רַח֣וּם וְחַנּ֣וּן יְהוָ֑ה אֶ֖רֶךְ אַפַּ֣יִם וְרַב-חָֽסֶד:

לֹֽא-לָנֶ֥צַח יָרִ֑יב וְלֹ֖א לְעוֹלָ֣ם יִטּֽוֹר:

לֹ֣א כַ֭חֲטָאֵינוּ עָ֣שָׂה לָ֑נוּ וְלֹ֥א כַ֝עֲוֹנֹתֵ֗ינוּ גָּמַ֥ל עָלֵֽינוּ:

כִּ֤י כִגְבֹ֣הַּ שָׁ֭מַיִם עַל-הָאָ֑רֶץ גָּבַ֥ר חַ֝סְדּ֗וֹ עַל-יְרֵאָֽיו:

כִּרְחֹ֣ק מִ֭זְרָח מִֽמַּֽעֲרָ֑ב הִֽרְחִ֥יק מִ֝מֶּ֗נּוּ אֶת-פְּשָׁעֵֽינוּ:

כְּרַחֵ֣ם אָ֭ב עַל-בָּנִ֑ים רִחַ֥ם יְ֝הוָ֗ה עַל-יְרֵאָֽיו:

כִּי-ה֖וּא יָדַ֣ע יִצְרֵ֑נוּ זָ֝כ֗וּר כִּי-עָפָ֥ר אֲנָֽחְנוּ:

אֱ֭נוֹשׁ כֶּחָצִ֣יר יָמָ֑יו כְּצִ֥יץ הַ֝שָּׂדֶ֗ה כֵּ֣ן יָצִֽיץ:

כִּ֤י ר֣וּחַ עָֽבְרָה-בּ֣וֹ וְאֵינֶ֑נּוּ וְלֹא-יַכִּירֶ֖נּוּ ע֣וֹד מְקוֹמֽוֹ: תהלים מאה ושלוש.

זאת הדרך של דוד לאמר את שאמר אחריו איבן גבירול:

לפניך אני נחשב בעיני כתולעת קטנה באדמה.

כך גם ראה עצמו דוד המלך ביחס לבורא עולם:

כִּ֤י ר֣וּחַ עָֽבְרָה-בּ֣וֹ וְאֵינֶ֑נּוּ וְלֹא-יַכִּירֶ֖נּוּ ע֣וֹד מְקוֹמֽוֹ:

האדם שנולד ובורא עולם נפח בו נשמת חיים כעוברת באדם למשך שנות חייו והאדם שמעפר בא ולעפר שב ומשכך הרוח הנשארת לאחר מות האדם היא כעוברת בו וממשיכה הלאה לאחר מותו של זה.

אֱ֭נוֹשׁ כֶּחָצִ֣יר יָמָ֑יו כְּצִ֥יץ הַ֝שָּׂדֶ֗ה כֵּ֣ן יָצִֽיץ:

שימיו של האדם לנוכח הנצחיות של הרוח נחשב כימיו של החציר.

ומהמקום הזה מבקש המשורר את חסדו של בורא עולם:

וְלֹ֥א כַ֝עֲוֹנֹתֵ֗ינוּ גָּמַ֥ל עָלֵֽינוּ:

גָּבַ֥ר חַ֝סְדּ֗וֹ עַל-יְרֵאָֽיו:

וזאת נלמד גם מפה:

וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ: וַיָּרַח יְהֹוָה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי: בראשית.

כְּרַחֵ֣ם אָ֭ב עַל-בָּנִ֑ים רִחַ֥ם יְ֝הוָ֗ה עַל-יְרֵאָֽיו:

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם:

כִּי-ה֖וּא יָדַ֣ע יִצְרֵ֑נוּ זָ֝כ֗וּר כִּי-עָפָ֥ר אֲנָֽחְנוּ:

כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו:

וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ: וַיִּזְכֹּר כִּי בָשָׂר הֵמָּה רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב: תהלים.

בהמשך לתחילת דברי, דוד במזמור זה אומר דברי אמונה בבורא עולם שהוא האלהים ומשכך מי הוא דוד המלך ביחס לבורא עולם:

יְֽהוָ֗ה בַּ֭שָּׁמַיִם הֵכִ֣ין כִּסְא֑וֹ וּ֝מַלְכוּת֗וֹ בַּכֹּ֥ל מָשָֽׁלָה:

בָּרְכ֥וּ יְהוָ֗ה מַלְאָ֫כָ֥יו גִּבֹּ֣רֵי כֹ֭חַ עֹשֵׂ֣י דְבָר֑וֹ לִ֝שְׁמֹ֗עַ בְּק֣וֹל דְּבָרֽוֹ:

בָּרְכ֣וּ יְ֭הוָה כָּל-צְבָאָ֑יו מְ֝שָׁרְתָ֗יו עֹשֵׂ֥י רְצוֹנֽוֹ:

בָּרְכ֤וּ יְהוָ֙ה | כָּֽל-מַעֲשָׂ֗יו בְּכָל-מְקֹמ֥וֹת מֶמְשַׁלְתּ֑וֹ בָּרְכִ֥י נַ֝פְשִׁ֗י אֶת-יְהוָֽה: תהלים- מזמור שלושה ומאה. 

ודוד הוא המלך של העם שניתנה לו תורת ישראל ממנה נודע לבני האדם אודות מעשה הבריאה:

יוֹדִ֣יעַ דְּרָכָ֣יו לְמֹשֶׁ֑ה לִבְנֵ֥י יִ֝שְׂרָאֵ֗ל עֲלִילֽוֹתָיו: רַח֣וּם וְחַנּ֣וּן יְהוָ֑ה אֶ֖רֶךְ אַפַּ֣יִם וְרַב-חָֽסֶד: לֹֽא-לָנֶ֥צַח יָרִ֑יב וְלֹ֖א לְעוֹלָ֣ם יִטּֽוֹר: מזמור מאה ושלוש.

וזה עם ישראל:

לְשֹׁמְרֵ֥י בְרִית֑וֹ וּלְזֹכְרֵ֥י פִ֝קֻּדָ֗יו לַעֲשׂוֹתָֽם:

שֹׁמְרֵ֥י בְרִית֑וֹ

לְזֹכְרֵ֥י פִ֝קֻּדָ֗יו

לַעֲשׂוֹתָֽם:

גם על הדרך והמקום ממנו אתה מבקש תשובה וסליחה מהמקום הזה שאתה מכיר בזאת ותמים בזאת כמאמין וירא מבורא עולם ומשכך מתענה על חטאיך, עינוי הנפש ביום כיפור היא המצווה (לא כתוב צום):

אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָֹה:  וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם: כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ: ויקרא.

שאדם מתענה על חטאיו ומכיר בגדולתו של זה שהוא מבקש ממנו שיושיע אותו וימחל לו על חטאיו, שהוא רוצה את הסליחה והרחמים של בורא עולם ומצר מאוד על כך שהוא חטא וגורש לעתים ומבקש לשוב: