בשורה התחתונה, ותדע לך.

בשורה התחתונה,

הילדים שלך , ניצול שואה, בזים לך שהם דורשים זכות שיבה לגרמניא ופולניא ואוסטריא והולכים להתנחל שם ולאמר לילדיהם שחולמים בלילה בגרמנית – ISHLIBEDISH.

כמו שהילדים שלך שכחו את השואה כך הילדים של הגרמנים שכחו את השואה ואנחנו עדים בעת הזאת לגזענות חוזרת כלפי המתנחלים האשכנזים בגרמניא.

יש ניצולי שואה שגם המדינה בזה להם והם עניים ולעתים גם מתים מקור בלילה או מתעללים בהם במוסדות הזקנים ששכנו אותם.

מעורר גיחוך שילדיך מתעקשים להשאר שם למרות הגזענות כלפיהם. הם מעדיפים להתלונן על גזענות מלעזוב את המדינה שאנוסה לתת להם זכות שיבה לגרמניא.

די מעורר גיחוך שביבי מתלונן שהפולנים לא נותנים זכות שיבה ואזרחות פולנית לילדי האשכנזים והוא בעצמו לא נותן זכות שיבה לפלסטינאים.

ואם הגרמנים היו יודעים שאתם טוענים שבגלל שבאתם מגרמניא אתם עליונים על יהודים שבאו ממרוקו, הם היו עושים מזה דחקה הכו שילינג כמו שאומרים.

כשאתה אומר שאתה עליון מהסיבה הזאת אתה אומר שהגרמנים צדקו שהם טענו שהם גזע עליון וזאת דחקה בפני עצמה.

שאתה דורש את זכות השיבה לארופה, אתה דורש את זכות השיבה למולדתך. ומשכך אתה חושף שהאשכנזים אינם יהודים שישראל אינה מולדתם.

מגוחך הדבר שאתה דורש זכות שיבה למקום שהיית גולה בו וזאת מהמקום שגלית ממנו לאחר ששבת אליו.

ואם כך, אני לא מאשרת אותך כאזרח בישראל. גם לא כגר וגם לא כעובד זר.

תבין,

אני טוענת שהתחלת להסתכל על עצמך במראה באותן עיניים שעיצב רני רהב את דעת הקהל לראות אותך.

וכן כתבו עליך הרבה דברים בעתון. בסופו של יום התחלת להאמין שאתה כזה.

הדברים האלה נכונים גם לאשכנזים וגם למזרחים.

היו כאלה מזרחים שהתחילו לראות את עצמם נחותים כפי שכתבו עליהם בעתון.

וכן, גם אתה אשכנזי, שטוף מח להאמין שאתה עליון.

ואם יש'ך בעיה עם דברי תגיד להם, אל תקשיבו לה.. זאת סכיזו… ותעשה את התנועה הזאת עם כף היד הסיבובית בסמוך לאוזן ותעוות את פניך בזמן שאתה אומר זאת… 

ואתה יכול ללכת לבית המשפט.. צריך לחשוב למה לא עשית זאת עד כה.

ותדע לך,

כל עוד יש כ- 300 אלף עובדים זרים שעובדים בישראל אתה מחויב לתת לאזרחי ישראל שלא מצאו עבודה- דמי אבטלה.

אתה לא יכול להעסיק עובדים זרים ולא לתת לאזרחי ישראל דמי אבטלה.

 

מקרא קודש לחג הפסח- שירת הים.

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ דַּבֵּר֮ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְיָשֻׁ֗בוּ וְיַֽחֲנוּ֙ לִפְנֵי֙ פִּ֣י הַֽחִירֹ֔ת בֵּ֥ין מִגְדֹּ֖ל וּבֵ֣ין הַיָּ֑ם לִפְנֵי֙ בַּ֣עַל צְפֹ֔ן נִכְח֥וֹ תַֽחֲנ֖וּ עַל־הַיָּֽם׃ וְאָמַ֤ר פַּרְעֹה֙

מזמור תהלים לפסח- הוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי-ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:

מזמור שישה ושלושים ומאה. הוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי-ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ: ה֭וֹדוּ לֵֽאלֹהֵ֣י הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ: ה֭וֹדוּ לַאֲדֹנֵ֣י הָאֲדֹנִ֑ים כִּ֖י לְעֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ: לְעֹ֘שֵׂ֤ה

תפילת שלמה- נוסח דברי הימים.

אָז אָמַר שְׁלֹמֹה יְהוָה אָמַר לִשְׁכּוֹן בָּעֲרָפֶֽל: וַֽאֲנִי בָּנִיתִי בֵית-זְבֻל לָךְ וּמָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִֽים: וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ אֶת-פָּנָיו וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל וְכָל-קְהַל

תפילת שלמה- נוסח ספר מלכים.

. וַיַּעֲמֹ֣ד שְׁלֹמֹ֗ה לִפְנֵי֙ מִזְבַּ֣ח יְהוָ֔ה נֶ֖גֶד כָּל–קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּפְרֹ֥שׂ כַּפָּ֖יו הַשָּׁמָֽיִם וַיֹּאמַ֗ר: . יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֵין–כָּמ֣וֹךָ אֱלֹהִ֔ים בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל–הָאָ֖רֶץ מִתָּ֑חַת

תפילת נשמת כל חי- נוסח מיכל.

נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ יְהֹוָה אֱלֹוהֵינוּ וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר תְּפָאֵר וּתְרוֹמֵם זִכְרְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד. מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל וּמִבַּלְעָדֶיךָ

נכות נפש.

נכות נפש/רוח היא דבר שלא נראה לעין. נכי הנפש אינם מפגרים ואינם אוטיסטים. נכי הנפש הם אינם נכים בגוף. לעתים אתה לא מכיר בנכי נפש מהסיבה שאתה לא מכיר בקיימות של דבר שאתה לא יכול לראותו.על אותו המשל של אנשים שבורא עולם נשגב מבינתם ואינו נראה לעיניהם, לכן הם לא מאמינים בבורא עולם.

מניא דיפרסיא מהונדסת.

נקודה למחשבה.

יש בני אדם שהם חולי מניא דיפרסיא.

שהם במניא נותנים להם כימיקלים להרגיע.

שהם בדיפרסיא נותנים כימיקלים לשמח או לעורר אותם.

ברור שיש את היכולת לשלוט על מצב הרוח של הבן אדם שאינו חולה מניא דיפרסיא.

תחשוב מה יקרה לבן אדם שנמצא במצב מאוזן, לא במניא ולא בדיפרסיא שנותנים לו ללא ידעתו כימיקלים מהסוג הזה.

ברור שאם יתנו לו את הכימיקל שנותנים לאדם במניא לאדם במצב מאוזן, הוא יהיה בדיפרסיא.

אחרי שהוא יהיה בדיפרסיא, כדי להחזיר אותו למצב מאוזן יתנו לו כימיקל  שנותנים לאדם בדיפרסיא ואז הוא יחזור למצב מאוזן.

ברור לי ולך שיש יכולת להחלות אדם במחלת נפש.

פעילות כזאת היא סוג של לוחמה כימית שיש לה התכנות. ההתכנות קיימת לאדם שיש לו רצון וכסף לצרוך שרות מסוג זה.

שיש שליטה על המיים,יש יכולת לפגוע באדם או בקבוצת אנשים שרוצים לדכא אותם. אם מזרימים למיים מידות נמוכות של כימיקלים המיועדים לחולי מניא בשכונות עניים, ברור שהדבר ידכא מרד עניים נגד הטייקון.

הפרטת תעשיות צבאיות עתירות ידע לאזרחות מקיימת  התכנות  לזליגה של לוחמה כימית לאזרחות ככלי שליטה על האזרחים. יש כלים צבאיים שזלגו לאזרחות, כמו תורות ניהול, כמו כלי ריגול שמשמשים בעלי הון ככלי ניהול עובדים ויש מנהלים שאין להם בעיה מוסרית שמונעת מהם להשתמש בכלי צבא ככלי ניהול. כמו שראינו במקרה פייסבוק של זליגת ידע שיש לצוקרברג על הכותבים באתרו שנמסר לבעלי אינטרסים שברור ששילמו לו כסף על כך בדרך כל שהיא, כמו פרסומות בפייסבוק. אני לא יודעת אם באמריקה חקרו אם צוקרברג קיבל כסף בעבור פעולות ריגול אלה וכמה. אך ברור לכל שמבחינה מוסרית לאנשים אלה אין כל בעיה לצרוך ולספק שרותים מסוג זה של ריגול אזרחי ולא רק במגרש של תחרות עיסקית וחיסול מתחרים. אני לא יודעת אם בדקו אם צוקרברג ניהל קשר כזה עם בעלי אינטרסים בישראל ואם הדבר נחקר.

כפי שלמדנו ממקרה משעל, יש יכולת להביא בן אדם למצב מחלה שמבחינת המוחלה ומשפחתו המחלה היא מחלה ככל המחלות והם בכלל לא יודעים שזה רצח מתוחכם.. ואין תלונה והרוצח לא בא באשמה.

איך שאני רואה את הדבר אתם לא נסערים כמו שנסערתם כשקראתם את 1984 של ג'ורג' אורוול. יש כוחות מסוג זה שפועלים עליכם. קרה לכם משהו שגורם לכם לקבל את הדבר בעת הזאת ושמאוד נסערתם ממנו כשקראתם את 1984 בעת שקדמה לזאת. בדיוק כמו תהליך הווזלין, מישהוא פימפם לכם וזלין בשנים האלה וכך חדר משהו זר לתודעתכם שמקבל שליטה מסוג זה שלא הייתם מקבלים לפני שלושים שנה והיום כן.

יש יותר ויותר מוסדות מדינה ששוכרים  שרותי שמירה מגורמים אזרחים. אני טוענת שזאת פריצה. בדיוק כמו שיש פירצה בחוק. צריך לבדוק מי צופה במצלמות במוסדות המדינה בלילה. המשטרה, או צוות 3. אם צוות 3 הוא הצופה במצלמות האבטחה. זאת עוד פריצה.

תחילת הסרט.

תחשוב שאתה הולך לסרט והסרט מתחיל במסיבה במועדון ואז רואים אשה צעירה עולה על הבמה ומתחילה לרקוד עם בחור והם עושים סקס לעיני כל.

ואחר כך רואים אותה ואת הבחור הולכים אליו הביתה והם מזדיינים כמו שאומרים.

ובבוקר היא הולכת הביתה מתרחצת והולכת לעבודה ונגמר הסרט.

ואז בא הבמאי ואומר לקהל לא לקום ואומר לקהל שהם ראו את הסרט לא מהתחלה. והוא מבקש מהם לראות את התחלת הסרט לפני שהם הולכים הביתה..

והוא מראה את תחילת הסרט:

כמה חברות הולכות למועדון מזמינות לשתות ואיך שהוא מצליח בחור שדיבר עם הבנות לשים לאותה אשה צעירה סם אונס ואז מתחיל הקטע שממנו התחלת לראות את הסרט.

והבמאי אומר לך, עכשיו תחשוב מהתחלה על הסרט שראית.

ותחשוב שהבחורה לא ידעה שהיא נאנסה.

בשורה התחתונה חשוב מאוד שהאונס והצופים יבינו שהאונס אינו גבר נחשק.

ליום השלושים בחודש.

ליום השלושים בחודש. מזמור חמישה וארבעים ומאה. תְּהִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד אֲרוֹמִמְךָ֣ אֱלוֹהַ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וַאֲבָרֲכָ֥ה שִׁ֝מְךָ֗ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד: בְּכָל-י֥וֹם אֲבָרֲכֶ֑ךָּ וַאֲהַלְלָ֥ה שִׁ֝מְךָ֗ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד: גָּ֘ד֤וֹל

ליום התשעה ועשרים בחודש.

ליום התשעה ועשרים בחודש. מזמור ארבעים ומאה. לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד: חַלְּצֵ֣נִי יְ֭הוָה מֵאָדָ֣ם רָ֑ע מֵאִ֖ישׁ חֲמָסִ֣ים תִּנְצְרֵֽנִי: אֲשֶׁ֤ר חָשְׁב֣וּ רָע֣וֹת בְּלֵ֑ב כָּל-י֝֗וֹם יָג֥וּרוּ

ליום השמונה ועשרים לחודש.

ליום השמונה ועשרים לחודש. מזמור חמישה ושלושים ומאה. הַ֥לְלוּיָ֨הּ | הַֽ֭לְלוּ אֶת-שֵׁ֣ם יְהוָ֑ה הַֽ֝לְלוּ עַבְדֵ֥י יְהוָֽה: שֶׁ֣֭עֹֽמְדִים בְּבֵ֣ית יְהוָ֑ה בְּ֝חַצְר֗וֹת בֵּ֣ית אֱלֹהֵֽינוּ: הַֽ֭לְלוּיָהּ

ליום השבעה ועשרים בחודש.

ליום השבעה ועשרים בחודש. מזמור שמונה ועשרים ומאה. שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת אַ֭שְׁרֵי כָּל-יְרֵ֣א יְהוָ֑ה הַ֝הֹלֵ֗ךְ בִּדְרָכָֽיו: יְגִ֣יעַ כַּ֭פֶּיךָ כִּ֣י תֹאכֵ֑ל אַ֝שְׁרֶ֗יךָ וְט֣וֹב לָֽךְ: אֶשְׁתְּךָ֤

ליום השישה ועשרים בחודש.

ליום השישה ועשרים בחודש. מזמור עשרים ומאה. שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת אֶל-יְ֭הוָה בַּצָּרָ֣תָה לִּ֑י קָ֝רָ֗אתִי וַֽיַּעֲנֵֽנִי: יְֽהוָ֗ה הַצִּ֣ילָה נַ֭פְשִׁי מִשְּׂפַת-שֶׁ֑קֶר מִלָּשׁ֥וֹן רְמִיָּֽה: מַה-יִּתֵּ֣ן לְ֭ךָ וּמַה-יֹּסִ֥יף

ליום הארבעה ועשרים בחודש.

ליום הארבעה ועשרים בחודש. מזמור שלושה עשר ומאה. הַ֥לְלוּיָ֨הּ | הַ֭לְלוּ עַבְדֵ֣י יְהוָ֑ה הַֽ֝לְלוּ אֶת-שֵׁ֥ם יְהוָֽה: יְהִ֤י שֵׁ֣ם יְהוָ֣ה מְבֹרָ֑ךְ מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד-עוֹלָֽם: מִמִּזְרַח-שֶׁ֥מֶשׁ

ליום השלושה ועשרים בחודש.

ליום השלושה ועשרים בחודש. מזמור שמונה ומאה. שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְדָוִֽד: נָכ֣וֹן לִבִּ֣י אֱלֹהִ֑ים אָשִׁ֥ירָה וַ֝אֲזַמְּרָ֗ה אַף-כְּבוֹדִֽי: ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר אָעִ֥ירָה שָּֽׁחַר: אוֹדְךָ֖ בָעַמִּ֥ים

תהלים – ליום האחד ועשרים לחודש.

מזמור ארבעה ומאה. בָּרְכִ֥י נַפְשִׁ֗י אֶת–יְה֫וָ֥ה יְהוָ֣ה אֱ֭לֹהַי גָּדַ֣לְתָּ מְּאֹ֑ד ה֭וֹד וְהָדָ֣ר לָבָֽשְׁתָּ: עֹֽטֶה–א֭וֹר כַּשַּׂלְמָ֑ה נוֹטֶ֥ה שָׁ֝מַ֗יִם כַּיְרִיעָֽה: הַ֥מְקָרֶֽה בַמַּ֗יִם עֲֽלִיּ֫וֹתָ֥יו הַשָּׂם–עָבִ֥ים

ליום השנים ועשרים בחודש.

ליום השנים ועשרים בחודש. מזמור שישה ומאה. הַֽלְלוּיָ֨הּ | הוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי-ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ: מִ֗י יְ֭מַלֵּל גְּבוּר֣וֹת יְהוָ֑ה יַ֝שְׁמִ֗יעַ כָּל-תְּהִלָּתֽוֹ: אַ֭שְׁרֵי שֹׁמְרֵ֣י

ליום העשרים לחודש.

ליום העשרים בחודש. מזמור שבעה ותשעים. יְהוָ֣ה מָ֭לָךְ תָּגֵ֣ל הָאָ֑רֶץ יִ֝שְׂמְח֗וּ אִיִּ֥ים רַבִּֽים: עָנָ֣ן וַעֲרָפֶ֣ל סְבִיבָ֑יו צֶ֥דֶק וּ֝מִשְׁפָּ֗ט מְכ֣וֹן כִּסְאֽוֹ: אֵ֭שׁ לְפָנָ֣יו תֵּלֵ֑ךְ

ליום התשעה עשר לחודש.

ליום התשעה עשר בחודש. מזמור תשעים. תְּפִלָּה֮ לְמֹשֶׁ֪ה אִֽישׁ-הָאֱלֹ֫הִ֥ים אֲֽדֹנָ֗י מָע֣וֹן אַ֭תָּה הָיִ֥יתָ לָּ֗נוּ בְּדֹ֣ר וָדֹֽר: בְּטֶ֤רֶם | הָ֘רִ֤ים יֻלָּ֗דוּ וַתְּח֣וֹלֵֽל אֶ֣רֶץ וְתֵבֵ֑ל

ליום השמונה עשר לחודש.

ליום השמונה עשר בחודש. מזמור שמונה ושמונים. שִׁ֥יר מִזְמ֗וֹר לִבְנֵ֫י קֹ֥רַח לַמְנַצֵּ֣חַ עַל–מָחֲלַ֣ת לְעַנּ֑וֹת מַ֝שְׂכִּ֗יל לְהֵימָ֥ן הָאֶזְרָחִֽי: יְ֭הוָה אֱלֹהֵ֣י יְשׁוּעָתִ֑י יוֹם–צָעַ֖קְתִּי בַלַּ֣יְלָה נֶגְדֶּֽךָ:

ליום השבעה עשר לחודש.

ליום השבעה עשר בחודש. מזמור שלושה ושמונים. שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף: אֱלֹהִ֥ים אַל–דֳּמִי–לָ֑ךְ אַל–תֶּחֱרַ֖שׁ וְאַל–תִּשְׁקֹ֣ט אֵֽל: כִּֽי–הִנֵּ֣ה א֭וֹיְבֶיךָ יֶהֱמָי֑וּן וּ֝מְשַׂנְאֶ֗יךָ נָ֣שְׂאוּ רֹֽאשׁ: עַֽל–עַ֭מְּךָ יַעֲרִ֣ימוּ

ליום השישה עשר לחודש.

ליום השישה עשר בחודש. מזמור תשעה ושבעים. מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֱֽלֹהִ֡ים בָּ֤אוּ גוֹיִ֨ם | בְּֽנַחֲלָתֶ֗ךָ טִ֭מְּאוּ אֶת-הֵיכַ֣ל קָדְשֶׁ֑ךָ שָׂ֖מוּ אֶת-יְרוּשָׁלִַ֣ם לְעִיִּֽים: נָֽתְנ֡וּ אֶת-נִבְלַ֬ת עֲבָדֶ֗יךָ

ליום החמישה עשר לחודש.

ליום החמישה עשר בחודש. מזמור שבעה ושבעים. לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל-(ידיתון) יְדוּת֗וּן לְאָסָ֥ף מִזְמֽוֹר: קוֹלִ֣י אֶל-אֱלֹהִ֣ים וְאֶצְעָ֑קָה קוֹלִ֥י אֶל-אֱ֝לֹהִ֗ים וְהַאֲזִ֥ין אֵלָֽי: בְּי֥וֹם צָרָתִי֮ אֲדֹנָ֪י דָּ֫רָ֥שְׁתִּי

ליום הארבעה עשר לחודש.

ליום הארבעה עשר בחודש. מזמור שנים ושבעים. לִשְׁלֹמֹ֨ה | אֱֽלֹהִ֗ים מִ֭שְׁפָּטֶיךָ לְמֶ֣לֶךְ תֵּ֑ן וְצִדְקָתְךָ֥ לְבֶן-מֶֽלֶךְ: יָדִ֣ין עַמְּךָ֣ בְצֶ֑דֶק וַעֲנִיֶּ֥יךָ בְמִשְׁפָּֽט: יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים שָׁ֘ל֥וֹם

ליום השלושה עשר לחודש.

ליום השלושה עשר בחודש. מזמור תשעה ושישים. לַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל-שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד: הוֹשִׁיעֵ֥נִי אֱלֹהִ֑ים כִּ֤י בָ֖אוּ מַ֣יִם עַד-נָֽפֶשׁ: טָבַ֤עְתִּי | בִּיוֵ֣ן מְ֭צוּלָה וְאֵ֣ין מָעֳמָ֑ד בָּ֥אתִי

ליום השנים עשר לחודש.

ליום השנים עשר בחודש. מזמור שישה ושישים. לַ֭מְנַצֵּחַ שִׁ֣יר מִזְמ֑וֹר הָרִ֥יעוּ לֵ֝אלֹהִים כָּל-הָאָֽרֶץ: זַמְּר֥וּ כְבֽוֹד-שְׁמ֑וֹ שִׂ֥ימוּ כָ֝ב֗וֹד תְּהִלָּתֽוֹ: אִמְר֣וּ לֵ֭אלֹהִים מַה-נּוֹרָ֣א מַעֲשֶׂ֑יךָ בְּרֹ֥ב

ליום העשתי עשר לחודש.

ליום העשתי עשר בחודש. מזמור שישים. לַ֭מְנַצֵּחַ עַל-שׁוּשַׁ֣ן עֵד֑וּת מִכְתָּ֖ם לְדָוִ֣ד לְלַמֵּֽד: בְּהַצּוֹת֨וֹ | אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ וְאֶת-אֲרַ֪ם צ֫וֹבָ֥ה וַיָּ֤שָׁב יוֹאָ֗ב וַיַּ֣ךְ אֶת-אֱד֣וֹם

ליום העשירי לחודש.

ליום העשירי בחודש. מזמור חמישה וחמישים. לַמְנַצֵּ֥חַ בִּנְגִינֹ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד: הַאֲזִ֣ינָה אֱ֭לֹהִים תְּפִלָּתִ֑י וְאַל-תִּ֝תְעַלַּ֗ם מִתְּחִנָּתִֽי: הַקְשִׁ֣יבָה לִּ֣י וַעֲנֵ֑נִי אָרִ֖יד בְּשִׂיחִ֣י וְאָהִֽימָה: מִקּ֤וֹל אוֹיֵ֗ב

תהלים- ליום התשיעי בחודש.

ליום התשיעי בחודש. מזמור תשעה וארבעים. לַמְנַצֵּ֬חַ | לִבְנֵי–קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר: שִׁמְעוּ–זֹ֭את כָּל–הָֽעַמִּ֑ים הַ֝אֲזִ֗ינוּ כָּל–יֹ֥שְׁבֵי חָֽלֶד: גַּם–בְּנֵ֣י אָ֭דָם גַּם–בְּנֵי–אִ֑ישׁ יַ֝֗חַד עָשִׁ֥יר וְאֶבְיֽוֹן: פִּ֭י

תהלים- ליום השמיני בחודש.

ליום השמיני בחודש. מזמור ארבעה וארבעים. לַמְנַצֵּ֬חַ לִבְנֵי-קֹ֬רַח מַשְׂכִּֽיל: אֱלֹהִ֤ים | בְּאָזְנֵ֬ינוּ שָׁמַ֗עְנוּ אֲבוֹתֵ֥ינוּ סִפְּרוּ-לָ֑נוּ פֹּ֥עַל פָּעַ֥לְתָּ בִֽ֝ימֵיהֶ֗ם בִּ֣ימֵי קֶֽדֶם: אַתָּ֤ה |

תהלים- ליום השביעי בחודש.

ליום השביעי בחודש. מזמור תשעה ושלושים. לַמְנַצֵּ֥חַ (לידיתון) לִֽידוּת֗וּן מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד: אָמַ֗רְתִּי אֶֽשְׁמְרָ֣ה דְרָכַי֮ מֵחֲט֪וֹא בִלְשׁ֫וֹנִ֥י אֶשְׁמְרָ֥ה לְפִ֥י מַחְס֑וֹם בְּעֹ֖ד רָשָׁ֣ע לְנֶגְדִּֽי:

תהלים- ליום השישי בחודש.

ליום השישי בחודש. מזמור חמישה ושלושים. לְדָוִ֨ד | רִיבָ֣ה יְ֭הוָה אֶת-יְרִיבַ֑י לְ֝חַ֗ם אֶת-לֹֽחֲמָֽי: הַחֲזֵ֣ק מָגֵ֣ן וְצִנָּ֑ה וְ֝ק֗וּמָה בְּעֶזְרָתִֽי: וְהָ֘רֵ֤ק חֲנִ֣ית וּ֭סְגֹר לִקְרַ֣את

תהלים- ליום החמישי בחודש.

ליום החמישי בחודש. מִזְמ֥וֹר תשעה ועשרים. מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד הָב֣וּ לַֽ֭יהוָה בְּנֵ֣י אֵלִ֑ים הָב֥וּ לַ֝יהוָ֗ה כָּב֥וֹד וָעֹֽז: הָב֣וּ לַֽ֭יהוָה כְּב֣וֹד שְׁמ֑וֹ הִשְׁתַּחֲו֥וּ לַ֝יהוָ֗ה

תהלים- ליום הרביעי בחודש.

ליום הרביעי בחודש. מִזְמ֥וֹר שלושה ועשרים. מִזְמ֥וֹר לְדָוִ֑ד יְהוָ֥ה רֹ֝עִ֗י לֹ֣א אֶחְסָֽר: בִּנְא֣וֹת דֶּ֭שֶׁא יַרְבִּיצֵ֑נִי עַל-מֵ֖י מְנֻח֣וֹת יְנַהֲלֵֽנִי: נַפְשִׁ֥י יְשׁוֹבֵ֑ב יַֽנְחֵ֥נִי בְמַעְגְּלֵי-צֶ֝֗דֶק

ליום השלישי בחודש.

ליום השלישי בחודש. מִזְמ֗וֹר שמונה עשר. לַמְנַצֵּ֤חַ | לְעֶ֥בֶד יְהוָ֗ה לְדָ֫וִ֥ד אֲשֶׁ֤ר דִּבֶּ֨ר | לַיהוָ֗ה אֶת-דִּ֭בְרֵי הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֑את בְּי֤וֹם הִֽצִּיל-יְהוָ֘ה אוֹת֥וֹ מִכַּ֥ף

תהלים ליום השני לחודש.

ליום השני בחודש. מזמור עשירי. לָמָ֣ה יְ֭הוָה תַּעֲמֹ֣ד בְּרָח֑וֹק תַּ֝עְלִ֗ים לְעִתּ֥וֹת בַּצָּרָֽה: בְּגַאֲוַ֣ת רָ֭שָׁע יִדְלַ֣ק עָנִ֑י יִתָּפְשׂ֓וּ | בִּמְזִמּ֖וֹת ז֣וּ חָשָֽׁבוּ: כִּֽי-הִלֵּ֣ל

20- מִיכָה֙ – מְנֻקָּד עִם טָעָמֵי מִקְרָא- עם חלוקה לפרשות.

מִיכָה֙ – פרק ראשון- כִּ֥י גָל֖וּ מִמֵּֽךְ: דְּבַר–יְהוָ֣ה | אֲשֶׁ֣ר הָיָ֗ה אֶל–מִיכָה֙ הַמֹּ֣רַשְׁתִּ֔י בִּימֵ֥י יוֹתָ֛ם אָחָ֥ז יְחִזְקִיָּ֖ה מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁר–חָזָ֥ה עַל–שֹׁמְר֖וֹן וִירֽוּשָׁלִָֽם:

21- נַח֖וּם- מְנֻקָּד עִם טָעָמֵי מִקְרָא- חלוקה לפרשות.

נַח֖וּם- פרק ראשון- וְעַתָּ֕ה אֶשְׁבֹּ֥ר מֹטֵ֖הוּ מֵֽעָלָ֑יִךְ וּמוֹסְרֹתַ֖יִךְ אֲנַתֵּֽק: מַשָּׂ֖א נִֽינְוֵ֑ה סֵ֧פֶר חֲז֛וֹן נַח֖וּם הָאֶלְקֹשִֽׁי: אֵ֣ל קַנּ֤וֹא וְנֹקֵם֙ יְהוָ֔ה נֹקֵ֥ם יְהוָ֖ה וּבַ֣עַל

22- חֲבַקּ֖וּק- מְנֻקָּד עִם טָעָמֵי מִקְרָא-חלוקה לפרשות.

חבקוק- פרק ראשון- כִּ֤י רָשָׁע֙ מַכְתִּ֣יר אֶת–הַצַּדִּ֔יק. הַמַּשָּׂא֙ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה חֲבַקּ֖וּק הַנָּבִֽיא: עַד–אָ֧נָה יְהוָ֛ה שִׁוַּ֖עְתִּי וְלֹ֣א תִשְׁמָ֑ע אֶזְעַ֥ק אֵלֶ֛יךָ חָמָ֖ס וְלֹ֥א תוֹשִֽׁיעַ:

24- חַגַּ֣י- מְנֻקָּד עִם טָעָמֵי מִקְרָא- חלוקה לפרשות.

חַגַּ֣י- פרק ראשון- עֶת–בֵּ֥ית יְהוָ֖ה לְהִבָּנֽוֹת. בִּשְׁנַ֤ת שְׁתַּ֙יִם֙ לְדָרְיָ֣וֶשׁ הַמֶּ֔לֶךְ בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשִּׁשִּׁ֔י בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֨ה דְבַר–יְהוָ֜ה בְּיַד–חַגַּ֣י הַנָּבִ֗יא אֶל–זְרֻבָּבֶ֤ל בֶּן–שְׁאַלְתִּיאֵל֙ פַּחַ֣ת

31.3- רות- הַגֹּאֵ֗ל.

ר֑וּת- מְנֻקָּד עִם טָעָמֵי מִקְרָא- חלוקה לפרשות. בִּימֵי֙ שְׁפֹ֣ט הַשֹּׁפְטִ֔ים. רות- לְמִ֖י הַנַּעֲרָ֥ה הַזֹּֽאת: הַגֹּאֵ֗ל. רות- הַגֹּאֵ֗ל. וּבֹ֨עַז עָלָ֣ה הַשַּׁעַר֮ וַיֵּ֣שֶׁב שָׁם֒