המשך למידה- קריאה שנית:
מזמור שלושה עשר:
צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר:יש פה שניים:צַדִּיקרְשָׁעִיםלא מדובר פה על עשיר ועני.יש שני עשירים אחד אוכל לשובע נפשו, כצורכו, העובדה שהאוכל לשובע נפשו לא סותרת את העובדה שהוא נהנה מהאוכל והטעם. לעומת העשיר הזה , העשיר השני ממשיך גם אחרי שהנפש שלו שבעה ובטנו מלאה והוא עדין לא שבע מבחינת מיצוי ההנאה מהטעם מהתענוגות של האוכל ובמקום שהעשיר הראשון מפסיק לאכול העשיר הזה ממשיך לאכול הלאה להשביע רעב זה..מבחינה כלכלית אותו הדבר.כולל הקיבה שמתרחבת עם השנים ודורשת גם היא עוד.. |
מזמור שנים עשר:
בְּאֹרַח צְדָקָה חַיִּים וְדֶרֶךְ נְתִיבָה אַל מָוֶת:בְּאֹרַח צְדָקָה חַיִּיםומשכך:וְדֶרֶךְ נְתִיבָה אַל מָוֶת:אַל מָוֶת.צריך לחשוב על זה במובן שבסוף הדרך בעולם הזה כל אדם מת ומשכך מה הכוונה ל:וְדֶרֶךְ נְתִיבָה אַל מָוֶת.למחשבה:הדברים הבאים הם לאחר מות שמואל:וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּיהוָה וְלֹא עָנָהוּ יְהוָה גַּם בַּחֲלֹמוֹת גַּם בָּאוּרִים גַּם בַּנְּבִיאִם: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו בַּקְּשׁוּ לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב בְּעֵין דּוֹר: וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ וַיָּבֹאוּ אֶל הָאִשָּׁה לָיְלָה וַיֹּאמֶר (קסומי) קָסֳמִי נָא לִי בָּאוֹב וְהַעֲלִי לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלָיִךְ: וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁאוּל אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִי מִן הָאָרֶץ וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי: וַיִּשָּׁבַע לָהּ שָׁאוּל בַּיהוָה לֵאמֹר חַי יְהוָה אִם יִקְּרֵךְ עָוֹן בַּדָּבָר הַזֶּה: וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶת מִי אַעֲלֶה לָּךְ וַיֹּאמֶר אֶת שְׁמוּאֵל הַעֲלִי לִי: וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה אֶת שְׁמוּאֵל וַתִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר לָמָּה רִמִּיתָנִי וְאַתָּה שָׁאוּל: וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל תִּירְאִי כִּי מָה רָאִית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר לָהּ מַה תָּאֳרוֹ וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי וַיֹּאמֶר שָׁאוּל צַר לִי מְאֹד וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי וֵאלֹהִים סָר מֵעָלַי וְלֹא עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִם גַּם בַּחֲלֹמוֹת וָאֶקְרָאֶה לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה: שמואל. |
מזמור עשתי עשר:
|
.
יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע וְזֶרַע צַדִּיקִים נִמְלָט: משלי- מזמור עשתי עשר.וְזֶרַע צַדִּיקִים נִמְלָט:נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ: תהלים.מהפח הזה במקרה הזה:יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע.העובדה שיש אדם שנושא עוונך, לא אומרת שאתה נקי, שנטהרת ולכן:נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָהבהקרבות יש לעולה ויש לחטאת.בשעירות לעזאזל יש לשילוח ויש עז לשחיטה.העובדה ששילחת לנשיאת חטא עז למדבר לא מבטיחה לך שהעז לעולה תהיה לך לרצון:וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ לְכָל נִדְרֵיהֶם וּלְכָל נִדְבוֹתָם אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיהוָֹה לְעֹלָה: לִרְצֹנְכֶם תָּמִים זָכָר בַּבָּקָר בַּכְּשָׂבִים וּבָעִזִּים: כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא תַקְרִיבוּ כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם: וְאִישׁ כִּי יַקְרִיב זֶבַח שְׁלָמִים לַיהֹוָה לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה בַּבָּקָר אוֹ בַצֹּאן תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ: עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַיהוָֹה וְאִשֶּׁה לֹא תִתְּנוּ מֵהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לַיהוָֹה: וְשׁוֹר וָשֶׂה שָׂרוּעַ וְקָלוּט נְדָבָה תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה: וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ לַיהוָֹה וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ: וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ אֶת לֶחֶם אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל אֵלֶּה כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם לֹא יֵרָצוּ לָכֶם: ויקרא.כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם:לאחר כפרה על חטאים יש תשובה, תשובה לבורא עולם.בורא עולם נעתר לנו באם קרבננו לרצונו. |
יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד וְחוֹשֵׂךְ מִיֹּשֶׁר אַךְ לְמַחְסוֹר: נֶפֶשׁ בְּרָכָה תְדֻשָּׁן וּמַרְוֶה גַּם הוּא יוֹרֶא: מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר: שֹׁחֵר טוֹב יְבַקֵּשׁ רָצוֹן וְדֹרֵשׁ רָעָה תְבוֹאֶנּוּ: משלי- מזמור עשתי עשר.מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר:יש חוק שאסור לסרב למכור, בא אליך אדם למכולת ואתה אומר לו מחיר ככה וככה במזומן, והוא משלם.תאר לך בא אדם למכולת ואומרים לו, לא מוכר לך, וככה בכל מכולת אומרים לו לא מוכרים לך. סוגרים השיבר.עם ישראל והעמים כולם באו לשבר מזון במצרים בעת רעבון, תארו לכם מה היה קורה עם היה אומר יוסף, לא מוכר לך, לא נראה שיוסף השתמש בכח הזה.. תחשבו איזה כח זה לשלוט על שוק המזון העולמי..לאחר שהמצרים אבדו את אדמתם, יוסף קנה את האדמה מהם כמו שאחר משבר כלכלי יש כאלה שיוצאים עם סל קניות לקנות חברות שנקלעו למשבר ומשאירים את הצוות וההנהלה והוא מקבל דיוידנד… יוסף לא גרש את העם המצרי מאדמתו הם נשארו במקומם עסקו במלאכתם והעבירו חמישית מהתבואות ליוסף שניהל את עסקיו של פרעה, וכפי שנלמד ממפגש יוסף עם אחיו ניתן היה לראות איך הוא סחר עימם ואת הפוזיציא שלו בעת ההיא מול הגויים שבאו למצרים לשבר מזון בעת רעבון… אפשר לעצור רגע ולראות מערכת יחסי גומלין בין אומות שמזכירות את ימי יוסף במצרים שיש מדינה כמו אמריקה שדונאלד טראמפ מושל בה כיוסף, הכסף לא הולך לכיס שלו כמו שהלך לכיס של פרעה. דונאלד טראמפ נמצא במקום של יוסף שמנהל את העסק בשביל העם האמריקאי ומפה נבין מי המלך.בהמשך,פרעה האחר, פרעה שלא ידע את יוסף, מנע בר.. והלאה… |
מזמור עשירי:
|
מזמור תשיעי:
הקדמה:אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹמִיָּה פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מָּה: וְיָשְׁבָה לְפֶתַח בֵּיתָהּ עַל כִּסֵּא מְרֹמֵי קָרֶת: לִקְרֹא לְעֹבְרֵי דָרֶךְ הַמְיַשְּׁרִים אֹרְחוֹתָם: מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה וַחֲסַר לֵב וְאָמְרָה לּוֹ: מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם: וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ: משלי תשע.מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם:שלמה מדבר הרבה על האשה המסוכנת הזאת שקוראת לאלה:פֶתִי יָסֻר הֵנָּה וַחֲסַר לֵב וְאָמְרָה לּוֹ:ללכת באורחות האלה, והיא מציעה מתוק כזה:מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם:והאשה הזאת מציעה את מה שאסור בתורתינו והיא מציעה זאת לפתי:אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹמִיָּה פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מָּה:והיא כזאת:וּבַל יָדְעָה מָּה:כמו הנשים שלקח שלמה מהגויים שאסור היה לו לקחת מהן והנשים האלה הטו את לבבו, הטיה שהובילה לחטא שקרע את ממלכתו של שלמה המלך שהיה החכם באדם ושנפל בזאת ומזהיר אותך מזאת.לשכב עם אישה נשואה זה מים גנובים שמתוקים לך וכנראה גם לה כפי שנלמד מדבר שלמה אודות אישה זאת. האיש שטעם מהאסור לו לטעום כמו הגנוב, כך גם נשותיו של שלמה היו אסורות לו ושמתקו לו ולכן הרבה בהן והאיש הזה, שלמה המלך שנפל בזאת, מזהיר אותך מהמתיקות הזאת. |
.
משלי- שמיני.
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא יְהוָֹה בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה: וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת: וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת: וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן:לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁמִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת:צריך לחשוב על זה בהקשר לאבותינו שאמרו:וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה נַֽעֲשֶׂה וְנִשְׁמָֽע: שמות.כמוצע:בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ: לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה: כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ: אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה: אָז תָּבִין יִרְאַת יְהוָה וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא: כִּי יְהוָה יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה: משלי- מזמור שני.לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה:כִּי יְהוָה יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה:וכל זה מוצע לאוהב, לרוצה לעשות ולשמוע, לעשות, לא רק לשמוע:וזה המוצא, האוהב או האוהבת:אֲנִי (אהביה) אֹהֲבַי אֵהָב וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי:בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ: תהלים.בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָומשכך:כִּי מֹצְאִי (מצאי) מָצָא חַיִּים וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהוָה:יפק רצון לזאת:וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה:צריך לחשוב בזאת גם במשוואה ההפוכה:כמו עם הקרבת קורבנות יש שלרצון ויש שלא לרצון העובדה שהקרבת משהו לא אומרת שתפיק רצון מבורא עולם לתשועת בורא עולם, זה כמו המקריב דבר שנאמר עליו שלא לרצון יהיה שמתוקף זאת לא נושע בתשועת בורא עולם ומשכך לא יחויה בזאת וגם לא בזאת:רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה:להבנה:הבקשה היא זאת:אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה | יְהוָ֗ה בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי: תהלים.בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי:בזאת:וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה:כמו בצלאל שבורא עולם מילא אותו לעשות לשמו של בורא עולם ולא לזאת:הוֹי בָּנִים סוֹרְרִים נְאֻם יְהוָה לַעֲשׂוֹת עֵצָה וְלֹא מִנִּי וְלִנְסֹךְ מַסֵּכָה וְלֹא רוּחִי לְמַעַן סְפוֹת חַטָּאת עַל חַטָּאת: ישעיהו.אתה לא יכול לבקש כזאת לעשות זאת, ושוב על משל הקרבת הקורבנות, אם לא תקריב כשם שבורא עולם אמר לך ולשמו של בוא עולם, לא תזכה לרצון מבורא עולם לזאת כשם שאמר לך בזאת.כשם שחטא הדבר להקריב את שבורא עולם אסר להקריבו כך חטא הדבר לספות חטא בזאת:סְפוֹת חַטָּאת עַל חַטָּאת:כדי להבין במה הדברים אמורים ביאור ממקרה פרעה שבורא עולם השגה אותו, הקשיח ליבו, גם מתהלים, אל תשגני ממצוותיך:כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם– עצם ההקרבה של הבהמה לא היא שמכפרת על נפשך, מי שמכפר על נפשך ומושיע אותך את התשועה הוא בורא עולם.דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ: משלי- ארבע.כמשל הזה:כִּי אֱוִיל עַמִּי אוֹתִי לֹא יָדָעוּ בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ: ירמיהו.כשאנן הזה:זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ שֹׁכְנִי בְחַגְוֵי סֶּלַע מְרוֹם שִׁבְתּוֹ אֹמֵר בְּלִבּוֹ מִי יוֹרִדֵנִי אָרֶץ: אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם יְהוָה: עובדיה.שמהמקום:מְרוֹם שִׁבְתּוֹ אֹמֵר:הוא שאנן לזאת:אֹמֵר בְּלִבּוֹ מִי יוֹרִדֵנִי אָרֶץ:ומהמקום הזה:אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ:כה אמר:נְאֻם יְהוָה:למחשבה:חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אִם יִהְיֶה לָכֶם עוֹד מְשֹׁל הַמָּשָׁל הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל: הֵן כָּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן לִי הֵנָּה הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת:ברור מפה שכל הנפשות הן של בורא עולם ומשכך במשפט הזה בורא עולם קובע מי למוות מי לחיים. יבוא אפוטרפוסא די אדם ויאמר שעל משל מלך סדום שביקש נפש מאברהם נלמד שאדם יכול לדרוש נפש מאדם.הלכתי לשכת עבודה אמר לי מאיפה אתה אמרתי לו ממרוקו, אמר לי תלך מפה- ג'ו עמר.כשאשה בעולת בעל מפתה גבר נשוי היא הורסת משפחה כנלמד ממקרה פרעה ושרה.במקרה זה אטען שבכך מעיד המקטרג על כך שמרשו הוא כסדום ועמורה ומשכך מרשיע את מרשו. ברור שמרשו לא היה דורש באם לא נכרתה נפשו ואנו יודעים איך נכרתה נפשו של מרשו של הקטגור:ערווה ותועבה- הדברים האמורים בטבלה בהמשך הם השוואה/הבדלה לשני איזכורים בענין גילויי ערווה ותועבה בפרשה זאת- פרשת קדשים.וּבְשֵׂעִ֞יר יָֽשְׁב֣וּ הַֽחֹרִים֘ לְפָנִים֒ וּבְנֵ֧י עֵשָׂ֣ו יִֽירָשׁ֗וּם וַיַּשְׁמִידוּם֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיֵּֽשְׁב֖וּ תַּחְתָּ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֧ר עָשָׂ֣ה יִשְׂרָאֵ֗ל — ומשכך,עשיו נדרש לשמור גם הוא את חוקת התועבות שלא תקיא גם אותו ארץ ירושתו ממנה. |
משלי- שבע:
אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא: משלי- מזמור שבע.אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּהשימוש במילה אחות היא כשימת תואר לבינה מה היא בשבילך. ברור שההמשלה לאחות ולא לאח היא כי החכמה היא בלשון נקבה, אך הדבר לא מאניש אותה ומשכך הרוח הזאת שקוראים לה חכמה מילאה גם את בצלאל שהיה זכר שחכמה זאת היתה זאת שהייתה איתו כשבנה את אהל מועד בלעדיה הוא לא יכל לבנות.מהנלמד מבצלאל שימת התואר אחות לחכמה הוא המשלה לאנוש והיא לא כמשוואה שהפיכתה מקיימת דבר.כְּאָח לִי- וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָֽד:העובדה ששם התואר של הבינה הוא אחות לא מקיימת את הבינה כשם תואר לאחות, לכל אחות. |
הִטַּתּוּ בְּרֹב לִקְחָהּ בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ תַּדִּיחֶנּוּ:כמו נערת פיתוי:בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ תַּדִּיחֶנּוּ:שמוליכה לש/סטות מהדרך הישר, יען כי בעולת בעל היא:אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ אַל תֵּתַע בִּנְתִיבוֹתֶיהָ:אַל תֵּתַע בִּנְתִיבוֹתֶיהָ:ואתה תועה פה בטעות שהורידה גם כאלה:כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ: דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ יֹרְדוֹת אֶל חַדְרֵי מָוֶת:שתהרוג אותך:יֹרְדוֹת אֶל חַדְרֵי מָוֶת:בורא עולם שהפלה את דוד אמר לו ככה:וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַיהוָה וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד גַּם יְהוָה הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת: אֶפֶס כִּי נִאֵץ נִאַצְתָּ אֶת אֹיְבֵי יְהוָה בַּדָּבָר הַזֶּה גַּם הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ מוֹת יָמוּת:הדין על החטא הזה הוא כזה:הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת:שאם בורא עולם לא היה מוחל לו, דוד המלך היה מומת מוות כזה שבקרביים אין נשמת חיים, ומשכך חדרי מוות:לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי: אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי: תהלים.כִּי אֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה קִרְבָּם הַוּוֹת קֶבֶר פָּתוּחַ גְּרוֹנָם לְשׁוֹנָם יַחֲלִיקוּן: תהלים.כשאשה בעולת בעל מפתה גבר נשוי היא הורסת משפחה כנלמד ממקרה פרעה ושרה. |
וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ שִׁית זוֹנָה וּנְצֻרַת לֵב: הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת בְּבֵיתָהּ לֹא יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ: פַּעַם בַּחוּץ פַּעַם בָּרְחֹבוֹת וְאֵצֶל כָּל פִּנָּה תֶאֱרֹב: וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ וְנָשְׁקָה לּוֹ הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ: זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי הַיּוֹם שִׁלַּמְתִּי נְדָרָי: עַל כֵּן יָצָאתִי לִקְרָאתֶךָ לְשַׁחֵר פָּנֶיךָ וָאֶמְצָאֶךָּ: מַרְבַדִּים רָבַדְתִּי עַרְשִׂי חֲטֻבוֹת אֵטוּן מִצְרָיִם: נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי מֹר אֲהָלִים וְקִנָּמוֹן: לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד הַבֹּקֶר נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים: כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק:האשה הזאת:וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ שִׁית זוֹנָה וּנְצֻרַת לֵב:היא:הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת בְּבֵיתָהּ לֹא יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ:אשת איש שיצא את ביתו והלך רחוק במשמעות שיעדר הרבה זמן מהבית:כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק:והיא:פַּעַם בַּחוּץ פַּעַם בָּרְחֹבוֹת וְאֵצֶל כָּל פִּנָּה תֶאֱרֹב:והיא מציעה לך את זה:לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד הַבֹּקֶר נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים:עצת שלמה, השמר נא מזאת במאוד מאוד. שומר נפשו ירחק:כי ביתה בשבילך הוא הבית הזה:כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ: דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ יֹרְדוֹת אֶל חַדְרֵי מָוֶת:והיא עושה כל זאת בעת הזאת:זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי הַיּוֹם שִׁלַּמְתִּי נְדָרָי: עַל כֵּן יָצָאתִי לִקְרָאתֶךָ לְשַׁחֵר פָּנֶיךָ וָאֶמְצָאֶךָּ: מַרְבַדִּים רָבַדְתִּי עַרְשִׂי חֲטֻבוֹת אֵטוּן מִצְרָיִם: נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי מֹר אֲהָלִים וְקִנָּמוֹן: לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד הַבֹּקֶר נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים: משלי- מזמור שבע.זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי הַיּוֹם שִׁלַּמְתִּי נְדָרָי:ביום הזה יש הקרבת קורבנות וביום הזה שהאיש הולך מביתו להקרבה במקום רחוק הוא לוקח צרור כסף וקונה את הקורבן במקום ההקרבה כי מקום ההקרבה רחוק מביתו על כן הוא לא מביא את הקורבן עימו.כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק: צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ: הִטַּתּוּ בְּרֹב לִקְחָהּ בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ תַּדִּיחֶנּוּ: הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם כְּשׁוֹר אֶל טָבַח יָבוֹא וּכְעֶכֶס אֶל מוּסַר אֱוִיל: משלי- מזמור שבע.הַכֵּסֶאצְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ:עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה: וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים: וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם כִּי יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ: וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ: דברים.לְיוֹם הַכֵּסֶאהַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב: שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל: תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ: כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב: תהלים.בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ:כסה במקרה זה, לא קשור לכיסא.זה קשור למועד, ליום, שהוא יום קודש, חג, סוף בחודש, שבת שאלה ימים שהם מועדי בורא עולם:תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָרביום הזה עם צרור הכסף הזה האישה הזאת מדיחה אדם לבוא אליה:צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ: הִטַּתּוּ בְּרֹב לִקְחָהּ בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ תַּדִּיחֶנּוּ:בשורה התחתונה משכב עם בעולת הבעל הזאת הולך ככה לבעולת הבעל הזאת:וּכְעֶכֶס אֶל מוּסַר אֱוִיל:וככה יסיים את היום הזה ביום הכסא:הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם כְּשׁוֹר אֶל טָבַח יָבוֹאכְּשׁוֹר אֶל טָבַחכקורבן בעצמו לאשה הזאת ובעלה.ושוב, זאת מפילה, היא עושה עבודה:כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ:בסרט הזה השחקנים הם:בתפקיד האישה – אישה בעולת בעל.בתפקיד האיש- איש שאינו בעלה.אישה שאינה בעולת בעל לא יכולה להכנס לסרט, היא לא יכולה לגלם את האיש כי אין לה שכבת זרע והיא לא יכולה לגלם את האישה היא לא יכולה לחטוא חטא של בעולת בעל באם אינה בעולת בעל..זה כמו שתאשים אעשה ששכבה עם זכר כמשכב ההומו עם זכר, אתה לא יכול להכניס אישה ששוכבת עם זכר לסרט של הומו ששוכב עם זכר ובזאת ליחס לה חטא.אשה שאינה בעולת בעל לא מחטיאה את השוכב עימה, דוד לא היה נחשב חוטא באם בת שבע לא היתה בעולת בעל.ברור שאיש שיש לו אשה, לא יכול לגלם את בעולת הבעל, איש ששוכב עם אישה שאינה אישתו לא נחשב לחוטא. |
מזמור שש:
כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְ17דֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר: לִשְׁמָרְךָ מֵאֵשֶׁת רָע מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן נָכְרִיָּה: אַל תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ וְאַל תִּקָּחֲךָ בְּעַפְעַפֶּיהָ: כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד: הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה: אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה: כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ: מזמור- שש.לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב: וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן: נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה: נֶגַע וְקָלוֹן יִמְצָא וְחֶרְפָּתוֹ לֹא תִמָּחֶה: כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם: לֹא יִשָּׂא פְּנֵי כָל כֹּפֶר וְלֹא יֹאבֶה כִּי תַרְבֶּה שֹׁחַד: מזמור- שש.
|
שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא יְהוָה וְשֶׁבַע (תועבות) תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ: עֵינַיִם רָמוֹת לְשׁוֹן שָׁקֶר וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי: לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה: יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים: מזמור- שש.שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא יְהוָה:עֵינַיִם רָמוֹתלְשׁוֹן שָׁקֶרוְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי:לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶןרַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה:יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר:וְשֶׁבַע תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ:וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים: |
משלי- חמש:
עַווֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ: משלי- חמש.יען כי האנשים האלה מתפרנסים מעוונותיהם.וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ:כִּי לֹא יִשְׁנוּ אִם לֹא יָרֵעוּ: משלי- ארבע.ואם לא יצליחו להרע לאדם הם כמו מאבדים פרנסתם ומשכך:וְנִגְזְלָה שְׁנָתָם אִם לֹא (יכשולו) יַכְשִׁילוּ: משלי- ארבע.לא ישנו בלילה באין פרנסה מזאת:כִּי לָחֲמוּ לֶחֶם רֶשַׁע וְיֵין חֲמָסִים יִשְׁתּוּ: משלי- ארבע.ורגליהם בדרך אורח הזאת הזאת גם ימהרו לעשות זאת, וגם בזאת המידה היא אינה מידת הזמן שאנו משתמשים בה למנות ימים, חודשים או שעה:רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרֻצוּ וִימַהֲרוּ לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם מַחְשְׁבוֹת אָוֶן שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּמְסִלּוֹתָם: דֶּרֶךְ שָׁלוֹם לֹא יָדָעוּ וְאֵין מִשְׁפָּט בְּמַעְגְּלוֹתָם נְתִיבוֹתֵיהֶם עִקְּשׁוּ לָהֶם כֹּל דֹּרֵךְ בָּהּ לֹא יָדַע שָׁלוֹם: עַל כֵּן רָחַק מִשְׁפָּט מִמֶּנּוּ וְלֹא תַשִּׂיגֵנוּ צְדָקָה נְקַוֶּה לָאוֹר וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ לִנְגֹהוֹת בָּאֲפֵלוֹת נְהַלֵּךְ: ישעיהו.רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרֻצוּ וִימַהֲרוּ לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי:למחשבה:וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ:נגיד אדם הקים עסק ומעל בו וככה מהמעל הזה גדל העסק וגדל ברבות הימים האדם מכר האדם את העסק שהיה מעל בו, בנייתו הייתה ממעל.יש שיגידו שהקונה קנה בכסף נקי ואת הכסף הנקי הוא נתן למוכר ומשכך הקונה לא היה שותף למעל לכן העסק נקי ויש שיגידו שהוא קנה את החטא שהחברה המושחתת בידיו, והכסף שניתן למוכר הוא כסף נקי ומהנקודה הוא ממשיך הלאה כנקי.יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע וְזֶרַע צַדִּיקִים נִמְלָט: משלי- עשתי עשר.יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע.החברה היא כעץ פרי מאכל. האנשים שהיו פה לפנינו היו אנשים חוטאים מאוד שכל פועלם מעל, אך בעת כיבוש הארץ לא כרתנו עציהם ולא שרפנו את שדותיהם, נהלנו את המטעים והשדות בדרך כשרה לאחר לכתם של אלה. בדיוק כמו האדם הנקי שקנה את החברה של החוטא ומנהל אותה כשר. ההנהלות החוטאת של מנהלי החברה הקודמים, לא מחטיאה את החברה עצמה.ומשכך החטא לא בידיים שלו כמבואר פה:רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַֽאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּֽהּ: דברים.כִּי נֹכַח עֵינֵי יְהוָה דַּרְכֵי אִישׁ וְכָל מַעְגְּלֹתָיו מְפַלֵּס: משלי- חמש.ומתוך המקום הזה נחשוב אם הכסף הנקי מנקה את האדם והאם האדם הזה הוא לא האדם הזה עם שווה ערך כסף חברתו בידיו:וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ: |
יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ: אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד: וְלָמָּה תִשְׁגֶּה בְנִי בְזָרָה וּתְחַבֵּק חֵק נָכְרִיָּה:בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד:תִּשְׁגֶּהוְלָמָּה תִשְׁגֶּה בְנִי בְזָרָה:תִשְׁגֶּהצריך להבין מה משמעות המילה תשגה במקרה זה, כי נראה שאין בעיה לשגות, הבעיה היא שאתה שוגה בזאת ולא בזאת. זאת אומרת שהבעיה היא בזאת.אולי אפשר להבין זאת בזאת:וּבְרֹב אִוַּלְתּוֹ יִשְׁגֶּה:שעם זאת אתה אוויל ששגה ועם זאת אתה לא אויל ששגה. יש הבדל במי השוגה כמו שיש הבדל עם מי השוגה שוגה:כִּי נֹכַח עֵינֵי יְהוָה דַּרְכֵי אִישׁ וְכָל מַעְגְּלֹתָיו מְפַלֵּס: משלי- חמש. |
משלי ארבע:
אַל תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאול הָסֵר רַגְלְךָ מֵרָע: משלי- ארבע.חשוב להבין שזה משל כשאתה מסיר רגלך מרע, אתה הולך ישר כשאתה סוטה מהדרך יען כי רשע שם, הסטיה הזאת מהדרך הזאת מיישרת למעשה את דרכך.למשל:נגיד הלכת בדרך סלולה ישר וקדימה ואז אתה רואה שבהמשך הדרך, נמצאת העיר סדום, אתה לא ממשיך ישר בדרך דרך העיר סדום ישר וישר ויוצא ממנה.ללכת ישר במקרה הזה, זה לפנות ימינה ואז שמאלה ואחר כך שוב פעם שמאלה ומשם אחרי שעקפת את העיר אתה ממשיך ללכת בדרך הסלולה שהלכת בה קודם.יש מחמרי משלים שמציבים את סדום על הדרך ושיגידו שלאחר שעשית זאת:שלמעשה נטית ימין ושמאל שבחרת לעקוף את סדום.וזה שטויות במיץ עגבניות כמו שאומרים, זה חימור משל, זה בא ממקומות המכשפות, הקסמים, החרטומים וכו'. אנחנו לא מתעסקים עם הדבר.האורח הוא הדרך ומשכך גם שעשית מעקף הלכת בדרך אורחות ישרים ולא באורחות אלה שאסור לבוא באורחותיהם ולא לתת לאורחותיהם לבוא אלינו:בְּאֹרַח רְשָׁעִים אַל תָּבֹא וְאַל תְּאַשֵּׁר בְּדֶרֶךְ רָעִים: פְּרָעֵהוּ אַל תַּעֲבָר בּוֹ שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבוֹר: כִּי לֹא יִשְׁנוּ אִם לֹא יָרֵעוּ וְנִגְזְלָה שְׁנָתָם אִם לֹא (יכשולו) יַכְשִׁילוּ: כִּי לָחֲמוּ לֶחֶם רֶשַׁע וְיֵין חֲמָסִים יִשְׁתּוּ: משלי- ארבע.אם אתה יודע שהמקום ואנשיו הם רשעים:בְּאֹרַח רְשָׁעִים אַל תָּבֹא:אם זאת עיר תעשה מעקף בדרך, אל תכנס שמה.אם זה אדם, אל תדבר איתו בכלל, אם אתה רואה אותו הולך לקראתך מרחוק, שְׂטֵה מהדרך שהלכת בה תעשה עיקוף ורק את תדבר עם הבן אדם הזה, אם זה קבוצת בני אדם, אל תדבר איתם, הרחק אותם מממך אם אתה יכול, או שתתרחק בעצמך.שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבוֹר:יען כי האנשים האלה מתפרנסים מלהרע,כִּי לֹא יִשְׁנוּ אִם לֹא יָרֵעוּ:ואם לא יצליחו להרע לאדם הם כמו מאבדים פרנסתם ומשכך:וְנִגְזְלָה שְׁנָתָם אִם לֹא (יכשולו) יַכְשִׁילוּ:לא ישנו בלילה באין פרנסה מזאת:כִּי לָחֲמוּ לֶחֶם רֶשַׁע וְיֵין חֲמָסִים יִשְׁתּוּ:ורגליהם בדרך אורח הזאת הזאת גם ימהרו לעשות זאת, וגם בזאת המידה היא אינה מידת הזמן שאנו משתמשים בה למנות ימים, חודשים או שעה:רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרֻצוּ וִימַהֲרוּ לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם מַחְשְׁבוֹת אָוֶן שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּמְסִלּוֹתָם: דֶּרֶךְ שָׁלוֹם לֹא יָדָעוּ וְאֵין מִשְׁפָּט בְּמַעְגְּלוֹתָם נְתִיבוֹתֵיהֶם עִקְּשׁוּ לָהֶם כֹּל דֹּרֵךְ בָּהּ לֹא יָדַע שָׁלוֹם: עַל כֵּן רָחַק מִשְׁפָּט מִמֶּנּוּ וְלֹא תַשִּׂיגֵנוּ צְדָקָה נְקַוֶּה לָאוֹר וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ לִנְגֹהוֹת בָּאֲפֵלוֹת נְהַלֵּךְ: ישעיהו.רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרֻצוּ וִימַהֲרוּ לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי:וזאת יען כי:עַל כֵּן רָחַק מִשְׁפָּט מִמֶּנּוּ:האדם הזה שאנו מצווים לרחוק ממנו, לא הולך בדרך משפט ישראל:שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּמְסִלּוֹתָם: |
סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ תְּכַבֵּדְךָ כִּי תְחַבְּקֶנָּה: משלי- ארבע.סַלְסְלֶהָתְחַבְּקֶנָּה:תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ: משלי- ארבע.תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶתתְּמַגְּנֶךָּ:עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר: משלי- שלוש.זה כמו יש ויכוח בין שני יהודים..אדם ואדם.. מתווכחים. אתם יודעים. והאדם שאתה מתווכח עימו, בא אליך ואומר לך ככה: בספר התורה בספר ככה וככה , בפרק ככה וככה, בפסוק ככה וככה- כתוב ככה, ולכן זה זה וזה זה לא זה וזה לא בשביל זה, וזאת על סמך תורת ישראל על פי בורא עולם, ככה הוא אומר לך.מה תגיד לו אחרי שאמר לך ככה וככה… כן כן, אתה הרב, חכם חנוכה.מה תגיד לו.. לנוכח זאת:יְהוָה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה: בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל: בְּנִי אַל יָלֻזוּ מֵעֵינֶיךָ נְצֹר תֻּשִׁיָּה וּמְזִמָּה:וגם לנוכח שאתה דורש זאת בדבר זאת. כן כן, אתה מר בן גביר- IM TALKING TO YOU..וְתֹמְכֶיהָ:זה כמו שאת תומך נתמך, שאתה מקבל את הספר משפטים והחוקים הזה ועל הספר הזה אתה נתמך ושהיא, דעת תורה, תומכת בדברך. כי דעת תורה קודמת וקובעת. |
בְּאֹרַח רְשָׁעִים אַל תָּבֹא וְאַל תְּאַשֵּׁר בְּדֶרֶךְ רָעִים: פְּרָעֵהוּ אַל תַּעֲבָר בּוֹ שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבוֹר: משלי- ארבע.שְׂטֵה מֵעָלָיוהכוונה שטה כמו סטה, תשְׂטה, אם בדרכך נקרה זה, תשְׂטה מעליו בכוונה שעדיף לא לדבר איתו בכלל, לא להכנס לדרך הזאת והלאה. |
מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים: משלי- ארבע.בְּנִי לִדְבָרַי הַקְשִׁיבָה לַאֲמָרַי הַט אָזְנֶךָ: אַל יַלִּיזוּ מֵעֵינֶיךָ שָׁמְרֵם בְּתוֹךְ לְבָבֶךָ: כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא: מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים: משלי- ארבע.שָׁמְרֵם בְּתוֹךְ לְבָבֶךָ:מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ:במקום הזה בינתך, כי מהמקום הזה אתה עושה כדבר בורא עולם:כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ: דברים. |
משלי שלוש:
כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה:זה ברור- חושך שבטו שונא בנו:כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַגם זה ברור:וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה:שלא משנה מה אתה עושה, לפעמים אתה רב עם אבא שלך ולמרות המריבה שבאה עם התוכחה, אתה יודע שתמיד יש לך דלת פתוחה בבית של אבא שלך. ככה זה עם בורא עולם, הוא אבא שלנו.אפשר לראות את זה בספר שופטים:וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד יְהוָה בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים: וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת חֶרֶס בְּהַר אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ: וְגַם כָּל הַדּוֹר הַהוּא נֶאֶסְפוּ אֶל אֲבוֹתָיו וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֶת יְהוָה וְגַם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל: וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים: וַיַּעַזְבוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם הַמּוֹצִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וַיַּכְעִסוּ אֶת יְהוָה: וַיַּעַזְבוּ אֶת יְהוָה וַיַּעַבְדוּ לַבַּעַל וְלָעַשְׁתָּרוֹת:וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנֵם בְּיַד שֹׁסִים וַיָּשֹׁסּוּ אוֹתָם וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב וְלֹא יָכְלוּ עוֹד לַעֲמֹד לִפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם: בְּכֹל אֲשֶׁר יָצְאוּ יַד יְהוָה הָיְתָה בָּם לְרָעָה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לָהֶם וַיֵּצֶר לָהֶם מְאֹד: וַיָּקֶם יְהוָה שֹׁפְטִים וַיּוֹשִׁיעוּם מִיַּד שֹׁסֵיהֶם: וְגַם אֶל שֹׁפְטֵיהֶם לֹא שָׁמֵעוּ כִּי זָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֲבוֹתָם לִשְׁמֹעַ מִצְוֹת יְהוָה לֹא עָשׂוּ כֵן: וְכִי הֵקִים יְהוָה לָהֶם שֹׁפְטִים וְהָיָה יְהוָה עִם הַשֹּׁפֵט וְהוֹשִׁיעָם מִיַּד אֹיְבֵיהֶם כֹּל יְמֵי הַשּׁוֹפֵט כִּי יִנָּחֵם יְהוָה מִנַּאֲקָתָם מִפְּנֵי לֹחֲצֵיהֶם וְדֹחֲקֵיהֶם: וְהָיָה בְּמוֹת הַשּׁוֹפֵט יָשֻׁבוּ וְהִשְׁחִיתוּ מֵאֲבוֹתָם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לָהֶם לֹא הִפִּילוּ מִמַּעַלְלֵיהֶם וּמִדַּרְכָּם הַקָּשָׁה: |
בְּטַח אֶל יְהוָה בְּכָל לִבֶּךָ וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן: בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ: אַל תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ יְרָא אֶת יְהוָה וְסוּר מֵרָע: משלי- מזמור שלוש.בְּטַח אֶל יְהוָה בְּכָל לִבֶּךָ וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן:וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן:יען כי מפה המשענת,בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ: אַל תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ יְרָא אֶת יְהוָה וְסוּר מֵרָע: רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ: משלי- מזמור שלוש.רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ:הרפואה מאלה, דרך זאת:רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָהדגשה:לְשָׁרֶּךָשָׁהשרים, שירת המשוררים:וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ: וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה: וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים: וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל: כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי: וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי: וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: דברים.תביא גם את זאת:אין פה הטלת דופי בבינה, או סתירה של דבר זה שאמר המשורר:על משל בצלאל בן אורי שבורא עולם מילא אותו רוח חכמה, וזאת דרך משה שגם הוא מכותבי השירה הזאת:וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר:רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָֽה: וָֽאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָֽה: שמות.שזאת תובא עם זאת:וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ:באם תעשה זאת:בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ: לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה: כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ: מזמור שני.בינה זה זה טוב וחשוב לבקש בזאת את זאת, אך היא לא המשענת שלך, לא על הבינה אתה נשען, המשענת של המשכיל בבינה הזאת, היא בורא עולם שנתן לנו את הבינה הזאת להשכיל בה:בְּטַח אֶל יְהוָה בְּכָל לִבֶּךָלמידת התורה היא דרך לדעת, והיא הדרך מבורא עולם ליישר דרכיך:בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ:חשוב מאוד לדייק בזאת, המשענת הוא בורא עולם, התורה היא ככלי כגשר לדבר.הבינה הנלמדת בספר היא מבורא עולם, כמו שהברכה הנשמעת מפי הכהן, היא ברכה מבורא עולם. |
עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּה וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר:זה כמו יש ויכוח בין שני יהודים..אדם ואדם.. מתווכחים. אתם יודעים. והאדם שאתה מתווכח עימו, בא אליך ואומר לך ככה: בספר התורה בספר ככה וככה , בפרק ככה וככה, בפסוק ככה וככה- כתוב ככה, ולכן זה זה וזה זה לא זה וזה לא בשביל זה, וזאת על סמך תורת ישראל על פי בורא עולם, ככה הוא אומר לך.מה תגיד לו אחרי שאמר לך ככה וככה… כן כן, אתה הרב, חכם חנוכה.מה תגיד לו.. לנוכח זאת:יְהוָה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה: בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל: בְּנִי אַל יָלֻזוּ מֵעֵינֶיךָ נְצֹר תֻּשִׁיָּה וּמְזִמָּה:וגם לנוכח שאתה דורש זאת בדבר זאת. כן כן, אתה מר בן גביר- IM TALKING TO YOU..וְתֹמְכֶיהָ:זה כמו שאת תומך נתמך, שאתה מקבל את הספר משפטים והחוקים הזה ועל הספר הזה אתה נתמך ושהיא, דעת תורה, תומכת בדברך. כי דעת תורה קודמת וקובעת.לא הרבה יסכימו להסתכן לסתור אותך ולשים עצמם במקום המוקש למוכיח בדבר תורה. מוקש למוכיח בשער הזה.אגב- לוח מועדים לחודש האביב-לוח מועדים– חודש האביב– חודש ראשון בשנת שבעים ושבע להכרזה (נוצרי–3–4/25– בבלי– ניסן) |
אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא: משלי- שלוש.וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא:וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח: וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר: וְעָבַר יְהוָֹה לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח יְהוָֹה עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם: וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן יְהוָֹה לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת: וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיהֹוָה אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ:בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד: |
משלי שניים:
לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם:זאת אומרת שספר משלי מלמד גם להבין לימודים בדרך משל, ספר משליו של שלמה מלמד אדם ללמוד בדרך משל, הלמידה בספר הזה מלמדת גם ללמוד ולהבין כל משל, זאת אומרת שהמשל נמשל לשפה שילמד הלומד מספר זה לדבר בה ולשמוע אותה ולהבינה, וגם להבין דברי חכמים המדברים בדרך זאת. אני מוצאת עם השנים להזהר מאוד עם משלים. אסור לחמר משל.לצורך הענין לעמוד ליד שער כאומר בשער כדי להכנס למקום המוכיח בשער זה חימור, זאת ספירה. כמו יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל. להשתמש בבגד של חברה כמשל לדבר זה חימור, בנות מחליפות בגדים בינהן זה ככה וזה בסדר, אך יש שסופרים את הדבר, מטים דבר. אני לא מתעסקת בדבר, אך נזהרת מאוד מהדבר. אני מוצאת שיש פגם בלמידה כשיש טחינה כזאת.המחמר הזה למעשה מלביש עצמו בגדים אלה כדי לזכות בזאת ולא לשם זאת, לעתים גם לשים עצמו במקום של זה כדי לשבת במקומו של זה. כמבקש את הכרם של זה. ולזה שאסור לו לבקש זאת כנלמד ממקרה כרם נבות, אני אומרת שחשוב שיזכור שראשת כל זאת הוא בזאת:בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ: לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה: כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ: אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה: אָז תָּבִין יִרְאַת יְהוָה וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא: משלי- שניים.אָז תָּבִין יִרְאַת יְהוָהשהיא :וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה: איוב.יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָההחכמה גם לדעת זאת ומתוך המקום הזה לא להכנס למקום הזה שהוא אינו מקומך, לעתים יש בני אדם שמבקש לשים אותך במקום לא לך כדי להכנס למקום שלך:בורא עולם יודע את זה, בורא עולם יודע מה אתה עושה:יְהוָה יָדִין עַמִּים שָׁפְטֵנִי יְהוָה כְּצִדְקִי וּכְתֻמִּי עָלָי: יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים וּתְכוֹנֵן צַדִּיק וּבֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת אֱלֹהִים צַדִּיק: מָגִנִּי עַל אֱלֹהִים מוֹשִׁיעַ יִשְׁרֵי לֵב: תהלים.יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים וּתְכוֹנֵן צַדִּיק וּבֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת אֱלֹהִים צַדִּיק:גם על המשל הזה:וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ: וְאַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ: אִם רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ: פִּיךָ שָׁלַחְתָּ בְרָעָה וּלְשׁוֹנְךָ תַּצְמִיד מִרְמָה: תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי: אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי דִּמִּיתָ הֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ: בִּינוּ נָא זֹאת שֹׁכְחֵי אֱלוֹהַּ פֶּן אֶטְרֹף וְאֵין מַצִּיל: זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים: תהלים.וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ:זה כמו משל החלודה- האזינו כל יושבי חלד פי ידבר חכמות והגות לפי תבונות ואדם מעמיד עצמו במגרש חלודה תוך שהוא מבקש להביע במשל הזה חידה כחידתו של דוד כשהוא מכרכר לעיני יו"ר קרן ההשקעות.ככתוב בירמיה:כִּי אֱוִיל עַמִּי אוֹתִי לֹא יָדָעוּ בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ: ירמיהו.בורא עולם יודע אם אתה הבן של זה, או הבן של זאת: |
משלי- אחד:
כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם: |
וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה: |
מְשׁוּבַת פְּתָיִם |
וְשֹׁמֵעַ לִי |
וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם: |
וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה: |
וְשַׁלְוַת |
וְשַׁאֲנַן |
תְּאַבְּדֵם: |
יִשְׁכָּן בֶּטַח: |
זאת הפתיחה של ספר משלי המציגה את הכותב ונותנת תואר לדבריו:מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִדמִשְׁלֵיבהמשך בסוף הספר יש מזמורים שהכותב אינו שלמה בן דוד:דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ: משלי- שלושים ואחד.דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ:דִּבְרֵילפני כן, במזמור הקודם:דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶה הַמַּשָּׂא נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל: משלי- שלושים.דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶהדִּבְרֵינראה מפה שאלה אינם כתבי שלמה, אולי התשובה פה:גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה: מזמור עשרים וחמש.גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹהמִשְׁלֵיאולי הכותבים בשני המזמורים האחרונים של משלי הם אלה:אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה:לקרוא עוד: |