולם שיסלח וסלח ושוב פעם.. כמקרה חוזר על עצמו נלמד שזה חוק וחוק מתורה, חוק עולם, גם לדור הזה.

אני חשבתי על הענין כהצעתו של יואל אלחנן:

כדי להבין את דבריו של יואל אלחנן, בואו נחשוב על מקרה כזה:

רֶשֶׁת הֵכִינוּ לִפְעָמַי כָּפַף נַפְשִׁי כָּרוּ לְפָנַי שִׁיחָה נָפְלוּ בְתוֹכָהּ סֶלָה:

עם זה:

חָקְרֵנִי אֵל וְדַע לְבָבִי בְּחָנֵנִי וְדַע שַׂרְעַפָּי:  וּרְאֵה אִם דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם:

תארו לכם שעל משרד החינוך השתלטו חבורה של אויבי ישראל שיודעים על החוק הזה והם השתלטו על מערכת החינוך, והם מחנכים את ילדיך לאורחות זרים כאלה שהם חוטאים לבורא עולם וזאת כאויבי ישראל שתפסו משרה לפניך וידעו לקבע את הדבר שהמשך של המשרה של שר החינוך יהיה של אדם משלהם מתוקף זאת:

ומשכך אנשיהם משפיעים בתחומי עיצוב דעת קהל שלמעשה מעצבים את הילד ודעתו כדי שיגדל יקבל וינהג באורחות כאלה שמקימים עליו אויבים חזקים ממנו שגוברים עליו, או לעיתים נמצאים בעמדה כזאת שמתוקף ידיעתם שעם ישראל חוטא ומתוקף הפוזיציא שלהם גם במקומות ההנהגה הצבאית והאזרחית, היא כזאת שבידיעתם זאת בכח ובפוזיציא שלהם הם מחילים את הדין ומחלישים את הצבא בעצמם מתוקף הפוזיציא הצבאית שלהם, ובמקביל בעמדה מדינית משפיעה הם גם יודעים ממקומם בהנהגה בישראל להחיל מלחמה מהונדסת להקים אויב על ישראל ומצד שני להחליש החלשה מהונדסת את הצבא וזאת ביודעם שעם ישראל חטא לבורא עולם ובידיעתם זאת הם חושבים שבורא עולם לא יעזור לנו מתוקף החטא של ישראל.

תחשבו על זה.

שיש מישהו שיודע על המשוואה הזאת:

בנט למד תורה, ובנט יודע שאסור להביא את ההומו שהוא תועבה לצבא ובכל זאת בנט שיודע שהדבר יכול להקים שואה על ישראל, מתעקש לעשות זאת:

ושלא תטעו, בנט, יודע מה הוא עושה כשהוא מתעקש בזאת, זה לא רק מעשה שהוא משול להפקרת שמירה, זאת קריאת תיגר על בורא עולם, בנט יודע שאסור לעשות זאת בארץ ישראל וזאת על פי חוקות אלהי הארץ הזאת ובכל זאת זה היה מהמהלכים המרכזיים שבנט הוביל מעמדת משילות גם מעמדת שר חינוך, מעמדה שיש בה יכולת לעצב דעת צעירים:

ואם בכוונה למעשה בנט מקלל את ישראל לדין הזה:

לשמחתינו היו לא מעט מישראל שהתנגדו למהלך הזה של בנט ובכל זאת בנט בחר להמשיך להעצים את ההומואים.

גם על צדיקות של עשר אנשים הייתה ניצלת סדום.. בצדיקותו של אדם אחד, פנחס, נושעו ישראל.

וַיְהִ֕י כִּֽי–זָעֲק֥וּ בְנֵֽי–יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל–יְהוָ֑ה עַ֖ל אֹד֥וֹת מִדְיָֽן: וַיִּשְׁלַ֧ח יְהוָ֛ה אִ֥ישׁ נָבִ֖יא אֶל–בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם כֹּה–אָמַ֥ר יְהוָ֣ה | אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָנֹכִ֞י הֶעֱלֵ֤יתִי אֶתְכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וָאֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים: וָאַצִּ֤ל אֶתְכֶם֙ מִיַּ֣ד מִצְרַ֔יִם וּמִיַּ֖ד כָּל–לֹחֲצֵיכֶ֑ם וָאֲגָרֵ֤שׁ אוֹתָם֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וָאֶתְּנָ֥ה לָכֶ֖ם אֶת–אַרְצָֽם: וָאֹמְרָ֣ה לָכֶ֗ם אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם לֹ֤א תִֽירְאוּ֙ אֶת–אֱלֹהֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יוֹשְׁבִ֣ים בְּאַרְצָ֑ם וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם בְּקוֹלִֽי: וַיָּבֹ֞א מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה וַיֵּ֙שֶׁב֙ תַּ֤חַת הָֽאֵלָה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּעָפְרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לְיוֹאָ֖שׁ אֲבִ֣י הָֽעֶזְרִ֑י וְגִדְע֣וֹן בְּנ֗וֹ חֹבֵ֤ט חִטִּים֙ בַּגַּ֔ת לְהָנִ֖יס מִפְּנֵ֥י מִדְיָֽן: וַיֵּרָ֥א אֵלָ֖יו מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו יְהוָ֥ה עִמְּךָ֖ גִּבּ֥וֹר הֶחָֽיִל: וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו גִּדְעוֹן֙ בִּ֣י אֲדֹנִ֔י וְיֵ֤שׁ יְהוָה֙ עִמָּ֔נוּ וְלָ֥מָּה מְצָאַ֖תְנוּ כָּל–זֹ֑את וְאַיֵּ֣ה כָֽל–נִפְלְאֹתָ֡יו אֲשֶׁר֩ סִפְּרוּ–לָ֨נוּ אֲבוֹתֵ֜ינוּ לֵאמֹ֗ר הֲלֹ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ הֶעֱלָ֣נוּ יְהוָ֔ה וְעַתָּה֙ נְטָשָׁ֣נוּ יְהוָ֔ה וַֽיִּתְּנֵ֖נוּ בְּכַף–מִדְיָֽן: וַיִּ֤פֶן אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה וַיֹּ֗אמֶר לֵ֚ךְ בְּכֹחֲךָ֣ זֶ֔ה וְהוֹשַׁעְתָּ֥ אֶת–יִשְׂרָאֵ֖ל מִכַּ֣ף מִדְיָ֑ן הֲלֹ֖א שְׁלַחְתִּֽיךָ: וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בִּ֣י אֲדֹנָ֔י בַּמָּ֥ה אוֹשִׁ֖יעַ אֶת–יִשְׂרָאֵ֑ל הִנֵּ֤ה אַלְפִּי֙ הַדַּ֣ל בִּמְנַשֶּׁ֔ה וְאָנֹכִ֥י הַצָּעִ֖יר בְּבֵ֥ית אָבִֽי: וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה כִּ֥י אֶהְיֶ֖ה עִמָּ֑ךְ וְהִכִּיתָ֥ אֶת–מִדְיָ֖ן כְּאִ֥ישׁ אֶחָֽד: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו גִּדְעוֹן֙ בִּ֣י אֲדֹנִ֔י וְיֵ֤שׁ יְהוָה֙ עִמָּ֔נוּ וְלָ֥מָּה מְצָאַ֖תְנוּ כָּל–זֹ֑את וְאַיֵּ֣ה כָֽל–נִפְלְאֹתָ֡יו אֲשֶׁר֩ סִפְּרוּ–לָ֨נוּ אֲבוֹתֵ֜ינוּ:

וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֶת יְהוָה וְגַם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל:

הביאור הכי נכון לדבר הוא מירמיהו:

לימודי שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

וַיֹּאמְר֤וּ אִֽישׁ–יִשְׂרָאֵל֙ אֶל–גִּדְע֔וֹן מְשָׁל–בָּ֙נוּ֙ גַּם–אַתָּ֔ה גַּם–בִּנְךָ֖ גַּ֣ם בֶּן–בְּנֶ֑ךָ כִּ֥י הוֹשַׁעְתָּ֖נוּ מִיַּ֥ד מִדְיָֽן: וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ גִּדְע֔וֹן לֹֽא–אֶמְשֹׁ֤ל אֲנִי֙ בָּכֶ֔ם וְלֹֽא–יִמְשֹׁ֥ל בְּנִ֖י בָּכֶ֑ם יְהוָ֖ה יִמְשֹׁ֥ל בָּכֶֽם: וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם גִּדְע֗וֹן אֶשְׁאֲלָ֤ה מִכֶּם֙ שְׁאֵלָ֔ה וּתְנוּ–לִ֕י אִ֖ישׁ נֶ֣זֶם שְׁלָל֑וֹ כִּֽי–נִזְמֵ֤י זָהָב֙ לָהֶ֔ם כִּ֥י יִשְׁמְעֵאלִ֖ים הֵֽם: וַיֹּאמְר֖וּ נָת֣וֹן נִתֵּ֑ן וַֽיִּפְרְשׂוּ֙ אֶת–הַשִּׂמְלָ֔ה וַיַּשְׁלִ֣יכוּ שָׁ֔מָּה אִ֖ישׁ נֶ֥זֶם שְׁלָלֽוֹ: וַיְהִ֗י מִשְׁקַ֞ל נִזְמֵ֤י הַזָּהָב֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁאָ֔ל אֶ֥לֶף וּשְׁבַע–מֵא֖וֹת זָהָ֑ב לְ֠בַד מִן–הַשַּׂהֲרֹנִ֨ים וְהַנְּטִפ֜וֹת וּבִגְדֵ֣י הָאַרְגָּמָ֗ן שֶׁעַל֙ מַלְכֵ֣י מִדְיָ֔ן וּלְבַד֙ מִן–הָ֣עֲנָק֔וֹת אֲשֶׁ֖ר בְּצַוְּארֵ֥י גְמַלֵּיהֶֽם: וַיַּעַשׂ֩ אוֹת֨וֹ גִדְע֜וֹן לְאֵפ֗וֹד וַיַּצֵּ֨ג אוֹת֤וֹ בְעִירוֹ֙ בְּעָפְרָ֔ה וַיִּזְנ֧וּ כָֽל–יִשְׂרָאֵ֛ל אַחֲרָ֖יו שָׁ֑ם וַיְהִ֛י לְגִדְע֥וֹן וּלְבֵית֖וֹ לְמוֹקֵֽשׁ: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן. 

וַיֹּאמְר֤וּ אִֽישׁ–יִשְׂרָאֵל֙ אֶל–גִּדְע֔וֹן מְשָׁל–בָּ֙נוּ֙ גַּם–אַתָּ֔ה גַּם–בִּנְךָ֖ גַּ֣ם בֶּן–בְּנֶ֑ךָ כִּ֥י הוֹשַׁעְתָּ֖נוּ מִיַּ֥ד מִדְיָֽן: וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ גִּדְע֔וֹן לֹֽא–אֶמְשֹׁ֤ל אֲנִי֙ בָּכֶ֔ם וְלֹֽא–יִמְשֹׁ֥ל בְּנִ֖י בָּכֶ֑ם יְהוָ֖ה יִמְשֹׁ֥ל בָּכֶֽם: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן. 

גדעון היה בסדר, כאדם שניתץ את מזבחות הבעל ואת האשרות הוא סירב לבקשת יושבי הארץ למשול בהם, ואמר שלא כמו בעת הבעלים והאשרות שקדמה לעת הזאת, שבורא עולם ימשול בהם ולא הוא, הוא סרב להצעה לזנות אחריו..

ובכל זאת הם זנו אחריו:

וַיַּעַשׂ֩ אוֹת֨וֹ גִדְע֜וֹן לְאֵפ֗וֹד וַיַּצֵּ֨ג אוֹת֤וֹ בְעִירוֹ֙ בְּעָפְרָ֔ה וַיִּזְנ֧וּ כָֽל–יִשְׂרָאֵ֛ל אַחֲרָ֖יו שָׁ֑ם וַיְהִ֛י לְגִדְע֥וֹן וּלְבֵית֖וֹ לְמוֹקֵֽשׁ: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן. 

וַיִּזְנ֧וּ כָֽל–יִשְׂרָאֵ֛ל אַחֲרָ֖יו שָׁ֑ם

וַיְהִ֛י לְגִדְע֥וֹן וּלְבֵית֖וֹ לְמוֹקֵֽשׁ:

וַיָּבֹ֥א גִדְע֖וֹן הַיַּרְדֵּ֑נָה עֹבֵ֣ר ה֗וּא וּשְׁלֹשׁ–מֵא֤וֹת הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ עֲיֵפִ֖ים וְרֹדְפִֽים: וַיֹּ֙אמֶר֙ לְאַנְשֵׁ֣י סֻכּ֔וֹת תְּנוּ–נָא֙ כִּכְּר֣וֹת לֶ֔חֶם לָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר בְּרַגְלָ֑י כִּי–עֲיֵפִ֣ים הֵ֔ם וְאָנֹכִ֗י רֹדֵ֛ף אַחֲרֵ֛י זֶ֥בַח וְצַלְמֻנָּ֖ע מַלְכֵ֥י מִדְיָֽן: וַיֹּ֙אמֶר֙ שָׂרֵ֣י סֻכּ֔וֹת הֲ֠כַף זֶ֧בַח וְצַלְמֻנָּ֛ע עַתָּ֖ה בְּיָדֶ֑ךָ כִּֽי–נִתֵּ֥ן לִֽצְבָאֲךָ֖ לָֽחֶם: וַיֹּ֣אמֶר גִּדְע֔וֹן לָכֵ֗ן בְּתֵ֧ת יְהוָ֛ה אֶת–זֶ֥בַח וְאֶת–צַלְמֻנָּ֖ע בְּיָדִ֑י וְדַשְׁתִּי֙ אֶת–בְּשַׂרְכֶ֔ם אֶת–קוֹצֵ֥י הַמִּדְבָּ֖ר וְאֶת–הַֽבַּרְקֳנִֽים: וַיַּ֤עַל מִשָּׁם֙ פְּנוּאֵ֔ל וַיְדַבֵּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם כָּזֹ֑את וַיַּעֲנ֤וּ אוֹתוֹ֙ אַנְשֵׁ֣י פְנוּאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֥ר עָנ֖וּ אַנְשֵׁ֥י סֻכּֽוֹת: וַיֹּ֛אמֶר גַּם–לְאַנְשֵׁ֥י פְנוּאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בְּשׁוּבִ֣י בְשָׁל֔וֹם אֶתֹּ֖ץ אֶת–הַמִּגְדָּ֥ל הַזֶּֽה: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

במלחמה הזאת הכח של גדעון הגיע עיף ורעב לעיר סוכות ובקש עזרה:

וַיֹּ֙אמֶר֙ לְאַנְשֵׁ֣י סֻכּ֔וֹת תְּנוּ–נָא֙ כִּכְּר֣וֹת לֶ֔חֶם לָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר בְּרַגְלָ֑י כִּי–עֲיֵפִ֣ים הֵ֔ם

ומסביר להם שהם לוחמים במדין,

כִּי–עֲיֵפִ֣ים הֵ֔ם וְאָנֹכִ֗י רֹדֵ֛ף אַחֲרֵ֛י זֶ֥בַח וְצַלְמֻנָּ֖ע מַלְכֵ֥י מִדְיָֽן:

שרי סוכות סרבו לעזור וזאת כי גדעון עדין לא ניצח את המדינים,

וַיֹּ֙אמֶר֙ שָׂרֵ֣י סֻכּ֔וֹת הֲ֠כַף זֶ֧בַח וְצַלְמֻנָּ֛ע עַתָּ֖ה בְּיָדֶ֑ךָ כִּֽי–נִתֵּ֥ן לִֽצְבָאֲךָ֖ לָֽחֶם: 

זבח וצלמונע לא בידך אז לא ניתן לך, הם לא ראו לנכון לעזור לפני וגדעון מבטיח נקמה, אחרי הנצחון:

וַיֹּ֣אמֶר גִּדְע֔וֹן לָכֵ֗ן בְּתֵ֧ת יְהוָ֛ה אֶת–זֶ֥בַח וְאֶת–צַלְמֻנָּ֖ע בְּיָדִ֑י וְדַשְׁתִּי֙ אֶת–בְּשַׂרְכֶ֔ם אֶת–קוֹצֵ֥י הַמִּדְבָּ֖ר וְאֶת–הַֽבַּרְקֳנִֽים:

ואותו הדבר עם תושבי פנואל:

וַיַּ֤עַל מִשָּׁם֙ פְּנוּאֵ֔ל וַיְדַבֵּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם כָּזֹ֑את וַיַּעֲנ֤וּ אוֹתוֹ֙ אַנְשֵׁ֣י פְנוּאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֥ר עָנ֖וּ אַנְשֵׁ֥י סֻכּֽוֹת: 

ולאחר הסירוב, אותה הבטחה של גדעון לנקמה באלה שסרבו לעזור לו ולאנשיו:

וַיֹּ֛אמֶר גַּם–לְאַנְשֵׁ֥י פְנוּאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בְּשׁוּבִ֣י בְשָׁל֔וֹם אֶתֹּ֖ץ אֶת–הַמִּגְדָּ֥ל הַזֶּֽה:

והבטיח ולאחר הנצחון קיים:

וַיָּ֛שָׁב גִּדְע֥וֹן בֶּן–יוֹאָ֖שׁ מִן–הַמִּלְחָמָ֑ה מִֽלְמַעֲלֵ֖ה הֶחָֽרֶס: וַיִּלְכָּד–נַ֛עַר מֵאַנְשֵׁ֥י סֻכּ֖וֹת וַיִּשְׁאָלֵ֑הוּ וַיִּכְתֹּ֨ב אֵלָ֜יו אֶת–שָׂרֵ֤י סֻכּוֹת֙ וְאֶת–זְקֵנֶ֔יהָ שִׁבְעִ֥ים וְשִׁבְעָ֖ה אִֽישׁ: וַיָּבֹא֙ אֶל–אַנְשֵׁ֣י סֻכּ֔וֹת וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֖ה זֶ֣בַח וְצַלְמֻנָּ֑ע אֲשֶׁר֩ חֵרַפְתֶּ֨ם אוֹתִ֜י לֵאמֹ֗ר הֲ֠כַף זֶ֣בַח וְצַלְמֻנָּ֤ע עַתָּה֙ בְּיָדֶ֔ךָ כִּ֥י נִתֵּ֛ן לַאֲנָשֶׁ֥יךָ הַיְּעֵפִ֖ים לָֽחֶם: וַיִּקַּח֙ אֶת–זִקְנֵ֣י הָעִ֔יר וְאֶת–קוֹצֵ֥י הַמִּדְבָּ֖ר וְאֶת–הַֽבַּרְקֳנִ֑ים וַיֹּ֣דַע בָּהֶ֔ם אֵ֖ת אַנְשֵׁ֥י סֻכּֽוֹת: וְאֶת–מִגְדַּ֥ל פְּנוּאֵ֖ל נָתָ֑ץ וַֽיַּהֲרֹ֖ג אֶת–אַנְשֵׁ֥י הָעִֽיר: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

ולאחר הניצחון:

וַיֹּאמְר֤וּ אִֽישׁ–יִשְׂרָאֵל֙ אֶל–גִּדְע֔וֹן מְשָׁל–בָּ֙נוּ֙ גַּם–אַתָּ֔ה גַּם–בִּנְךָ֖ גַּ֣ם בֶּן–בְּנֶ֑ךָ כִּ֥י הוֹשַׁעְתָּ֖נוּ מִיַּ֥ד מִדְיָֽן: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

ובקשו שימשול בהם, כמבקשים להתברך ממנו וגדעון אמר להם שהוא לא מולך בארץ בורא עולם הוא המולך בארץ:

וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ גִּדְע֔וֹן לֹֽא–אֶמְשֹׁ֤ל אֲנִי֙ בָּכֶ֔ם וְלֹֽא–יִמְשֹׁ֥ל בְּנִ֖י בָּכֶ֑ם יְהוָ֖ה יִמְשֹׁ֥ל בָּכֶֽם: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

זאת תוצאת המלחמה וזאת התשועה שלום:

וַיִּכָּנַ֣ע מִדְיָ֗ן לִפְנֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹ֥א יָסְפ֖וּ לָשֵׂ֣את רֹאשָׁ֑ם וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֛רֶץ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בִּימֵ֥י גִדְעֽוֹן: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֛רֶץ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בִּימֵ֥י גִדְעֽוֹן: 

להרבה מאיתנו קשה לחשוב על מצב של שקט בארץ בעת הזאת , ללא מלחמה.. גדעון הצליח להביא לשלום כזה בעתו,

במקרה הזה גם שלום כלכלי, גם שקט כזה, שקט כלכלי.. יען כי, תחילת שליחותו של גדעון החלה במלחמה נגד אויב שכארבה חיסל את כל היבולים, השקט במקרה הזה הוא גם שקט מדלות, על כל סוגיה..

וְהָיָ֖ה אִם–זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵ֑ל וְעָלָ֨ה מִדְיָ֧ן וַֽעֲמָלֵ֛ק וּבְנֵי–קֶ֖דֶם וְעָל֥וּ עָלָֽיו: וַיַּחֲנ֣וּ עֲלֵיהֶ֗ם וַיַּשְׁחִ֙יתוּ֙ אֶת–יְב֣וּל הָאָ֔רֶץ עַד–בּוֹאֲךָ֖ עַזָּ֑ה וְלֹֽא–יַשְׁאִ֤ירוּ מִֽחְיָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְשֶׂ֥ה וָשׁ֖וֹר וַחֲמֽוֹר: כִּ֡י הֵם֩ וּמִקְנֵיהֶ֨ם יַעֲל֜וּ וְאָהֳלֵיהֶ֗ם (יבאו) וּבָ֤אוּ כְדֵֽי–אַרְבֶּה֙ לָרֹ֔ב וְלָהֶ֥ם וְלִגְמַלֵּיהֶ֖ם אֵ֣ין מִסְפָּ֑ר וַיָּבֹ֥אוּ בָאָ֖רֶץ לְשַׁחֲתָֽהּ: וַיִּדַּ֧ל יִשְׂרָאֵ֛ל מְאֹ֖ד מִפְּנֵ֣י מִדְיָ֑ן וַיִּזְעֲק֥וּ בְנֵֽי–יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל–יְהוָֽה: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן. 

וַיִּדַּ֧ל יִשְׂרָאֵ֛ל מְאֹ֖ד מִפְּנֵ֣י מִדְיָ֑ן וַיִּזְעֲק֥וּ בְנֵֽי–יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל–יְהוָֽה:

לימודי שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

וַיַּ֛חַץ אֶת–שְׁלֹשׁ–מֵא֥וֹת הָאִ֖ישׁ שְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁ֑ים וַיִּתֵּ֨ן שׁוֹפָר֤וֹת בְּיַד–כֻּלָּם֙ וְכַדִּ֣ים רֵקִ֔ים וְלַפִּדִ֖ים בְּת֥וֹךְ הַכַּדִּֽים: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

וַיַּ֛חַץ אֶת–שְׁלֹשׁ–מֵא֥וֹת הָאִ֖ישׁ שְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁ֑ים

וַיַּ֛חַץ

שְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁ֑ים

לא כתוב- שילש, כתוב- יחץ, כמו לחצות כמו חצי, ובמקרה זה לא לשני חלקים החציה היא לשלושה חלקים, כך שלחצות דבר זה לא בהכרח לשני חלקים וזה לא במשמעות של חצי, זה כמו שחוצים נהר מצד לצד שזה לא קשור למילה חצי. זה כמו מעבר חציה של שלושה מסלולים..

וַיָּבֹ֥א גִדְע֖וֹן הַיַּרְדֵּ֑נָה עֹבֵ֣ר ה֗וּא וּשְׁלֹשׁ–מֵא֤וֹת הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ עֲיֵפִ֖ים וְרֹדְפִֽים: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵי–יִשְׂרָאֵ֛ל הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּתְּנֵ֧ם יְהוָ֛ה בְּיַד–מִדְיָ֖ן שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים: וַתָּ֥עָז יַד–מִדְיָ֖ן עַל–יִשְׂרָאֵ֑ל מִפְּנֵ֨י מִדְיָ֜ן עָשֽׂוּ לָהֶ֣ם | בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֶת–הַמִּנְהָרוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר בֶּֽהָרִ֔ים וְאֶת–הַמְּעָר֖וֹת וְאֶת–הַמְּצָדֽוֹת: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן. 

וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵי–יִשְׂרָאֵ֛ל הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה

הסיפור הוא סיפור חוזר של ישראל. גם בספר שופטים כמעט כל שופט בא כשליח להושיע את העם בעת רעה לאחר שחטא, גם בפרשה זאת  העם חטא  ובורא עולם הקים את מדין ועמלק על ישראל,

צריך לחשוב, מי האויב הזה שישראל עשו מנהרות ומערות ועריהם היו כמצודות מפני העמים הגדולים האלה ששלטו בארץ:

מִפְּנֵ֨י מִדְיָ֜ן עָשֽׂוּ לָהֶ֣ם | בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל

אֶת–הַמִּנְהָרוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר בֶּֽהָרִ֔ים וְאֶת–הַמְּעָר֖וֹת וְאֶת–הַמְּצָדֽוֹת:

ולא רק, ישראל היה זורע ואויביו שהומשלו לארבה השחיתו את כל היבולים:

וְהָיָ֖ה אִם–זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵ֑ל וְעָלָ֨ה מִדְיָ֧ן וַֽעֲמָלֵ֛ק וּבְנֵי–קֶ֖דֶם וְעָל֥וּ עָלָֽיו: וַיַּחֲנ֣וּ עֲלֵיהֶ֗ם וַיַּשְׁחִ֙יתוּ֙ אֶת–יְב֣וּל הָאָ֔רֶץ עַד–בּוֹאֲךָ֖ עַזָּ֑ה וְלֹֽא–יַשְׁאִ֤ירוּ מִֽחְיָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְשֶׂ֥ה וָשׁ֖וֹר וַחֲמֽוֹר: כִּ֡י הֵם֩ וּמִקְנֵיהֶ֨ם יַעֲל֜וּ וְאָהֳלֵיהֶ֗ם (יבאו) וּבָ֤אוּ כְדֵֽי–אַרְבֶּה֙ לָרֹ֔ב וְלָהֶ֥ם וְלִגְמַלֵּיהֶ֖ם אֵ֣ין מִסְפָּ֑ר וַיָּבֹ֥אוּ בָאָ֖רֶץ לְשַׁחֲתָֽהּ: וַיִּדַּ֧ל יִשְׂרָאֵ֛ל מְאֹ֖ד מִפְּנֵ֣י מִדְיָ֑ן וַיִּזְעֲק֥וּ בְנֵֽי–יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל–יְהוָֽה: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן. 

כזה אויב רב ועצום שהומשל לארבה:

וּבָ֤אוּ כְדֵֽי–אַרְבֶּה֙

את כל תוצרת הארץ הם השחיתו, ולקחו מישראל".

רוקנו את כל המחסנים" כמו שאומרים

וַיַּשְׁחִ֙יתוּ֙ אֶת–יְב֣וּל הָאָ֔רֶץ עַד–בּוֹאֲךָ֖ עַזָּ֑ה וְלֹֽא–יַשְׁאִ֤ירוּ מִֽחְיָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְשֶׂ֥ה וָשׁ֖וֹר וַחֲמֽוֹר:

ומשכך:

וַיָּבֹ֥אוּ בָאָ֖רֶץ לְשַׁחֲתָֽהּ:

וַיִּדַּ֧ל יִשְׂרָאֵ֛ל מְאֹ֖ד מִפְּנֵ֣י מִדְיָ֑ן וַיִּזְעֲק֥וּ בְנֵֽי–יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל–יְהוָֽה:

וזה היה כזה אויב שמשחית את הארץ כארבה, כמו הארבה בארץ מצרים כך גם הארבה הזה הכל מבורא עולם:

וַיֹּ֗אמֶר אֶל–זֶ֙בַח֙ וְאֶל–צַלְמֻנָּ֔ע אֵיפֹה֙ הָאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר הֲרַגְתֶּ֖ם בְּתָב֑וֹר וַֽיֹּאמְרוּ֙ כָּמ֣וֹךָ כְמוֹהֶ֔ם אֶחָ֕ד כְּתֹ֖אַר בְּנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ: וַיֹּאמַ֕ר אַחַ֥י בְּנֵֽי–אִמִּ֖י הֵ֑ם חַי–יְהוָ֗ה ל֚וּ הַחֲיִתֶ֣ם אוֹתָ֔ם לֹ֥א הָרַ֖גְתִּי אֶתְכֶֽם: וַיֹּ֙אמֶר֙ לְיֶ֣תֶר בְּכוֹר֔וֹ ק֖וּם הֲרֹ֣ג אוֹתָ֑ם וְלֹא–שָׁלַ֨ף הַנַּ֤עַר חַרְבּוֹ֙ כִּ֣י יָרֵ֔א כִּ֥י עוֹדֶ֖נּוּ נָֽעַר: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן. 

כִּ֣י יָרֵ֔א כִּ֥י עוֹדֶ֖נּוּ נָֽעַר:

יש הבנה שנער שלא כמו גבר, הוא ירא לשלוף חרב, הוא ירא להלחם. זה יפה ההסבר הזה.

וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בִּ֣י אֲדֹנָ֔י בַּמָּ֥ה אוֹשִׁ֖יעַ אֶת–יִשְׂרָאֵ֑ל הִנֵּ֤ה אַלְפִּי֙ הַדַּ֣ל בִּמְנַשֶּׁ֔ה וְאָנֹכִ֥י הַצָּעִ֖יר בְּבֵ֥ית אָבִֽי: וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יְהוָ֔ה כִּ֥י אֶהְיֶ֖ה עִמָּ֑ךְ וְהִכִּיתָ֥ אֶת–מִדְיָ֖ן כְּאִ֥ישׁ אֶחָֽד: וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אִם–נָ֛א מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤יתָ לִּי֙ א֔וֹת שָׁאַתָּ֖ה מְדַבֵּ֥ר עִמִּֽי: אַל–נָ֨א תָמֻ֤שׁ מִזֶּה֙ עַד–בֹּאִ֣י אֵלֶ֔יךָ וְהֹֽצֵאתִי֙ אֶת–מִנְחָתִ֔י וְהִנַּחְתִּ֖י לְפָנֶ֑יךָ וַיֹּאמַ֕ר אָנֹכִ֥י אֵשֵׁ֖ב עַ֥ד שׁוּבֶֽךָ: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן. 

גדעון בקש ממלאך יהוה שיוכיח לו שבאמת הוא כזה, וזאת כי כל אדם יכול לאמר מה שהוא, אך צריך בחינה, צריך לבחון את האדם שאומר מה שהוא ןלא ככה סתם.

גדעון קיבל את ההוכחה כפי שכתוב בהמשך ועשה מה שנדרש ממנו וקמו עליו אדם: 

 וַיֹּ֨אמְר֜וּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ אֶל–יוֹאָ֔שׁ הוֹצֵ֥א אֶת–בִּנְךָ֖ וְיָמֹ֑ת כִּ֤י נָתַץ֙ אֶת–מִזְבַּ֣ח הַבַּ֔עַל וְכִ֥י כָרַ֖ת הָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר–עָלָֽיו: וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֡שׁ לְכֹל֩ אֲשֶׁר–עָמְד֨וּ עָלָ֜יו הַאַתֶּ֣ם | תְּרִיב֣וּן לַבַּ֗עַל אִם–אַתֶּם֙ תּוֹשִׁיע֣וּן אוֹת֔וֹ אֲשֶׁ֨ר יָרִ֥יב ל֛וֹ יוּמַ֖ת עַד–הַבֹּ֑קֶר אִם–אֱלֹהִ֥ים הוּא֙ יָ֣רֶב ל֔וֹ כִּ֥י נָתַ֖ץ אֶֽת–מִזְבְּחֽוֹ: וַיִּקְרָא–ל֥וֹ בַיּוֹם–הַה֖וּא יְרֻבַּ֣עַל לֵאמֹ֑ר יָ֤רֶב בּוֹ֙ הַבַּ֔עַל כִּ֥י נָתַ֖ץ אֶֽת–מִזְבְּחֽוֹ:וְכָל–מִדְיָ֧ן וַעֲמָלֵ֛ק וּבְנֵי–קֶ֖דֶם נֶאֶסְפ֣וּ יַחְדָּ֑ו וַיַּעַבְר֥וּ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּעֵ֥מֶק יִזְרְעֶֽאל: וְר֣וּחַ יְהוָ֔ה לָבְשָׁ֖ה אֶת–גִּדְע֑וֹן וַיִּתְקַע֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר וַיִּזָּעֵ֥ק אֲבִיעֶ֖זֶר אַחֲרָֽיו: וּמַלְאָכִים֙ שָׁלַ֣ח בְּכָל–מְנַשֶּׁ֔ה וַיִּזָּעֵ֥ק גַּם–ה֖וּא אַחֲרָ֑יו וּמַלְאָכִ֣ים שָׁלַ֗ח בְּאָשֵׁ֤ר וּבִזְבֻלוּן֙ וּבְנַפְתָּלִ֔י וַֽיַּעֲל֖וּ לִקְרָאתָֽם: וַיֹּ֥אמֶר גִּדְע֖וֹן אֶל–הָאֱלֹהִ֑ים אִם–יֶשְׁךָ֞ מוֹשִׁ֧יעַ בְּיָדִ֛י אֶת–יִשְׂרָאֵ֖ל כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ: הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֗י מַצִּ֛יג אֶת–גִּזַּ֥ת הַצֶּ֖מֶר בַּגֹּ֑רֶן אִ֡ם טַל֩ יִהְיֶ֨ה עַֽל–הַגִּזָּ֜ה לְבַדָּ֗הּ וְעַל–כָּל–הָאָ֙רֶץ֙ חֹ֔רֶב וְיָדַעְתִּ֗י כִּֽי–תוֹשִׁ֧יעַ בְּיָדִ֛י אֶת–יִשְׂרָאֵ֖ל כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ: וַיְהִי–כֵ֕ן וַיַּשְׁכֵּם֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיָּ֖זַר אֶת–הַגִּזָּ֑ה וַיִּ֤מֶץ טַל֙ מִן–הַגִּזָּ֔ה מְל֥וֹא הַסֵּ֖פֶל מָֽיִם: וַיֹּ֤אמֶר גִּדְעוֹן֙ אֶל–הָ֣אֱלֹהִ֔ים אַל–יִ֤חַר אַפְּךָ֙ בִּ֔י וַאֲדַבְּרָ֖ה אַ֣ךְ הַפָּ֑עַם אֲנַסֶּ֤ה נָּא–רַק–הַפַּ֙עַם֙ בַּגִּזָּ֔ה יְהִי–נָ֨א חֹ֤רֶב אֶל–הַגִּזָּה֙ לְבַדָּ֔הּ וְעַל–כָּל–הָאָ֖רֶץ יִֽהְיֶה–טָּֽל: וַיַּ֧עַשׂ אֱלֹהִ֛ים כֵּ֖ן בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַיְהִי–חֹ֤רֶב אֶל–הַגִּזָּה֙ לְבַדָּ֔הּ וְעַל–כָּל–הָאָ֖רֶץ הָ֥יָה טָֽל: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן. 

וגם במקרה הזה הוכיח גדעון לעם שבורא עולם שלחו לעשות זאת, גם כמענה לעם שזעק לבורא עולם לתשועה מהמדינים:

וַיְהִ֕י כִּֽי–זָעֲק֥וּ בְנֵֽי–יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל–יְהוָ֑ה עַ֖ל אֹד֥וֹת מִדְיָֽן: וַיִּשְׁלַ֧ח יְהוָ֛ה אִ֥ישׁ נָבִ֖יא אֶל–בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם כֹּה–אָמַ֥ר יְהוָ֣ה | אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָנֹכִ֞י הֶעֱלֵ֤יתִי אֶתְכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וָאֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים: וָאַצִּ֤ל אֶתְכֶם֙ מִיַּ֣ד מִצְרַ֔יִם וּמִיַּ֖ד כָּל–לֹחֲצֵיכֶ֑ם וָאֲגָרֵ֤שׁ אוֹתָם֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וָאֶתְּנָ֥ה לָכֶ֖ם אֶת–אַרְצָֽם: וָאֹמְרָ֣ה לָכֶ֗ם אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם לֹ֤א תִֽירְאוּ֙ אֶת–אֱלֹהֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יוֹשְׁבִ֣ים בְּאַרְצָ֑ם וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם בְּקוֹלִֽי: וַיָּבֹ֞א מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה וַיֵּ֙שֶׁב֙ תַּ֤חַת הָֽאֵלָה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּעָפְרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לְיוֹאָ֖שׁ אֲבִ֣י הָֽעֶזְרִ֑י וְגִדְע֣וֹן בְּנ֗וֹ חֹבֵ֤ט חִטִּים֙ בַּגַּ֔ת לְהָנִ֖יס מִפְּנֵ֥י מִדְיָֽן: וַיֵּרָ֥א אֵלָ֖יו מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו יְהוָ֥ה עִמְּךָ֖ גִּבּ֥וֹר הֶחָֽיִל: וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו גִּדְעוֹן֙ בִּ֣י אֲדֹנִ֔י וְיֵ֤שׁ יְהוָה֙ עִמָּ֔נוּ וְלָ֥מָּה מְצָאַ֖תְנוּ כָּל–זֹ֑את וְאַיֵּ֣ה כָֽל–נִפְלְאֹתָ֡יו אֲשֶׁר֩ סִפְּרוּ–לָ֨נוּ אֲבוֹתֵ֜ינוּ לֵאמֹ֗ר הֲלֹ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ הֶעֱלָ֣נוּ יְהוָ֔ה וְעַתָּה֙ נְטָשָׁ֣נוּ יְהוָ֔ה וַֽיִּתְּנֵ֖נוּ בְּכַף–מִדְיָֽן: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

וַיֹּאמְר֤וּ אִֽישׁ–יִשְׂרָאֵל֙ אֶל–גִּדְע֔וֹן מְשָׁל–בָּ֙נוּ֙ גַּם–אַתָּ֔ה גַּם–בִּנְךָ֖ גַּ֣ם בֶּן–בְּנֶ֑ךָ כִּ֥י הוֹשַׁעְתָּ֖נוּ מִיַּ֥ד מִדְיָֽן: וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ גִּדְע֔וֹן לֹֽא–אֶמְשֹׁ֤ל אֲנִי֙ בָּכֶ֔ם וְלֹֽא–יִמְשֹׁ֥ל בְּנִ֖י בָּכֶ֑ם יְהוָ֖ה יִמְשֹׁ֥ל בָּכֶֽם: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר זָקֵ֖ן שְׁמוּאֵ֑ל וַיָּ֧שֶׂם אֶת–בָּנָ֛יו שֹׁפְטִ֖ים לְיִשְׂרָאֵֽל: וַיְהִ֞י שֶׁם–בְּנ֤וֹ הַבְּכוֹר֙ יוֹאֵ֔ל וְשֵׁ֥ם מִשְׁנֵ֖הוּ אֲבִיָּ֑ה שֹׁפְטִ֖ים בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע: וְלֹֽא–הָלְכ֤וּ בָנָיו֙ (בדרכו) בִּדְרָכָ֔יו וַיִּטּ֖וּ אַחֲרֵ֣י הַבָּ֑צַע וַיִּ֨קְחוּ–שֹׁ֔חַד וַיַּטּ֖וּ מִשְׁפָּֽט: וַיִּֽתְקַבְּצ֔וּ כֹּ֖ל זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּבֹ֥אוּ אֶל–שְׁמוּאֵ֖ל הָרָמָֽתָה: וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו הִנֵּה֙ אַתָּ֣ה זָקַ֔נְתָּ וּבָנֶ֕יךָ לֹ֥א הָלְכ֖וּ בִּדְרָכֶ֑יךָ עַתָּ֗ה שִֽׂימָה–לָּ֥נוּ מֶ֛לֶךְ לְשָׁפְטֵ֖נוּ כְּכָל–הַגּוֹיִֽם:

וַיֵּ֤רַע הַדָּבָר֙ בְּעֵינֵ֣י שְׁמוּאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֣ר אָמְר֔וּ תְּנָה–לָּ֥נוּ מֶ֖לֶךְ לְשָׁפְטֵ֑נוּ וַיִּתְפַּלֵּ֥ל שְׁמוּאֵ֖ל אֶל–יְהוָֽה:

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל–שְׁמוּאֵ֔ל שְׁמַע֙ בְּק֣וֹל הָעָ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר–יֹאמְר֖וּ אֵלֶ֑יךָ כִּ֣י לֹ֤א אֹֽתְךָ֙ מָאָ֔סוּ כִּֽי–אֹתִ֥י מָאֲס֖וּ מִמְּלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶֽם: כְּכָֽל–הַמַּעֲשִׂ֣ים אֲשֶׁר–עָשׂ֗וּ מִיּוֹם֩ הַעֲלֹתִ֨י אֹתָ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ וְעַד–הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיַּ֣עַזְבֻ֔נִי וַיַּעַבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים כֵּ֛ן הֵ֥מָּה עֹשִׂ֖ים גַּם–לָֽךְ: וְעַתָּ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקוֹלָ֑ם אַ֗ךְ כִּֽי–הָעֵ֤ד תָּעִיד֙ בָּהֶ֔ם וְהִגַּדְתָּ֣ לָהֶ֔ם מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיהֶֽם: שמואל.

מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ- לימודים מספר שמואל.

וְר֣וּחַ יְהוָ֔ה לָבְשָׁ֖ה אֶת–גִּדְע֑וֹן וַיִּתְקַע֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר וַיִּזָּעֵ֥ק אֲבִיעֶ֖זֶר אַחֲרָֽיו: שֹׁפְטִים- פרשת גִּדְע֗וֹן.

וְר֣וּחַ יְהוָ֔ה לָבְשָׁ֖ה אֶת–גִּדְע֑וֹן

וְר֣וּחַ יְהוָ֔ה לָבְשָׁ֖ה אֶת–

וַיִּתְקַע֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר

"השופר הוא כלי נשיפה עשוי מקרן חלולה של חיה בעלת קרניים. בימי קדם שימש השופר ככלי להשמעת רעש, לנגינה, להעברת מסרים ולהתרעה מפני סכנות. המילה "שופר" מקורה בתנ"ך, והיא משמשת בעיקר בהקשר הדתי שלה. ביהדות השופר משמש לקיום מצוות כתקיעת שופר בראש השנה ועוד, וכן הוא סמל לחירות בשנת היובל ובבוא המשיח, וככזה הפך השופר לסמל יהודי בכל העולם." WIKIPEDIA.