לַֽיהֹוָ֗ה אֶל-פֶּ֛תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד

וְהָֽיְתָ֥ה לָכֶ֖ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם

לִפְנֵ֥י יְהוָֹ֖ה תִּטְהָֽרוּ:

אַחַ֖ת בַּשָּׁנָ֑ה

מוֹעֲדֵי יְהֹוָה

וְאַל-יָבֹ֤א בְכָל-עֵת֙

בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי:

בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם:

חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם

לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ

עדת בני ישראל:

וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים:

לימודי שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות– עדכון שבעים ושבע- איחוד כתובות משנים קודמות ומפרשת הטמא והטהור (חלק מהכתובה).

לַֽיהֹוָ֗ה אֶל-פֶּ֛תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד

וְהָֽיְתָ֥ה לָכֶ֖ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם

לִפְנֵ֥י יְהוָֹ֖ה תִּטְהָֽרוּ:

אַחַ֖ת בַּשָּׁנָ֑ה

מוֹעֲדֵי יְהֹוָה

וְאַל-יָבֹ֤א בְכָל-עֵת֙

ובהמשך:

בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי:

בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם:

חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם

מפה ניתן ללמוד את חשיבות הקיום של המועד במועדו. המועד הזה הוא מועד של בורא עולם, ומשכך לא בכל עת אלא במועד שקבע בורא עולם וזאת על המשל הזה:

שִׁלְחוּ בָאֵשׁ מִקְדָּשֶׁךָ לָאָרֶץ חִלְּלוּ מִשְׁכַּן שְׁמֶךָ: אָמְרוּ בְלִבָּם נִינָם יָחַד שָׂרְפוּ כָל מוֹעֲדֵי אֵל בָּאָרֶץ: תהלים.

שָׂרְפוּ כָל מוֹעֲדֵי אֵל בָּאָרֶץ:

וגם על זה:

לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ

בורא עולם ברא גם את המועדים, השמש והירח לא כתֹהוּ, יש סדר, יש מועד, ולמועד את ציויו כציויו.

ניתן ללמוד ממעשה ההקרבה שיש הבדלה בין כהנים לישראל:

כפרת הכהנים- פר:

וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ:

כפרת ישראל שני עיזים:

וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם:

מההבדלה בין כפרת ישראל לבין כפרת אהרן ובני בייתו הם הכהנים נלמד:

שהקרבת הפר היא לא לישראל כשם שכפרת ישראל אינה כפרת הכהנים ומשכך כפרת ישראל היא לא כפרת מי שאינו מעדת בני ישראל.

עדת בני ישראל:

בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם:

מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה (ולא ומטה)

כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם

כל שלושת התנאים חייבים להתקיים בעת ובעונה אחת.

מפה גם ניתן ללמוד שלצבאות האלה לא מתפקדים בצבא.

המתפקדים מעל שנת עשרים ויוצאי צבא והפוקדים הם הכהן ונשיא כל שבט.

ובהמשך ניתן ללמוד שהפיקודים על פי ראש השבט ובניו,

אותו הדבר עם הכהנים:

וְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִמְשַׁח אֹתוֹ וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו וְלָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַבָּד בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ:

וְחֶסֶד יְהוָה מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים: לְשֹׁמְרֵי בְרִיתוֹ וּלְזֹכְרֵי פִקֻּדָיו לַעֲשׂוֹתָם: תהלים.

וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים:

על המזבח, בהמות ולא אדם. להתנהג לבן אדם כבהמה זה תֹהוּ ובהו.

האדם נברא בצלם בורא עולם, לא כתוב באיזה צבע. כתוב בצלם ובדמות:

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָֽאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָֽם: בראשית.