אישה אחת:

חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה:  טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ:  שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת:  מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה חֲסַר לֵב אָמְרָה לּוֹ:  לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי:  עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה: משלי- תשע.

אישה שנית:

אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹמִיָּה פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מָּה: וְיָשְׁבָה לְפֶתַח בֵּיתָהּ עַל כִּסֵּא מְרֹמֵי קָרֶת:  לִקְרֹא לְעֹבְרֵי דָרֶךְ הַמְיַשְּׁרִים אֹרְחוֹתָם: מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה וַחֲסַר לֵב וְאָמְרָה לּוֹ:  מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם:  וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ: משלי- תשע.

שהיא כזאת:

חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה:

שהיא כזאת:

אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹמִיָּה פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מָּה:

שעשתה זאת:

טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ:

ואז:

שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת:

שזאת שולחת שליחותיה למצוא ולהביא את אלה:

שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא עַל גַּפֵּי מְרֹמֵי קָרֶת:

שעשתה זאת:

וְיָשְׁבָה לְפֶתַח בֵּיתָהּ עַל כִּסֵּא מְרֹמֵי קָרֶת:

ואז:

לִקְרֹא לְעֹבְרֵי דָרֶךְ הַמְיַשְּׁרִים אֹרְחוֹתָם:

זאת מחכה לאלה על הדרך:

וְיָשְׁבָה לְפֶתַח בֵּיתָהּ עַל כִּסֵּא מְרֹמֵי קָרֶת: לִקְרֹא

לקרוא לאלה:

מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה חֲסַר לֵב אָמְרָה לּוֹ:

קוראת לאלה:

מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה וַחֲסַר לֵב וְאָמְרָה לּוֹ:

חסר לב הכוונה להפוך מזאת:

וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה: מלכים.

כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:  כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ: דברים.

הכוונה לחכמה.

לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט

בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ:

זאת מציעה את זאת:

לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי:

לַחֲמוּ בְלַחֲמִי:

וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי:

זה בקנוי.

זה כמו שאתה תורם לפתי מהכסף שלך, כסף נקי.

וזאת מציעה את זאת:

מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם:

וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם:

מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ:

וזה בגנוב.

זה כמו שאתה תורם מכסף שגנבת שמרשיע את הנתרם.

ומשכך:

עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה:

ומשכך קרואיה הלכו בדרך הזאת:

וְאִשְׁרוּ בְּדֶרֶךְ בִּינָה:

ומשכך:

וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ:

ומשכך לדרך הזאת ילכו קרואיה:

בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ:

יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ:

יֹסֵר לֵץ- לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן

וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע- מוּמוֹ:

אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ:

אַל תּוֹכַח לֵץ- פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ:

הדבר אינו משוואה שיש לה משוואה הפוכה.

לא כל השונא אותך הוא לץ.

למשל, אתה שונא את סינאוואר או את היטלר, האם בשונאך את זה אתה לץ.

ומשכך, לא כל שונא, הוא לץ והדבר לא סותר את העובדה שאתה מוכיח אדם לץ ולא חכם, הוא ישנא אותך על תוכחה זאת.

הוֹכַח לְחָכָם- וְיֶאֱהָבֶךָּ:

להבדיל מהלץ האדם החכם יודה לך על שהוכחת אותו על טעותו.

על משל חושך שבטו שונא בנו.

החכם אוהב את שאינו חושך שבטו ממנו.

תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח:

תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח:

תֵּן לְחָכָם- וְיֶחְכַּם עוֹד:

החכם שיתנו לו חכמה יחכים עוד. יהיה יותר חכם.

הוֹדַע לְצַדִּיק- וְיוֹסֶף לֶקַח:

הצדיק יוסיף לקח , לקח זאת לא חכמה, לקח היא הנלמד מהחכמה. ומשכך יוסיף לעצמו לקח במשמעות מה לא לעשות או מה לעשות במשל נעשה ונשמע. כדי לא לחטוא.