שמואל בסוף ימיו פונה לעם כמבקש להשאיר שולחן נקי לפני שהוא מסיים תפקיד ושואל אם למישהו מהעם יש תלונות על תפקודו- אף אחד לא קם.
וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל–כָּל–יִשְׂרָאֵ֔ל הִנֵּה֙ שָׁמַ֣עְתִּי בְקֹֽלְכֶ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר–אֲמַרְתֶּ֖ם לִ֑י וָאַמְלִ֥יךְ עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ: וְעַתָּ֞ה הִנֵּ֥ה הַמֶּ֣לֶךְ | מִתְהַלֵּ֣ךְ לִפְנֵיכֶ֗ם וַאֲנִי֙ זָקַ֣נְתִּי וָשַׂ֔בְתִּי וּבָנַ֖י הִנָּ֣ם אִתְּכֶ֑ם וַאֲנִי֙…
בורא עולם הצליח את שאול לא לנקום במתנגדים לו מהעם, מה זה אומר למנהיגים בני ימינו על הדרך שהם מתייחסים לבני עמם שמתנגדים להם. איך מתייחסים למחלוקות בעם.
בורא עולם הצליח את שאול לא לנקום במתנגדים לו מהעם, מה זה אומר מבחינה דמוקרטית, מה זה אומר למנהיגים בני ימינו על הדרך שהם מתייחסים לבני עמם שמתנגדים להם. איך מתייחסים למחלוקות בעם.
שאול שיצא למצוא את אתונות אביו הלך לשמואל לבקש עזרה, ושמואל מודיע לו שהוא המלך המיועד למלוך על ישראל- בהמשך סיפור זה היה זרע להרבה מאוד אגדות סרטים ומחזות…כוכב נולד.
שאול יצא מבית אביו כדי למצוא את האתונות שברחו ולא מצא את האתונות הלך לדרוש עזרה מאיש האלהים, משמואל, יום לפני הפגישה עם שמואל בורא…
האיכויות של המלך הראשון בישראל- מי המלך– שָׁאוּל֙ בָּח֣וּר וָט֔וֹב וְאֵ֥ין אִ֛ישׁ מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל ט֣וֹב מִמֶּ֑נּוּ מִשִּׁכְמ֣וֹ וָמַ֔עְלָה גָּבֹ֖הַּ מִכָּל–הָעָֽם:
שאול יוצא לשליחות מטעם אביו להשיב את האתונות שברחו. בשליחות הזאת של שאול מטעם אביו אפשר ללמוד על מערכת רגשותיו של שאול הבן שהייתה לו מודעות להבין שהתארכות השליחות תגרום לאביו דאגה לבנו. ומשכך ביקש לחזור הביתה מדאגתו שאביו ידאג לו.
דבריו של לנדו אינם רק ביקורת פנימית — הם עלולים להפוך לנשק חיצוני. כאשר רב בישראל אומר “רצח ממש”, העולם שומע “ישראל רוצחת” — והנזק כבר נעשה.
הנזק בדבריו של לנדו: כשהאמירה של רב בישראל הופכת לנשק בידי שונאי ישראל: דבריו של הרב דב לנדו, שבהם אמר: "אם המדינה שולחת אנשים, חיילים,…
כִּי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא יְסֻד הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל וּבְאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בָּא אֶל יְרוּשָׁלִַם כְּיַד אֱלֹהָיו הַטּוֹבָה עָלָיו– בכנסת אישרו את חוק יסוד תורה באחד לחודש הזה הוא החודש החמישי.
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ בְּיוֹם־הַחֹ֥דֶשׁ הָֽרִאשׁ֖וֹן בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ תָּקִ֕ים אֶת־מִשְׁכַּ֖ן אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ שְׁמוֹת֙- פרשת פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙. עוד מועד במועד הזה: כִּי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא…
בין הדברים האמורים בתורה ניתן גם ללמוד על אורחות במקרה זה אורחות עבודה- הגדרת תפקיד, סולם תפקידים כמו מי המנהל/מי האחראי ומי המנוהל כמו הנלמד מבצלאל ואהליאב ועוד:
בין הדברים האמורים בתורה ניתן גם ללמוד על אורחות, כמו אורחות עבודה: אֵ֣לֶּה פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙ מִשְׁכַּ֣ן הָֽעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר פֻּקַּ֖ד עַל־פִּ֣י מֹשֶׁ֑ה עֲבֹדַת֙ הַלְוִיִּ֔ם בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר…
העובדה שהעם בוחר את המנהיגים לא עושה אותם מלכים בארץ הזאת כמשפט המלך- כפי שנלמד גם ממלך אשור בעת שמשל בארץ הזאת ונצטווה לשמור ולקיים את משפט אלהי הארץ הזאת– מעודכן.
משפט המלך בימינו אנו לא יכול להתקיים. העובדה שהעם בוחר את המנהיגים לא עושה אותם מלכים בארץ הזאת במשמעות שאין להם את ההיתרים שיש למלך…
אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ וּבִמְקוֹם גְּדֹלִים אַל תַּעֲמֹד– וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר– לפני שנלמד בענין המלך הזה נבין מי הוא מלך בישראל. מלך הוא לא נבחר עם..
כתובה מעודכנת. נכתבה בעת שעוד היו שבויים בעזה.
בקשת העם למלך נענתה, שמואל נצטווה לאמר לעם את משפט המלך. ההיתרים שיש למלך כמולך על העם, עם הסתייגות- לאחאב ואיזבל לא היתה זכות לדרוש את כרם נבות.
וְעַתָּ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקוֹלָ֑ם אַ֗ךְ כִּֽי–הָעֵ֤ד תָּעִיד֙ בָּהֶ֔ם וְהִגַּדְתָּ֣ לָהֶ֔ם מִשְׁפַּ֣ט הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִמְלֹ֖ךְ עֲלֵיהֶֽם: וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל–דִּבְרֵ֣י יְהוָ֑ה אֶל–הָעָ֕ם הַשֹּׁאֲלִ֥ים מֵאִתּ֖וֹ מֶֽלֶךְ: וַיֹּ֕אמֶר זֶ֗ה יִֽהְיֶה֙…
כִּ֣י לֹ֤א אֹֽתְךָ֙ מָאָ֔סוּ כִּֽי–אֹתִ֥י מָאֲס֖וּ מִמְּלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶֽם– אני חשבתי על עוד דבר בשנה הזאת, תחילתו של סיפור היה כשההנהגה הייתה מושחתת ובאה אחריה עוד הנהגה מושחתת- מעודכן.
וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֥ר זָקֵ֖ן שְׁמוּאֵ֑ל וַיָּ֧שֶׂם אֶת–בָּנָ֛יו שֹׁפְטִ֖ים לְיִשְׂרָאֵֽל: וַיְהִ֞י שֶׁם–בְּנ֤וֹ הַבְּכוֹר֙ יוֹאֵ֔ל וְשֵׁ֥ם מִשְׁנֵ֖הוּ אֲבִיָּ֑ה שֹׁפְטִ֖ים בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע: וְלֹֽא–הָלְכ֤וּ בָנָיו֙ (בדרכו) בִּדְרָכָ֔יו וַיִּטּ֖וּ אַחֲרֵ֣י הַבָּ֑צַע וַיִּ֨קְחוּ–שֹׁ֔חַד וַיַּטּ֖וּ מִשְׁפָּֽט: וַיִּֽתְקַבְּצ֔וּ כֹּ֖ל…
וַיַּֽעֲשׂ֥וּ בְנֵֽי־לֵוִ֖י כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַיִּפֹּ֤ל מִן־הָעָם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּשְׁלֹ֥שֶׁת אַלְפֵ֖י אִֽישׁ– תתייחסו לדבר כמלחמת אזרחים, שיש קבוצת אנשים בוגדת ומלחמה כזאת בעם.
משה היה מנהיג שידוע בעמידתו למען העם. אך הדבר אינו אומר שמשה לא הוכיח את העם. שני מקרים, המקרה הראשון, משה שופט ומביא בדין את…
כִּ֛י לֹֽא־יִרְאַ֥נִי הָֽאָדָ֖ם וָחָֽי׃ וְשַׂכֹּתִ֥י כַפִּ֛י עָלֶ֖יךָ עַד־עָבְרִֽי– אפשר אולי להבין זאת מירידת משה מההר שפניו קרנו ונדרש להסוות את פניו כדי שיוכל לדבר עם העם.
נכתב בשנת שבעים וארבע ועודכן בשנת שבעים ושמונה.
כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָֹה שִׁבְעַת יָמִים– ההבערה הזאת לא נחשבת למלאכת עבודה. זאת אומרת שאת יכולה לעשות לעצמך קפה, אסור שאדם עובד מתפרנס מזאת יעשה לך את הקפה, בעלך גם יכול לעשות לך את הקפה– פרשת ויקהל.
לימודי שנת שבעים ואחת- עדכון שנת שבעים ושמונה- פרשת וַיַּקְהֵ֣ל.
וַיַּעַשׂ חִירוֹם אֶת הַכִּיֹּרוֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת וַיְכַל חִירָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית יְהוָה- מלך לבנון עשה לבית המקדש מה שגם בצלאל עשה לאהל מועד.
כשקוראים אודות בנין אהל מועד, ניתן לראות הקבלה בין בנין אוהל מועד לבנין הבית שבנה שלמה בירושלים. בורא עולם נתן הוראות למשה ומשה נתן הוראה…
שפה- בְּלֶכְתְּךָ֣ עִמָּ֑נוּ וְנִפְלִ֨ינוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמְּךָ֔ מִכָּ֨ל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה– אפשר לחשוב כך בשני מובנים: נפלאנו כשהאות א' לא מוחסרת וגם נפלינו, כמו הפלה.
וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־יְהוָ֗ה רְ֠אֵה אַתָּ֞ה אֹמֵ֤ר אֵלַי֙ הַ֚עַל אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאַתָּה֙ לֹ֣א הֽוֹדַעְתַּ֔נִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּשְׁלַ֖ח עִמִּ֑י וְאַתָּ֤ה אָמַ֨רְתָּ֙ יְדַעְתִּ֣יךָֽ בְשֵׁ֔ם וְגַם־מָצָ֥אתָ חֵ֖ן בְּעֵינָֽי׃ וְעַתָּ֡ה אִם־נָא֩…
שפה- וַיַּ֖עַשׂ אֶת־הַבְּרִ֣יחַ הַתִּיכֹ֑ן לִבְרֹ֨חַ֙ לברח את הבריח.
פרשת ויקהל- לימודי חודש חמישי שנת שבעים ושתים לקוממיות שהפכה לעצמאות. וַיַּ֖עַשׂ אֶת־הַבְּרִ֣יחַ הַתִּיכֹ֑ן לִבְרֹ֨חַ֙ לברח את הבריח.. לִבְרֹ֨חַ֙
שפה- וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כָּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה לַֽעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם– וַיַּקְהֵ֣ל ולא יצבר.
וַיַּ֣רְא הָעָ֔ם כִּֽי־בֹשֵׁ֥שׁ מֹשֶׁ֖ה לָרֶ֣דֶת מִן־הָהָ֑ר וַיִּקָּהֵ֨ל הָעָ֜ם עַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּֽאמְר֤וּ אֵלָיו֙ ק֣וּם ׀ עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֗ים אֲשֶׁ֤ר יֵֽלְכוּ֙ לְפָנֵ֔ינוּ כִּי־זֶ֣ה ׀ מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֨נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ…