בראשית- פרשת בְּרֵאשִׁ֖ית.
כפי שהקוראים באתר יודעים, האתר בבניה, יתכנו טעויות. עד שאחתום את העריכה, יש לקרוא מתוך הידיעה שיתכנו טעויות. |
פרשת בראשית- לא מנוקד:
א,א בראשית, ברא אלהים, את השמים, ואת הארץ. א,ב והארץ, היתה תהו ובהו, וחשך, על-פני תהום; ורוח אלהים, מרחפת על-פני המים. א,ג ויאמר אלהים, יהי אור; ויהי-אור. א,ד וירא אלהים את-האור, כי-טוב; ויבדל אלהים, בין האור ובין החשך. א,ה ויקרא אלהים לאור יום, ולחשך קרא לילה; ויהי-ערב ויהי-בקר, יום אחד. {פ} א,ו ויאמר אלהים, יהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל, בין מים למים. א,ז ויעש אלהים, את-הרקיע, ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע, ובין המים אשר מעל לרקיע; ויהי-כן. א,ח ויקרא אלהים לרקיע, שמים; ויהי-ערב ויהי-בקר, יום שני. {פ} א,ט ויאמר אלהים, יקוו המים מתחת השמים אל-מקום אחד, ותראה, היבשה; ויהי-כן. א,י ויקרא אלהים ליבשה ארץ, ולמקוה המים קרא ימים; וירא אלהים, כי-טוב. א,יא ויאמר אלהים, תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע, עץ פרי עשה פרי למינו, אשר זרעו-בו על-הארץ; ויהי-כן. א,יב ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע, למינהו, ועץ עשה-פרי אשר זרעו-בו, למינהו; וירא אלהים, כי-טוב. א,יג ויהי-ערב ויהי-בקר, יום שלישי. {פ} א,יד ויאמר אלהים, יהי מארת ברקיע השמים, להבדיל, בין היום ובין הלילה; והיו לאתת ולמועדים, ולימים ושנים. א,טו והיו למאורת ברקיע השמים, להאיר על-הארץ; ויהי-כן. א,טז ויעש אלהים, את-שני המארת הגדלים: את-המאור הגדל, לממשלת היום, ואת-המאור הקטן לממשלת הלילה, ואת הכוכבים. א,יז ויתן אתם אלהים, ברקיע השמים, להאיר, על-הארץ. א,יח ולמשל, ביום ובלילה, ולהבדיל, בין האור ובין החשך; וירא אלהים, כי-טוב. א,יט ויהי-ערב ויהי-בקר, יום רביעי. {פ} א,כ ויאמר אלהים–ישרצו המים, שרץ נפש חיה; ועוף יעופף על-הארץ, על-פני רקיע השמים. א,כא ויברא אלהים, את-התנינם הגדלים; ואת כל-נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם, ואת כל-עוף כנף למינהו, וירא אלהים, כי-טוב. א,כב ויברך אתם אלהים, לאמר: פרו ורבו, ומלאו את-המים בימים, והעוף, ירב בארץ. א,כג ויהי-ערב ויהי-בקר, יום חמישי. {פ} א,כד ויאמר אלהים, תוצא הארץ נפש חיה למינה, בהמה ורמש וחיתו-ארץ, למינה; ויהי-כן. א,כה ויעש אלהים את-חית הארץ למינה, ואת-הבהמה למינה, ואת כל-רמש האדמה, למינהו; וירא אלהים, כי-טוב. א,כו ויאמר אלהים, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו; וירדו בדגת הים ובעוף השמים, ובבהמה ובכל-הארץ, ובכל-הרמש, הרמש על-הארץ. א,כז ויברא אלהים את-האדם בצלמו, בצלם אלהים ברא אתו: זכר ונקבה, ברא אתם. א,כח ויברך אתם, אלהים, ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את-הארץ, וכבשה; ורדו בדגת הים, ובעוף השמים, ובכל-חיה, הרמשת על-הארץ. א,כט ויאמר אלהים, הנה נתתי לכם את-כל-עשב זרע זרע אשר על-פני כל-הארץ, ואת-כל-העץ אשר-בו פרי-עץ, זרע זרע: לכם יהיה, לאכלה. א,ל ולכל-חית הארץ ולכל-עוף השמים ולכל רומש על-הארץ, אשר-בו נפש חיה, את-כל-ירק עשב, לאכלה; ויהי-כן. א,לא וירא אלהים את-כל-אשר עשה, והנה-טוב מאד; ויהי-ערב ויהי-בקר, יום הששי. {פ} ב,א ויכלו השמים והארץ, וכל-צבאם. ב,ב ויכל אלהים ביום השביעי, מלאכתו אשר עשה; וישבת ביום השביעי, מכל-מלאכתו אשר עשה. ב,ג ויברך אלהים את-יום השביעי, ויקדש אתו: כי בו שבת מכל-מלאכתו, אשר-ברא אלהים לעשות. {פ} ב,ד אלה תולדות השמים והארץ, בהבראם: ביום, עשות יהוה אלהים–ארץ ושמים. ב,ה וכל שיח השדה, טרם יהיה בארץ, וכל-עשב השדה, טרם יצמח: כי לא המטיר יהוה אלהים, על-הארץ, ואדם אין, לעבד את-האדמה. ב,ו ואד, יעלה מן-הארץ, והשקה, את-כל-פני האדמה. ב,ז וייצר יהוה אלהים את-האדם, עפר מן-האדמה, ויפח באפיו, נשמת חיים; ויהי האדם, לנפש חיה. ב,ח ויטע יהוה אלהים, גן-בעדן–מקדם; וישם שם, את-האדם אשר יצר. ב,ט ויצמח יהוה אלהים, מן-האדמה, כל-עץ נחמד למראה, וטוב למאכל–ועץ החיים, בתוך הגן, ועץ, הדעת טוב ורע. ב,י ונהר יצא מעדן, להשקות את-הגן; ומשם, יפרד, והיה, לארבעה ראשים. ב,יא שם האחד, פישון–הוא הסבב, את כל-ארץ החוילה, אשר-שם, הזהב. ב,יב וזהב הארץ ההוא, טוב; שם הבדלח, ואבן השהם. ב,יג ושם-הנהר השני, גיחון–הוא הסובב, את כל-ארץ כוש. ב,יד ושם הנהר השלישי חדקל, הוא ההלך קדמת אשור; והנהר הרביעי, הוא פרת. ב,טו ויקח יהוה אלהים, את-האדם; וינחהו בגן-עדן, לעבדה ולשמרה. ב,טז ויצו יהוה אלהים, על-האדם לאמר: מכל עץ-הגן, אכל תאכל. ב,יז ומעץ, הדעת טוב ורע–לא תאכל, ממנו: כי, ביום אכלך ממנו–מות תמות. ב,יח ויאמר יהוה אלהים, לא-טוב היות האדם לבדו; אעשה-לו עזר, כנגדו. ב,יט ויצר יהוה אלהים מן-האדמה, כל-חית השדה ואת כל-עוף השמים, ויבא אל-האדם, לראות מה-יקרא-לו; וכל אשר יקרא-לו האדם נפש חיה, הוא שמו. ב,כ ויקרא האדם שמות, לכל-הבהמה ולעוף השמים, ולכל, חית השדה; ולאדם, לא-מצא עזר כנגדו. ב,כא ויפל יהוה אלהים תרדמה על-האדם, ויישן; ויקח, אחת מצלעתיו, ויסגר בשר, תחתנה. ב,כב ויבן יהוה אלהים את-הצלע אשר-לקח מן-האדם, לאשה; ויבאה, אל-האדם. ב,כג ויאמר, האדם, זאת הפעם עצם מעצמי, ובשר מבשרי; לזאת יקרא אשה, כי מאיש לקחה-זאת. ב,כד על-כן, יעזב-איש, את-אביו, ואת-אמו; ודבק באשתו, והיו לבשר אחד. ב,כה ויהיו שניהם ערומים, האדם ואשתו; ולא, יתבששו. ג,א והנחש, היה ערום, מכל חית השדה, אשר עשה יהוה אלהים; ויאמר, אל-האשה, אף כי-אמר אלהים, לא תאכלו מכל עץ הגן. ג,ב ותאמר האשה, אל-הנחש: מפרי עץ-הגן, נאכל. ג,ג ומפרי העץ, אשר בתוך-הגן–אמר אלהים לא תאכלו ממנו, ולא תגעו בו: פן-תמתון. ג,ד ויאמר הנחש, אל-האשה: לא-מות, תמתון. ג,ה כי, ידע אלהים, כי ביום אכלכם ממנו, ונפקחו עיניכם; והייתם, כאלהים, ידעי, טוב ורע. ג,ו ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה-הוא לעינים, ונחמד העץ להשכיל, ותקח מפריו, ותאכל; ותתן גם-לאישה עמה, ויאכל. ג,ז ותפקחנה, עיני שניהם, וידעו, כי עירמם הם; ויתפרו עלה תאנה, ויעשו להם חגרת. ג,ח וישמעו את-קול יהוה אלהים, מתהלך בגן–לרוח היום; ויתחבא האדם ואשתו, מפני יהוה אלהים, בתוך, עץ הגן. ג,ט ויקרא יהוה אלהים, אל-האדם; ויאמר לו, איכה. ג,י ויאמר, את-קלך שמעתי בגן; ואירא כי-עירם אנכי, ואחבא. ג,יא ויאמר–מי הגיד לך, כי עירם אתה; המן-העץ, אשר צויתיך לבלתי אכל-ממנו–אכלת. ג,יב ויאמר, האדם: האשה אשר נתתה עמדי, הוא נתנה-לי מן-העץ ואכל. ג,יג ויאמר יהוה אלהים לאשה, מה-זאת עשית; ותאמר, האשה, הנחש השיאני, ואכל. ג,יד ויאמר יהוה אלהים אל-הנחש, כי עשית זאת, ארור אתה מכל-הבהמה, ומכל חית השדה; על-גחנך תלך, ועפר תאכל כל-ימי חייך. ג,טו ואיבה אשית, בינך ובין האשה, ובין זרעך, ובין זרעה: הוא ישופך ראש, ואתה תשופנו עקב. {ס} ג,טז אל-האשה אמר, הרבה ארבה עצבונך והרנך–בעצב, תלדי בנים; ואל-אישך, תשוקתך, והוא, ימשל-בך. {ס} ג,יז ולאדם אמר, כי-שמעת לקול אשתך, ותאכל מן-העץ, אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו–ארורה האדמה, בעבורך, בעצבון תאכלנה, כל ימי חייך. ג,יח וקוץ ודרדר, תצמיח לך; ואכלת, את-עשב השדה. ג,יט בזעת אפיך, תאכל לחם, עד שובך אל-האדמה, כי ממנה לקחת: כי-עפר אתה, ואל-עפר תשוב. ג,כ ויקרא האדם שם אשתו, חוה: כי הוא היתה, אם כל-חי. ג,כא ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו, כתנות עור–וילבשם. {פ} ג,כב ויאמר יהוה אלהים, הן האדם היה כאחד ממנו, לדעת, טוב ורע; ועתה פן-ישלח ידו, ולקח גם מעץ החיים, ואכל, וחי לעלם. ג,כג וישלחהו יהוה אלהים, מגן-עדן–לעבד, את-האדמה, אשר לקח, משם. ג,כד ויגרש, את-האדם; וישכן מקדם לגן-עדן את-הכרבים, ואת להט החרב המתהפכת, לשמר, את-דרך עץ החיים. {ס} ד,א והאדם, ידע את-חוה אשתו; ותהר, ותלד את-קין, ותאמר, קניתי איש את-יהוה. ד,ב ותסף ללדת, את-אחיו את-הבל; ויהי-הבל, רעה צאן, וקין, היה עבד אדמה. ד,ג ויהי, מקץ ימים; ויבא קין מפרי האדמה, מנחה–ליהוה. ד,ד והבל הביא גם-הוא מבכרות צאנו, ומחלבהן; וישע יהוה, אל-הבל ואל-מנחתו. ד,ה ואל-קין ואל-מנחתו, לא שעה; ויחר לקין מאד, ויפלו פניו. ד,ו ויאמר יהוה, אל-קין: למה חרה לך, ולמה נפלו פניך. ד,ז הלוא אם-תיטיב, שאת, ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רבץ; ואליך, תשוקתו, ואתה, תמשל-בו. ד,ח ויאמר קין, אל-הבל אחיו; ויהי בהיותם בשדה, ויקם קין אל-הבל אחיו ויהרגהו. ד,ט ויאמר יהוה אל-קין, אי הבל אחיך; ויאמר לא ידעתי, השמר אחי אנכי. ד,י ויאמר, מה עשית; קול דמי אחיך, צעקים אלי מן-האדמה. ד,יא ועתה, ארור אתה, מן-האדמה אשר פצתה את-פיה, לקחת את-דמי אחיך מידך. ד,יב כי תעבד את-האדמה, לא-תסף תת-כחה לך; נע ונד, תהיה בארץ. ד,יג ויאמר קין, אל-יהוה: גדול עוני, מנשא. ד,יד הן גרשת אתי היום, מעל פני האדמה, ומפניך, אסתר; והייתי נע ונד, בארץ, והיה כל-מצאי, יהרגני. ד,טו ויאמר לו יהוה, לכן כל-הרג קין, שבעתים, יקם; וישם יהוה לקין אות, לבלתי הכות-אתו כל-מצאו. ד,טז ויצא קין, מלפני יהוה; וישב בארץ-נוד, קדמת-עדן. ד,יז וידע קין את-אשתו, ותהר ותלד את-חנוך; ויהי, בנה עיר, ויקרא שם העיר, כשם בנו חנוך. ד,יח ויולד לחנוך, את-עירד, ועירד, ילד את-מחויאל; ומחייאל, ילד את-מתושאל, ומתושאל, ילד את-למך. ד,יט ויקח-לו למך, שתי נשים: שם האחת עדה, ושם השנית צלה. ד,כ ותלד עדה, את-יבל: הוא היה–אבי, ישב אהל ומקנה. ד,כא ושם אחיו, יובל: הוא היה–אבי, כל-תפש כנור ועוגב. ד,כב וצלה גם-הוא, ילדה את-תובל קין–לטש, כל-חרש נחשת וברזל; ואחות תובל-קין, נעמה. ד,כג ויאמר למך לנשיו, עדה וצלה שמען קולי–נשי למך, האזנה אמרתי: כי איש הרגתי לפצעי, וילד לחברתי. ד,כד כי שבעתים, יקם-קין; ולמך, שבעים ושבעה. ד,כה וידע אדם עוד, את-אשתו, ותלד בן, ותקרא את-שמו שת: כי שת-לי אלהים, זרע אחר–תחת הבל, כי הרגו קין. ד,כו ולשת גם-הוא ילד-בן, ויקרא את-שמו אנוש; אז הוחל, לקרא בשם יהוה. {ס} ה,א זה ספר, תולדת אדם: ביום, ברא אלהים אדם, בדמות אלהים, עשה אתו. ה,ב זכר ונקבה, בראם; ויברך אתם, ויקרא את-שמם אדם, ביום, הבראם. |
.