משלי- חמישה עשר.

מַעֲנֶה רַּךְ יָשִׁיב חֵמָה וּדְבַר עֶצֶב יַעֲלֶה אָף:  לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת:  בְּכָל מָקוֹם עֵינֵי יְהוָה צֹפוֹת רָעִים וטוֹבִים: מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ: אֱוִיל יִנְאַץ מוּסַר אָבִיו וְשֹׁמֵר תּוֹכַחַת יַעְרִם: בֵּית צַדִּיק חֹסֶן רָב וּבִתְבוּאַת רָשָׁע נֶעְכָּרֶת: שִׂפְתֵי חֲכָמִים יְזָרוּ דָעַת וְלֵב כְּסִילִים לֹא כֵן: זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת יְהוָה וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ: תּוֹעֲבַת יְהוָה דֶּרֶךְ רָשָׁע וּמְרַדֵּף צְדָקָה יֶאֱהָב: מוּסָר רָע לְעֹזֵב אֹרַח שׂוֹנֵא תוֹכַחַת יָמוּת: שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן נֶגֶד יְהוָה אַף כִּי לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם: לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ: לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב פָּנִים וּבְעַצְּבַת לֵב רוּחַ נְכֵאָה: לֵב נָבוֹן יְבַקֶּשׁ דָּעַת (ופני) וּפִי כְסִילִים יִרְעֶה אִוֶּלֶת: כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים וְטוֹב לֵב מִשְׁתֶּה תָמִיד:  טוֹב מְעַט בְּיִרְאַת יְהוָה מֵאוֹצָר רָב וּמְהוּמָה בוֹ: טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה בוֹ:  אִישׁ חֵמָה יְגָרֶה מָדוֹן וְאֶרֶך אַפַּיִם יַשְׁקִיט רִיב: דֶּרֶךְ עָצֵל כִּמְשֻׂכַת חָדֶק וְאֹרַח יְשָׁרִים סְלֻלָה: בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב וּכְסִיל אָדָם בּוֹזֶה אִמּוֹ:  אִוֶּלֶת שִׂמְחָה לַחֲסַר לֵב וְאִישׁ תְּבוּנָה יְיַשֶּׁר לָכֶת: הָפֵר מַחֲשָׁבוֹת בְּאֵין סוֹד וּבְרֹב יוֹעֲצִים תָּקוּם: שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב: אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה: בֵּית גֵּאִים יִסַּח יְהוָה וְיַצֵּב גְּבוּל אַלְמָנָה: תּוֹעֲבַת יְהוָה מַחְשְׁבוֹת רָע וּטְהֹרִים אִמְרֵי נֹעַם: עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה: לֵב צַדִּיק יֶהְגֶּה לַעֲנוֹת וּפִי רְשָׁעִים יַבִּיעַ רָעוֹת: רָחוֹק יְהוָה מֵרְשָׁעִים וּתְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְׁמָע: מְאוֹר עֵינַיִם יְשַׂמַּח לֵב שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם: אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין: פּוֹרֵעַ מוּסָר מוֹאֵס נַפְשׁוֹ וְשׁוֹמֵעַ תּוֹכַחַת קוֹנֶה לֵּב:  יִרְאַת יְהוָה מוּסַר חָכְמָה וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה:

מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ: משלי- חמישה עשר.

מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים:

מה זאת מרפא לשון, על משל דיבור, שהדיבור הוא דיבור מרפא, אז הדיבור משול לעץ חיים. כדי להבין מה מרפא בה, נבין זאת עם זה, כי זה בא עם זה:

וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ:

מה זאת אומרת סלף בה, שקר בה, בה הכוונה ללשון שהלשון היא לשון שקר , ומשכך מרפא לשון זאת לשון דוברת אמת. והלשון הזאת שסֶלֶף בָּהּ:

היא לא לשון מרפאת, היא לא לשון מחיה, היא לשון ששוברת הרוח, שמחלה את הרוח, על השבר הרוח המשול לההפך מעץ חיים, נבין מפה:

וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְהֹוָה אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה: וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה: וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה: בראשית.

וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה:

ושבר רוח הוא הפוך לעץ החיים.

זאת אומרת שאדם נפגש עם הלשון הזאת הוא יכול להפגע ולהגיע למקום הזה של שבר רוח:

כֹּה אָמַר יְהוָה הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי: וְאֶת כָּל אֵלֶּה יָדִי עָשָׂתָה וַיִּהְיוּ כָל אֵלֶּה נְאֻם יְהוָה וְאֶל זֶה אַבִּיט אֶל עָנִי וּנְכֵה רוּחַ וְחָרֵד עַל דְּבָרִי: ישעיהו.

עָנִי:

זה האדם שהלשון הזאת הכתה בו:

ונְכֵה רוּחַ:

וְחָרֵד עַל דְּבָרִי:

וגם לאדם הזה שנפגע מזה שנהיה נכה רוח מזה זכאי לתשועה כפי שנלמד מישעיהו.

בעת התשועה תהיה הלשון הזאת בישראל:

מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים:

את הלשון הזאת אפשר לראות אצל נביאים, ושופטים מושיעים.

מה שנקרא משיח צדק. כמו משה, כמו יהושע, כמו שמואל שהיה נביא שמשח מלכים למלוכה.

והוא לא מרפא כרפואת הפסיכיאטר, הוא מרפא בדבר לשון, רוח ברוח.

הוא עוזר לתשובה, לחיים , אם לאדם היחיד ואם לעם כולו.

המשך:

לאדם שבור רוח יש מקביל לו כמו אנשים שעשו מעשים שיש בהם דין של כריתות נפש מעמיה, האדם הזה נמשל לאדם הזה:

יְהוָה נְחֵנִי בְצִדְקָתֶךָ לְמַעַן שׁוֹרְרָי (הושר) הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ: כִּי אֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה קִרְבָּם הַוּוֹת קֶבֶר פָּתוּחַ גְּרוֹנָם לְשׁוֹנָם יַחֲלִיקוּן:  הַאֲשִׁימֵם אֱלֹהִים יִפְּלוּ מִמֹּעֲצוֹתֵיהֶם בְּרֹב פִּשְׁעֵיהֶם הַדִּיחֵמוֹ כִּי מָרוּ בָךְ:  וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָךְ לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ וְתָסֵךְ עָלֵימוֹ וְיַעְלְצוּ בְךָ אֹהֲבֵי שְׁמֶךָ: תהלים.

כִּי אֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה קִרְבָּם הַוּוֹת קֶבֶר פָּתוּחַ גְּרוֹנָם לְשׁוֹנָם יַחֲלִיקוּן: 

והוא למעשה האדם הזה שלשונו:

סֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ:

כִּי אֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה

יען כי:

קִרְבָּם הַוּוֹת קֶבֶר פָּתוּחַ:

בקבר יש מת,

ומה יש בקרביים:

שִׂפְתֵי חֲכָמִים יְזָרוּ דָעַת וְלֵב כְּסִילִים לֹא כֵן:

שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן נֶגֶד יְהוָה אַף כִּי לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם:

טוֹב מְעַט בְּיִרְאַת יְהוָה מֵאוֹצָר רָב וּמְהוּמָה בוֹ:

וּמְהוּמָה בוֹ:

כמו שיש שערוריא  באוצר הרב הזה, שאם יוודע מקור האוצר תהיה מהומה.. כמו אוצר שהוא גנבה, כמו אוצר שנצבר משוחד אם במתן שוחד ואם בקבלת שוחד בהמשך יש ביאור בדבר:

עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה:

האדם הזה שבצע בצע והביא הממון לבייתו למאכל ילדיו, ולרהיטים הנוחים שישנים ילדיו עליהם הוא אדם שהבצע שלו העכיר את ביתו, לעתים שלא לשפיטת החברה, לעתים באין דעת החברה מהו מקור הכסף היחיד שרואה אותך כאדם שעכר בייתו הוא בורא עולם:

ככתוב בתחילת מזמור זה:

בְּכָל מָקוֹם עֵינֵי יְהוָה צֹפוֹת רָעִים וטוֹבִים:

טוֹב אֲרֻחַת יָרָק וְאַהֲבָה שָׁם מִשּׁוֹר אָבוּס וְשִׂנְאָה בוֹ:

במילים עממיות, לעתים העיג'ה באדונס של העני נאכל יותר בהנאה מהסטייק פילה שאוכל העשיר, יש מצב שהעשיר יבוא לשכונה לאכול פלאפל בשניים עשר שקל כדי לחוות את הנאת העני שהוא רואה נהנה מהפלאפל והעני הזה שיראה את העשיר הזה שאיבד את ההנאה מהסטייק אנטריקוט לא יבין ת'סרט למה הוא, אם היה לו כסף היה הולך לאכול אצל מדינה מרק בשר תימני עם חילבה וסחוג ולחוח או פתות או אנא עארף.. בחמישים שקל…

אִוֶּלֶת שִׂמְחָה לַחֲסַר לֵב וְאִישׁ תְּבוּנָה יְיַשֶּׁר לָכֶת: משלי מזמור חמישה עשר.

על משל אדם שיש לו כתם במכנסיים והוא לא שם לב האדם חסר הלב ששמח על הדבר עושה דחקה על הדבר וכולם צוחקים עליו…ויש את האדם הנבון שיבוא לאדם ויאמר לו יש לך כתם על המכנסיים ואז האדם מחליף מכנסיים או מנקה את הכתם.

זה כמו הילדה בכיתה שמלך הכיתה שם לה מצלמה בבית ומשדר לפייסבוק וכולם צוחקים עליה הנבון יאמר לה זאת וביחד ילכו למשטרה.

שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב: משלי מזמור חמישה עשר.

לֵב צַדִּיק יֶהְגֶּה לַעֲנוֹת וּפִי רְשָׁעִים יַבִּיעַ רָעוֹת: משלי מזמור חמישה עשר.

נגיד יש משהו שאתה לא מבין ואז את חושב על הדבר.

לֵב צַדִּיק יֶהְגֶּה לַעֲנוֹת:

ומצאת תשובה מההגות שלך התשובה שקיבלת היא מפיך שלך ולכן השמחה:

שִׂמְחָה לָאִישׁ בְּמַעֲנֵה פִיו:

הצלחה.

יש הבדל בין שיש לך שאלה בדבר ואז יש אדם שהלך במסלול לפנייך וגילה לך את התשובה מבלי שתצטרך לעשות מסלול כל שהוא כדי ללמוד מנסיונך שלך מצמיחת למידתך שלך ומשכך המענה מהגותך שלך הוא מענה בעיתו, הוא לא מקדים אותך/את למידתך:

וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב:

צריך גם לחשוב שלא בעתו, הוא לא רק לפני העת הוא גם אחרי העת.

אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל לְמַעַן סוּר מִשְּׁאוֹל מָטָּה:

רָחוֹק יְהוָה מֵרְשָׁעִים וּתְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְׁמָע:

אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין:

יִרְאַת יְהוָה מוּסַר חָכְמָה וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה: