משלי- עשרים ושמונה— קריאה שנית.

משלי- עשרים ושמונה.

נָסוּ וְאֵין רֹדֵף רָשָׁע וְצַדִּיקִים כִּכְפִיר יִבְטָח: בְּפֶשַׁע אֶרֶץ רַבִּים שָׂרֶיהָ וּבְאָדָם מֵבִין יֹדֵעַ כֵּן יַאֲרִיךְ: גֶּבֶר רָשׁ וְעֹשֵׁק דַּלִּים מָטָר סֹחֵף וְאֵין לָחֶם: עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע וְשֹׁמְרֵי תוֹרָה יִתְגָּרוּ בָם: אַנְשֵׁי רָע לֹא יָבִינוּ מִשְׁפָּט וּמְבַקְשֵׁי יְהוָה יָבִינוּ כֹל: טוֹב רָשׁ הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ מֵעִקֵּשׁ דְּרָכַיִם וְהוּא עָשִׁיר: נוֹצֵר תּוֹרָה בֵּן מֵבִין וְרֹעֶה זוֹלְלִים יַכְלִים אָבִיו: מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ (ובתרבית) וְתַרְבִּית לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ: מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה: מַשְׁגֶּה יְשָׁרִים בְּדֶרֶךְ רָע בִּשְׁחוּתוֹ הוּא יִפּוֹל וּתְמִימִים יִנְחֲלוּ טוֹב: חָכָם בְּעֵינָיו אִישׁ עָשִׁיר וְדַל מֵבִין יַחְקְרֶנּוּ: בַּעֲלֹץ צַדִּיקִים רַבָּה תִפְאָרֶת וּבְקוּם רְשָׁעִים יְחֻפַּשׂ אָדָם: מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם: אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה: אֲרִי נֹהֵם וְדֹב שׁוֹקֵק מֹשֵׁל רָשָׁע עַל עַם דָּל: נָגִיד חֲסַר תְּבוּנוֹת וְרַב מַעֲשַׁקּוֹת (שנאי) שֹׂנֵא בֶצַע יַאֲרִיךְ יָמִים: אָדָם עָשֻׁק בְּדַם נָפֶשׁ עַד בּוֹר יָנוּס אַל יִתְמְכוּ בוֹ: הוֹלֵךְ תָּמִים יִוָּשֵׁעַ וְנֶעְקַשׁ דְּרָכַיִם יִפּוֹל בְּאֶחָת: עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם וּמְרַדֵּף רֵקִים יִשְׂבַּע רִישׁ: אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת וְאָץ לְהַעֲשִׁיר לֹא יִנָּקֶה: הַכֵּר פָּנִים לֹא טוֹב וְעַל פַּת לֶחֶם יִפְשַׁע גָּבֶר: נִבֳהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ:  מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי חֵן יִמְצָא מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן: גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְאֹמֵר אֵין פָּשַׁע חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית: רְחַב נֶפֶשׁ יְגָרֶה מָדוֹן וּבוֹטֵחַ עַל יְהוָה יְדֻשָּׁן: בּוֹטֵחַ בְּלִבּוֹ הוּא כְסִיל וְהוֹלֵךְ בְּחָכְמָה הוּא יִמָּלֵט: נוֹתֵן לָרָשׁ אֵין מַחְסוֹר וּמַעְלִים עֵינָיו רַב מְאֵרוֹת: בְּקוּם רְשָׁעִים יִסָּתֵר אָדָם וּבְאָבְדָם יִרְבּוּ צַדִּיקִים:

לימודים:

קריאה שנית:

אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה: משלי.

היראה מבורא עולם שמדריכה באלה דרכים ללכת ואלה שלא.

אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד

על דוד נאמר כך:
וַיִּבְחַר, בְּדָוִד עַבְדּוֹ; וַיִּקָּחֵהוּ, מִמִּכְלְאֹת צֹאן.
מֵאַחַר עָלוֹת, הֱבִיאוֹ: לִרְעוֹת, בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ; וּבְיִשְׂרָאֵל, נַחֲלָתוֹ.
וַיִּרְעֵם, כְּתֹם לְבָבוֹ; וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵם.
תבונות כפיו הם כתם לבבו ומשכך..
דוד המלך היה תמים עם בורא עולם, הוא היה ירא, מתוך המקום הזה הוא רעה בישראל..
גם שהוא חטא, הוא לא כיסה על עוונו.
הוא גם לא ניסה להרשיע למען יצדק..
דוד המלך חטא, נשפט ונשא בדין, בנו הומת.
גם מואב שהקריב, הקריב את בנו. למרות שאם היה חפץ בזאת הוא היה יכול להקריב כל אדם בממלכתו ולא, הקריב את בנו נושא משך זרעו. אם כבר.. אז כבר..
ובורא עולם הרג גם את בנו של פרעה.
כאמור, דוד היה ירא בורא עולם ומשכך תמים עם בורא עולם ומשכיו עבדו וחסידו של בורא עולם.

ושוב, מי קבע שמלובביץ' כדוד. משיח.

למחשבה:
לבנו כתב דוד ככה:
לִשְׁלֹמֹה:    אֱלֹהִים–מִשְׁפָּטֶיךָ, לְמֶלֶךְ תֵּן; וְצִדְקָתְךָ לְבֶן־מֶלֶךְ.
יָדִין עַמְּךָ בְצֶדֶק;    וַעֲנִיֶּיךָ בְמִשְׁפָּט.
יִשְׂאוּ הָרִים שָׁלוֹם לָעָם;    וּגְבָעוֹת, בִּצְדָקָה.
יִשְׁפֹּט, עֲנִיֵּי־עָם–יוֹשִׁיעַ, לִבְנֵי אֶבְיוֹן;    וִידַכֵּא עוֹשֵׁק.
ובהמשך:
יָחֹס, עַל־דַּל וְאֶבְיוֹן;    וְנַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים יוֹשִׁיעַ.
מִתּוֹךְ וּמֵחָמָס, יִגְאַל נַפְשָׁם;    וְיֵיקַר דָּמָם בְּעֵינָיו.

זאת תפילתו של התמים הזה לבנו, איך הוא חינך את בנו להיות מלך ואיזה מלך.

התחלנו עם המפחד תמיד, הירא מבורא עולם, ונמשיך עם זה:

וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה:

אם דוד היה תמים עם בורא עולם שאינו מכסה עוונו, הרשע הזה מתחפש כמכסה עוונו.

בַּעֲלֹץ צַדִּיקִים רַבָּה תִפְאָרֶת וּבְקוּם רְשָׁעִים יְחֻפַּשׂ אָדָם: מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם: משלי.

הרשע שמחפש עצמו לצדיק:

וּבְקוּם רְשָׁעִים יְחֻפַּשׂ אָדָם:

ובדרך זאת הוא מכסה על עוונו:

מְכַסֶּה פְשָׁעָיו

ומשכך לא יצליח.

אך אם יתוודה ויעזב, יניח לפשע שהוא אוחז בו אז:

יְרֻחָם:

השאלה אם הדוס שאינו תלמיד ישיבה שנעצר כמו כל בן ישראל שמשתמט מגיוס, הוא האדם הזה.

ומה אני אומרת, אם יונח לאדם שאינו דוס כמו שיונח לדוס באם שניהם לא רוצים להתגייס, אז אין בעיה. למה גולדנקנוף שתומך בהשתמטות מגיוס לא מגן על כל ישראל , למה החוק תופס רק לדוסים שאינם תלמידי תורה. לא פייר.

עד אז, אם את זה עוצרים אז גם את זה עוצרים.

שיהיה ברור עם ישראל לא דורש לגייס את תלמידי הישיבות ואף משלם שכרם בעבורי לימודיהם בתורה, הבעיה אם אלה שאינם תלמידי ישיבות. בענייני התורה עם ישראל על הכיף כיפאק, תראה לי עוד שמתקצב לומדי תורה. זה לא הקונפליקט.

הוא לא מתנגד ללימודי התורה, הוא מתנגד לאיפה ואיפה כשם שכתוב ומצווה עליו בתורת ישראל הקדושה.

כל נושא הקצבאות לא קשור לימין שמאל עוד לפני הליכוד העבירו להן קצבאות.

קריאה ראשונה:

בְּפֶשַׁע אֶרֶץ רַבִּים שָׂרֶיהָ וּבְאָדָם מֵבִין יֹדֵעַ כֵּן יַאֲרִיךְ: משלי- עשרים ושמונה.

בְּקוּם רְשָׁעִים יִסָּתֵר אָדָם וּבְאָבְדָם יִרְבּוּ צַדִּיקִים: משלי- עשרים ושמונה.

בַּעֲלֹץ צַדִּיקִים רַבָּה תִפְאָרֶת וּבְקוּם רְשָׁעִים יְחֻפַּשׂ אָדָם: משלי- עשרים ושמונה.

זה:

רַבִּים שָׂרֶיהָ

תולדה (סימפטום) של זה:

בְּפֶשַׁע אֶרֶץ

בעת שיש פשע רב בארץ, צריך הרבה שרים לעמוד על המשמר.

.

נוֹצֵר תּוֹרָה בֵּן מֵבִין וְרֹעֶה זוֹלְלִים יַכְלִים אָבִיו: משלי- עשרים ושמונה.

זה:

וְרֹעֶה זוֹלְלִים

הפוך לזה:

נוֹצֵר תּוֹרָה

.

מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ (ובתרבית) וְתַרְבִּית לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ: משלי- עשרים ושמונה.

מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ (ובתרבית) וְתַרְבִּית:

נשך ותרבית הם רווח יתר, הדבר לרוב מיוחס מיוחס לתחום הבנקאות, הלוואות וכו', אך גם רווח יתר, כל רווח יתר, יכול להחשב לתרבית באם הדבר נובע מתאום מחירים, קרטל, מונופול וכו'.

בסופו של יום ההון שנצבר מזה ושהוחזק על ידי זה, ימצא דרכו לאדם הזה:

לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ:

.

חָכָם בְּעֵינָיו אִישׁ עָשִׁיר וְדַל מֵבִין יַחְקְרֶנּוּ: משלי- עשרים ושמונה.

.

בַּעֲלֹץ צַדִּיקִים רַבָּה תִפְאָרֶת וּבְקוּם רְשָׁעִים יְחֻפַּשׂ אָדָם: משלי- עשרים ושמונה.

.

מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם: משלי- עשרים ושמונה.

.

נִבֳהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ: משלי- עשרים ושמונה.

אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת וְאָץ לְהַעֲשִׁיר לֹא יִנָּקֶה: משלי- עשרים ושמונה.

 

.

.