קעקועים בתימן: הבדל תרבותי בין נשים מוסלמיות לנשים יהודיות

המרחב התימני היה עשיר במסורות גוף עתיקות, ובמרכזן — קעקועים נשיים. אולם בתוך אותו מרחב גאוגרפי התקיימו שתי קהילות עם זהויות שונות מאוד, שהביטוי הגופני שלהן שיקף את ההבדלה הדתית והחברתית ביניהן.

נשים תימניות מוסלמיות – קעקוע כמסורת עממית־שבטית

בקרב נשים מוסלמיות בתימן, בעיקר באזורים כפריים ושבטיים, הקעקוע היה חלק בלתי נפרד מהחיים:

משמעות

• יופי ונוי

• פוריות

• הגנה מעין הרע

• שייכות שבטית

• טקסי מעבר (נישואין, בגרות)

סגנון

• נקודות וקווים על הסנטר

• עיטורים גאומטריים על הלחיים

• קעקועי ידיים ורגליים

• שימוש בפיגמנטים טבעיים

הקשר החברתי

הקעקוע היה חלק מהתרבות המקומית, לא מהדת. למרות שהאסלאם המסורתי אינו מעודד קעקועים, המנהג נשמר מאות שנים כחלק מהמסורת השבטית.

נשים יהודיות בתימן – היעדר קעקוע כמסמן זהות דתית:

בניגוד לשכנותיהן, נשים יהודיות בתימן לא קעקעו את גופן.

למה:

1. איסור הלכתי ברור קעקוע אסור ביהדות, ויהודי תימן היו ידועים בשמירה קפדנית על ההלכה.

2. הבדלה מהסביבה קהילות יהודיות בתימן שמרו על גבולות תרבותיים ברורים כדי לשמר את זהותן.

3. חינה כחלופה מותרת נשים יהודיות השתמשו בחינה — עיטור זמני — בטקסי חתונה ולידה.

4. עדויות היסטוריות מעידות על כך שנשים יהודיות לא קיעקעו כלל.

טבלה מסכמת: נשים מוסלמיות בתימן מול נשים יהודיות בתימן:

למה חשוב להבחין בין הקבוצות

ההבדלה הזו מלמדת על:

• שמירה על זהות יהודית בתוך מרחב מוסלמי

• תפקיד הגוף כסמן תרבותי

• הבדלים בין מסורות עממיות לבין מסורות דתיות

• האופן שבו קהילות חיות זו לצד זו אך שומרות על ייחודן

כמו בתימן, כך גם בארצות רבות באפריקה ובצפון־אפריקה — אתיופיא (אהובה עוזרי באה מאתיופיא), מרוקו, תוניס, אלג'יר ומצרים — התקיימו מסורות קעקוע עממיות בקרב נשים מקומיות, אך לא בקרב הקהילות היהודיות שחיו שם, ששמרו בעקביות על איסור ההלכתי ועל הבדלה תרבותית מהסביבה.

מדברים על כך שבאו אפריקאים מאתיופיא כמתחזים ליהודים ברצונם לקבל אזרחות בארץ שתנאי החיים בה טובים יותר וגם כמהגרי עבודה שבקשו אזרחות.  ולכן יש מוסדות דתיים שלא מוכנים לקבל אותם למוסדות חינוכים אלה ובצדק אם כך, יען כי האיסור הוא על דבר תורה. אסור לנוכרי בארץ להיות במושבות וערים של בני ובנות ישראל.

לגבי גיור כזה, שהוא כעבד של קבלן כח אדם ושכרו הוא שכר נמוך, מפאת שדהו ובשערי מעבידו הוא מלקט ולא מקופת האוצר. ושוב גיור הוא לא יהודי. הגר אשר בשעריך הוא הגר שעובד בשדה\בעסק שלך ומשם הוא מלקט מפאת השדה הזה. מצווה עליך לתת שכר ראוי לעבדיך ולעובדיך ולא על המדינה.

הלוי שבשערי כל ישראל מקבל מעשרות מכל שערי ישראל הכהן לא בא לשערים האלה, הכהן מקבל מהלוי מעשר מן המעשר.

ברור שגרים (גם הדוסים באם אינם מהלוי ונראה שרובם אינם לוי) לא מקבלים ממעשרות אלה, אלא אם הם עובדים אצל הלוי והכהן כקניינם ומשכך אוכלים מהמעשרות האלה.

מנהג הקעקוע בישראל החל בארץ וזאת מתוקף השפעות זרות.

אם רוצים להבדיל ולזהות מי יהודי מי לא. זאת הדרך. נשים יהודיות באזורים אפריקאים אלה לא נהגו בקעקוע.

דיברו על חלק מהעדה המרוקאית שבאו מאזורים שבטיים פרימיטיבים ושבקושי ידעו קרוא וכתוב מתוקף האזור שבו גלו, אך גם הן נהגו נבדלות ולא קיעקעו עצמם. אמרו שגם משם הגיעו מזוייפים, אם יש קעקועים גם שם ניתן לדעת שהם זיוף.

בתורתינו הקדושה נודעה מלכת שבא, מלכת שבע היתה מלכה של מלכות מהעשירות ביותר, שם הזהב והרבה. לאורך היסטוריא וגם בימי קדם היו זרים שבקשו להשתלט על מלכות זאת ואוצרותיה, בימינו אנו הם מה שקוראים לו אפרטהייד או צפרטיסט, המתנחלים במקומות שיש בהם אוצרות, או כל מקום שהם רוצים לכבוש מתוקף מה הם יכולים להשיג מהמקום.

אחד הדברים הבולטים אצל מלכת שבא שהייתה חברה של ישראל ואישה מאמינה מאוד הוא מעמד העובדים מלבושם ושולחנם, היא התפעלה מאוד ממלכות שלמה בדבר הזה.ברור שבעת מלכותה האפריקאי זכו לחיים טובים מאוד וחלו הימים וכולנו יודעים על הלבן שפלש לאפריקה והרע מאוד לעמים האלה.

ברור שהיו בוגדים מקרב האפריקאים שעזרו ללבן הזה להשתלט על אוצרות מלכות שבא, קוראים להם הכלבים השחורים והם זכו לתנאים טובים יותר מבני עמם.

גם מלכת שבא היתה מתנגדת לביאה לישראל בשקר כזה, מתוקף הסכנה להתערבות ממירה בעם ישראל:

וַתֵּרֶא, מַלְכַּת-שְׁבָא, אֵת, כָּל-חָכְמַת שְׁלֹמֹה; וְהַבַּיִת, אֲשֶׁר בָּנָה. וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָו וּמַלְבֻּשֵׁיהֶם, וּמַשְׁקָיו, וְעֹלָתוֹ, אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית יְהוָה; וְלֹא-הָיָה בָהּ עוֹד, רוּחַ. וַתֹּאמֶר, אֶל-הַמֶּלֶךְ, אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר, אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי–עַל-דְּבָרֶיךָ, וְעַל-חָכְמָתֶךָ.  וְלֹא-הֶאֱמַנְתִּי לַדְּבָרִים, עַד אֲשֶׁר-בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי, וְהִנֵּה לֹא-הֻגַּד-לִי, הַחֵצִי: הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב, אֶל-הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי.  אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ, אַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה, הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד, הַשֹּׁמְעִים אֶת-חָכְמָתֶךָ.  יְהִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בָּרוּךְ, אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ, לְתִתְּךָ עַל-כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל–בְּאַהֲבַת יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, לְעֹלָם, וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ, לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה: מלכים.

אין לי בעיה עם ביאה כגרים לישראל באמת.

הדגשת ברכתה של מלכת שבא:

יְהִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בָּרוּךְ, אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ, לְתִתְּךָ עַל-כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל–בְּאַהֲבַת יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, לְעֹלָם, וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ, לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה:

(חשוב לזכור , מלכת שבא נתנה לשמה הרבה זהב ואבנים טובות, שלמה היה כהן לגויים אך לא כהן לישראל. יש אסור מפורש להביא תרומות, מתנות ומעשרות ללוי מיד נכר).

(מעמד גר הוא לא רק בקרב בישראל, גיור הבאה בברית אברהם אצל המוסלמים ואצל עשיו ואצל כל זרע אברהם, בישראל הגיור הוא הבאה בברית אברהם וברית חורב. אם ישמעאל מגייר אותך אתה גר בקרב ישמעאל אותו הדבר אצל אדום, עם זרי עשיו מגייר אדם, האדם הזה גר באדום, אדום לא יכול לגייר אדם להיות גר בישראל)