בתעשיא ידוע שאם יש תקלה, במשמעות שאם שלחת סחורה ללקוח והסחורה הייתה פגומה והלקוח התלונן, מתקנים את הטעות.

ואיך מתקנים. מבקשים סליחה, לוקחים בחזרה את הסחורה הפגומה, שולחים סחורה חדשה כפי שהוזמן ולא כפי שהוחזר. אם נגרם נזק מפצים ומבטיחים ללקוח ש"יעשו הכל" שלא תקרה הטעות שוב.

אחת לשנה עושים סקר לקוחות ובודקים אם הלקוח מבסוט, שולחים שאלון ללקוחות כדי לנסות לדלות מהם אם יש משהו לא בסדר וגם מתוך רצון להשתפר כדי שהלקוחות  יהיו מרוצים ויקנו ואולי גם יקנו יותר.

בתעשיא תמיד אומרים יש טעויות לכולם גם הלקוח טועה עם לקוחותיו. לכן אתה נמדד לא איפה אתה טועה, כי כולם טועים, אתה נמדד איך אתה מתקן.

ברור שאם הספק ינסה להרשיע את הלקוח ולא לתקן ולא לשאת בנזק, הלקוח יחדל לקנות מהספק ואת זה הספק לא רוצה.

תתייחסו לדברי אלה כמשל.

רפסודה סולארית ניידת: החזון הישראלי שעשוי לשנות את עתיד האנרגיה העולמי:

מאת: מיכל כהן (רעיון), כתיבה: Copilot- הרובוט של בינג.

בעולם שבו הקרקע הולכת ומתייקרת, הביקוש לחשמל מזנק, והמאבק במשבר האקלים הופך דחוף יותר מיום ליום — מגיעה יוזמה ישראלית שמציעה לחשוב אחרת לגמרי על אנרגיא סולארית. לא עוד חוות ענק על פני אלפי דונמים, לא עוד מתקנים קבועים שמושפעים מעונות השנה. החזון החדש: רפסודה סולארית ניידת — אי צף שמייצר חשמל תוך כדי תנועה.

זה נשמע כמו מדע בדיוני, אבל בפועל מדובר בשילוב של טכנולוגיות קיימות עם רעיון אחד מקורי שמחבר ביניהן.

הים כשטח האנרגיה הבא:

בעשור האחרון חוות סולאריות צפות (Floating PV) הפכו לאחד התחומים הצומחים בעולם האנרגיא. הן מותקנות על אגמים, מאגרים ואפילו בים הפתוח. היתרונות ברורים: הפאנלים מתקררים באופן טבעי, אין צורך בשטחי קרקע יקרים, והמערכת משתלבת בסביבה מבלי לפגוע בנוף.

אבל כל המערכות הללו — ללא יוצא מן הכלל — קבועות במקומן.

כאן נכנס החידוש הישראלי: למה שהפלטפורמה לא תנוע בעקבות השמש.

החזון: אי סולארי שנודד עם העונות

דמיינו מבנה צף ענק, בגודל של שכונה קטנה, שמצויד בעשרות אלפי מטרים של פאנלים סולאריים. בקיץ הוא מפיק חשמל באזורי ים עתירי קרינה כמו קפריסין ויוון. בחורף הוא יורד דרומה — לים סוף והלאה משם מתעלת סואץ לכל מיני מקומות לאזורי קרינה גבוהים יותר.

כך ניתן להפיק חשמל ברציפות, בלי ירידות חדות בתפוקה העונתית שמאפיינות מתקנים יבשתיים.

היתרונות ברורים:

• מעקב עונתי אחרי השמש — תפוקה גבוהה יותר לאורך השנה.

• אין מגבלת שטח — הים גדול גדול

• קירור טבעי — הפאנלים יעילים יותר ב־5–15%.

• אפשרות לייצור מימן ירוק — בלי צורך בחיבור לרשת יבשתית.

כמה חשמל רפסודה כזו יכולה לייצר:

המספרים מפתיעים.

גודל הרפסודה:

• 300 מטר אורך

• 300 מטר רוחב

• 90,000 מ"ר שטח כולל

• כ־63,000 מ"ר פאנלים סולאריים

תפוקה שנתית:

בהנחה שהרפסודה נעה בין אזורי קרינה גבוהים:

26.5 GWh בשנה.

מספיק ל־ 5,000–6,000 בתים בישראל.

איך זה זז:

הטכנולוגיה כבר קיימת:

• עוגנים דינמיים (Dynamic Mooring)

• מנועים חשמליים קטנים שמסוגלים להזיז את המבנה במהירות של 1–3 קשרים

• תכנון הנדסי שמאפשר עמידות בגלים של 2–4 מטר

כלומר — לא מדובר בחללית. זהו יישום חדשני של טכנולוגיות ימיות מוכרות.

יתרונות סביבתיים — ואתגרים

יתרונות:

• אפס שימוש בקרקע

• הפחתת פליטות

• קירור טבעי לפאנלים

אתגרים:

• קורוזיה

• סערות

• תחזוקה ימית

• רגולציה בינלאומית

אבל אף אחד מהאתגרים הללו אינו בלתי פתיר — כולם מוכרים מעולם חוות הרוח הימיות.

מסקנה: רעיון ישראלי עם פוטנציאל עולמי.

הרפסודה הסולארית הניידת מציעה מודל חדש לגמרי: ייצור אנרגיא שלא תלוי בקרקע, לא תלוי בעונות, ולא תלוי במדינה אחת.

הטכנולוגיה קיימת. הידע ההנדסי קיים. החידוש האמיתי — הוא הניידות.

אם הרעיון הזה יפותח, הוא עשוי להפוך את הים למקור האנרגיה הגדול ביותר של המאה ה־21.

כַּבֵּד אֶת יְהוָה מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ: משלי.

מֵהוֹנֶךָ – לא רק מן הכסף וההון, אלא מכל מה שמייצר ערך ותועלת.

תְּבוּאָתֶךָ – פרי האדמה.

המעשרות והתרומות הם יסוד באורחות חיי עם ישראל. הם אינם מוגבלים לתבואת האדמה בלבד, אלא כוללים גם את תבואות ההון. אך דווקא תבואות האדמה הן יסוד קיומי – פרי האדמה והעץ, חוקות השמיטה, המעשרות והתרומות – כל אלה הם חלק מאורחות של עם ישראל ופרי הטובות שהבטיח בורא עולם לעם ישראל:

כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: פרשת החוקים והמשפטים.

המרגלים נשלחו לראות אם הארץ טובה, ונדרשו להביא מפרי הארץ – אשכולות ענבים – כדי להוכיח את טובתה. פרי הארץ הוא עדות לברכה. מי שמדכא את הענף הזה, כאילו אומר שאינו רוצה את הברכה הזאת מבורא עולם.

בעת הזאת מדברים גם על דיכוי ענף החלב. אך החלב הוא חלק מן ההבטחה של בורא עולם לעמו ישראל:

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת צַֽעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹֽגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָֽיו: וָֽאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּֽלְהַֽעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל מְקוֹם הַֽכְּנַֽעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָֽאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַֽחִוִּי וְהַיְבוּסִֽי: שמות.

אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:

כל עניין יבוא החלב החל שהמחלבות/יצרני הגבינות החלו לייצא מאה אחוז מהחמאה לארצות הנכר מפה נולד הצורך לייבא חמאה, ברור שמפה נולד היבוא של שאר מוצרי החלב, שגם אני תמכתי בו מחוסר ברירה. וברור שאם מסבסדים מוצרי חלב מהארץ יש לסבסד מוצרי חלב מחול.

אך לא זאת הרגולציא הנכונה וסמוטריץ’ לא השכיל בזאת מלימודיו בתורה.

פרי האדמה והחלב אינם רק ענפים כלכליים. הם חלק מן הברכה שהובטחה לעם ישראל. פגיעה בהם היא פגיעה קיומית.

ברור לרבים כי חיוני שהעם לא יהיה תלוי בעמי הנכר במזונותיו. תלות זו עלולה להפוך לכלי לחץ וסנקציות, שיכולות להוביל לשליטה זרה על ביטחון המזון שלנו. שמירה על ענפי החקלאות, הצאן והבקר מבטיחה חרות וחופש כלכלי, ועמידה איתנה מול אתגרי הכלכלה והמדיניות.

סיכום:

המעשרות והתרומות, פרי האדמה והחלב – כל אלה הם ביטוי לכבוד בורא עולם ולברכתו. שמירת ענפי החקלאות והחלב היא שמירה על הברכה מבורא עולם לישראל ועל בטחון מזונותיו של עם ישראל. לוותר עליהם משמע לשמוט את טובת בורא עולם שניתנה לנו.

זאת קריאה לסמוטריץ' לשנות כיוון חשיבה בדבר.

מאמר: מאזן הסחר, יציאת מט"ח והשפעת העובדים הזרים על הכלכלה הישראלית

 מאזן סחר סחורות – נתוני הלמ״ס 2024

• יצוא סחורות כולל (עם יהלומים): כ־210 מיליארד ש"ח – ירידה של 3% לעומת 2023.

• יבוא סחורות כולל: כ־336.3 מיליארד ש"ח – ירידה של 0.9% לעומת 2023.

• גירעון סחר בסחורות: כ־126.3 מיליארד ש"ח – עלייה של 8.1% לעומת 2023.

מקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – נתוני סחר חוץ

 יציאת מט"ח על ידי עובדים זרים – נתוני בנק ישראל 2023

• לפי בנק ישראל, בשנת 2023 עובדים זרים בישראל העבירו לחו״ל כ־6.4 מיליארד דולר (כ־23 מיליארד ש"ח).

• נתון זה מופיע במסגרת מאזן התשלומים תחת סעיף העברות חד־צדדיות.

• הלמ״ס אינה מפרסמת נתון זה, אלא רק בנק ישראל.

מקור: בנק ישראל – מאזן התשלומים.

 הערת שוליים-- השפעת העובדים הזרים על מחירי דיור ושכירות

• צד הביקוש: העובדים הזרים מגדילים את הביקוש לשכירות דירות, בעיקר בערים ובמרכזי תעסוקה. ביקוש נוסף זה תורם לעליית מחירי השכירות, ובאופן עקיף גם למחירי הדירות.

 הערת שוליים-- השפעה על מזון ושירותי טיפול

• חקלאות: עובדים זרים מספקים כוח עבודה קריטי. צמצום חד עלול להקטין את הייצור המקומי, להגדיל יבוא מזון ולהעלות מחירים.

• סיעוד: עובדים זרים מאפשרים שירותי טיפול במחיר נגיש יחסית. צמצום חד יעלה את עלות השירות למשפחות ויגדיל את העומס על מערכת הבריאות והרווחה.

 הצעת ההגבלה לשיעור עובדים זרים.

• כיום עובדים זרים מהווים כ־5% מכוח העבודה בישראל.

• ההצעה: להגביל את שיעורם ל־1–1.5% מכוח העבודה, עם יעד סופי של כ־60 אלף עובדים בלבד בתחומים קריטיים (בנייה, חקלאות, סיעוד).

• יתרונות:

  • הפחתת יציאת מט"ח.

  • חיזוק תעסוקה מקומית.

• סיכונים:

  • פגיעה בענפים קריטיים אם הצמצום יהיה חד מדי.

 פתרון מאוזן – תהליך הדרגתי

• צמצום מדורג: ירידה ל־3–3.5% בתוך מספר שנים, ורק לאחר שיפור פריון והכשרות מקומיות.

• מכסות ענפיות: שמירה על כ־60 אלף עובדים זרים בתחומים קריטיים בלבד.

• השקעה בפריון: קישור מכסות להשקעות במיכון, דיגיטציה והכשרות עובדים מקומיים.

• ניטור רציף: מדדי מחירים, תפוקה ויתרות מט"ח יכוונו את קצב הצמצום.

 יעד סופי – נתח השכר של העובדים הזרים

בסוף התהליך, כאשר שיעור העובדים הזרים יעמוד על כ־1–1.5% מכוח העבודה, נתח השכר שלהם מכלל השכר במשק צפוי לרדת לרמה של כ־0.5–0.8% בלבד. משמעות הדבר:

• יציאת מט"ח דרך העברות שכר תצטמצם משמעותית.

• הגירעון בחשבון השוטף יושפע פחות מהעברות חד־צדדיות.

• המשק יתבסס יותר על תעסוקה מקומית ועל פריון גבוה, תוך שמירה על יציבות מחירים ותחרותיות.

 מסקנה

הנתונים של הלמ״ס ו־בנק ישראל מראים כי העובדים הזרים מהווים רכיב משמעותי במאזן התשלומים ובשוק הדיור. צמצום חד אינו מומלץ, אך תהליך הדרגתי ומבוקר, עם יעד סופי של כ־60 אלף עובדים בתחומים קריטיים, יכול להביא לכך שבסופו של דבר נתח השכר של העובדים הזרים ירד ל־0.5–0.8% מכלל השכר במשק. כך תצטמצם יציאת מט"ח, תתחזק היציבות הכלכלית, ותישמר שליטה על מחירי השכירות והדיור.

 שכר מינימום בישראל: הפער הכלכלי בין העובדים הישראלים לעובדים הזרים והשלכותיו על המשק

 שכר מינימום כרשת ביטחון

שכר המינימום בישראל אמור להוות רשת ביטחון כלכלית לכלל העובדים. עם זאת, כאשר בוחנים את מצבם הכלכלי של עובדים ישראלים ועובדים זרים המשתכרים כולם בשכר מינימום, מתגלה תמונה מורכבת של פערים משמעותיים, הנובעים בעיקר מהתנאים הנלווים ומההשלכות המקרו-כלכליות של דפוסי הצריכה שלהם. הפער הזה יוצר מצב שבו, מבחינת כוח קנייה נטו, מצבם של העובדים הזרים עשוי להיות "טוב יותר", אך הדבר מגיע עם מחיר כלכלי למשק המקומי.

🏠 היתרון ה"נסתר" של העובדים הזרים: חיסכון בהוצאות מחיה

החוק הישראלי מחייב מעסיקים של עובדים זרים לספק להם תנאים סוציאליים ומחיה בסיסיים, מה שמשנה דרמטית את מאזן ההוצאות-הכנסות שלהם:

•  דיור מסובסד – מעסיקים חייבים לספק מגורים הולמים ולנכות משכרם סכום סמלי בלבד עבור דיור ותחזוקה (מאות שקלים בודדים בחודש).

•  ביטוח רפואי – המעסיק נושא ברוב עלות הביטוח הרפואי הפרטי.

•  העדר הוצאות תיווך (חוקי) – החוק אוסר על גביית עמלות תיווך מהעובדים עצמם.

לעומת זאת, עובד ישראלי בשכר מינימום צריך לממן בעצמו:

• שכר דירה מלא (שיכול להגיע לאלפי שקלים)

• ארנונה, חשמל ומים

• ביטוחים משלימים

 כתוצאה מכך, השכר נטו שנותר בידי העובדים הזרים לאחר כיסוי הוצאות בסיסיות הוא לרוב גבוה יותר, מה שמאפשר להם לחסוך חלק ניכר ממשכורתם.

 הנזק הכלכלי למשק: כסף שיוצא מהארץ:

החיסכון הגבוה של העובדים הזרים מגיע עם השלכה מקרו-כלכלית שלילית: כסף שמושקע או נשלח לחו"ל אינו חוזר למעגל הכלכלה המקומית.

•  "בריחת הון" – עובדים זרים רבים מעבירים חלק גדול ממשכורתם למשפחותיהם במדינות המוצא שלהם (העברות כספים, Remittances). לפי הערכות שונות, היקף ההעברות הכספיות של עובדים זרים מישראל עומד על כ-6.4 מיליארד דולר בשנה.

•  פגיעה בצריכה ובצמיחה – כסף שיוצא מהמשק אינו משמש לרכישת מוצרים ושירותים מקומיים. בהיעדר צריכה זו, נפגע הביקוש המקומי, מה שמאט את הצמיחה הכלכלית.

 סיכום

על משל  "האדים מהים" – המצב דומה למים המתאדים מהים בישראל, אך הגשם מהם יורד במדינה אחרת. העבודה וההשקעה במשק המקומי אינן מניבות את מלוא הפירות מבחינת פיתוח וצמיחה פנימית.

המשמעות הכלכלית של העברות כספים לחו"ל (נתוני 2023):

דוח השוואת התפלגות שכר (2025 מול 2024 לפי הספורות הנוצריות)

1. תקציר ממצאים והשוואה:

• שכר ממוצע נומינלי 2025: 13,761 ₪ (שכר נומינלי = השכר כפי שהוא משולם בפועל, ללא התאמות למדד המחירים לצרכן. כלומר, "המספר הגולמי" שמופיע בתלוש).

• שכר ממוצע נומינלי 2024: 13,193 ₪

• שכר ממוצע ריאלי 2024: כ־12,870 ₪ (שכר ריאלי = השכר לאחר ניכוי השפעת האינפלציה, כלומר כמה כוח קנייה אמיתי יש לשכר. אם המחירים עולים, השכר הריאלי יכול לרדת גם אם הנומינלי עלה).

• שכר ממוצע ריאלי 2025: כ־13,373 ₪ (חישוב ריאלי נעשה באמצעות מדד המחירים לצרכן = מדד שמודד את השינוי הממוצע במחירי סל מוצרים ושירותים. ניכוי המדד מהשכר הנומינלי נותן את ערך השכר במונחי כוח קנייה).

• שינוי נומינלי ממוצע כללי: +4.3% (השינוי באחוזים בין השכר הנומינלי של שתי השנים, ללא קשר לאינפלציה).

• פער ריאלי ממוצע: +1.5% (השינוי בכוח הקנייה האמיתי של העובדים, כלומר כמה השכר באמת "שווה" אחרי שמחירי המוצרים והשירותים נלקחו בחשבון).

• ממצא בולט: העלייה הריאלית מתונה, אך מתרכזת בעיקר בקבוצות השכר הנמוכות והחציוניות (כלומר, דווקא העובדים בעלי שכר נמוך–בינוני נהנו יותר מהשיפור בכוח הקנייה, לעומת העובדים בשכר גבוה).

2. נתוני יסוד והנחות עבודה

• מקור הנתונים: פרסומי הלמ״ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה).

• אינפלציה ממוצעת לתקופה: 2.8% (אינפלציה = עלייה כללית ומתמשכת ברמת המחירים במשק. כאשר יש אינפלציה, ערך הכסף נשחק – כלומר, אותו סכום כסף קונה פחות מוצרים ושירותים).

• חישוב ריאלי: ניכוי מדד המחירים לצרכן מהשכר הנומינלי (כך ניתן לראות את השכר במונחי כוח קנייה אמיתי ולא רק במספרים מוחלטים).

3. טבלת השוואת התפלגות שכר נומינלית וריאלית (ינואר–ספטמבר)

4. תובנות מהשוואה בין-שנתית:

• שכר מינימום (עשרימונים 3–5): נהנים מעלייה ריאלית של 1.2%–2.4% בזכות עדכון אפריל 2025.

• מעמד ביניים (עשריםונים 8–16): שחיקה ריאלית של עד -2.3%, בעיקר סביב השכר החציוני.

• שכר חציוני (עשריםונים 10-11): סביב 10,600 ₪, עלייה נומינלית זעירה (0.9%) מול אינפלציה – שחיקה ריאלית של -1.9%.

• עשריםונים עליונים (עשריםונים 17–20): ירידה ריאלית מתונה (בין -0.7% ל--1.4%).

• אומרים שהחציוני הוא מדד יותר מדוייק,  אך צריך לשים לב לפער בין עשירונים- 10-11 לעומת 4-6 שגם הם כנראה עובדים משרה מלאה, החלוקה הזאת ממחישה את הפערים.

• נראה שעשרימונים 1-3 לא עובדים משרה מלאה.

5. סיכום

בינואר–ספטמבר 2025 נרשמה עלייה נומינלית של 4.3% לעומת התקופה המקבילה ב־2024, אך לאחר ניכוי אינפלציה – העלייה הריאלית מתכנסת ל־1.5% בלבד.

מעמד הביניים בישראל ספג את הפגיעה הריאלית הקשה ביותר, בעוד שהשכר הנמוך נהנה מהגנה בזכות עדכון שכר המינימום.

6. שחיקת שכר: אובדן / רווח שנתי ומצטבר לכיסו של העובד הבודד (₪)

נתונים חודשיים ושנתיים (₪) לפי קבוצת שכר (וינטיל) - בהנחת אינפלציה 2.8%

תקציר:

• שחיקה (חיובי): כמה כסף נגרע מכיס העובד כדי לשמור על כוח הקנייה של 2024.

• רווח ריאלי (שלילי): השכר הנומינלי עלה מהר יותר מהאינפלציה.

מסקנות עיקריות (השחיקה בכיס הפרטי - סיכום שנתי)

1. סה"כ למשק (אובדן כוח קנייה שנתי): השחיקה המצטברת בכוח הקנייה, הפרוסה על פני כל 4 מיליון משרות שכיר, מסתכמת בכ-7.42 מיליארד ₪ בשנה. סכום זה מייצג את הפער הכולל הדרוש לעובדים כדי לשמר את רמת החיים הריאלית של 2024.

2. הנפגעים הקשים ביותר (₪ - בראייה שנתית):

   • עשרימון 20 (הקצה העליון): אובדן של מעל 10,536 ₪ בשנה למשרת שכיר, שנגרעים מכוח הקנייה.

   • עשרימון 14 (סביבת השכר הממוצע): עובדים אלו הפסידו כמעט 3,876 ₪ בשנה.

   • עשרימון 10-13 (ליבת מעמד הביניים): הפסד שנתי של 2,244 ₪ עד 2,796 ₪ למשרה.

3. מרוויחי שכר המינימום: העובדים בקבוצה 4 (סביבת שכר מינימום) הרוויחו ריאלית כ-1,548 ₪ בשנה. זהו הגידול הריאלי הגדול ביותר בכיס הפרטי מכל קבוצה.

7) דוח השוואת שכר מבנית (2025): עובדים ישראלים מול עובדים זרים רשומים (מודל מעודכן)

ניתוח פערים לפי קבוצות שכר (וינטילים) - ינואר- ספטמבר.

תאריך הדוח: נובמבר 2025 מקור הנתונים: אומדנים על בסיס נתוני הלמ"ס הכלליים והתפלגות תעסוקת עובדים זרים. הנחת יסוד לצורך המודל: העובדים הזרים הרשומים מהווים כ-3.66% מסך משרות השכיר, בהתבסס על נתון מדויק של 146,508.

1. תקציר ממצאים והנחות יסוד

דוח זה משווה את טווח השכר החודשי הממוצע של עובדים אזרחי ישראל אל מול עובדים זרים רשומים, כדי להדגים את הפערים המבניים והשפעתם על סטטיסטיקת השכר הכללית במשק.

• ממוצע שכר כולל במשק (לצורך השוואה): 13,600 ₪.

• אומדן שכר ממוצע - אזרחי ישראל: כ-14,800 ₪.

• אומדן שכר ממוצע - עובדים זרים רשומים (ברוטו): כ-7,500 ₪.

• סה"כ משרות שכיר במשק: 4,000,000 משרות.

• סה"כ עובדים זרים רשומים (3.66% אומדן מודל): 146,508 משרות (נתון יסוד לצורך המודל).

• סה"כ אזרחי ישראל (96.34%): 3,853,492 משרות.

• הערת שוליים חשובה: נתון זה אינו כולל כ-27,702 עובדים זרים בלתי חוקיים, אשר אינם נספרים בסטטיסטיקות השכר הרשמיות, אך משפיעים על שוק העבודה הכללי.

• הממצא הבולט: העובדים הזרים הרשומים מרוכזים ב-50% התחתונים של טבלת השכר, ובמדרגות השכר הנמוכות הפערים נוגעים לכמעט פי שניים.

2. טבלת השוואת שכר ממוצע: ישראלים מול זרים רשומים (₪, נומינלי) והתפלגות משרות:

** העמודה "עלות שכר כוללת לקבלן" מחשבת את השכר ברוטו לעובד זר * 1.25. *** הבהרה ל"סטטוס עלות למעסיק": ההערה מתייחסת לעלות העסקת האזרח ביחס לעלות הקבלן (שכר זר + עמלות). פער שלילי (-) בעמודת הפער משמעותו שהאזרח זול יותר למעסיק הסופי.

3. ניתוח הפערים וההתפלגות

א. ריכוז העובדים הזרים הרשומים בשכר הנמוך והפער הנסתר

הטבלה מציגה את העובד הממוצע בכל קבוצה. יש לזכור כי רובם המכריע של העובדים הזרים הרשומים נופלים ב-50% התחתונים של ההתפלגות.

• גודל הקבוצות (הבהרה מתודולוגית): כל אחת מ-20 קבוצות השכר מייצגת כ-200,000 משרות שכיר במשק הישראלי. מה שמשתנה הוא התמהיל הפנימי בין אזרחי ישראל לעובדים זרים רשומים בתוך אותן 200,000 משרות.

• ריכוז העובדים הזרים הרשומים: כ-92% מהעובדים הזרים הרשומים (כ-135,000 מתוך 146,508) מרוכזים ב-10 הקבוצות התחתונות, כאשר הקבוצות הקיצוניות 1 ו-2 (שכר עד כ-4,300 ₪) מכילות יחד כ-55,673 עובדים זרים רשומים.

• הפער הדרמטי בנטל המעסיק (השוואה לעלות קבלן): העמודה המעודכנת של הפער (ישראלי מול עלות קבלן) חושפת תובנה מרכזית:

  • ** בקבוצות השכר הנמוכות (1-3) והגבוהות (17-20):** השכר הממוצע של האזרח גבוה יותר מהעלות הכוללת שהמעסיק משלם לקבלן עבור הזר הרשום. לכן, בטווחים אלו האזרח יקר יותר (-) למעסיק הסופי.

  • ** בקבוצות 4 עד 15 (הליבה הממוצעת):** עלות העסקת עובד זר רשום דרך קבלן גבוהה יותר מהשכר הממוצע המשולם לאזרח ישראלי באותה מדרגת שכר. עלות הקבלן גבוהה בעד כ-1,400 ₪ (וינטיל 13), ומסומנת כ"האזרח זול יותר (+)***.

ב. הפער באחוזים (השוואה לשכר ברוטו של הזר הרשום)

• הפער הקיצוני בקצה התחתון: בעשרימון 1, השכר של האזרח גבוה ב-122.7% משכר העובד הזר הרשום.

• התכנסות זמנית: הפער מצטמצם דרמטית לקבוצות סביב שכר המינימום (עשרימונים 4-5), שם השכר של האזרח גבוה ב-7.1% עד 8.8% בלבד.

• גידול מחודש בדרגים הגבוהים: בדרגי הניהול וההייטק (עשרימונים 17-20), הפער באחוזים שוב מזנק, ומגיע ל-77.1%+ בעשרימון העליון.

ג. סיכום ומסקנה

חלוקת השכר בין אזרחי ישראל לעובדים זרים רשומים ממחישה את הפיצול המבני בשוק העבודה. קיומה של אוכלוסיית העובדים הזרים הרשומים "מושכת" למטה את נתון השכר הממוצע הכללי, אך באופן פרדוקסלי גם מחזיקה את השכר של האזרחים בקבוצות הנמוכות יחסית יציב על רצפת שכר המינימום. ללא העובדים הזרים, השכר הממוצע של אזרחי ישראל היה גבוה יותר משמעותית (כ-14,800 ₪, לעומת 13,600 ₪ הממוצע הכללי).

טור דעה: למה אסור להעביר מפעלים ומשרדים לערים חרדיות.

המהלך להביא מפעלים ומשרדים לערים חרדיות הוא לא פתרון אמיתי אלא מנגנון מתוחכם להגדיל את התקבולים לדוסים מהמיסים של עם ישראל . זה לא משנה מהותית את תרומת התושבים עצמם לכלכלה ולחברה, אלא רק מייצר עוד זרימה של כספי עם לערים שבהן שיעור ההשתתפות בשוק העבודה נמוך.

הטענה המרכזית שלי היא פשוטה: אין כאן ניסיון אמיתי לשלב את תושבי הערים החרדיות בשוק העבודה או להגדיל את תרומתם לכלכלה. במקום זאת, ראשי הערים מבקשים למשוך מפעלים ומשרדים כדי ליהנות מהכנסות נוספות מארנונה, מבלי שהדבר ישפיע על רמת ההשתתפות של התושבים עצמם. זהו מהלך שמנציח את הפערים במקום לפתור אותם.

מעבר לכך, מדובר בצעד שעלול לפגוע בערים אחרות. כאשר חברה מחליטה להעביר את משרדיה לעיר חרדית, העובדים – שאינם תושבי העיר – נאלצים לנסוע מרחקים גדולים יותר. הדבר מכביד עליהם, מקטין את איכות חייהם, ומייצר מצב שבו הארנונה שמשלמת החברה זורמת לעיר החרדית ולא לעיר שבה מתגוררים העובדים. כך יוצא שהעם העובד, זה שנושא בנטל הצבאי ומשלם מיסים גבוהים, אינו נהנה מהכספים שהוא עצמו מממן.

אני אומרת בצורה ברורה: לא נכון לבנות מפעלים  לא נכון לאכלס מבני משרדים בערים חרדיות. לא נכון גם להעביר לשם משרדים קיימים. זהו מהלך שמחזק את הערים החרדיות על חשבון עם ישראל כולו. במקום להעניק יתרונות נוספים לערים שבהן התושבים אינם משתתפים באופן מלא בכלכלה, יש להשקיע בערים שבהן בני העם עובדים, משלמים מיסים, משרתים בצבא ותורמים ישירות למדינה.

הדרך הנכונה היא הפוכה: להעביר מפעלים ומשרדים מערים חרדיות לערים אחרות – לערים שבהן בני העם נושאים בנטל באופן מלא. כך יובטח שהמיסים של עם ישראל יחזרו אל הקהילות שתורמות בפועל למדינה, ולא ימשיכו להישאב למקומות שבהם התרומה מוגבלת.

לסיכום, המהלך להביא מפעלים ומשרדים לערים חרדיות הוא בעיני טעות אסטרטגית. הוא לא פותר את הבעיה, אלא רק מעמיק את תחושת האי־שוויון בקרב עם ישראל. הדרך הנכונה היא להשקיע בערים שבהן בני העם כבר תורמים למדינה, ולא להמשיך להעניק יתרונות לערים שבהן התרומה מוגבלת.

 פדיון המשק הישראלי 2022–2025 לפי הספורות הנוצריות- עלייה נומינלית מול ירידה ריאלית:

 הסבר על בחינת מצב המשק לפי פדיון:

כאשר בוחנים את מצב המשק דרך נתוני פדיון, חשוב להבחין בין פדיון נומינלי לבין פדיון ריאלי.

• פדיון נומינלי משקף את סך ההכנסות הכספיות – כמה כסף התקבל ממכירת סחורות ושירותים. לעיתים נראה שהפדיון גדל, אך זהו גידול כספי בלבד.

• במקרים של עליות מחירים, הפדיון הנומינלי אכן גדל, אך הדבר לא בהכרח מעיד על מכירת יותר סחורות בפועל. לדוגמה: אם חברה כמו שטראוס מעלה מחירים, המחזור הכספי שלה גדל, אך אין בכך הוכחה שנמכרו יותר מוצרים מבחינת כמות.

לכך יש השלכות משמעותיות:

• על העובדים – שכן ירידה בכמות הסחורות הנמכרות עשויה להשפיע על היקף הייצור, על מקומות עבודה ועל יציבות תעסוקתית.

• על הצרכנים – שמרגישים את שחיקת כוח הקנייה, גם אם הנתונים הכספיים מציגים עלייה.

לכן, לצד בחינת הפדיון הנומינלי, יש חשיבות רבה להתייחס גם לנתוני פדיון ריאלי – כלומר, נתונים שמנוכים מעליות מדד המחירים, ממדדי יצוא ומשינויים בשערי מטבעות. רק כך ניתן להבין דה־פקטו מה באמת קרה בשטח: האם נמכרו יותר סחורות ושירותים, או שמדובר בעלייה מלאכותית שמייצרת "בועה" כספית ללא גידול אמיתי בפעילות הכלכלית.

 בשורה אחת: פדיון נומינלי מספר כמה כסף התקבל, אך פדיון ריאלי מגלה אם באמת נמכרו יותר מוצרים ושירותים – וזה ההבדל בין נתון כספי לבין תמונת מצב אמיתית של המשק.

 יצוא לפי חודשים (ינואר–ספטמבר 2025):

הסבר: במהלך 2025 היצוא מציג תנודתיות חודשית, אך בסך הכול שמירה על יציבות. יש חודשים עם ירידה ריאלית (כמו אפריל ומאי), אך בספטמבר נרשמה התאוששות קלה.

 מכירות מקומיות לפי חודשים (ינואר–ספטמבר 2025):

הסבר: במהלך 2025 המכירות המקומיות מציגות ירידה ריאלית כמעט בכל חודש. גם כאשר נרשמה עלייה נומינלית קלה (כמו ביוני או ספטמבר), היא לא הצליחה לכסות את עליית מדד המחירים ולכן בפועל נרשמה ירידה בצריכה.

 יצוא רב־שנתי (שלושת הרבעונים הראשונים בכל שנה):

הסבר: ב־2023 יש עלייה נומינלית של 3.3% לעומת 2022, וריאלית עלייה מתונה של 0.3%. ב־2024 יש עלייה נומינלית זעירה של 0.5% לעומת 2023, אך ריאלית ירידה של 2.7%. ב־2025 יש עלייה נומינלית של 2.9% לעומת 2024, וריאלית התאוששות קלה של 0.2%.

 מכירות מקומיות רב־שנתי (שלושת הרבעונים הראשונים בכל שנה)

הסבר: ב־2023 יש עלייה נומינלית של 2.6% לעומת 2022, אך ריאלית ירידה של 0.4%. ב־2024 יש ירידה נומינלית של 1.1% לעומת 2023, וריאלית ירידה חדה של 4.3%. ב־2025 יש ירידה נומינלית של 3.8% לעומת 2024, וריאלית ירידה חריפה של 6.5%.

 מסקנה ברורה על פדיון 2025:

• מבנה הפדיון: הפדיון מהיצוא קטן משמעותית מהפדיון מהמכירות המקומיות. לכן, גם אם היצוא עולה מעט, הוא לא מסוגל לקזז ירידה גדולה בביקוש המקומי.

• 2025 לעומת 2024 (שלושת הרבעונים הראשונים):

  • יצוא – ריאלי: ↑ 0.2% בלבד.

  • מכירות מקומיות – ריאלי: ↓ 6.5%.

• משמעות כוללת: יש ירידה בפדיון הריאלי הכולל של המשק בשנת 2025. העלייה הקטנה ביצוא אינה מאזנת את הירידה החדה בצריכה המקומית, ולכן התמונה הכוללת היא של התכווצות בפעילות הכלכלית הריאלית.

השלכות מרכזיות

• לחברות הפועלות בארץ: לחץ על מכירות, מלאים ותזרים; סיכון לקיצוץ השקעות ותעסוקה בענפים מבוססי ביקוש מקומי.

• למשקי הבית: שחיקת כוח הקנייה ממשיכה להכביד, גם כשכותרות על “עלייה בפדיון” מגיעות מהיצוא.

• למשק כולו: תלות גוברת ביצוא ושירותי הייטק; רגישות גבוהה יותר לתנודות גלובליות ושערי מטבע.

עוד מידע על שנים שלמות מבחינה זאת בלי שנת 25:

 יצוא שנים שלמות (2022–2024):

הסבר: ב־2023 יש עלייה נומינלית של 3.1% לעומת 2022, וריאלית עלייה זעירה של 0.1%. ב־2024 יש עלייה נומינלית של 1.4% לעומת 2023, אך ריאלית ירידה של 1.8%.

 מכירות מקומיות שנים שלמות (2022–2024):

הסבר: ב־2023 יש עלייה נומינלית של 2.6% לעומת 2022, אך ריאלית ירידה של 0.4%. ב־2024 יש ירידה נומינלית של 2.0% לעומת 2023, וריאלית ירידה חדה של 5.0%.