אָמַ֗רְתִּי אֶֽשְׁמְרָ֣ה דְרָכַי֮ מֵחֲט֪וֹא בִלְשׁ֫וֹנִ֥י אֶשְׁמְרָ֥ה לְפִ֥י מַחְס֑וֹם בְּעֹ֖ד רָשָׁ֣ע לְנֶגְדִּֽי:

נֶאֱלַ֣מְתִּי ד֭וּמִיָּה הֶחֱשֵׁ֣יתִי מִטּ֑וֹב וּכְאֵבִ֥י נֶעְכָּֽר: תהלים- מזמור תשעה ושלושים.

אָמַ֗רְתִּי אֶֽשְׁמְרָ֣ה דְרָכַי֮ מֵחֲט֪וֹא בִלְשׁ֫וֹנִ֥י 

וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ, לֹא אֶשְׁמָע;    וּכְאִלֵּם, לֹא יִפְתַּח-פִּיו. וָאֱהִי–כְּאִישׁ, אֲשֶׁר לֹא-שֹׁמֵעַ;    וְאֵין בְּפִיו, תּוֹכָחוֹת. כִּי-לְךָ יְהוָה הוֹחָלְתִּי;    אַתָּה תַעֲנֶה, אֲדֹנָי אֱלֹהָי. תהלים- מזמור תשעה ושלושים.

אַתָּה תַעֲנֶה, אֲדֹנָי אֱלֹהָי.

פָּדָה נפשי (נַפְשׁוֹ), מֵעֲבֹר בַּשָּׁחַת;    וחיתי (וְחַיָּתוֹ), בָּאוֹר תִּרְאֶה: איוב.

עיצה זאת גם נאמרה על ידי הנביא עמוס:

לָכֵן, הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא–יִדֹּם:  כִּי עֵת רָעָה, הִיא:

לעתים גם בעת ש:

חַם-לִבִּ֨י | בְּקִרְבִּ֗י בַּהֲגִיגִ֥י תִבְעַר-אֵ֑שׁ דִּ֝בַּ֗רְתִּי בִּלְשֽׁוֹנִי: תהלים- מזמור תשעה ושלושים. 

בַּהֲגִיגִ֥י תִבְעַר-אֵ֑שׁ

לא לדבר או להתלונן או לאמר כל דבר בעת שחם לבנו ובמחשבותינו מחשבות כעס המשולות לאש..

חַם-לִבִּ֨י | בְּקִרְבִּ֗י

בעת כזאת יכולים לאמר דברים שאסור לאמר אותם ובמקום הזה לחטוא.

לָכֵן, הַמַּשְׂכִּיל בָּעֵת הַהִיא–יִדֹּם:  כִּי עֵת רָעָה, הִיא:

הַמַּשְׂכִּיל

הַחֲרֵשׁ, וַאֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה: איוב.

וַאֲאַלֶּפְךָ

תהלים- מזמור ארבעים. – לימודי תורה (michalinka.com)