וַיֹּ֨אמֶר יִפְתָּ֜ח אֶל–זִקְנֵ֣י גִלְעָ֗ד אִם–מְשִׁיבִ֨ים אַתֶּ֤ם אוֹתִי֙ לְהִלָּחֵם֙ בִּבְנֵ֣י עַמּ֔וֹן וְנָתַ֧ן יְהוָ֛ה אוֹתָ֖ם לְפָנָ֑י אָנֹכִ֕י אֶהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לְרֹֽאשׁ: וַיֹּאמְר֥וּ זִקְנֵֽי–גִלְעָ֖ד אֶל–יִפְתָּ֑ח יְהוָ֗ה יִהְיֶ֤ה שֹׁמֵ֙עַ֙ בֵּֽינוֹתֵ֔ינוּ אִם–לֹ֥א כִדְבָרְךָ֖ כֵּ֥ן נַעֲשֶֽׂה: וַיֵּ֤לֶךְ יִפְתָּח֙ עִם–זִקְנֵ֣י גִלְעָ֔ד וַיָּשִׂ֨ימוּ הָעָ֥ם אוֹת֛וֹ עֲלֵיהֶ֖ם לְרֹ֣אשׁ וּלְקָצִ֑ין וַיְדַבֵּ֨ר יִפְתָּ֧ח אֶת–כָּל–דְּבָרָ֛יו לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה בַּמִּצְפָּֽה: וַיִּשְׁלַ֤ח יִפְתָּח֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל–מֶ֥לֶךְ בְּנֵֽי–עַמּ֖וֹן לֵאמֹ֑ר מַה–לִּ֣י וָלָ֔ךְ כִּֽי–בָ֥אתָ אֵלַ֖י לְהִלָּחֵ֥ם בְּאַרְצִֽי: וַיֹּאמֶר֩ מֶ֨לֶךְ בְּנֵי–עַמּ֜וֹן אֶל–מַלְאֲכֵ֣י יִפְתָּ֗ח כִּֽי–לָקַ֨ח יִשְׂרָאֵ֤ל אֶת–אַרְצִי֙ בַּעֲלוֹת֣וֹ מִמִּצְרַ֔יִם מֵאַרְנ֥וֹן וְעַד–הַיַּבֹּ֖ק וְעַד–הַיַּרְדֵּ֑ן וְעַתָּ֕ה הָשִׁ֥יבָה אֶתְהֶ֖ן בְּשָׁלֽוֹם: וַיּ֥וֹסֶף ע֖וֹד יִפְתָּ֑ח וַיִּשְׁלַח֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל–מֶ֖לֶךְ בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֖ה אָמַ֣ר יִפְתָּ֑ח לֹֽא–לָקַ֤ח יִשְׂרָאֵל֙ אֶת–אֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב וְאֶת–אֶ֖רֶץ בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: כִּ֖י בַּעֲלוֹתָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם וַיֵּ֨לֶךְ יִשְׂרָאֵ֤ל בַּמִּדְבָּר֙ עַד–יַם–ס֔וּף וַיָּבֹ֖א קָדֵֽשָׁה: וַיִּשְׁלַ֣ח יִשְׂרָאֵ֣ל מַלְאָכִ֣ים | אֶל–מֶלֶךְ֩ אֱד֨וֹם | לֵאמֹ֜ר אֶעְבְּרָה–נָּ֣א בְאַרְצֶ֗ךָ וְלֹ֤א שָׁמַע֙ מֶ֣לֶךְ אֱד֔וֹם וְגַ֨ם אֶל–מֶ֧לֶךְ מוֹאָ֛ב שָׁלַ֖ח וְלֹ֣א אָבָ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקָדֵֽשׁ: וַיֵּ֣לֶךְ בַּמִּדְבָּ֗ר וַיָּ֜סָב אֶת–אֶ֤רֶץ אֱדוֹם֙ וְאֶת–אֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב וַיָּבֹ֤א מִמִּזְרַח–שֶׁ֙מֶשׁ֙ לְאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב וַֽיַּחֲנ֖וּן בְּעֵ֣בֶר אַרְנ֑וֹן וְלֹא–בָ֙אוּ֙ בִּגְב֣וּל מוֹאָ֔ב כִּ֥י אַרְנ֖וֹן גְּב֥וּל מוֹאָֽב: וַיִּשְׁלַ֤ח יִשְׂרָאֵל֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל–סִיח֥וֹן מֶֽלֶךְ–הָאֱמֹרִ֖י מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֑וֹן וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל נַעְבְּרָה–נָּ֥א בְאַרְצְךָ֖ עַד–מְקוֹמִֽי: וְלֹא–הֶאֱמִ֨ין סִיח֤וֹן אֶת–יִשְׂרָאֵל֙ עֲבֹ֣ר בִּגְבֻל֔וֹ וַיֶּאֱסֹ֤ף סִיחוֹן֙ אֶת–כָּל–עַמּ֔וֹ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּיָ֑הְצָה וַיִּלָּ֖חֶם עִם–יִשְׂרָאֵֽל: וַ֠יִּתֵּן יְהוָ֨ה אֱלֹהֵֽי–יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת–סִיח֧וֹן וְאֶת–כָּל–עַמּ֛וֹ בְּיַ֥ד יִשְׂרָאֵ֖ל וַיַּכּ֑וּם וַיִּירַשׁ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֚ת כָּל–אֶ֣רֶץ הָאֱמֹרִ֔י יוֹשֵׁ֖ב הָאָ֥רֶץ הַהִֽיא: וַיִּ֣ירְשׁ֔וּ אֵ֖ת כָּל–גְּב֣וּל הָאֱמֹרִ֑י מֵֽאַרְנוֹן֙ וְעַד–הַיַּבֹּ֔ק וּמִן–הַמִּדְבָּ֖ר וְעַד–הַיַּרְדֵּֽן: וְעַתָּ֞ה יְהוָ֣ה | אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הוֹרִישׁ֙ אֶת–הָ֣אֱמֹרִ֔י מִפְּנֵ֖י עַמּ֣וֹ יִשְׂרָאֵ֑ל וְאַתָּ֖ה תִּירָשֶֽׁנּוּ: הֲלֹ֞א אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר יוֹרִֽישְׁךָ֛ כְּמ֥וֹשׁ אֱלֹהֶ֖יךָ אוֹת֥וֹ תִירָ֑שׁ וְאֵת֩ כָּל–אֲשֶׁ֨ר הוֹרִ֜ישׁ יְהוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ מִפָּנֵ֖ינוּ אוֹת֥וֹ נִירָֽשׁ: וְעַתָּ֗ה הֲט֥וֹב טוֹב֙ אַתָּ֔ה מִבָּלָ֥ק בֶּן–צִפּ֖וֹר מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֑ב הֲר֥וֹב רָב֙ עִם–יִשְׂרָאֵ֔ל אִם–נִלְחֹ֥ם נִלְחַ֖ם בָּֽם: בְּשֶׁ֣בֶת יִ֠שְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּ֨וֹן וּבִבְנוֹתֶ֜יהָ וּבְעַרְע֣וֹר וּבִבְנוֹתֶ֗יהָ וּבְכָל–הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ עַל–יְדֵ֣י אַרְנ֔וֹן שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ לֹֽא–הִצַּלְתֶּ֖ם בָּעֵ֥ת הַהִֽיא: וְאָֽנֹכִי֙ לֹֽא–חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ וְאַתָּ֞ה עֹשֶׂ֥ה אִתִּ֛י רָעָ֖ה לְהִלָּ֣חֶם בִּ֑י יִשְׁפֹּ֨ט יְהוָ֤ה הַשֹּׁפֵט֙ הַיּ֔וֹם בֵּ֚ין בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּבֵ֖ין בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: וְלֹ֣א שָׁמַ֔ע מֶ֖לֶךְ בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן אֶל–דִּבְרֵ֣י יִפְתָּ֔ח אֲשֶׁ֥ר שָׁלַ֖ח אֵלָֽיו: וַתְּהִ֤י עַל–יִפְתָּח֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה וַיַּעֲבֹ֥ר אֶת–הַגִּלְעָ֖ד וְאֶת–מְנַשֶּׁ֑ה וַֽיַּעֲבֹר֙ אֶת–מִצְפֵּ֣ה גִלְעָ֔ד וּמִמִּצְפֵּ֣ה גִלְעָ֔ד עָבַ֖ר בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: שֹׁפְטִים- פרשת תּוֹלָ֧ע, יָאִ֖יר, יִפְתָּ֣ח, אִבְצָ֖ן, אֵיל֖וֹן וְעַבְדּ֥וֹן:
לפני שאכתוב בדבר, בני עמון הצרו על ישראל פה ומפה כבתחילת הפרשה:
וַיָּקָם֩ אַחֲרֵ֨י אֲבִימֶ֜לֶךְ לְהוֹשִׁ֣יעַ אֶת–יִשְׂרָאֵ֗ל תּוֹלָ֧ע בֶּן–פּוּאָ֛ה בֶּן–דּוֹד֖וֹ אִ֣ישׁ יִשָּׂשכָ֑ר וְהֽוּא–יֹשֵׁ֥ב בְּשָׁמִ֖יר בְּהַ֥ר אֶפְרָֽיִם: וַיִּשְׁפֹּט֙ אֶת–יִשְׂרָאֵ֔ל עֶשְׂרִ֥ים וְשָׁלֹ֖שׁ שָׁנָ֑ה וַיָּ֖מָת וַיִּקָּבֵ֥ר בְּשָׁמִֽיר: וַיָּ֣קָם אַחֲרָ֔יו יָאִ֖יר הַגִּלְעָדִ֑י וַיִּשְׁפֹּט֙ אֶת–יִשְׂרָאֵ֔ל עֶשְׂרִ֥ים וּשְׁתַּ֖יִם שָׁנָֽה: וַֽיְהִי–ל֞וֹ שְׁלֹשִׁ֣ים בָּנִ֗ים רֹֽכְבִים֙ עַל–שְׁלֹשִׁ֣ים עֲיָרִ֔ים וּשְׁלֹשִׁ֥ים עֲיָרִ֖ים לָהֶ֑ם לָהֶ֞ם יִקְרְא֣וּ | חַוֹּ֣ת יָאִ֗יר עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּאֶ֥רֶץ הַגִּלְעָֽד: וַיָּ֣מָת יָאִ֔יר וַיִּקָּבֵ֖ר בְּקָמֽוֹן: וַיֹּסִ֣פוּ | בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לַעֲשׂ֣וֹת הָרַע֮ בְּעֵינֵ֣י יְהוָה֒ וַיַּעַבְד֣וּ אֶת–הַבְּעָלִ֣ים וְאֶת–הָעַשְׁתָּר֡וֹת וְאֶת–אֱלֹהֵ֣י אֲרָם֩ וְאֶת–אֱלֹהֵ֨י צִיד֜וֹן וְאֵ֣ת | אֱלֹהֵ֣י מוֹאָ֗ב וְאֵת֙ אֱלֹהֵ֣י בְנֵי–עַמּ֔וֹן וְאֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיַּעַזְב֥וּ אֶת–יְהוָ֖ה וְלֹ֥א עֲבָדֽוּהוּ: וַיִּֽחַר–אַ֥ף יְהוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּמְכְּרֵם֙ בְּיַד–פְּלִשְׁתִּ֔ים וּבְיַ֖ד בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: וַֽיִּרְעֲצ֤וּ וַיְרֹֽצְצוּ֙ אֶת–בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּשָּׁנָ֖ה הַהִ֑יא שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֜ה שָׁנָ֗ה אֶֽת–כָּל–בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁר֙ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן בְּאֶ֥רֶץ הָאֱמֹרִ֖י אֲשֶׁ֥ר בַּגִּלְעָֽד: וַיַּעַבְר֤וּ בְנֵֽי–עַמּוֹן֙ אֶת–הַיַּרְדֵּ֔ן לְהִלָּחֵ֛ם גַּם–בִּיהוּדָ֥ה וּבְבִנְיָמִ֖ין וּבְבֵ֣ית אֶפְרָ֑יִם וַתֵּ֥צֶר לְיִשְׂרָאֵ֖ל מְאֹֽד: וַֽיִּזְעֲקוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל–יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר חָטָ֣אנוּ לָ֔ךְ וְכִ֤י עָזַ֙בְנוּ֙ אֶת–אֱלֹהֵ֔ינוּ וַֽנַּעֲבֹ֖ד אֶת–הַבְּעָלִֽים: וַ֥יֹּאמֶר יְהוָ֖ה אֶל–בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל הֲלֹ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ וּמִן–הָ֣אֱמֹרִ֔י וּמִן–בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן וּמִן–פְּלִשְׁתִּֽים: וְצִידוֹנִ֤ים וַֽעֲמָלֵק֙ וּמָע֔וֹן לָחֲצ֖וּ אֶתְכֶ֑ם וַתִּצְעֲק֣וּ אֵלַ֔י וָאוֹשִׁ֥יעָה אֶתְכֶ֖ם מִיָּדָֽם: וְאַתֶּם֙ עֲזַבְתֶּ֣ם אוֹתִ֔י וַתַּעַבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים לָכֵ֥ן לֹֽא–אוֹסִ֖יף לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶתְכֶֽם: לְכ֗וּ וְזַֽעֲקוּ֙ אֶל–הָ֣אֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם בָּ֑ם הֵ֛מָּה יוֹשִׁ֥יעוּ לָכֶ֖ם בְּעֵ֥ת צָרַתְכֶֽם: וַיֹּאמְר֨וּ בְנֵי–יִשְׂרָאֵ֤ל אֶל–יְהוָה֙ חָטָ֔אנוּ עֲשֵׂה–אַתָּ֣ה לָ֔נוּ כְּכָל–הַטּ֖וֹב בְּעֵינֶ֑יךָ אַ֛ךְ הַצִּילֵ֥נוּ נָ֖א הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: וַיָּסִ֜ירוּ אֶת–אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ מִקִּרְבָּ֔ם וַיַּעַבְד֖וּ אֶת–יְהוָ֑ה וַתִּקְצַ֥ר נַפְשׁ֖וֹ בַּעֲמַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל: שֹׁפְטִים- פרשת תּוֹלָ֧ע, יָאִ֖יר, יִפְתָּ֣ח, אִבְצָ֖ן, אֵיל֖וֹן וְעַבְדּ֥וֹן:
בורא עולם הקים את בני עמון על ישראל, חיזק את בני עמון במלחמתו עם ישראל וזאת בעת שחטאו, בעת הזאת התרחש עוד סיפור שהוא למעשה מזכיר את סיפור יוסף ואחיו שכמו במקרה יוסף ואחיו שמכרו אותו ושבסופו של יום בעת רעב אחי יוסף השתחוו לו, כך עם יפתח שבתחילת הדרך אחיו נידו אותו ובסופו של יום גם הם פנו אליו לתשועה וגם הוא כמו יוסף היה ראש לאחיו:
שני הסיפורים שזורים בהקבלה שסיפור ישראל שחטא לבורא עולם ומשכך גברו עליו אויביו ומשכך זעק לבורא עולם כך גם אחי יפתח שגרשו אותו ובסופו של יום פנו אליו להיות המושיע, המנהיג להוביל במלחמה עם הצרים על ישראל:
כל הדברים המובאים בטבלה משֹׁפְטִים- פרשת תּוֹלָ֧ע, יָאִ֖יר, יִפְתָּ֣ח, אִבְצָ֖ן, אֵיל֖וֹן וְעַבְדּ֥וֹן:
קורות חטא ישראל שנטשו את בורא עולם:
|
קורות בני גלעד שגרשו את יפתח הגלעדי אחיהם בן האשה האחרת:
|
וַיֹּסִ֣פוּ | בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לַעֲשׂ֣וֹת הָרַע֮ בְּעֵינֵ֣י יְהוָה֒ וַיַּעַבְד֣וּ אֶת–הַבְּעָלִ֣ים וְאֶת–הָעַשְׁתָּר֡וֹת וְאֶת–אֱלֹהֵ֣י אֲרָם֩ וְאֶת–אֱלֹהֵ֨י צִיד֜וֹן וְאֵ֣ת | אֱלֹהֵ֣י מוֹאָ֗ב וְאֵת֙ אֱלֹהֵ֣י בְנֵי–עַמּ֔וֹן וְאֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיַּעַזְב֥וּ אֶת–יְהוָ֖ה וְלֹ֥א עֲבָדֽוּהוּ:
|
וְיִפְתָּ֣ח הַגִּלְעָדִ֗י הָיָה֙ גִּבּ֣וֹר חַ֔יִל וְה֖וּא בֶּן–אִשָּׁ֣ה זוֹנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד גִּלְעָ֖ד אֶת–יִפְתָּֽח: וַתֵּ֧לֶד אֵֽשֶׁת–גִּלְעָ֛ד ל֖וֹ בָּנִ֑ים וַיִּגְדְּל֨וּ בְֽנֵי–הָאִשָּׁ֜ה וַיְגָרְשׁ֣וּ אֶת–יִפְתָּ֗ח וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֹֽא–תִנְחַ֣ל בְּבֵית–אָבִ֔ינוּ כִּ֛י בֶּן–אִשָּׁ֥ה אַחֶ֖רֶת אָֽתָּה: וַיִּבְרַ֤ח יִפְתָּח֙ מִפְּנֵ֣י אֶחָ֔יו וַיֵּ֖שֶׁב בְּאֶ֣רֶץ ט֑וֹב וַיִּֽתְלַקְּט֤וּ אֶל–יִפְתָּח֙ אֲנָשִׁ֣ים רֵיקִ֔ים וַיֵּצְא֖וּ עִמּֽוֹ:
|
וַיִּֽחַר–אַ֥ף יְהוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּמְכְּרֵם֙ בְּיַד–פְּלִשְׁתִּ֔ים וּבְיַ֖ד בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: וַֽיִּרְעֲצ֤וּ וַיְרֹֽצְצוּ֙ אֶת–בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּשָּׁנָ֖ה הַהִ֑יא שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֜ה שָׁנָ֗ה אֶֽת–כָּל–בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁר֙ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן בְּאֶ֥רֶץ הָאֱמֹרִ֖י אֲשֶׁ֥ר בַּגִּלְעָֽד: וַיַּעַבְר֤וּ בְנֵֽי–עַמּוֹן֙ אֶת–הַיַּרְדֵּ֔ן לְהִלָּחֵ֛ם גַּם–בִּיהוּדָ֥ה וּבְבִנְיָמִ֖ין וּבְבֵ֣ית אֶפְרָ֑יִם וַתֵּ֥צֶר לְיִשְׂרָאֵ֖ל מְאֹֽד:
|
וַיְהִ֖י מִיָּמִ֑ים וַיִּלָּחֲמ֥וּ בְנֵֽי–עַמּ֖וֹן עִם–יִשְׂרָאֵֽל: וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁר–נִלְחֲמ֥וּ בְנֵֽי–עַמּ֖וֹן עִם–יִשְׂרָאֵ֑ל:
|
וַֽיִּזְעֲקוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל–יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר חָטָ֣אנוּ לָ֔ךְ וְכִ֤י עָזַ֙בְנוּ֙ אֶת–אֱלֹהֵ֔ינוּ וַֽנַּעֲבֹ֖ד אֶת–הַבְּעָלִֽים:
|
וַיֵּֽלְכוּ֙ זִקְנֵ֣י גִלְעָ֔ד לָקַ֥חַת אֶת–יִפְתָּ֖ח מֵאֶ֥רֶץ טֽוֹב: וַיֹּאמְר֣וּ לְיִפְתָּ֔ח לְכָ֕ה וְהָיִ֥יתָה לָּ֖נוּ לְקָצִ֑ין וְנִֽלָּחֲמָ֖ה בִּבְנֵ֥י עַמּֽוֹן:
|
וַ֥יֹּאמֶר יְהוָ֖ה אֶל–בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל הֲלֹ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ וּמִן–הָ֣אֱמֹרִ֔י וּמִן–בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן וּמִן–פְּלִשְׁתִּֽים: וְצִידוֹנִ֤ים וַֽעֲמָלֵק֙ וּמָע֔וֹן לָחֲצ֖וּ אֶתְכֶ֑ם וַתִּצְעֲק֣וּ אֵלַ֔י וָאוֹשִׁ֥יעָה אֶתְכֶ֖ם מִיָּדָֽם: וְאַתֶּם֙ עֲזַבְתֶּ֣ם אוֹתִ֔י וַתַּעַבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים לָכֵ֥ן לֹֽא–אוֹסִ֖יף לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶתְכֶֽם: לְכ֗וּ וְזַֽעֲקוּ֙ אֶל–הָ֣אֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם בָּ֑ם הֵ֛מָּה יוֹשִׁ֥יעוּ לָכֶ֖ם בְּעֵ֥ת צָרַתְכֶֽם:
|
וַיֹּ֤אמֶר יִפְתָּח֙ לְזִקְנֵ֣י גִלְעָ֔ד הֲלֹ֤א אַתֶּם֙ שְׂנֵאתֶ֣ם אוֹתִ֔י וַתְּגָרְשׁ֖וּנִי מִבֵּ֣ית אָבִ֑י וּמַדּ֜וּעַ בָּאתֶ֤ם אֵלַי֙ עַ֔תָּה כַּאֲשֶׁ֖ר צַ֥ר לָכֶֽם:
|
וַיֹּאמְר֨וּ בְנֵי–יִשְׂרָאֵ֤ל אֶל–יְהוָה֙ חָטָ֔אנוּ עֲשֵׂה–אַתָּ֣ה לָ֔נוּ כְּכָל–הַטּ֖וֹב בְּעֵינֶ֑יךָ אַ֛ךְ הַצִּילֵ֥נוּ נָ֖א הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: וַיָּסִ֜ירוּ אֶת–אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ מִקִּרְבָּ֔ם וַיַּעַבְד֖וּ אֶת–יְהוָ֑ה וַתִּקְצַ֥ר נַפְשׁ֖וֹ בַּעֲמַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל:
|
וַיֹּאמְרוּ֩ זִקְנֵ֨י גִלְעָ֜ד אֶל–יִפְתָּ֗ח לָכֵן֙ עַתָּה֙ שַׁ֣בְנוּ אֵלֶ֔יךָ וְהָלַכְתָּ֣ עִמָּ֔נוּ וְנִלְחַמְתָּ֖ בִּבְנֵ֣י עַמּ֑וֹן וְהָיִ֤יתָ לָּ֙נוּ֙ לְרֹ֔אשׁ לְכֹ֖ל יֹשְׁבֵ֥י גִלְעָֽד: וַיֹּ֨אמֶר יִפְתָּ֜ח אֶל–זִקְנֵ֣י גִלְעָ֗ד אִם–מְשִׁיבִ֨ים אַתֶּ֤ם אוֹתִי֙ לְהִלָּחֵם֙ בִּבְנֵ֣י עַמּ֔וֹן וְנָתַ֧ן יְהוָ֛ה אוֹתָ֖ם לְפָנָ֑י אָנֹכִ֕י אֶהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לְרֹֽאשׁ: וַיֹּאמְר֥וּ זִקְנֵֽי–גִלְעָ֖ד אֶל–יִפְתָּ֑ח יְהוָ֗ה יִהְיֶ֤ה שֹׁמֵ֙עַ֙ בֵּֽינוֹתֵ֔ינוּ אִם–לֹ֥א כִדְבָרְךָ֖ כֵּ֥ן נַעֲשֶֽׂה:
|
|
צריך לחשוב על הדבר מהבחינה שיש אי אישור של הגויים במקום שישראל מפר ברית עם בורא עולם שהוריש לו את הארץ ומשכך ערעור על זכויות הירושה הזאת על תנאיה בעת שישראל עזב את בורא עולם. שהפרת הברית עם בורא עולם פתחה למעשה את הברית להפרת הברית מהצד השני, אם אתה לא עומד בהסכם יש אישור לערער על זכותך בהסכם זה וזאת בדרך שבורא עולם מקים עלינו צר שעת הזאת חזק מעמנו וזאת עד התשועה, גם אחיושל יפתח היו כמפרי ברית, גם יפתח היה הבן של אבא שלהם ובידיים של זה כמו ידיו של יוסף, שם בורא עולם את התשועה לישראל בנצחון על עמון שבורא עולם חיזק אותו לעומת ישראל.
לפני המלחמה עם עמון יפתח בא אליו בשלום מלך עמון טען ששטח סיחון שהתנחלו בו הראובני , הגדי וחצי שבט המנשה בגדה המזרחית של הירדן, הוא שטח שלו ויפתח הוכיח אותו בדבר הבורא אודות ירושת הארץ, זאת היתה מפת חלוקת השטח כדבר הבורא, תוך שהוא מזכיר למלך עמון את דבר הבורא גם בענינו, לבני לוט יש הבטחה, יש ירושה, במקרה הזה רצה מלך עמון להרחיב את השטח שלו וסרב להצעת השלום של יפתח ולא שמע אליו כלא מקבל את דבר הבורא בענין ירושת הארץ וירושות העמים שבורא עולם הבטיח גם להם.
וְלֹ֣א שָׁמַ֔ע מֶ֖לֶךְ בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן אֶל–דִּבְרֵ֣י יִפְתָּ֔ח אֲשֶׁ֥ר שָׁלַ֖ח אֵלָֽיו:
במקרה הזה, ישראל תקנו טעות, ומשכך זכו לתשועה לעומתם עמון עשה טעות שהחלישה אותו ולמעשה חדל עמון לערוץ בישראל. נכון, כיד מכה שבורא עולם חיזק אותה לעומתינו יען כי ישראל חטא, הטעות של עמון היא טעות איסטרטגית כפי שיוסבר בהמשך:
דברי בני ישראל ויפתח: |
דברי בני עמון ויפתח: |
וְיִפְתָּ֣ח הַגִּלְעָדִ֗י הָיָה֙ גִּבּ֣וֹר חַ֔יִל וְה֖וּא בֶּן–אִשָּׁ֣ה זוֹנָ֑ה וַיּ֥וֹלֶד גִּלְעָ֖ד אֶת–יִפְתָּֽח: וַתֵּ֧לֶד אֵֽשֶׁת–גִּלְעָ֛ד ל֖וֹ בָּנִ֑ים וַיִּגְדְּל֨וּ בְֽנֵי–הָאִשָּׁ֜ה וַיְגָרְשׁ֣וּ אֶת–יִפְתָּ֗ח וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֹֽא–תִנְחַ֣ל בְּבֵית–אָבִ֔ינוּ כִּ֛י בֶּן–אִשָּׁ֥ה אַחֶ֖רֶת אָֽתָּה: וַיִּבְרַ֤ח יִפְתָּח֙ מִפְּנֵ֣י אֶחָ֔יו וַיֵּ֖שֶׁב בְּאֶ֣רֶץ ט֑וֹב וַיִּֽתְלַקְּט֤וּ אֶל–יִפְתָּח֙ אֲנָשִׁ֣ים רֵיקִ֔ים וַיֵּצְא֖וּ עִמּֽוֹ: וַיְהִ֖י מִיָּמִ֑ים וַיִּלָּחֲמ֥וּ בְנֵֽי–עַמּ֖וֹן עִם–יִשְׂרָאֵֽל: וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁר–נִלְחֲמ֥וּ בְנֵֽי–עַמּ֖וֹן עִם–יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּֽלְכוּ֙ זִקְנֵ֣י גִלְעָ֔ד לָקַ֥חַת אֶת–יִפְתָּ֖ח מֵאֶ֥רֶץ טֽוֹב: וַיֹּאמְר֣וּ לְיִפְתָּ֔ח לְכָ֕ה וְהָיִ֥יתָה לָּ֖נוּ לְקָצִ֑ין וְנִֽלָּחֲמָ֖ה בִּבְנֵ֥י עַמּֽוֹן: וַיֹּ֤אמֶר יִפְתָּח֙ לְזִקְנֵ֣י גִלְעָ֔ד הֲלֹ֤א אַתֶּם֙ שְׂנֵאתֶ֣ם אוֹתִ֔י וַתְּגָרְשׁ֖וּנִי מִבֵּ֣ית אָבִ֑י וּמַדּ֜וּעַ בָּאתֶ֤ם אֵלַי֙ עַ֔תָּה כַּאֲשֶׁ֖ר צַ֥ר לָכֶֽם: וַיֹּאמְרוּ֩ זִקְנֵ֨י גִלְעָ֜ד אֶל–יִפְתָּ֗ח לָכֵן֙ עַתָּה֙ שַׁ֣בְנוּ אֵלֶ֔יךָ וְהָלַכְתָּ֣ עִמָּ֔נוּ וְנִלְחַמְתָּ֖ בִּבְנֵ֣י עַמּ֑וֹן וְהָיִ֤יתָ לָּ֙נוּ֙ לְרֹ֔אשׁ לְכֹ֖ל יֹשְׁבֵ֥י גִלְעָֽד: וַיֹּ֨אמֶר יִפְתָּ֜ח אֶל–זִקְנֵ֣י גִלְעָ֗ד אִם–מְשִׁיבִ֨ים אַתֶּ֤ם אוֹתִי֙ לְהִלָּחֵם֙ בִּבְנֵ֣י עַמּ֔וֹן וְנָתַ֧ן יְהוָ֛ה אוֹתָ֖ם לְפָנָ֑י אָנֹכִ֕י אֶהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לְרֹֽאשׁ: וַיֹּאמְר֥וּ זִקְנֵֽי–גִלְעָ֖ד אֶל–יִפְתָּ֑ח יְהוָ֗ה יִהְיֶ֤ה שֹׁמֵ֙עַ֙ בֵּֽינוֹתֵ֔ינוּ אִם–לֹ֥א כִדְבָרְךָ֖ כֵּ֥ן נַעֲשֶֽׂה: וַיֵּ֤לֶךְ יִפְתָּח֙ עִם–זִקְנֵ֣י גִלְעָ֔ד וַיָּשִׂ֨ימוּ הָעָ֥ם אוֹת֛וֹ עֲלֵיהֶ֖ם לְרֹ֣אשׁ וּלְקָצִ֑ין וַיְדַבֵּ֨ר יִפְתָּ֧ח אֶת–כָּל–דְּבָרָ֛יו לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה בַּמִּצְפָּֽה:
|
וַיִּשְׁלַ֤ח יִפְתָּח֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל–מֶ֥לֶךְ בְּנֵֽי–עַמּ֖וֹן לֵאמֹ֑ר מַה–לִּ֣י וָלָ֔ךְ כִּֽי–בָ֥אתָ אֵלַ֖י לְהִלָּחֵ֥ם בְּאַרְצִֽי: וַיֹּאמֶר֩ מֶ֨לֶךְ בְּנֵי–עַמּ֜וֹן אֶל–מַלְאֲכֵ֣י יִפְתָּ֗ח כִּֽי–לָקַ֨ח יִשְׂרָאֵ֤ל אֶת–אַרְצִי֙ בַּעֲלוֹת֣וֹ מִמִּצְרַ֔יִם מֵאַרְנ֥וֹן וְעַד–הַיַּבֹּ֖ק וְעַד–הַיַּרְדֵּ֑ן וְעַתָּ֕ה הָשִׁ֥יבָה אֶתְהֶ֖ן בְּשָׁלֽוֹם: וַיּ֥וֹסֶף ע֖וֹד יִפְתָּ֑ח וַיִּשְׁלַח֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל–מֶ֖לֶךְ בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֖ה אָמַ֣ר יִפְתָּ֑ח לֹֽא–לָקַ֤ח יִשְׂרָאֵל֙ אֶת–אֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב וְאֶת–אֶ֖רֶץ בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: כִּ֖י בַּעֲלוֹתָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם וַיֵּ֨לֶךְ יִשְׂרָאֵ֤ל בַּמִּדְבָּר֙ עַד–יַם–ס֔וּף וַיָּבֹ֖א קָדֵֽשָׁה: וַיִּשְׁלַ֣ח יִשְׂרָאֵ֣ל מַלְאָכִ֣ים | אֶל–מֶלֶךְ֩ אֱד֨וֹם | לֵאמֹ֜ר אֶעְבְּרָה–נָּ֣א בְאַרְצֶ֗ךָ וְלֹ֤א שָׁמַע֙ מֶ֣לֶךְ אֱד֔וֹם וְגַ֨ם אֶל–מֶ֧לֶךְ מוֹאָ֛ב שָׁלַ֖ח וְלֹ֣א אָבָ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקָדֵֽשׁ: וַיֵּ֣לֶךְ בַּמִּדְבָּ֗ר וַיָּ֜סָב אֶת–אֶ֤רֶץ אֱדוֹם֙ וְאֶת–אֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב וַיָּבֹ֤א מִמִּזְרַח–שֶׁ֙מֶשׁ֙ לְאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב וַֽיַּחֲנ֖וּן בְּעֵ֣בֶר אַרְנ֑וֹן וְלֹא–בָ֙אוּ֙ בִּגְב֣וּל מוֹאָ֔ב כִּ֥י אַרְנ֖וֹן גְּב֥וּל מוֹאָֽב: וַיִּשְׁלַ֤ח יִשְׂרָאֵל֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל–סִיח֥וֹן מֶֽלֶךְ–הָאֱמֹרִ֖י מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֑וֹן וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל נַעְבְּרָה–נָּ֥א בְאַרְצְךָ֖ עַד–מְקוֹמִֽי: וְלֹא–הֶאֱמִ֨ין סִיח֤וֹן אֶת–יִשְׂרָאֵל֙ עֲבֹ֣ר בִּגְבֻל֔וֹ וַיֶּאֱסֹ֤ף סִיחוֹן֙ אֶת–כָּל–עַמּ֔וֹ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּיָ֑הְצָה וַיִּלָּ֖חֶם עִם–יִשְׂרָאֵֽל: וַ֠יִּתֵּן יְהוָ֨ה אֱלֹהֵֽי–יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת–סִיח֧וֹן וְאֶת–כָּל–עַמּ֛וֹ בְּיַ֥ד יִשְׂרָאֵ֖ל וַיַּכּ֑וּם וַיִּירַשׁ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֚ת כָּל–אֶ֣רֶץ הָאֱמֹרִ֔י יוֹשֵׁ֖ב הָאָ֥רֶץ הַהִֽיא: וַיִּ֣ירְשׁ֔וּ אֵ֖ת כָּל–גְּב֣וּל הָאֱמֹרִ֑י מֵֽאַרְנוֹן֙ וְעַד–הַיַּבֹּ֔ק וּמִן–הַמִּדְבָּ֖ר וְעַד–הַיַּרְדֵּֽן: וְעַתָּ֞ה יְהוָ֣ה | אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הוֹרִישׁ֙ אֶת–הָ֣אֱמֹרִ֔י מִפְּנֵ֖י עַמּ֣וֹ יִשְׂרָאֵ֑ל וְאַתָּ֖ה תִּירָשֶֽׁנּוּ: הֲלֹ֞א אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר יוֹרִֽישְׁךָ֛ כְּמ֥וֹשׁ אֱלֹהֶ֖יךָ אוֹת֥וֹ תִירָ֑שׁ וְאֵת֩ כָּל–אֲשֶׁ֨ר הוֹרִ֜ישׁ יְהוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ מִפָּנֵ֖ינוּ אוֹת֥וֹ נִירָֽשׁ: וְעַתָּ֗ה הֲט֥וֹב טוֹב֙ אַתָּ֔ה מִבָּלָ֥ק בֶּן–צִפּ֖וֹר מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֑ב הֲר֥וֹב רָב֙ עִם–יִשְׂרָאֵ֔ל אִם–נִלְחֹ֥ם נִלְחַ֖ם בָּֽם: בְּשֶׁ֣בֶת יִ֠שְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּ֨וֹן וּבִבְנוֹתֶ֜יהָ וּבְעַרְע֣וֹר וּבִבְנוֹתֶ֗יהָ וּבְכָל–הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ עַל–יְדֵ֣י אַרְנ֔וֹן שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ לֹֽא–הִצַּלְתֶּ֖ם בָּעֵ֥ת הַהִֽיא: וְאָֽנֹכִי֙ לֹֽא–חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ וְאַתָּ֞ה עֹשֶׂ֥ה אִתִּ֛י רָעָ֖ה לְהִלָּ֣חֶם בִּ֑י יִשְׁפֹּ֨ט יְהוָ֤ה הַשֹּׁפֵט֙ הַיּ֔וֹם בֵּ֚ין בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּבֵ֖ין בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: וְלֹ֣א שָׁמַ֔ע מֶ֖לֶךְ בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן אֶל–דִּבְרֵ֣י יִפְתָּ֔ח אֲשֶׁ֥ר שָׁלַ֖ח אֵלָֽיו:
|
הדגשה:
וַיֹּ֨אמֶר יִפְתָּ֜ח אֶל–זִקְנֵ֣י גִלְעָ֗ד אִם–מְשִׁיבִ֨ים אַתֶּ֤ם אוֹתִי֙ לְהִלָּחֵם֙ בִּבְנֵ֣י עַמּ֔וֹן וְנָתַ֧ן יְהוָ֛ה אוֹתָ֖ם לְפָנָ֑י אָנֹכִ֕י אֶהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לְרֹֽאשׁ:
|
הדגשה:
וְאָֽנֹכִי֙ לֹֽא–חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ וְאַתָּ֞ה עֹשֶׂ֥ה אִתִּ֛י רָעָ֖ה לְהִלָּ֣חֶם בִּ֑י יִשְׁפֹּ֨ט יְהוָ֤ה הַשֹּׁפֵט֙ הַיּ֔וֹם בֵּ֚ין בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּבֵ֖ין בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן:
|
הדגשה:
וַיֹּאמְר֥וּ זִקְנֵֽי–גִלְעָ֖ד אֶל–יִפְתָּ֑ח יְהוָ֗ה יִהְיֶ֤ה שֹׁמֵ֙עַ֙ בֵּֽינוֹתֵ֔ינוּ אִם–לֹ֥א כִדְבָרְךָ֖ כֵּ֥ן נַעֲשֶֽׂה:
|
הדגשה:
וְלֹ֣א שָׁמַ֔ע מֶ֖לֶךְ בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן אֶל–דִּבְרֵ֣י יִפְתָּ֔ח אֲשֶׁ֥ר שָׁלַ֖ח אֵלָֽיו:
|
מלך עמון טעה כעושה את אותה טעות כמו סיחון:
טבלה השוואתית, ללמידה גם מה מביא להפסד, לפעמים עדיף להענות בשלום כדי לא להפסיד.
אפשר להתייחס לדבר בעת הזאת כמו ג'ולאני- מאז שהבחור החדש הזה בא לשכונה הוא מדבר שלום.
זאת אומרת שאם ג'ולאני בא אליך בשלום ומצהיר שאין לו כוונות מלחמה, אז חשוב מאוד להענות להצעה:
לפני מלחמה עם סיחון:
וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי לֵאמֹר: אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ:
|
לפני מלחמה עם בני עמון:
היו אי הבנות בין עמון לישראל לפני היציאה לקרב דבר יפתח למלך עמון:
וַיִּשְׁלַ֤ח יִפְתָּח֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל–מֶ֥לֶךְ בְּנֵֽי–עַמּ֖וֹן לֵאמֹ֑ר מַה–לִּ֣י וָלָ֔ךְ כִּֽי–בָ֥אתָ אֵלַ֖י לְהִלָּחֵ֥ם בְּאַרְצִֽי:
תשובת מלך עמון ליפתח:
וַיֹּאמֶר֩ מֶ֨לֶךְ בְּנֵי–עַמּ֜וֹן אֶל–מַלְאֲכֵ֣י יִפְתָּ֗ח כִּֽי–לָקַ֨ח יִשְׂרָאֵ֤ל אֶת–אַרְצִי֙ בַּעֲלוֹת֣וֹ מִמִּצְרַ֔יִם מֵאַרְנ֥וֹן וְעַד–הַיַּבֹּ֖ק וְעַד–הַיַּרְדֵּ֑ן וְעַתָּ֕ה הָשִׁ֥יבָה אֶתְהֶ֖ן בְּשָׁלֽוֹם:
תשובת יפתח למלך עמון:
וַיּ֥וֹסֶף ע֖וֹד יִפְתָּ֑ח וַיִּשְׁלַח֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל–מֶ֖לֶךְ בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֖ה אָמַ֣ר יִפְתָּ֑ח לֹֽא–לָקַ֤ח יִשְׂרָאֵל֙ אֶת–אֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב וְאֶת–אֶ֖רֶץ בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: כִּ֖י בַּעֲלוֹתָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם וַיֵּ֨לֶךְ יִשְׂרָאֵ֤ל בַּמִּדְבָּר֙ עַד–יַם–ס֔וּף וַיָּבֹ֖א קָדֵֽשָׁה: וַיִּשְׁלַ֣ח יִשְׂרָאֵ֣ל מַלְאָכִ֣ים | אֶל–מֶלֶךְ֩ אֱד֨וֹם | לֵאמֹ֜ר אֶעְבְּרָה–נָּ֣א בְאַרְצֶ֗ךָ וְלֹ֤א שָׁמַע֙ מֶ֣לֶךְ אֱד֔וֹם וְגַ֨ם אֶל–מֶ֧לֶךְ מוֹאָ֛ב שָׁלַ֖ח וְלֹ֣א אָבָ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקָדֵֽשׁ: וַיֵּ֣לֶךְ בַּמִּדְבָּ֗ר וַיָּ֜סָב אֶת–אֶ֤רֶץ אֱדוֹם֙ וְאֶת–אֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב וַיָּבֹ֤א מִמִּזְרַח–שֶׁ֙מֶשׁ֙ לְאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב וַֽיַּחֲנ֖וּן בְּעֵ֣בֶר אַרְנ֑וֹן וְלֹא–בָ֙אוּ֙ בִּגְב֣וּל מוֹאָ֔ב כִּ֥י אַרְנ֖וֹן גְּב֥וּל מוֹאָֽב: וַיִּשְׁלַ֤ח יִשְׂרָאֵל֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל–סִיח֥וֹן מֶֽלֶךְ–הָאֱמֹרִ֖י מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֑וֹן וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל נַעְבְּרָה–נָּ֥א בְאַרְצְךָ֖ עַד–מְקוֹמִֽי: וְלֹא–הֶאֱמִ֨ין סִיח֤וֹן אֶת–יִשְׂרָאֵל֙ עֲבֹ֣ר בִּגְבֻל֔וֹ וַיֶּאֱסֹ֤ף סִיחוֹן֙ אֶת–כָּל–עַמּ֔וֹ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּיָ֑הְצָה וַיִּלָּ֖חֶם עִם–יִשְׂרָאֵֽל: וַ֠יִּתֵּן יְהוָ֨ה אֱלֹהֵֽי–יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת–סִיח֧וֹן וְאֶת–כָּל–עַמּ֛וֹ בְּיַ֥ד יִשְׂרָאֵ֖ל וַיַּכּ֑וּם וַיִּירַשׁ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֚ת כָּל–אֶ֣רֶץ הָאֱמֹרִ֔י יוֹשֵׁ֖ב הָאָ֥רֶץ הַהִֽיא: וַיִּ֣ירְשׁ֔וּ אֵ֖ת כָּל–גְּב֣וּל הָאֱמֹרִ֑י מֵֽאַרְנוֹן֙ וְעַד–הַיַּבֹּ֔ק וּמִן–הַמִּדְבָּ֖ר וְעַד–הַיַּרְדֵּֽן: וְעַתָּ֞ה יְהוָ֣ה | אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הוֹרִישׁ֙ אֶת–הָ֣אֱמֹרִ֔י מִפְּנֵ֖י עַמּ֣וֹ יִשְׂרָאֵ֑ל וְאַתָּ֖ה תִּירָשֶֽׁנּוּ: הֲלֹ֞א אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר יוֹרִֽישְׁךָ֛ כְּמ֥וֹשׁ אֱלֹהֶ֖יךָ אוֹת֥וֹ תִירָ֑שׁ וְאֵת֩ כָּל–אֲשֶׁ֨ר הוֹרִ֜ישׁ יְהוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ מִפָּנֵ֖ינוּ אוֹת֥וֹ נִירָֽשׁ: וְעַתָּ֗ה הֲט֥וֹב טוֹב֙ אַתָּ֔ה מִבָּלָ֥ק בֶּן–צִפּ֖וֹר מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֑ב הֲר֥וֹב רָב֙ עִם–יִשְׂרָאֵ֔ל אִם–נִלְחֹ֥ם נִלְחַ֖ם בָּֽם: בְּשֶׁ֣בֶת יִ֠שְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּ֨וֹן וּבִבְנוֹתֶ֜יהָ וּבְעַרְע֣וֹר וּבִבְנוֹתֶ֗יהָ וּבְכָל–הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ עַל–יְדֵ֣י אַרְנ֔וֹן שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ לֹֽא–הִצַּלְתֶּ֖ם בָּעֵ֥ת הַהִֽיא: וְאָֽנֹכִי֙ לֹֽא–חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ וְאַתָּ֞ה עֹשֶׂ֥ה אִתִּ֛י רָעָ֖ה לְהִלָּ֣חֶם בִּ֑י יִשְׁפֹּ֨ט יְהוָ֤ה הַשֹּׁפֵט֙ הַיּ֔וֹם בֵּ֚ין בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּבֵ֖ין בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן:
|
תשובת מלך עמון לישראל:
וְלֹא נָתַן סִיחֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל:
|
תשובת מלך עמון ליפתח:
וְלֹ֣א שָׁמַ֔ע מֶ֖לֶךְ בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן אֶל–דִּבְרֵ֣י יִפְתָּ֔ח אֲשֶׁ֥ר שָׁלַ֖ח אֵלָֽיו:
|
ולא נתן, לא פתח לשלום ולכן מלחמה:
וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד יַבֹּק עַד בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן: וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל בְּנֹתֶיהָ: כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנֹן: עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן: כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן: אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן: וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא: וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי: וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר וַיִּלְכְּדוּ בְּנֹתֶיהָ (ויירש) וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר שָׁם: במדבר.
|
עמון כמו מלך סיחון לא נענה ולכן מלחמה:
ותְּהִ֤י עַל–יִפְתָּח֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה וַיַּעֲבֹ֥ר אֶת–הַגִּלְעָ֖ד וְאֶת–מְנַשֶּׁ֑ה וַֽיַּעֲבֹר֙ אֶת–מִצְפֵּ֣ה גִלְעָ֔ד וּמִמִּצְפֵּ֣ה גִלְעָ֔ד עָבַ֖ר בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן: וַיִּדַּ֨ר יִפְתָּ֥ח נֶ֛דֶר לַיהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אִם–נָת֥וֹן תִּתֵּ֛ן אֶת–בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן בְּיָדִֽי: וְהָיָ֣ה הַיּוֹצֵ֗א אֲשֶׁ֨ר יֵצֵ֜א מִדַּלְתֵ֤י בֵיתִי֙ לִקְרָאתִ֔י בְּשׁוּבִ֥י בְשָׁל֖וֹם מִבְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן וְהָיָה֙ לַֽיהוָ֔ה וְהַעֲלִיתִ֖הוּ עוֹלָֽה: וַיַּעֲבֹ֥ר יִפְתָּ֛ח אֶל–בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן לְהִלָּ֣חֶם בָּ֑ם וַיִּתְּנֵ֥ם יְהוָ֖ה בְּיָדֽוֹ: וַיַּכֵּ֡ם מֵעֲרוֹעֵר֩ וְעַד–בּוֹאֲךָ֙ מִנִּ֜ית עֶשְׂרִ֣ים עִ֗יר וְעַד֙ אָבֵ֣ל כְּרָמִ֔ים מַכָּ֖ה גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֑ד וַיִּכָּֽנְעוּ֙ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: פרשת תולע.
|
ונצחון לישראל:
וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת אַרְצוֹ מֵאַרְנֹן עַד יַבֹּק עַד בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן
|
ונצחון ליפתח:
וַיַּעֲבֹ֥ר יִפְתָּ֛ח אֶל–בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן לְהִלָּ֣חֶם בָּ֑ם וַיִּתְּנֵ֥ם יְהוָ֖ה בְּיָדֽוֹ:
|
ובני ישראל לא התקרבו לשטח בני עמון כדבר בורא עולם:
רַק אֶל אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לֹא קָרָבְתָּ כָּל יַד נַחַל יַבֹּק וְעָרֵי הָהָר וְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ:
מאוד מענין הויכוח על השטח בין יפתח למלך עמון הוא מואב מבני לוט.
לבני לוט יש ירושה מובטחת מבורא עולם, גם לישראל. בשיח הזה ביi מלך עמון ליפתח מישראל יש שיח שמזכיר את קונפליקטים על שטח אדמה גם בעת הזאת.
אפשר ללמוד ממקרים כאלה איך לייצר גם יתרון על אויבנו וגם לדעת איך להמנע ממלחמה שלא תקום עלינו מלחמה שמתוקף אי עמידה בחוקים האלה, נבוא אליה מוחלשים מהסיבה הזאת.
|