וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיהֹוָה בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהֹוָה מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם: בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַיהוָֹה: וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַיהוָֹה שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ: בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָֹה שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: ויקרא.
הדגשה:
אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהֹוָה
וזה דבר הקוראן אודות מועד הפסח באדיבות וויקפדיא:
(פ) אלהים יקים את דברו גם בהתקומם הבוגדים.(פא) ולא האמין במשה כי אם שבטו[37] בתוך עמו; והאחרים לא האמינו בו מפחד פרעה ושריו, פן ירעו אותם; כי פרעה השחית בארץ ויהי ממספר הבוגדים.(פב) ויאמר משה: עמי! אם מאמינים אתם באלהים, בטחו בו והיו שלמים אתו!(פג) ויענו: אך בד' בטחנו; אדוננו! אל נא תמכרנו ביד העם הבוגד!(פד) הצילנו נא ברחמיך מיד המכחשים בך!(פה) ונרא אל משה ואל אחיו לאמור: בנו בתים במצרים לעמכם והכינו בבתיכם מקום תפלה למען הפיל בו את תחנתכם; ובשר טוב למאמינים!(פו) ויאמר משה: ד', הנה הנחלת את פרעה ואת עמו פאר וכל שכיות החמדה, למען יתעו בו מדרכך; אבד נא את הונם והכבד את לבם למען לא יאמינו עד בוא אליהם גמולם הנורא!(פז) ויען ד': שמעתי את תפלתכם; התחזקו באמונתכם ואל תלכו בדרך הבערים!(פח) ונכרת את הים לפני בני ישראל; ופרעה וחילו רדפו אחריהם עד שטפמו השבלת. ויאמר פרעה: עתה ידעתי, כי אין אל מבלעדי אלהי ישראל; ואני מאמין בו[38]!
זאת אומרת שקוראן מהלל ומשבח את בורא עולם על הניסים והנפלאות שעשה לישראל ביד משה ואהרן.
למוסלם אני אומרת, מועד הפסח וחג המצות שעם ישראל מקיים בארצו בעת הזאת הוא מועד בורא עולם שהמוסלם מכיר בו כמועד קודש, לא נכון למוסלם לפתוח במלחמה בישראל בעת קודש זאת.
אומרים על תורתינו שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.
דבר קוראן זה הנלמד מתורת ישראל ושרשום בקוראן גם הוא נתיב לשלום עם בני דודינו ישמעאל וחבריו הפרסים שקיבלו את הקוראן כתורה להם.
יש סתירה של הקוראן ברצונם של אלה להכחיד את ישראל.
האמונה באל האחד היא זאת שתביא שלום למאמינים הישראלים ולמאמינים המוסלמים.
(הדברים האמורים גם לנוצרים).
שגם הם קוראים מספר מלכים:
וְעַתָּ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל יֵאָ֤מֶן נָא֙ (דבריך) דְּבָ֣רְךָ֔ אֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֔רְתָּ לְעַבְדְּךָ֖ דָּוִ֥ד אָבִֽי: כִּ֚י הַֽאֻמְנָ֔ם יֵשֵׁ֥ב אֱלֹהִ֖ים עַל–הָאָ֑רֶץ הִ֠נֵּה הַשָּׁמַ֜יִם וּשְׁמֵ֤י הַשָּׁמַ֙יִם֙ לֹ֣א יְכַלְכְּל֔וּךָ אַ֕ף כִּֽי–הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר בָּנִֽיתִי: וּפָנִ֜יתָ אֶל–תְּפִלַּ֧ת עַבְדְּךָ֛ וְאֶל–תְּחִנָּת֖וֹ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑י לִשְׁמֹ֤עַ אֶל–הָֽרִנָּה֙ וְאֶל–הַתְּפִלָּ֔ה אֲשֶׁ֧ר עַבְדְּךָ֛ מִתְפַּלֵּ֥ל לְפָנֶ֖יךָ הַיּֽוֹם: לִהְיוֹת֩ עֵינֶ֨ךָ פְתֻח֜וֹת אֶל–הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ לַ֣יְלָה וָי֔וֹם אֶל–הַ֨מָּק֔וֹם אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְתָּ יִהְיֶ֥ה שְׁמִ֖י שָׁ֑ם לִשְׁמֹ֙עַ֙ אֶל–הַתְּפִלָּ֔ה אֲשֶׁ֣ר יִתְפַּלֵּ֣ל עַבְדְּךָ֔ אֶל–הַמָּק֖וֹם הַזֶּֽה: וְשָׁ֨מַעְתָּ֜ אֶל–תְּחִנַּ֤ת עַבְדְּךָ֙ וְעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יִֽתְפַּֽלְל֖וּ אֶל–הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וְ֠אַתָּה תִּשְׁמַ֞ע אֶל–מְק֤וֹם שִׁבְתְּךָ֙ אֶל–הַשָּׁמַ֔יִם וְשָׁמַעְתָּ֖ וְסָלָֽחְתָּ: אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר יֶחֱטָ֥א אִישׁ֙ לְרֵעֵ֔הוּ וְנָֽשָׁא–ב֥וֹ אָלָ֖ה לְהַֽאֲלֹת֑וֹ וּבָ֗א אָלָ֛ה לִפְנֵ֥י מִֽזְבַּחֲךָ֖ בַּבַּ֥יִת הַזֶּֽה: וְאַתָּ֣ה | תִּשְׁמַ֣ע הַשָּׁמַ֗יִם וְעָשִׂ֙יתָ֙ וְשָׁפַטְתָּ֣ אֶת–עֲבָדֶ֔יךָ לְהַרְשִׁ֣יעַ רָשָׁ֔ע לָתֵ֥ת דַּרְכּ֖וֹ בְּרֹאשׁ֑וֹ וּלְהַצְדִּ֣יק צַדִּ֔יק לָ֥תֶת ל֖וֹ כְּצִדְקָתֽוֹ: בְּֽהִנָּגֵ֞ף עַמְּךָ֧ יִשְׂרָאֵ֛ל לִפְנֵ֥י אוֹיֵ֖ב אֲשֶׁ֣ר יֶחֶטְאוּ–לָ֑ךְ וְשָׁ֤בוּ אֵלֶ֙יךָ֙ וְהוֹד֣וּ אֶת–שְׁמֶ֔ךָ וְהִֽתְפַּֽלְל֧וּ וְהִֽתְחַנְּנ֛וּ אֵלֶ֖יךָ בַּבַּ֥יִת הַזֶּֽה: וְאַתָּה֙ תִּשְׁמַ֣ע הַשָּׁמַ֔יִם וְסָ֣לַחְתָּ֔ לְחַטַּ֖את עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל וַהֲשֵֽׁבֹתָם֙ אֶל–הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תָּ לַאֲבוֹתָֽם: בְּהֵעָצֵ֥ר שָׁמַ֛יִם וְלֹא–יִהְיֶ֥ה מָטָ֖ר כִּ֣י יֶחֶטְאוּ–לָ֑ךְ וְהִֽתְפַּֽלְל֞וּ אֶל–הַמָּק֤וֹם הַזֶּה֙ וְהוֹד֣וּ אֶת–שְׁמֶ֔ךָ וּמֵחַטָּאתָ֥ם יְשׁוּב֖וּן כִּ֥י תַעֲנֵֽם: וְאַתָּ֣ה | תִּשְׁמַ֣ע הַשָּׁמַ֗יִם וְסָ֨לַחְתָּ֜ לְחַטַּ֤את עֲבָדֶ֙יךָ֙ וְעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י תוֹרֵ֛ם אֶת–הַדֶּ֥רֶךְ הַטּוֹבָ֖ה אֲשֶׁ֣ר יֵֽלְכוּ–בָ֑הּ וְנָתַתָּ֤ה מָטָר֙ עַל–אַרְצְךָ֔ אֲשֶׁר–נָתַ֥תָּה לְעַמְּךָ֖ לְנַחֲלָֽה: רָעָ֞ב כִּֽי–יִהְיֶ֣ה בָאָ֗רֶץ דֶּ֣בֶר כִּֽי–יִ֠הְיֶה שִׁדָּפ֨וֹן יֵרָק֜וֹן אַרְבֶּ֤ה חָסִיל֙ כִּ֣י יִהְיֶ֔ה כִּ֧י יָֽצַר–ל֛וֹ אֹיְב֖וֹ בְּאֶ֣רֶץ שְׁעָרָ֑יו כָּל–נֶ֖גַע כָּֽל–מַחֲלָֽה: כָּל–תְּפִלָּ֣ה כָל–תְּחִנָּ֗ה אֲשֶׁ֤ר תִֽהְיֶה֙ לְכָל–הָ֣אָדָ֔ם לְכֹ֖ל עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֣ר יֵדְע֗וּן אִ֚ישׁ נֶ֣גַע לְבָב֔וֹ וּפָרַ֥שׂ כַּפָּ֖יו אֶל–הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה: וְ֠אַתָּה תִּשְׁמַ֨ע הַשָּׁמַ֜יִם מְכ֤וֹן שִׁבְתֶּ֙ךָ֙ וְסָלַחְתָּ֣ וְעָשִׂ֔יתָ וְנָתַתָּ֤ לָאִישׁ֙ כְּכָל–דְּרָכָ֔יו אֲשֶׁ֥ר תֵּדַ֖ע אֶת–לְבָב֑וֹ כִּֽי–אַתָּ֤ה יָדַ֙עְתָּ֙ לְבַדְּךָ֔ אֶת–לְבַ֖ב כָּל–בְּנֵ֥י הָאָדָֽם: לְמַ֙עַן֙ יִֽרָא֔וּךָ כָּל–הַ֨יָּמִ֔ים אֲשֶׁר–הֵ֥ם חַיִּ֖ים עַל–פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תָּה לַאֲבֹתֵֽינוּ: וְגַם֙ אֶל–הַנָּכְרִ֔י אֲשֶׁ֛ר לֹא–מֵעַמְּךָ֥ יִשְׂרָאֵ֖ל ה֑וּא וּבָ֛א מֵאֶ֥רֶץ רְחוֹקָ֖ה לְמַ֥עַן שְׁמֶֽךָ: כִּ֤י יִשְׁמְעוּן֙ אֶת–שִׁמְךָ֣ הַגָּד֔וֹל וְאֶת–יָֽדְךָ֙ הַֽחֲזָקָ֔ה וּֽזְרֹעֲךָ֖ הַנְּטוּיָ֑ה וּבָ֥א וְהִתְפַּלֵּ֖ל אֶל–הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה: אַתָּ֞ה תִּשְׁמַ֤ע הַשָּׁמַ֙יִם֙ מְכ֣וֹן שִׁבְתֶּ֔ךָ וְעָשִׂ֕יתָ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר–יִקְרָ֥א אֵלֶ֖יךָ הַנָּכְרִ֑י לְמַ֣עַן יֵדְעוּן֩ כָּל–עַמֵּ֨י הָאָ֜רֶץ אֶת–שְׁמֶ֗ךָ לְיִרְאָ֤ה אֹֽתְךָ֙ כְּעַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֔ל וְלָדַ֕עַת כִּי–שִׁמְךָ֣ נִקְרָ֔א עַל–הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר בָּנִֽיתִי: מלכים.
וְגַם֙ אֶל–הַנָּכְרִ֔י אֲשֶׁ֛ר לֹא–מֵעַמְּךָ֥ יִשְׂרָאֵ֖ל ה֑וּא וּבָ֛א מֵאֶ֥רֶץ רְחוֹקָ֖ה לְמַ֥עַן שְׁמֶֽךָ: כִּ֤י יִשְׁמְעוּן֙ אֶת–שִׁמְךָ֣ הַגָּד֔וֹל וְאֶת–יָֽדְךָ֙ הַֽחֲזָקָ֔ה וּֽזְרֹעֲךָ֖ הַנְּטוּיָ֑ה וּבָ֥א וְהִתְפַּלֵּ֖ל אֶל–הַבַּ֥יִת הַזֶּֽה:
ככתוב בקוראן:
כי אין אל מבלעדי אלהי ישראל; ואני מאמין בו: