מאוד מעניינת הבחירה במזמור לכתוב שמלכי הארץ ישירו בדרכי יהוה, בחירת המילה ישירו בדבר הזה היא המעניינת– וְ֭יָשִׁירוּ בְּדַרְכֵ֣י יְהוָ֑ה– שירת הלל על זאת– כִּ֥י גָ֝ד֗וֹל כְּב֣וֹד יְהוָֽה– ועל זאת– וְא֘וֹדֶ֤ה אֶת-שְׁמֶ֗ךָ עַל-חַסְדְּךָ֥ וְעַל-אֲמִתֶּ֑ךָ כִּֽי-הִגְדַּ֥לְתָּ עַל-כָּל-שִׁ֝מְךָ֗ אִמְרָתֶֽךָ– דרך אמת וחסד– מעודכן.

עַ֥ל נַהֲר֨וֹת | בָּבֶ֗ל שָׁ֣ם יָ֭שַׁבְנוּ גַּם-בָּכִ֑ינוּ בְּ֝זָכְרֵ֗נוּ אֶת-צִיּֽוֹן: עַֽל-עֲרָבִ֥ים בְּתוֹכָ֑הּ תָּ֝לִ֗ינוּ כִּנֹּרוֹתֵֽינוּ: מזמור מאה שלושים ושבע.

מזמור זה נכתב בעת גלות בבל, לאחר חורבן הבית הראשון והיינו בגולה בבבל שבויים בה:

כִּ֤י שָׁ֨ם שְֽׁאֵל֪וּנוּ שׁוֹבֵ֡ינוּ דִּבְרֵי-שִׁ֭יר וְתוֹלָלֵ֣ינוּ שִׂמְחָ֑ה שִׁ֥ירוּ לָ֝֗נוּ מִשִּׁ֥יר צִיּֽוֹן: מזמור מאה שלושים ושבע.

ושובינו היו אלה:

זְכֹ֤ר יְהוָ֨ה | לִבְנֵ֬י אֱד֗וֹם אֵת֮ י֤וֹם יְֽרוּשָׁ֫לִָ֥ם הָ֭אֹ֣מְרִים עָ֤רוּ | עָ֑רוּ עַ֝֗ד הַיְס֥וֹד בָּֽהּ: מזמור מאה שלושים ושבע.

אלה שהחריבו את ירושלים:

וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם: וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ: וְאֶת חוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב נָתְצוּ כָּל חֵיל כַּשְׂדִּים אֲשֶׁר רַב טַבָּחִים: וְאֵת יֶתֶר הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר וְאֶת הַנֹּפְלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ עַל הַמֶּלֶךְ בָּבֶל וְאֵת יֶתֶר הֶהָמוֹן הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים: מלכים.

ואלה שעדו זאת בקשו מהעם השבוי בבל את זאת:

שִׁ֥ירוּ לָ֝֗נוּ מִשִּׁ֥יר צִיּֽוֹן:

ומפה כל מילה בענין מי היו שובינו מיותרת, זאת רשעה לדרוש זאת מעם ישראל לאחר זאת.

על שירות ציון כתב יפה שמואל יוסף עגנון:

באדיבות וויקיפדיא:

בנאומו בטקס קבלת הפרס הציג עגנון את עצמו במילים הבאות:^[60]

מתוך קטסטרופה היסטורית שהחֱריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים. בחלום, בחזון לילה, ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלוויים בבית המקדש כשאני שר עמהם שירי דוד מלך ישראל. נעימות שכאלה לא שמעה כל אוזן מיום שחרבה עירנו והלך עַמה בגולה. חושד אני את המלאכים הממונים על היכל השירה שֶׁמִּיִּרְאָתָם שאשיר בהקיץ מה ששרתי בחלום השכיחוני ביום מה ששרתי בלילה, שאם אֵחַי בני עמי שומעים לא היו יכולים לעמוד בצערם מחמת אותה הטובה שאבדה להם. כדי לפייס אותי על שנטלו ממני לשיר בפה נתנו לי לעשות שירים בכתב. 

מאוד מעניין הכתוב במזמור שלאחר מזמור זה בדבר שירה:

יוֹד֣וּךָ יְ֭הוָה כָּל-מַלְכֵי-אָ֑רֶץ כִּ֥י שָׁ֝מְע֗וּ אִמְרֵי-פִֽיךָ: וְ֭יָשִׁירוּ בְּדַרְכֵ֣י יְהוָ֑ה כִּ֥י גָ֝ד֗וֹל כְּב֣וֹד יְהוָֽה: מזמור שמונה ושלושים ומאה.

יוֹד֣וּךָ יְ֭הוָה כָּל-מַלְכֵי-אָ֑רֶץ:

מאוד מעניינת הבחירה במזמור לכתוב שמלכי הארץ ישירו בדרכי יהוה, בחירת המילה ישירו בדבר הזה היא המעניינת:

וְ֭יָשִׁירוּ בְּדַרְכֵ֣י יְהוָ֑ה:

שירת הלל על זאת:

כִּ֥י גָ֝ד֗וֹל כְּב֣וֹד יְהוָֽה:

ועל זאת:

וְא֘וֹדֶ֤ה אֶת-שְׁמֶ֗ךָ עַל-חַסְדְּךָ֥ וְעַל-אֲמִתֶּ֑ךָ כִּֽי-הִגְדַּ֥לְתָּ עַל-כָּל-שִׁ֝מְךָ֗ אִמְרָתֶֽךָ:

דרך אמת וחסד.