משלי- עשר- הדברים האלה– אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי– נאמרו ל– סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן– סיחון היה חוטא גמור. ומשכך נלמד מה "טיב" סחורותיו. שאתה קונה ממנו אתה לא מנקה אותו. אתה גם לא מלכלך את עצמך. יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע וְזֶרַע צַדִּיקִים נִמְלָט– הידיים האלה לא ינקו את היד הראשונה באם היד השנית והלאה שלמו בעבור הסחורה:

אלה שני המשפטים המקוריים:

פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים תְּבוּאַת רָשָׁע לְחַטָּאת:

לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת:

לצורך למידה:

פְּעֻלַּת צַדִּיק לְחַיִּים: וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת:

ברור שנתינת הצדיק היא צדקה כי פועלו צודק ומשכך תציל ממות צדקתו.

תְּבוּאַת רָשָׁע לְחַטָּאת: לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע:

למחשבה דברי מהמזמור הקודם:

בטבלה הבאה הבדלה בין שתי הדרכים הנמשלות לשתי נשים:

אישה אחת:

חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה:  טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ:  שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת:  מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה חֲסַר לֵב אָמְרָה לּוֹ:  לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי:  עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה:

אישה שנית:

אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹמִיָּה פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מָּה: וְיָשְׁבָה לְפֶתַח בֵּיתָהּ עַל כִּסֵּא מְרֹמֵי קָרֶת:  לִקְרֹא לְעֹבְרֵי דָרֶךְ הַמְיַשְּׁרִים אֹרְחוֹתָם: מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה וַחֲסַר לֵב וְאָמְרָה לּוֹ:  מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם:  וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ:

שהיא כזאת:

חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה:

שהיא כזאת:

אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹמִיָּה פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מָּה:

שעשתה זאת:

טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ:

ואז:

שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת:

שזאת שולחת שליחותיה למצוא ולהביא את אלה:

שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת:

שעשתה זאת:

וְיָשְׁבָה לְפֶתַח בֵּיתָהּ עַל כִּסֵּא מְרֹמֵי קָרֶת:

ואז:

לִקְרֹא לְעֹבְרֵי דָרֶךְ הַמְיַשְּׁרִים אֹרְחוֹתָם:

זאת מחכה לאלה על הדרך:

וְיָשְׁבָה לְפֶתַח בֵּיתָהּ עַל כִּסֵּא מְרֹמֵי קָרֶת: לִקְרֹא

לקרוא לאלה:

מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה חֲסַר לֵב אָמְרָה לּוֹ:

קוראת לאלה:

מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה וַחֲסַר לֵב וְאָמְרָה לּוֹ:

זאת מציעה את זאת:

לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי:

לַחֲמוּ בְלַחֲמִי:

וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי:

זה בקנוי.

זה כמו שאתה תורם לפתי מהכסף שלך, כסף נקי.

וזאת מציעה את זאת:

מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם:

וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם:

מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ:

וזה בגנוב.

זה כמו שאתה תורם מכסף שגנבת שמרשיע את הנתרם.

ומשכך:

עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה:

ומשכך קרואיה הלכו בדרך הזאת:

וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה:

ומשכך:

וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ:

ומשכך לדרך הזאת ילכו קרואיה:

בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ:

תבואות רשע הם תבואות הגנב, ומשכך תבואות אלה לא יועילו גם כנתינה, נתינה כזאת מתבואות כאלה לא יכולה להחשב צדקה. ולעתים (לא תמיד) יכולה גם להרשיע את המקבל את התבואה הזאת כצדקה. בחינם. גם הגנב לא שילם בעבור התבואה, ומשכך כמו הגנב כך מקבל הצדקה ומשכך יכולה להרשיע את המקבל:

אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה: תהלים.

וָֽאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן דִּבְרֵי שָׁלוֹם לֵאמֹֽר: אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ בַּדֶּרֶךְ בַּדֶּרֶךְ אֵלֵךְ לֹא אָסוּר יָמִין וּשְׂמֹֽאול: אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָֽי: דברים.

הדברים האלה:

אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי:

נאמרו ל:

סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן:

היה מותר לאכול מהם אך הדבר היה צריך להיות בקנוי.

ולענייננו, כדי להבין איפה עברו ואיפה שלמו, מי הוא סיחון מלך חשבון:

וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הֶֽעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל עָרֵי הָֽאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל בְּנֹתֶֽיהָ: כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָֽאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָֽרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנֹֽן: במדבר.

כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָֽאֱמֹרִי הִוא:

דברי בורא עולם לאברהם אודות חטאיו של האמורי:

וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָֽה: וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹֽא שָׁלֵם עֲוֹן הָֽאֱמֹרִי עַד הֵֽנָּה: בראשית.

סיחון היה חוטא גמור. ומשכך נלמד מה "טיב" סחורותיו.

שאתה קונה ממנו אתה לא מנקה אותו. אתה גם לא מלכלך את עצמך.

יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע וְזֶרַע צַדִּיקִים נִמְלָט: משלי.

התבואה הגנובה יכולה לעבור יד ועוד ועוד יד וכל הידיים האלה לא ינקו את היד הראשונה באם היד השנית והלאה שלמו בעבור הסחורה.

משלי- עשתי עשר– יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע– העובדה שאתה מעביר רע מיד אחת ליד שנית וממנה לשלישית לא מנקה את הרע מידיך. אני אסביר, שאתה מעביר סחורה גנובה ליד שקנתה במשמעות  שיש פדיון בעבור הגנוב שנשאר בידיך ומשכך הפדיון הזה פודה את המשלם.

ואם בחינם אז יש את המשפט הזה:

שִׁפְטוּ דַל וְיָתוֹם עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ: