פרשה זאת מתחילה במלחמה עם הפלישתים, מלחמה בה שני בני עלי הכהן מתו וארון הברית נשבה בידי הפלישתים, בפרשה זאת עלי זקן ומודיעים לו את מה שנאמר שיקרה לאחר חטא בניו:

וַיָּ֤רָץ אִישׁ–בִּנְיָמִן֙ מֵהַמַּ֣עֲרָכָ֔ה וַיָּבֹ֥א שִׁלֹ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וּמַדָּ֣יו קְרֻעִ֔ים וַאֲדָמָ֖ה עַל–רֹאשֽׁוֹ: וַיָּב֗וֹא וְהִנֵּ֣ה עֵ֠לִי יֹשֵׁ֨ב עַֽל–הַכִּסֵּ֜א (יך) יַ֥ד דֶּ֙רֶךְ֙ מְצַפֶּ֔ה כִּֽי–הָיָ֤ה לִבּוֹ֙ חָרֵ֔ד עַ֖ל אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֑ים וְהָאִ֗ישׁ בָּ֚א לְהַגִּ֣יד בָּעִ֔יר וַתִּזְעַ֖ק כָּל–הָעִֽיר: וַיִּשְׁמַ֤ע עֵלִי֙ אֶת–ק֣וֹל הַצְּעָקָ֔ה וַיֹּ֕אמֶר מֶ֛ה ק֥וֹל הֶהָמ֖וֹן הַזֶּ֑ה וְהָאִ֣ישׁ מִהַ֔ר וַיָּבֹ֖א וַיַּגֵּ֥ד לְעֵלִֽי: וְעֵלִ֕י בֶּן–תִּשְׁעִ֥ים וּשְׁמֹנֶ֖ה שָׁנָ֑ה וְעֵינָ֣יו קָ֔מָה וְלֹ֥א יָכ֖וֹל לִרְאֽוֹת: וַיֹּ֨אמֶר הָאִ֜ישׁ אֶל–עֵלִ֗י אָֽנֹכִי֙ הַבָּ֣א מִן–הַמַּעֲרָכָ֔ה וַאֲנִ֕י מִן–הַמַּעֲרָכָ֖ה נַ֣סְתִּי הַיּ֑וֹם וַיֹּ֛אמֶר מֶֽה–הָיָ֥ה הַדָּבָ֖ר בְּנִֽי: וַיַּ֨עַן הַֽמְבַשֵּׂ֜ר וַיֹּ֗אמֶר נָ֤ס יִשְׂרָאֵל֙ לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים וְגַ֛ם מַגֵּפָ֥ה גְדוֹלָ֖ה הָיְתָ֣ה בָעָ֑ם וְגַם–שְׁנֵ֨י בָנֶ֜יךָ מֵ֗תוּ חָפְנִי֙ וּפִ֣ינְחָ֔ס וַאֲר֥וֹן הָאֱלֹהִ֖ים נִלְקָֽחָה: שמואל- פרשת ארון ברית יהוה.

בניו של עלי ככהנים עשו מעל שלמעשה הביא קללה לעם, הם מעלו במנחות שהעם הביא לכפר על נשפו ומתוקף המעל לא כופר לעם וזה חטא גדול מאוד לכהן שתפקידו לכפר על העם, לשאת חטא העם ומשכל להבריא את העם:

וַיָּבֹ֤א יְהוָה֙ וַיִּתְיַצַּ֔ב וַיִּקְרָ֥א כְפַֽעַם–בְּפַ֖עַם שְׁמוּאֵ֣ל | שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ דַּבֵּ֔ר כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ עַבְדֶּֽךָ: וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל–שְׁמוּאֵ֔ל הִנֵּ֧ה אָנֹכִ֛י עֹשֶׂ֥ה דָבָ֖ר בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר֙ כָּל–שֹׁ֣מְע֔וֹ תְּצִלֶּ֖ינָה שְׁתֵּ֥י אָזְנָֽיו: בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ אָקִ֣ים אֶל–עֵלִ֔י אֵ֛ת כָּל–אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל–בֵּית֑וֹ הָחֵ֖ל וְכַלֵּֽה: וְהִגַּ֣דְתִּי ל֔וֹ כִּֽי–שֹׁפֵ֥ט אֲנִ֛י אֶת–בֵּית֖וֹ עַד–עוֹלָ֑ם בַּעֲוֹ֣ן אֲשֶׁר–יָדַ֗ע כִּֽי–מְקַֽלְלִ֤ים לָהֶם֙ בָּנָ֔יו וְלֹ֥א כִהָ֖ה בָּֽם: וְלָכֵ֥ן נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְבֵ֣ית עֵלִ֑י אִֽם–יִתְכַּפֵּ֞ר עֲוֹ֧ן בֵּית–עֵלִ֛י בְּזֶ֥בַח וּבְמִנְחָ֖ה עַד–עוֹלָֽם: שמואל- דבר בישראל.

כגודל החטא, גודל הדין כך תואר גודל הדין שיוקם על בני עלי שמעלו:

כָּל–שֹׁ֣מְע֔וֹ תְּצִלֶּ֖ינָה שְׁתֵּ֥י אָזְנָֽיו:

עד כדי כך.

וזאת כדי להבין את חומרת המעשה והדין שחטאו בו בני עלי ומשכך גודל הדין כגודל החטא, הם היו כהנים שפועלם למעשה קילל את ישראל:

וַיָּבֹ֥א אִישׁ–אֱלֹהִ֖ים אֶל–עֵלִ֑י וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הֲנִגְלֹ֤ה נִגְלֵ֙יתִי֙ אֶל–בֵּ֣ית אָבִ֔יךָ בִּֽהְיוֹתָ֥ם בְּמִצְרַ֖יִם לְבֵ֥ית פַּרְעֹֽה: וּבָחֹ֣ר אֹ֠תוֹ מִכָּל–שִׁבְטֵ֨י יִשְׂרָאֵ֥ל לִי֙ לְכֹהֵ֔ן לַעֲל֣וֹת עַֽל–מִזְבְּחִ֗י לְהַקְטִ֥יר קְטֹ֛רֶת לָשֵׂ֥את אֵפ֖וֹד לְפָנָ֑י וָֽאֶתְּנָה֙ לְבֵ֣ית אָבִ֔יךָ אֶת–כָּל–אִשֵּׁ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: לָ֣מָּה תִבְעֲט֗וּ בְּזִבְחִי֙ וּבְמִנְחָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי מָע֑וֹן וַתְּכַבֵּ֤ד אֶת–בָּנֶ֙יךָ֙ מִמֶּ֔נִּי לְהַבְרִֽיאֲכֶ֗ם מֵרֵאשִׁ֛ית כָּל–מִנְחַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לְעַמִּֽי: שמואל- בית נאמן.

לָ֣מָּה תִבְעֲט֗וּ בְּזִבְחִי֙ וּבְמִנְחָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי מָע֑וֹן וַתְּכַבֵּ֤ד אֶת–בָּנֶ֙יךָ֙ מִמֶּ֔נִּי לְהַבְרִֽיאֲכֶ֗ם מֵרֵאשִׁ֛ית כָּל–מִנְחַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לְעַמִּֽי:

בני עלי מעלו במנחה, הם ניאצו את המנחות שהביאו העם לבורא עולם  כדי לכפר נפשותיהם, כדי להרפא וניאוץ זה היה כקללה למניעת הבראה\כפרה לעם ולכן לבית עלי לא ניתנה האפשרות לכפר במנחה:

וְלָכֵ֥ן נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְבֵ֣ית עֵלִ֑י אִֽם–יִתְכַּפֵּ֞ר עֲוֹ֧ן בֵּית–עֵלִ֛י בְּזֶ֥בַח וּבְמִנְחָ֖ה עַד–עוֹלָֽם: 

ובהמשך לאחר שהמנחה לא נהייתה לרפואה ומשכך קללה ומשכך מלחמה ומגפה:

וַיְהִ֥י דְבַר–שְׁמוּאֵ֖ל לְכָל–יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּצֵ֣א יִשְׂרָאֵל֩ לִקְרַ֨את פְּלִשְׁתִּ֜ים לַמִּלְחָמָ֗ה וַֽיַּחֲנוּ֙ עַל–הָאֶ֣בֶן הָעֵ֔זֶר וּפְלִשְׁתִּ֖ים חָנ֥וּ בַאֲפֵֽק: וַיַּעַרְכ֨וּ פְלִשְׁתִּ֜ים לִקְרַ֣את יִשְׂרָאֵ֗ל וַתִּטֹּשׁ֙ הַמִּלְחָמָ֔ה וַיִּנָּ֥גֶף יִשְׂרָאֵ֖ל לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיַּכּ֤וּ בַמַּֽעֲרָכָה֙ בַּשָּׂדֶ֔ה כְּאַרְבַּ֥עַת אֲלָפִ֖ים אִֽישׁ: וַיָּבֹ֣א הָעָם֮ אֶל–הַֽמַּחֲנֶה֒ וַיֹּֽאמְרוּ֙ זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לָ֣מָּה נְגָפָ֧נוּ יְהוָ֛ה הַיּ֖וֹם לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים נִקְחָ֧ה אֵלֵ֣ינוּ מִשִּׁלֹ֗ה אֶת–אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה וְיָבֹ֣א בְקִרְבֵּ֔נוּ וְיֹשִׁעֵ֖נוּ מִכַּ֥ף אֹיְבֵֽינוּ: אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה.

וַיֹּֽאמְרוּ֙ זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לָ֣מָּה נְגָפָ֧נוּ יְהוָ֛ה:

וּמִ֤י מְכַלְכֵּל֙ אֶת־י֣וֹם בּוֹא֔וֹ וּמִ֥י הָֽעֹמֵ֖ד בְּהֵרָֽאוֹת֑וֹ כִּי־הוּא֙ כְּאֵ֣שׁ מְצָרֵ֔ף וּכְבֹרִ֖ית מְכַבְּסִֽים׃ וְיָשַׁ֨ב מְצָרֵ֤ף וּמְטַהֵר֙ כֶּ֔סֶף וְטִהַ֤ר אֶת־בְּנֵֽי־לֵוִי֙ וְזִקַּ֣ק אֹתָ֔ם כַּזָּהָ֖ב וְכַכָּ֑סֶף וְהָיוּ֙ לַֽיהוָ֔ה מַגִּישֵׁ֥י מִנְחָ֖ה בִּצְדָקָֽה:

בייתו של עלי נשפט עד עולם מבחינת משך זרע כהונה לביתו של עלי וזאת יען כי עלי ידע שבניו מועלים מעל במנחות העם לבורא עולם ולא עשה דבר:

וְהִגַּ֣דְתִּי ל֔וֹ כִּֽי–שֹׁפֵ֥ט אֲנִ֛י אֶת–בֵּית֖וֹ עַד–עוֹלָ֑ם בַּעֲוֹ֣ן אֲשֶׁר–יָדַ֗ע כִּֽי–מְקַֽלְלִ֤ים לָהֶם֙ בָּנָ֔יו וְלֹ֥א כִהָ֖ה בָּֽם:

ובהמשך:

וַיְהִ֞י כְּהַזְכִּיר֣וֹ | אֶת–אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֗ים וַיִּפֹּ֣ל מֵֽעַל–הַ֠כִּסֵּא אֲחֹ֨רַנִּ֜ית בְּעַ֣ד | הַשַּׁ֗עַר וַתִּשָּׁבֵ֤ר מַפְרַקְתּוֹ֙ וַיָּמֹ֔ת כִּֽי–זָקֵ֥ן הָאִ֖ישׁ וְכָבֵ֑ד וְה֛וּא שָׁפַ֥ט אֶת–יִשְׂרָאֵ֖ל אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה: וְכַלָּת֣וֹ אֵֽשֶׁת–פִּינְחָס֮ הָרָ֣ה לָלַת֒ וַתִּשְׁמַ֣ע אֶת–הַשְּׁמֻעָ֔ה אֶל–הִלָּקַח֙ אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים וּמֵ֥ת חָמִ֖יהָ וְאִישָׁ֑הּ וַתִּכְרַ֣ע וַתֵּ֔לֶד כִּֽי–נֶהֶפְכ֥וּ עָלֶ֖יהָ צִרֶֽיהָ: וּכְעֵ֣ת מוּתָ֗הּ וַתְּדַבֵּ֙רְנָה֙ הַנִּצָּב֣וֹת עָלֶ֔יהָ אַל–תִּֽירְאִ֖י כִּ֣י בֵ֣ן יָלָ֑דְתְּ וְלֹ֥א עָנְתָ֖ה וְלֹא–שָׁ֥תָה לִבָּֽהּ: וַתִּקְרָ֣א לַנַּ֗עַר אִֽי–כָבוֹד֙ לֵאמֹ֔ר גָּלָ֥ה כָב֖וֹד מִיִּשְׂרָאֵ֑ל אֶל–הִלָּקַח֙ אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים וְאֶל–חָמִ֖יהָ וְאִישָֽׁהּ: וַתֹּ֕אמֶר גָּלָ֥ה כָב֖וֹד מִיִּשְׂרָאֵ֑ל כִּ֥י נִלְקַ֖ח אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִֽים: שמואל- פרשת ארון ברית יהוה.

וְלֹא–שָׁ֥תָה לִבָּֽהּ: 

הלב שלה לא הושת לילד, לא היה לה לב, רגשות, לילד. היא לא שמחה על לדת הילד.

הילד הזה שנולד לאחר מות אביו שהיה בן עלי הכהן שחטא לבורא עולם בחטא הזה:

לָ֣מָּה תִבְעֲט֗וּ בְּזִבְחִי֙ וּבְמִנְחָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי מָע֑וֹן וַתְּכַבֵּ֤ד אֶת–בָּנֶ֙יךָ֙ מִמֶּ֔נִּי לְהַבְרִֽיאֲכֶ֗ם מֵרֵאשִׁ֛ית כָּל–מִנְחַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לְעַמִּֽי:

שהביא מלחמה והפסד במלחמה ומגפה:

וַיֹּֽאמְרוּ֙ זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לָ֣מָּה נְגָפָ֧נוּ יְהוָ֛ה

ועימו הקלון לבית עלי לנכדו של עלי הושם השם אי כבוד כי גלה כבוד מישראל על מעשיו של אביו של הנולד:

וַתִּקְרָ֣א לַנַּ֗עַר אִֽי–כָבוֹד֙ לֵאמֹ֔ר גָּלָ֥ה כָב֖וֹד מִיִּשְׂרָאֵ֑ל:

עלי היה הכהן הגדול, הוא לא היה הכהן היחיד, גם אלעזר פוקד ככהן וגם איתמר אחיו פוקד לכהונה ונמשח לכהונה, אלעזר הולבש בבגדי אביו ומשכך היה הכהן הגדול. כך היה גם בימי עלי הכהן, במקרה הזה שמואל נבחר להמשיך את עלי למרות שלא היה כהן.

וַיְהִ֥י דְבַר–שְׁמוּאֵ֖ל לְכָל–יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּצֵ֣א יִשְׂרָאֵל֩ לִקְרַ֨את פְּלִשְׁתִּ֜ים לַמִּלְחָמָ֗ה וַֽיַּחֲנוּ֙ עַל–הָאֶ֣בֶן הָעֵ֔זֶר וּפְלִשְׁתִּ֖ים חָנ֥וּ בַאֲפֵֽק: וַיַּעַרְכ֨וּ פְלִשְׁתִּ֜ים לִקְרַ֣את יִשְׂרָאֵ֗ל וַתִּטֹּשׁ֙ הַמִּלְחָמָ֔ה וַיִּנָּ֥גֶף יִשְׂרָאֵ֖ל לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיַּכּ֤וּ בַמַּֽעֲרָכָה֙ בַּשָּׂדֶ֔ה כְּאַרְבַּ֥עַת אֲלָפִ֖ים אִֽישׁ: וַיָּבֹ֣א הָעָם֮ אֶל–הַֽמַּחֲנֶה֒ וַיֹּֽאמְרוּ֙ זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לָ֣מָּה נְגָפָ֧נוּ יְהוָ֛ה הַיּ֖וֹם לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים נִקְחָ֧ה אֵלֵ֣ינוּ מִשִּׁלֹ֗ה אֶת–אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה וְיָבֹ֣א בְקִרְבֵּ֔נוּ וְיֹשִׁעֵ֖נוּ מִכַּ֥ף אֹיְבֵֽינוּ: שמואל- פרשת ארון ברית יהוה.

היתה מלחמה בין ישראל לפלישתים, עם ישראל יצא למלחמה כשארון הברית בקרבו:

נִקְחָ֧ה אֵלֵ֣ינוּ מִשִּׁלֹ֗ה אֶת–אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה וְיָבֹ֣א בְקִרְבֵּ֔נוּ וְיֹשִׁעֵ֖נוּ מִכַּ֥ף אֹיְבֵֽינוּ:

הם קיוו לתשועה הזאת לנצחון הזה:

וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיִּסְעוּ מֵהַשִּׁטִּים וַיָּבֹאוּ עַד הַיַּרְדֵּן הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּלִנוּ שָׁם טֶרֶם יַעֲבֹרוּ: וַיְהִי מִקְצֵה שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַיַּעַבְרוּ הַשֹּׁטְרִים בְּקֶרֶב הַמַּחֲנֶה:  וַיְצַוּוּ אֶת הָעָם לֵאמֹר כִּרְאוֹתְכֶם אֵת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאִים אֹתוֹ וְאַתֶּם תִּסְעוּ מִמְּקוֹמְכֶם וַהֲלַכְתֶּם אַחֲרָיו: אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם (ובינו) וּבֵינָיו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה בַּמִּדָּה אַל תִּקְרְבוּ אֵלָיו לְמַעַן אֲשֶׁר תֵּדְעוּ אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ כִּי לֹא עֲבַרְתֶּם בַּדֶּרֶךְ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם:  וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם הִתְקַדָּשׁוּ כִּי מָחָר יַעֲשֶׂה יְהוָה בְּקִרְבְּכֶם נִפְלָאוֹת: וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר שְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית וְעִבְרוּ לִפְנֵי הָעָם וַיִּשְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית וַיֵּלְכוּ לִפְנֵי הָעָם: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ: יהושע.

ועם ארון הברית והתקווה שהדבר יתן להם בטחון ונצחון, הם יצאו למלחמה הזאת בהבדל גדול מאוד, ההנהגה לא אותה הנהגה, במקרה הזה הכהנים בני עלי הם שלא כבעת יהושע ואלעזר בן אהרן, היו כהנים חוטאים חוטאים ומחטיאם במובן שפועלם ככהנים הוביל לכך שישראל לא כיפרו על חטאתם בכך שבני עלי מעלו במנחה שהיתה צריכה להיות לכפרה ומלחמה וישראל הפסידו במלחמה הזאת. במלחמה הזאת בני מתו וארון הברית נשבה על ידי הפלישתי וגלה מישראל.

וַיִּשְׁלַ֤ח הָעָם֙ שִׁלֹ֔ה וַיִּשְׂא֣וּ מִשָּׁ֗ם אֵ֣ת אֲר֧וֹן בְּרִית–יְהוָ֛ה צְבָא֖וֹת יֹשֵׁ֣ב הַכְּרֻבִ֑ים וְשָׁ֞ם שְׁנֵ֣י בְנֵֽי–עֵלִ֗י עִם–אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים חָפְנִ֖י וּפִֽינְחָֽס: וַיְהִ֗י כְּב֨וֹא אֲר֤וֹן בְּרִית–יְהוָה֙ אֶל–הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיָּרִ֥עוּ כָל–יִשְׂרָאֵ֖ל תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַתֵּהֹ֖ם הָאָֽרֶץ: וַיִּשְׁמְע֤וּ פְלִשְׁתִּים֙ אֶת–ק֣וֹל הַתְּרוּעָ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֶ֠ה ק֣וֹל הַתְּרוּעָ֧ה הַגְּדוֹלָ֛ה הַזֹּ֖את בְּמַחֲנֵ֣ה הָעִבְרִ֑ים וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֚י אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה בָּ֖א אֶל–הַֽמַּחֲנֶֽה: וַיִּֽרְאוּ֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֣י אָמְר֔וּ בָּ֥א אֱלֹהִ֖ים אֶל–הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיֹּאמְרוּ֙ א֣וֹי לָ֔נוּ כִּ֣י לֹ֥א הָיְתָ֛ה כָּזֹ֖את אֶתְמ֥וֹל שִׁלְשֹֽׁם: א֣וֹי לָ֔נוּ מִ֣י יַצִּילֵ֔נוּ מִיַּ֛ד הָאֱלֹהִ֥ים הָאַדִּירִ֖ים הָאֵ֑לֶּה אֵ֧לֶּה הֵ֣ם הָאֱלֹהִ֗ים הַמַּכִּ֧ים אֶת–מִצְרַ֛יִם בְּכָל–מַכָּ֖ה בַּמִּדְבָּֽר: הִֽתְחַזְּק֞וּ וִֽהְי֤וּ לַֽאֲנָשִׁים֙ פְּלִשְׁתִּ֔ים פֶּ֚ן תַּעַבְד֣וּ לָעִבְרִ֔ים כַּאֲשֶׁ֥ר עָבְד֖וּ לָכֶ֑ם וִהְיִיתֶ֥ם לַאֲנָשִׁ֖ים וְנִלְחַמְתֶּֽם: וַיִּלָּחֲמ֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים וַיִּנָּ֤גֶף יִשְׂרָאֵל֙ וַיָּנֻ֙סוּ֙ אִ֣ישׁ לְאֹהָלָ֔יו וַתְּהִ֥י הַמַּכָּ֖ה גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֑ד וַיִּפֹּל֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל שְׁלֹשִׁ֥ים אֶ֖לֶף רַגְלִֽי: וַאֲר֥וֹן אֱלֹהִ֖ים נִלְקָ֑ח וּשְׁנֵ֤י בְנֵֽי–עֵלִי֙ מֵ֔תוּ חָפְנִ֖י וּפִֽינְחָֽס: שמואל- פרשת ארון ברית יהוה.

בכתובה זאת הדגש על כך שלמרות שהיה מעל בישראל, ומשכך ניצחון לפלישתים. נצחון שלא עשה מהם כאלה שהיות ארון הברית ביד הפלישתים ייטיב עימם כפי שהטיב עם ישראל בימי יהושע, העובדה שבידם היה במטה להכות בישראל לא עשתה אותם נכונים להחזיק את ארון ברית ישראל במובן שהברית וטובותיה עברו לפלישתים (בארון הברית נמצאים לוחות הברית והברית הזאת היא לישראל ולא לעם אחר):

וּפְלִשְׁתִּים֙ לָֽקְח֔וּ אֵ֖ת אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֑ים וַיְבִאֻ֛הוּ מֵאֶ֥בֶן הָעֵ֖זֶר אַשְׁדּֽוֹדָה: וַיִּקְח֤וּ פְלִשְׁתִּים֙ אֶת–אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים וַיָּבִ֥יאוּ אֹת֖וֹ בֵּ֣ית דָּג֑וֹן וַיַּצִּ֥יגוּ אֹת֖וֹ אֵ֥צֶל דָּגֽוֹן: וַיַּשְׁכִּ֤מוּ אַשְׁדּוֹדִים֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וְהִנֵּ֣ה דָג֗וֹן נֹפֵ֤ל לְפָנָיו֙ אַ֔רְצָה לִפְנֵ֖י אֲר֣וֹן יְהוָ֑ה וַיִּקְחוּ֙ אֶת–דָּג֔וֹן וַיָּשִׁ֥בוּ אֹת֖וֹ לִמְקוֹמֽוֹ: וַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּקֶר֮ מִֽמָּחֳרָת֒ וְהִנֵּ֣ה דָג֗וֹן נֹפֵ֤ל לְפָנָיו֙ אַ֔רְצָה לִפְנֵ֖י אֲר֣וֹן יְהוָ֑ה וְרֹ֨אשׁ דָּג֜וֹן וּשְׁתֵּ֣י | כַּפּ֣וֹת יָדָ֗יו כְּרֻתוֹת֙ אֶל–הַמִּפְתָּ֔ן רַ֥ק דָּג֖וֹן נִשְׁאַ֥ר עָלָֽיו: עַל–כֵּ֡ן לֹֽא–יִדְרְכוּ֩ כֹהֲנֵ֨י דָג֜וֹן וְכָֽל–הַבָּאִ֧ים בֵּית–דָּג֛וֹן עַל–מִפְתַּ֥ן דָּג֖וֹן בְּאַשְׁדּ֑וֹד עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: וַתִּכְבַּ֧ד יַד–יְהוָ֛ה אֶל–הָאַשְׁדּוֹדִ֖ים וַיְשִׁמֵּ֑ם וַיַּ֤ךְ אֹתָם֙ (בעפלים) בַּטְּחֹרִ֔ים אֶת–אַשְׁדּ֖וֹד וְאֶת–גְּבוּלֶֽיהָ: וַיִּרְא֥וּ אַנְשֵֽׁי–אַשְׁדּ֖וֹד כִּֽי–כֵ֑ן וְאָמְר֗וּ לֹֽא–יֵשֵׁ֞ב אֲר֨וֹן אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ עִמָּ֔נוּ כִּֽי–קָשְׁתָ֤ה יָדוֹ֙ עָלֵ֔ינוּ וְעַ֖ל דָּג֥וֹן אֱלֹהֵֽינוּ: וַיִּשְׁלְח֡וּ וַיַּאַסְפוּ֩ אֶת–כָּל–סַרְנֵ֨י פְלִשְׁתִּ֜ים אֲלֵיהֶ֗ם וַיֹּֽאמְרוּ֙ מַֽה–נַּעֲשֶׂ֗ה לַֽאֲרוֹן֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ גַּ֣ת יִסֹּ֔ב אֲר֖וֹן אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּסֵּ֕בּוּ אֶת–אֲר֖וֹן אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: שמואל- פרשת ארון ברית יהוה.

ולאחר שקיבלו הפלישתים מכות גדולות הם הבינו את העניין ובקשו להחזיר את הארון לישראל, הם הבינו שהם לא נכונים להחזיק בארון הברית של ישראל:

וַיְהִ֞י אַחֲרֵ֣י | הֵסַ֣בּוּ אֹת֗וֹ וַתְּהִ֨י יַד–יְהוָ֤ה | בָּעִיר֙ מְהוּמָה֙ גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֔ד וַיַּךְ֙ אֶת–אַנְשֵׁ֣י הָעִ֔יר מִקָּטֹ֖ן וְעַד–גָּד֑וֹל וַיִּשָּׂתְר֥וּ לָהֶ֖ם (עפלים) טְחֹרִֽים: וַֽיְשַׁלְּח֛וּ אֶת–אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִ֖ים עֶקְר֑וֹן וַיְהִ֗י כְּב֨וֹא אֲר֤וֹן הָאֱלֹהִים֙ עֶקְר֔וֹן וַיִּזְעֲק֨וּ הָֽעֶקְרֹנִ֜ים לֵאמֹ֗ר הֵסַ֤בּוּ אֵלַי֙ אֶת–אֲרוֹן֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַהֲמִיתֵ֖נִי וְאֶת–עַמִּֽי: וַיִּשְׁלְח֨וּ וַיַּאַסְפ֜וּ אֶת–כָּל–סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים וַיֹּֽאמְרוּ֙ שַׁלְּח֞וּ אֶת–אֲר֨וֹן אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְיָשֹׁ֣ב לִמְקֹמ֔וֹ וְלֹֽא–יָמִ֥ית אֹתִ֖י וְאֶת–עַמִּ֑י כִּֽי–הָיְתָ֤ה מְהֽוּמַת–מָ֙וֶת֙ בְּכָל–הָעִ֔יר כָּבְדָ֥ה מְאֹ֛ד יַ֥ד הָאֱלֹהִ֖ים שָֽׁם: וְהָֽאֲנָשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא–מֵ֔תוּ הֻכּ֖וּ (בעפלים) בַּטְּחֹרִ֑ים וַתַּ֛עַל שַֽׁוְעַ֥ת הָעִ֖יר הַשָּׁמָֽיִם: שמואל- פרשת ארון ברית יהוה.

הפלישתים גם הבינו שהם חטאו לבורא עולם בעשותם זאת ובקשו לכפר על חטאם.

כמביני עניין הם לא בקשו להקריב לאלוהים שלהם.

הם בקשו להקריב לבורא עולם ובדקו עם ישראל איך לעשות זאת נכונה, מה צריך לעשות כדי שההקרבה הנכונה תעשה לבורא עולם.

וזאת היתה העיצה של ישראל לפלישתים:

וְעַתָּ֗ה קְח֨וּ וַעֲשׂ֜וּ עֲגָלָ֤ה חֲדָשָׁה֙ אֶחָ֔ת וּשְׁתֵּ֤י פָרוֹת֙ עָל֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹא–עָלָ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם עֹ֑ל וַאֲסַרְתֶּ֤ם אֶת–הַפָּרוֹת֙ בָּעֲגָלָ֔ה וַהֲשֵׁיבֹתֶ֧ם בְּנֵיהֶ֛ם מֵאַחֲרֵיהֶ֖ם הַבָּֽיְתָה: וּלְקַחְתֶּ֞ם אֶת–אֲר֣וֹן יְהוָ֗ה וּנְתַתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ אֶל–הָ֣עֲגָלָ֔ה וְאֵ֣ת | כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב אֲשֶׁ֨ר הֲשֵׁבֹתֶ֥ם לוֹ֙ אָשָׁ֔ם תָּשִׂ֥ימוּ בָאַרְגַּ֖ז מִצִּדּ֑וֹ וְשִׁלַּחְתֶּ֥ם אֹת֖וֹ וְהָלָֽךְ: וּרְאִיתֶ֗ם אִם–דֶּ֨רֶךְ גְּבוּל֤וֹ יַֽעֲלֶה֙ בֵּ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ ה֚וּא עָ֣שָׂה לָ֔נוּ אֶת–הָרָעָ֥ה הַגְּדוֹלָ֖ה הַזֹּ֑את וְאִם–לֹ֗א וְיָדַ֙עְנוּ֙ כִּ֣י לֹ֤א יָדוֹ֙ נָ֣גְעָה בָּ֔נוּ מִקְרֶ֥ה ה֖וּא הָ֥יָה לָֽנוּ: וַיַּעֲשׂ֤וּ הָאֲנָשִׁים֙ כֵּ֔ן וַיִּקְח֗וּ שְׁתֵּ֤י פָרוֹת֙ עָל֔וֹת וַיַּאַסְר֖וּם בָּעֲגָלָ֑ה וְאֶת–בְּנֵיהֶ֖ם כָּל֥וּ בַבָּֽיִת: שמואל- פרשת ארון ברית יהוה.  

להקריב מהבקר את הפרה הזאת:

עֲגָלָ֤ה חֲדָשָׁה֙ אֶחָ֔ת וּשְׁתֵּ֤י פָרוֹת֙ עָל֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹא–עָלָ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם עֹ֑ל:

הפרה להקרבה היתה פרה שלא עלה עליה עול, שלא השתמשו בה לנשיאת עול/חטא/דין בעבר.

פרה שנשאה עול לא תהיה לרצון.

וַאֲסַרְתֶּ֤ם אֶת–הַפָּרוֹת֙ בָּעֲגָלָ֔ה וַהֲשֵׁיבֹתֶ֧ם בְּנֵיהֶ֛ם מֵאַחֲרֵיהֶ֖ם הַבָּֽיְתָה:

כמבואר פה, מה יהיה לרצון ומה לא יהיה לרצון:

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:  זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל: וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו:  וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְהִזָּה אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים: וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו אֶת עֹרָהּ וְאֶת בְּשָׂרָהּ וְאֶת דָּמָהּ עַל פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹף: וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה: וְכִבֶּס בְּגָדָיו הַכֹּהֵן וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְאַחַר יָבֹא אֶל הַמַּחֲנֶה וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד הָעָרֶב: וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו בַּמַּיִם וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב: וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא: וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת אֵפֶר הַפָּרָה אֶת בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לְחֻקַּת עוֹלָם: במדבר.

פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל:

פָרָה אֲדֻמָּה:

פרה ולא אדם, מן הבקר:

שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז:

את אלה נתן בורא עולם לנו לכפר על נפשותינו.

רק באלה תתקיים כפרה, תתקיים תשועת בורא עולם:

וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר:

את אלה נתן בורא עולם לנו לכפר על נפשותינו– שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז– וַיִּשְׁפְּכוּ דָם נָקִי דַּם בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר זִבְּחוּ לַעֲצַבֵּי כְנָעַן– ברור שאם תקריב אדם לא תזכה בתשועת הבורא.

אֵין בָּהּ מוּם

וְאִישׁ כִּי יַקְרִיב זֶבַח שְׁלָמִים לַיהֹוָה לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה בַּבָּקָר אוֹ בַצֹּאן תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ: עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַיהוָֹה וְאִשֶּׁה לֹא תִתְּנוּ מֵהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לַיהוָֹה: וְשׁוֹר וָשֶׂה שָׂרוּעַ וְקָלוּט נְדָבָה תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה: וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ לַיהוָֹה וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ: וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ אֶת לֶחֶם אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל אֵלֶּה כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם לֹא יֵרָצוּ לָכֶם: ויקרא.

וְאִישׁ כִּי יַקְרִיב זֶבַח שְׁלָמִים לַיהֹוָה לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה בַּבָּקָר אוֹ בַצֹּאן תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ:

ומה המום שלא יתקבל להקרבה,

המומים הם מומי גוף, גם חרוץ, החרוץ לא חרוץ בעבודה מבחינת העבודה משחררת מהקרבה, כמו חריץ כמו שריטה עמוקה כמו חריץ בעצם,

עַוֶּרֶת

שָׁבוּר

חָרוּץ

יַבֶּלֶת

גָרָב

יַלֶּפֶת

וּמָעוּךְ

וְכָתוּת

וְנָתוּק

וְכָרוּת

גם בזה לא יהיה לרצון, גם הכהן המקריב אסור שיהיה בו מום:

כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם מִזֶּרַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב אֶת אִשֵּׁי יְהוָֹה מוּם בּוֹ אֵת לֶחֶם אֱלֹהָיו לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב–  לא יגש להקריב אך עדיין זכאי לזאת– לֶחֶם אֱלֹהָיו מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וּמִן הַקֳּדָשִׁים יֹאכֵל- פרשת צו שמיני.

הפלישתים בהחזירם את ארון הברית הכירו בחטא שלהם וגם הביאו עמם עולות ומנחות כדי לכפר על החטא שהם חטאו לבורא עולם ובדרך שבורא עולם קבע שצריך לכפר על חטא ולא כפי שקבעו אלהיהם, כפי שבני ישראל הורו להם לעשות:

וַיָּשִׂ֛מוּ אֶת–אֲר֥וֹן יְהוָ֖ה אֶל–הָעֲגָלָ֑ה וְאֵ֣ת הָאַרְגַּ֗ז וְאֵת֙ עַכְבְּרֵ֣י הַזָּהָ֔ב וְאֵ֖ת צַלְמֵ֥י טְחֹרֵיהֶֽם: וַיִשַּׁ֨רְנָה הַפָּר֜וֹת בַּדֶּ֗רֶךְ עַל–דֶּ֙רֶךְ֙ בֵּ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ בִּמְסִלָּ֣ה אַחַ֗ת הָלְכ֤וּ הָלֹךְ֙ וְגָע֔וֹ וְלֹא–סָ֖רוּ יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול וְסַרְנֵ֤י פְלִשְׁתִּים֙ הֹלְכִ֣ים אַחֲרֵיהֶ֔ם עַד–גְּב֖וּל בֵּ֥ית שָֽׁמֶשׁ: וּבֵ֣ית שֶׁ֔מֶשׁ קֹצְרִ֥ים קְצִיר–חִטִּ֖ים בָּעֵ֑מֶק וַיִּשְׂא֣וּ אֶת–עֵינֵיהֶ֗ם וַיִּרְאוּ֙ אֶת–הָ֣אָר֔וֹן וַֽיִּשְׂמְח֖וּ לִרְאֽוֹת: וְהָעֲגָלָ֡ה בָּ֠אָה אֶל–שְׂדֵ֨ה יְהוֹשֻׁ֤עַ בֵּֽית–הַשִּׁמְשִׁי֙ וַתַּעֲמֹ֣ד שָׁ֔ם וְשָׁ֖ם אֶ֣בֶן גְּדוֹלָ֑ה וַֽיְבַקְּעוּ֙ אֶת–עֲצֵ֣י הָעֲגָלָ֔ה וְאֶת–הַ֨פָּר֔וֹת הֶעֱל֥וּ עֹלָ֖ה לַיהוָֽה: וְהַלְוִיִּ֞ם הוֹרִ֣ידוּ | אֶת–אֲר֣וֹן יְהוָ֗ה וְאֶת–הָאַרְגַּ֤ז אֲשֶׁר–אִתּוֹ֙ אֲשֶׁר–בּ֣וֹ כְלֵֽי–זָהָ֔ב וַיָּשִׂ֖מוּ אֶל–הָאֶ֣בֶן הַגְּדוֹלָ֑ה וְאַנְשֵׁ֣י בֵֽית–שֶׁ֗מֶשׁ הֶעֱל֨וּ עֹל֜וֹת וַֽיִּזְבְּח֧וּ זְבָחִ֛ים בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לַֽיהוָֽה: וַחֲמִשָּׁ֥ה סַרְנֵֽי–פְלִשְׁתִּ֖ים רָא֑וּ וַיָּשֻׁ֥בוּ עֶקְר֖וֹן בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא: וְאֵ֙לֶּה֙ טְחֹרֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֨ר הֵשִׁ֧יבוּ פְלִשְׁתִּ֛ים אָשָׁ֖ם לַֽיהוָ֑ה לְאַשְׁדּ֨וֹד אֶחָ֔ד לְעַזָּ֤ה אֶחָד֙ לְאַשְׁקְל֣וֹן אֶחָ֔ד לְגַ֥ת אֶחָ֖ד לְעֶקְר֥וֹן אֶחָֽד:וְעַכְבְּרֵ֣י הַזָּהָ֗ב מִסְפַּ֞ר כָּל–עָרֵ֤י פְלִשְׁתִּים֙ לַחֲמֵ֣שֶׁת הַסְּרָנִ֔ים מֵעִ֣יר מִבְצָ֔ר וְעַ֖ד כֹּ֣פֶר הַפְּרָזִ֑י וְעַ֣ד | אָבֵ֣ל הַגְּדוֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר הִנִּ֤יחוּ עָלֶ֙יהָ֙ אֵ֚ת אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה בִּשְׂדֵ֥ה יְהוֹשֻׁ֖עַ בֵּֽית–הַשִּׁמְשִֽׁי: וַיַּ֞ךְ בְּאַנְשֵׁ֣י בֵֽית–שֶׁ֗מֶשׁ כִּ֤י רָאוּ֙ בַּאֲר֣וֹן יְהוָ֔ה וַיַּ֤ךְ בָּעָם֙ שִׁבְעִ֣ים אִ֔ישׁ חֲמִשִּׁ֥ים אֶ֖לֶף אִ֑ישׁ וַיִּֽתְאַבְּל֣וּ הָעָ֔ם כִּֽי–הִכָּ֧ה יְהוָ֛ה בָּעָ֖ם מַכָּ֥ה גְדוֹלָֽה וַיֹּֽאמְרוּ֙ אַנְשֵׁ֣י בֵֽית–שֶׁ֔מֶשׁ מִ֚י יוּכַ֣ל לַעֲמֹ֔ד לִפְנֵ֨י יְהוָ֧ה הָאֱלֹהִ֛ים הַקָּד֖וֹשׁ הַזֶּ֑ה וְאֶל–מִ֖י יַעֲלֶ֥ה מֵעָלֵֽינוּ: וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל–יוֹשְׁבֵ֥י קִרְיַת–יְעָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר הֵשִׁ֤בוּ פְלִשְׁתִּים֙ אֶת–אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה רְד֕וּ הַעֲל֥וּ אֹת֖וֹ אֲלֵיכֶֽם: וַיָּבֹ֜אוּ אַנְשֵׁ֣י | קִרְיַ֣ת יְעָרִ֗ים וַֽיַּעֲלוּ֙ אֶת–אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה וַיָּבִ֣אוּ אֹת֔וֹ אֶל–בֵּ֥ית אֲבִינָדָ֖ב בַּגִּבְעָ֑ה וְאֶת–אֶלְעָזָ֤ר בְּנוֹ֙ קִדְּשׁ֔וּ לִשְׁמֹ֖ר אֶת–אֲר֥וֹן יְהוָֽה: וַיְהִ֗י מִיּ֞וֹם שֶׁ֤בֶת הָֽאָרוֹן֙ בְּקִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים וַיִּרְבּוּ֙ הַיָּמִ֔ים וַיִּֽהְי֖וּ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיִּנָּה֛וּ כָּל–בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל אַחֲרֵ֥י יְהוָֽה: אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה.

וַיְהִ֗י מִיּ֞וֹם שֶׁ֤בֶת הָֽאָרוֹן֙ בְּקִרְיַ֣ת יְעָרִ֔ים וַיִּרְבּוּ֙ הַיָּמִ֔ים וַיִּֽהְי֖וּ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיִּנָּה֛וּ כָּל–בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל אַחֲרֵ֥י יְהוָֽה:

ובאו שנים טובות ונכונות לישראל:

למחשבה:

אלהי הפלישתים אינם אלהי ישראל ולמרות שהם מכירים בגדולתו ובכוחו של אלהי ישראל שהכה את מצרים מכה גדולה והכה את אלהיהם שלה מכות גדולות, הם עדין נשארים עם אלוהיהם.

וַיִּֽרְאוּ֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֣י אָמְר֔וּ בָּ֥א אֱלֹהִ֖ים אֶל–הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיֹּאמְרוּ֙ א֣וֹי לָ֔נוּ כִּ֣י לֹ֥א הָיְתָ֛ה כָּזֹ֖את אֶתְמ֥וֹל שִׁלְשֹֽׁם: א֣וֹי לָ֔נוּ מִ֣י יַצִּילֵ֔נוּ מִיַּ֛ד הָאֱלֹהִ֥ים הָאַדִּירִ֖ים הָאֵ֑לֶּה אֵ֧לֶּה הֵ֣ם הָאֱלֹהִ֗ים הַמַּכִּ֧ים אֶת–מִצְרַ֛יִם בְּכָל–מַכָּ֖ה בַּמִּדְבָּֽר:

צריך לחשוב על הדבר בהקשר של פרעה שידע את יוסף פרעה שלא היה עם יוסף:

וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת-כָּל-אַדְמַת מִצְרַיִם, לְפַרְעֹה, כִּי-מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ, כִּי-חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב; וַתְּהִי הָאָרֶץ, לְפַרְעֹה. וְאֶת-הָעָם–הֶעֱבִיר אֹתוֹ, לֶעָרִים:  מִקְצֵה גְבוּל-מִצְרַיִם, וְעַד-קָצֵהוּ.  רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים, לֹא קָנָה:  כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה, וְאָכְלוּ אֶת-חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה–עַל-כֵּן, לֹא מָכְרוּ אֶת-אַדְמָתָם: בראשית.

לפרעה הזה היו כהנים שאלה אישי פרעה שאיתם לא התעסק יוסף כמו כהני לוי, כהנים אלה כמו הלוי והכהן לוי היו נבדלים מהמצרים.

הפרעה הזה במעמדו הזה, קיבל את יוסף ואחיו עזר להם מתוך מקום שפרעה הזה האמין בבורא עולם ומאוד נהנה להתברך מיוסף כמבקש את ברכת בורא עולם והונח לו ולכהניו להיות את ההיות הזאת במצרים תוך שכל מצרים התברכה בעת ההיא מבורא עולם והיות ישראל בארצם גם הם נבדלים מהמצרים והונח לישראל לעבוד את הבורא ולחיות כדרכם בארץ גושן. 

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו:  הֲנִמְצָא כָזֶה–אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ.  אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי, וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ.  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף:  רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף; וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ, וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ.  וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ, בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו, אַבְרֵךְ; וְנָתוֹן אֹתוֹ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אֲנִי פַרְעֹה; וּבִלְעָדֶיךָ, לֹא-יָרִים אִישׁ אֶת-יָדוֹ וְאֶת-רַגְלוֹ–בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם: בראשית.

וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו:  הֲנִמְצָא כָזֶה–אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ.

עבדי פרעה המצרים נשארו נאמנים לפרעה הבא אחריו גם כשפרעה הזה לא ידע את אלהים כפרעה שידע את יוסף, גם שהוא הוביל אותם להפסד המוחלט בים סוף לאחר מכת בכורות הם הלכו עם זה עד הסוף. גם הגרמנים הלכו עם היטלר עד ההכניעה, והגרמנים של אחרי היטלר עשו גם שלום עם ישראל. הדבר מלמד את כולנו על השפעת המנהיג וגם על אחריות המנהיג על טיב חיי העם.

וּפְלִשְׁתִּים֙ לָֽקְח֔וּ אֵ֖ת אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֑ים וַיְבִאֻ֛הוּ מֵאֶ֥בֶן הָעֵ֖זֶר אַשְׁדּֽוֹדָה: וַיִּקְח֤וּ פְלִשְׁתִּים֙ אֶת–אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים וַיָּבִ֥יאוּ אֹת֖וֹ בֵּ֣ית דָּג֑וֹן וַיַּצִּ֥יגוּ אֹת֖וֹ אֵ֥צֶל דָּגֽוֹן: וַיַּשְׁכִּ֤מוּ אַשְׁדּוֹדִים֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וְהִנֵּ֣ה דָג֗וֹן נֹפֵ֤ל לְפָנָיו֙ אַ֔רְצָה לִפְנֵ֖י אֲר֣וֹן יְהוָ֑ה וַיִּקְחוּ֙ אֶת–דָּג֔וֹן וַיָּשִׁ֥בוּ אֹת֖וֹ לִמְקוֹמֽוֹ: וַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּקֶר֮ מִֽמָּחֳרָת֒ וְהִנֵּ֣ה דָג֗וֹן נֹפֵ֤ל לְפָנָיו֙ אַ֔רְצָה לִפְנֵ֖י אֲר֣וֹן יְהוָ֑ה וְרֹ֨אשׁ דָּג֜וֹן וּשְׁתֵּ֣י |כַּפּ֣וֹת יָדָ֗יו כְּרֻתוֹת֙ אֶל–הַמִּפְתָּ֔ן רַ֥ק דָּג֖וֹן נִשְׁאַ֥ר עָלָֽיו: עַל–כֵּ֡ן לֹֽא–יִדְרְכוּ֩ כֹהֲנֵ֨י דָג֜וֹן וְכָֽל–הַבָּאִ֧ים בֵּית–דָּג֛וֹן עַל–מִפְתַּ֥ן דָּג֖וֹן בְּאַשְׁדּ֑וֹד עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: וַתִּכְבַּ֧ד יַד–יְהוָ֛ה אֶל–הָאַשְׁדּוֹדִ֖ים וַיְשִׁמֵּ֑ם וַיַּ֤ךְ אֹתָם֙ (בעפלים) בַּטְּחֹרִ֔ים אֶת–אַשְׁדּ֖וֹד וְאֶת–גְּבוּלֶֽיהָ: וַיִּרְא֥וּ אַנְשֵֽׁי–אַשְׁדּ֖וֹד כִּֽי–כֵ֑ן וְאָמְר֗וּ לֹֽא–יֵשֵׁ֞ב אֲר֨וֹן אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ עִמָּ֔נוּ כִּֽי–קָשְׁתָ֤ה יָדוֹ֙ עָלֵ֔ינוּ וְעַ֖ל דָּג֥וֹן אֱלֹהֵֽינוּ: וַיִּשְׁלְח֡וּ וַיַּאַסְפוּ֩ אֶת–כָּל–סַרְנֵ֨י פְלִשְׁתִּ֜ים אֲלֵיהֶ֗ם וַיֹּֽאמְרוּ֙ מַֽה–נַּעֲשֶׂ֗ה לַֽאֲרוֹן֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמְר֔וּ גַּ֣ת יִסֹּ֔ב אֲר֖וֹן אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיַּסֵּ֕בּוּ אֶת–אֲר֖וֹן אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וַיְהִ֞י אַחֲרֵ֣י | הֵסַ֣בּוּ אֹת֗וֹ וַתְּהִ֨י יַד–יְהוָ֤ה | בָּעִיר֙ מְהוּמָה֙ גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֔ד וַיַּךְ֙ אֶת–אַנְשֵׁ֣י הָעִ֔יר מִקָּטֹ֖ן וְעַד–גָּד֑וֹל וַיִּשָּׂתְר֥וּ לָהֶ֖ם (עפלים) טְחֹרִֽים: וַֽיְשַׁלְּח֛וּ אֶת–אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִ֖ים עֶקְר֑וֹן וַיְהִ֗י כְּב֨וֹא אֲר֤וֹן הָאֱלֹהִים֙ עֶקְר֔וֹן וַיִּזְעֲק֨וּ הָֽעֶקְרֹנִ֜ים לֵאמֹ֗ר הֵסַ֤בּוּ אֵלַי֙ אֶת–אֲרוֹן֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַהֲמִיתֵ֖נִי וְאֶת–עַמִּֽי: וַיִּשְׁלְח֨וּ וַיַּאַסְפ֜וּ אֶת–כָּל–סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים וַיֹּֽאמְרוּ֙ שַׁלְּח֞וּ אֶת–אֲר֨וֹן אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְיָשֹׁ֣ב לִמְקֹמ֔וֹ וְלֹֽא–יָמִ֥ית אֹתִ֖י וְאֶת–עַמִּ֑י כִּֽי–הָיְתָ֤ה מְהֽוּמַת–מָ֙וֶת֙ בְּכָל–הָעִ֔יר כָּבְדָ֥ה מְאֹ֛ד יַ֥ד הָאֱלֹהִ֖ים שָֽׁם: וְהָֽאֲנָשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא–מֵ֔תוּ הֻכּ֖וּ (בעפלים) בַּטְּחֹרִ֑ים וַתַּ֛עַל שַֽׁוְעַ֥ת הָעִ֖יר הַשָּׁמָֽיִם: שמואל- פרשת ארון ברית יהוה. 

וַתִּכְבַּ֧ד יַד–יְהוָ֛ה אֶל–הָאַשְׁדּוֹדִ֖ים וַיְשִׁמֵּ֑ם וַיַּ֤ךְ אֹתָם֙ (בעפלים) בַּטְּחֹרִ֔ים אֶת–אַשְׁדּ֖וֹד וְאֶת–גְּבוּלֶֽיהָ: 

בַּטְּחֹרִ֔ים

שְׁמוֹת֙ – פרשת מוֹפֵ֑ת- שעשועי תורה.

בחשיבה הראשונה שלי, זאת האינסאנקטיבית, חשבתי טחורים.. לכן בעיני רוחי הדבר שעשע אותי.

יש עוד פרוש למילה טחורים כנלמד בהמשך:

בורא עולם הכה בהם בטחורים ובטחורים תשועתם:

וַיְהִ֧י אֲרוֹן–יְהוָ֛ה בִּשְׂדֵ֥ה פְלִשְׁתִּ֖ים שִׁבְעָ֥ה חֳדָשִֽׁים: וַיִּקְרְא֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים לַכֹּהֲנִ֤ים וְלַקֹּֽסְמִים֙ לֵאמֹ֔ר מַֽה–נַּעֲשֶׂ֖ה לַאֲר֣וֹן יְהוָ֑ה הוֹדִעֻ֕נוּ בַּמֶּ֖ה נְשַׁלְּחֶ֥נּוּ לִמְקוֹמֽוֹ: וַיֹּאמְר֗וּ אִֽם–מְשַׁלְּחִ֞ים אֶת–אֲר֨וֹן אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אַל–תְּשַׁלְּח֤וּ אֹתוֹ֙ רֵיקָ֔ם כִּֽי–הָשֵׁ֥ב תָּשִׁ֛יבוּ ל֖וֹ אָשָׁ֑ם אָ֤ז תֵּרָֽפְאוּ֙ וְנוֹדַ֣ע לָכֶ֔ם לָ֛מָּה לֹא–תָס֥וּר יָד֖וֹ מִכֶּֽם: וַיֹּאמְר֗וּ מָ֣ה הָאָשָׁם֮ אֲשֶׁ֣ר נָשִׁ֣יב לוֹ֒ וַיֹּאמְר֗וּ מִסְפַּר֙ סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים חֲמִשָּׁה֙ (עפלי) טְחֹרֵ֣י זָהָ֔ב וַחֲמִשָּׁ֖ה עַכְבְּרֵ֣י זָהָ֑ב כִּֽי–מַגֵּפָ֥ה אַחַ֛ת לְכֻלָּ֖ם וּלְסַרְנֵיכֶֽם: וַעֲשִׂיתֶם֩ צַלְמֵ֨י (עפליכם) טְחֹרֵיכֶ֜ם וְצַלְמֵ֣י עַכְבְּרֵיכֶ֗ם הַמַּשְׁחִיתִם֙ אֶת–הָאָ֔רֶץ וּנְתַתֶּ֛ם לֵאלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל כָּב֑וֹד אוּלַ֗י יָקֵ֤ל אֶת–יָדוֹ֙ מֵֽעֲלֵיכֶ֔ם וּמֵעַ֥ל אֱלֹהֵיכֶ֖ם וּמֵעַ֥ל אַרְצְכֶֽם: שמואל- פרשת ארון ברית יהוה.  

הדגש שפה:

וְכַלָּת֣וֹ אֵֽשֶׁת–פִּינְחָס֮ הָרָ֣ה לָלַת֒ וַתִּשְׁמַ֣ע אֶת–הַשְּׁמֻעָ֔ה אֶל–הִלָּקַח֙ אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים וּמֵ֥ת חָמִ֖יהָ וְאִישָׁ֑הּ וַתִּכְרַ֣ע וַתֵּ֔לֶד כִּֽי–נֶהֶפְכ֥וּ עָלֶ֖יהָ צִרֶֽיהָ: שמואל- פרשת ארון ברית יהוה. 

לָלַת֒

ולא ללדת.

וַיְהִ֥י דְבַר–שְׁמוּאֵ֖ל לְכָל–יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּצֵ֣א יִשְׂרָאֵל֩ לִקְרַ֨את פְּלִשְׁתִּ֜ים לַמִּלְחָמָ֗ה וַֽיַּחֲנוּ֙ עַל–הָאֶ֣בֶן הָעֵ֔זֶר וּפְלִשְׁתִּ֖ים חָנ֥וּ בַאֲפֵֽק: וַיַּעַרְכ֨וּ פְלִשְׁתִּ֜ים לִקְרַ֣את יִשְׂרָאֵ֗ל וַתִּטֹּשׁ֙ הַמִּלְחָמָ֔ה וַיִּנָּ֥גֶף יִשְׂרָאֵ֖ל לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיַּכּ֤וּ בַמַּֽעֲרָכָה֙ בַּשָּׂדֶ֔ה כְּאַרְבַּ֥עַת אֲלָפִ֖ים אִֽישׁ: וַיָּבֹ֣א הָעָם֮ אֶל–הַֽמַּחֲנֶה֒ וַיֹּֽאמְרוּ֙ זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לָ֣מָּה נְגָפָ֧נוּ יְהוָ֛ה הַיּ֖וֹם לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים נִקְחָ֧ה אֵלֵ֣ינוּ מִשִּׁלֹ֗ה אֶת–אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה וְיָבֹ֣א בְקִרְבֵּ֔נוּ וְיֹשִׁעֵ֖נוּ מִכַּ֥ף אֹיְבֵֽינוּ: אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה.

וַיֹּֽאמְרוּ֙ זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לָ֣מָּה נְגָפָ֧נוּ יְהוָ֛ה

וַיִּשְׁלַ֤ח הָעָם֙ שִׁלֹ֔ה וַיִּשְׂא֣וּ מִשָּׁ֗ם אֵ֣ת אֲר֧וֹן בְּרִית–יְהוָ֛ה צְבָא֖וֹת יֹשֵׁ֣ב הַכְּרֻבִ֑ים וְשָׁ֞ם שְׁנֵ֣י בְנֵֽי–עֵלִ֗י עִם–אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים חָפְנִ֖י וּפִֽינְחָֽס: וַיְהִ֗י כְּב֨וֹא אֲר֤וֹן בְּרִית–יְהוָה֙ אֶל–הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיָּרִ֥עוּ כָל–יִשְׂרָאֵ֖ל תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַתֵּהֹ֖ם הָאָֽרֶץ: וַיִּשְׁמְע֤וּ פְלִשְׁתִּים֙ אֶת–ק֣וֹל הַתְּרוּעָ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֶ֠ה ק֣וֹל הַתְּרוּעָ֧ה הַגְּדוֹלָ֛ה הַזֹּ֖את בְּמַחֲנֵ֣ה הָעִבְרִ֑ים וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֚י אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה בָּ֖א אֶל–הַֽמַּחֲנֶֽה: וַיִּֽרְאוּ֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֣י אָמְר֔וּ בָּ֥א אֱלֹהִ֖ים אֶל–הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיֹּאמְרוּ֙ א֣וֹי לָ֔נוּ כִּ֣י לֹ֥א הָיְתָ֛ה כָּזֹ֖את אֶתְמ֥וֹל שִׁלְשֹֽׁם: א֣וֹי לָ֔נוּ מִ֣י יַצִּילֵ֔נוּ מִיַּ֛ד הָאֱלֹהִ֥ים הָאַדִּירִ֖ים הָאֵ֑לֶּה אֵ֧לֶּה הֵ֣ם הָאֱלֹהִ֗ים הַמַּכִּ֧ים אֶת–מִצְרַ֛יִם בְּכָל–מַכָּ֖ה בַּמִּדְבָּֽר: הִֽתְחַזְּק֞וּ וִֽהְי֤וּ לַֽאֲנָשִׁים֙ פְּלִשְׁתִּ֔ים פֶּ֚ן תַּעַבְד֣וּ לָעִבְרִ֔ים כַּאֲשֶׁ֥ר עָבְד֖וּ לָכֶ֑ם וִהְיִיתֶ֥ם לַאֲנָשִׁ֖ים וְנִלְחַמְתֶּֽם: וַיִּלָּחֲמ֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים וַיִּנָּ֤גֶף יִשְׂרָאֵל֙ וַיָּנֻ֙סוּ֙ אִ֣ישׁ לְאֹהָלָ֔יו וַתְּהִ֥י הַמַּכָּ֖ה גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֑ד וַיִּפֹּל֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל שְׁלֹשִׁ֥ים אֶ֖לֶף רַגְלִֽי: וַאֲר֥וֹן אֱלֹהִ֖ים נִלְקָ֑ח וּשְׁנֵ֤י בְנֵֽי–עֵלִי֙ מֵ֔תוּ חָפְנִ֖י וּפִֽינְחָֽס: אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה.

וּשְׁנֵ֤י בְנֵֽי–עֵלִי֙ מֵ֔תוּ חָפְנִ֖י וּפִֽינְחָֽס:

וּבְנֵ֥י עֵלִ֖י בְּנֵ֣י בְלִיָּ֑עַל לֹ֥א יָדְע֖וּ אֶת–יְהוָֽה: וּמִשְׁפַּ֥ט הַכֹּהֲנִ֖ים אֶת–הָעָ֑ם כָּל–אִ֞ישׁ זֹבֵ֣חַ זֶ֗בַח וּבָ֨א נַ֤עַר הַכֹּהֵן֙ כְּבַשֵּׁ֣ל הַבָּשָׂ֔ר וְהַמַּזְלֵ֛ג שְׁלֹ֥שׁ–הַשִּׁנַּ֖יִם בְּיָדֽוֹ: וְהִכָּ֨ה בַכִּיּ֜וֹר א֣וֹ בַדּ֗וּד א֤וֹ בַקַּלַּ֙חַת֙ א֣וֹ בַפָּר֔וּר כֹּ֚ל אֲשֶׁ֣ר יַעֲלֶ֣ה הַמַּזְלֵ֔ג יִקַּ֥ח הַכֹּהֵ֖ן בּ֑וֹ כָּ֚כָה יַעֲשׂ֣וּ לְכָל–יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֥ים שָׁ֖ם בְּשִׁלֹֽה: גַּם֮ בְּטֶרֶם֮ יַקְטִר֣וּן אֶת–הַחֵלֶב֒ וּבָ֣א | נַ֣עַר הַכֹּהֵ֗ן וְאָמַר֙ לָאִ֣ישׁ הַזֹּבֵ֔חַ תְּנָ֣ה בָשָׂ֔ר לִצְל֖וֹת לַכֹּהֵ֑ן וְלֹֽא–יִקַּ֧ח מִמְּךָ֛ בָּשָׂ֥ר מְבֻשָּׁ֖ל כִּ֥י אִם–חָֽי: וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו הָאִ֗ישׁ קַטֵּ֨ר יַקְטִיר֤וּן כַּיּוֹם֙ הַחֵ֔לֶב וְקַ֨ח–לְךָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר תְּאַוֶּ֖ה נַפְשֶׁ֑ךָ וְאָמַ֥ר | לֹא֙ כִּ֚י עַתָּ֣ה תִתֵּ֔ן וְאִם–לֹ֖א לָקַ֥חְתִּי בְחָזְקָֽה: וַתְּהִ֨י חַטַּ֧את הַנְּעָרִ֛ים גְּדוֹלָ֥ה מְאֹ֖ד אֶת–פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה כִּ֤י נִֽאֲצוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֵ֖ת מִנְחַ֥ת יְהוָֽה: שמואל- בית נאמן.

לָכֵ֗ן נְאֻם–יְהוָה֮ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ אָמ֣וֹר אָמַ֔רְתִּי בֵּֽיתְךָ֙ וּבֵ֣ית אָבִ֔יךָ יִתְהַלְּכ֥וּ לְפָנַ֖י עַד–עוֹלָ֑ם וְעַתָּ֤ה נְאֻם–יְהוָה֙ חָלִ֣ילָה לִּ֔י כִּֽי–מְכַבְּדַ֥י אֲכַבֵּ֖ד וּבֹזַ֥י יֵקָֽלּוּ: הִנֵּה֙ יָמִ֣ים בָּאִ֔ים וְגָֽדַעְתִּי֙ אֶת–זְרֹ֣עֲךָ֔ וְאֶת–זְרֹ֖עַ בֵּ֣ית אָבִ֑יךָ מִֽהְי֥וֹת זָקֵ֖ן בְּבֵיתֶֽךָ: וְהִבַּטְתָּ֙ צַ֣ר מָע֔וֹן בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר–יֵיטִ֖יב אֶת–יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹֽא–יִהְיֶ֥ה זָקֵ֛ן בְּבֵיתְךָ֖ כָּל–הַיָּמִֽים: וְאִ֗ישׁ לֹֽא–אַכְרִ֤ית לְךָ֙ מֵעִ֣ם מִזְבְּחִ֔י לְכַלּ֥וֹת אֶת–עֵינֶ֖יךָ וְלַאֲדִ֣יב אֶת–נַפְשֶׁ֑ךָ וְכָל–מַרְבִּ֥ית בֵּיתְךָ֖ יָמ֥וּתוּ אֲנָשִֽׁים: וְזֶה–לְּךָ֣ הָא֗וֹת אֲשֶׁ֤ר יָבֹא֙ אֶל–שְׁנֵ֣י בָנֶ֔יךָ אֶל–חָפְנִ֖י וּפִֽינְחָ֑ס בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד יָמ֥וּתוּ שְׁנֵיהֶֽם: שמואל- בית נאמן.

כמובטח:

שְׁנֵ֣י בָנֶ֔יךָ אֶל–חָפְנִ֖י וּפִֽינְחָ֑ס בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד יָמ֥וּתוּ שְׁנֵיהֶֽם:

וַיָּ֤רָץ אִישׁ–בִּנְיָמִן֙ מֵהַמַּ֣עֲרָכָ֔ה וַיָּבֹ֥א שִׁלֹ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וּמַדָּ֣יו קְרֻעִ֔ים וַאֲדָמָ֖ה עַל–רֹאשֽׁוֹ: וַיָּב֗וֹא וְהִנֵּ֣ה עֵ֠לִי יֹשֵׁ֨ב עַֽל–הַכִּסֵּ֜א (יך) יַ֥ד דֶּ֙רֶךְ֙ מְצַפֶּ֔ה כִּֽי–הָיָ֤ה לִבּוֹ֙ חָרֵ֔ד עַ֖ל אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֑ים וְהָאִ֗ישׁ בָּ֚א לְהַגִּ֣יד בָּעִ֔יר וַתִּזְעַ֖ק כָּל–הָעִֽיר: וַיִּשְׁמַ֤ע עֵלִי֙ אֶת–ק֣וֹל הַצְּעָקָ֔ה וַיֹּ֕אמֶר מֶ֛ה ק֥וֹל הֶהָמ֖וֹן הַזֶּ֑ה וְהָאִ֣ישׁ מִהַ֔ר וַיָּבֹ֖א וַיַּגֵּ֥ד לְעֵלִֽי: וְעֵלִ֕י בֶּן–תִּשְׁעִ֥ים וּשְׁמֹנֶ֖ה שָׁנָ֑ה וְעֵינָ֣יו קָ֔מָה וְלֹ֥א יָכ֖וֹל לִרְאֽוֹת: וַיֹּ֨אמֶר הָאִ֜ישׁ אֶל–עֵלִ֗י אָֽנֹכִי֙ הַבָּ֣א מִן–הַמַּעֲרָכָ֔ה וַאֲנִ֕י מִן–הַמַּעֲרָכָ֖ה נַ֣סְתִּי הַיּ֑וֹם וַיֹּ֛אמֶר מֶֽה–הָיָ֥ה הַדָּבָ֖ר בְּנִֽי: וַיַּ֨עַן הַֽמְבַשֵּׂ֜ר וַיֹּ֗אמֶר נָ֤ס יִשְׂרָאֵל֙ לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים וְגַ֛ם מַגֵּפָ֥ה גְדוֹלָ֖ה הָיְתָ֣ה בָעָ֑ם וְגַם–שְׁנֵ֨י בָנֶ֜יךָ מֵ֗תוּ חָפְנִי֙ וּפִ֣ינְחָ֔ס וַאֲר֥וֹן הָאֱלֹהִ֖ים נִלְקָֽחָה: אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה. 

וַיְהִ֞י כְּהַזְכִּיר֣וֹ | אֶת–אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֗ים וַיִּפֹּ֣ל מֵֽעַל–הַ֠כִּסֵּא אֲחֹ֨רַנִּ֜ית בְּעַ֣ד | הַשַּׁ֗עַר וַתִּשָּׁבֵ֤ר מַפְרַקְתּוֹ֙ וַיָּמֹ֔ת כִּֽי–זָקֵ֥ן הָאִ֖ישׁ וְכָבֵ֑ד וְה֛וּא שָׁפַ֥ט אֶת–יִשְׂרָאֵ֖ל אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה: וְכַלָּת֣וֹ אֵֽשֶׁת–פִּינְחָס֮ הָרָ֣ה לָלַת֒ וַתִּשְׁמַ֣ע אֶת–הַשְּׁמֻעָ֔ה אֶל–הִלָּקַח֙ אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים וּמֵ֥ת חָמִ֖יהָ וְאִישָׁ֑הּ וַתִּכְרַ֣ע וַתֵּ֔לֶד כִּֽי–נֶהֶפְכ֥וּ עָלֶ֖יהָ צִרֶֽיהָ: וּכְעֵ֣ת מוּתָ֗הּ וַתְּדַבֵּ֙רְנָה֙ הַנִּצָּב֣וֹת עָלֶ֔יהָ אַל–תִּֽירְאִ֖י כִּ֣י בֵ֣ן יָלָ֑דְתְּ וְלֹ֥א עָנְתָ֖ה וְלֹא–שָׁ֥תָה לִבָּֽהּ: וַתִּקְרָ֣א לַנַּ֗עַר אִֽי–כָבוֹד֙ לֵאמֹ֔ר גָּלָ֥ה כָב֖וֹד מִיִּשְׂרָאֵ֑ל אֶל–הִלָּקַח֙ אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים וְאֶל–חָמִ֖יהָ וְאִישָֽׁהּ: וַתֹּ֕אמֶר גָּלָ֥ה כָב֖וֹד מִיִּשְׂרָאֵ֑ל כִּ֥י נִלְקַ֖ח אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִֽים: אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה.

גָּלָ֥ה כָב֖וֹד מִיִּשְׂרָאֵ֑ל כִּ֥י נִלְקַ֖ח אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִֽים

לקיחת ארון האלוהים מישראל הומשל לגלות כבוד ישראל.

אפשר לבאר הדבר בעזרת הכתוב בספר מלכים

וְנָטַשְׁתִּי, אֵת שְׁאֵרִית נַחֲלָתִי, וּנְתַתִּים, בְּיַד אֹיְבֵיהֶם; וְהָיוּ לְבַז וְלִמְשִׁסָּה, לְכָל-אֹיְבֵיהֶם.  יַעַן, אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת-הָרַע בְּעֵינַי, וַיִּהְיוּ מַכְעִסִים, אֹתִי–מִן-הַיּוֹם, אֲשֶׁר יָצְאוּ אֲבוֹתָם מִמִּצְרַיִם, וְעַד, הַיּוֹם הַזֶּה: מלכים.

 יַעַן, אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת-הָרַע בְּעֵינַי,

כמו עלי ופנחס שלא היה להם להיות במקום הזה עם ארון ברית האלהים:

וַיִּשְׁלַ֤ח הָעָם֙ שִׁלֹ֔ה וַיִּשְׂא֣וּ מִשָּׁ֗ם אֵ֣ת אֲר֧וֹן בְּרִית–יְהוָ֛ה צְבָא֖וֹת יֹשֵׁ֣ב הַכְּרֻבִ֑ים וְשָׁ֞ם שְׁנֵ֣י בְנֵֽי–עֵלִ֗י עִם–אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים חָפְנִ֖י וּפִֽינְחָֽס:  אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה.

וּבְנֵ֥י עֵלִ֖י בְּנֵ֣י בְלִיָּ֑עַל לֹ֥א יָדְע֖וּ אֶת–יְהוָֽה: וּמִשְׁפַּ֥ט הַכֹּהֲנִ֖ים אֶת–הָעָ֑ם כָּל–אִ֞ישׁ זֹבֵ֣חַ זֶ֗בַח וּבָ֨א נַ֤עַר הַכֹּהֵן֙ כְּבַשֵּׁ֣ל הַבָּשָׂ֔ר וְהַמַּזְלֵ֛ג שְׁלֹ֥שׁ–הַשִּׁנַּ֖יִם בְּיָדֽוֹ: וְהִכָּ֨ה בַכִּיּ֜וֹר א֣וֹ בַדּ֗וּד א֤וֹ בַקַּלַּ֙חַת֙ א֣וֹ בַפָּר֔וּר כֹּ֚ל אֲשֶׁ֣ר יַעֲלֶ֣ה הַמַּזְלֵ֔ג יִקַּ֥ח הַכֹּהֵ֖ן בּ֑וֹ כָּ֚כָה יַעֲשׂ֣וּ לְכָל–יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֥ים שָׁ֖ם בְּשִׁלֹֽה: גַּם֮ בְּטֶרֶם֮ יַקְטִר֣וּן אֶת–הַחֵלֶב֒ וּבָ֣א | נַ֣עַר הַכֹּהֵ֗ן וְאָמַר֙ לָאִ֣ישׁ הַזֹּבֵ֔חַ תְּנָ֣ה בָשָׂ֔ר לִצְל֖וֹת לַכֹּהֵ֑ן וְלֹֽא–יִקַּ֧ח מִמְּךָ֛ בָּשָׂ֥ר מְבֻשָּׁ֖ל כִּ֥י אִם–חָֽי: וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו הָאִ֗ישׁ קַטֵּ֨ר יַקְטִיר֤וּן כַּיּוֹם֙ הַחֵ֔לֶב וְקַ֨ח–לְךָ֔ כַּאֲשֶׁ֥ר תְּאַוֶּ֖ה נַפְשֶׁ֑ךָ וְאָמַ֥ר | לֹא֙ כִּ֚י עַתָּ֣ה תִתֵּ֔ן וְאִם–לֹ֖א לָקַ֥חְתִּי בְחָזְקָֽה: וַתְּהִ֨י חַטַּ֧את הַנְּעָרִ֛ים גְּדוֹלָ֥ה מְאֹ֖ד אֶת–פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה כִּ֤י נִֽאֲצוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֵ֖ת מִנְחַ֥ת יְהוָֽה: שמואל- בית נאמן.

כִּ֤י נִֽאֲצוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֵ֖ת מִנְחַ֥ת יְהוָֽה: