ספר זכריה-פרק ראשון- הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י.

ספר זכריה- פרק שני- כִּ֥י נֵע֖וֹר מִמְּע֥וֹן קָדְשֽׁוֹ:

ספר זכריה- פרק שלישי- כִּֽי-אַנְשֵׁ֥י מוֹפֵ֖ת הֵ֑מָּה.

ספר זכריה- פרק רביעי- בְנֵֽי-הַיִּצְהָ֑ר.

ספר זכריה- פרק חמישי- בַ֖יִת בְּאֶ֣רֶץ שִׁנְעָ֑ר.

ספר זכריה- פרק שישי- עֲצַ֣ת שָׁל֔וֹם.

ספר זכריה- פרק שביעי- חֶ֣סֶד וְרַֽחֲמִ֔ים.

ספר זכריה- פרק שמיני- וְאִ֧ישׁ מִשְׁעַנְתּ֛וֹ בְּיָד֖וֹ.

ספר זכריה- פרק תשיעי- הָרִ֙יעִי֙ בַּ֣ת יְרוּשָׁלִַ֔ם.

ספר זכריה- פרק עשירי- וְגִבַּרְתִּים֙ בַּֽיהוָ֔ה וּבִשְׁמ֖וֹ יִתְהַלָּ֑כוּ.

ספר זכריה- פרק עשתי עשר- עֲנִיֵּ֤י הַצֹּאן֙ הַשֹּׁמְרִ֣ים אֹתִ֔י.

ספר זכריה- פרק שנים עשר- יֹצֵ֥ר רֽוּחַ-אָדָ֖ם בְּקִרְבּֽוֹ.

לא מנוקד:

ב,א ואשא את-עיני, וארא; והנה, ארבע קרנות.  ב,ב ואמר, אל-המלאך הדבר בי–מה-אלה; ויאמר אלי–אלה הקרנות אשר זרו את-יהודה, את-ישראל וירושלם.  {ס}

ב,ג ויראני יהוה, ארבעה חרשים.  ב,ד ואמר, מה אלה באים לעשות; ויאמר לאמר, אלה הקרנות אשר-זרו את-יהודה כפי-איש לא-נשא ראשו, ויבאו אלה להחריד אתם, לידות את-קרנות הגוים הנשאים קרן אל-ארץ יהודה לזרותה.  {ס}

ב,ה ואשא עיני וארא, והנה-איש; ובידו, חבל מדה.  ב,ו ואמר, אנה אתה הלך; ויאמר אלי, למד את-ירושלם, לראות כמה-רחבה, וכמה ארכה.  ב,ז והנה, המלאך הדבר בי–יצא; ומלאך אחר, יצא לקראתו.  ב,ח ויאמר אלו–רץ דבר אל-הנער הלז, לאמר:  פרזות תשב ירושלם, מרב אדם ובהמה בתוכה.  ב,ט ואני אהיה-לה נאם-יהוה, חומת אש סביב; ולכבוד, אהיה בתוכה.  {פ}

ב,י הוי הוי, ונסו מארץ צפון–נאם-יהוה:  כי כארבע רוחות השמים, פרשתי אתכם–נאם-יהוה.  ב,יא הוי ציון, המלטי–יושבת, בת-בבל.  {ס}

ב,יב כי כה אמר, יהוה צבאות, אחר כבוד, שלחני אל-הגוים השללים אתכם:  כי הנגע בכם, נגע בבבת עינו.  ב,יג כי הנני מניף את-ידי, עליהם, והיו שלל, לעבדיהם; וידעתם, כי-יהוה צבאות שלחני.  {ס}

ב,יד רני ושמחי, בת-ציון–כי הנני-בא ושכנתי בתוכך, נאם-יהוה.  ב,טו ונלוו גוים רבים אל-יהוה ביום ההוא, והיו לי לעם; ושכנתי בתוכך–וידעת, כי-יהוה צבאות שלחני אליך.  ב,טז ונחל יהוה את-יהודה חלקו, על אדמת הקדש; ובחר עוד, בירושלם.  ב,יז הס כל-בשר, מפני יהוה–כי נעור, ממעון קדשו.  {ס}

ספר זכריה-פרק ראשון- הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י.

ספר זכריה- פרק שני- כִּ֥י נֵע֖וֹר מִמְּע֥וֹן קָדְשֽׁוֹ:

ספר זכריה- פרק שלישי- כִּֽי-אַנְשֵׁ֥י מוֹפֵ֖ת הֵ֑מָּה.

ספר זכריה- פרק רביעי- בְנֵֽי-הַיִּצְהָ֑ר.

ספר זכריה- פרק חמישי- בַ֖יִת בְּאֶ֣רֶץ שִׁנְעָ֑ר.

ספר זכריה- פרק שישי- עֲצַ֣ת שָׁל֔וֹם.

ספר זכריה- פרק שביעי- חֶ֣סֶד וְרַֽחֲמִ֔ים.

ספר זכריה- פרק שמיני- וְאִ֧ישׁ מִשְׁעַנְתּ֛וֹ בְּיָד֖וֹ.

ספר זכריה- פרק תשיעי- הָרִ֙יעִי֙ בַּ֣ת יְרוּשָׁלִַ֔ם.

ספר זכריה- פרק עשירי- וְגִבַּרְתִּים֙ בַּֽיהוָ֔ה וּבִשְׁמ֖וֹ יִתְהַלָּ֑כוּ.

ספר זכריה- פרק עשתי עשר- עֲנִיֵּ֤י הַצֹּאן֙ הַשֹּׁמְרִ֣ים אֹתִ֔י.

ספר זכריה- פרק שנים עשר- יֹצֵ֥ר רֽוּחַ-אָדָ֖ם בְּקִרְבּֽוֹ.

לא מנוקד:

א,א בחדש, השמיני, בשנת שתים, לדריוש–היה דבר-יהוה, אל-זכריה בן-ברכיה, בן-עדו הנביא, לאמר.  א,ב קצף יהוה על-אבותיכם, קצף.  א,ג ואמרת אלהם, כה אמר יהוה צבאות, שובו אלי, נאם יהוה צבאות–ואשוב אליכם, אמר יהוה צבאות.  א,ד אל-תהיו כאבתיכם אשר קראו-אליהם הנביאים הראשנים לאמר, כה אמר יהוה צבאות, שובו נא מדרכיכם הרעים, ומעליליכם (ומעלליכם) הרעים; ולא שמעו ולא-הקשיבו אלי, נאם-יהוה.  א,ה אבותיכם, איה-הם; והנבאים–הלעולם, יחיו.  א,ו אך דברי וחקי, אשר צויתי את-עבדי הנביאים, הלוא השיגו, אבתיכם; וישובו ויאמרו, כאשר זמם יהוה צבאות לעשות לנו, כדרכינו וכמעללינו, כן עשה אתנו.  {ס}

א,ז ביום עשרים וארבעה לעשתי-עשר חדש, הוא-חדש שבט, בשנת שתים, לדריוש–היה דבר-יהוה, אל-זכריה בן-ברכיהו, בן-עדוא הנביא, לאמר.  א,ח ראיתי הלילה, והנה-איש רכב על-סוס אדם, והוא עמד, בין ההדסים אשר במצלה; ואחריו סוסים אדמים, שרקים ולבנים.  א,ט ואמר, מה-אלה אדני; ויאמר אלי, המלאך הדבר בי, אני אראך, מה-המה אלה.  א,י ויען, האיש העמד בין-ההדסים–ויאמר:  אלה אשר שלח יהוה, להתהלך בארץ.  א,יא ויענו את-מלאך יהוה, העמד בין ההדסים, ויאמרו, התהלכנו בארץ; והנה כל-הארץ, ישבת ושקטת.  א,יב ויען מלאך-יהוה, ויאמר, יהוה צבאות, עד-מתי אתה לא-תרחם את-ירושלם ואת ערי יהודה–אשר זעמתה, זה שבעים שנה.  א,יג ויען יהוה, את-המלאך הדבר בי–דברים טובים:  דברים, נחמים.  א,יד ויאמר אלי, המלאך הדבר בי, קרא לאמר, כה אמר יהוה צבאות:  קנאתי לירושלם ולציון, קנאה גדולה.  א,טו וקצף גדול אני קצף, על-הגוים השאננים, אשר אני קצפתי מעט, והמה עזרו לרעה.  א,טז לכן כה-אמר יהוה, שבתי לירושלם ברחמים–ביתי יבנה בה, נאם יהוה צבאות; וקוה (וקו) ינטה, על-ירושלם.  א,יז עוד קרא לאמר, כה אמר יהוה צבאות, עוד תפוצנה ערי, מטוב; ונחם יהוה עוד את-ציון, ובחר עוד בירושלם.  {ס}

מַשָּׂ֥א דְבַר־יְהוָ֖ה אֶל־יִשְׂרָאֵ֑ל בְּיַ֖ד מַלְאָכִֽי׃ אָהַ֤בְתִּי אֶתְכֶם֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה וַֽאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמָּ֣ה אֲהַבְתָּ֑נוּ הֲלוֹא־אָ֨ח עֵשָׂ֤ו לְיַֽעֲקֹב֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וָֽאֹהַ֖ב אֶֽת־יַעֲקֹֽב׃ וְאֶת־עֵשָׂ֖ו שָׂנֵ֑אתִי וָֽאָשִׂ֤ים אֶת־הָרָיו֙ שְׁמָמָ֔ה וְאֶת־נַֽחֲלָת֖וֹ לְתַנּ֥וֹת מִדְבָּֽר׃ כִּֽי־תֹאמַ֨ר אֱד֜וֹם רֻשַּׁ֗שְׁנוּ וְנָשׁוּב֙ וְנִבְנֶ֣ה חֳרָב֔וֹת כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הֵ֥מָּה יִבְנ֖וּ וַֽאֲנִ֣י אֶֽהֱר֑וֹס וְקָֽרְא֤וּ לָהֶם֙ גְּב֣וּל רִשְׁעָ֔ה וְהָעָ֛ם אֲשֶׁר־זָעַ֥ם יְהוָ֖ה עַד־עוֹלָֽם׃ וְעֵֽינֵיכֶ֖ם תִּרְאֶ֑ינָה וְאַתֶּ֤ם תֹּֽאמְרוּ֙ יִגְדַּ֣ל יְהוָ֔ה מֵעַ֖ל לִגְב֥וּל יִשְׂרָאֵֽל׃ בֵּ֛ן יְכַבֵּ֥ד אָ֖ב וְעֶ֣בֶד אֲדֹנָ֑יו וְאִם־אָ֣ב אָ֣נִי אַיֵּ֣ה כְבוֹדִ֡י וְאִם־אֲדוֹנִ֣ים אָנִי֩ אַיֵּ֨ה מֽוֹרָאִ֜י אָמַ֣ר ׀ יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת לָכֶם֙ הַכֹּֽהֲנִים֙ בּוֹזֵ֣י שְׁמִ֔י וַֽאֲמַרְתֶּ֕ם בַּמֶּ֥ה בָזִ֖ינוּ אֶת־שְׁמֶֽךָ׃ מַגִּישִׁ֤ים עַֽל־מִזְבְּחִי֙ לֶ֣חֶם מְגֹאָ֔ל וַֽאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֣ה גֵֽאַלְנ֑וּךָ בֶּֽאֱמָרְכֶ֕ם שֻׁלְחַ֥ן יְהוָ֖ה נִבְזֶ֥ה הֽוּא׃ וְכִֽי־תַגִּישׁ֨וּן עִוֵּ֤ר לִזְבֹּ֨חַ֙ אֵ֣ין רָ֔ע וְכִ֥י תַגִּ֛ישׁוּ פִּסֵּ֥חַ וְחֹלֶ֖ה אֵ֣ין רָ֑ע הַקְרִיבֵ֨הוּ נָ֜א לְפֶֽחָתֶ֗ךָ הֲיִרְצְךָ֙ א֚וֹ הֲיִשָּׂ֣א פָנֶ֔יךָ אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ וְעַתָּ֛ה חַלּוּ־נָ֥א פְנֵי־אֵ֖ל וִֽיחָנֵּ֑נוּ מִיֶּדְכֶם֙ הָ֣יְתָה זֹּ֔את הֲיִשָּׂ֤א מִכֶּם֙ פָּנִ֔ים אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ מִ֤י גַם־בָּכֶם֙ וְיִסְגֹּ֣ר דְּלָתַ֔יִם וְלֹֽא־תָאִ֥ירוּ מִזְבְּחִ֖י חִנָּ֑ם אֵֽין־לִ֨י חֵ֜פֶץ בָּכֶ֗ם אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּמִנְחָ֖ה לֹֽא־אֶרְצֶ֥ה מִיֶּדְכֶֽם׃ כִּ֣י מִמִּזְרַח־שֶׁ֜מֶשׁ וְעַד־מְבוֹא֗וֹ גָּד֤וֹל שְׁמִי֙ בַּגּוֹיִ֔ם וּבְכָל־מָק֗וֹם מֻקְטָ֥ר מֻגָּ֛שׁ לִשְׁמִ֖י וּמִנְחָ֣ה טְהוֹרָ֑ה כִּֽי־גָד֤וֹל שְׁמִי֙ בַּגּוֹיִ֔ם אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ וְאַתֶּ֖ם מְחַלְּלִ֣ים אוֹת֑וֹ בֶּֽאֱמָרְכֶ֗ם שֻׁלְחַ֤ן אֲדֹנָי֙ מְגֹאָ֣ל ה֔וּא וְנִיב֖וֹ נִבְזֶ֥ה אָכְלֽוֹ׃ וַֽאֲמַרְתֶּם֩ הִנֵּ֨ה מַתְּלָאָ֜ה וְהִפַּחְתֶּ֣ם אוֹת֗וֹ אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וַֽהֲבֵאתֶ֣ם גָּז֗וּל וְאֶת־הַפִּסֵּ֨חַ֙ וְאֶת־הַ֣חוֹלֶ֔ה וַֽהֲבֵאתֶ֖ם אֶת־הַמִּנְחָ֑ה הַֽאֶרְצֶ֥ה אוֹתָ֛הּ מִיֶּדְכֶ֖ם אָמַ֥ר יְהוָֽה׃ וְאָר֣וּר נוֹכֵ֗ל וְיֵ֤שׁ בְּעֶדְרוֹ֙ זָכָ֔ר וְנֹדֵ֛ר וְזֹבֵ֥חַ מָשְׁחָ֖ת לַֽאדֹנָ֑י כִּי֩ מֶ֨לֶךְ גָּד֜וֹל אָ֗נִי אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּשְׁמִ֖י נוֹרָ֥א בַגּוֹיִֽם׃

וְעַתָּ֗ה אֲלֵיכֶ֛ם הַמִּצְוָ֥ה הַזֹּ֖את הַכֹּֽהֲנִֽים׃ אִם־לֹ֣א תִשְׁמְע֡וּ וְאִם־לֹא֩ תָשִׂ֨ימוּ עַל־לֵ֜ב לָתֵ֧ת כָּב֣וֹד לִשְׁמִ֗י אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְשִׁלַּחְתִּ֤י בָכֶם֙ אֶת־הַמְּאֵרָ֔ה וְאָֽרוֹתִ֖י אֶת־בִּרְכֽוֹתֵיכֶ֑ם וְגַם֙ אָֽרוֹתִ֔יהָ כִּ֥י אֵֽינְכֶ֖ם שָׂמִ֥ים עַל־לֵֽב׃ הִנְנִ֨י גֹעֵ֤ר לָכֶם֙ אֶת־הַזֶּ֔רַע וְזֵרִ֤יתִֽי פֶ֨רֶשׁ֙ עַל־פְּנֵיכֶ֔ם פֶּ֖רֶשׁ חַגֵּיכֶ֑ם וְנָשָׂ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽיו׃ וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֚י שִׁלַּ֣חְתִּי אֲלֵיכֶ֔ם אֵ֖ת הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֑את לִֽהְי֤וֹת בְּרִיתִי֙ אֶת־לֵוִ֔י אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ בְּרִיתִ֣י ׀ הָֽיְתָ֣ה אִתּ֗וֹ הַֽחַיִּים֙ וְהַשָּׁל֔וֹם וָאֶתְּנֵֽם־ל֥וֹ מוֹרָ֖א וַיִּֽירָאֵ֑נִי וּמִפְּנֵ֥י שְׁמִ֖י נִחַ֥ת הֽוּא׃ תּוֹרַ֤ת אֱמֶת֙ הָֽיְתָ֣ה בְּפִ֔יהוּ וְעַוְלָ֖ה לֹֽא־נִמְצָ֣א בִשְׂפָתָ֑יו בְּשָׁל֤וֹם וּבְמִישׁוֹר֙ הָלַ֣ךְ אִתִּ֔י וְרַבִּ֖ים הֵשִׁ֥יב מֵֽעָוֺֽן׃ כִּֽי־שִׂפְתֵ֤י כֹהֵן֙ יִשְׁמְרוּ־דַ֔עַת וְתוֹרָ֖ה יְבַקְשׁ֣וּ מִפִּ֑יהוּ כִּ֛י מַלְאַ֥ךְ יְהֽוָה־צְבָא֖וֹת הֽוּא׃ וְאַתֶּם֙ סַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ הִכְשַׁלְתֶּ֥ם רַבִּ֖ים בַּתּוֹרָ֑ה שִֽׁחַתֶּם֙ בְּרִ֣ית הַלֵּוִ֔י אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ וְגַם־אֲנִ֞י נָתַ֧תִּי אֶתְכֶ֛ם נִבְזִ֥ים וּשְׁפָלִ֖ים לְכָל־הָעָ֑ם כְּפִ֗י אֲשֶׁ֤ר אֵֽינְכֶם֙ שֹֽׁמְרִ֣ים אֶת־דְּרָכַ֔י וְנֹֽשְׂאִ֥ים פָּנִ֖ים בַּתּוֹרָֽה׃ הֲל֨וֹא אָ֤ב אֶחָד֙ לְכֻלָּ֔נוּ הֲל֛וֹא אֵ֥ל אֶחָ֖ד בְּרָאָ֑נוּ מַדּ֗וּעַ נִבְגַּד֙ אִ֣ישׁ בְּאָחִ֔יו לְחַלֵּ֖ל בְּרִ֥ית אֲבֹתֵֽינוּ׃ בָּֽגְדָ֣ה יְהוּדָ֔ה וְתֽוֹעֵבָ֛ה נֶֽעֶשְׂתָ֥ה בְיִשְׂרָאֵ֖ל וּבִירֽוּשָׁלִָ֑ם כִּ֣י ׀ חִלֵּ֣ל יְהוּדָ֗ה קֹ֤דֶשׁ יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר אָהֵ֔ב וּבָעַ֖ל בַּת־אֵ֥ל נֵכָֽר׃ יַכְרֵ֨ת יְהוָ֜ה לָאִ֨ישׁ אֲשֶׁ֤ר יַֽעֲשֶׂ֨נָּה֙ עֵ֣ר וְעֹנֶ֔ה מֵאָֽהֳלֵ֖י יַֽעֲקֹ֑ב וּמַגִּ֣ישׁ מִנְחָ֔ה לַֽיהוָ֖ה צְבָאֽוֹת׃ וְזֹאת֙ שֵׁנִ֣ית תַּֽעֲשׂ֔וּ כַּסּ֤וֹת דִּמְעָה֙ אֶת־מִזְבַּ֣ח יְהוָ֔ה בְּכִ֖י וַֽאֲנָקָ֑ה מֵאֵ֣ין ע֗וֹד פְּנוֹת֙ אֶל־הַמִּנְחָ֔ה וְלָקַ֥חַת רָצ֖וֹן מִיֶּדְכֶֽם׃ וַֽאֲמַרְתֶּ֖ם עַל־מָ֑ה עַ֡ל כִּֽי־יְהוָה֩ הֵעִ֨יד בֵּֽינְךָ֜ וּבֵ֣ין ׀ אֵ֣שֶׁת נְעוּרֶ֗יךָ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ בָּגַ֣דְתָּה בָּ֔הּ וְהִ֥יא חֲבֶרְתְּךָ֖ וְאֵ֥שֶׁת בְּרִיתֶֽךָ׃ וְלֹֽא־אֶחָ֣ד עָשָׂ֗ה וּשְׁאָ֥ר ר֨וּחַ֙ ל֔וֹ וּמָה֙ הָֽאֶחָ֔ד מְבַקֵּ֖שׁ זֶ֣רַע אֱלֹהִ֑ים וְנִשְׁמַרְתֶּם֙ בְּר֣וּחֲכֶ֔ם וּבְאֵ֥שֶׁת נְעוּרֶ֖יךָ אַל־יִבְגֹּֽד׃ כִּֽי־שָׂנֵ֣א שַׁלַּ֗ח אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְכִסָּ֤ה חָמָס֙ עַל־לְבוּשׁ֔וֹ אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם בְּרֽוּחֲכֶ֖ם וְלֹ֥א תִבְגֹּֽדוּ׃
הֽוֹגַעְתֶּ֤ם יְהוָה֙ בְּדִבְרֵיכֶ֔ם וַֽאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמָּ֣ה הוֹגָ֑עְנוּ בֶּֽאֱמָרְכֶ֗ם כָּל־עֹ֨שֵׂה רָ֜ע ט֣וֹב ׀ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֗ה וּבָהֶם֙ ה֣וּא חָפֵ֔ץ א֥וֹ אַיֵּ֖ה אֱלֹהֵ֥י הַמִּשְׁפָּֽט׃

הִנְנִ֤י שֹׁלֵ֨חַ֙ מַלְאָכִ֔י וּפִנָּה־דֶ֖רֶךְ לְפָנָ֑י וּפִתְאֹם֩ יָב֨וֹא אֶל־הֵֽיכָל֜וֹ הָֽאָד֣וֹן ׀ אֲשֶׁר־אַתֶּ֣ם מְבַקְשִׁ֗ים וּמַלְאַ֨ךְ הַבְּרִ֜ית אֲשֶׁר־אַתֶּ֤ם חֲפֵצִים֙ הִנֵּה־בָ֔א אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ וּמִ֤י מְכַלְכֵּל֙ אֶת־י֣וֹם בּוֹא֔וֹ וּמִ֥י הָֽעֹמֵ֖ד בְּהֵרָֽאוֹת֑וֹ כִּי־הוּא֙ כְּאֵ֣שׁ מְצָרֵ֔ף וּכְבֹרִ֖ית מְכַבְּסִֽים׃ וְיָשַׁ֨ב מְצָרֵ֤ף וּמְטַהֵר֙ כֶּ֔סֶף וְטִהַ֤ר אֶת־בְּנֵֽי־לֵוִי֙ וְזִקַּ֣ק אֹתָ֔ם כַּזָּהָ֖ב וְכַכָּ֑סֶף וְהָיוּ֙ לַֽיהוָ֔ה מַגִּישֵׁ֥י מִנְחָ֖ה בִּצְדָקָֽה׃ וְעָֽרְבָה֙ לַֽיהוָ֔ה מִנְחַ֥ת יְהוּדָ֖ה וִירֽוּשָׁלִָ֑ם כִּימֵ֣י עוֹלָ֔ם וּכְשָׁנִ֖ים קַדְמֹֽנִיֹּֽת׃ וְקָֽרַבְתִּ֣י אֲלֵיכֶם֮ לַמִּשְׁפָּט֒ וְהָיִ֣יתִי ׀ עֵ֣ד מְמַהֵ֗ר בַּֽמְכַשְּׁפִים֙ וּבַמְנָ֣אֲפִ֔ים וּבַנִּשְׁבָּעִ֖ים לַשָּׁ֑קֶר וּבְעֹֽשְׁקֵ֣י שְׂכַר־שָׂ֠כִיר אַלְמָנָ֨ה וְיָת֤וֹם וּמַטֵּי־גֵר֙ וְלֹ֣א יְרֵא֔וּנִי אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה לֹ֣א שָׁנִ֑יתִי וְאַתֶּ֥ם בְּנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב לֹ֥א כְלִיתֶֽם׃ לְמִימֵ֨י אֲבֹֽתֵיכֶ֜ם סַרְתֶּ֤ם מֵֽחֻקַּי֙ וְלֹ֣א שְׁמַרְתֶּ֔ם שׁ֤וּבוּ אֵלַי֙ וְאָשׁ֣וּבָה אֲלֵיכֶ֔ם אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וַֽאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֥ה נָשֽׁוּב׃ הֲיִקְבַּ֨ע אָדָ֜ם אֱלֹהִ֗ים כִּ֤י אַתֶּם֙ קֹֽבְעִ֣ים אֹתִ֔י וַֽאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֣ה קְבַֽעֲנ֑וּךָ הַֽמַּעֲשֵׂ֖ר וְהַתְּרוּמָֽה׃ בַּמְּאֵרָה֙ אַתֶּ֣ם נֵֽאָרִ֔ים וְאֹתִ֖י אַתֶּ֣ם קֹֽבְעִ֑ים הַגּ֖וֹי כֻּלּֽוֹ׃ הָבִ֨יאוּ אֶת־כָּל־הַֽמַּעֲשֵׂ֜ר אֶל־בֵּ֣ית הָֽאוֹצָ֗ר וִיהִ֥י טֶ֨רֶף֙ בְּבֵיתִ֔י וּבְחָנ֤וּנִי נָא֙ בָּזֹ֔את אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת אִם־לֹ֧א אֶפְתַּ֣ח לָכֶ֗ם אֵ֚ת אֲרֻבּ֣וֹת הַשָּׁמַ֔יִם וַהֲרִֽיקֹתִ֥י לָכֶ֛ם בְּרָכָ֖ה עַד־בְּלִי־דָֽי׃ וְגָֽעַרְתִּ֤י לָכֶם֙ בָּֽאֹכֵ֔ל וְלֹֽא־יַשְׁחִ֥ת לָכֶ֖ם אֶת־פְּרִ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה וְלֹֽא־תְשַׁכֵּ֨ל לָכֶ֤ם הַגֶּ֨פֶן֙ בַּשָּׂדֶ֔ה אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ וְאִשְּׁר֥וּ אֶתְכֶ֖ם כָּל־הַגּוֹיִ֑ם כִּֽי־תִהְי֤וּ אַתֶּם֙ אֶ֣רֶץ חֵ֔פֶץ אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ חָֽזְק֥וּ עָלַ֛י דִּבְרֵיכֶ֖ם אָמַ֣ר יְהוָ֑ה וַֽאֲמַרְתֶּ֕ם מַה־נִּדְבַּ֖רְנוּ עָלֶֽיךָ׃ אֲמַרְתֶּ֕ם שָׁ֖וְא עֲבֹ֣ד אֱלֹהִ֑ים וּמַה־בֶּ֗צַע כִּ֤י שָׁמַ֨רְנוּ֙ מִשְׁמַרְתּ֔וֹ וְכִ֤י הָלַ֨כְנוּ֙ קְדֹ֣רַנִּ֔ית מִפְּנֵ֖י יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ וְעַתָּ֕ה אֲנַ֖חְנוּ מְאַשְּׁרִ֣ים זֵדִ֑ים גַּם־נִבְנוּ֙ עֹשֵׂ֣י רִשְׁעָ֔ה גַּ֧ם בָּֽחֲנ֛וּ אֱלֹהִ֖ים וַיִּמָּלֵֽטוּ׃ אָ֧ז נִדְבְּר֛וּ יִרְאֵ֥י יְהוָ֖ה אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֑הוּ וַיַּקְשֵׁ֤ב יְהוָה֙ וַיִּשְׁמָ֔ע וַ֠יִּכָּתֵב סֵ֣פֶר זִכָּר֤וֹן לְפָנָיו֙ לְיִרְאֵ֣י יְהוָ֔ה וּלְחֹֽשְׁבֵ֖י שְׁמֽוֹ׃ וְהָ֣יוּ לִ֗י אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת לַיּ֕וֹם אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֣ה סְגֻלָּ֑ה וְחָֽמַלְתִּ֣י עֲלֵיהֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁר֙ יַחְמֹ֣ל אִ֔ישׁ עַל־בְּנ֖וֹ הָֽעֹבֵ֥ד אֹתֽוֹ׃וְשַׁבְתֶּם֙ וּרְאִיתֶ֔ם בֵּ֥ין צַדִּ֖יק לְרָשָׁ֑ע בֵּ֚ין עֹבֵ֣ד אֱלֹהִ֔ים לַֽאֲשֶׁ֖ר לֹ֥א עֲבָדֽוֹ׃ כִּֽי־הִנֵּ֤ה הַיּוֹם֙ בָּ֔א בֹּעֵ֖ר כַּתַּנּ֑וּר וְהָי֨וּ כָל־זֵדִ֜ים וְכָל־עֹשֵׂ֤ה רִשְׁעָה֙ קַ֔שׁ וְלִהַ֨ט אֹתָ֜ם הַיּ֣וֹם הַבָּ֗א אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־יַעֲזֹ֥ב לָהֶ֖ם שֹׁ֥רֶשׁ וְעָנָֽף׃ וְזָֽרְחָ֨ה לָכֶ֜ם יִרְאֵ֤י שְׁמִי֙ שֶׁ֣מֶשׁ צְדָקָ֔ה וּמַרְפֵּ֖א בִּכְנָפֶ֑יהָ וִֽיצָאתֶ֥ם וּפִשְׁתֶּ֖ם כְּעֶגְלֵ֥י מַרְבֵּֽק׃  וְעַסּוֹתֶ֣ם רְשָׁעִ֔ים כִּֽי־יִהְי֣וּ אֵ֔פֶר תַּ֖חַת כַּפּ֣וֹת רַגְלֵיכֶ֑ם בַּיּוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אֲנִ֣י עֹשֶׂ֔ה אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ זִכְר֕וּ תּוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֑י אֲשֶׁר֩ צִוִּ֨יתִי אוֹת֤וֹ בְחֹרֵב֙ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִֽים׃ הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ שֹׁלֵ֣חַ לָכֶ֔ם אֵ֖ת אֵֽלִיָּ֣ה הַנָּבִ֑יא לִפְנֵ֗י בּ֚וֹא י֣וֹם יְהוָ֔ה הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָֽא׃ וְהֵשִׁ֤יב לֵב־אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וְלֵ֥ב בָּנִ֖ים עַל־אֲבוֹתָ֑ם פֶּן־אָב֕וֹא וְהִכֵּיתִ֥י אֶת־הָאָ֖רֶץ חֵֽרֶם׃

חֲז֖וֹן עֹֽבַדְיָ֑ה כֹּֽה־אָמַר֩ אֲדֹנָ֨י יְהוִ֜ה לֶֽאֱד֗וֹם שְׁמוּעָ֨ה שָׁמַ֜עְנוּ מֵאֵ֤ת יְהוָה֙ וְצִיר֙ בַּגּוֹיִ֣ם שֻׁלָּ֔ח ק֛וּמוּ וְנָק֥וּמָה עָלֶ֖יהָ לַמִּלְחָמָֽה׃ הִנֵּ֥ה קָטֹ֛ן נְתַתִּ֖יךָ בַּגּוֹיִ֑ם בָּז֥וּי אַתָּ֖ה מְאֹֽד׃ זְד֤וֹן לִבְּךָ֙ הִשִּׁיאֶ֔ךָ שֹֽׁכְנִ֥י בְחַגְוֵי־סֶ֖לַע מְר֣וֹם שִׁבְתּ֑וֹ אֹמֵ֣ר בְּלִבּ֔וֹ מִ֥י יֽוֹרִדֵ֖נִי אָֽרֶץ׃ אִם־תַּגְבִּ֣יהַּ כַּנֶּ֔שֶׁר וְאִם־בֵּ֥ין כּֽוֹכָבִ֖ים שִׂ֣ים קִנֶּ֑ךָ מִשָּׁ֥ם אוֹרִֽידְךָ֖ נְאֻם־יְהוָֽה׃ אִם־גַּנָּבִ֤ים בָּאֽוּ־לְךָ֙ אִם־שׁ֣וֹדְדֵי לַ֔יְלָה אֵ֣יךְ נִדְמֵ֔יתָה הֲל֥וֹא יִגְנְב֖וּ דַּיָּ֑ם אִם־בֹּֽצְרִים֙ בָּ֣אוּ לָ֔ךְ הֲל֖וֹא יַשְׁאִ֥ירוּ עֹֽלֵלֽוֹת׃ אֵ֚יךְ נֶחְפְּשׂ֣וּ עֵשָׂ֔ו נִבְע֖וּ מַצְפֻּנָֽיו׃ עַֽד־הַגְּב֣וּל שִׁלְּח֗וּךָ כֹּ֚ל אַנְשֵׁ֣י בְרִיתֶ֔ךָ הִשִּׁיא֛וּךָ יָֽכְל֥וּ לְךָ֖ אַנְשֵׁ֣י שְׁלֹמֶ֑ךָ לַחְמְךָ֗ יָשִׂ֤ימוּ מָזוֹר֙ תַּחְתֶּ֔יךָ אֵ֥ין תְּבוּנָ֖ה בּֽוֹ׃ הֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא נְאֻם־יְהוָ֑ה וְהַֽאֲבַדְתִּ֤י חֲכָמִים֙ מֵֽאֱד֔וֹם וּתְבוּנָ֖ה מֵהַ֥ר עֵשָֽׂו׃ וְחַתּ֥וּ גִבּוֹרֶ֖יךָ תֵּימָ֑ן לְמַ֧עַן יִכָּֽרֶת־אִ֛ישׁ מֵהַ֥ר עֵשָׂ֖ו מִקָּֽטֶל׃ מֵֽחֲמַ֛ס אָחִ֥יךָ יַֽעֲקֹ֖ב תְּכַסְּךָ֣ בוּשָׁ֑ה וְנִכְרַ֖תָּ לְעוֹלָֽם׃ בְּיוֹם֙ עֲמָֽדְךָ֣ מִנֶּ֔גֶד בְּי֛וֹם שְׁב֥וֹת זָרִ֖ים חֵיל֑וֹ וְנָכְרִ֞ים בָּ֣אוּ שְׁעָרָ֗ו וְעַל־יְרֽוּשָׁלִַ֨ם֙ יַדּ֣וּ גוֹרָ֔ל גַּם־אַתָּ֖ה כְּאַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וְאַל־תֵּ֤רֶא בְיוֹם־אָחִ֨יךָ֙ בְּי֣וֹם נָכְר֔וֹ וְאַל־תִּשְׂמַ֥ח לִבְנֵֽי־יְהוּדָ֖ה בְּי֣וֹם אָבְדָ֑ם וְאַל־תַּגְדֵּ֥ל פִּ֖יךָ בְּי֥וֹם צָרָֽה׃ אַל־תָּב֤וֹא בְשַֽׁעַר־עַמִּי֙ בְּי֣וֹם אֵידָ֔ם אַל־תֵּ֧רֶא גַם־אַתָּ֛ה בְּרָֽעָת֖וֹ בְּי֣וֹם אֵיד֑וֹ וְאַל־תִּשְׁלַ֥חְנָה בְחֵיל֖וֹ בְּי֥וֹם אֵידֽוֹ׃ וְאַֽל־תַּעֲמֹד֙ עַל־הַפֶּ֔רֶק לְהַכְרִ֖ית אֶת־פְּלִיטָ֑יו וְאַל־תַּסְגֵּ֥ר שְׂרִידָ֖יו בְּי֥וֹם צָרָֽה׃ כִּֽי־קָר֥וֹב יוֹם־יְהוָ֖ה עַל־כָּל־הַגּוֹיִ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֨יתָ֙ יֵעָ֣שֶׂה לָּ֔ךְ גְּמֻֽלְךָ֖ יָשׁ֥וּב בְּרֹאשֶֽׁךָ׃ כִּ֗י כַּֽאֲשֶׁ֤ר שְׁתִיתֶם֙ עַל־הַ֣ר קָדְשִׁ֔י יִשְׁתּ֥וּ כָֽל־הַגּוֹיִ֖ם תָּמִ֑יד וְשָׁת֣וּ וְלָע֔וּ וְהָי֖וּ כְּל֥וֹא הָיֽוּ׃ וּבְהַ֥ר צִיּ֛וֹן תִּֽהְיֶ֥ה פְלֵיטָ֖ה וְהָ֣יָה קֹ֑דֶשׁ וְיָֽרְשׁוּ֙ בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב אֵ֖ת מוֹרָֽשֵׁיהֶֽם׃ וְהָיָה֩ בֵית־יַֽעֲקֹ֨ב אֵ֜שׁ וּבֵ֧ית יוֹסֵ֣ף לֶֽהָבָ֗ה וּבֵ֤ית עֵשָׂו֙ לְקַ֔שׁ וְדָֽלְק֥וּ בָהֶ֖ם וַֽאֲכָל֑וּם וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֤ה שָׂרִיד֙ לְבֵ֣ית עֵשָׂ֔ו כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ וְיָֽרְשׁ֨וּ הַנֶּ֜גֶב אֶת־הַ֣ר עֵשָׂ֗ו וְהַשְּׁפֵלָה֙ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֔ים וְיָֽרְשׁוּ֙ אֶת־שְׂדֵ֣ה אֶפְרַ֔יִם וְאֵ֖ת שְׂדֵ֣ה שֹֽׁמְר֑וֹן וּבִנְיָמִ֖ן אֶת־הַגִּלְעָֽד׃ וְגָלֻ֣ת הַֽחֵל־הַ֠זֶּה לִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֲשֶֽׁר־כְּנַעֲנִים֙ עַד־צָ֣רְפַ֔ת וְגָלֻ֥ת יְרֽוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֣ר בִּסְפָרַ֑ד יִֽרְשׁ֕וּ אֵ֖ת עָרֵ֥י הַנֶּֽגֶב׃ וְעָל֤וּ מֽוֹשִׁעִים֙ בְּהַ֣ר צִיּ֔וֹן לִשְׁפֹּ֖ט אֶת־הַ֣ר עֵשָׂ֑ו וְהָֽיְתָ֥ה לַֽיהוָ֖ה הַמְּלוּכָֽה׃

א חזון, עבדיה:  כה-אמר אדני יהוה לאדום, שמועה שמענו מאת יהוה וציר בגוים שלח–קומו ונקומה עליה, למלחמה.  ב הנה קטן נתתיך, בגוים:  בזוי אתה, מאד.  ג זדון לבך השיאך, שכני בחגוי-סלע מרום שבתו; אמר בלבו, מי יורדני ארץ.  ד אם-תגביה כנשר, ואם-בין כוכבים שים קנך–משם אורידך, נאם-יהוה.  ה אם-גנבים באו-לך, אם-שודדי לילה–איך נדמיתה, הלוא יגנבו דים; אם-בצרים באו לך, הלוא ישאירו עללות.  ו איך נחפשו עשו, נבעו מצפניו.  ז עד-הגבול שלחוך, כל אנשי בריתך–השיאוך יכלו לך, אנשי שלמך; לחמך, ישימו מזור תחתיך–אין תבונה, בו.  ח הלוא ביום ההוא, נאם-יהוה, והאבדתי חכמים מאדום, ותבונה מהר עשו.  ט וחתו גבוריך, תימן, למען יכרת-איש מהר עשו, מקטל.  י מחמס אחיך יעקב, תכסך בושה; ונכרת, לעולם.  יא ביום עמדך מנגד, ביום שבות זרים חילו; ונכרים באו שערו, ועל-ירושלם ידו גורל–גם-אתה, כאחד מהם.  יב ואל-תרא ביום-אחיך, ביום נכרו, ואל-תשמח לבני-יהודה, ביום אבדם; ואל-תגדל פיך, ביום צרה.  יג אל-תבוא בשער-עמי ביום אידם, אל-תרא גם-אתה ברעתו ביום אידו; ואל-תשלחנה בחילו, ביום אידו.  יד ואל-תעמד, על-הפרק, להכרית, את-פליטיו; ואל-תסגר שרידיו, ביום צרה.  טו כי-קרוב יום-יהוה, על-כל-הגוים:  כאשר עשית יעשה לך, גמלך ישוב בראשך.  טז כי, כאשר שתיתם על-הר קדשי, ישתו כל-הגוים, תמיד; ושתו ולעו, והיו כלוא היו.  יז ובהר ציון תהיה פליטה, והיה קדש; וירשו בית יעקב, את מורשיהם.  יח והיה בית-יעקב אש ובית יוסף להבה, ובית עשו לקש, ודלקו בהם, ואכלום; ולא-יהיה שריד לבית עשו, כי יהוה דבר.  יט וירשו הנגב את-הר עשו, והשפלה את-פלשתים, וירשו את-שדה אפרים, ואת שדה שמרון; ובנימן, את-הגלעד.  כ וגלת החל-הזה לבני ישראל אשר-כנענים, עד-צרפת, וגלת ירושלם, אשר בספרד–ירשו, את ערי הנגב.  כא ועלו מושעים בהר ציון, לשפט את-הר עשו; והיתה ליהוה, המלוכה.  {ש}

דְּבַר־יְהוָ֣ה ׀ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֗ה אֶל־צְפַנְיָה֙ בֶּן־כּוּשִׁ֣י בֶן־גְּדַלְיָ֔ה בֶּן־אֲמַרְיָ֖ה בֶּן־חִזְקִיָּ֑ה בִּימֵ֛י יֹֽאשִׁיָּ֥הוּ בֶן־אָמ֖וֹן מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃ אָסֹ֨ף אָסֵ֜ף כֹּ֗ל מֵעַ֛ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָ֖ה נְאֻם־יְהוָֽה׃ אָסֵ֨ף אָדָ֜ם וּבְהֵמָ֗ה אָסֵ֤ף עוֹף־הַשָּׁמַ֨יִם֙ וּדְגֵ֣י הַיָּ֔ם וְהַמַּכְשֵׁל֖וֹת אֶת־הָֽרְשָׁעִ֑ים וְהִכְרַתִּ֣י אֶת־הָֽאָדָ֗ם מֵעַ֛ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָ֖ה נְאֻם־יְהוָֽה׃ וְנָטִ֤יתִי יָדִי֙ עַל־יְהוּדָ֔ה וְעַ֖ל כָּל־יֽוֹשְׁבֵ֣י יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְהִכְרַתִּ֞י מִן־הַמָּק֤וֹם הַזֶּה֙ אֶת־שְׁאָ֣ר הַבַּ֔עַל אֶת־שֵׁ֥ם הַכְּמָרִ֖ים עִם־הַכֹּֽהֲנִֽים׃ וְאֶת־הַמִּשְׁתַּֽחֲוִ֥ים עַל־הַגַּגּ֖וֹת לִצְבָ֣א הַשָּׁמָ֑יִם וְאֶת־הַמִּֽשְׁתַּחֲוִים֙ הַנִּשְׁבָּעִ֣ים לַֽיהוָ֔ה וְהַנִּשְׁבָּעִ֖ים בְּמַלְכָּֽם׃ וְאֶת־הַנְּסוֹגִ֖ים מֵאַֽחֲרֵ֣י יְהוָ֑ה וַֽאֲשֶׁ֛ר לֹֽא־בִקְשׁ֥וּ אֶת־יְהוָ֖ה וְלֹ֥א דְרָשֻֽׁהוּ׃ הַ֕ס מִפְּנֵ֖י אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה כִּ֤י קָרוֹב֙ י֣וֹם יְהוָ֔ה כִּֽי־הֵכִ֧ין יְהוָ֛ה זֶ֖בַח הִקְדִּ֥ישׁ קְרֻאָֽיו׃ וְהָיָ֗ה בְּיוֹם֙ זֶ֣בַח יְהוָ֔ה וּפָֽקַדְתִּ֥י עַל־הַשָּׂרִ֖ים וְעַל־בְּנֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וְעַ֥ל כָּל־הַלֹּֽבְשִׁ֖ים מַלְבּ֥וּשׁ נָכְרִֽי׃ וּפָֽקַדְתִּ֗י עַ֧ל כָּל־הַדּוֹלֵ֛ג עַל־הַמִּפְתָּ֖ן בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא הַֽמְמַלְאִ֛ים בֵּ֥ית אֲדֹֽנֵיהֶ֖ם חָמָ֥ס וּמִרְמָֽה׃ וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא נְאֻם־יְהוָ֗ה ק֤וֹל צְעָקָה֙ מִשַּׁ֣עַר הַדָּגִ֔ים וִֽילָלָ֖ה מִן־הַמִּשְׁנֶ֑ה וְשֶׁ֥בֶר גָּד֖וֹל מֵֽהַגְּבָעֽוֹת׃ הֵילִ֖ילוּ יֹֽשְׁבֵ֣י הַמַּכְתֵּ֑שׁ כִּ֤י נִדְמָה֙ כָּל־עַ֣ם כְּנַ֔עַן נִכְרְת֖וּ כָּל־נְטִ֥ילֵי כָֽסֶף׃ וְהָיָה֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא אֲחַפֵּ֥שׂ אֶת־יְרֽוּשָׁלִַ֖ם בַּנֵּר֑וֹת וּפָֽקַדְתִּ֣י עַל־הָֽאֲנָשִׁ֗ים הַקֹּֽפְאִים֙ עַל־שִׁמְרֵיהֶ֔ם הָאֹֽמְרִים֙ בִּלְבָבָ֔ם לֹֽא־יֵיטִ֥יב יְהוָ֖ה וְלֹ֥א יָרֵֽעַ׃ וְהָיָ֤ה חֵילָם֙ לִמְשִׁסָּ֔ה וּבָֽתֵּיהֶ֖ם לִשְׁמָמָ֑ה וּבָנ֤וּ בָתִּים֙ וְלֹ֣א יֵשֵׁ֔בוּ וְנָֽטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְלֹ֥א יִשְׁתּ֖וּ אֶת־יֵינָֽם׃ קָר֤וֹב יוֹם־יְהוָה֙ הַגָּד֔וֹל קָר֖וֹב וּמַהֵ֣ר מְאֹ֑ד ק֚וֹל י֣וֹם יְהוָ֔ה מַ֥ר צֹרֵ֖חַ שָׁ֥ם גִּבּֽוֹר׃ י֥וֹם עֶבְרָ֖ה הַיּ֣וֹם הַה֑וּא י֧וֹם צָרָ֣ה וּמְצוּקָ֗ה י֤וֹם שֹׁאָה֙ וּמְשׁוֹאָ֔ה י֥וֹם חֹ֨שֶׁךְ֙ וַֽאֲפֵלָ֔ה י֥וֹם עָנָ֖ן וַֽעֲרָפֶֽל׃ י֥וֹם שׁוֹפָ֖ר וּתְרוּעָ֑ה עַ֚ל הֶֽעָרִ֣ים הַבְּצֻר֔וֹת וְעַ֖ל הַפִּנּ֥וֹת הַגְּבֹהֽוֹת׃  וַֽהֲצֵרֹ֣תִי לָֽאָדָ֗ם וְהָֽלְכוּ֙ כַּֽעִוְרִ֔ים כִּ֥י לַֽיהוָ֖ה חָטָ֑אוּ וְשֻׁפַּ֤ךְ דָּמָם֙ כֶּֽעָפָ֔ר וּלְחֻמָ֖ם כַּגְּלָלִֽים׃ גַּם־כַּסְפָּ֨ם גַּם־זְהָבָ֜ם לֹֽא־יוּכַ֣ל לְהַצִּילָ֗ם בְּיוֹם֙ עֶבְרַ֣ת יְהוָ֔ה וּבְאֵשׁ֙ קִנְאָת֔וֹ תֵּֽאָכֵ֖ל כָּל־הָאָ֑רֶץ כִּֽי־כָלָ֤ה אַךְ־נִבְהָלָה֙ יַֽעֲשֶׂ֔ה אֵ֥ת כָּל־יֹֽשְׁבֵ֖י הָאָֽרֶץ׃

הִֽתְקוֹשְׁשׁ֖וּ וָק֑וֹשּׁוּ הַגּ֖וֹי לֹ֥א נִכְסָֽף׃ בְּטֶ֨רֶם֙ לֶ֣דֶת חֹ֔ק כְּמֹ֖ץ עָ֣בַר י֑וֹם בְּטֶ֣רֶם ׀ לֹֽא־יָב֣וֹא עֲלֵיכֶ֗ם חֲרוֹן֙ אַף־יְהוָ֔ה בְּטֶ֨רֶם֙ לֹֽא־יָב֣וֹא עֲלֵיכֶ֔ם י֖וֹם אַף־יְהוָֽה׃ בַּקְּשׁ֤וּ אֶת־יְהוָה֙ כָּל־עַנְוֵ֣י הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר מִשְׁפָּט֖וֹ פָּעָ֑לוּ בַּקְּשׁוּ־צֶ֨דֶק֙ בַּקְּשׁ֣וּ עֲנָוָ֔ה אוּלַי֙ תִּסָּ֣תְר֔וּ בְּי֖וֹם אַף־יְהוָֽה׃ כִּ֤י עַזָּה֙ עֲזוּבָ֣ה תִֽהְיֶ֔ה וְאַשְׁקְל֖וֹן לִשְׁמָמָ֑ה אַשְׁדּ֗וֹד בַּֽצָּהֳרַ֨יִם֙ יְגָ֣רְשׁ֔וּהָ וְעֶקְר֖וֹן תֵּֽעָקֵֽר׃  ה֗וֹי יֹ֥שְׁבֵ֛י חֶ֥בֶל הַיָּ֖ם גּ֣וֹי כְּרֵתִ֑ים דְּבַר־יְהוָ֣ה עֲלֵיכֶ֗ם כְּנַ֨עַן֙ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים וְהַֽאֲבַדְתִּ֖יךְ מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃ וְֽהָיְתָ֞ה חֶ֣בֶל הַיָּ֗ם נְוֺ֛ת כְּרֹ֥ת רֹעִ֖ים וְגִדְר֥וֹת צֹֽאן׃ וְהָ֣יָה חֶ֗בֶל לִשְׁאֵרִ֛ית בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה עֲלֵיהֶ֣ם יִרְע֑וּן בְּבָתֵּ֣י אַשְׁקְל֗וֹן בָּעֶ֨רֶב֙ יִרְבָּצ֔וּן כִּ֧י יִפְקְדֵ֛ם יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיהֶ֖ם וְשָׁ֥ב שבותם (שְׁבִיתָֽם)׃ שָׁמַ֨עְתִּי֙ חֶרְפַּ֣ת מוֹאָ֔ב וְגִדֻּפֵ֖י בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן אֲשֶׁ֤ר חֵֽרְפוּ֙ אֶת־עַמִּ֔י וַיַּגְדִּ֖ילוּ עַל־גְּבוּלָֽם׃ לָכֵ֣ן חַי־אָ֡נִי נְאֻם֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כִּֽי־מוֹאָ֞ב כִּסְדֹ֤ם תִּֽהְיֶה֙ וּבְנֵ֤י עַמּוֹן֙ כַּֽעֲמֹרָ֔ה מִמְשַׁ֥ק חָר֛וּל וּמִכְרֵה־מֶ֥לַח וּשְׁמָמָ֖ה עַד־עוֹלָ֑ם שְׁאֵרִ֤ית עַמִּי֙ יְבָזּ֔וּם וְיֶ֥תֶר גּוֹיִ֖ יִנְחָלֽוּם׃ זֹ֥את לָהֶ֖ם תַּ֣חַת גְּאוֹנָ֑ם כִּ֤י חֵֽרְפוּ֙ וַיַּגְדִּ֔לוּ עַל־עַ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ נוֹרָ֤א יְהוָה֙ עֲלֵיהֶ֔ם כִּ֣י רָזָ֔ה אֵ֖ת כָּל־אֱלֹהֵ֣י הָאָ֑רֶץ וְיִשְׁתַּֽחֲווּ־לוֹ֙ אִ֣ישׁ מִמְּקוֹמ֔וֹ כֹּ֖ל אִיֵּ֥י הַגּוֹיִֽם׃ גַּם־אַתֶּ֣ם כּוּשִׁ֔ים חַֽלְלֵ֥י חַרְבִּ֖י הֵֽמָּה׃ וְיֵ֤ט יָדוֹ֙ עַל־צָפ֔וֹן וִֽיאַבֵּ֖ד אֶת־אַשּׁ֑וּר וְיָשֵׂ֤ם אֶת־נִֽינְוֵה֙ לִשְׁמָמָ֔ה צִיָּ֖ה כַּמִּדְבָּֽר׃ וְרָֽבְצ֨וּ בְתוֹכָ֤הּ עֲדָרִים֙ כָּל־חַיְתוֹ־ג֔וֹי גַּם־קָאַת֙ גַּם־קִפֹּ֔ד בְּכַפְתֹּרֶ֖יהָ יָלִ֑ינוּ ק֠וֹל יְשׁוֹרֵ֤ר בַּֽחַלּוֹן֙ חֹ֣רֶב בַּסַּ֔ף כִּ֥י אַרְזָ֖ה עֵרָֽה׃ זֹ֠֞את הָעִ֤יר הָֽעַלִּיזָה֙ הַיּוֹשֶׁ֣בֶת לָבֶ֔טַח הָאֹֽמְרָה֙ בִּלְבָבָ֔הּ אֲנִ֖י וְאַפְסִ֣י ע֑וֹד אֵ֣יךְ ׀ הָֽיְתָ֣ה לְשַׁמָּ֗ה מַרְבֵּץ֙ לַֽחַיָּ֔ה כֹּ֚ל עוֹבֵ֣ר עָלֶ֔יהָ יִשְׁרֹ֖ק יָנִ֥יעַ יָדֽוֹ׃

ה֥וֹי מֹֽרְאָ֖ה וְנִגְאָלָ֑ה הָעִ֖יר הַיּוֹנָֽה׃ לֹ֤א שָֽׁמְעָה֙ בְּק֔וֹל לֹ֥א לָֽקְחָ֖ה מוּסָ֑ר בַּֽיהוָה֙ לֹ֣א בָטָ֔חָה אֶל־אֱלֹהֶ֖יהָ לֹ֥א קָרֵֽבָה׃ שָׂרֶ֣יהָ בְקִרְבָּ֔הּ אֲרָי֖וֹת שֹֽׁאֲגִ֑ים שֹֽׁפְטֶ֨יהָ֙ זְאֵ֣בֵי עֶ֔רֶב לֹ֥א גָֽרְמ֖וּ לַבֹּֽקֶר׃ נְבִיאֶ֨יהָ֙ פֹּֽחֲזִ֔ים אַנְשֵׁ֖י בֹּֽגְד֑וֹת כֹּֽהֲנֶ֨יהָ֙ חִלְּלוּ־קֹ֔דֶשׁ חָֽמְס֖וּ תּוֹרָֽה׃ יְהוָ֤ה צַדִּיק֙ בְּקִרְבָּ֔הּ לֹ֥א יַֽעֲשֶׂ֖ה עַוְלָ֑ה בַּבֹּ֨קֶר בַּבֹּ֜קֶר מִשְׁפָּט֨וֹ יִתֵּ֤ן לָאוֹר֙ לֹ֣א נֶעְדָּ֔ר וְלֹֽא־יוֹדֵ֥עַ עַוָּ֖ל בֹּֽשֶׁת׃ הִכְרַ֣תִּי גוֹיִ֗ם נָשַׁ֨מּוּ֙ פִּנּוֹתָ֔ם הֶֽחֱרַ֥בְתִּי חֽוּצוֹתָ֖ם מִבְּלִ֣י עוֹבֵ֑ר נִצְדּ֧וּ עָֽרֵיהֶ֛ם מִבְּלִי־אִ֖ישׁ מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃ אָמַ֜רְתִּי אַךְ־תִּֽירְאִ֤י אוֹתִי֙ תִּקְחִ֣י מוּסָ֔ר וְלֹֽא־יִכָּרֵ֣ת מְעוֹנָ֔הּ כֹּ֥ל אֲשֶׁר־פָּקַ֖דְתִּי עָלֶ֑יהָ אָכֵן֙ הִשְׁכִּ֣ימוּ הִשְׁחִ֔יתוּ כֹּ֖ל עֲלִֽילוֹתָֽם׃ לָכֵ֤ן חַכּוּ־לִי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה לְי֖וֹם קוּמִ֣י לְעַ֑ד כִּ֣י מִשְׁפָּטִי֩ לֶֽאֱסֹ֨ף גּוֹיִ֜ם לְקָבְצִ֣י מַמְלָכ֗וֹת לִשְׁפֹּ֨ךְ עֲלֵיהֶ֤ם זַעְמִי֙ כֹּ֚ל חֲר֣וֹן אַפִּ֔י כִּ֚י בְּאֵ֣שׁ קִנְאָתִ֔י תֵּֽאָכֵ֖ל כָּל־הָאָֽרֶץ׃ כִּי־אָ֛ז אֶהְפֹּ֥ךְ אֶל־עַמִּ֖ים שָׂפָ֣ה בְרוּרָ֑ה לִקְרֹ֤א כֻלָּם֙ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֔ה לְעָבְד֖וֹ שְׁכֶ֥ם אֶחָֽד׃ מֵעֵ֖בֶר לְנַֽהֲרֵי־כ֑וּשׁ עֲתָרַי֙ בַּת־פּוּצַ֔י יוֹבִל֖וּן מִנְחָתִֽי׃ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא לֹ֤א תֵב֨וֹשִׁי֙ מִכֹּ֣ל עֲלִֽילֹתַ֔יִךְ אֲשֶׁ֥ר פָּשַׁ֖עַתְּ בִּ֑י כִּי־אָ֣ז ׀ אָסִ֣יר מִקִּרְבֵּ֗ךְ עַלִּיזֵי֙ גַּֽאֲוָתֵ֔ךְ וְלֹֽא־תוֹסִ֧פִי לְגָבְהָ֛ה ע֖וֹד בְּהַ֥ר קָדְשִֽׁי׃ וְהִשְׁאַרְתִּ֣י בְקִרְבֵּ֔ךְ עַ֥ם עָנִ֖י וָדָ֑ל וְחָס֖וּ בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃ שְׁאֵרִ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל לֹֽא־יַעֲשׂ֤וּ עַוְלָה֙ וְלֹֽא־יְדַבְּר֣וּ כָזָ֔ב וְלֹֽא־יִמָּצֵ֥א בְּפִיהֶ֖ם לְשׁ֣וֹן תַּרְמִ֑ית כִּי־הֵ֛מָּה יִרְע֥וּ וְרָֽבְצ֖וּ וְאֵ֥ין מַֽחֲרִֽיד׃ רָנִּי֙ בַּת־צִיּ֔וֹן הָרִ֖יעוּ יִשְׂרָאֵ֑ל שִׂמְחִ֤י וְעָלְזִי֙ בְּכָל־לֵ֔ב בַּ֖ת יְרֽוּשָׁלִָֽם׃ הֵסִ֤יר יְהוָה֙ מִשְׁפָּטַ֔יִךְ פִּנָּ֖ה אֹֽיְבֵ֑ךְ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֤ל ׀ יְהוָה֙ בְּקִרְבֵּ֔ךְ לֹא־תִֽירְאִ֥י רָ֖ע עֽוֹד׃
בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יֵֽאָמֵ֥ר לִירֽוּשָׁלִַ֖ם אַל־תִּירָ֑אִי צִיּ֖וֹן אַל־יִרְפּ֥וּ יָדָֽיִךְ׃ יְהוָ֧ה אֱלֹהַ֛יִךְ בְּקִרְבֵּ֖ךְ גִּבּ֣וֹר יוֹשִׁ֑יעַ יָשִׂ֨ישׂ עָלַ֜יִךְ בְּשִׂמְחָ֗ה יַֽחֲרִישׁ֙ בְּאַ֣הֲבָת֔וֹ יָגִ֥יל עָלַ֖יִךְ בְּרִנָּֽה׃ נוּגֵ֧י מִמּוֹעֵ֛ד אָסַ֖פְתִּי מִמֵּ֣ךְ הָי֑וּ מַשְׂאֵ֥ת עָלֶ֖יהָ חֶרְפָּֽה׃ הִנְנִ֥י עֹשֶׂ֛ה אֶת־כָּל־מְעַנַּ֖יִךְ בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא וְהֽוֹשַׁעְתִּ֣י אֶת־הַצֹּֽלֵעָ֗ה וְהַנִּדָּחָה֙ אֲקַבֵּ֔ץ וְשַׂמְתִּים֙ לִתְהִלָּ֣ה וּלְשֵׁ֔ם בְּכָל־הָאָ֖רֶץ בָּשְׁתָּֽם׃ בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ אָבִ֣יא אֶתְכֶ֔ם וּבָעֵ֖ת קַבְּצִ֣י אֶתְכֶ֑ם כִּֽי־אֶתֵּ֨ן אֶתְכֶ֜ם לְשֵׁ֣ם וְלִתְהִלָּ֗ה בְּכֹל֙ עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ בְּשׁוּבִ֧י אֶת־שְׁבֽוּתֵיכֶ֛ם לְעֵֽינֵיכֶ֖ם אָמַ֥ר יְהוָֽה׃

ז ויהי, אחר דבר יהוה את-הדברים האלה–אל-איוב; ויאמר יהוה אל-אליפז התימני, חרה אפי בך ובשני רעיך–כי לא דברתם אלי נכונה, כעבדי איוב.  {ס}  ח ועתה קחו-לכם שבעה-פרים ושבעה אילים ולכו אל-עבדי איוב, והעליתם עולה בעדכם, ואיוב עבדי, יתפלל עליכם:  כי אם-פניו אשא, לבלתי עשות עמכם נבלה–כי לא דברתם אלי נכונה, כעבדי איוב.  ט וילכו אליפז התימני ובלדד השוחי, צפר הנעמתי, ויעשו, כאשר דבר אליהם יהוה; וישא יהוה, את-פני איוב.  י ויהוה, שב את-שבית (שבות) איוב, בהתפללו, בעד רעהו; ויסף יהוה את-כל-אשר לאיוב, למשנה.  יא ויבאו אליו כל-אחיו וכל-אחיתיו וכל-ידעיו לפנים, ויאכלו עמו לחם בביתו, וינדו לו וינחמו אתו, על כל-הרעה אשר-הביא יהוה עליו; ויתנו-לו, איש קשיטה אחת, ואיש, נזם זהב אחד.  יב ויהוה, ברך את-אחרית איוב–מראשתו; ויהי-לו ארבעה עשר אלף צאן, וששת אלפים גמלים, ואלף-צמד בקר, ואלף אתונות.  יג ויהי-לו שבענה בנים, ושלוש בנות.  יד ויקרא שם-האחת ימימה, ושם השנית קציעה; ושם השלישית, קרן הפוך.  טו ולא נמצא נשים יפות, כבנות איוב–בכל-הארץ; ויתן להם אביהם נחלה, בתוך אחיהם.  טז ויחי איוב אחרי-זאת, מאה וארבעים שנה; וירא (ויראה), את-בניו ואת-בני בניו–ארבעה, דרות.  יז וימת איוב, זקן ושבע ימים.  {ש}

א  ויען-יהוה את-איוב, מנהסערה (מן הסערה);    ויאמר.
ב  מי זה, מחשיך עצה במלין–    בלי-דעת.
ג  אזר-נא כגבר חלציך;    ואשאלך, והודיעני.
ד  איפה היית, ביסדי-ארץ;    הגד, אם-ידעת בינה.
ה  מי-שם ממדיה, כי תדע;    או מי-נטה עליה קו.
ו  על-מה, אדניה הטבעו;    או מי-ירה, אבן פנתה.
ז  ברן-יחד, כוכבי בקר;    ויריעו, כל-בני אלהים.
ח  ויסך בדלתים ים;    בגיחו, מרחם יצא.
ט  בשומי ענן לבשו;    וערפל, חתלתו.
י  ואשבר עליו חקי;    ואשים, בריח ודלתים.
יא  ואמר–עד-פה תבוא, ולא תסיף;    ופא-ישית, בגאון גליך.
יב  המימיך, צוית בקר;    ידעתה שחר (ידעת השחר) מקמו.
יג  לאחז, בכנפות הארץ;    וינערו רש^עים ממנה.
יד  תתהפך, כחמר חותם;    ויתיצבו, כמו לבוש.
טו  וימנע מרש^עים אורם;    וזרוע רמה, תשבר.
טז  הבאת, עד-נבכי-ים;    ובחקר תהום, התהלכת.
יז  הנגלו לך, שערי-מות;    ושערי צלמות תראה.
יח  התבננת, עד-רחבי-ארץ;    הגד, אם-ידעת כלה.
יט  אי-זה הדרך, ישכן-אור;    וחשך, אי-זה מקמו.
כ  כי תקחנו אל-גבולו;    וכי-תבין, נתיבות ביתו.
כא  ידעת, כי-אז תולד;    ומספר ימיך רבים.
כב  הבאת, אל-אצרות שלג;    ואוצרות ברד תראה.
כג  אשר-חשכתי לעת-צר;    ליום קרב, ומלחמה.
כד  אי-זה הדרך, יחלק אור;    יפץ קדים עלי-ארץ.
כה  מי-פלג לשטף תעלה;    ודרך, לחזיז קלות.
כו  להמטיר, על-ארץ לא-איש–    מדבר, לא-אדם בו.
כז  להשביע שאה, ומשאה;    ולהצמיח, מצא דשא.
כח  היש-למטר אב;    או מי-הוליד, אגלי-טל.
כט  מבטן מי, יצא הקרח;    וכפר שמים, מי ילדו.
ל  כאבן, מים יתחבאו;    ופני תהום, יתלכדו.
לא  התקשר, מעדנות כימה;    או-משכות כסיל תפתח.
לב  התציא מזרות בעתו;    ועיש, על-בניה תנחם.
לג  הידעת, חקות שמים;    אם-תשים משטרו בארץ.
לד  התרים לעב קולך;    ושפעת-מים תכסך.
לה  התשלח ברקים וילכו;    ויאמרו לך הננו.
לו  מי-שת, בטחות חכמה;    או מי-נתן לשכוי בינה.
לז  מי-יספר שחקים בחכמה;    ונבלי שמים, מי ישכיב.
לח  בצקת עפר, למוצק;    ורגבים ידבקו.
לט  התצוד ללביא טרף;    וחית כפירים תמלא.
מ  כי-ישחו במעונות;    ישבו בסכה למו-ארב.
מא  מי יכין לערב,    צידו:
כי-ילדו, אל-אל ישועו;    יתעו, לבלי-אכל.

א  הידעת–עת, לדת יעלי-סלע;    חלל אילות תשמר.
ב  תספר ירחים תמלאנה;    וידעת, עת לדתנה.
ג  תכרענה, ילדיהן תפלחנה;    חבליהם תשלחנה.
ד  יחלמו בניהם, ירבו בבר;    יצאו, ולא-שבו למו.
ה  מי-שלח פרא חפשי;    ומסרות ערוד, מי פתח.
ו  אשר-שמתי ערבה ביתו;    ומשכנותיו מלחה.
ז  ישחק, להמון קריה;    תשאות נגש, לא ישמע.
ח  יתור הרים מרעהו;    ואחר כל-ירוק ידרוש.
ט  היאבה רים עבדך;    אם-ילין, על-אבוסך.
י  התקשר-רים, בתלם עבתו;    אם-ישדד עמקים אחריך.
יא  התבטח-בו, כי-רב כחו;    ותעזב אליו יגיעך.
יב  התאמין בו, כי-ישוב (ישיב) זרעך;    וגרנך יאסף.
יג  כנף-רננים נעלסה;    אם-אברה, חסידה ונצה.
יד  כי-תעזב לארץ בציה;    ועל-עפר תחמם.
טו  ותשכח, כי-רגל תזורה;    וחית השדה תדושה.
טז  הקשיח בניה ללא-לה;    לריק יגיעה בלי-פחד.
יז  כי-השה אלוה חכמה;    ולא-חלק לה, בבינה.
יח  כעת, במרום תמריא;    תשחק לסוס, ולרכבו.

יט  התתן לסוס גבורה;    התלביש צוארו רעמה.
כ  התרעישנו, כארבה;    הוד נחרו אימה.
כא  יחפרו בעמק, וישיש בכח;    יצא, לקראת-נשק.
כב  ישחק לפחד, ולא יחת;    ולא-ישוב, מפני-חרב.
כג  עליו, תרנה אשפה;    להב חנית וכידון.
כד  ברעש ורגז, יגמא-ארץ;    ולא-יאמין, כי-קול שופר.
כה  בדי שפר, יאמר האח–    ומרחוק, יריח מלחמה;
רעם שרים,    ותרועה.
כו  המבינתך, יאבר-נץ;    יפרש כנפו לתימן.
כז  אם-על-פיך, יגביה נשר;    וכי, ירים קנו.
כח  סלע ישכן, ויתלנן–    על שן-סלע, ומצודה.
כט  משם חפר-אכל;    למרחוק, עיניו יביטו.
ל  ואפרחו יעלעו-דם;    ובאשר חללים, שם הוא.

א  ויען יהוה את-איוב; ויאמר.
ב  הרב, עם-שדי יסור;    מוכיח אלוה יעננה.

ג ויען איוב את-יהוה; ויאמר.
ד  הן קלתי, מה אשיבך;    ידי, שמתי למו-פי.
ה  אחת דברתי, ולא אענה;    ושתים, ולא אוסיף:

ו  ויען-יהוה את-איוב, מנסערה (מן סערה);    ויאמר.
ז  אזר-נא כגבר חלציך;    אשאלך, והודיעני.
ח  האף, תפר משפטי;    תרשיעני, למען תצדק.
ט  ואם-זרוע כאל לך;    ובקול, כמהו תרעם.
י  עדה נא גאון וגבה;    והוד והדר תלבש.
יא  הפץ, עברות אפך;    וראה כל-גאה, והשפילהו.
יב  ראה כל-גאה, הכניעהו;    והדך רשעים תחתם.
יג  טמנם בעפר יחד;    פניהם, חבש בטמון.
יד  וגם-אני אודך:    כי-תושע לך ימינך.
טו  הנה-נא בהמות, אשר-עשיתי עמך;    חציר, כבקר יאכל.
טז  הנה-נא כחו במתניו;    ואונו, בשרירי בטנו.
יז  יחפץ זנבו כמו-ארז;    גידי פחדו ישרגו.
יח  עצמיו, אפיקי נחשה;    גרמיו, כמטיל ברזל.
יט  הוא, ראשית דרכי-אל;    העשו, יגש חרבו.
כ  כי-בול, הרים ישאו-לו;    וכל-חית השדה, ישחקו-שם.
כא  תחת-צאלים ישכב–    בסתר קנה ובצה.
כב  יסכהו צאלים צללו;    יסבוהו, ערבי-נחל.
כג  הן יעשק נהר, לא יחפוז;    יבטח, כי-יגיח ירדן אל-פיהו.
כד  בעיניו יקחנו;    במוקשים, ינקב-אף.
כה  תמשך לויתן בחכה;    ובחבל, תשקיע לשנו.
כו  התשים אגמן באפו;    ובחוח, תקב לחיו.
כז  הירבה אליך, תחנונים;    אם-ידבר אליך רכות.
כח  היכרת ברית עמך;    תקחנו, לעבד עולם.
כט  התשחק-בו, כצפור;    ותקשרנו, לנערותיך.
ל  יכרו עליו, חברים;    יחצוהו, בין כנענים.
לא  התמלא בשכות עורו;    ובצלצל דגים ראשו.
לב  שים-עליו כפך;    זכר מלחמה, אל-תוסף.

א  הן-תחלתו נכזבה;    הגם אל-מראיו יטל.
ב  לא-אכזר, כי יעורנו;    ומי הוא, לפני יתיצב.
ג  מי הקדימני, ואשלם;    תחת כל-השמים לי-הוא.
ד  לא- (לו-) אחריש בדיו;    ודבר-גבורות, וחין ערכו.
ה  מי-גלה, פני לבושו;    בכפל רסנו, מי יבוא.
ו  דלתי פניו, מי פתח;    סביבות שניו אימה.
ז  גאוה, אפיקי מגנים;    סגור, חותם צר.
ח  אחד באחד יגשו;    ורוח, לא-יבא ביניהם.
ט  איש-באחיהו ידבקו;    יתלכדו, ולא יתפרדו.
י  עטישתיו, תהל אור;    ועיניו, כעפעפי-שחר.
יא  מפיו, לפידים יהלכו;    כידודי אש, יתמלטו.
יב  מנחיריו, יצא עשן–    כדוד נפוח ואגמן.
יג  נפשו, גחלים תלהט;    ולהב, מפיו יצא.
יד  בצוארו, ילין עז;    ולפניו, תדוץ דאבה.
טו  מפלי בשרו דבקו;    יצוק עליו, בל-ימוט.
טז  לבו, יצוק כמו-אבן;    ויצוק, כפלח תחתית.
יז  משתו, יגורו אלים;    משברים, יתחטאו.
יח  משיגהו חרב, בלי תקום;    חנית מסע ושריה.
יט  יחשב לתבן ברזל;    לעץ רקבון נחושה.
כ  לא-יבריחנו בן-קשת;    לקש, נהפכו-לו אבני-קלע.
כא  כקש, נחשבו תותח;    וישחק, לרעש כידון.
כב  תחתיו, חדודי חרש;    ירפד חרוץ עלי-טיט.
כג  ירתיח כסיר מצולה;    ים, ישים כמרקחה.
כד  אחריו, יאיר נתיב;    יחשב תהום לשיבה.
כה  אין-על-עפר משלו;    העשו, לבלי-חת.
כו  את-כל-גבה יראה;    הוא, מלך על-כל-בני-שחץ.

א ויען איוב את-יהוה; ויאמר.
ב  ידעת (ידעתי), כי-כל תוכל;    ולא-יבצר ממך מזמה.
ג  מי זה, מעלים עצה–    בלי-דעת:
לכן הגדתי, ולא אבין;    נפלאות ממני, ולא אדע.
ד  שמע-נא, ואנכי אדבר;    אשאלך, והודיעני.
ה  לשמע-אזן שמעתיך;    ועתה, עיני ראתך.
ו  על-כן, אמאס ונחמתי–    על-עפר ואפר.

א ויסף אליהוא, ויאמר.
ב  כתר-לי זעיר, ואחוך:    כי עוד לאלוה מלים.
ג  אשא דעי, למרחוק;    ולפעלי, אתן-צדק.
ד  כי-אמנם, לא-שקר מלי;    תמים דעות עמך.
ה  הן-אל כביר, ולא ימאס:    כביר, כח לב.
ו  לא-יחיה רשע;    ומשפט עניים יתן.
ז  לא-יגרע מצדיק,    עיניו:
ואת-מלכים לכסא;    וישיבם לנצח, ויגבהו.
ח  ואם-אסורים בזקים;    ילכדון, בחבלי-עני.
ט  ויגד להם פעלם;    ופשעיהם, כי יתגברו.
י  ויגל אזנם, למוסר;    ויאמר, כי-ישובון מאון.
יא  אם-ישמעו, ויעבדו:    יכלו ימיהם בטוב; ושניהם, בנעימים.
יב  ואם-לא ישמעו, בשלח יעברו;    ויגועו, בבלי-דעת.
יג  וחנפי-לב, ישימו אף;    לא ישועו, כי אסרם.
יד  תמת בנער נפשם;    וחיתם, בקדשים.
טו  יחלץ עני בעניו;    ויגל בלחץ אזנם.
טז  ואף הסיתך, מפי-צר–    רחב, לא-מוצק תחתיה;
ונחת שלחנך,    מלא דשן.
יז  ודין-רשע מלאת;    דין ומשפט יתמכו.
יח  כי-חמה, פן-יסיתך בספק;    ורב-כפר, אל-יטך.
יט  היערך שועך, לא בצר;    וכל, מאמצי-כח.
כ  אל-תשאף הלילה–    לעלות עמים תחתם.
כא  השמר, אל-תפן אל-און:    כי-על-זה, בחרת מעני.
כב  הן-אל, ישגיב בכחו;    מי כמהו מורה.
כג  מי-פקד עליו דרכו;    ומי-אמר, פעלת עולה.
כד  זכר, כי-תשגיא פעלו–    אשר שררו אנשים.
כה  כל-אדם חזו-בו;    אנוש, יביט מרחוק.
כו  הן-אל שגיא, ולא נדע;    מספר שניו ולא-חקר.
כז  כי, יגרע נטפי-מים;    יזקו מטר לאדו.
כח  אשר-יזלו שחקים;    ירעפו, עלי אדם רב.
כט  אף אם-יבין, מפרשי-עב;    תשאות, סכתו.
ל  הן-פרש עליו אורו;    ושרשי הים כסה.
לא  כי-בם, ידין עמים;    יתן-אכל למכביר.
לב  על-כפים כסה-אור;    ויצו עליה במפגיע.
לג  יגיד עליו רעו;    מקנה, אף על-עולה.

א  אף-לזאת, יחרד לבי;    ויתר, ממקומו.
ב  שמעו שמוע ברגז קלו;    והגה, מפיו יצא.
ג  תחת-כל-השמים ישרהו;    ואורו, על-כנפות הארץ.
ד  אחריו, ישאג-קול–    ירעם, בקול גאונו;
ולא יעקבם,    כי-ישמע קולו.
ה  ירעם אל בקולו, נפלאות;    עשה גדלות, ולא נדע.
ו  כי לשלג, יאמר–    הוא-ארץ:
וגשם מטר;    וגשם, מטרות עזו.
ז  ביד-כל-אדם יחתום–    לדעת, כל-אנשי מעשהו.
ח  ותבוא חיה במו-ארב;    ובמעונתיה תשכן.
ט  מן-החדר, תבוא סופה;    וממזרים קרה.
י  מנשמת-אל יתן-קרח;    ורחב מים במוצק.
יא  אף-ברי, יטריח עב;    יפיץ, ענן אורו.
יב  והוא מסבות, מתהפך בתחבולתו    לפעלם:
כל אשר יצום,    על-פני תבל ארצה.
יג  אם-לשבט אם-לארצו–    אם-לחסד, ימצאהו.
יד  האזינה זאת איוב;    עמד, והתבונן נפלאות אל.
טו  התדע, בשום-אלוה עליהם;    והפיע, אור עננו.
טז  התדע, על-מפלשי-עב;    מפלאות, תמים דעים.
יז  אשר-בגדיך חמים–    בהשקט ארץ, מדרום.
יח  תרקיע עמו, לשחקים;    חזקים, כראי מוצק.
יט  הודיענו, מה-נאמר לו;    לא-נערך, מפני-חשך.
כ  היספר-לו, כי אדבר;    אם-אמר איש, כי יבלע.
כא  ועתה, לא ראו אור–    בהיר הוא, בשחקים;
ורוח עברה,    ותטהרם.
כב  מצפון, זהב יאתה;    על-אלוה, נורא הוד.
כג  שדי לא-מצאנהו, שגיא-כח;    ומשפט ורב-צדקה, לא יענה.
כד  לכן, יראוהו אנשים;    לא-יראה, כל-חכמי-לב.

א ויען אליהוא, ויאמר.
ב  שמעו חכמים מלי;    וידעים, האזינו לי.
ג  כי-אזן, מלין תבחן;    וחך, יטעם לאכל.
ד  משפט נבחרה-לנו;    נדעה בינינו מה-טוב.
ה  כי-אמר איוב צדקתי;    ואל, הסיר משפטי.
ו  על-משפטי אכזב;    אנוש חצי בלי-פשע.
ז  מי-גבר כאיוב;    ישתה-לעג כמים.
ח  וארח לחברה, עם-פעלי און;    וללכת, עם-אנשי-רשע.
ט  כי-אמר, לא יסכן-גבר–    ברצתו, עם-אלהים.
י  לכן, אנשי לבב–    שמעו-לי:
חללה לאל מרשע;    ושדי מעול.
יא  כי פעל אדם, ישלם-לו;    וכארח איש, ימצאנו.
יב  אף-אמנם, אל לא-ירשיע;    ושדי, לא-יעות משפט.
יג  מי-פקד עליו ארצה;    ומי שם, תבל כלה.
יד  אם-ישים אליו לבו;    רוחו ונשמתו, אליו יאסף.
טו  יגוע כל-בשר יחד;    ואדם, על-עפר ישוב.
טז  ואם-בינה, שמעה-זאת;    האזינה, לקול מלי.
יז  האף שונא משפט יחבוש;    ואם-צדיק כביר תרשיע.
יח  האמר למלך בליעל–    רשע, אל-נדיבים.
יט  אשר לא-נשא, פני שרים,    ולא נכר-שוע, לפני-דל:
כי-מעשה ידיו    כלם.
כ  רגע, ימתו–    וחצות לילה:
יגעשו עם ויעברו;    ויסירו אביר, לא ביד.
כא  כי-עיניו, על-דרכי-איש;    וכל-צעדיו יראה.
כב  אין-חשך, ואין צלמות–    להסתר שם, פעלי און.
כג  כי לא על-איש, ישים עוד–    להלך אל-אל, במשפט.
כד  ירע כבירים לא-חקר;    ויעמד אחרים תחתם.
כה  לכן–יכיר, מעבדיהם;    והפך לילה, וידכאו.
כו  תחת-רשעים ספקם–    במקום ראים.
כז  אשר על-כן, סרו מאחריו;    וכל-דרכיו, לא השכילו.
כח  להביא עליו, צעקת-דל;    וצעקת עניים ישמע.
כט  והוא ישקט, ומי ירשע–    ויסתר פנים, ומי ישורנו;
ועל-גוי ועל-אדם    יחד.
ל  ממלך, אדם חנף–    ממקשי עם.
לא  כי-אל-אל, האמר נשאתי–    לא אחבל.
לב  בלעדי אחזה, אתה הרני;    אם-עול פעלתי, לא אסיף.
לג  המעמך ישלמנה, כי-מאסת–כי-אתה תבחר ולא-אני;    ומה-ידעת דבר.
לד  אנשי לבב, יאמרו לי;    וגבר חכם, שמע לי.
לה  איוב, לא-בדעת ידבר;    ודבריו, לא בהשכיל.
לו  אבי–יבחן איוב עד-נצח:    על-תשבת, באנשי-און.
לז  כי יסיף על-חטאתו פשע, בינינו ישפוק;    וירב אמריו לאל.

א ויען אליהו, ויאמר.
ב  הזאת, חשבת למשפט;    אמרת, צדקי מאל.
ג  כי-תאמר, מה-יסכן-לך;    מה-אעיל, מחטאתי.
ד  אני, אשיבך מלין–    ואת-רעיך עמך.
ה  הבט שמים וראה;    ושור שחקים, גבהו ממך.
ו  אם-חטאת, מה-תפעל-בו;    ורבו פשעיך, מה-תעשה-לו.
ז  אם-צדקת, מה-תתן-לו;    או מה-מידך יקח.
ח  לאיש-כמוך רשעך;    ולבן-אדם, צדקתך.
ט  מרב, עשוקים יזעיקו;    ישועו מזרוע רבים.
י  ולא-אמר–איה, אלוה עשי:    נתן זמרות בלילה.
יא  מלפנו, מבהמות ארץ;    ומעוף השמים יחכמנו.
יב  שם יצעקו, ולא יענה–    מפני, גאון רעים.
יג  אך-שוא, לא-ישמע אל;    ושדי, לא ישורנה.
יד  אף כי-תאמר, לא תשורנו;    דין לפניו, ותחולל לו.
טו  ועתה–כי-אין, פקד אפו;    ולא-ידע בפש מאד.
טז  ואיוב, הבל יפצה-פיהו;    בבלי-דעת, מלין יכבר.

א  וישבתו, שלשת האנשים האלה–    מענות את-איוב:
כי הוא צדיק    בעיניו.

ב  ויחר אף, אליהוא בן-ברכאל הבוזי–    ממשפחת-רם:
באיוב, חרה אפו–    על-צדקו נפשו, מאלהים.
ג  ובשלשת רעיו,    חרה אפו:
על אשר לא-מצאו מענה–    וירשיעו, את-איוב.
ד  ואליהו–חכה את-איוב, בדברים:    כי זקנים-המה ממנו לימים.
ה  וירא אליהוא–כי אין מענה, בפי שלשת האנשים;    ויחר אפו.

ו  ויען, אליהוא בן-ברכאל הבוזי–    ויאמר:
צעיר אני לימים,    ואתם ישישים;
על-כן זחלתי ואירא,    מחות דעי אתכם.
ז  אמרתי, ימים ידברו;    ורב שנים, ידיעו חכמה.
ח  אכן, רוח-היא באנוש;    ונשמת שדי תבינם.
ט  לא-רבים יחכמו;    וזקנים, יבינו משפט.
י  לכן אמרתי, שמעה-לי;    אחוה דעי אף-אני.
יא  הן הוחלתי, לדבריכם–אזין, עד-תבונתיכם:    עד-תחקרון מלין.
יב  ועדיכם, אתבונן:    והנה אין לאיוב מוכיח–עונה אמריו מכם.
יג  פן-תאמרו, מצאנו חכמה;    אל ידפנו לא-איש.
יד  ולא-ערך אלי מלין;    ובאמריכם, לא אשיבנו.
טו  חתו, לא-ענו עוד;    העתיקו מהם מלים.
טז  והוחלתי, כי-לא ידברו:    כי עמדו, לא-ענו עוד.
יז  אענה אף-אני חלקי;    אחוה דעי אף-אני.
יח  כי, מלתי מלים;    הציקתני, רוח בטני.
יט  הנה-בטני–כיין לא-יפתח;    כאבות חדשים, יבקע.
כ  אדברה וירוח-לי;    אפתח שפתי ואענה.
כא  אל-נא, אשא פני-איש;    ואל-אדם, לא אכנה.
כב  כי לא ידעתי אכנה;    כמעט, ישאני עשני.

א  ואולם–שמע-נא איוב מלי;    וכל-דברי האזינה.
ב  הנה-נא, פתחתי פי;    דברה לשוני בחכי.
ג  ישר-לבי אמרי;    ודעת שפתי, ברור מללו.
ד  רוח-אל עשתני;    ונשמת שדי תחיני.
ה  אם-תוכל השיבני;    ערכה לפני, התיצבה.
ו  הן-אני כפיך לאל;    מחמר, קרצתי גם-אני.
ז  הנה אמתי, לא תבעתך;    ואכפי, עליך לא-יכבד.
ח  אך, אמרת באזני;    וקול מלין אשמע.
ט  זך אני, בלי-פשע:    חף אנכי; ולא עון לי.
י  הן תנואות, עלי ימצא;    יחשבני לאויב לו.
יא  ישם בסד רגלי;    ישמר, כל-ארחתי.
יב  הן-זאת לא-צדקת אענך:    כי-ירבה אלוה, מאנוש.
יג  מדוע, אליו ריבות:    כי כל-דבריו, לא יענה.
יד  כי-באחת ידבר-אל;    ובשתים, לא ישורנה.
טו  בחלום, חזיון לילה–בנפל תרדמה, על-אנשים;    בתנומות, עלי משכב.
טז  אז יגלה, אזן אנשים;    ובמסרם יחתם.
יז  להסיר, אדם מעשה;    וגוה מגבר יכסה.
יח  יחשך נפשו, מני-שחת;    וחיתו, מעבר בשלח.
יט  והוכח במכאוב, על-משכבו;    וריב (ורוב) עצמיו אתן.
כ  וזהמתו חיתו לחם;    ונפשו, מאכל תאוה.
כא  יכל בשרו מראי;    ושפי (ושפו) עצמתיו, לא ראו.
כב  ותקרב לשחת נפשו;    וחיתו, לממתים.
כג  אם-יש עליו, מלאך–מליץ, אחד מני-אלף:    להגיד לאדם ישרו.
כד  ויחננו–ויאמר, פדעהו מרדת שחת;    מצאתי כפר.
כה  רטפש בשרו מנער;    ישוב, לימי עלומיו.
כו  יעתר אל-אלוה, וירצהו,    וירא פניו, בתרועה;
וישב לאנוש,    צדקתו.
כז  ישר, על-אנשים, ויאמר, חטאתי וישר העויתי;    ולא-שוה לי.
כח  פדה נפשי (נפשו), מעבר בשחת;    וחיתי (וחיתו), באור תראה.
כט  הן-כל-אלה, יפעל-אל–    פעמים שלוש עם-גבר.
ל  להשיב נפשו, מני-שחת–    לאור, באור החיים.
לא  הקשב איוב שמע-לי;    החרש, ואנכי אדבר.
לב  אם-יש-מלין השיבני;    דבר, כי-חפצתי צדקך.
לג  אם-אין, אתה שמע-לי;    החרש, ואאלפך חכמה.