מזמור תשעה ומאה.לַ֭מְנַצֵּחַ לְדָוִ֣ד מִזְמ֑וֹר אֱלֹהֵ֥י תְ֝הִלָּתִ֗י אַֽל-תֶּחֱרַֽשׁ:כִּ֤י פִ֪י רָשָׁ֡ע וּֽפִי-מִ֭רְמָה עָלַ֣י פָּתָ֑חוּ דִּבְּר֥וּ אִ֝תִּ֗י לְשׁ֣וֹן שָֽׁקֶר:וְדִבְרֵ֣י שִׂנְאָ֣ה סְבָב֑וּנִי וַיִּֽלָּחֲמ֥וּנִי חִנָּֽם:תַּֽחַת-אַהֲבָתִ֥י יִשְׂטְנ֗וּנִי וַאֲנִ֥י תְפִלָּֽה:וַיָּ֘שִׂ֤ימוּ עָלַ֣י רָ֭עָה תַּ֣חַת טוֹבָ֑ה וְ֝שִׂנְאָ֗ה תַּ֣חַת אַהֲבָתִֽי:הַפְקֵ֣ד עָלָ֣יו רָשָׁ֑ע וְ֝שָׂטָ֗ן יַעֲמֹ֥ד עַל-יְמִינֽוֹ:בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ יֵצֵ֣א רָשָׁ֑ע וּ֝תְפִלָּת֗וֹ תִּהְיֶ֥ה לַֽחֲטָאָֽה:יִֽהְיֽוּ-יָמָ֥יו מְעַטִּ֑ים פְּ֝קֻדָּת֗וֹ יִקַּ֥ח אַחֵֽר:יִֽהְיוּ-בָנָ֥יו יְתוֹמִ֑ים וְ֝אִשְׁתּוֹ אַלְמָנָֽה:וְנ֤וֹעַ יָנ֣וּעוּ בָנָ֣יו וְשִׁאֵ֑לוּ וְ֝דָרְשׁ֗וּ מֵחָרְבוֹתֵיהֶֽם:יְנַקֵּ֣שׁ נ֭וֹשֶׁה לְכָל-אֲשֶׁר-ל֑וֹ וְיָבֹ֖זּוּ זָרִ֣ים יְגִיעֽוֹ:אַל-יְהִי-ל֖וֹ מֹשֵׁ֣ךְ חָ֑סֶד וְֽאַל-יְהִ֥י ח֝וֹנֵ֗ן לִיתוֹמָֽיו:יְהִֽי-אַחֲרִית֥וֹ לְהַכְרִ֑ית בְּד֥וֹר אַ֝חֵ֗ר יִמַּ֥ח שְׁמָֽם:יִזָּכֵ֤ר | עֲוֹ֣ן אֲ֭בֹתָיו אֶל-יְהוָ֑ה וְחַטַּ֥את אִ֝מּ֗וֹ אַל-תִּמָּֽח:יִהְי֣וּ נֶֽגֶד-יְהוָ֣ה תָּמִ֑יד וְיַכְרֵ֖ת מֵאֶ֣רֶץ זִכְרָֽם:יַ֗עַן אֲשֶׁ֤ר | לֹ֥א זָכַר֮ עֲשׂ֪וֹת חָ֥סֶד וַיִּרְדֹּ֡ף אִישׁ-עָנִ֣י וְ֭אֶבְיוֹן וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת:וַיֶּאֱהַ֣ב קְ֭לָלָה וַתְּבוֹאֵ֑הוּ וְֽלֹא-חָפֵ֥ץ בִּ֝בְרָכָ֗ה וַתִּרְחַ֥ק מִמֶּֽנּוּ:וַיִּלְבַּ֥שׁ קְלָלָ֗ה כְּמַ֫דּ֥וֹ וַתָּבֹ֣א כַמַּ֣יִם בְּקִרְבּ֑וֹ וְ֝כַשֶּׁ֗מֶן בְּעַצְמוֹתָֽיו:תְּהִי-ל֖וֹ כְּבֶ֣גֶד יַעְטֶ֑ה וּ֝לְמֵ֗זַח תָּמִ֥יד יַחְגְּרֶֽהָ:זֹ֤את פְּעֻלַּ֣ת שֹׂ֭טְנַי מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה וְהַדֹּבְרִ֥ים רָ֝֗ע עַל-נַפְשִֽׁי:וְאַתָּ֤ה | יְה֘וִ֤ה אֲדֹנָ֗י עֲֽשֵׂה-אִ֭תִּי לְמַ֣עַן שְׁמֶ֑ךָ כִּי-ט֥וֹב חַ֝סְדְּךָ֗ הַצִּילֵֽנִי:כִּֽי-עָנִ֣י וְאֶבְי֣וֹן אָנֹ֑כִי וְ֝לִבִּ֗י חָלַ֥ל בְּקִרְבִּֽי:כְּצֵל-כִּנְטוֹת֥וֹ נֶהֱלָ֑כְתִּי נִ֝נְעַ֗רְתִּי כָּֽאַרְבֶּֽה:בִּ֭רְכַּי כָּשְׁל֣וּ מִצּ֑וֹם וּ֝בְשָׂרִ֗י כָּחַ֥שׁ מִשָּֽׁמֶן:וַאֲנִ֤י | הָיִ֣יתִי חֶרְפָּ֣ה לָהֶ֑ם יִ֝רְא֗וּנִי יְנִיע֥וּן רֹאשָֽׁם:עָ֭זְרֵנִי יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑י ה֭וֹשִׁיעֵ֣נִי כְחַסְדֶּֽךָ:וְֽ֭יֵדְעוּ כִּי-יָ֣דְךָ זֹּ֑את אַתָּ֖ה יְהוָ֣ה עֲשִׂיתָֽהּ:יְקַֽלְלוּ-הֵמָּה֮ וְאַתָּ֪ה תְבָ֫רֵ֥ךְ קָ֤מוּ | וַיֵּבֹ֗שׁוּ וְֽעַבְדְּךָ֥ יִשְׂמָֽח:יִלְבְּשׁ֣וּ שׂוֹטְנַ֣י כְּלִמָּ֑ה וְיַעֲט֖וּ כַמְעִ֣יל בָּשְׁתָּֽם:א֘וֹדֶ֤ה יְהוָ֣ה מְאֹ֣ד בְּפִ֑י וּבְת֖וֹךְ רַבִּ֣ים אֲהַֽלְלֶֽנּוּ:כִּֽי-יַ֭עֲמֹד לִימִ֣ין אֶבְי֑וֹן לְ֝הוֹשִׁ֗יעַ מִשֹּׁפְטֵ֥י נַפְשֽׁוֹ: |
לימודים:
העובדה שאתה מונע חסד מאדם, כמו סל שיקום לנכים,העובדה שאתה מונע חסד מאדם עני כמו סל מזון,העובדה שאתה מונע סיוע בדיור מעני,
לא שמה את האדם שנמנעו ממנו זכויותיו במקום הזה:אַל-יְהִי-ל֖וֹ מֹשֵׁ֣ךְ חָ֑סֶד וְֽאַל-יְהִ֥י ח֝וֹנֵ֗ן לִיתוֹמָֽיו:יְהִֽי-אַחֲרִית֥וֹ לְהַכְרִ֑ית בְּד֥וֹר אַ֝חֵ֗ר יִמַּ֥ח שְׁמָֽם:היא שמה אותך במקום הזה:יִזָּכֵ֤ר | עֲוֹ֣ן אֲ֭בֹתָיו אֶל-יְהוָ֑ה וְחַטַּ֥את אִ֝מּ֗וֹ אַל-תִּמָּֽח:יִהְי֣וּ נֶֽגֶד-יְהוָ֣ה תָּמִ֑יד וְיַכְרֵ֖ת מֵאֶ֣רֶץ זִכְרָֽם:יַ֗עַן אֲשֶׁ֤ר | לֹ֥א זָכַר֮ עֲשׂ֪וֹת חָ֥סֶד וַיִּרְדֹּ֡ף אִישׁ-עָנִ֣י וְ֭אֶבְיוֹן וְנִכְאֵ֨ה לֵבָ֬ב לְמוֹתֵֽת:העובדה שאתה מבקש מחיילי צהל שבאו לשכונות שלך לחלק לך מזון, לפשוט את מדיהם,
לא שמה את חילי צה"ל הלובשים מדים אלה במקום הזה,וַיִּלְבַּ֥שׁ קְלָלָ֗ה כְּמַ֫דּ֥וֹ וַתָּבֹ֣א כַמַּ֣יִם בְּקִרְבּ֑וֹ וְ֝כַשֶּׁ֗מֶן בְּעַצְמוֹתָֽיו:תְּהִי-ל֖וֹ כְּבֶ֣גֶד יַעְטֶ֑ה וּ֝לְמֵ֗זַח תָּמִ֥יד יַחְגְּרֶֽהָ:זֹ֤את פְּעֻלַּ֣ת שֹׂ֭טְנַי מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה וְהַדֹּבְרִ֥ים רָ֝֗ע עַל-נַפְשִֽׁי:אם היה משכן בישראל בשנת 2025, היו נדרשים כ־29,600 לויים לעבודתו, לפי יחס תנ"כי של 0.399% מכלל בני ישראל במדבר – 8,580 מתוך 2,149,106 – מול 7.42 מיליון יהודים כיום- תקראו זאת תוך שאתם מבינים שהדוסים אינם שבט הלוי, אולי יש פה ושם לוי או כהן, אך הם אינם שבט הלוי.על משל קורח הלוי שביקש כהונה נלמד ששאינם לויאים , אינם יכולים לדרוש כלויאים כשם שבלוי לא יכול לדרוש ככהן.הַמְעַ֣ט מִכֶּ֗ם כִּֽי-הִבְדִּיל֩ אֱלֹהֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶתְכֶם֙ מֵֽעֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל: וַיַּקְרֵב֙ אֹֽתְךָ֔ וְאֶת-כָּל-אַחֶ֥יךָ בְנֵֽי-לֵוִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבִקַּשְׁתֶּ֖ם גַּם-כְּהֻנָּֽה– מאוד יפה השפה המדוברת. מאוד יפה לאמר לאדם שלא מרוצה ממה שנתנו לו במילים האלה– הַמְעַ֣ט מִכֶּ֗ם– הלוי והכהן לי מקבלים את שכרם מהעם והם נבדלים מהעם הם נושאי משרה בקודש ומקבלים את המעשר וזה הרבה מאוד כסף.. והוא רצה גם את המקום הזה– וּבִקַּשְׁתֶּ֖ם גַּם-כְּהֻנָּֽה– הכהן מקבל מעשר מהלוי, משמע אחוז.. ואת זה לא רצה קורח לתת לכהן כמצווה עליו ולא רק, הוא רצה גם את המשרה. ולכן תהה משה על תאוותו הזאת של קורח– הַמְעַ֣ט מִכֶּ֗ם– יש כאלה שיאמרו שקורח היה "תמע'"…– פרשת קרח חקת- הדגשים ללמידה– שפה..יואל אלחנן כתב ככה,
|
.
וְאַתָּ֤ה | יְה֘וִ֤ה אֲדֹנָ֗י עֲֽשֵׂה-אִ֭תִּי לְמַ֣עַן שְׁמֶ֑ךָ כִּי-ט֥וֹב חַ֝סְדְּךָ֗ הַצִּילֵֽנִי:כִּֽי-עָנִ֣י וְאֶבְי֣וֹן אָנֹ֑כִי וְ֝לִבִּ֗י חָלַ֥ל בְּקִרְבִּֽי: מזמור תשעה ומאה.כִּי-ט֥וֹב חַ֝סְדְּךָ֗ הַצִּילֵֽנִי:כִּֽי-עָנִ֣י וְאֶבְי֣וֹן אָנֹ֑כִיוְ֝לִבִּ֗י חָלַ֥ל בְּקִרְבִּֽי:עָ֭זְרֵנִי יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֑י ה֭וֹשִׁיעֵ֣נִי כְחַסְדֶּֽךָ:וְֽ֭יֵדְעוּ כִּי-יָ֣דְךָ זֹּ֑את אַתָּ֖ה יְהוָ֣ה עֲשִׂיתָֽהּ:יְקַֽלְלוּ-הֵמָּה֮ וְאַתָּ֪ה תְבָ֫רֵ֥ךְ קָ֤מוּ | וַיֵּבֹ֗שׁוּ וְֽעַבְדְּךָ֥ יִשְׂמָֽח: מזמור תשעה ומאה.ה֭וֹשִׁיעֵ֣נִי כְחַסְדֶּֽךָ:יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּיהוָה, תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים: לֹא-תֵבֹשׁוּ וְלֹא-תִכָּלְמוּ, עַד-עוֹלְמֵי עַד: ישעיהו.(לא תמיד האדם שאתה מבקש לבייש ולהכלים לעיני החברה, מתבייש עקב יחס החברה אליו:מִשְּׁמוּעָה רָעָה, לֹא יִירָא; נָכוֹן לִבּוֹ, בָּטֻחַ בַּיהוָה.
|
הַפְקֵ֣ד עָלָ֣יו רָשָׁ֑ע וְ֝שָׂטָ֗ן יַעֲמֹ֥ד עַל-יְמִינֽוֹ:בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ יֵצֵ֣א רָשָׁ֑ע וּ֝תְפִלָּת֗וֹ תִּהְיֶ֥ה לַֽחֲטָאָֽה: תהלים ל- פרשת וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה.זכריה- פרק שלישי – כִּֽי–אַנְשֵׁ֥י מוֹפֵ֖ת הֵ֑מָּה.וַיַּרְאֵ֗נִי אֶת–יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל עֹמֵ֕ד לִפְנֵ֖י מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֑ה וְהַשָּׂטָ֛ן עֹמֵ֥ד עַל–יְמִינ֖וֹ לְשִׂטְנֽוֹ: וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל–הַשָּׂטָ֗ן יִגְעַ֨ר יְהוָ֤ה בְּךָ֙ הַשָּׂטָ֔ן וְיִגְעַ֤ר יְהוָה֙ בְּךָ֔ הַבֹּחֵ֖ר בִּירֽוּשָׁלִָ֑ם הֲל֧וֹא זֶ֦ה א֖וּד מֻצָּ֥ל מֵאֵֽשׁ: וִיהוֹשֻׁ֕עַ הָיָ֥ה לָבֻ֖שׁ בְּגָדִ֣ים צוֹאִ֑ים וְעֹמֵ֖ד לִפְנֵ֥י הַמַּלְאָֽךְ: וַיַּ֣עַן וַיֹּ֗אמֶר אֶל–הָעֹמְדִ֤ים לְפָנָיו֙ לֵאמֹ֔ר הָסִ֛ירוּ הַבְּגָדִ֥ים הַצֹּאִ֖ים מֵעָלָ֑יו וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו רְאֵ֨ה הֶעֱבַ֤רְתִּי מֵעָלֶ֙יךָ֙ עֲוֹנֶ֔ךָ וְהַלְבֵּ֥שׁ אֹתְךָ֖ מַחֲלָצֽוֹת: וָאֹמַ֕ר יָשִׂ֛ימוּ צָנִ֥יף טָה֖וֹר עַל–רֹאשׁ֑וֹ וַיָּשִׂימוּ֩ הַצָּנִ֨יף הַטָּה֜וֹר עַל–רֹאשׁ֗וֹ וַיַּלְבִּשֻׁ֙הוּ֙ בְּגָדִ֔ים וּמַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה עֹמֵֽד: וַיָּ֙עַד֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה בִּיהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר: כֹּה–אָמַ֞ר יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת אִם–בִּדְרָכַ֤י תֵּלֵךְ֙ וְאִ֣ם אֶת–מִשְׁמַרְתִּ֣י תִשְׁמֹ֔ר וְגַם–אַתָּה֙ תָּדִ֣ין אֶת–בֵּיתִ֔י וְגַ֖ם תִּשְׁמֹ֣ר אֶת–חֲצֵרָ֑י וְנָתַתִּ֤י לְךָ֙ מַהְלְכִ֔ים בֵּ֥ין הָעֹמְדִ֖ים הָאֵֽלֶּה: שְֽׁמַֽע–נָ֞א יְהוֹשֻׁ֣עַ | הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֗וֹל אַתָּה֙ וְרֵעֶ֙יךָ֙ הַיֹּשְׁבִ֣ים לְפָנֶ֔יךָ כִּֽי–אַנְשֵׁ֥י מוֹפֵ֖ת הֵ֑מָּה כִּֽי–הִנְנִ֥י מֵבִ֛יא אֶת–עַבְדִּ֖י צֶֽמַח: כִּ֣י | הִנֵּ֣ה הָאֶ֗בֶן אֲשֶׁ֤ר נָתַ֙תִּי֙ לִפְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֔עַ עַל–אֶ֥בֶן אַחַ֖ת שִׁבְעָ֣ה עֵינָ֑יִם הִנְנִ֧י מְפַתֵּ֣חַ פִּתֻּחָ֗הּ נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּמַשְׁתִּ֛י אֶת–עֲוֹ֥ן הָאָֽרֶץ–הַהִ֖יא בְּי֥וֹם אֶחָֽד: בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת תִּקְרְא֖וּ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֑הוּ אֶל–תַּ֥חַת גֶּ֖פֶן וְאֶל–תַּ֥חַת תְּאֵנָֽה: זכריה.וַיָּ֙עַד֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה בִּיהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר: כֹּה–אָמַ֞ר יְהוָ֣ה צְבָא֗וֹת אִם–בִּדְרָכַ֤י תֵּלֵךְ֙ וְאִ֣ם אֶת–מִשְׁמַרְתִּ֣י תִשְׁמֹ֔ר וְגַם–אַתָּה֙ תָּדִ֣ין אֶת–בֵּיתִ֔י וְגַ֖ם תִּשְׁמֹ֣ר אֶת–חֲצֵרָ֑י וְנָתַתִּ֤י לְךָ֙ מַהְלְכִ֔ים בֵּ֥ין הָעֹמְדִ֖ים הָאֵֽלֶּה: שְֽׁמַֽע–נָ֞א יְהוֹשֻׁ֣עַ | הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֗וֹל אַתָּה֙ וְרֵעֶ֙יךָ֙ הַיֹּשְׁבִ֣ים לְפָנֶ֔יךָ כִּֽי–אַנְשֵׁ֥י מוֹפֵ֖ת הֵ֑מָּה כִּֽי–הִנְנִ֥י מֵבִ֛יא אֶת–עַבְדִּ֖י צֶֽמַח: כִּ֣י | הִנֵּ֣ה הָאֶ֗בֶן אֲשֶׁ֤ר נָתַ֙תִּי֙ לִפְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֔עַ עַל–אֶ֥בֶן אַחַ֖ת שִׁבְעָ֣ה עֵינָ֑יִם הִנְנִ֧י מְפַתֵּ֣חַ פִּתֻּחָ֗הּ נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּמַשְׁתִּ֛י אֶת–עֲוֹ֥ן הָאָֽרֶץ–הַהִ֖יא בְּי֥וֹם אֶחָֽד: זכריה.במקרה יהושע, מלאך עמד על ימינו.וַיַּ֨עַל מֹשֶׁ֜ה מֵֽעַרְבֹ֤ת מוֹאָב֙ אֶל-הַ֣ר נְב֔וֹ רֹ֚אשׁ הַפִּסְגָּ֔ה אֲשֶׁ֖ר עַל-פְּנֵ֣י יְרֵח֑וֹ וַיַּרְאֵ֨הוּ יְהֹוָ֧ה אֶת-כָּל-הָאָ֛רֶץ אֶת-הַגִּלְעָ֖ד עַד-דָּֽן: וְאֵת֙ כָּל-נַפְתָּלִ֔י וְאֶת-אֶ֥רֶץ אֶפְרַ֖יִם וּמְנַשֶּׁ֑ה וְאֵת֙ כָּל-אֶ֣רֶץ יְהוּדָ֔ה עַ֖ד הַיָּ֥ם הָאַֽחֲרֽוֹן: וְאֶת-הַנֶּ֗גֶב וְאֶת-הַכִּכָּ֞ר בִּקְעַ֧ת יְרֵח֛וֹ עִ֥יר הַתְּמָרִ֖ים עַד-צֹֽעַר: וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלָ֗יו זֹ֤את הָאָ֨רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר נִ֠שְׁבַּ֠עְתִּי לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַֽעֲקֹב֙ לֵאמֹ֔ר לְזַֽרְעֲךָ֖ אֶתְּנֶ֑נָּה הֶרְאִיתִ֣יךָ בְעֵינֶ֔יךָ וְשָׁ֖מָּה לֹ֥א תַֽעֲבֹֽר: וַיָּ֨מָת שָׁ֜ם מֹשֶׁ֧ה עֶֽבֶד-יְהֹוָ֛ה בְּאֶ֥רֶץ מוֹאָ֖ב עַל-פִּ֥י יְהֹוָֽה: וַיִּקְבֹּ֨ר אֹת֤וֹ בַגַּי֙ בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב מ֖וּל בֵּ֣ית פְּע֑וֹר וְלֹֽא-יָדַ֥ע אִישׁ֙ אֶת-קְבֻ֣רָת֔וֹ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה: וּמֹשֶׁ֗ה בֶּן-מֵאָ֧ה וְעֶשְׂרִ֛ים שָׁנָ֖ה בְּמֹת֑וֹ לֹא-כָֽהֲתָ֥ה עֵינ֖וֹ וְלֹא-נָ֥ס לֵחֹֽה: וַיִּבְכּוּ֩ בְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֧ל אֶת-מֹשֶׁ֛ה בְּעַֽרְבֹ֥ת מוֹאָ֖ב שְׁלֹשִׁ֣ים י֑וֹם וַֽיִּתְּמ֔וּ יְמֵ֥י בְכִ֖י אֵ֥בֶל מֹשֶֽׁה: וִֽיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן-נ֗וּן מָלֵא֙ ר֣וּחַ חָכְמָ֔ה כִּֽי-סָמַ֥ךְ מֹשֶׁ֛ה אֶת-יָדָ֖יו עָלָ֑יו וַיִּשְׁמְע֨וּ אֵלָ֤יו בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ וַֽיַּֽעֲשׂ֔וּ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת-מֹשֶֽׁה: וְלֹֽא-קָ֨ם נָבִ֥יא ע֛וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל כְּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁר֙ יְדָע֣וֹ יְהֹוָ֔ה פָּנִ֖ים אֶל-פָּנִֽים: לְכָל-הָֽ֙אֹתֹ֜ת וְהַמּֽוֹפְתִ֗ים אֲשֶׁ֤ר שְׁלָחוֹ֙ יְהֹוָ֔ה לַֽעֲשׂ֖וֹת בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לְפַרְעֹ֥ה וּלְכָל-עֲבָדָ֖יו וּלְכָל-אַרְצֽוֹ: וּלְכֹל֙ הַיָּ֣ד הַֽחֲזָקָ֔ה וּלְכֹ֖ל הַמּוֹרָ֣א הַגָּד֑וֹל אֲשֶׁר֙ עָשָׂ֣ה מֹשֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י כָּל-יִשְׂרָאֵֽל: פרשת וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה.א֘וֹדֶ֤ה יְהוָ֣ה מְאֹ֣ד בְּפִ֑י וּבְת֖וֹךְ רַבִּ֣ים אֲהַֽלְלֶֽנּוּ:כִּֽי-יַ֭עֲמֹד לִימִ֣ין אֶבְי֑וֹן לְ֝הוֹשִׁ֗יעַ מִשֹּׁפְטֵ֥י נַפְשֽׁוֹ: תהלים ל- פרשת וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה.לימודים מספר זכריה- פרק שלישי.אנשי מופת המה:
יַעֲשׂוּ עֵגֶל בְּחֹרֵב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַסֵּכָה: וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר אֹכֵל עֵשֶׂב: שָׁכְחוּ אֵל מוֹשִׁיעָם עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם: נִפְלָאוֹת בְּאֶרֶץ חָם נוֹרָאוֹת עַל יַם סוּף: וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית: תהלים.משה היה כמלאך לימין העם כשעָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית…
וככה למחשבת:מדבריו של צ'ה גואוורה:"“מהפכה עם חופש העיתונות לא יכולה להתבצע. העיתונות היא כלי של האליגרכיה”"האוניברסיטה אינה יכולה להיות מגדל השן, המרוחקת מהחברה, המנותקת מההישגים הפרקטיים של המהפכה. אם גישה כזאת תשרור באוניברסיטה, היא תמשיך לספק לחברה עורכי דין שאנו לא צריכים."" WIKIPEDIA.הברונים השודדים:"הכינוי הוחל תחילה בעיקר על יזמים ואנשי עסקים שהיו קשורים בבניית פסי רכבת ברחבי ארצות הברית, מימנו את הבנייה, סיפקו את החומרים לה או עשו שימוש ברכבות כדי להעביר מטענים. כך נכללו בכינוי אנדרו קרנגי, שהיה איל פלדה ורכבות, ג'ון ד. רוקפלר, שהיה היזם החשוב ביותר בתעשיית הנפט בארצות הברית במאה ה-19, איל הרכבות קורנליוס ואנדרבילט, לילנד סטנפורד, שהיה סנטור ובעל חברת רכבות, ג'יימס ג'. היל, בעליו של קו גרייט נורת'רן, ג'יימס ביוקנן דיוק, מייסד "חברת הטבק האמריקנית" ומאוחר יותר גם הבנקאי הנודע ג'יי. פי. מורגן."הכינוי "ברונים שודדים" שימש את הסופר מרק טוויין כביטוי של לגלוג, אך גם של הערכה והערצה ליזמים הנועזים של התקופה, שייצגו את הרוח לאורה חי טוויין ואת שאיפותיו הוא.[1] ברוח התפישה המקובלת אז כתב טווין כך: "מלכי הרכבות האלו הם בין הדגולים שבבני האדם, ואולי אפשר לומר, הדגולים שבבני האדם באמריקה". טוויין נטה למחול לברונים על נוהגם, כל עוד היו גלויים ובוטים. על אנדרו קרנגי כתב בהערצה: "הוא קנה תהילה, ושילם עליה במזומן."[2] מתיו ג'וזפסון הגדיר את יחסו של הציבור לברונים השודדים בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-19 כך: "העשירים החדשים, שזכו במהירות כה רבה לכוח רב בתחום הכלכלי, נהנו מהערכה רבה כמעט אצל כל האמריקנים במשך לפחות עשרים שנה אחרי מלחמת האזרחים… מידת ההסכמה הציבורית למעשיהם משתקפת בתיאורים גלויים ולעיתים תמימים בהתלהבותם בעיתונות התקופה."" WIKIPEDIA. |
