יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי:

יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ:

הבדלה בין התאמה להתערות.

האדם מושל לא רק בעצמו הוא מושל גם על אלה– וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ– זאת אומרת שיש לו אחריות משילות על אלה ובהמשך– וַיִּקַּח יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ– לעובדה זה ברור, הציווי הוא גם לשמור עליה– וּלְשָׁמְרָהּ–זאת אומרת שהאדם מושל גם באדמה וגם על כך יש לאדם אחריות משילות ומשכך נושא בדין במקרה ו…

ידוע שלאחר שהכלב מחרבן הוא עושה את התנועה הזאת של פיזור חול על החרא, את התנועה הזאת הוא עושה גם כשהוא מחרבן על החול וגם כשהוא מחרבן על המדרכה בעיר. משמע התכונה הזאת היא תכונה מולדת ואינסטנקטיווית. כי הוא עושה זאת גם על המדרכה כשאין צורך בכך.

יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי:

כנראה שמפה באה האמרה-

המרחם על רשעים סופו שיתאכזר לצדיקים.

דֶּרֶךְ אֱוִיל יָשָׁר בְּעֵינָיו וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם:

האוויל חושב שדרכו ישרה, לעומתו שומע העיצה הוא חכם, את שומע העיצה ניתן להמשיל לפתי שביקש לשמוע לעיצה כמודע שדרכו אינה נכונה, או מודע שלא השכיל נכונה ולכן הוא חכם.

חָמַד רָשָׁע מְצוֹד רָעִים וְשֹׁרֶשׁ צַדִּיקִים יִתֵּן:

חָמַד רָשָׁע מְצוֹד רָעִים

כמו סחורה גנובה.

מְצוֹד רָעִים

לעומת הרשע הצדיק,

וְשֹׁרֶשׁ צַדִּיקִים יִתֵּן:

ההפך מלוקח,

יִתֵּן:

במשמעות של אציל מאציל.

מדברים על חוק הגיוס על מי מתגייס ומי לא מבחינת מי נותן לעם, מבחינת המתנדבים בעם.. לא משנה הויכוח כרגע מי צודק ומי לא,  על המשל הזה ההבדל בין הלוקח לנותן.

אֱוִיל בַּיּוֹם יִוָּדַע כַּעְסוֹ וְכֹסֶה קָלוֹן עָרוּם:

עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם וּמְרַדֵּף רֵיקִים חֲסַר לֵב:

מִפְּרִי פִי אִישׁ יִשְׂבַּע טוֹב וּגְמוּל יְדֵי אָדָם (ישוב) יָשִׁיב לוֹ: