וַתֹּאבַ֙דְנָה֙ הָאֲתֹנ֔וֹת לְקִ֖ישׁ אֲבִ֣י שָׁא֑וּל וַיֹּ֨אמֶר קִ֜ישׁ אֶל–שָׁא֣וּל בְּנ֗וֹ קַח–נָ֤א אִתְּךָ֙ אֶת–אַחַ֣ד מֵֽהַנְּעָרִ֔ים וְק֣וּם לֵ֔ךְ בַּקֵּ֖שׁ אֶת–הָאֲתֹנֹֽת: וַיַּעֲבֹ֧ר בְּהַר–אֶפְרַ֛יִם וַיַּעֲבֹ֥ר בְּאֶֽרֶץ–שָׁלִ֖שָׁה וְלֹ֣א מָצָ֑אוּ וַיַּעַבְר֤וּ בְאֶֽרֶץ–שַׁעֲלִים֙ וָאַ֔יִן וַיַּעֲבֹ֥ר בְּאֶֽרֶץ–יְמִינִ֖י וְלֹ֥א מָצָֽאוּ: הֵ֗מָּה בָּ֚אוּ בְּאֶ֣רֶץ צ֔וּף וְשָׁא֥וּל אָמַ֛ר לְנַעֲר֥וֹ אֲשֶׁר–עִמּ֖וֹ לְכָ֣ה וְנָשׁ֑וּבָה פֶּן–יֶחְדַּ֥ל אָבִ֛י מִן–הָאֲתֹנ֖וֹת וְדָ֥אַג לָֽנוּ: פרשת שָׁאוּל֙.
פֶּן–יֶחְדַּ֥ל אָבִ֛י מִן–הָאֲתֹנ֖וֹת וְדָ֥אַג לָֽנוּ:
יפה לראות את בינת הלב של שאול.
כשהתארך הזמן למצוא את האתונות והידיעה של שאול שאבא שלו יחדל מדאגה לאתונות וידאג להם כי אחרו לשוב.
אפשר לראות פה את אהבתו של שאול לאביו שלא רצה להדאיג את אביו, שאביו לא יהיה מהמצוקה מהדאגה לו.. אפשר לראות שלשאול היתה בינת לב וזה יפה.
אני חושבת שיותר נכון לאמר בינת הלב מלאמר אינטליגנציא ריגשית.
במחשבה שנית יש הבדל בין בינת הלב לאינטליגנציא ריגשית, אינטליגנציא ריגשית היא יותר ממקום מושכל כמו תכנות.
באינטליגנציא ריגשית יש משהו כמו במצווה של ואהבת לרעך כמוך, לאהוב את רעך כמוך זה לבחון את מערכת רגשותיך שלך כלפי עצמך ומתוך המקום שיודע מה לא טוב לך, לקיים את המצווה הזאת שחברך כמוך לדבר כזה או אחר במערכת הרגשות שלך עצמך.
ופה יש יותר שימוש של שכלתנות לעשות כדבר הלב לאדם ושמתאים את מערכת הרגשות שלך עצמך ופועל יוצא מכך על רעך, על אדם שאינו אתה.
לשאול היה לב שומע לאביו, הוא דאג שאביו ידאג והאדם הזה עם הלב השומע לאביו נבחר על פי בורא עולם להיות מלך בישראל.
כמבואר:
וַֽיְהִי–אִ֣ישׁ (מבן)-(ימין) מִבִּנְיָמִ֗ין וּ֠שְׁמוֹ קִ֣ישׁ בֶּן–אֲבִיאֵ֞ל בֶּן–צְר֧וֹר בֶּן–בְּכוֹרַ֛ת בֶּן–אֲפִ֖יחַ בֶּן–אִ֣ישׁ יְמִינִ֑י גִּבּ֖וֹר חָֽיִל: וְלוֹ–הָיָ֨ה בֵ֜ן וּשְׁמ֤וֹ שָׁאוּל֙ בָּח֣וּר וָט֔וֹב וְאֵ֥ין אִ֛ישׁ מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל ט֣וֹב מִמֶּ֑נּוּ מִשִּׁכְמ֣וֹ וָמַ֔עְלָה גָּבֹ֖הַּ מִכָּל–הָעָֽם: שמואל- פרשת שאול.
מזכיר גם את שלמה בתחילת ימיו כמלך, שביקש לב שומע מבורא עולם לשפוט את העם.
בְּגִבְעוֹן נִרְאָה יְהוָֹה אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ: וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה אַתָּה עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ דָוִד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל כַּאֲשֶׁר הָלַךְ לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה וּבְיִשְׁרַת לֵבָב עִמָּךְ וַתִּשְׁמָר לוֹ אֶת הַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה וַתִּתֶּן לוֹ בֵן יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ כַּיּוֹם הַזֶּה: וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהָי אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת עַבְדְּךָ תַּחַת דָּוִד אָבִי וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא: וְעַבְדְּךָ בְּתוֹךְ עַמְּךָ אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ עַם רָב אֲשֶׁר לֹא יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב: וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה: וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי אֲדֹנָי כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט: {הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ: וְגַם אֲשֶׁר לֹא שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ גַּם עֹשֶׁר גַּם כָּבוֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים כָּל יָמֶיךָ: וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְוֹתַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ וְהַאַרַכְתִּי אֶת יָמֶיךָ: מלכים.
בעת הזאת אני חושבת על החיילים במלחמה הזאת שהיו כאלה שנמנעו מלספר למשפחה על הסכנה שהם נמצאים בה והיו שבמותם ציוו על משפחתם את החיים במובן שמותו לא ישנה את חיי משפחתו מבחינת רצונו באהבתו שהמשפחה תמשיך להיות שמחה גם אחרי לכתו של האוהב הזה.
לקרוא עוד:
|