המשך למידה- קריאה שנית:
מזמור שלושים ואחד:
אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ וּדְרָכֶיךָ לַמְחוֹת מְלָכִין: משלי- שלושים ואחד.למחשבה:וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא: וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט: וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן: וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל נַחַל קִישׁוֹן אֶת סִיסְרָא שַׂר צְבָא יָבִין וְאֶת רִכְבּוֹ וְאֶת הֲמוֹנוֹ וּנְתַתִּיהוּ בְּיָדֶךָ: וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ: וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר יְהוָה אֶת סִיסְרָא וַתָּקָם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם בָּרָק קֶדְשָׁה: שופטים.דבורה במקרה זה עלתה למלחמה עם ברק כי בורא עולם ציווה להרוג את סיסרא ביד אישה:וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ:כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ:כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר יְהוָה אֶת סִיסְרָא:בורא עולם ציווה את הציווי הזה במקרה הזה:תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ וּדְרָכֶיךָ לַמְחוֹת מְלָכִין:ובהמשך:וְסִיסְרָא נָס בְּרַגְלָיו אֶל אֹהֶל יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי כִּי שָׁלוֹם בֵּין יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר וּבֵין בֵּית חֶבֶר הַקֵּינִי: וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרַאת סִיסְרָא וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה: וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם כִּי צָמֵאתִי וַתִּפְתַּח אֶת נֹאוד הֶחָלָב וַתַּשְׁקֵהוּ וַתְּכַסֵּהוּ: וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וְהָיָה אִם אִישׁ יָבוֹא וּשְׁאֵלֵךְ וְאָמַר הֲיֵשׁ פֹּה אִישׁ וְאָמַרְתְּ אָיִן: וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר אֶת יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט וַתִּתְקַע אֶת הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ וְהוּא נִרְדָּם וַיָּעַף וַיָּמֹת: וְהִנֵּה בָרָק רֹדֵף אֶת סִיסְרָא וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר לוֹ לֵךְ וְאַרְאֶךָּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל מֵת וְהַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ: וַיַּכְנַע אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: שופטים.ובמלחמה שדבורה הנהיגה אותה ופקדה בה, יעל אשת חבר הקיני הרגה את זה:וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר אֶת יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט וַתִּתְקַע אֶת הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ וְהוּא נִרְדָּם וַיָּעַף וַיָּמֹת:והגישה את ראשו של סיסרא לברק:וְהִנֵּה בָרָק רֹדֵף אֶת סִיסְרָא וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר לוֹ לֵךְ וְאַרְאֶךָּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל מֵת וְהַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ:בורא עולם הוא שהכניע את יבין מיד האישה יעל שהרגה את סיסרא שבמהלך זה נכנע יבין:וַיַּכְנַע אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:בהמשך פרק זה של מישלי כתוב ככה על אשת חייל:אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ: בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר: גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּיה: דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ: הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ: וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ: זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ מִפְּרִי כַפֶּיהָ (נטע) נָטְעָה כָּרֶם: חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ וַתְּאַמֵּץ זְרֹעוֹתֶיהָ: טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ לֹא יִכְבֶּה (בליל) בַלַּיְלָה נֵרָהּ: יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ: כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן: לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים: מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ: נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ: סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי: עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן: פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ: צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל: קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ: רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה: שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת יְהוָה הִיא תִתְהַלָּל: תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ: משלי שלושים ואחד.אפשר לראות הקבלה לשירה הזאת:וַתָּ֣שַׁר דְּבוֹרָ֔ה וּבָרָ֖ק בֶּן–אֲבִינֹ֑עַם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹֽר: בִּפְרֹ֤עַ פְּרָעוֹת֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל בְּהִתְנַדֵּ֖ב עָ֑ם בָּרֲכ֖וּ יְהוָֽה:
|
מזמור שלושים:
תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְתַחַת אַרְבַּע לֹא תוּכַל שְׂאֵת: תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם: תַּחַת שְׂנוּאָה כִּי תִבָּעֵל וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ: משלי- שלושים.תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ:תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְוְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם:תַּחַת שְׂנוּאָה כִּי תִבָּעֵל:וְתַחַת אַרְבַּע לֹא תוּכַל שְׂאֵת:וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ:צריך לחשוב ולהבין את זה:הבנים: כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם: הבנות: כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ: כולם ביחד: כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ: חָנֵּנוּ יְהוָה חָנֵּנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז: בישראל גם הבנים וגם הבנות הם עבדים ושפחות של בורא עולם. מפה נלמדת שהעבדות לבורא עולם ולא לאדם, מיוחסת גם לבנים וגם לבנות:הכוונה היא לא לבת ישראל השפחה,וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לָךְ מֵאֵת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה:הכוונה לשפחה מעם נוכרי שנלקחת על פני גבירתה כמו הגר המצרית שפחת שרה שניתנה לאברהם אך לא ממנה נקרה זרע לאברהם, זה דבר שהארץ לא יכולה לשאת ששפחה מצרית לאשה ישראלית תתפוס את מקומה של גבירתה ביחס לבעלה.את לא יכולה לראות בת ישראל כשפחה, כאמה, ולמסור אותה לבעלך כשם שמסרה רחל את שפחתה ליעקב וזאת על פי חוק. |
שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי (וארבע) וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים: דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה: כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן: משלי- שלושים.שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי:דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם:דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם:וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה**:וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים:דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת** אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן:האשה הזאת אכלה פרי אסור אשה מנאפת היא בעולת בעל ששכבה עם איש שאינו בעלה, האשה הזאת שלא ידע הכותב היא אשה שאכלה פרי אסור וכיחשה בדבר,אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן:משל מחתה פיה שלמעשה כמכסה, כמסתירה דבר ועקבות דבר, במקרה הזה מסתירה אוון:וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן:על שלושת הדברים הראשונים הוא אמר שנפלאו ממנו, הנשגבות של הברואים האלה ודרכם. להבדיל מאלה, בנשגבות הנפלאת מעימנו יש חוסר ידיעה שנבחרה המילה הזאת המשורר גם לא ידע את המנאפת ודרכה. הדבר לא נפלא ממנו ולא נפלאה זאת בעיניו , יש הבדל בין לא להבין את הנפלא לבין לא לדעת את המקום הזה שחטאה בו זאת.שלא נדע כמו שאומרים.. איך הגיעה זאת למקום הזה ואת הבושה הגדולה המבקשת למחות אוון..** עלמה אישה שאינה בעולת בעל שלא כאישה הזאת:דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶתמְנָאָפֶתשדרכה זאת משולה לדרך שהיא דרך מובנית בה, שהיא כזאת כדרך טבעה כמו שאומרים.. כמו שדרך הנשר בשמיים וכמו שדרך האניה בים, זה מקומה, זאת דרכה לנאוף כדרך מולדת. כדבר קבוע בה, שאין תשובה לה. |
דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶה הַמַּשָּׂא נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל: משלי- שלושים.בפתיחת מזמור זה כתוב את שם הדובר:דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶהדִּבְרֵיוזאת לעומת זאת:גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה: מזמור עשרים וחמש.גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹהמִשְׁלֵיבהמשך בפתיח של מזמור שלושים ואחד:דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ:דִּבְרֵינראה מפה שאלה אינם כתבי שלמה:ומפה הלאה לדברי-דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶה:דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶה הַמַּשָּׂא נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל: כִּי בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ וְלֹא בִינַת אָדָם לִי: וְלֹא לָמַדְתִּי חָכְמָה וְדַעַת קְדֹשִׁים אֵדָע: מִי עָלָה שָׁמַיִם וַיֵּרַד מִי אָסַף רוּחַ בְּחָפְנָיו מִי צָרַר מַיִם בַּשִּׂמְלָה מִי הֵקִים כָּל אַפְסֵי אָרֶץ מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ כִּי תֵדָע: כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה מָגֵן הוּא לַחֹסִים בּוֹ: אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו פֶּן יוֹכִיחַ בְּךָ וְנִכְזָבְתָּ: משלי- שלושים. |
משלי עשרים ותשע:
מֹשֵׁל מַקְשִׁיב עַל דְּבַר שָׁקֶר כָּל מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים: משלי עשרים ותשע.זה כמו כמו בגיסטאפו, נגיד היה גרמני משקר על יהודי, אז הוא היה מקשיב לו.מֹשֵׁל מַקְשִׁיב עַל דְּבַר שָׁקֶר:מקשיב לו ושולח את אלה להחיל דין שקר על היהודי:כָּל מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים:ברור שאדם שאינו רשע, היה מסרב לפקודה של המושל הזה.לימינו אנו,ברור שאנשים של בן גביר וסטרוק המשרתים בצבא יפוצצו ביית שחמאס שם ביודעם שיהודים חפים מפשע מוחזקים שם, ברור שאדם שלנו, בן עמינו, יסרב לפקודה כזאת. שתמות נפשם של יהודים עם פלישתים שהוא קובע להאביד את זה עם זה כמאביד אותו כפי שהתאבד שמשון. |
מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה: משלי עשרים ותשע.מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ:הנתינה לאביון היא על משפט, על פי ציווי קונה שמיים וארץ בתמורה לזה אתה נותן לזה את זה וזה לא נחשב תרומה, זאת צדקה כי בצדקת בןרא עולם מגיע לזה את זה:מִקֵּץ שֶׁבַע־שָׁנִים, תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. וְזֶה, דְּבַר הַשְּׁמִטָּה–שָׁמוֹט כָּל־בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ, אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ: לֹא־יִגֹּשׂ אֶת־רֵעֵהוּ וְאֶת־אָחִיו, כִּי־קָרָא שְׁמִטָּה לַיהוָה. אֶת־הַנָּכְרִי, תִּגֹּשׂ; וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת־אָחִיךָ, תַּשְׁמֵט יָדֶךָ. אֶפֶס, כִּי לֹא יִהְיֶה־בְּךָ אֶבְיוֹן: כִּי־בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ, יְהוָה, בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן־לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ. רַק אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. כִּי־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר־לָךְ; וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים, וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט, וּמָשַׁלְתָּ בְּגוֹיִם רַבִּים, וּבְךָ לֹא יִמְשֹׁלוּ. דברים.ובהמשך:הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן־יִהְיֶה דָבָר עִם־לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר, קָרְבָה שְׁנַת־הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן, וְלֹא תִתֵּן לוֹ; וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל־יְהוָה, וְהָיָה בְךָ חֵטְא. נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ, וְלֹא־יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ: כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה, יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל־מַעֲשֶׂךָ, וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ. כִּי לֹא־יֶחְדַּל אֶבְיוֹן, מִקֶּרֶב הָאָרֶץ; עַל־כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ, לֵאמֹר, פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת־יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ, בְּאַרְצֶךָ. דברים.יש את המלך הזה ויש את המלך זה:וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה:וַיְקֹנֵן דָּוִד, אֶת-הַקִּינָה הַזֹּאת, עַל-שָׁאוּל, וְעַל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ. וַיֹּאמֶר, לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת, הִנֵּה כְתוּבָה, עַל-סֵפֶר הַיָּשָׁר. הַצְּבִי, יִשְׂרָאֵל, עַל-בָּמוֹתֶיךָ, חָלָל: אֵיךְ, נָפְלוּ גִבּוֹרִים. אַל-תַּגִּידוּ בְגַת, אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן: פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים. הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ, אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם–וּשְׂדֵי תְרוּמֹת: כִּי שָׁם נִגְעַל, מָגֵן גִּבּוֹרִים–מָגֵן שָׁאוּל, בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן: שמואל: |
משלי עשרים ושמונה:
אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה: משלי.היראה מבורא עולם שמדריכה באלה דרכים ללכת ואלה שלא.אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד:על דוד נאמר כך:
|
מזמור עשרים ושבע:
רֵעֲךָ (ורעה) וְרֵעַ אָבִיךָ אַל תַּעֲזֹב וּבֵית אָחִיךָ אַל תָּבוֹא בְּיוֹם אֵידֶךָ טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק: משלי עשרים ושבע.טוֹב שָׁכֵן קָרוֹב מֵאָח רָחוֹק:לפני שאומר משהו, יש לחשוב על הדבר כמשל, שהשכן הקרוב כמשל והאח הרחוק כמשל, כי זה ספר משלי שלמה. שהרחוק הוא משל לדבר.כדי להבין את הדבר מבחינת קרוב ורחוק כמשל, נמשיל את המשל למי יותר קרוב לישראל. ארה"ב , או הפלסטינאים.אם בישמעאלים עסקיינן, הם גם זרע אברהם כאחינו אך אנו רחוקים מהם ויותר קרובים לארה"ב.למרות המרחק, אפשר להמשיל את ארה"ב לשכן קרוב. כמו שיש בנין מגורים וירטואלי שהדרים בו נוהגים אורחות דומים כאורחות המקום הוירטואלי רוחני הזה, וכן אתה גם קונה בשכונה הזאת, שאנחנו בשכנות לארה"ב מבחינת אופי השכונה הרוחנית הזאת ויחסי הגומלין בין השכנים.והלאה כל אחת ואחד יכולים לעוף בעניין .. |
.
מזמור שישה ועשרים:
כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר כֵּן לֹא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד:זה מאוד יפה מצאתי בדבר הומור,כמו שלא הגיוני שלג בקייץ כמו שלא נכון מטר בקציר המטר נכון בזריעה, אין תועלת במטר בעת קציר, זה גם יכול לפגוע ביבול כך לא נכון לכבד את הכסיל. גם מבחינת הנזק שיכול לעשות הכסיל במקום הזה.עד כדי כך. |
כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ:הכלב אכל מזון לא טוב ומשכך הקיא את המזון הזה, יש כלבים שאוכלים את הקיא שלהם כשברור שהוא אוכל את אותו אוכל מקולקל שהוא יקיא אותו שוב, כך הכסיל ששגה באיוולתו הנמשלת לאוכל מקולקל ושלעתים הוא ממחזר את האוכל הזה שברור שהוא יקיא אותו שוב.זה כמו שבנית מבנה מחומר לא טוב ונחרב ואז אתה מבקש לבנות שוב את בניה עם אותם חומרים. |
אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה: עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו:אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ = פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה:עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ= פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו:יש פה שתי משוואות שלכאורה סותרות זו את זאת ננסה במשוואה הפוכה:פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה= אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹבמקרה הזה אתה מדבר אליו בדרך כזאת שלא תשווה אותך לכסיל.פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו= עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ:במקרה הזה אתה מדבר אליו מדבר בדרך כזאת שהכסיל לא יחשוב שהוא חכם בעיני עצמו. |
מזמור חמישה ועשרים:
כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר: שָׁמַיִם לָרוּם וָאָרֶץ לָעֹמֶק וְלֵב מְלָכִים אֵין חֵקֶר: הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי: הָגוֹ רָשָׁע לִפְנֵי מֶלֶךְ וְיִכּוֹן בַּצֶּדֶק כִּסְאוֹ: אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ וּבִמְקוֹם גְּדֹלִים אַל תַּעֲמֹד:וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר:לפני שנלמד בענין המלך הזה נבין מי הוא מלך אעשה זאת במשוואה ההפוכה,המלך הזה (על משפט המלך) הוא לא נבחר עם כמו היטלר למשל. היטלר נבחר בבחירות דמוקרטיות שגם היהודי בגרמניא בחרו בבחירות האלה וקיבלו את חוקת הדמוקרטיא שמושל בבוחר הזה שלא בחר בנבחר, מבחינת חוקת הדמוקרטיא, היהודים שהשתתפו בבחירות ההן ושהייתה להם זכות בחירה קיבלו בזאת את היטלר כמושל עליהם, אך הדבר לא עושה אותו מלך כמלך הזה. על משפט המלך שמקנה לו את הזכויות האלה בארץ הזאת:וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל: וַיְהִי שֶׁם בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה שֹׁפְטִים בִּבְאֵר שָׁבַע: וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו (בדרכו) בִּדְרָכָיו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט: וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם: וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל יְהוָה: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם: כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשׂוּ מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים גַּם לָךְ: וְעַתָּה שְׁמַע בְּקוֹלָם אַךְ כִּי הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם וְהִגַּדְתָּ לָהֶם מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהוָה אֶל הָעָם הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ: וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ: וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ: וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת: וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו: וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו: וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ: צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים: וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם וְלֹא יַעֲנֶה יְהוָה אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא: וַיְמָאֲנוּ הָעָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ: וְהָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ: וַיִּשְׁמַע שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי הָעָם וַיְדַבְּרֵם בְּאָזְנֵי יְהוָה: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לְכוּ אִישׁ לְעִירוֹ: שמואל.מלך בישראל הוא כשלמה כדוד כשאול.וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ וְהִנֵּה נֵלֵךְ וּמַה נָּבִיא לָאִישׁ כִּי הַלֶּחֶם אָזַל מִכֵּלֵינוּ וּתְשׁוּרָה אֵין לְהָבִיא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים מָה אִתָּנוּ: וַיֹּסֶף הַנַּעַר לַעֲנוֹת אֶת שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הִנֵּה נִמְצָא בְיָדִי רֶבַע שֶׁקֶל כָּסֶף וְנָתַתִּי לְאִישׁ הָאֱלֹהִים וְהִגִּיד לָנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ: לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ טוֹב דְּבָרְךָ לְכָה נֵלֵכָה וַיֵּלְכוּ אֶל הָעִיר אֲשֶׁר שָׁם אִישׁ הָאֱלֹהִים:הֵמָּה עֹלִים בְּמַעֲלֵה הָעִיר וְהֵמָּה מָצְאוּ נְעָרוֹת יֹצְאוֹת לִשְׁאֹב מָיִם וַיֹּאמְרוּ לָהֶן הֲיֵשׁ בָּזֶה הָרֹאֶה: וַתַּעֲנֶינָה אוֹתָם וַתֹּאמַרְנָה יֵּשׁ הִנֵּה לְפָנֶיךָ מַהֵר עַתָּה כִּי הַיּוֹם בָּא לָעִיר כִּי זֶבַח הַיּוֹם לָעָם בַּבָּמָה: כְּבֹאֲכֶם הָעִיר כֵּן תִּמְצְאוּן אֹתוֹ בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה לֶאֱכֹל כִּי לֹא יֹאכַל הָעָם עַד בֹּאוֹ כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח אַחֲרֵי כֵן יֹאכְלוּ הַקְּרֻאִים וְעַתָּה עֲלוּ כִּי אֹתוֹ כְהַיּוֹם תִּמְצְאוּן אֹתוֹ: וַיַּעֲלוּ הָעִיר הֵמָּה בָּאִים בְּתוֹךְ הָעִיר וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל יֹצֵא לִקְרָאתָם לַעֲלוֹת הַבָּמָה: וַיהוָה גָּלָה אֶת אֹזֶן שְׁמוּאֵל יוֹם אֶחָד לִפְנֵי בוֹא שָׁאוּל לֵאמֹר: כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּמְשַׁחְתּוֹ לְנָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְהוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מִיַּד פְּלִשְׁתִּים כִּי רָאִיתִי אֶת עַמִּי כִּי בָּאָה צַעֲקָתוֹ אֵלָי: וּשְׁמוּאֵל רָאָה אֶת שָׁאוּל וַיהוָה עָנָהוּ הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ זֶה יַעְצֹר בְּעַמִּי: שמואל.שבורא עולם בחר בהם ונביאיו משחו אותם למלוכה על העם הזה על הארץ הזאת ועל טובותיה יען כי:וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּֽי גֵרִים וְתֽוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִֽי: ויקרא.משל שאול שעשה כדבר העם ולא כדבר בורא עולם ומשכך הורד הוא וזרעו אחריו ממלוך על ישראל, הוא המשל הכי נכון למי הוא המלך בישראל. מלך, בן עמינו שנביא בורא עולם משח אותו ועושה כרצון בורא עולם ולא כרצון העם באם רצון העם סותר את דבר תוריתינו.וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל שְׁמוּאֵל חָטָאתִי כִּי עָבַרְתִּי אֶת פִּי יְהוָה וְאֶת דְּבָרֶיךָ כִּי יָרֵאתִי אֶת הָעָם וָאֶשְׁמַע בְּקוֹלָם: וְעַתָּה שָׂא נָא אֶת חַטָּאתִי וְשׁוּב עִמִּי וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לַיהוָה: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לֹא אָשׁוּב עִמָּךְ כִּי מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר יְהוָה וַיִּמְאָסְךָ יְהוָה מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל: וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע: וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע יְהוָה אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ: שמואל.ובענייני לב המלך הזה:וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר: משלי עשרים וחמש.בְּגִבְעוֹן נִרְאָה יְהוָֹה אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ: וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה אַתָּה עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ דָוִד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל כַּאֲשֶׁר הָלַךְ לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה וּבְיִשְׁרַת לֵבָב עִמָּךְ וַתִּשְׁמָר לוֹ אֶת הַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה וַתִּתֶּן לוֹ בֵן יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ כַּיּוֹם הַזֶּה: וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהָי אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת עַבְדְּךָ תַּחַת דָּוִד אָבִי וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא: וְעַבְדְּךָ בְּתוֹךְ עַמְּךָ אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ עַם רָב אֲשֶׁר לֹא יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב: וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה: וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי אֲדֹנָי כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט: הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ: וְגַם אֲשֶׁר לֹא שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ גַּם עֹשֶׁר גַּם כָּבוֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים כָּל יָמֶיךָ: וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְוֹתַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ וְהַאַרַכְתִּי אֶת יָמֶיךָ: מלכים.הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ:ומשכך:שָׁמַיִם לָרוּם וָאָרֶץ לָעֹמֶק וְלֵב מְלָכִים אֵין חֵקֶר: משלי עשרים וחמש.ובפני מלך כזה:אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ וּבִמְקוֹם גְּדֹלִים אַל תַּעֲמֹד: משלי עשרים וחמש.וַיַּעַל דָּוִד מִשָּׁם וַיֵּשֶׁב בִּמְצָדוֹת עֵין גֶּדִי: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב שָׁאוּל מֵאַחֲרֵי פְּלִשְׁתִּים וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד בְּמִדְבַּר עֵין גֶּדִי: וַיִּקַּח שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד וַאֲנָשָׁיו עַל פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים: וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן עַל הַדֶּרֶךְ וְשָׁם מְעָרָה וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו בְּיַרְכְּתֵי הַמְּעָרָה יֹשְׁבִים: וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו הִנֵּה הַיּוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה אֵלֶיךָ הִנֵּה אָנֹכִי נֹתֵן אֶת (איביך) אֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר יִטַב בְּעֵינֶיךָ וַיָּקָם דָּוִד וַיִּכְרֹת אֶת כְּנַף הַמְּעִיל אֲשֶׁר לְשָׁאוּל בַּלָּט: וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ עַל אֲשֶׁר כָּרַת אֶת כָּנָף אֲשֶׁר לְשָׁאוּל: וַיֹּאמֶר לַאֲנָשָׁיו חָלִילָה לִּי מֵיהוָה אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לַאדֹנִי לִמְשִׁיחַ יְהוָה לִשְׁלֹחַ יָדִי בּוֹ כִּי מְשִׁיחַ יְהוָה הוּא: וַיְשַׁסַּע דָּוִד אֶת אֲנָשָׁיו בַּדְּבָרִים וְלֹא נְתָנָם לָקוּם אֶל שָׁאוּל וְשָׁאוּל קָם מֵהַמְּעָרָה וַיֵּלֶךְ בַּדָּרֶךְ: וַיָּקָם דָּוִד אַחֲרֵי כֵן וַיֵּצֵא (מן) (המערה) מֵהַמְּעָרָה וַיִּקְרָא אַחֲרֵי שָׁאוּל לֵאמֹר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וַיַּבֵּט שָׁאוּל אַחֲרָיו וַיִּקֹּד דָּוִד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ: וַיֹּאמֶר דָּוִד לְשָׁאוּל לָמָּה תִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי אָדָם לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד מְבַקֵּשׁ רָעָתֶךָ: הִנֵּה הַיּוֹם הַזֶּה רָאוּ עֵינֶיךָ אֵת אֲשֶׁר נְתָנְךָ יְהוָה הַיּוֹם בְּיָדִי בַּמְּעָרָה וְאָמַר לַהֲרָגֲךָ וַתָּחָס עָלֶיךָ וָאֹמַר לֹא אֶשְׁלַח יָדִי בַּאדֹנִי כִּי מְשִׁיחַ יְהוָה הוּא: שמואל.וַיֹּאמֶר לַאֲנָשָׁיו חָלִילָה לִּי מֵיהוָה אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לַאדֹנִי לִמְשִׁיחַ יְהוָה לִשְׁלֹחַ יָדִי בּוֹ כִּי מְשִׁיחַ יְהוָה הוּא:למחשבה,מפה נלמד שבן גביר סטרוק וסמוטריץ' כחברים בממשלה אינם המלכים האלה שיש להם זכות להחיל את משפט המלך ולהקריב את בני ישראל השבויים ולמשול בצה"ל למות למלחמותיהם כמלחמתינו כדי להשיב את בוחריהם לעזה, אין להם את הזכות הזאת:וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ:וְהָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ:אין להם זכות להחרים את הגראס ולשים מישראל בכלא ולתת לאנשיהם למכור אותו:וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו: |
.
.
מזמור ארבעה ועשרים:
גֶּבֶר חָכָם בַּעוֹז וְאִישׁ דַּעַת מְאַמֶּץ כֹּחַ: כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ: משלי עשרים וארבע.
|
.
צריך לחשוב בדבר מבחינת המשל הזה:מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם: וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ: משלי תשע.יש מתוק ויש מתוק, יש מתוק שהוא בריא ויש מתוק לא בריא. |
אַל תְּקַנֵּא בְּאַנְשֵׁי רָעָה וְאַל (תתאו) תִּתְאָיו לִהְיוֹת אִתָּם: כִּי שֹׁד יֶהְגֶּה לִבָּם וְעָמָל שִׂפְתֵיהֶם תְּדַבֵּרְנָה: משלי עשרים וארבע.אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בָּרְשָׁעִים: כִּי לֹא תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ: משלי עשרים וארבע.אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן וְאַל (תתאו) תִּתְאָיו לְמַטְעַמֹּתָיו: משלי- עשרים ושלושה.אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים כִּי אִם בְּיִרְאַת יְהוָה כָּל הַיּוֹם: כִּי אִם יֵשׁ אַחֲרִית וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת: משלי- עשרים ושלושה.ביאור תהלים:לְדָוִד אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה: תהלים.ביאור משלי:אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס וְאַל תִּבְחַר בְּכָל דְּרָכָיו: משלי שלוש.זה כמו שהמתעשר מפשע ועוולה נהיה עשיר, בעשיר הזה אל תקנא.אל תנסה להכנס לתחום עיסוקיו ולהתחרות בו, להלחם בו, כי אם תבחר בדרכיו להתעשר תבחר במעשה פשע שלמעשה עושה אותך ככמוהו.וְאַל (תתאו) תִּתְאָיו לִהְיוֹת אִתָּם:וְאַל (תתאו) תִּתְאָיו לְמַטְעַמֹּתָיו:יען כי:כִּי אִם יֵשׁ אַחֲרִית וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת:כִּי לֹא תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ:ביאור תהלים:עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם: תהלים. |
.
מזמור שלושה ועשרים:
אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם וּבִשְׂדֵי יְתוֹמִים אַל תָּבֹא: כִּי גֹאֲלָם חָזָק הוּא יָרִיב אֶת רִיבָם אִתָּךְ: משלי- עשרים ושלושה.דברו על לתת יתומים מישראל לאישים השוכבים את זכר משכבי אישה.בורא עולם הוא אבי היתומים:אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ: תהלים.יש טעם לפגם לשים את זה שאב מאמץ ליתום מתוקף דבר תורה זה:וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּֽוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּֽם: ויקרא. |
אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן וְאַל (תתאו) תִּתְאָיו לְמַטְעַמֹּתָיו: משלי- עשרים ושלושה.אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים כִּי אִם בְּיִרְאַת יְהוָה כָּל הַיּוֹם: כִּי אִם יֵשׁ אַחֲרִית וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת: משלי- עשרים ושלושה.ביאור תהלים:לְדָוִד אַל תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל תְּקַנֵּא בְּעֹשֵׂי עַוְלָה: תהלים.ביאור משלי:אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס וְאַל תִּבְחַר בְּכָל דְּרָכָיו: משלי שלוש.זה כמו שאדם מתעשר מפשע, בעשיר הזה אל תקנא.אל תנסה להכנס לתחום עיסוקיו ולהתחרות בו, להלחם בו, כי אם תבחר בדרכיו להתעשר תבחר במעשה פשע שלמעשה עושה אותך ככמוהו.יען כי:כִּי אִם יֵשׁ אַחֲרִית וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת:ביאור תהלים:עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם: תהלים. |
כִּי שׁוּחָה עֲמֻקָּה זוֹנָה וּבְאֵר צָרָה נָכְרִיָּה: אַף הִיא כְּחֶתֶף תֶּאֱרֹב וּבוֹגְדִים בְּאָדָם תּוֹסִף: משלי שלושה ועשרים.יש זונה ויש זונה:יש אשה כזאת כשבעלה הולך היא אורבת כציידת וכשהיא תופסת אדם זאת נפילה לשוחה/בור עמוק מאוד ולבאר צרה מאוד:שׁוּחָה עֲמֻקָּה זוֹנָה:ללכת הזאת זה מעשה בגידה:וּבוֹגְדִים בְּאָדָם תּוֹסִף:כאישה הזאת, בעולת בעל שמשכב עימה הוא בגידה בבורא עולם:אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא: לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה: כִּי בְּחַלּוֹן בֵּיתִי בְּעַד אֶשְׁנַבִּי נִשְׁקָפְתִּי: וָאֵרֶא בַפְּתָאיִם אָבִינָה בַבָּנִים נַעַר חֲסַר לֵב: עֹבֵר בַּשּׁוּק אֵצֶל פִּנָּהּ וְדֶרֶךְ בֵּיתָהּ יִצְעָד: בְּנֶשֶׁף בְּעֶרֶב יוֹם בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה: וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ שִׁית זוֹנָה וּנְצֻרַת לֵב: הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת בְּבֵיתָהּ לֹא יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ: פַּעַם בַּחוּץ פַּעַם בָּרְחֹבוֹת וְאֵצֶל כָּל פִּנָּה תֶאֱרֹב: וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ וְנָשְׁקָה לּוֹ הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ: זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי הַיּוֹם שִׁלַּמְתִּי נְדָרָי: עַל כֵּן יָצָאתִי לִקְרָאתֶךָ לְשַׁחֵר פָּנֶיךָ וָאֶמְצָאֶךָּ: מַרְבַדִּים רָבַדְתִּי עַרְשִׂי חֲטֻבוֹת אֵטוּן מִצְרָיִם: נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי מֹר אֲהָלִים וְקִנָּמוֹן: לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד הַבֹּקֶר נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים: כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק: משלי שבע.לִשְׁמָרְךָ מֵאִשָּׁה זָרָה מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה:זוֹנָה וּנְצֻרַת לֵב:והיא מציעה לך את זה:לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד הַבֹּקֶר נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים:כשהאיש שלה לא בבית:כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק:ומשכך זאת כמשל הזה:שׁוּחָה עֲמֻקָּה פִּי זָרוֹת זְעוּם יְהוָה (יפול) יִפָּל שָׁם: משלי עשרים ושלוש.השוחה העמוקה, משולה לפה שמדבר זרה. גם בלשון יכולה להיות מלכודת וזאת מהנלמד ממקרה בבל:וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים: וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר: וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ: וַיֵּרֶד יְהֹוָה לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת: הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ: וַיָּפֶץ יְהֹוָה אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר: עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל יְהֹוָה שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהֹוָה עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ: בראשית.וּבְאֵר צָרָה נָכְרִיָּה:יען כי משכב עם אישה כזאת, כמו אשתו של פוטיפר שרצתה שיוסף ישכב עמה, מעשה כזה זה חטא לבורא עולם כנלמד מפרשת אבימלך שהיה חוטא לבורא עולם אם היה שוכב עם שרי אשת אברהם:וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִוא וַיִּשְׁלַח אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר וַיִּקַּח אֶת שָׂרָה: וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל: וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר אֲדֹנָי הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג: הֲלֹא הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא גַם הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת: וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת וָאֶחְשׂךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לִי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ: וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ: בראשית.וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת וָאֶחְשׂךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לִי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ:את אותו סיפור היה עם פרעה, ובמקרה הזה בורא עולם לא הזהיר אותו למרות שגם פרעה חשב ששרי היא אחות אברהם, פרעה היה נוהג להרוג את הבעלים שהוא היה שוכב עם נשותיהם:וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ: וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ: אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ: וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּֽי יָפָה הִוא מְאֹֽד: וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַֽלֲלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָֽאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹֽה: וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּֽעֲבוּרָהּ וַֽיְהִי לוֹ צֹאן וּבָקָר וַֽחֲמֹרִים וַֽעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת וַֽאֲתֹנֹת וּגְמַלִּֽים: וַיְנַגַּע יְהֹוָה אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָֽם: וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְאַבְרָם וַיֹּאמֶר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי לָמָּה לֹֽא הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִֽוא: לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָֽאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה וְעַתָּה הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵֽךְ: בראשית.כמבואר גם במשלי:הַעֹזֶבֶת אַלּוּף נְעוּרֶיהָ: משלי- מזמור שנים.בדרך הזאת:וְאֶת בְּרִית אֱלֹהֶיהָ שָׁכֵחָה: משלי- מזמור שנים.לביאור:פילגש זה לא חטא- פילגש היא לא בעולה.בעולת הבעל מועלת ובוגדת כשהיא שוכבת עם איש שאינו בעלה.שעם גירושה של האשה הזאת שהפרה ברית, למעשה מסיר מבעלה את נשיאת עוונה מעליו:וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן וְהָאִשָּׁה הַהִוא תִּשָּׂא אֶת עֲוֹנָהּ:והיא יוצאת מבית בעלה כנושאת עוון:בעולת בעל ששכבה עם איש שאינו בעלה שהוא כדעת פרי אסור לה: ומשכך בגירושה היא מגורשת לשאת עוון ואינה מותרת לכל אדם — פרשת בראשית– כתובה מעודכנת..ומשכך:כִּי שָׁחָה אֶל מָוֶת בֵּיתָהּ וְאֶל רְפָאִים מַעְגְּלֹתֶיהָ: משלי- מזמור שנים.להבנה מה זה רפאים:פרשת ירושת הארץ– כִּ֣י רַק-ע֞וֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֗ן נִשְׁאַר֘ מִיֶּ֣תֶר הָֽרְפָאִים֒– אלה שנשארו לא מתו ובכל זאת נחשבו לרפאים, המילה רפאים המוכרת לנו היום היא בהקשר של מה שאומרים רוח רפאים שרוח של מת באה. הכיוונים שאני חושבת עליהם למה המשמעות למילה רפאים היא מפה– אַף אֵין יֶשׁ רוּחַ בְּפִיהֶם– אנשים ריקים מרוח, אנשים ריקים מנשמה: רְפָאִ֛ים יֵחָֽשְׁב֥וּ.ולכן:כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים: משלי- מזמור שנים.כי האשה הזאת טמאה לנפש ומשכך טמאה למחנה ובמקומה זה הבא אליה נטמאלימודים מספר משלי- פרק שנים– אם: בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ: אז: לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה: יען: כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ: כשאתה מקשיב לזאת: לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ כמכוון עצמך לזאת: תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה: כמבקש לא להיות פתי, ומשכך אתה קורא לזאת: לַבִּינָה תִקְרָא וקולך מדבר בזאת: לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ: |
.
משלי- שניים ועשרים:
עָרוּם רָאָה רָעָה (ויסתר) וְנִסְתָּר וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ: משלי.יש משל כזה על שני אנשים שהסתכלו מהחלון, ומהחלון נראו שמיים ובוץ באדמה.אחד לא ראה את הבוץ וראה השמיים, השני ראה את הבוץ.נתייחס לדבר בהקשר למשפט הזה:בְּרוּכִים אַתֶּם לַיהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיהוָה וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם: משלי.האדם שראה את השמיים, לא ראה את הבוץ ומשכך לא ייבש את הביצה ומשכך יש תמימים שילכו שמה ויפלו שם.האדם שהסתכל לארץ ראה את הבוץ יש התכנות שייבש את הביצה ומשכך לא יפלו תמימים שם.וגם זה משל.זה כמו חוק לא טוב, שיש שמתעלמים ממנו ומשכך יש אנשים שנופלים שמה או רשעים קמים שמה.עֹשֵׁק דָּל לְהַרְבּוֹת לוֹ נֹתֵן לְעָשִׁיר אַךְ לְמַחְסוֹר: משלי.זה כמו שמוחקים לתשובה חוב של מליארד ולעני לא מוחקים ולוקחים גם ריבית.כאמור הכל נעשה בבית המשפט. חוקי מבחינת חוקת המדינה.אמר פלאטו שרון שאת הונו עשה בצרפת מפרצות בחוק.לאחר התספורת כספר דלילה את שמשון, הנכסים של דלק נדל"ן (גם המגרש בווגאס) ושל הקיבוצים נשארו בחזקתם, על פי חוק מדינה. |
.
משלי- עשרים ואחד:
כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו וְתֹכֵן לִבּוֹת יְהוָה: משלי עשרים ואחת.כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו;וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה נַֽעֲשֶׂה וְנִשְׁמָֽע: שמות.כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה נַֽעֲשֶׂה וְנִשְׁמָֽע:וְתֹכֵן לִבּוֹת יְהוָה:כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ: דברים.הדבר הזה נאמר לכל ישראל לא רק לתלמידי ישיבות:כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ:בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵֽרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶֽם: הַקְהֵל אֶת הָעָם הָֽאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵֽרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָֽרְאוּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹֽהֵיכֶם וְשָֽׁמְרוּ לַֽעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּֽאת: דברים.תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל:הָֽאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵֽרְךָ:לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ:וְשָֽׁמְרוּ לַֽעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּֽאת:ברור שיש הבדל בין הלוי לומד התורה לבין כלל ישראל לומד התורה, בעת הזאת כשאין אהל מועד והישיבות אינם מאופיינות לויאים וכהני לוי נכון לפתוח את לימודי התורה כאומנות לכולם גם הנשים וגם האנשים (ברור שהילדים עדיין לא נכונים לעבוד את העבודה הזאת) וגם הגר יכול לגשת למבחן קבלה ללימודים אלה שעם ישראל משלם בעבורם:הָֽאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְגֵֽרְךָ:אם יהיה מישהו שיקטרג על פתיחת השערים האלה, אז זה למחשבה:אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד יְהוָה: משלי עשרים ואחד. |
.
מזמור עשרים:
.
משלי- תשע עשרה:
שְׁמַע עֵצָה וְקַבֵּל מוּסָר לְמַעַן תֶּחְכַּם בְּאַחֲרִיתֶךָ: רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהוָה הִיא תָקוּם:שְׁמַע עֵצָה:לשמוע עיצה זה מצויין, אך חשוב להדגיש לשמוע, זה כמו שיש לך הרבה יועצים שזה נכון וטוב ואתה שומע מהם עיצות:בְּאֵין תַּחְבֻּלוֹת יִפָּל עָם וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ: משלי.כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ: משלי.לא בכרח אתה מקבל את העיצה במיוחד שאם העיצה סותר את דבר בורא עולם בדבר:רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהוָה הִיא תָקוּם:יש עיצות שהן רעות:על ביאור אביו של שלמה:אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב: כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה: תהלים. |
.
הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים וְדָל מֵרֵעהוּ יִפָּרֵד: משלי- תשעה עשר.רַבִּים יְחַלּוּ פְנֵי נָדִיב וְכָל הָרֵעַ לְאִישׁ מַתָּן: משלי- תשעה עשר.כָּל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ אַף כִּי מְרֵעֵהוּ רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ מְרַדֵּף אֲמָרִים (לא) לוֹ הֵמָּה: משלי- תשעה עשר.הדברים ברורים לא צריך להסביר.שלמה בדברים האלה מציין עובדה, זה לא חוק והעובדה שהדבר נכתב כסוג של עובדה לא אומרת על הדבר אם טוב או רע או נכון או לא נכון ככה.צריך להבין מאוד הדבר העובדה שהדבר נכתב במשלי זה לא מנכן את הדבר וגם המשורר לא אמר אם טוב רע הדבר, כמו נסיון חיים שהמשורר ראה בחייו ועשה SHERING בכתביו אלה.אז איך מתייחסים לדברים אלה ככתוב בתורתינו בספר דברים:כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ: דברים. |
.
משלי- שמונה עשרה:
שִׂפְתֵי כְסִיל יָבֹאוּ בְרִיב וּפִיו לְמַהֲלֻמוֹת יִקְרָא: משלי שמונה עשרה:המשל הנכון הוא ביבי לעומת טראמפ בענין איראן כפי שדווחנו הבוקר:"דיווח: נתניהו איים לתקוף באיראן – ולשבש את שיחות הגרעיןעל פי הדיווח בטיימס, ראש הממשלה טען שאיראן לא תישאר פגיעה לאורך זמן, ושמדובר בעת הנכונה לתקיפה, בעוד הנשיא סבור כי החולשה של טהראן הופכת את תזמון המשא ומתן למושלם. המודיעין האמריקני העריך כי ישראל יכולה לארגן תקיפה בתוך שבע שעות" כאן חדשות.טראמפ מנסה לפתור בשלום תחילה ואם לא אז…הדברים האמורים נכתבו עם פתיחת המשא ומתן בדיעבד נראה שביבי עשה נכון שחיכה ושתקף יום לאחר השישים יום למשא ומתן שנתקע. כבדבר הזה:כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם: וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ: וְאִם לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ: וּנְתָנָהּ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת כָּל זְכוּרָהּ לְפִי חָרֶב: דברים.במקרה יש מקרה שאינו אותו מקרה אך ממנו ניתן להבין דרך לפתרון קונפליקטים. אי הסכמות.וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם:ביבי קיבל את הקריאה של טראמפ לשלום תחילה בענין הגרעין הוא חיכה שישים יום..עם פתיחת שיחות הגרעין, לאיראן היו שתי אפשרויות:אם:וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ:וְאִם לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ:איראן בחרה שלא להשלים. הדבר נשמע.ומשכך לאחר שישים יום ביבי עשה כנלמד מספר דברים:וְצַרְתָּ עָלֶיהָ:זאת כחוקה בסיסית. שאינה תלויית מקרה ויעדיו. |
מַיִם עֲמֻקִּים דִּבְרֵי פִי אִישׁ נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה: משלי שמונה עשרה.מַיִם עֲמֻקִּים דִּבְרֵי פִי אִישׁ:דִּבְרֵי פִי אִישׁ נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה: |
פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ וּשְׂפָתָיו מוֹקֵשׁ נַפְשׁוֹ: משלי שמונה עשרה.וּשְׂפָתָיו מוֹקֵשׁ נַפְשׁוֹ:המשל הכי נכון שיש לי בראש כרגע למשפט זה הוא טאיסיא וקובן.הרי מה טאיסיא אמרה, היא אמרה שהיא ידעה שאיל גולן לא שוכב עם קטינות ולכן היא שיקרה אותו ואמרה לו שהיא בת שמונה עשרה כי היא ידעה שאם היא תגיד לו שהיא בת שבע עשרה הוא לא יסכים לשכב עימה, זה בדיוק כמו האנס, הוא שם שם אונס כי הוא יודע שהיא לא רוצה אותו, אם היה יודע שהיא רוצה לשכב עימו הוא לא היה משקיע בסם אונס. לקובן לא היתה בינה להבין שלמעשה טאיסיא מרשיעה עצמה. מפה נראה שעד הנה שלחלק מהצופים אין את הבינה להבין זאת. איל גולן כבר נשפט על משכב עם קטינה בהסכמה, לא הגון להביא אותו למשפט שוב. למעשה טאיסיא ששיקרה את איל גולן בקשה להפיל את איל גולן, מדבר טאיסיא איל גולן לא אנס אותה, אבל כל החיצים לאיל גולן ולא לחבר שלו שאתה לא יודע את שמו והוא מסתובב חופשי.שימו, בתוכנית של קובן לא הוזכר שמו האנס, ויש התכנות שאם יזכירו את שמו עוד בנות יתלוננו עליו וטאיסיא שלא אמרה את שם האנס תוך שהיא מכוונת רק לאיל גולן חוטאת לאנוסה באשר היא. |
לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב גֵּהָה וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ גָּרֶם: משלי שבעה עשר.וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ גָּרֶם:יש התכנות שהשמת השם גהה היא מהמקום הזה. |
לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה:זה חטא על פי חוק:שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה:חשוב להבין את החוק יען כי זה, בא עם זה:לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ:אסור להיות שמח על על עוניו של האדם שהרשע עשה מהאדם עני, השמח לאידו של זה, הוא האדם הזה:מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק תּוֹעֲבַת יְהוָה גַּם שְׁנֵיהֶם: משלי שבע עשרה.ברור שהעני ישמח שהאדם שעשה ממנו עני ננקם:יִשְׂמַ֣ח צַ֭דִּיק כִּֽי־חָזָ֣ה נָקָ֑ם פְּעָמָ֥יו יִ֝רְחַ֗ץ בְּדַ֣ם הָֽרָשָֽׁע׃
|
.
משלי- ארבעה עשר:
לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ:לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹןגאווה באה לפני משבר.וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ:גבה רוח כהתנשאות באה לפני כשלון,זאת אומרת שהתנשאות וגאווה הם מתכון לכשלון למשבר, אפשר לחשוב על כך בהקשר משפט המלך:שׂוֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֨יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֨יךָ֙ מֶ֔לֶךְ לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֨יךָ֙ אִ֣ישׁ נָכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא-אָחִ֖יךָ הֽוּא: רַק֘ לֹֽא-יַרְבֶּה-לּ֣וֹ סוּסִים֒ וְלֹֽא-יָשִׁ֤יב אֶת-הָעָם֙ מִצְרַ֔יְמָה לְמַ֖עַן הַרְבּ֣וֹת ס֑וּס וַֽיהֹוָה֙ אָמַ֣ר לָכֶ֔ם לֹ֣א תֹֽסִפ֗וּן לָשׁ֛וּב בַּדֶּ֥רֶךְ הַזֶּ֖ה עֽוֹד: וְלֹ֤א יַרְבֶּה-לּוֹ֙ נָשִׁ֔ים וְלֹ֥א יָס֖וּר לְבָב֑וֹ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֹ֥א יַרְבֶּה-לּ֖וֹ מְאֹֽד: וְהָיָ֣ה כְשִׁבְתּ֔וֹ עַ֖ל כִּסֵּ֣א מַמְלַכְתּ֑וֹ וְכָ֨תַב ל֜וֹ אֶת-מִשְׁנֵ֨ה הַתּוֹרָ֤ה הַזֹּאת֙ עַל-סֵ֔פֶר מִלִּפְנֵ֖י הַכֹּֽהֲנִ֥ים הַֽלְוִיִּֽם: וְהָֽיְתָ֣ה עִמּ֔וֹ וְקָ֥רָא ב֖וֹ כָּל-יְמֵ֣י חַיָּ֑יו לְמַ֣עַן יִלְמַ֗ד לְיִרְאָה֙ אֶת-יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔יו לִשְׁמֹ֠ר אֶת-כָּל-דִּבְרֵ֞י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֛את וְאֶת-הַֽחֻקִּ֥ים הָאֵ֖לֶּה לַֽעֲשׂתָֽם: לְבִלְתִּ֤י רוּם-לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יו וּלְבִלְתִּ֛י ס֥וּר מִן-הַמִּצְוָ֖ה יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַ֩עַן יַֽאֲרִ֨יךְ יָמִ֧ים עַל-מַמְלַכְתּ֛וֹ ה֥וּא וּבָנָ֖יו בְּקֶ֥רֶב יִשְׂרָאֵֽל: דְּבָרִ֗ים- פרשת שֹֽׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים.לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹןגאווה באה לפני משבר.וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ:גבה רוח כהתנשאות באה לפני כשלון,זאת אומרת שהתנשאות וגאווה הם מתכון לכשלון למשבר, אפשר לחשוב על כך בהקשר משפט המלך:לְבִלְתִּ֤י רוּם-לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יו וּלְבִלְתִּ֛י ס֥וּר מִן-הַמִּצְוָ֖ה יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לְמַ֩עַן יַֽאֲרִ֨יךְ יָמִ֧ים עַל-מַמְלַכְתּ֛וֹ ה֥וּא וּבָנָ֖יו בְּקֶ֥רֶב יִשְׂרָאֵֽל:לְבִלְתִּ֤י רוּם-לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יולְבִלְתִּ֤י רוּם-לְבָבוֹ֙ מֵֽאֶחָ֔יו- לימודים מפרשת שופטים ושוטרים. משפט זה בהמשך על אותו רעיון:טוֹב שְׁפַל רוּחַ אֶת (עניים) עֲנָוִים מֵחַלֵּק שָׁלָל אֶת גֵּאִים: משלי שישה עשר.עדיף להיות במקום הזה:טוֹב שְׁפַל רוּחַ אֶת (עניים) עֲנָוִים:מבמקום הזה:מֵחַלֵּק שָׁלָל אֶת גֵּאִים:שבמקום הזה שמחלק שלל בין גאים, אנשים עם כבוד שלא נחשבים גנבים אך הם כאלה במקום הזה של חבירה כזאת שמחלקת שלל עושק. ומשכך עדיף להיות עני מלהתפרנס משלל כזה.זה כמו נגיד שוטרים על מדים שאוכפים חוק שיש בינהם חבורה שמוכרת את הגראס שהם מחרימים ומחלקת את השלל בינהם.. זאת יכולה להיות חבורה ממפלגה כל שהיא שנמצאת בעמדת משילות.. אתם יודעים חלוקת שלל כזאת:טוֹב מְעַט בִּצְדָקָה מֵרֹב תְּבוּאוֹת בְּלֹא מִשְׁפָּט: משלי שישה עשר.תְּבוּאוֹת בְּלֹא מִשְׁפָּט:שהתבואות מקורן בלא משפט, שהפעולה המניבה היא לא חוקית.למחשבה:יש הבדל בין שותפים לפשע לשותפים לעסק לגיטימי.בעת מחלוקת בין שותפים לפשע, לא ניתן להביא את המקרה לבית המשפט. הפתרון, אם בטוב ואם ברע יעשה במקרה זה מחוץ לכותלי בית המשפט, לא כך בין שותפים לעסק לגיטימי. |
.
משלי- שלושה עשר:
צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר:יש פה שניים:צַדִּיקרְשָׁעִיםלא מדובר פה על עשיר ועני.יש שני עשירים אחד אוכל לשובע נפשו, כצורכו, העובדה שהאוכל לשובע נפשו לא סותרת את העובדה שהוא נהנה מהאוכל והטעם. לעומת העשיר הזה , העשיר השני ממשיך גם אחרי שהנפש שלו שבעה ובטנו מלאה והוא עדין לא שבע מבחינת מיצוי ההנאה מהטעם מהתענוגות של האוכל ובמקום שהעשיר הראשון מפסיק לאכול העשיר הזה ממשיך לאכול הלאה להשביע רעב זה..מבחינה כלכלית אותו הדבר.כולל הקיבה שמתרחבת עם השנים ודורשת גם היא עוד.. |
.
משלי- שנים עשר:
בְּאֹרַח צְדָקָה חַיִּים וְדֶרֶךְ נְתִיבָה אַל מָוֶת:בְּאֹרַח צְדָקָה חַיִּיםומשכך:וְדֶרֶךְ נְתִיבָה אַל מָוֶת:אַל מָוֶת.צריך לחשוב על זה במובן שבסוף הדרך בעולם הזה כל אדם מת ומשכך מה הכוונה ל:וְדֶרֶךְ נְתִיבָה אַל מָוֶת.למחשבה:הדברים הבאים הם לאחר מות שמואל:וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּיהוָה וְלֹא עָנָהוּ יְהוָה גַּם בַּחֲלֹמוֹת גַּם בָּאוּרִים גַּם בַּנְּבִיאִם: וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו בַּקְּשׁוּ לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב בְּעֵין דּוֹר: וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ וַיָּבֹאוּ אֶל הָאִשָּׁה לָיְלָה וַיֹּאמֶר (קסומי) קָסֳמִי נָא לִי בָּאוֹב וְהַעֲלִי לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלָיִךְ: וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁאוּל אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִי מִן הָאָרֶץ וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי: וַיִּשָּׁבַע לָהּ שָׁאוּל בַּיהוָה לֵאמֹר חַי יְהוָה אִם יִקְּרֵךְ עָוֹן בַּדָּבָר הַזֶּה: וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶת מִי אַעֲלֶה לָּךְ וַיֹּאמֶר אֶת שְׁמוּאֵל הַעֲלִי לִי: וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה אֶת שְׁמוּאֵל וַתִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר לָמָּה רִמִּיתָנִי וְאַתָּה שָׁאוּל: וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל תִּירְאִי כִּי מָה רָאִית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר לָהּ מַה תָּאֳרוֹ וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי וַיֹּאמֶר שָׁאוּל צַר לִי מְאֹד וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי וֵאלֹהִים סָר מֵעָלַי וְלֹא עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִם גַּם בַּחֲלֹמוֹת וָאֶקְרָאֶה לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה: שמואל. |
.
משלי- עשתי עשר:
|
.
יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע וְזֶרַע צַדִּיקִים נִמְלָט: משלי- מזמור עשתי עשר.וְזֶרַע צַדִּיקִים נִמְלָט:נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ: תהלים.מהפח הזה במקרה הזה:יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע.העובדה שיש אדם שנושא עוונך, לא אומרת שאתה נקי, שנטהרת ולכן:נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָהבהקרבות יש לעולה ויש לחטאת.בשעירות לעזאזל יש לשילוח ויש עז לשחיטה.העובדה ששילחת לנשיאת חטא עז למדבר לא מבטיחה לך שהעז לעולה תהיה לך לרצון:וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ לְכָל נִדְרֵיהֶם וּלְכָל נִדְבוֹתָם אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיהוָֹה לְעֹלָה: לִרְצֹנְכֶם תָּמִים זָכָר בַּבָּקָר בַּכְּשָׂבִים וּבָעִזִּים: כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא תַקְרִיבוּ כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם: וְאִישׁ כִּי יַקְרִיב זֶבַח שְׁלָמִים לַיהֹוָה לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה בַּבָּקָר אוֹ בַצֹּאן תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ: עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַיהוָֹה וְאִשֶּׁה לֹא תִתְּנוּ מֵהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לַיהוָֹה: וְשׁוֹר וָשֶׂה שָׂרוּעַ וְקָלוּט נְדָבָה תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה: וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ לַיהוָֹה וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ: וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ אֶת לֶחֶם אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל אֵלֶּה כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם לֹא יֵרָצוּ לָכֶם: ויקרא.כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם:לאחר כפרה על חטאים יש תשובה, תשובה לבורא עולם.בורא עולם נעתר לנו באם קרבננו לרצונו. |
יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד וְחוֹשֵׂךְ מִיֹּשֶׁר אַךְ לְמַחְסוֹר: נֶפֶשׁ בְּרָכָה תְדֻשָּׁן וּמַרְוֶה גַּם הוּא יוֹרֶא: מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר: שֹׁחֵר טוֹב יְבַקֵּשׁ רָצוֹן וְדֹרֵשׁ רָעָה תְבוֹאֶנּוּ: משלי- מזמור עשתי עשר.מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר:יש חוק שאסור לסרב למכור, בא אליך אדם למכולת ואתה אומר לו מחיר ככה וככה במזומן, והוא משלם.תאר לך בא אדם למכולת ואומרים לו, לא מוכר לך, וככה בכל מכולת אומרים לו לא מוכרים לך. סוגרים השיבר.עם ישראל והעמים כולם באו לשבר מזון במצרים בעת רעבון, תארו לכם מה היה קורה עם היה אומר יוסף, לא מוכר לך, לא נראה שיוסף השתמש בכח הזה.. תחשבו איזה כח זה לשלוט על שוק המזון העולמי..לאחר שהמצרים אבדו את אדמתם, יוסף קנה את האדמה מהם כמו שאחר משבר כלכלי יש כאלה שיוצאים עם סל קניות לקנות חברות שנקלעו למשבר ומשאירים את הצוות וההנהלה והוא מקבל דיוידנד… יוסף לא גרש את העם המצרי מאדמתו הם נשארו במקומם עסקו במלאכתם והעבירו חמישית מהתבואות ליוסף שניהל את עסקיו של פרעה, וכפי שנלמד ממפגש יוסף עם אחיו ניתן היה לראות איך הוא סחר עימם ואת הפוזיציא שלו בעת ההיא מול הגויים שבאו למצרים לשבר מזון בעת רעבון… אפשר לעצור רגע ולראות מערכת יחסי גומלין בין אומות שמזכירות את ימי יוסף במצרים שיש מדינה כמו אמריקה שדונאלד טראמפ מושל בה כיוסף, הכסף לא הולך לכיס שלו כמו שהלך לכיס של פרעה. דונאלד טראמפ נמצא במקום של יוסף שמנהל את העסק בשביל העם האמריקאי ומפה נבין מי המלך.בהמשך,פרעה האחר, פרעה שלא ידע את יוסף, מנע בר.. והלאה… |
.
משלי- עשירי:
|
.
משלי- תשיעי:
הקדמה:אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹמִיָּה פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מָּה: וְיָשְׁבָה לְפֶתַח בֵּיתָהּ עַל כִּסֵּא מְרֹמֵי קָרֶת: לִקְרֹא לְעֹבְרֵי דָרֶךְ הַמְיַשְּׁרִים אֹרְחוֹתָם: מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה וַחֲסַר לֵב וְאָמְרָה לּוֹ: מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם: וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ: משלי תשע.מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם:שלמה מדבר הרבה על האשה המסוכנת הזאת שקוראת לאלה:פֶתִי יָסֻר הֵנָּה וַחֲסַר לֵב וְאָמְרָה לּוֹ:ללכת באורחות האלה, והיא מציעה מתוק כזה:מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם:והאשה הזאת מציעה את מה שאסור בתורתינו והיא מציעה זאת לפתי:אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹמִיָּה פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מָּה:והיא כזאת:וּבַל יָדְעָה מָּה:כמו הנשים שלקח שלמה מהגויים שאסור היה לו לקחת מהן והנשים האלה הטו את לבבו, הטיה שהובילה לחטא שקרע את ממלכתו של שלמה המלך שהיה החכם באדם ושנפל בזאת ומזהיר אותך מזאת.לשכב עם אישה נשואה זה מים גנובים שמתוקים לך וכנראה גם לה כפי שנלמד מדבר שלמה אודות אישה זאת. האיש שטעם מהאסור לו לטעום כמו הגנוב, כך גם נשותיו של שלמה היו אסורות לו ושמתקו לו ולכן הרבה בהן והאיש הזה, שלמה המלך שנפל בזאת, מזהיר אותך מהמתיקות הזאת. |
.
משלי- שמיני:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא יְהוָֹה בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה: וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת: וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת: וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן:לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁמִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת:צריך לחשוב על זה בהקשר לאבותינו שאמרו:וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה נַֽעֲשֶׂה וְנִשְׁמָֽע: שמות.כמוצע:בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ: לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה: כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ: אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה: אָז תָּבִין יִרְאַת יְהוָה וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא: כִּי יְהוָה יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה: משלי- מזמור שני.לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה:כִּי יְהוָה יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה:וכל זה מוצע לאוהב, לרוצה לעשות ולשמוע, לעשות, לא רק לשמוע:וזה המוצא, האוהב או האוהבת:אֲנִי (אהביה) אֹהֲבַי אֵהָב וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי:בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָ אַל תַּשְׁגֵּנִי מִמִּצְוֹתֶיךָ: תהלים.בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךָומשכך:כִּי מֹצְאִי (מצאי) מָצָא חַיִּים וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְהוָה:יפק רצון לזאת:וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה:צריך לחשוב בזאת גם במשוואה ההפוכה:כמו עם הקרבת קורבנות יש שלרצון ויש שלא לרצון העובדה שהקרבת משהו לא אומרת שתפיק רצון מבורא עולם לתשועת בורא עולם, זה כמו המקריב דבר שנאמר עליו שלא לרצון יהיה שמתוקף זאת לא נושע בתשועת בורא עולם ומשכך לא יחויה בזאת וגם לא בזאת:רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה:להבנה:הבקשה היא זאת:אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה | יְהוָ֗ה בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי: תהלים.בִּ֣ינָה הֲגִֽיגִי:בזאת:וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה:כמו בצלאל שבורא עולם מילא אותו לעשות לשמו של בורא עולם ולא לזאת:הוֹי בָּנִים סוֹרְרִים נְאֻם יְהוָה לַעֲשׂוֹת עֵצָה וְלֹא מִנִּי וְלִנְסֹךְ מַסֵּכָה וְלֹא רוּחִי לְמַעַן סְפוֹת חַטָּאת עַל חַטָּאת: ישעיהו.אתה לא יכול לבקש כזאת לעשות זאת, ושוב על משל הקרבת הקורבנות, אם לא תקריב כשם שבורא עולם אמר לך ולשמו של בוא עולם, לא תזכה לרצון מבורא עולם לזאת כשם שאמר לך בזאת.כשם שחטא הדבר להקריב את שבורא עולם אסר להקריבו כך חטא הדבר לספות חטא בזאת:סְפוֹת חַטָּאת עַל חַטָּאת:כדי להבין במה הדברים אמורים ביאור ממקרה פרעה שבורא עולם השגה אותו, הקשיח ליבו, גם מתהלים, אל תשגני ממצוותיך:כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם– עצם ההקרבה של הבהמה לא היא שמכפרת על נפשך, מי שמכפר על נפשך ומושיע אותך את התשועה הוא בורא עולם.דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ: משלי- ארבע.כמשל הזה:כִּי אֱוִיל עַמִּי אוֹתִי לֹא יָדָעוּ בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ: ירמיהו.כשאנן הזה:זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ שֹׁכְנִי בְחַגְוֵי סֶּלַע מְרוֹם שִׁבְתּוֹ אֹמֵר בְּלִבּוֹ מִי יוֹרִדֵנִי אָרֶץ: אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם יְהוָה: עובדיה.שמהמקום:מְרוֹם שִׁבְתּוֹ אֹמֵר:הוא שאנן לזאת:אֹמֵר בְּלִבּוֹ מִי יוֹרִדֵנִי אָרֶץ:ומהמקום הזה:אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ:כה אמר:נְאֻם יְהוָה:למחשבה:חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אִם יִהְיֶה לָכֶם עוֹד מְשֹׁל הַמָּשָׁל הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל: הֵן כָּל הַנְּפָשׁוֹת לִי הֵנָּה כְּנֶפֶשׁ הָאָב וּכְנֶפֶשׁ הַבֵּן לִי הֵנָּה הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת:ברור מפה שכל הנפשות הן של בורא עולם ומשכך במשפט הזה בורא עולם קובע מי למוות מי לחיים. יבוא אפוטרפוסא די אדם ויאמר שעל משל מלך סדום שביקש נפש מאברהם נלמד שאדם יכול לדרוש נפש מאדם.הלכתי לשכת עבודה אמר לי מאיפה אתה אמרתי לו ממרוקו, אמר לי תלך מפה- ג'ו עמר.כשאשה בעולת בעל מפתה גבר נשוי היא הורסת משפחה כנלמד ממקרה פרעה ושרה.במקרה זה אטען שבכך מעיד המקטרג על כך שמרשו הוא כסדום ועמורה ומשכך מרשיע את מרשו. ברור שמרשו לא היה דורש באם לא נכרתה נפשו ואנו יודעים איך נכרתה נפשו של מרשו של הקטגור:ערווה ותועבה- הדברים האמורים בטבלה בהמשך הם השוואה/הבדלה לשני איזכורים בענין גילויי ערווה ותועבה בפרשה זאת- פרשת קדשים.וּבְשֵׂעִ֞יר יָֽשְׁב֣וּ הַֽחֹרִים֘ לְפָנִים֒ וּבְנֵ֧י עֵשָׂ֣ו יִֽירָשׁ֗וּם וַיַּשְׁמִידוּם֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַיֵּֽשְׁב֖וּ תַּחְתָּ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֧ר עָשָׂ֣ה יִשְׂרָאֵ֗ל — ומשכך,עשיו נדרש לשמור גם הוא את חוקת התועבות שלא תקיא גם אותו ארץ ירושתו ממנה. |
.
משלי- שבע:
אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא: משלי- מזמור שבע.אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּהשימוש במילה אחות היא כשימת תואר לבינה מה היא בשבילך. ברור שההמשלה לאחות ולא לאח היא כי החכמה היא בלשון נקבה, אך הדבר לא מאניש אותה ומשכך הרוח הזאת שקוראים לה חכמה מילאה גם את בצלאל שהיה זכר שחכמה זאת היתה זאת שהייתה איתו כשבנה את אהל מועד בלעדיה הוא לא יכל לבנות.מהנלמד מבצלאל שימת התואר אחות לחכמה הוא המשלה לאנוש והיא לא כמשוואה שהפיכתה מקיימת דבר.כְּאָח לִי- וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָֽד:העובדה ששם התואר של הבינה הוא אחות לא מקיימת את הבינה כשם תואר לאחות, לכל אחות. |
הִטַּתּוּ בְּרֹב לִקְחָהּ בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ תַּדִּיחֶנּוּ:כמו נערת פיתוי:בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ תַּדִּיחֶנּוּ:שמוליכה לש/סטות מהדרך הישר, יען כי בעולת בעל היא:אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ אַל תֵּתַע בִּנְתִיבוֹתֶיהָ:אַל תֵּתַע בִּנְתִיבוֹתֶיהָ:ואתה תועה פה בטעות שהורידה גם כאלה:כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ: דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ יֹרְדוֹת אֶל חַדְרֵי מָוֶת:שתהרוג אותך:יֹרְדוֹת אֶל חַדְרֵי מָוֶת:בורא עולם שהפלה את דוד אמר לו ככה:וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַיהוָה וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד גַּם יְהוָה הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת: אֶפֶס כִּי נִאֵץ נִאַצְתָּ אֶת אֹיְבֵי יְהוָה בַּדָּבָר הַזֶּה גַּם הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ מוֹת יָמוּת:הדין על החטא הזה הוא כזה:הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת:שאם בורא עולם לא היה מוחל לו, דוד המלך היה מומת מוות כזה שבקרביים אין נשמת חיים, ומשכך חדרי מוות:לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי: אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי: תהלים.כִּי אֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה קִרְבָּם הַוּוֹת קֶבֶר פָּתוּחַ גְּרוֹנָם לְשׁוֹנָם יַחֲלִיקוּן: תהלים.כשאשה בעולת בעל מפתה גבר נשוי היא הורסת משפחה כנלמד ממקרה פרעה ושרה. |
וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ שִׁית זוֹנָה וּנְצֻרַת לֵב: הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת בְּבֵיתָהּ לֹא יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ: פַּעַם בַּחוּץ פַּעַם בָּרְחֹבוֹת וְאֵצֶל כָּל פִּנָּה תֶאֱרֹב: וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ וְנָשְׁקָה לּוֹ הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ: זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי הַיּוֹם שִׁלַּמְתִּי נְדָרָי: עַל כֵּן יָצָאתִי לִקְרָאתֶךָ לְשַׁחֵר פָּנֶיךָ וָאֶמְצָאֶךָּ: מַרְבַדִּים רָבַדְתִּי עַרְשִׂי חֲטֻבוֹת אֵטוּן מִצְרָיִם: נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי מֹר אֲהָלִים וְקִנָּמוֹן: לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד הַבֹּקֶר נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים: כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק:האשה הזאת:וְהִנֵּה אִשָּׁה לִקְרָאתוֹ שִׁית זוֹנָה וּנְצֻרַת לֵב:היא:הֹמִיָּה הִיא וְסֹרָרֶת בְּבֵיתָהּ לֹא יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ:אשת איש שיצא את ביתו והלך רחוק במשמעות שיעדר הרבה זמן מהבית:כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק:והיא:פַּעַם בַּחוּץ פַּעַם בָּרְחֹבוֹת וְאֵצֶל כָּל פִּנָּה תֶאֱרֹב:והיא מציעה לך את זה:לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד הַבֹּקֶר נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים:עצת שלמה, השמר נא מזאת במאוד מאוד. שומר נפשו ירחק:כי ביתה בשבילך הוא הבית הזה:כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ: דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ יֹרְדוֹת אֶל חַדְרֵי מָוֶת:והיא עושה כל זאת בעת הזאת:זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי הַיּוֹם שִׁלַּמְתִּי נְדָרָי: עַל כֵּן יָצָאתִי לִקְרָאתֶךָ לְשַׁחֵר פָּנֶיךָ וָאֶמְצָאֶךָּ: מַרְבַדִּים רָבַדְתִּי עַרְשִׂי חֲטֻבוֹת אֵטוּן מִצְרָיִם: נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי מֹר אֲהָלִים וְקִנָּמוֹן: לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד הַבֹּקֶר נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים: משלי- מזמור שבע.זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי הַיּוֹם שִׁלַּמְתִּי נְדָרָי:ביום הזה יש הקרבת קורבנות וביום הזה שהאיש הולך מביתו להקרבה במקום רחוק הוא לוקח צרור כסף וקונה את הקורבן במקום ההקרבה כי מקום ההקרבה רחוק מביתו על כן הוא לא מביא את הקורבן עימו.כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק: צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ: הִטַּתּוּ בְּרֹב לִקְחָהּ בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ תַּדִּיחֶנּוּ: הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם כְּשׁוֹר אֶל טָבַח יָבוֹא וּכְעֶכֶס אֶל מוּסַר אֱוִיל: משלי- מזמור שבע.הַכֵּסֶאצְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ:עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה: וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים: וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם כִּי יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ: וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ: דברים.לְיוֹם הַכֵּסֶאהַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב: שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תֹף כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל: תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ: כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב: תהלים.בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ:כסה במקרה זה, לא קשור לכיסא.זה קשור למועד, ליום, שהוא יום קודש, חג, סוף בחודש, שבת שאלה ימים שהם מועדי בורא עולם:תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָרביום הזה עם צרור הכסף הזה האישה הזאת מדיחה אדם לבוא אליה:צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ: הִטַּתּוּ בְּרֹב לִקְחָהּ בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ תַּדִּיחֶנּוּ:בשורה התחתונה משכב עם בעולת הבעל הזאת הולך ככה לבעולת הבעל הזאת:וּכְעֶכֶס אֶל מוּסַר אֱוִיל:וככה יסיים את היום הזה ביום הכסא:הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם כְּשׁוֹר אֶל טָבַח יָבוֹאכְּשׁוֹר אֶל טָבַחכקורבן בעצמו לאשה הזאת ובעלה.ושוב, זאת מפילה, היא עושה עבודה:כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ:בסרט הזה השחקנים הם:בתפקיד האישה – אישה בעולת בעל.בתפקיד האיש- איש שאינו בעלה.אישה שאינה בעולת בעל לא יכולה להכנס לסרט, היא לא יכולה לגלם את האיש כי אין לה שכבת זרע והיא לא יכולה לגלם את האישה היא לא יכולה לחטוא חטא של בעולת בעל באם אינה בעולת בעל..זה כמו שתאשים אעשה ששכבה עם זכר כמשכב ההומו עם זכר, אתה לא יכול להכניס אישה ששוכבת עם זכר לסרט של הומו ששוכב עם זכר ובזאת ליחס לה חטא.אשה שאינה בעולת בעל לא מחטיאה את השוכב עימה, דוד לא היה נחשב חוטא באם בת שבע לא היתה בעולת בעל.ברור שאיש שיש לו אשה, לא יכול לגלם את בעולת הבעל, איש ששוכב עם אישה שאינה אישתו לא נחשב לחוטא. |
.
משלי- שש:
כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְ17דֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר: לִשְׁמָרְךָ מֵאֵשֶׁת רָע מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן נָכְרִיָּה: אַל תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ וְאַל תִּקָּחֲךָ בְּעַפְעַפֶּיהָ: כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד: הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה: אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה: כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ: מזמור- שש.לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב: וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן: נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה: נֶגַע וְקָלוֹן יִמְצָא וְחֶרְפָּתוֹ לֹא תִמָּחֶה: כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם: לֹא יִשָּׂא פְּנֵי כָל כֹּפֶר וְלֹא יֹאבֶה כִּי תַרְבֶּה שֹׁחַד: מזמור- שש.
|
שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא יְהוָה וְשֶׁבַע (תועבות) תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ: עֵינַיִם רָמוֹת לְשׁוֹן שָׁקֶר וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי: לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה: יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים: מזמור- שש.שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא יְהוָה:עֵינַיִם רָמוֹתלְשׁוֹן שָׁקֶרוְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי:לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶןרַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה:יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר:וְשֶׁבַע תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ:וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים: |
.
משלי- חמש:
עַווֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ: משלי- חמש.יען כי האנשים האלה מתפרנסים מעוונותיהם.וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ:כִּי לֹא יִשְׁנוּ אִם לֹא יָרֵעוּ: משלי- ארבע.ואם לא יצליחו להרע לאדם הם כמו מאבדים פרנסתם ומשכך:וְנִגְזְלָה שְׁנָתָם אִם לֹא (יכשולו) יַכְשִׁילוּ: משלי- ארבע.לא ישנו בלילה באין פרנסה מזאת:כִּי לָחֲמוּ לֶחֶם רֶשַׁע וְיֵין חֲמָסִים יִשְׁתּוּ: משלי- ארבע.ורגליהם בדרך אורח הזאת הזאת גם ימהרו לעשות זאת, וגם בזאת המידה היא אינה מידת הזמן שאנו משתמשים בה למנות ימים, חודשים או שעה:רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרֻצוּ וִימַהֲרוּ לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם מַחְשְׁבוֹת אָוֶן שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּמְסִלּוֹתָם: דֶּרֶךְ שָׁלוֹם לֹא יָדָעוּ וְאֵין מִשְׁפָּט בְּמַעְגְּלוֹתָם נְתִיבוֹתֵיהֶם עִקְּשׁוּ לָהֶם כֹּל דֹּרֵךְ בָּהּ לֹא יָדַע שָׁלוֹם: עַל כֵּן רָחַק מִשְׁפָּט מִמֶּנּוּ וְלֹא תַשִּׂיגֵנוּ צְדָקָה נְקַוֶּה לָאוֹר וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ לִנְגֹהוֹת בָּאֲפֵלוֹת נְהַלֵּךְ: ישעיהו.רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרֻצוּ וִימַהֲרוּ לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי:למחשבה:וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ:נגיד אדם הקים עסק ומעל בו וככה מהמעל הזה גדל העסק וגדל ברבות הימים האדם מכר האדם את העסק שהיה מעל בו, בנייתו הייתה ממעל.יש שיגידו שהקונה קנה בכסף נקי ואת הכסף הנקי הוא נתן למוכר ומשכך הקונה לא היה שותף למעל לכן העסק נקי ויש שיגידו שהוא קנה את החטא שהחברה המושחתת בידיו, והכסף שניתן למוכר הוא כסף נקי ומהנקודה הוא ממשיך הלאה כנקי.יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע וְזֶרַע צַדִּיקִים נִמְלָט: משלי- עשתי עשר.יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע.החברה היא כעץ פרי מאכל. האנשים שהיו פה לפנינו היו אנשים חוטאים מאוד שכל פועלם מעל, אך בעת כיבוש הארץ לא כרתנו עציהם ולא שרפנו את שדותיהם, נהלנו את המטעים והשדות בדרך כשרה לאחר לכתם של אלה. בדיוק כמו האדם הנקי שקנה את החברה של החוטא ומנהל אותה כשר. ההנהלות החוטאת של מנהלי החברה הקודמים, לא מחטיאה את החברה עצמה.ומשכך החטא לא בידיים שלו כמבואר פה:רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַֽאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּֽהּ: דברים.כִּי נֹכַח עֵינֵי יְהוָה דַּרְכֵי אִישׁ וְכָל מַעְגְּלֹתָיו מְפַלֵּס: משלי- חמש.ומתוך המקום הזה נחשוב אם הכסף הנקי מנקה את האדם והאם האדם הזה הוא לא האדם הזה עם שווה ערך כסף חברתו בידיו:וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ: |
יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ: אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד: וְלָמָּה תִשְׁגֶּה בְנִי בְזָרָה וּתְחַבֵּק חֵק נָכְרִיָּה:בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד:תִּשְׁגֶּהוְלָמָּה תִשְׁגֶּה בְנִי בְזָרָה:תִשְׁגֶּהצריך להבין מה משמעות המילה תשגה במקרה זה, כי נראה שאין בעיה לשגות, הבעיה היא שאתה שוגה בזאת ולא בזאת. זאת אומרת שהבעיה היא בזאת.אולי אפשר להבין זאת בזאת:וּבְרֹב אִוַּלְתּוֹ יִשְׁגֶּה:שעם זאת אתה אוויל ששגה ועם זאת אתה לא אויל ששגה. יש הבדל במי השוגה כמו שיש הבדל עם מי השוגה שוגה:כִּי נֹכַח עֵינֵי יְהוָה דַּרְכֵי אִישׁ וְכָל מַעְגְּלֹתָיו מְפַלֵּס: משלי- חמש. |
.
משלי- ארבע:
אַל תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאול הָסֵר רַגְלְךָ מֵרָע: משלי- ארבע.חשוב להבין שזה משל כשאתה מסיר רגלך מרע, אתה הולך ישר כשאתה סוטה מהדרך יען כי רשע שם, הסטיה הזאת מהדרך הזאת מיישרת למעשה את דרכך.למשל:נגיד הלכת בדרך סלולה ישר וקדימה ואז אתה רואה שבהמשך הדרך, נמצאת העיר סדום, אתה לא ממשיך ישר בדרך דרך העיר סדום ישר וישר ויוצא ממנה.ללכת ישר במקרה הזה, זה לפנות ימינה ואז שמאלה ואחר כך שוב פעם שמאלה ומשם אחרי שעקפת את העיר אתה ממשיך ללכת בדרך הסלולה שהלכת בה קודם.יש מחמרי משלים שמציבים את סדום על הדרך ושיגידו שלאחר שעשית זאת:שלמעשה נטית ימין ושמאל שבחרת לעקוף את סדום.וזה שטויות במיץ עגבניות כמו שאומרים, זה חימור משל, זה בא ממקומות המכשפות, הקסמים, החרטומים וכו'. אנחנו לא מתעסקים עם הדבר.האורח הוא הדרך ומשכך גם שעשית מעקף הלכת בדרך אורחות ישרים ולא באורחות אלה שאסור לבוא באורחותיהם ולא לתת לאורחותיהם לבוא אלינו:בְּאֹרַח רְשָׁעִים אַל תָּבֹא וְאַל תְּאַשֵּׁר בְּדֶרֶךְ רָעִים: פְּרָעֵהוּ אַל תַּעֲבָר בּוֹ שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבוֹר: כִּי לֹא יִשְׁנוּ אִם לֹא יָרֵעוּ וְנִגְזְלָה שְׁנָתָם אִם לֹא (יכשולו) יַכְשִׁילוּ: כִּי לָחֲמוּ לֶחֶם רֶשַׁע וְיֵין חֲמָסִים יִשְׁתּוּ: משלי- ארבע.אם אתה יודע שהמקום ואנשיו הם רשעים:בְּאֹרַח רְשָׁעִים אַל תָּבֹא:אם זאת עיר תעשה מעקף בדרך, אל תכנס שמה.אם זה אדם, אל תדבר איתו בכלל, אם אתה רואה אותו הולך לקראתך מרחוק, שְׂטֵה מהדרך שהלכת בה תעשה עיקוף ורק את תדבר עם הבן אדם הזה, אם זה קבוצת בני אדם, אל תדבר איתם, הרחק אותם מממך אם אתה יכול, או שתתרחק בעצמך.שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבוֹר:יען כי האנשים האלה מתפרנסים מלהרע,כִּי לֹא יִשְׁנוּ אִם לֹא יָרֵעוּ:ואם לא יצליחו להרע לאדם הם כמו מאבדים פרנסתם ומשכך:וְנִגְזְלָה שְׁנָתָם אִם לֹא (יכשולו) יַכְשִׁילוּ:לא ישנו בלילה באין פרנסה מזאת:כִּי לָחֲמוּ לֶחֶם רֶשַׁע וְיֵין חֲמָסִים יִשְׁתּוּ:ורגליהם בדרך אורח הזאת הזאת גם ימהרו לעשות זאת, וגם בזאת המידה היא אינה מידת הזמן שאנו משתמשים בה למנות ימים, חודשים או שעה:רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרֻצוּ וִימַהֲרוּ לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם מַחְשְׁבוֹת אָוֶן שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּמְסִלּוֹתָם: דֶּרֶךְ שָׁלוֹם לֹא יָדָעוּ וְאֵין מִשְׁפָּט בְּמַעְגְּלוֹתָם נְתִיבוֹתֵיהֶם עִקְּשׁוּ לָהֶם כֹּל דֹּרֵךְ בָּהּ לֹא יָדַע שָׁלוֹם: עַל כֵּן רָחַק מִשְׁפָּט מִמֶּנּוּ וְלֹא תַשִּׂיגֵנוּ צְדָקָה נְקַוֶּה לָאוֹר וְהִנֵּה חֹשֶׁךְ לִנְגֹהוֹת בָּאֲפֵלוֹת נְהַלֵּךְ: ישעיהו.רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרֻצוּ וִימַהֲרוּ לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי:וזאת יען כי:עַל כֵּן רָחַק מִשְׁפָּט מִמֶּנּוּ:האדם הזה שאנו מצווים לרחוק ממנו, לא הולך בדרך משפט ישראל:שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּמְסִלּוֹתָם: |
סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ תְּכַבֵּדְךָ כִּי תְחַבְּקֶנָּה: משלי- ארבע.סַלְסְלֶהָתְחַבְּקֶנָּה:תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ: משלי- ארבע.תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶתתְּמַגְּנֶךָּ:עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר: משלי- שלוש.זה כמו יש ויכוח בין שני יהודים..אדם ואדם.. מתווכחים. אתם יודעים. והאדם שאתה מתווכח עימו, בא אליך ואומר לך ככה: בספר התורה בספר ככה וככה , בפרק ככה וככה, בפסוק ככה וככה- כתוב ככה, ולכן זה זה וזה זה לא זה וזה לא בשביל זה, וזאת על סמך תורת ישראל על פי בורא עולם, ככה הוא אומר לך.מה תגיד לו אחרי שאמר לך ככה וככה… כן כן, אתה הרב, חכם חנוכה.מה תגיד לו.. לנוכח זאת:יְהוָה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה: בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל: בְּנִי אַל יָלֻזוּ מֵעֵינֶיךָ נְצֹר תֻּשִׁיָּה וּמְזִמָּה:וגם לנוכח שאתה דורש זאת בדבר זאת. כן כן, אתה מר בן גביר- IM TALKING TO YOU..וְתֹמְכֶיהָ:זה כמו שאת תומך נתמך, שאתה מקבל את הספר משפטים והחוקים הזה ועל הספר הזה אתה נתמך ושהיא, דעת תורה, תומכת בדברך. כי דעת תורה קודמת וקובעת. |
בְּאֹרַח רְשָׁעִים אַל תָּבֹא וְאַל תְּאַשֵּׁר בְּדֶרֶךְ רָעִים: פְּרָעֵהוּ אַל תַּעֲבָר בּוֹ שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבוֹר: משלי- ארבע.שְׂטֵה מֵעָלָיוהכוונה שטה כמו סטה, תשְׂטה, אם בדרכך נקרה זה, תשְׂטה מעליו בכוונה שעדיף לא לדבר איתו בכלל, לא להכנס לדרך הזאת והלאה. |
מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים: משלי- ארבע.בְּנִי לִדְבָרַי הַקְשִׁיבָה לַאֲמָרַי הַט אָזְנֶךָ: אַל יַלִּיזוּ מֵעֵינֶיךָ שָׁמְרֵם בְּתוֹךְ לְבָבֶךָ: כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא: מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים: משלי- ארבע.שָׁמְרֵם בְּתוֹךְ לְבָבֶךָ:מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ:במקום הזה בינתך, כי מהמקום הזה אתה עושה כדבר בורא עולם:כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ: דברים. |
.
משלי- שלוש:
כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה:זה ברור- חושך שבטו שונא בנו:כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַגם זה ברור:וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה:שלא משנה מה אתה עושה, לפעמים אתה רב עם אבא שלך ולמרות המריבה שבאה עם התוכחה, אתה יודע שתמיד יש לך דלת פתוחה בבית של אבא שלך. ככה זה עם בורא עולם, הוא אבא שלנו.אפשר לראות את זה בספר שופטים:וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד יְהוָה בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים: וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת חֶרֶס בְּהַר אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ: וְגַם כָּל הַדּוֹר הַהוּא נֶאֶסְפוּ אֶל אֲבוֹתָיו וַיָּקָם דּוֹר אַחֵר אַחֲרֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אֶת יְהוָה וְגַם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל: וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים: וַיַּעַזְבוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם הַמּוֹצִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם וַיַּכְעִסוּ אֶת יְהוָה: וַיַּעַזְבוּ אֶת יְהוָה וַיַּעַבְדוּ לַבַּעַל וְלָעַשְׁתָּרוֹת:וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנֵם בְּיַד שֹׁסִים וַיָּשֹׁסּוּ אוֹתָם וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב וְלֹא יָכְלוּ עוֹד לַעֲמֹד לִפְנֵי אוֹיְבֵיהֶם: בְּכֹל אֲשֶׁר יָצְאוּ יַד יְהוָה הָיְתָה בָּם לְרָעָה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לָהֶם וַיֵּצֶר לָהֶם מְאֹד: וַיָּקֶם יְהוָה שֹׁפְטִים וַיּוֹשִׁיעוּם מִיַּד שֹׁסֵיהֶם: וְגַם אֶל שֹׁפְטֵיהֶם לֹא שָׁמֵעוּ כִּי זָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֲבוֹתָם לִשְׁמֹעַ מִצְוֹת יְהוָה לֹא עָשׂוּ כֵן: וְכִי הֵקִים יְהוָה לָהֶם שֹׁפְטִים וְהָיָה יְהוָה עִם הַשֹּׁפֵט וְהוֹשִׁיעָם מִיַּד אֹיְבֵיהֶם כֹּל יְמֵי הַשּׁוֹפֵט כִּי יִנָּחֵם יְהוָה מִנַּאֲקָתָם מִפְּנֵי לֹחֲצֵיהֶם וְדֹחֲקֵיהֶם: וְהָיָה בְּמוֹת הַשּׁוֹפֵט יָשֻׁבוּ וְהִשְׁחִיתוּ מֵאֲבוֹתָם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לָהֶם לֹא הִפִּילוּ מִמַּעַלְלֵיהֶם וּמִדַּרְכָּם הַקָּשָׁה: |
בְּטַח אֶל יְהוָה בְּכָל לִבֶּךָ וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן: בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ: אַל תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ יְרָא אֶת יְהוָה וְסוּר מֵרָע: משלי- מזמור שלוש.בְּטַח אֶל יְהוָה בְּכָל לִבֶּךָ וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן:וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן:יען כי מפה המשענת,בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ: אַל תְּהִי חָכָם בְּעֵינֶיךָ יְרָא אֶת יְהוָה וְסוּר מֵרָע: רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ: משלי- מזמור שלוש.רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ:הרפואה מאלה, דרך זאת:רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶּךָהדגשה:לְשָׁרֶּךָשָׁהשרים, שירת המשוררים:וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ: וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה: וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים: וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל: כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי: וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי: וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: דברים.תביא גם את זאת:אין פה הטלת דופי בבינה, או סתירה של דבר זה שאמר המשורר:על משל בצלאל בן אורי שבורא עולם מילא אותו רוח חכמה, וזאת דרך משה שגם הוא מכותבי השירה הזאת:וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹֽר:רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָֽה: וָֽאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָֽה: שמות.שזאת תובא עם זאת:וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ:באם תעשה זאת:בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ: לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה: כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ: מזמור שני.בינה זה זה טוב וחשוב לבקש בזאת את זאת, אך היא לא המשענת שלך, לא על הבינה אתה נשען, המשענת של המשכיל בבינה הזאת, היא בורא עולם שנתן לנו את הבינה הזאת להשכיל בה:בְּטַח אֶל יְהוָה בְּכָל לִבֶּךָלמידת התורה היא דרך לדעת, והיא הדרך מבורא עולם ליישר דרכיך:בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ:חשוב מאוד לדייק בזאת, המשענת הוא בורא עולם, התורה היא ככלי כגשר לדבר.הבינה הנלמדת בספר היא מבורא עולם, כמו שהברכה הנשמעת מפי הכהן, היא ברכה מבורא עולם. |
עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּה וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר:זה כמו יש ויכוח בין שני יהודים..אדם ואדם.. מתווכחים. אתם יודעים. והאדם שאתה מתווכח עימו, בא אליך ואומר לך ככה: בספר התורה בספר ככה וככה , בפרק ככה וככה, בפסוק ככה וככה- כתוב ככה, ולכן זה זה וזה זה לא זה וזה לא בשביל זה, וזאת על סמך תורת ישראל על פי בורא עולם, ככה הוא אומר לך.מה תגיד לו אחרי שאמר לך ככה וככה… כן כן, אתה הרב, חכם חנוכה.מה תגיד לו.. לנוכח זאת:יְהוָה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה: בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל: בְּנִי אַל יָלֻזוּ מֵעֵינֶיךָ נְצֹר תֻּשִׁיָּה וּמְזִמָּה:וגם לנוכח שאתה דורש זאת בדבר זאת. כן כן, אתה מר בן גביר- IM TALKING TO YOU..וְתֹמְכֶיהָ:זה כמו שאת תומך נתמך, שאתה מקבל את הספר משפטים והחוקים הזה ועל הספר הזה אתה נתמך ושהיא, דעת תורה, תומכת בדברך. כי דעת תורה קודמת וקובעת.לא הרבה יסכימו להסתכן לסתור אותך ולשים עצמם במקום המוקש למוכיח בדבר תורה. מוקש למוכיח בשער הזה.אגב- לוח מועדים לחודש האביב-לוח מועדים– חודש האביב– חודש ראשון בשנת שבעים ושבע להכרזה (נוצרי–3–4/25– בבלי– ניסן) |
אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא: משלי- שלוש.וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא:וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח: וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר: וְעָבַר יְהוָֹה לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח יְהוָֹה עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם: וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן יְהוָֹה לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת: וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיהֹוָה אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ:בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד: |
.
משלי- שניים:
לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם:זאת אומרת שספר משלי מלמד גם להבין לימודים בדרך משל, ספר משליו של שלמה מלמד אדם ללמוד בדרך משל, הלמידה בספר הזה מלמדת גם ללמוד ולהבין כל משל, זאת אומרת שהמשל נמשל לשפה שילמד הלומד מספר זה לדבר בה ולשמוע אותה ולהבינה, וגם להבין דברי חכמים המדברים בדרך זאת. אני מוצאת עם השנים להזהר מאוד עם משלים. אסור לחמר משל.לצורך הענין לעמוד ליד שער כאומר בשער כדי להכנס למקום המוכיח בשער זה חימור, זאת ספירה. כמו יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל. להשתמש בבגד של חברה כמשל לדבר זה חימור, בנות מחליפות בגדים בינהן זה ככה וזה בסדר, אך יש שסופרים את הדבר, מטים דבר. אני לא מתעסקת בדבר, אך נזהרת מאוד מהדבר. אני מוצאת שיש פגם בלמידה כשיש טחינה כזאת.המחמר הזה למעשה מלביש עצמו בגדים אלה כדי לזכות בזאת ולא לשם זאת, לעתים גם לשים עצמו במקום של זה כדי לשבת במקומו של זה. כמבקש את הכרם של זה. ולזה שאסור לו לבקש זאת כנלמד ממקרה כרם נבות, אני אומרת שחשוב שיזכור שראשת כל זאת הוא בזאת:בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ: לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה: כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ: אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה: אָז תָּבִין יִרְאַת יְהוָה וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא: משלי- שניים.אָז תָּבִין יִרְאַת יְהוָהשהיא :וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה: איוב.יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָההחכמה גם לדעת זאת ומתוך המקום הזה לא להכנס למקום הזה שהוא אינו מקומך, לעתים יש בני אדם שמבקש לשים אותך במקום לא לך כדי להכנס למקום שלך:בורא עולם יודע את זה, בורא עולם יודע מה אתה עושה:יְהוָה יָדִין עַמִּים שָׁפְטֵנִי יְהוָה כְּצִדְקִי וּכְתֻמִּי עָלָי: יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים וּתְכוֹנֵן צַדִּיק וּבֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת אֱלֹהִים צַדִּיק: מָגִנִּי עַל אֱלֹהִים מוֹשִׁיעַ יִשְׁרֵי לֵב: תהלים.יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים וּתְכוֹנֵן צַדִּיק וּבֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת אֱלֹהִים צַדִּיק:גם על המשל הזה:וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ: וְאַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ: אִם רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ: פִּיךָ שָׁלַחְתָּ בְרָעָה וּלְשׁוֹנְךָ תַּצְמִיד מִרְמָה: תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי: אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי דִּמִּיתָ הֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ: בִּינוּ נָא זֹאת שֹׁכְחֵי אֱלוֹהַּ פֶּן אֶטְרֹף וְאֵין מַצִּיל: זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים: תהלים.וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ:זה כמו משל החלודה- האזינו כל יושבי חלד פי ידבר חכמות והגות לפי תבונות ואדם מעמיד עצמו במגרש חלודה תוך שהוא מבקש להביע במשל הזה חידה כחידתו של דוד כשהוא מכרכר לעיני יו"ר קרן ההשקעות.ככתוב בירמיה:כִּי אֱוִיל עַמִּי אוֹתִי לֹא יָדָעוּ בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה חֲכָמִים הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא יָדָעוּ: ירמיהו.בורא עולם יודע אם אתה הבן של זה, או הבן של זאת: |
.
משלי- אחד:
כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם: |
וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה: |
מְשׁוּבַת פְּתָיִם |
וְשֹׁמֵעַ לִי |
וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם: |
וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה: |
וְשַׁלְוַת |
וְשַׁאֲנַן |
תְּאַבְּדֵם: |
יִשְׁכָּן בֶּטַח: |
זאת הפתיחה של ספר משלי המציגה את הכותב ונותנת תואר לדבריו:מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִדמִשְׁלֵיבהמשך בסוף הספר יש מזמורים שהכותב אינו שלמה בן דוד:דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ: משלי- שלושים ואחד.דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ:דִּבְרֵילפני כן, במזמור הקודם:דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶה הַמַּשָּׂא נְאֻם הַגֶּבֶר לְאִיתִיאֵל לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל: משלי- שלושים.דִּבְרֵי אָגוּר בִּן יָקֶהדִּבְרֵינראה מפה שאלה אינם כתבי שלמה, אולי התשובה פה:גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה: מזמור עשרים וחמש.גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹהמִשְׁלֵיאולי הכותבים בשני המזמורים האחרונים של משלי הם אלה:אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה: |