.

משלי- שמונה– לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ– מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת– ומשכך– כִּי מֹצְאִי (מצאי) מָצָא חַיִּים וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהוָה– מֵעוֹלָם נִסַּכְתִּי מֵרֹאשׁ מִקַּדְמֵי אָרֶץ– וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָֽאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים:

יְהוָה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז: מֵעוֹלָם נִסַּכְתִּי מֵרֹאשׁ מִקַּדְמֵי אָרֶץ: בְּאֵין תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי בְּאֵין מַעְיָנוֹת נִכְבַּדֵּי מָיִם: בְּטֶרֶם הָרִים הָטְבָּעוּ

משלי- שמונה- יבוא אפוטרפוסא די אדום ויאמר שעל משל מלך סדום שביקש נפש מאברהם נלמד שאדם יכול לדרוש נפש מאדם- לטוען הזה אענה בשלושה טיעונים– 3) סדום הושמדה לאחר מכן.

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא יְהוָֹה בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה

משלי- שמונה- קדם- אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָא:

במזמור זה (משלי- שמונה) המדברת אלינו היא החכמה בעצמה כמתארת עצמה ומדברת אלינו: אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָא: יִרְאַת יְהוָה

משלי- שבע- אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ- העובדה שהחכמה הומשלה לאחות , לא מקיימת את החכמה כמשל לאחותך בת אביך או אימך. הדבר לא מעיד שאחותך חכמה.

אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא: משלי- מזמור שבע. אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ השימוש במילה אחות היא כשימת תואר לבינה מה

משלי- שש- אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל– אמר אם אני נותן לך כסף, אז תעשה מה שאני אומר לך. השאלה הנשאלת היא האם האומות העוזרות לפלסטינאים יעשו זאת דרך משילות חמאס או ידרשו דרך אחרת…

זאת: לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם: אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל: תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ: משלי- שש.

משלי- שש- בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ:

בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ: נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ: עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי וְהִנָּצֵל כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ לֵךְ

וּכְלִי-חֶ֛רֶשׂ אֲשֶׁ֥ר תְּבֻשַּׁל-בּ֖וֹ יִשָּׁבֵ֑ר וְאִם-בִּכְלִ֤י נְח֨שֶׁת֙ בֻּשָּׁ֔לָה וּמֹרַ֥ק וְשֻׁטַּ֖ף בַּמָּֽיִם– במקרה זה יש התיחסות מטלורגית המבדילה בין כלי שעשוי מחרס וכלי שעשו מנחושת, שאם בכלים האלה באה טומאה אז את כלי החרס מנפצים יען כי פסול לשימוש ולעומתו כלי הנחושת באם ימורק וישטף יהיה מותר בשימוש- פרשת צו שמיני.

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָֹ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:  דַּבֵּ֤ר אֶֽל-אַֽהֲרֹן֙ וְאֶל-בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַֽחַטָּ֑את בִּמְק֡וֹם אֲשֶׁר֩ תִּשָּׁחֵ֨ט הָֽעֹלָ֜ה תִּשָּׁחֵ֤ט הַֽחַטָּאת֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הִֽוא:

ברור שאדם שאינו כהן לוי או לוי, לא יכול לעשות זאת– אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה– וגם את זאת–דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל– וַאֲנִי אֲבָרְכֵם– פרשת צו שמיני.

לימוד שנת שבעים ושש- עדכון שבעים ושבע. וְכָל-קָרְבַּ֣ן מִנְחָֽתְךָ֘ בַּמֶּ֣לַח תִּמְלָח֒ וְלֹ֣א תַשְׁבִּ֗ית מֶ֚לַח בְּרִ֣ית אֱלֹהֶ֔יךָ מֵעַ֖ל מִנְחָתֶ֑ךָ עַ֥ל כָּל-קָרְבָּֽנְךָ֖ תַּקְרִ֥יב מֶֽלַח:

לידיעת הקוראים החדשים אני לומדת בסבב של שבעה ספרים: מבראשית ועד שופטים הספרים מחולקים לחמישים וארבע פרשות. את הסבב אני מתחילה בחודש האביב בראשית והלאה..

לידיעת הקוראים, בימים אלה אני מסכמת את למידת ספר משלי עד כה. אני מתקנת, מבארת מסדרת וכו'. פרקי הלמידה שכבר ערכתי  מוצגים

אָדָם אַתֶּם– מִן-הַבָּקָר֙ וּמִן-הַצֹּ֔אן תַּקְרִ֖יבוּ אֶת-קָרְבַּנְכֶֽם– הקורבן צריך להיות מסלתא ומשמנה כמשל הסולת, במובן של קורבן מהצאן הכי משובח שיש לך, הכי יקר לך, שתקבל תמורתו הכי הרבה כסף ותקריב בכל מאודך, ברור שאת הפיסח ובעל המום אין לך בעיה להקריב,  ומשכך לא לרצון יהיה.- פרשת צו שמיני.

זֹאת הַתּוֹרָה לָֽעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַֽחַטָּאת וְלָֽאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִֽים: אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶת

גם אם אתה לא יודע שטעות הדבר, אתה אשם. אי ידיעת החוק לא פוטרת מדין יען כי יש ציווי לישראל ללמוד תורה– פרשת צו שמיני.

נכתב בשנת שבעים ושש ועודכן בשנת שבעים ושבע. וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָֹ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: דַּבֵּ֞ר אֶל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֘ לֵאמֹר֒ נֶ֗פֶשׁ כִּי-תֶֽחֱטָ֤א בִשְׁגָגָה֙ מִכֹּל֙ מִצְוֹ֣ת יְהֹוָ֔ה

וְה֣וּא עֵ֔ד א֥וֹ רָאָ֖ה א֣וֹ יָדָ֑ע אִם-ל֥וֹא יַגִּ֖יד וְנָשָׂ֥א עֲוֹנֽוֹ– ידיעת דבר עבירה היא חטא שלעצמו באם האדם ששמע לא הגיד הדבר. ברור שאם אדם בחר לא לחטוא ולקיים המצווה יש לתת לאדם הגנה- פרשת צו שמיני.

נכתב בשנת שבעים ושש ועודכן בשבעים ושבע. וְנֶ֣פֶשׁ כִּי-תֶֽחֱטָ֗א וְשָֽׁמְעָה֙ ק֣וֹל אָלָ֔ה וְה֣וּא עֵ֔ד א֥וֹ רָאָ֖ה א֣וֹ יָדָ֑ע אִם-ל֥וֹא יַגִּ֖יד וְנָשָׂ֥א עֲוֹנֽוֹ:

משלי- חמש- יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ– כִּי-נָשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם, לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם, וְהִתְעָרְבוּ זֶרַע הַקֹּדֶשׁ, בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת; וְיַד הַשָּׂרִים וְהַסְּגָנִים, הָיְתָה בַּמַּעַל הַזֶּה–רִאשׁוֹנָה:

יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ:  אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד: וְלָמָּה תִשְׁגֶּה בְנִי בְזָרָה וּתְחַבֵּק

משלי- חמש- עַווֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ:

עַווֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ: משלי- חמש. יען כי האנשים האלה מתפרנסים מלהרע. וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ: כִּי לֹא יִשְׁנוּ אִם

משלי- ארבע- וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם:

בְּאֹרַח רְשָׁעִים אַל תָּבֹא וְאַל תְּאַשֵּׁר בְּדֶרֶךְ רָעִים: פְּרָעֵהוּ אַל תַּעֲבָר בּוֹ שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבוֹר: כִּי לֹא יִשְׁנוּ אִם לֹא יָרֵעוּ וְנִגְזְלָה

משלי ארבע- קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִינָה אַל תִּשְׁכַּח וְאַל תֵּט מֵאִמְרֵי פִי.

קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִינָה אַל תִּשְׁכַּח וְאַל תֵּט מֵאִמְרֵי פִי: אַל תַּעַזְבֶהָ וְתִשְׁמְרֶךָּ אֱהָבֶהָ וְתִצְּרֶךָּ: רֵאשִׁית חָכְמָה קְנֵה חָכְמָה וּבְכָל קִנְיָנְךָ קְנֵה

משלי- ארבע- בֵן הָיִיתִי לְאָבִי וַיֹּרֵנִי– מאוד מעניינת הקריאה במשלי, לאחר קריאה בתהלים, נראה ששלמה היה בן לאביו ובן שלמד מאוד מאוד מאביו. זה יפה לראות את דוד בשלמה, בכתבי שלמה.

שִׁמְעוּ בָנִים מוּסַר אָב וְהַקְשִׁיבוּ לָדַעַת בִּינָה: כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ: כִּי בֵן הָיִיתִי לְאָבִי רַךְ וְיָחִיד לִפְנֵי

משלי- ארבע- תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ– גם שלמה המלך שהיה משבט יהודה היה שופט בישראל. ברור ששופט צריך להיות אדם שתורתינו אומנותו.

סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ תְּכַבֵּדְךָ כִּי תְחַבְּקֶנָּה: משלי- ארבע. סַלְסְלֶהָ תְחַבְּקֶנָּה: תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ: משלי- ארבע. תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן

משלי- ארבע- אַל תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאול הָסֵר רַגְלְךָ מֵרָע:

אַל תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאול הָסֵר רַגְלְךָ מֵרָע: משלי- ארבע. חשוב להבין שזה משל כשאתה מסיר רגלך מרע, אתה הולך ישר כשאתה סוטה

משלי – שלוש- דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם– הדגשים.

כַּבֵּד אֶת יְהוָה מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ: וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרֹצוּ: . אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד: פרשת עתניאל,

משלי- שלוש- אַל תַּחֲרֹשׁ עַל רֵעֲךָ רָעָה וְהוּא יוֹשֵׁב לָבֶטַח אִתָּךְ:

אַל תַּחֲרֹשׁ עַל רֵעֲךָ רָעָה וְהוּא יוֹשֵׁב לָבֶטַח אִתָּךְ: משלי- מזמור שלוש. אין בעיה שאתה חורש רעה על חמאס שאינו יושב לבטח

משלי- שלוש- אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו בִּהְיוֹת לְאֵל (ידיך) יָדְךָ לַעֲשׂוֹת:

אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו בִּהְיוֹת לְאֵל (ידיך) יָדְךָ לַעֲשׂוֹת: משלי- מזמור שלוש. זה כמו שלאדם עם השפעה, בִּהְיוֹת לְאֵל (ידיך) יָדְךָ לַעֲשׂוֹת:

משלי- שלוש- אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה:

מוּסַר יְהוָה בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ: כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה: אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה

משלי- שלוש- בְּטַח אֶל יְהוָה בְּכָל לִבֶּךָ וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן:

בְּטַח אֶל יְהוָה בְּכָל לִבֶּךָ וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן:  בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ: אַל תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ יְרָא אֶת יְהוָה

משלי- שלוש- כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה:

כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה: זה ברור- חושך שבטו שונא בנו: כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַ

משלי- שניים– לְהַצִּילְךָ מִדֶּרֶךְ רָע מֵאִישׁ מְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת:

אם בזאת תשכיל: בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ: משלי- מזמור שנים. אז זאת: מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה: משלי- מזמור

משלי- שניים- כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ:

אם: בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ: משלי- מזמור שנים. אז: לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה: משלי- מזמור שנים. יען:

משלי- שניים- קדם.

בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ: לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה: כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ: אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה: אָז

משלי- אחד- חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ:

חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ: בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת תִּקְרָא בְּפִתְחֵי שְׁעָרִים בָּעִיר אֲמָרֶיהָ תֹאמֵר: משלי- מזמור אחד. החכמה הזאת היא לא בינה כמו

משלי- אחד- שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ:

שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ: כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ: משלי- מזמור אחד. מענין שהרבה פעמים העיצה היעוצה

משלי- אחד- בְּנִי אִם יְפַתּוּךָ חַטָּאִים אַל תֹּבֵא:

בְּנִי אִם יְפַתּוּךָ חַטָּאִים אַל תֹּבֵא: אִם יֹאמְרוּ לְכָה אִתָּנוּ נֶאֶרְבָה לְדָם נִצְפְּנָה לְנָקִי חִנָּם: נִבְלָעֵם כִּשְׁאוֹל חַיִּים וּתְמִימִים כְּיוֹרְדֵי בוֹר: כָּל הוֹן

משלי- אחד- קדם.

קדם לימודים: משלי הוא ספר לימודים. מי המלמד: מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: עם חיוך "שליימל'ה מלמד": ולמה ללמוד ממנו: בְּגִבְעוֹן

שיטים וארזים– לאהל מועד– וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַקְּרָשִׁ֖ים לַמִּשְׁכָּ֑ן עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים עֹֽמְדִֽים– לבית אשר בנה שלמה– וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ לִי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן– כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת עֵצִים כַּצִּדֹנִים– פיקודי המשכן.

לימודי חודש חמישי- שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות- עדכון שבעים ושבע. וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ בְּיוֹם־הַחֹ֥דֶשׁ הָֽרִאשׁ֖וֹן בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ תָּקִ֕ים אֶת־מִשְׁכַּ֖ן אֹ֥הֶל

עֶרְכּ֑וֹ- וַיַּֽעֲרֹ֥ךְ עָלָ֛יו עֵ֥רֶךְ לֶ֖חֶם לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה– במקום בו התוועד משה עם בורא עולם. זה לחם הקודש, לחם מתרומות הקדשים– זה לא לחם חול. זה לחם מועד בעבודת הקודש הזאת, שכל יום ביומו של הלוי, הוחשב לשבת קודש– פרשת פיקודי המשכן- שפה.

וְהֵֽבֵאתָ֙ אֶת־הַשֻּׁלְחָ֔ן וְעָֽרַכְתָּ֖ אֶת־עֶרְכּ֑וֹ וְהֵֽבֵאתָ֙ אֶת־הַמְּנֹרָ֔ה וְהַֽעֲלֵיתָ֖ אֶת־נֵֽרֹתֶֽיהָ׃ פרשת פקודי המשכן. וְעָֽרַכְתָּ֖ אֶת־ הערוך על השולחן- עֶרְכּ֑וֹ והערוך, ערוך על השולחן: וְיָשַׁבְתְּ

וְלֹֽא־יָכֹ֣ל מֹשֶׁ֗ה לָבוֹא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד כִּֽי־שָׁכַ֥ן עָלָ֖יו הֶֽעָנָ֑ן וּכְב֣וֹד יְהוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן– וְלֹֽא–יָכְל֧וּ הַכֹּהֲנִ֛ים לַעֲמֹ֥ד לְשָׁרֵ֖ת מִפְּנֵ֥י הֶֽעָנָ֑ן כִּי–מָלֵ֥א כְבוֹד–יְהוָ֖ה אֶת–בֵּ֥ית יְהוָֽה–תוכנית לימוד-פרשת פיקודי המשכן.

רָב֧וּעַ הָיָ֛ה כָּפ֖וּל עָשׂ֣וּ אֶת־הַחֹ֑שֶׁן זֶ֧רֶת אָרְכּ֛וֹ וְזֶ֥רֶת רָחְבּ֖וֹ כָּפֽוּל׃ וַיְמַ֨לְאוּ־ב֔וֹ אַרְבָּעָ֖ה ט֣וּרֵי אָ֑בֶן ט֗וּר אֹ֤דֶם פִּטְדָה֙ וּבָרֶ֔קֶת הַטּ֖וּר הָֽאֶחָֽד׃ וְהַטּ֖וּר הַשֵּׁנִ֑י

וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת יְהֹוָה לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן– למחשבה, התרומות ללוי ולכהן הם גם לכפרת נפש, תחשבו מה קורה שאתם נותנים זאת לאדם שבורא עולם לא ציווה אתכם לתרום לו זאת לשם זאת- פרשת פקודי המשכן.

אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙ מִשְׁכַּ֣ן הָֽעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר פֻּקַּ֖ד עַל־פִּ֣י מֹשֶׁ֑ה עֲבֹדַת֙ הַלְוִיִּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן׃ וּבְצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֑ה עָשָׂ֕ה אֵ֛ת

בִּגְדֵ֤י הַקֹּ֨דֶשׁ֙ לְאַֽהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן וְאֶת־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו לְכַהֵֽן — מאב לבן והלאה שמשך הכהונה על פי האבא- הפיקוד מאב לבן ולא מאב לבת, לא נראה שאב מעביר לבתו את בגדיו\בגדי המשרה\תפקיד לאחר מותו — פרשת פקודי המשכן.

וְהִקְרַבְתָּ֤ אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֔יו אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְרָֽחַצְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּמָּֽיִם׃ וְהִלְבַּשְׁתָּ֙ אֶֽת־אַהֲרֹ֔ן אֵ֖ת בִּגְדֵ֣י הַקֹּ֑דֶשׁ וּמָֽשַׁחְתָּ֥ אֹת֛וֹ וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹת֖וֹ וְכִהֵ֥ן לִֽי׃ וְאֶת־בָּנָ֖יו תַּקְרִ֑יב וְהִלְבַּשְׁתָּ֥

יָחֹס, עַל־דַּל וְאֶבְיוֹן; וְנַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים יוֹשִׁיעַ. מִתּוֹךְ וּמֵחָמָס, יִגְאַל נַפְשָׁם; וְיֵיקַר דָּמָם בְּעֵינָיו– זאת תפילתו של התמים הזה לבנו, איך הוא חינך את בנו להיות מלך ואיזה מלך.

אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה: משלי. היראה מבורא עולם שמדריכה באלה דרכים ללכת ואלה שלא. אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד

וַיַּ֜עַשׂ אֶֽת־כָּל־כְּלֵ֣י הַמִּזְבֵּ֗חַ אֶת־הַסִּירֹ֤ת וְאֶת־הַיָּעִים֙ וְאֶת־הַמִּזְרָקֹ֔ת אֶת־הַמִּזְלָגֹ֖ת וְאֶת־הַמַּחְתֹּ֑ת כָּל־כֵּלָ֖יו עָשָׂ֥ה נְחֹֽשֶׁת– הדגשה– הַמִּזְלָגֹ֖ת- ז.ל.ג- שפה- פרשת ויקהל.

וַיַּ֜עַשׂ אֶֽת־כָּל־כְּלֵ֣י הַמִּזְבֵּ֗חַ אֶת־הַסִּירֹ֤ת וְאֶת־הַיָּעִים֙ וְאֶת־הַמִּזְרָקֹ֔ת אֶת־הַמִּזְלָגֹ֖ת וְאֶת־הַמַּחְתֹּ֑ת כָּל־כֵּלָ֖יו עָשָׂ֥ה נְחֹֽשֶׁת׃ וַיַּ֤עַשׂ לַמִּזְבֵּ֨חַ֙ מִכְבָּ֔ר מַֽעֲשֵׂ֖ה רֶ֣שֶׁת נְחֹ֑שֶׁת תַּ֧חַת כַּרְכֻּבּ֛וֹ מִלְּמַ֖טָּה עַד־חֶצְיֽוֹ– פרשת

כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָֹה שִׁבְעַת יָמִים– ההבערה הזאת לא נחשבת למלאכת עבודה. זאת אומרת שאת יכולה לעשות לעצמך קפה, אסור שאדם עובד מתפרנס מזאת יעשה לך את הקפה, בעלך גם יכול לעשות לך את הקפה– פרשת ויקהל.

לימודי שנת שבעים ואחת- עדכון בשנת שבעים וחמש לקוממיות שהפכה לעצמאות- עדכון שנת שבעים ושבע: פרשת וַיַּקְהֵ֣ל. שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י תִּשְׁבֹּ֑ת

.