שמואל- פרשת שאול ויהונתן– בדרך כלל אני מחלקת מגילה לכמה כתובות, יש משהו בפרשה זאת שאני לא רואה לנכון לעשות זאת.

בֶּן–שָׁנָ֖ה שָׁא֣וּל בְּמָלְכ֑וֹ וּשְׁתֵּ֣י שָׁנִ֔ים מָלַ֖ךְ עַל–יִשְׂרָאֵֽל: וַיִּבְחַר–ל֨וֹ שָׁא֜וּל שְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִים֮ מִיִּשְׂרָאֵל֒ וַיִּהְי֨וּ עִם–שָׁא֜וּל אַלְפַּ֗יִם בְּמִכְמָשׂ֙ וּבְהַ֣ר בֵּֽית–אֵ֔ל וְאֶ֗לֶף הָיוּ֙ עִם–י֣וֹנָתָ֔ן בְּגִבְעַ֖ת בִּנְיָמִ֑ין וְיֶ֣תֶר הָעָ֔ם שִׁלַּ֖ח אִ֥ישׁ לְאֹהָלָֽיו:

תחילת הפרשת מדברת על צבא שאול. סה"כ שלושת אלפים  איש שחולקו לשתי יחידות כח:

כח אחד בפיקוד שאול:

וַיִּהְי֨וּ עִם–שָׁא֜וּל אַלְפַּ֗יִם בְּמִכְמָשׂ֙ וּבְהַ֣ר בֵּֽית–אֵ֔ל

וכח שני בפיקוד יונתן:

וְאֶ֗לֶף הָיוּ֙ עִם–י֣וֹנָתָ֔ן

וכל שאר בני ישראל הבייתה:

וְיֶ֣תֶר הָעָ֔ם שִׁלַּ֖ח אִ֥ישׁ לְאֹהָלָֽיו:

למעשה שלושת האלפים האלה היו כח סדיר, כמו בצבא בימינו אנו.

ויונתן עם הכח שלו עלה להלחם בפלישתים בגבע:

וַיַּ֣ךְ יוֹנָתָ֗ן אֵ֣ת נְצִ֤יב פְּלִשְׁתִּים֙ אֲשֶׁ֣ר בְּגֶ֔בַע וַֽיִּשְׁמְע֖וּ פְּלִשְׁתִּ֑ים וְשָׁאוּל֩ תָּקַ֨ע בַּשּׁוֹפָ֤ר בְּכָל–הָאָ֙רֶץ֙ לֵאמֹ֔ר יִשְׁמְע֖וּ הָעִבְרִֽים: 

וניצח וכל העם שמע ונאסף למלחמה עם שאול למעשה כמו במלחמה שכל העם מגוייס:

וְכָל–יִשְׂרָאֵ֞ל שָׁמְע֣וּ לֵאמֹ֗ר הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙ אֶת–נְצִ֣יב פְּלִשְׁתִּ֔ים וְגַם–נִבְאַשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל בַּפְּלִשְׁתִּ֑ים וַיִּצָּעֲק֥וּ הָעָ֛ם אַחֲרֵ֥י שָׁא֖וּל הַגִּלְגָּֽל:

והפלישתים ששמעו על המתקפה שתקפו ישראל את גבע נערך למלחמה עם ישראל:

וּפְלִשְׁתִּ֞ים נֶאֶסְפ֣וּ | לְהִלָּחֵ֣ם עִם–יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁלֹשִׁ֨ים אֶ֤לֶף רֶ֙כֶב֙ וְשֵׁ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ פָּרָשִׁ֔ים וְעָ֕ם כַּח֛וֹל אֲשֶׁ֥ר עַל–שְׂפַֽת–הַיָּ֖ם לָרֹ֑ב וַֽיַּעֲלוּ֙ וַיַּחֲנ֣וּ בְמִכְמָ֔שׂ קִדְמַ֖ת בֵּ֥ית אָֽוֶן: 

צריך לחשוב על גודל צבא הפלישתים לעומת צבא ישראל:

שְׁלֹשִׁ֨ים אֶ֤לֶף רֶ֙כֶב֙

וְשֵׁ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ פָּרָשִׁ֔ים

וְעָ֕ם כַּח֛וֹל אֲשֶׁ֥ר עַל–שְׂפַֽת–הַיָּ֖ם לָרֹ֑ב

והעם שראו את צבא הפלישתים ועשו ויברח:

וְאִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֤ל רָאוּ֙ כִּ֣י צַר–ל֔וֹ כִּ֥י נִגַּ֖שׂ הָעָ֑ם וַיִּֽתְחַבְּא֣וּ הָעָ֗ם בַּמְּעָר֤וֹת וּבַֽחֲוָחִים֙ וּבַסְּלָעִ֔ים וּבַצְּרִחִ֖ים וּבַבֹּרֽוֹת: וְעִבְרִ֗ים עָֽבְרוּ֙ אֶת–הַיַּרְדֵּ֔ן אֶ֥רֶץ גָּ֖ד וְגִלְעָ֑ד וְשָׁאוּל֙ עוֹדֶ֣נּוּ בַגִּלְגָּ֔ל וְכָל–הָעָ֖ם חָרְד֥וּ אַחֲרָֽיו:

חלק מהעם הלך לפה:

וַיִּֽתְחַבְּא֣וּ הָעָ֗ם בַּמְּעָר֤וֹת וּבַֽחֲוָחִים֙ וּבַסְּלָעִ֔ים וּבַצְּרִחִ֖ים וּבַבֹּרֽוֹת:

וחלק עברו לצד השני של הירדן:

וְעִבְרִ֗ים עָֽבְרוּ֙ אֶת–הַיַּרְדֵּ֔ן אֶ֥רֶץ גָּ֖ד וְגִלְעָ֑ד:

למקום שהתיישבו בו הראובני והגדי וחצי שבט המנשה, בצד המזרחי של הירדן שאינו נחשב ארץ הירושה המובטחת לאברהם יצחק ויעקב, אינו חלק מארץ הקודש גם במובן שאסור לישראל להקריב שם:

המקרה היה בעת שהיו משבטי ישראל שהתנחלו בארץ והיו משבטי ישראל שנשארו בחוץ לארץ. היתה סכנה שאלה שנשארו בחוץ לארץ יחטאו בדבר. מבחינה רעיונית בסיסית, מפרשה זאת נלמד חוק הערבות הדדית- גם במקרה והחטא יעשה בחוץ לארץ, הדין יוחל גם על אלה שעלו לארץ.

כפליטים באו העם לשבט גד.

שאול שראה ששמואל לא בא, מעלה זבח ללא שמואל וללא ברכתו וללא עצתו של שמואל אם לעלות למלחמה או לא לעלות למלחמה:

וַיּ֣וֹחֶל | שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים לַמּוֹעֵד֙ אֲשֶׁ֣ר שְׁמוּאֵ֔ל וְלֹא–בָ֥א שְׁמוּאֵ֖ל הַגִּלְגָּ֑ל וַיָּ֥פֶץ הָעָ֖ם מֵעָלָֽיו: וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל הַגִּ֣שׁוּ אֵלַ֔י הָעֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִ֑ים וַיַּ֖עַל הָעֹלָֽה: שָׁאוּל֙ וי֣וֹנָתָ֔ן.

(וייחל) וַיּ֣וֹחֶל | שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים לַמּוֹעֵד֙ אֲשֶׁ֣ר שְׁמוּאֵ֔ל וְלֹא–בָ֥א שְׁמוּאֵ֖ל הַגִּלְגָּ֑ל:

וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל הַגִּ֣שׁוּ אֵלַ֔י הָעֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִ֑ים וַיַּ֖עַל הָעֹלָֽה: 

וכששאול סיים להעלות את הזבח בא שמואל ושאול מסביר לו למה העלה זבח בלעדיו:

וַיֹּ֥אמֶר שְׁמוּאֵ֖ל מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָ וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֡וּל כִּֽי–רָאִיתִי֩ כִֽי–נָפַ֨ץ הָעָ֜ם מֵעָלַ֗י וְאַתָּה֙ לֹא–בָ֙אתָ֙ לְמוֹעֵ֣ד הַיָּמִ֔ים וּפְלִשְׁתִּ֖ים נֶאֱסָפִ֥ים מִכְמָֽשׂ: וָאֹמַ֗ר עַ֠תָּה יֵרְד֨וּ פְלִשְׁתִּ֤ים אֵלַי֙ הַגִּלְגָּ֔ל וּפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לֹ֣א חִלִּ֑יתִי וָֽאֶתְאַפַּ֔ק וָאַעֲלֶ֖ה הָעֹלָֽה:

ושמואל אומר לו ככה:

וַיֹּ֧אמֶר שְׁמוּאֵ֛ל אֶל–שָׁא֖וּל נִסְכָּ֑לְתָּ לֹ֣א שָׁמַ֗רְתָּ אֶת–מִצְוַ֞ת יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔ךְ כִּ֣י עַתָּ֗ה הֵכִ֨ין יְהוָ֧ה אֶת–מַֽמְלַכְתְּךָ֛ אֶל–יִשְׂרָאֵ֖ל עַד–עוֹלָֽם: וְעַתָּ֖ה מַמְלַכְתְּךָ֣ לֹא–תָק֑וּם בִּקֵּשׁ֩ יְהוָ֨ה ל֜וֹ אִ֣ישׁ כִּלְבָב֗וֹ וַיְצַוֵּ֨הוּ יְהוָ֤ה לְנָגִיד֙ עַל–עַמּ֔וֹ כִּ֚י לֹ֣א שָׁמַ֔רְתָּ אֵ֥ת אֲשֶֽׁר–צִוְּךָ֖ יְהוָֽה: וַיָּ֣קָם שְׁמוּאֵ֗ל וַיַּ֛עַל מִן–הַגִּלְגָּ֖ל גִּבְעַ֣ת בִּנְיָמִ֑ן:

שהוא היה צריך לחכות יש בדבר מעשה שלא נשמע לציווי בורא עולם, הדבר מזכיר את עם ישראל במדבר שלא חיכה למשה עד שירד, כך שאול לא חיכה לשמואל לזבוח לבורא עולם:

וַיֹּ֧אמֶר שְׁמוּאֵ֛ל אֶל–שָׁא֖וּל נִסְכָּ֑לְתָּ לֹ֣א שָׁמַ֗רְתָּ אֶת–מִצְוַ֞ת יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔ךְ:

הֵכִ֨ין יְהוָ֧ה אֶת–מַֽמְלַכְתְּךָ֛ אֶל–יִשְׂרָאֵ֖ל עַד–עוֹלָֽם:

אפשר להמשיל את הדבר גם למקרה קורח שהיה לוי שבקש להכנס למקום של כהן לוי:

וְעַתָּ֖ה מַמְלַכְתְּךָ֣ לֹא–תָק֑וּם:

וַיִּפְקֹ֣ד שָׁא֗וּל אֶת–הָעָם֙ הַנִּמְצְאִ֣ים עִמּ֔וֹ כְּשֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת אִֽישׁ: וְשָׁא֞וּל וְיוֹנָתָ֣ן בְּנ֗וֹ וְהָעָם֙ הַנִּמְצָ֣א עִמָּ֔ם יֹשְׁבִ֖ים בְּגֶ֣בַע בִּנְיָמִ֑ן וּפְלִשְׁתִּ֖ים חָנ֥וּ בְמִכְמָֽשׂ: וַיֵּצֵ֧א הַמַּשְׁחִ֛ית מִמַּחֲנֵ֥ה פְלִשְׁתִּ֖ים שְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁ֑ים הָרֹ֨אשׁ אֶחָ֥ד יִפְנֶ֛ה אֶל–דֶּ֥רֶךְ עָפְרָ֖ה אֶל–אֶ֥רֶץ שׁוּעָֽל: וְהָרֹ֤אשׁ אֶחָד֙ יִפְנֶ֔ה דֶּ֖רֶךְ בֵּ֣ית חֹר֑וֹן וְהָרֹ֨אשׁ אֶחָ֤ד יִפְנֶה֙ דֶּ֣רֶךְ הַגְּב֔וּל הַנִּשְׁקָ֛ף עַל–גֵּ֥י הַצְּבֹעִ֖ים הַמִּדְבָּֽרָה: 

צבא ישראל:

וַיִּפְקֹ֣ד שָׁא֗וּל אֶת–הָעָם֙ הַנִּמְצְאִ֣ים עִמּ֔וֹ כְּשֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת אִֽישׁ:

וְשָׁא֞וּל וְיוֹנָתָ֣ן בְּנ֗וֹ וְהָעָם֙ הַנִּמְצָ֣א עִמָּ֔ם יֹשְׁבִ֖ים בְּגֶ֣בַע בִּנְיָמִ֑ן וּפְלִשְׁתִּ֖ים חָנ֥וּ בְמִכְמָֽשׂ:

וצבא פלישתים:

שְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁ֑ים

הָרֹ֨אשׁ אֶחָ֥ד יִפְנֶ֛ה אֶל–דֶּ֥רֶךְ עָפְרָ֖ה אֶל–אֶ֥רֶץ שׁוּעָֽל: 

וְהָרֹ֤אשׁ אֶחָד֙ יִפְנֶ֔ה דֶּ֖רֶךְ בֵּ֣ית חֹר֑וֹן

וְהָרֹ֨אשׁ אֶחָ֤ד יִפְנֶה֙ דֶּ֣רֶךְ הַגְּב֔וּל הַנִּשְׁקָ֛ף עַל–גֵּ֥י הַצְּבֹעִ֖ים הַמִּדְבָּֽרָה: 

אלה היו פערי הכוחות ולא רק העריצות של הפלישתים כדי למנוע מרד עבדים בעת ששלטו את ישראל גם היא מזכירה את העריצות של פרעה, במקרה פלישתים כעורצים בישראל הם מנעו מישראל לעשות כלי חרב:

וְחָרָשׁ֙ לֹ֣א יִמָּצֵ֔א בְּכֹ֖ל אֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי-(אמר) אָמְר֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים פֶּ֚ן יַעֲשׂ֣וּ הָעִבְרִ֔ים חֶ֖רֶב א֥וֹ חֲנִֽית: וַיֵּרְד֥וּ כָל–יִשְׂרָאֵ֖ל הַפְּלִשְׁתִּ֑ים לִ֠לְטוֹשׁ אִ֣ישׁ אֶת–מַחֲרַשְׁתּ֤וֹ וְאֶת–אֵתוֹ֙ וְאֶת–קַרְדֻּמּ֔וֹ וְאֵ֖ת מַחֲרֵשָׁתֽוֹ:  וְֽהָיְתָ֞ה הַפְּצִ֣ירָה פִ֗ים לַמַּֽחֲרֵשֹׁת֙ וְלָ֣אֵתִ֔ים וְלִשְׁלֹ֥שׁ קִלְּשׁ֖וֹן וּלְהַקַּרְדֻּמִּ֑ים וּלְהַצִּ֖יב הַדָּרְבָֽן: וְהָיָה֙ בְּי֣וֹם מִלְחֶ֔מֶת וְלֹ֨א נִמְצָ֜א חֶ֤רֶב וַחֲנִית֙ בְּיַ֣ד כָּל–הָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֶת–שָׁא֖וּל וְאֶת–יוֹנָתָ֑ן וַתִּמָּצֵ֣א לְשָׁא֔וּל וּלְיוֹנָתָ֖ן בְּנֽוֹ:  פרשת שאול ויהונתן.

ולקראת המלחמה לא היה כלי מלחמה לישראל:

וְחָרָשׁ֙ לֹ֣א יִמָּצֵ֔א בְּכֹ֖ל אֶ֣רֶץ יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי-(אמר) אָמְר֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים פֶּ֚ן יַעֲשׂ֣וּ הָעִבְרִ֔ים חֶ֖רֶב א֥וֹ חֲנִֽית: 

הפלישתים אסרו על ישראל לחרוש כלי חרב, כלי מלחמה והם החילו זאת שהם הכחידו את מקצוע החרש בישראל.

וכשנדרש להשחיז כלי עבודה, ישראל היו עושים זאת אצל הפלישתים:

וַיֵּרְד֥וּ כָל–יִשְׂרָאֵ֖ל הַפְּלִשְׁתִּ֑ים לִ֠לְטוֹשׁ אִ֣ישׁ אֶת–מַחֲרַשְׁתּ֤וֹ וְאֶת–אֵתוֹ֙ וְאֶת–קַרְדֻּמּ֔וֹ וְאֵ֖ת מַחֲרֵשָׁתֽוֹ:  וְֽהָיְתָ֞ה הַפְּצִ֣ירָה פִ֗ים לַמַּֽחֲרֵשֹׁת֙ וְלָ֣אֵתִ֔ים וְלִשְׁלֹ֥שׁ קִלְּשׁ֖וֹן וּלְהַקַּרְדֻּמִּ֑ים וּלְהַצִּ֖יב הַדָּרְבָֽן:

בעת עריצות פרעה , כדי להחליש את ישראל הוא נתן את הפקודה הזאת:

וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף. וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ:  הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ: שמות.

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. וַיֹּאמֶר, בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן, עַל-הָאָבְנָיִם:  אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה.  וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת, אֶת-הָאֱלֹהִים, וְלֹא עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים: שמות.

המיילדות של ישראל לא סרו למרותו של פרעה פרעה נתן את הצו לכל עמו:

וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר: כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן: שמות.

במקרה הזה, כדי שאם תהיה מלחמה לישראל לא יהיה כלי מלחמה להלחם עם הפלישתים:

וְהָיָה֙ בְּי֣וֹם מִלְחֶ֔מֶת וְלֹ֨א נִמְצָ֜א חֶ֤רֶב וַחֲנִית֙ בְּיַ֣ד כָּל–הָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֶת–שָׁא֖וּל:

ולשאול ויונתן בנו כן נמצא כלי מלחמה:

וְאֶת–יוֹנָתָ֑ן וַתִּמָּצֵ֣א לְשָׁא֔וּל וּלְיוֹנָתָ֖ן בְּנֽוֹ: 

וַיְהִ֣י הַיּ֗וֹם וַיֹּ֨אמֶר יוֹנָתָ֤ן בֶּן–שָׁאוּל֙ אֶל–הַנַּ֙עַר֙ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֔יו לְכָ֗ה וְנַעְבְּרָה֙ אֶל–מַצַּ֣ב פְּלִשְׁתִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר מֵעֵ֣בֶר הַלָּ֑ז וּלְאָבִ֖יו לֹ֥א הִגִּֽיד: וְשָׁא֗וּל יוֹשֵׁב֙ בִּקְצֵ֣ה הַגִּבְעָ֔ה תַּ֥חַת הָרִמּ֖וֹן אֲשֶׁ֣ר בְּמִגְר֑וֹן וְהָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר עִמּ֔וֹ כְּשֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת אִֽישׁ: וַאֲחִיָּ֣ה בֶן–אֲחִט֡וּב אֲחִ֡י אִיכָב֣וֹד | בֶּן–פִּינְחָ֨ס בֶּן–עֵלִ֜י כֹּהֵ֧ן | יְהוָ֛ה בְּשִׁל֖וֹ נֹשֵׂ֣א אֵפ֑וֹד וְהָעָם֙ לֹ֣א יָדַ֔ע כִּ֥י הָלַ֖ךְ יוֹנָתָֽן: וּבֵ֣ין הַֽמַּעְבְּר֗וֹת אֲשֶׁ֨ר בִּקֵּ֤שׁ יֽוֹנָתָן֙ לַֽעֲבֹר֙ עַל–מַצַּ֣ב פְּלִשְׁתִּ֔ים שֵׁן–הַסֶּ֤לַע מֵהָעֵ֙בֶר֙ מִזֶּ֔ה וְשֵׁן–הַסֶּ֥לַע מֵהָעֵ֖בֶר מִזֶּ֑ה וְשֵׁ֤ם הָֽאֶחָד֙ בּוֹצֵ֔ץ וְשֵׁ֥ם הָאֶחָ֖ד סֶֽנֶּה: הַשֵּׁ֧ן הָאֶחָ֛ד מָצ֥וּק מִצָּפ֖וֹן מ֣וּל מִכְמָ֑שׂ וְהָאֶחָ֥ד מִנֶּ֖גֶב מ֥וּל גָּֽבַע: וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹנָתָ֜ן אֶל–הַנַּ֣עַר | נֹשֵׂ֣א כֵלָ֗יו לְכָה֙ וְנַעְבְּרָ֗ה אֶל–מַצַּב֙ הָעֲרֵלִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אוּלַ֛י יַעֲשֶׂ֥ה יְהוָ֖ה לָ֑נוּ כִּ֣י אֵ֤ין לַֽיהוָה֙ מַעְצ֔וֹר לְהוֹשִׁ֥יעַ בְּרַ֖ב א֥וֹ בִמְעָֽט:

יהונתן מבקש מנושא כליו לעלות להלחם במצב פלישתים, רק שניהם, מאוד מעניינת תשובת נושא כליו של יהונתן:

וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֔יו עֲשֵׂ֖ה כָּל–אֲשֶׁ֣ר בִּלְבָבֶ֑ךָ נְטֵ֣ה לָ֔ךְ הִנְנִ֥י עִמְּךָ֖ כִּלְבָבֶֽךָ:

מעניין כי זה שיח גם בעת הזאת שבנימין נתניהו מבקש את הנאמנות הזאת ממקורביו הקרובים ביותר לו בהנהגה.

ומכיוון שהם רק שניים מסביר יהונתן לנושא כליו את ראשית האמונה של עם ישראל שגם מעטים מאוד מול רבים מאוד ינצחו ברצון בורא עולם שכך וגם כך:

כִּ֣י אֵ֤ין לַֽיהוָה֙ מַעְצ֔וֹר לְהוֹשִׁ֥יעַ בְּרַ֖ב א֥וֹ בִמְעָֽט:

ומשכך מבקש יהונתן אות מבורא עולם אם כך:

וַיֹּ֙אמֶר֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן הִנֵּ֛ה אֲנַ֥חְנוּ עֹבְרִ֖ים אֶל–הָאֲנָשִׁ֑ים וְנִגְלִ֖ינוּ אֲלֵיהֶֽם: אִם–כֹּ֤ה יֹֽאמְרוּ֙ אֵלֵ֔ינוּ דֹּ֕מּוּ עַד–הַגִּיעֵ֖נוּ אֲלֵיכֶ֑ם וְעָמַ֣דְנוּ תַחְתֵּ֔ינוּ וְלֹ֥א נַעֲלֶ֖ה אֲלֵיהֶֽם: וְאִם–כֹּ֨ה יֹאמְר֜וּ עֲל֤וּ עָלֵ֙ינוּ֙ וְעָלִ֔ינוּ כִּֽי–נְתָנָ֥ם יְהוָ֖ה בְּיָדֵ֑נוּ וְזֶה–לָּ֖נוּ הָאֽוֹת: 

אם

אִם–כֹּ֤ה יֹֽאמְרוּ֙ אֵלֵ֔ינוּ דֹּ֕מּוּ עַד–הַגִּיעֵ֖נוּ אֲלֵיכֶ֑ם

אז:

וְעָמַ֣דְנוּ תַחְתֵּ֔ינוּ וְלֹ֥א נַעֲלֶ֖ה אֲלֵיהֶֽם:

ואם:

וְאִם–כֹּ֨ה יֹאמְר֜וּ עֲל֤וּ עָלֵ֙ינוּ֙ 

אז:

וְעָלִ֔ינוּ כִּֽי–נְתָנָ֥ם יְהוָ֖ה בְּיָדֵ֑נוּ וְזֶה–לָּ֖נוּ הָאֽוֹת: 

וכך קרה:

האות:

וַיִּגָּל֣וּ שְׁנֵיהֶ֔ם אֶל–מַצַּ֖ב פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיֹּאמְר֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים הִנֵּ֤ה עִבְרִים֙ יֹֽצְאִ֔ים מִן–הַחֹרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר הִתְחַבְּאוּ–שָֽׁם: וַיַּעֲנוּ֩ אַנְשֵׁ֨י הַמַּצָּבָ֜ה אֶת יוֹנָתָ֣ן | וְאֶת נֹשֵׂ֣א כֵלָ֗יו וַיֹּֽאמְרוּ֙ עֲל֣וּ אֵלֵ֔ינוּ וְנוֹדִ֥יעָה אֶתְכֶ֖ם דָּבָ֑ר:

וההצלחה לאחר מכן:

וַיֹּ֨אמֶר יוֹנָתָ֜ן אֶל נֹשֵׂ֤א כֵלָיו֙ עֲלֵ֣ה אַחֲרַ֔י כִּֽי נְתָנָ֥ם יְהוָ֖ה בְּיַ֥ד יִשְׂרָאֵֽל: וַיַּ֣עַל יוֹנָתָ֗ן עַל–יָדָיו֙ וְעַל–רַגְלָ֔יו וְנֹשֵׂ֥א כֵלָ֖יו אַחֲרָ֑יו וַֽיִּפְּלוּ֙ לִפְנֵ֣י יוֹנָתָ֔ן וְנֹשֵׂ֥א כֵלָ֖יו מְמוֹתֵ֥ת אַחֲרָֽיו:  וַתְּהִ֞י הַמַּכָּ֣ה הָרִאשֹׁנָ֗ה אֲשֶׁ֨ר הִכָּ֧ה יוֹנָתָ֛ן וְנֹשֵׂ֥א כֵלָ֖יו כְּעֶשְׂרִ֣ים אִ֑ישׁ כְּבַחֲצִ֥י מַעֲנָ֖ה צֶ֥מֶד שָׂדֶֽה:  וַתְּהִי֩ חֲרָדָ֨ה בַמַּחֲנֶ֤ה בַשָּׂדֶה֙ וּבְכָל–הָעָ֔ם הַמַּצָּב֙ וְהַמַּשְׁחִ֔ית חָרְד֖וּ גַּם–הֵ֑מָּה וַתִּרְגַּ֣ז הָאָ֔רֶץ וַתְּהִ֖י לְחֶרְדַּ֥ת אֱלֹהִֽים:

בזמן הזה התצפיתנים (היו כבר אז תצפתנים, תצפינים זה חייל ותיק מאוד בישראל) של שאול שצפו על מחנה הפלישתים ראו את הדבר:

וַיִּרְא֤וּ הַצֹּפִים֙ לְשָׁא֔וּל בְּגִבְעַ֖ת בִּנְיָמִ֑ן וְהִנֵּ֧ה הֶהָמ֛וֹן נָמ֖וֹג וַיֵּ֥לֶךְ וַהֲלֹֽם: 

ושאול שהבין שמישהו משלנו הלך באופן עצמאי, כמו שאומרים, להילחם בפלישתים מבקש שיפקדו את המחנה לבדוק מי חסר:

וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֗וּל לָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ פִּקְדוּ–נָ֣א וּרְא֔וּ מִ֖י הָלַ֣ךְ מֵעִמָּ֑נוּ וַֽיִּפְקְד֔וּ וְהִנֵּ֛ה אֵ֥ין יוֹנָתָ֖ן וְנֹשֵׂ֥א כֵלָֽיו: 

ושאול שראה בדבר אות מבקש לצאת למלחמה כשארון האלהים הולך לפניהם:

וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ לַֽאֲחִיָּ֔ה הַגִּ֖ישָׁה אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֑ים כִּֽי–הָיָ֞ה אֲר֧וֹן הָאֱלֹהִ֛ים בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא וּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וַיְהִ֗י עַ֣ד דִּבֶּ֤ר שָׁאוּל֙ אֶל הַכֹּהֵ֔ן וְהֶהָמ֗וֹן אֲשֶׁר֙ בְּמַחֲנֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֔ים וַיֵּ֥לֶךְ הָל֖וֹךְ וָרָ֑ב וַיֹּ֧אמֶר שָׁא֛וּל אֶל הַכֹּהֵ֖ן אֱסֹ֥ף יָדֶֽךָ:

ובזמן הזה התקבצו המוני פלישתים לאחר ששמעו על תבוסת חבריהם בגבע ושאול מגייס את העם:

וַיִּזָּעֵ֣ק שָׁא֗וּל וְכָל–הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַיָּבֹ֖אוּ עַד–הַמִּלְחָמָ֑ה וְהִנֵּ֨ה הָיְתָ֜ה חֶ֤רֶב אִישׁ֙ בְּרֵעֵ֔הוּ מְהוּמָ֖ה גְּדוֹלָ֥ה מְאֹֽד: וְהָעִבְרִ֗ים הָי֤וּ לַפְּלִשְׁתִּים֙ כְּאֶתְמ֣וֹל שִׁלְשׁ֔וֹם אֲשֶׁ֨ר עָל֥וּ עִמָּ֛ם בַּֽמַּחֲנֶ֖ה סָבִ֑יב וְגַם–הֵ֗מָּה לִֽהְיוֹת֙ עִם–יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר עִם–שָׁא֖וּל וְיוֹנָתָֽן: 

וגם אלה שהתחבאו הצטרפו גם הם למלחמה לאחר שהבינו שהיה אות לטובה לישראל:

וְכֹל֩ אִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֜ל הַמִּֽתְחַבְּאִ֤ים בְּהַר–אֶפְרַ֙יִם֙ שָֽׁמְע֔וּ כִּֽי–נָ֖סוּ פְּלִשְׁתִּ֑ים וַֽיַּדְבְּק֥וּ גַם–הֵ֛מָּה אַחֲרֵיהֶ֖ם בַּמִּלְחָמָֽה: 

ותשועה לישראל והפלישתים נסוגו עד בית אוון, משמע-  ישראל כבש שטח עד בית אוון:

וַיּ֧וֹשַׁע יְהוָ֛ה בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא אֶת–יִשְׂרָאֵ֑ל וְהַ֨מִּלְחָמָ֔ה עָבְרָ֖ה אֶת–בֵּ֥ית אָֽוֶן:

מאוד מעניין מה שבא אחרי כן מבחינת חוקי מלחמה לאחר נצחון וכיבוש שטח של אוייבך:

וְאִֽישׁ–יִשְׂרָאֵ֥ל נִגַּ֖שׂ בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיֹּאֶל֩ שָׁא֨וּל אֶת–הָעָ֜ם לֵאמֹ֗ר אָר֣וּר הָ֠אִישׁ אֲשֶׁר–יֹ֨אכַל לֶ֜חֶם עַד–הָעֶ֗רֶב וְנִקַּמְתִּי֙ מֵאֹ֣יְבַ֔י וְלֹֽא טָעַ֥ם כָּל–הָעָ֖ם לָֽחֶם:  וְכָל–הָאָ֖רֶץ בָּ֣אוּ בַיָּ֑עַר וַיְהִ֥י דְבַ֖שׁ עַל–פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶֽה:  וַיָּבֹ֤א הָעָם֙ אֶל–הַיַּ֔עַר וְהִנֵּ֖ה הֵ֣לֶךְ דְּבָ֑שׁ וְאֵין–מַשִּׂ֤יג יָדוֹ֙ אֶל–פִּ֔יו כִּֽי–יָרֵ֥א הָעָ֖ם אֶת–הַשְּׁבֻעָֽה: וְיוֹנָתָ֣ן לֹֽא–שָׁמַ֗ע בְּהַשְׁבִּ֣יעַ אָבִיו֮ אֶת–הָעָם֒ וַיִּשְׁלַ֗ח אֶת–קְצֵ֤ה הַמַּטֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָד֔וֹ וַיִּטְבֹּ֥ל אוֹתָ֖הּ בְּיַעְרַ֣ת הַדְּבָ֑שׁ וַיָּ֤שֶׁב יָדוֹ֙ אֶל–פִּ֔יו (ותראנה) וַתָּאֹ֖רְנָה עֵינָֽיו: וַיַּעַן֩ אִ֨ישׁ מֵֽהָעָ֜ם וַיֹּ֗אמֶר הַשְׁבֵּעַ֩ הִשְׁבִּ֨יעַ אָבִ֤יךָ אֶת–הָעָם֙ לֵאמֹ֔ר אָר֥וּר הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר–יֹ֥אכַל לֶ֖חֶם הַיּ֑וֹם וַיָּ֖עַף הָעָֽם: וַיֹּ֙אמֶר֙ יֽוֹנָתָ֔ן עָכַ֥ר אָבִ֖י אֶת–הָאָ֑רֶץ רְאוּ–נָא֙ כִּֽי–אֹ֣רוּ עֵינַ֔י כִּ֣י טָעַ֔מְתִּי מְעַ֖ט דְּבַ֥שׁ הַזֶּֽה: אַ֗ף כִּ֡י לוּא֩ אָכֹ֨ל אָכַ֤ל הַיּוֹם֙ הָעָ֔ם מִשְּׁלַ֥ל אֹיְבָ֖יו אֲשֶׁ֣ר מָצָ֑א כִּ֥י עַתָּ֛ה לֹֽא–רָבְתָ֥ה מַכָּ֖ה בַּפְּלִשְׁתִּֽים: וַיַּכּ֞וּ בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ בַּפְּלִשְׁתִּ֔ים מִמִּכְמָ֖שׂ אַיָּלֹ֑נָה וַיָּ֥עַף הָעָ֖ם מְאֹֽד: (ויעש) וַיַּ֤עַט הָעָם֙ אֶל-(שלל) הַשָּׁלָ֔ל וַיִּקְח֨וּ צֹ֧אן וּבָקָ֛ר וּבְנֵ֥י בָקָ֖ר וַיִּשְׁחֲטוּ–אָ֑רְצָה וַיֹּ֥אכַל הָעָ֖ם עַל–הַדָּֽם: וַיַּגִּ֤ידוּ לְשָׁאוּל֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֥ה הָעָ֛ם חֹטִ֥אים לַֽיהוָ֖ה לֶאֱכֹ֣ל עַל–הַדָּ֑ם וַיֹּ֣אמֶר בְּגַדְתֶּ֔ם גֹּֽלּוּ–אֵלַ֥י הַיּ֖וֹם אֶ֥בֶן גְּדוֹלָֽה: וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֣וּל פֻּ֣צוּ בָעָ֡ם וַאֲמַרְתֶּ֣ם לָהֶ֡ם הַגִּ֣ישׁוּ אֵלַי֩ אִ֨ישׁ שׁוֹר֜וֹ וְאִ֣ישׁ שְׂיֵ֗הוּ וּשְׁחַטְתֶּ֤ם בָּזֶה֙ וַאֲכַלְתֶּ֔ם וְלֹֽא–תֶחֶטְא֥וּ לַֽיהוָ֖ה לֶאֱכֹ֣ל אֶל–הַדָּ֑ם וַיַּגִּ֨שׁוּ כָל–הָעָ֜ם אִ֣ישׁ שׁוֹר֧וֹ בְיָ֛דוֹ הַלַּ֖יְלָה וַיִּשְׁחֲטוּ–שָֽׁם: וַיִּ֧בֶן שָׁא֛וּל מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהוָ֑ה אֹת֣וֹ הֵחֵ֔ל לִבְנ֥וֹת מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהוָֽה:  וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֡וּל נֵרְדָ֣ה אַחֲרֵי֩ פְלִשְׁתִּ֨ים | לַ֜יְלָה וְֽנָבֹ֥זָה בָהֶ֣ם | עַד א֣וֹר הַבֹּ֗קֶר וְלֹֽא נַשְׁאֵ֤ר בָּהֶם֙ אִ֔ישׁ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כָּל הַטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ עֲשֵׂ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ הַכֹּהֵ֔ן נִקְרְבָ֥ה הֲלֹ֖ם אֶל הָאֱלֹהִֽים: וַיִּשְׁאַ֤ל שָׁאוּל֙ בֵּֽאלֹהִ֔ים הַֽאֵרֵד֙ אַחֲרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים הֲתִתְּנֵ֖ם בְּיַ֣ד יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֥א עָנָ֖הוּ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא: וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל גֹּ֣שֽׁוּ הֲלֹ֔ם כֹּ֖ל פִּנּ֣וֹת הָעָ֑ם וּדְע֣וּ וּרְא֔וּ בַּמָּ֗ה הָֽיְתָ֛ה הַחַטָּ֥את הַזֹּ֖את הַיּֽוֹם: כִּ֣י חַי–יְהוָ֗ה הַמּוֹשִׁ֙יעַ֙ אֶת–יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֧י אִם–יֶשְׁנ֛וֹ בְּיוֹנָתָ֥ן בְּנִ֖י כִּ֣י מ֣וֹת יָמ֑וּת וְאֵ֥ין עֹנֵ֖הוּ מִכָּל–הָעָֽם: וַיֹּ֣אמֶר אֶל–כָּל–יִשְׂרָאֵ֗ל אַתֶּם֙ תִּֽהְיוּ֙ לְעֵ֣בֶר אֶחָ֔ד וַֽאֲנִי֙ וְיוֹנָתָ֣ן בְּנִ֔י נִהְיֶ֖ה לְעֵ֣בֶר אֶחָ֑ד וַיֹּאמְר֤וּ הָעָם֙ אֶל–שָׁא֔וּל הַטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ עֲשֵֽׂה: וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֗וּל אֶל–יְהוָ֛ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל הָ֣בָה תָמִ֑ים וַיִּלָּכֵ֧ד יוֹנָתָ֛ן וְשָׁא֖וּל וְהָעָ֥ם יָצָֽאוּ: וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל הַפִּ֕ילוּ בֵּינִ֕י וּבֵ֖ין יוֹנָתָ֣ן בְּנִ֑י וַיִּלָּכֵ֖ד יוֹנָתָֽן: וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל–י֣וֹנָתָ֔ן הַגִּ֥ידָה לִּ֖י מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָה וַיַּגֶּד–ל֣וֹ יוֹנָתָ֗ן וַיֹּאמֶר֩ טָעֹ֨ם טָעַ֜מְתִּי בִּקְצֵ֨ה הַמַּטֶּ֧ה אֲשֶׁר–בְּיָדִ֛י מְעַ֥ט דְּבַ֖שׁ הִנְנִ֥י אָמֽוּת: וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל כֹּֽה–יַעֲשֶׂ֥ה אֱלֹהִ֖ים וְכֹ֣ה יוֹסִ֑ף כִּֽי–מ֥וֹת תָּמ֖וּת יוֹנָתָֽן: וַיֹּ֨אמֶר הָעָ֜ם אֶל–שָׁא֗וּל הֲֽיוֹנָתָ֤ן | יָמוּת֙ אֲשֶׁ֣ר עָ֠שָׂה הַיְשׁוּעָ֨ה הַגְּדוֹלָ֣ה הַזֹּאת֮ בְּיִשְׂרָאֵל֒ חָלִ֗ילָה חַי–יְהוָה֙ אִם–יִפֹּ֞ל מִשַּׂעֲרַ֤ת רֹאשׁוֹ֙ אַ֔רְצָה כִּֽי–עִם–אֱלֹהִ֥ים עָשָׂ֖ה הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּפְדּ֥וּ הָעָ֛ם אֶת–יוֹנָתָ֖ן וְלֹא–מֵֽת:  וַיַּ֣עַל שָׁא֔וּל מֵאַחֲרֵ֖י פְּלִשְׁתִּ֑ים וּפְלִשְׁתִּ֖ים הָלְכ֥וּ לִמְקוֹמָֽם: וְשָׁא֛וּל לָכַ֥ד הַמְּלוּכָ֖ה עַל–יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּלָּ֣חֶם סָבִ֣יב | בְּֽכָל–אֹיְבָ֡יו בְּמוֹאָ֣ב | וּבִבְנֵי–עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם וּבְמַלְכֵ֤י צוֹבָה֙ וּבַפְּלִשְׁתִּ֔ים וּבְכֹ֥ל אֲשֶׁר–יִפְנֶ֖ה יַרְשִֽׁיעַ:  וַיַּ֣עַשׂ חַ֔יִל וַיַּ֖ךְ אֶת–עֲמָלֵ֑ק וַיַּצֵּ֥ל אֶת–יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֥ד שֹׁסֵֽהוּ: וַיִּֽהְיוּ֙ בְּנֵ֣י שָׁא֔וּל יוֹנָתָ֥ן וְיִשְׁוִ֖י וּמַלְכִּי–שׁ֑וּעַ וְשֵׁם֙ שְׁתֵּ֣י בְנֹתָ֔יו שֵׁ֤ם הַבְּכִירָה֙ מֵרַ֔ב וְשֵׁ֥ם הַקְּטַנָּ֖ה מִיכַֽל: וְשֵׁם֙ אֵ֣שֶׁת שָׁא֔וּל אֲחִינֹ֖עַם בַּת–אֲחִימָ֑עַץ וְשֵׁ֤ם שַׂר–צְבָאוֹ֙ אֲבִינֵ֔ר בֶּן–נֵ֖ר דּ֥וֹד שָׁאֽוּל: וְקִ֧ישׁ אֲבִֽי–שָׁא֛וּל וְנֵ֥ר אֲבִֽי–אַבְנֵ֖ר בֶּן–אֲבִיאֵֽל: וַתְּהִ֤י הַמִּלְחָמָה֙ חֲזָקָ֣ה עַל–פְּלִשְׁתִּ֔ים כֹּ֖ל יְמֵ֣י שָׁא֑וּל וְרָאָ֨ה שָׁא֜וּל כָּל–אִ֤ישׁ גִּבּוֹר֙ וְכָל–בֶּן–חַ֔יִל וַיַּאַסְפֵ֖הוּ אֵלָֽיו:

לאחר שכבשו ישראל שטח מהפלישתים עד בית אוון שאול מבקש מהעם לא לכול משלל הפלישתים עד הערב:

וַיֹּאֶל֩ שָׁא֨וּל אֶת–הָעָ֜ם לֵאמֹ֗ר אָר֣וּר הָ֠אִישׁ אֲשֶׁר–יֹ֨אכַל לֶ֜חֶם עַד–הָעֶ֗רֶב וְנִקַּמְתִּי֙ מֵאֹ֣יְבַ֔י וְלֹֽא טָעַ֥ם כָּל–הָעָ֖ם לָֽחֶם:

זאת אומרת שאם מישהו היה אוכל  משלל הפלישתים הדבר היה יכול להפוך את המלחמה ולהוביל לנצחון הפלישתים.

אַ֗ף כִּ֡י לוּא֩ אָכֹ֨ל אָכַ֤ל הַיּוֹם֙ הָעָ֔ם מִשְּׁלַ֥ל אֹיְבָ֖יו אֲשֶׁ֣ר מָצָ֑א כִּ֥י עַתָּ֛ה לֹֽא–רָבְתָ֥ה מַכָּ֖ה בַּפְּלִשְׁתִּֽים: 

וישראל המשיכו להכות בפלישתים:

וַיַּכּ֞וּ בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ בַּפְּלִשְׁתִּ֔ים מִמִּכְמָ֖שׂ אַיָּלֹ֑נָה וַיָּ֥עַף הָעָ֖ם מְאֹֽד:

וכשהם עייפים מאוד מהמלחמה היו מהעם שאכלו מהשלל:

וַיַּ֤עַט הָעָם֙ אֶל-(שלל) הַשָּׁלָ֔ל וַיִּקְח֨וּ צֹ֧אן וּבָקָ֛ר וּבְנֵ֥י בָקָ֖ר וַיִּשְׁחֲטוּ–אָ֑רְצָה וַיֹּ֥אכַל הָעָ֖ם עַל–הַדָּֽם:

הדבר הובא לידיעת שאול שהחשיב הדבר לבגידה:

וַיַּגִּ֤ידוּ לְשָׁאוּל֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֥ה הָעָ֛ם חֹטִ֥אים לַֽיהוָ֖ה לֶאֱכֹ֣ל עַל–הַדָּ֑ם וַיֹּ֣אמֶר בְּגַדְתֶּ֔ם גֹּֽלּוּ–אֵלַ֥י הַיּ֖וֹם אֶ֥בֶן גְּדוֹלָֽה: 

לאחר החטא הזה של חלק מהעם היה נדרש להקריב כדי לכפר על החטא הזה:

וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֣וּל פֻּ֣צוּ בָעָ֡ם וַאֲמַרְתֶּ֣ם לָהֶ֡ם הַגִּ֣ישׁוּ אֵלַי֩ אִ֨ישׁ שׁוֹר֜וֹ וְאִ֣ישׁ שְׂיֵ֗הוּ וּשְׁחַטְתֶּ֤ם בָּזֶה֙ וַאֲכַלְתֶּ֔ם וְלֹֽא–תֶחֶטְא֥וּ לַֽיהוָ֖ה לֶאֱכֹ֣ל אֶל–הַדָּ֑ם וַיַּגִּ֨שׁוּ כָל–הָעָ֜ם אִ֣ישׁ שׁוֹר֧וֹ בְיָ֛דוֹ הַלַּ֖יְלָה וַיִּשְׁחֲטוּ–שָֽׁם: וַיִּ֧בֶן שָׁא֛וּל מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהוָ֑ה אֹת֣וֹ הֵחֵ֔ל לִבְנ֥וֹת מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהוָֽה: שָׁאוּל֙ וי֣וֹנָתָ֔ן.

ובמקביל לזאת יהונתן שלא שמע שאביו השביע את העם לא לאכול משלל פלישתים, אוכל מעט מהדבש של הפלישתים:

וְיוֹנָתָ֣ן לֹֽא–שָׁמַ֗ע בְּהַשְׁבִּ֣יעַ אָבִיו֮ אֶת–הָעָם֒ וַיִּשְׁלַ֗ח אֶת–קְצֵ֤ה הַמַּטֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָד֔וֹ וַיִּטְבֹּ֥ל אוֹתָ֖הּ בְּיַעְרַ֣ת הַדְּבָ֑שׁ וַיָּ֤שֶׁב יָדוֹ֙ אֶל–פִּ֔יו (ותראנה) וַתָּאֹ֖רְנָה עֵינָֽיו: וַיַּעַן֩ אִ֨ישׁ מֵֽהָעָ֜ם וַיֹּ֗אמֶר הַשְׁבֵּעַ֩ הִשְׁבִּ֨יעַ אָבִ֤יךָ אֶת–הָעָם֙ לֵאמֹ֔ר אָר֥וּר הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר–יֹ֥אכַל לֶ֖חֶם הַיּ֑וֹם וַיָּ֖עַף הָעָֽם: וַיֹּ֙אמֶר֙ יֽוֹנָתָ֔ן עָכַ֥ר אָבִ֖י אֶת–הָאָ֑רֶץ רְאוּ–נָא֙ כִּֽי–אֹ֣רוּ עֵינַ֔י כִּ֣י טָעַ֔מְתִּי מְעַ֖ט דְּבַ֥שׁ הַזֶּֽה: 

ורק לאחר שאכל מיערת הדבש נאמר לו הדבר.

והדבר נודע לשאול:

וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל הַפִּ֕ילוּ בֵּינִ֕י וּבֵ֖ין יוֹנָתָ֣ן בְּנִ֑י וַיִּלָּכֵ֖ד יוֹנָתָֽן: וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל–י֣וֹנָתָ֔ן הַגִּ֥ידָה לִּ֖י מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָה וַיַּגֶּד–ל֣וֹ יוֹנָתָ֗ן וַיֹּאמֶר֩ טָעֹ֨ם טָעַ֜מְתִּי בִּקְצֵ֨ה הַמַּטֶּ֧ה אֲשֶׁר–בְּיָדִ֛י מְעַ֥ט דְּבַ֖שׁ הִנְנִ֥י אָמֽוּת: וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֔וּל כֹּֽה–יַעֲשֶׂ֥ה אֱלֹהִ֖ים וְכֹ֣ה יוֹסִ֑ף כִּֽי–מ֥וֹת תָּמ֖וּת יוֹנָתָֽן: 

במקרה הזה כדי לתקן ושלא יהיה אסון היה נדרש להחיל את הדין על יונתן, העם שמאוד העריך את יונתן על כך שהוא היה זה שהוביל למהלך שהפך את המלחמה עם הפלשתים לא הסכים שיהונתן יומת ופדה אותו)

וַיֹּ֨אמֶר הָעָ֜ם אֶל–שָׁא֗וּל הֲֽיוֹנָתָ֤ן | יָמוּת֙ אֲשֶׁ֣ר עָ֠שָׂה הַיְשׁוּעָ֨ה הַגְּדוֹלָ֣ה הַזֹּאת֮ בְּיִשְׂרָאֵל֒ חָלִ֗ילָה חַי–יְהוָה֙ אִם–יִפֹּ֞ל מִשַּׂעֲרַ֤ת רֹאשׁוֹ֙ אַ֔רְצָה כִּֽי–עִם–אֱלֹהִ֥ים עָשָׂ֖ה הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּפְדּ֥וּ הָעָ֛ם אֶת–יוֹנָתָ֖ן וְלֹא–מֵֽת:  שָׁאוּל֙ וי֣וֹנָתָ֔ן.

(למרות שהעם פדה את יהונתן, זמן קצר לאחר מכן יהונתן מת, יהונתן לא היה חי בעת מלכות דוד).

מפה אפשר להבין עד כמה גדול החטא של לאכול משלל אויבך הדבר נחשב לאכול על דם אויבך. ויכול להוביל להפסד במלחמה. זה חוק שיש ללמד בצה"ל להקפיד בו לאחר שהם כובשים עיר.

וַיַּ֣עַל שָׁא֔וּל מֵאַחֲרֵ֖י פְּלִשְׁתִּ֑ים וּפְלִשְׁתִּ֖ים הָלְכ֥וּ לִמְקוֹמָֽם: וְשָׁא֛וּל לָכַ֥ד הַמְּלוּכָ֖ה עַל–יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּלָּ֣חֶם סָבִ֣יב | בְּֽכָל–אֹיְבָ֡יו בְּמוֹאָ֣ב | וּבִבְנֵי–עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם וּבְמַלְכֵ֤י צוֹבָה֙ וּבַפְּלִשְׁתִּ֔ים וּבְכֹ֥ל אֲשֶׁר–יִפְנֶ֖ה יַרְשִֽׁיעַ:  וַיַּ֣עַשׂ חַ֔יִל וַיַּ֖ךְ אֶת–עֲמָלֵ֑ק וַיַּצֵּ֥ל אֶת–יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֥ד שֹׁסֵֽהוּ: וַיִּֽהְיוּ֙ בְּנֵ֣י שָׁא֔וּל יוֹנָתָ֥ן וְיִשְׁוִ֖י וּמַלְכִּי–שׁ֑וּעַ וְשֵׁם֙ שְׁתֵּ֣י בְנֹתָ֔יו שֵׁ֤ם הַבְּכִירָה֙ מֵרַ֔ב וְשֵׁ֥ם הַקְּטַנָּ֖ה מִיכַֽל: וְשֵׁם֙ אֵ֣שֶׁת שָׁא֔וּל אֲחִינֹ֖עַם בַּת–אֲחִימָ֑עַץ וְשֵׁ֤ם שַׂר–צְבָאוֹ֙ אֲבִינֵ֔ר בֶּן–נֵ֖ר דּ֥וֹד שָׁאֽוּל: וְקִ֧ישׁ אֲבִֽי–שָׁא֛וּל וְנֵ֥ר אֲבִֽי–אַבְנֵ֖ר בֶּן–אֲבִיאֵֽל: וַתְּהִ֤י הַמִּלְחָמָה֙ חֲזָקָ֣ה עַל–פְּלִשְׁתִּ֔ים כֹּ֖ל יְמֵ֣י שָׁא֑וּל וְרָאָ֨ה שָׁא֜וּל כָּל–אִ֤ישׁ גִּבּוֹר֙ וְכָל–בֶּן–חַ֔יִל וַיַּאַסְפֵ֖הוּ אֵלָֽיו: שָׁאוּל֙ וי֣וֹנָתָ֔ן.

לאחר מערכה זאת נאמר ששאול לכד את המלוכה וזאת במשמעות שהפלשתים לא מלכו על ישראל עוד.

וְשָׁא֛וּל לָכַ֥ד הַמְּלוּכָ֖ה עַל–יִשְׂרָאֵ֑ל:

וישראל נלחם בעוד זירות וניצח נצחונות גדולים:

וַיִּלָּ֣חֶם סָבִ֣יב | בְּֽכָל–אֹיְבָ֡יו בְּמוֹאָ֣ב | וּבִבְנֵי–עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם וּבְמַלְכֵ֤י צוֹבָה֙ וּבַפְּלִשְׁתִּ֔ים וּבְכֹ֥ל אֲשֶׁר–יִפְנֶ֖ה יַרְשִֽׁיעַ: וַיַּ֣עַשׂ חַ֔יִל וַיַּ֖ךְ אֶת–עֲמָלֵ֑ק וַיַּצֵּ֥ל אֶת–יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֥ד שֹׁסֵֽהוּ: 

ולמרות הנצחון , לא הייתה כניעה של הפלישתים. אומנם שאול השיב את ההנהגה אליו לאחר שהדף את הפלישתים, אך המלחמה נמשכה:

וַתְּהִ֤י הַמִּלְחָמָה֙ חֲזָקָ֣ה עַל–פְּלִשְׁתִּ֔ים כֹּ֖ל יְמֵ֣י שָׁא֑וּל: 

מלכות שאול היתה מלכות שאופיינה במלחמה ומשכך:

וְרָאָ֨ה שָׁא֜וּל כָּל–אִ֤ישׁ גִּבּוֹר֙ וְכָל–בֶּן–חַ֔יִל וַיַּאַסְפֵ֖הוּ אֵלָֽיו:

אנשיו היו אנשי חייל.

זה כמו שבעתות מלחמה העם מעדיף אנשי מלחמה או אנשים שהם חושבים שיכולים להתמודד עם אתגרי המלחמה כמושלים בהם. כך גם שאול שבעת הזאת אלה היו אנשיו, אלה היו מקרוביו.

יַּ֣עַל שָׁא֔וּל מֵאַחֲרֵ֖י פְּלִשְׁתִּ֑ים וּפְלִשְׁתִּ֖ים הָלְכ֥וּ לִמְקוֹמָֽם: וְשָׁא֛וּל לָכַ֥ד הַמְּלוּכָ֖ה עַל–יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּלָּ֣חֶם סָבִ֣יב | בְּֽכָל–אֹיְבָ֡יו בְּמוֹאָ֣ב | וּבִבְנֵי–עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם וּבְמַלְכֵ֤י צוֹבָה֙ וּבַפְּלִשְׁתִּ֔ים וּבְכֹ֥ל אֲשֶׁר–יִפְנֶ֖ה יַרְשִֽׁיעַ:  וַיַּ֣עַשׂ חַ֔יִל וַיַּ֖ךְ אֶת–עֲמָלֵ֑ק וַיַּצֵּ֥ל אֶת–יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֥ד שֹׁסֵֽהוּ: וַיִּֽהְיוּ֙ בְּנֵ֣י שָׁא֔וּל יוֹנָתָ֥ן וְיִשְׁוִ֖י וּמַלְכִּי–שׁ֑וּעַ וְשֵׁם֙ שְׁתֵּ֣י בְנֹתָ֔יו שֵׁ֤ם הַבְּכִירָה֙ מֵרַ֔ב וְשֵׁ֥ם הַקְּטַנָּ֖ה מִיכַֽל: וְשֵׁם֙ אֵ֣שֶׁת שָׁא֔וּל אֲחִינֹ֖עַם בַּת–אֲחִימָ֑עַץ וְשֵׁ֤ם שַׂר–צְבָאוֹ֙ אֲבִינֵ֔ר בֶּן–נֵ֖ר דּ֥וֹד שָׁאֽוּל: וְקִ֧ישׁ אֲבִֽי–שָׁא֛וּל וְנֵ֥ר אֲבִֽי–אַבְנֵ֖ר בֶּן–אֲבִיאֵֽל: וַתְּהִ֤י הַמִּלְחָמָה֙ חֲזָקָ֣ה עַל–פְּלִשְׁתִּ֔ים כֹּ֖ל יְמֵ֣י שָׁא֑וּל וְרָאָ֨ה שָׁא֜וּל כָּל–אִ֤ישׁ גִּבּוֹר֙ וְכָל–בֶּן–חַ֔יִל וַיַּאַסְפֵ֖הוּ אֵלָֽיו: שָׁאוּל֙ וי֣וֹנָתָ֔ן.

לאחר מערכה זאת נאמר ששאול לכד את המלוכה וזאת במשמעות שהפלשתים לא מלכו על ישראל עוד.

וְשָׁא֛וּל לָכַ֥ד הַמְּלוּכָ֖ה עַל–יִשְׂרָאֵ֑ל:

וישראל נלחם בעוד זירות וניצח נצחונות גדולים:

וַיִּלָּ֣חֶם סָבִ֣יב | בְּֽכָל–אֹיְבָ֡יו בְּמוֹאָ֣ב | וּבִבְנֵי–עַמּ֨וֹן וּבֶאֱד֜וֹם וּבְמַלְכֵ֤י צוֹבָה֙ וּבַפְּלִשְׁתִּ֔ים וּבְכֹ֥ל אֲשֶׁר–יִפְנֶ֖ה יַרְשִֽׁיעַ: וַיַּ֣עַשׂ חַ֔יִל וַיַּ֖ךְ אֶת–עֲמָלֵ֑ק וַיַּצֵּ֥ל אֶת–יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֥ד שֹׁסֵֽהוּ: 

ולמרות הנצחון, לא הייתה כניעה של הפלישתים. אומנם שאול השיב את ההנהגה אליו לאחר שהדף את הפלישתים, אך המלחמה נמשכה:

וַתְּהִ֤י הַמִּלְחָמָה֙ חֲזָקָ֣ה עַל–פְּלִשְׁתִּ֔ים כֹּ֖ל יְמֵ֣י שָׁא֑וּל: 

מלכות שאול היתה מלכות שאופיינה במלחמה ומשכך:

וְרָאָ֨ה שָׁא֜וּל כָּל–אִ֤ישׁ גִּבּוֹר֙ וְכָל–בֶּן–חַ֔יִל וַיַּאַסְפֵ֖הוּ אֵלָֽיו:

אנשיו היו אנשי חייל.

זה כמו שבעתות מלחמה העם מעדיף אנשי מלחמה או אנשים שהם חושבים שיכולים להתמודד עם אתגרי המלחמה כמושלים בהם. כך גם שאול שבעת הזאת אלה היו אנשיו, אלה היו מקרוביו.

לאחר הנצחון על הפלישתים שמואל בא לדבר עם שאול על המשך המלחמה:

וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל–שָׁא֔וּל אֹתִ֨י שָׁלַ֤ח יְהוָה֙ לִמְשָׁחֳךָ֣ לְמֶ֔לֶךְ עַל–עַמּ֖וֹ עַל–יִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֣ה שְׁמַ֔ע לְק֖וֹל דִּבְרֵ֥י יְהוָֽה: כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת פָּקַ֕דְתִּי אֵ֛ת אֲשֶׁר–עָשָׂ֥ה עֲמָלֵ֖ק לְיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר–שָׂ֥ם לוֹ֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בַּעֲלֹת֖וֹ מִמִּצְרָֽיִם: עַתָּה֩ לֵ֨ךְ וְהִכִּֽיתָ֜ה אֶת–עֲמָלֵ֗ק וְהַֽחֲרַמְתֶּם֙ אֶת–כָּל–אֲשֶׁר–ל֔וֹ וְלֹ֥א תַחְמֹ֖ל עָלָ֑יו וְהֵמַתָּ֞ה מֵאִ֣ישׁ עַד–אִשָּׁ֗ה מֵֽעֹלֵל֙ וְעַד–יוֹנֵ֔ק מִשּׁ֣וֹר וְעַד–שֶׂ֔ה מִגָּמָ֖ל וְעַד–חֲמֽוֹר: וַיְשַׁמַּ֤ע שָׁאוּל֙ אֶת–הָעָ֔ם וַֽיִּפְקְדֵם֙ בַּטְּלָאִ֔ים מָאתַ֥יִם אֶ֖לֶף רַגְלִ֑י וַעֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים אֶת–אִ֥ישׁ יְהוּדָֽה: וַיָּבֹ֥א שָׁא֖וּל עַד–עִ֣יר עֲמָלֵ֑ק וַיָּ֖רֶב בַּנָּֽחַל: וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֣וּל אֶֽל–הַקֵּינִ֡י לְכוּ֩ סֻּ֨רוּ רְד֜וּ מִתּ֣וֹךְ עֲמָלֵקִ֗י פֶּן–אֹֽסִפְךָ֙ עִמּ֔וֹ וְאַתָּ֞ה עָשִׂ֤יתָה חֶ֙סֶד֙ עִם–כָּל–בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּעֲלוֹתָ֖ם מִמִּצְרָ֑יִם וַיָּ֥סַר קֵינִ֖י מִתּ֥וֹךְ עֲמָלֵֽק: וַיַּ֥ךְ שָׁא֖וּל אֶת–עֲמָלֵ֑ק מֵֽחֲוִילָה֙ בּוֹאֲךָ֣ שׁ֔וּר אֲשֶׁ֖ר עַל–פְּנֵ֥י מִצְרָֽיִם: וַיִּתְפֹּ֛שׂ אֶת–אֲגַ֥ג מֶֽלֶךְ–עֲמָלֵ֖ק חָ֑י וְאֶת–כָּל–הָעָ֖ם הֶחֱרִ֥ים לְפִי–חָֽרֶב: וַיַּחְמֹל֩ שָׁא֨וּל וְהָעָ֜ם עַל–אֲגָ֗ג וְעַל–מֵיטַ֣ב הַצֹּאן֩ וְהַבָּקָ֨ר וְהַמִּשְׁנִ֤ים וְעַל–הַכָּרִים֙ וְעַל–כָּל–הַטּ֔וֹב וְלֹ֥א אָב֖וּ הַחֲרִימָ֑ם וְכָל–הַמְּלָאכָ֛ה נְמִבְזָ֥ה וְנָמֵ֖ס אֹתָ֥הּ הֶחֱרִֽימוּ:

שמואל נשלח להנחות את שאול להלחם מלחמת חורמה בעמלק, בפתיחת דברים הוא מדגיש זאת:

וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל–שָׁא֔וּל אֹתִ֨י שָׁלַ֤ח יְהוָה֙ לִמְשָׁחֳךָ֣ לְמֶ֔לֶךְ עַל–עַמּ֖וֹ עַל–יִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֣ה שְׁמַ֔ע לְק֖וֹל דִּבְרֵ֥י יְהוָֽה: 

אני שמואל נשלחתי בדבר בורא עולם להמליך אותך וכעת בדבר בורא עולם אני מצווה עלייך להלחם את המלחמה הזאת בעמלק.

שאול נצטווה להשמיד את עמלק ולא לחמול עליו.

וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ

וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו

וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר:

וזאת יען כי:

אֲשֶׁר–עָשָׂ֥ה עֲמָלֵ֖ק לְיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר–שָׂ֥ם לוֹ֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בַּעֲלֹת֖וֹ מִמִּצְרָֽיִם:

כשישראל יצא ממצרים והיה במדבר עמלק יצא להלחם בישראל:

וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם:  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי: וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה:  וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק:  וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ:  וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יְהוָֹה נִסִּי:  וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיהוָֹה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר: שמות.

וזה היה המשפט והדין של עמלק בימי משה שהוחל בימי שאול:

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:

דין עמלק הוחל בימי שאול כארבע מאות שנה אחרי החטא, ברור שאבותיו של אגג מעת החטא, עת משה,  לא היו בחיים בעת שאול ואגג, אך הדבר נחשב למשך זרע עמלק כאילו הוא עשה המעשה בעצמו.

ומצד שני יש בפרשה זאת את הקיני, הקיני הוא זרע יתרו, שנתן מקלט למשה כשברח ממצרים ובהמשך את חבר הקיני שאשתו יעל הרגה את סיסרא ומשכך מבעוד מלחמה הזהיר שאול את הקיני לצאת מעמלק שלא יספה עימם:

וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֣וּל אֶֽל–הַקֵּינִ֡י לְכוּ֩ סֻּ֨רוּ רְד֜וּ מִתּ֣וֹךְ עֲמָלֵקִ֗י פֶּן–אֹֽסִפְךָ֙ עִמּ֔וֹ וְאַתָּ֞ה עָשִׂ֤יתָה חֶ֙סֶד֙ עִם–כָּל–בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּעֲלוֹתָ֖ם מִמִּצְרָ֑יִם וַיָּ֥סַר קֵינִ֖י מִתּ֥וֹךְ עֲמָלֵֽק: פרשת שאול ויהונתן.

ושאול הכה בעמלק אך:

וַיַּ֥ךְ שָׁא֖וּל אֶת–עֲמָלֵ֑ק מֵֽחֲוִילָה֙ בּוֹאֲךָ֣ שׁ֔וּר אֲשֶׁ֖ר עַל–פְּנֵ֥י מִצְרָֽיִם: וַיִּתְפֹּ֛שׂ אֶת–אֲגַ֥ג מֶֽלֶךְ–עֲמָלֵ֖ק חָ֑י וְאֶת–כָּל–הָעָ֖ם הֶחֱרִ֥ים לְפִי–חָֽרֶב: וַיַּחְמֹל֩ שָׁא֨וּל וְהָעָ֜ם עַל–אֲגָ֗ג וְעַל–מֵיטַ֣ב הַצֹּאן֩ וְהַבָּקָ֨ר וְהַמִּשְׁנִ֤ים וְעַל–הַכָּרִים֙ וְעַל–כָּל–הַטּ֔וֹב וְלֹ֥א אָב֖וּ הַחֲרִימָ֑ם וְכָל–הַמְּלָאכָ֛ה נְמִבְזָ֥ה וְנָמֵ֖ס אֹתָ֥הּ הֶחֱרִֽימוּ: שָׁאוּל֙ וי֣וֹנָתָ֔ן.

שאול לא מילא אחר פקודת שמואל במלואה.

שאול לא הרג את מלך עמלק ואת הצאן והבקר השאיר כשלל מלחמה:

וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג וְעַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר

וְלֹא אָבוּ הַחֲרִימָם

בורא עולם מתגלה לשמואל ואומר לו ששאול לא מילא אחר הפקודה במלואה ושמואל בא הכרמלה לדבר עם שאול:

וַֽיְהִי֙ דְּבַר–יְהוָ֔ה אֶל–שְׁמוּאֵ֖ל לֵאמֹֽר: נִחַ֗מְתִּי כִּֽי–הִמְלַ֤כְתִּי אֶת–שָׁאוּל֙ לְמֶ֔לֶךְ כִּֽי–שָׁב֙ מֵאַֽחֲרַ֔י וְאֶת–דְּבָרַ֖י לֹ֣א הֵקִ֑ים וַיִּ֙חַר֙ לִשְׁמוּאֵ֔ל וַיִּזְעַ֥ק אֶל–יְהוָ֖ה כָּל–הַלָּֽיְלָה: וַיַּשְׁכֵּ֧ם שְׁמוּאֵ֛ל לִקְרַ֥את שָׁא֖וּל בַּבֹּ֑קֶר וַיֻּגַּ֨ד לִשְׁמוּאֵ֜ל לֵאמֹ֗ר בָּֽא–שָׁא֤וּל הַכַּרְמֶ֙לָה֙ וְהִנֵּ֨ה מַצִּ֥יב לוֹ֙ יָ֔ד וַיִּסֹּב֙ וַֽיַּעֲבֹ֔ר וַיֵּ֖רֶד הַגִּלְגָּֽל: וַיָּבֹ֥א שְׁמוּאֵ֖ל אֶל–שָׁא֑וּל וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ שָׁא֗וּל בָּר֤וּךְ אַתָּה֙ לַֽיהוָ֔ה הֲקִימֹ֖תִי אֶת–דְּבַ֥ר יְהוָֽה: וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל וּמֶ֛ה קֽוֹל–הַצֹּ֥אן הַזֶּ֖ה בְּאָזְנָ֑י וְק֣וֹל הַבָּקָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י שֹׁמֵֽעַ: וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל מֵעֲמָלֵקִ֣י הֱבִיא֗וּם אֲשֶׁ֨ר חָמַ֤ל הָעָם֙ עַל–מֵיטַ֤ב הַצֹּאן֙ וְהַבָּקָ֔ר לְמַ֥עַן זְבֹ֖חַ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְאֶת–הַיּוֹתֵ֖ר הֶחֱרַֽמְנוּ: וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל–שָׁא֔וּל הֶ֚רֶף וְאַגִּ֣ידָה לְּךָ֔ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה אֵלַ֖י הַלָּ֑יְלָה (ויאמרו) וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ דַּבֵּֽר: וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל הֲל֗וֹא אִם–קָטֹ֤ן אַתָּה֙ בְּעֵינֶ֔יךָ רֹ֛אשׁ שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אָ֑תָּה וַיִּמְשָׁחֲךָ֧ יְהוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל–יִשְׂרָאֵֽל: וַיִּשְׁלָחֲךָ֥ יְהוָ֖ה בְּדָ֑רֶךְ וַיֹּ֗אמֶר לֵ֣ךְ וְהַחֲרַמְתָּ֞ה אֶת–הַֽחַטָּאִים֙ אֶת–עֲמָלֵ֔ק וְנִלְחַמְתָּ֣ ב֔וֹ עַ֥ד כַּלּוֹתָ֖ם אֹתָֽם: וְלָ֥מָּה לֹא–שָׁמַ֖עְתָּ בְּק֣וֹל יְהוָ֑ה וַתַּ֙עַט֙ אֶל–הַשָּׁלָ֔ל וַתַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה: שָׁאוּל֙ וי֣וֹנָתָ֔ן.

צריך להבין שפקודת שמואל הייתה דבר בורא עולם,

כביאור תהלים:

לֹא-הִשְׁמִידוּ, אֶת-הָעַמִּים–    אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה לָהֶם. וַיִּתְעָרְבוּ בַגּוֹיִם;    וַיִּלְמְדוּ, מַעֲשֵׂיהֶם. וַיַּעַבְדוּ אֶת-עֲצַבֵּיהֶם;    וַיִּהְיוּ לָהֶם לְמוֹקֵשׁ. וַיִּזְבְּחוּ אֶת-בְּנֵיהֶם, וְאֶת-בְּנוֹתֵיהֶם–    לַשֵּׁדִים. וַיִּשְׁפְּכוּ דָם נָקִי, דַּם-בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם–    אֲשֶׁר זִבְּחוּ, לַעֲצַבֵּי כְנָעַן; וַתֶּחֱנַף הָאָרֶץ,  בַּדָּמִים.

בפתיחת דבריו אומר שמואל לשאול אולי בעינך אתה נחשב קטן כמו שנחשבת בעינך לקטן עם המלכתך אך אתה לא יכול לראות את עצמך ככזה לנוכח העובדה שכעת אתה מלך ישראל, ראש בישראל ומשכך יש לך אחריות ואתה נושא באחריות, במקום הזה אתה לא יכול להחשיב עצמך כאחד העם שלא נושא באחריות:

וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל הֲל֗וֹא אִם–קָטֹ֤ן אַתָּה֙ בְּעֵינֶ֔יךָ רֹ֛אשׁ שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אָ֑תָּה וַיִּמְשָׁחֲךָ֧ יְהוָ֛ה לְמֶ֖לֶךְ עַל–יִשְׂרָאֵֽל: פרשת שאול ויהונתן.

וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וּמֶה קוֹל הַצֹּאן הַזֶּה בְּאָזְנָי וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ:

שאול אמר שהוא השאיר את הצאן והבקר של העמלקי כדי לזבוח לבורא עולם והוא עשה זאת כרצון העם:

וַיֹּאמֶר שָׁאוּל מֵעֲמָלֵקִי הֱבִיאוּם אֲשֶׁר חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר לְמַעַן זְבֹחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:

הפקודה לשאול היתה להשמיד את כל העמלק וכל אשר לו וזאת כי עמלק  היה חוטא מאוד ולא רק, גם אשר להם נחטא זה כמו שלל מלחמה גנוב שאסור לאכול ממנו מתוקף זאת.

וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְהוָה הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים:

שמואל הסביר שלבורא עולם זובחים זבח טוב ולא זבח שמקורו בזאת:

כִּי חַטַּאת קֶסֶם מֶרִי וְאָוֶן וּתְרָפִים:

ומשכך הציווי להמית גם את אלה:

מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר:

ומפה בשורת שמואל לשאול על קריעת מלכותו.

וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֤וּל אֶל–שְׁמוּאֵל֙ חָטָ֔אתִי כִּֽי–עָבַ֥רְתִּי אֶת–פִּֽי–יְהוָ֖ה וְאֶת–דְּבָרֶ֑יךָ כִּ֤י יָרֵ֙אתִי֙ אֶת–הָעָ֔ם וָאֶשְׁמַ֖ע בְּקוֹלָֽם: וְעַתָּ֕ה שָׂ֥א נָ֖א אֶת–חַטָּאתִ֑י וְשׁ֣וּב עִמִּ֔י וְאֶֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה לַֽיהוָֽה: וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל–שָׁא֔וּל לֹ֥א אָשׁ֖וּב עִמָּ֑ךְ כִּ֤י מָאַ֙סְתָּה֙ אֶת–דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה וַיִּמְאָסְךָ֣ יְהוָ֔ה מִהְי֥וֹת מֶ֖לֶךְ עַל–יִשְׂרָאֵֽל: וַיִּסֹּ֥ב שְׁמוּאֵ֖ל לָלֶ֑כֶת וַיַּחֲזֵ֥ק בִּכְנַף–מְעִיל֖וֹ וַיִּקָּרַֽע: וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ שְׁמוּאֵ֔ל קָרַ֨ע יְהוָ֜ה אֶֽת–מַמְלְכ֧וּת יִשְׂרָאֵ֛ל מֵעָלֶ֖יךָ הַיּ֑וֹם וּנְתָנָ֕הּ לְרֵעֲךָ֖ הַטּ֥וֹב מִמֶּֽךָּ: שמואל- פרשת שָׁאוּל֙ וי֣וֹנָתָ֔ן.

שאול הסביר לשמואל שהוא עשה כרצון העם. הדבר לא היה לו לזכות, למרות ששאול עשה כרצון העם האחריות על הדבר הייתה עליו, האשמה עליו, על המנהיג. ברור שאם שאול לא היה נענה לרצון העם והיה אומר להם לעשות כפי שציווה בורא עולם, העם היה עושה זאת.

כִּ֤י יָרֵ֙אתִי֙ אֶת–הָעָ֔ם וָאֶשְׁמַ֖ע בְּקוֹלָֽם: 

שאול שלא עשה כציווי בורא עולם עשה זאת כרצון העם, אך העם הוא לא כשאול, הוא לא המלך ולמרות ששאול עשה כרצון העם שאול יורד מהמלוכה, שאול נושא בדין:

וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֤וּל אֶל–שְׁמוּאֵל֙ חָטָ֔אתִי כִּֽי–עָבַ֥רְתִּי אֶת–פִּֽי–יְהוָ֖ה וְאֶת–דְּבָרֶ֑יךָ כִּ֤י יָרֵ֙אתִי֙ אֶת–הָעָ֔ם וָאֶשְׁמַ֖ע בְּקוֹלָֽם: וְעַתָּ֕ה שָׂ֥א נָ֖א אֶת–חַטָּאתִ֑י וְשׁ֣וּב עִמִּ֔י וְאֶֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה לַֽיהוָֽה: וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל–שָׁא֔וּל לֹ֥א אָשׁ֖וּב עִמָּ֑ךְ כִּ֤י מָאַ֙סְתָּה֙ אֶת–דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה וַיִּמְאָסְךָ֣ יְהוָ֔ה מִהְי֥וֹת מֶ֖לֶךְ עַל–יִשְׂרָאֵֽל: פרשת שאול ויהונתן.

תחשבו על זה כך, נגיד אתה מורה בבית הספר לילדים בגיל שמונה, והלכתם לטיול והילדים בקשו לעשות משהו מאוד מסוכן לגילם כמו לשחות בנהר סוער במיוחד והמדריך אישר להם זאת כרצונם וכל הילדים לאחר מכן בבית החולים… מה עושים במקרה כזה, האם מענישים את הילדים או את המבוגר האחראי.. ברור לכולנו מה התשובה.

מי שבחר את שאול הוא בורא עולם ולא העם ושאול לא היה נהיה מלך אם בורא עולם לא היה בוחר בו.

שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:  מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ–לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא: דברים.

בסופו של יום תמה מלכות בית שאול על שעשה כרצון העם ולא כדבר הבורא/הבוחר.

ושמואל היה זה שהוציא את אגג להורג והסביר לו מדוע:

וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֗ל הַגִּ֤ישׁוּ אֵלַי֙ אֶת–אֲגַג֙ מֶ֣לֶךְ עֲמָלֵ֔ק וַיֵּ֣לֶךְ אֵלָ֔יו אֲגַ֖ג מַעֲדַנֹּ֑ת וַיֹּ֣אמֶר אֲגָ֔ג אָכֵ֖ן סָ֥ר מַר–הַמָּֽוֶת: וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֨ר שִׁכְּלָ֤ה נָשִׁים֙ חַרְבֶּ֔ךָ כֵּן–תִּשְׁכַּ֥ל מִנָּשִׁ֖ים אִמֶּ֑ךָ וַיְשַׁסֵּ֨ף שְׁמוּאֵ֧ל אֶת–אֲגָ֛ג לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה בַּגִּלְגָּֽל: פרשת שאול ויהונתן.

ובמקביל הודיע לשאול על תום מלכותו:

וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ שְׁמוּאֵ֔ל קָרַ֨ע יְהוָ֜ה אֶֽת–מַמְלְכ֧וּת יִשְׂרָאֵ֛ל מֵעָלֶ֖יךָ הַיּ֑וֹם וּנְתָנָ֕הּ לְרֵעֲךָ֖ הַטּ֥וֹב מִמֶּֽךָּ:

צריך לחשוב על הדבר בימינו אנו כשהעם בוחר בראש הממשלה וזאת על אותה משוואה: המעלה הוא המוריד.

ומבחינה זאת, מה זה אומר בעת הזאת באם העם יבחר בביבי ובגוש של ביבי שוב.

מי הבוחר ומשכך מי המרשיע ומי המזכה.

מי יקבע אם ראשות הממשלה תנתן לטוב מביבי כבחירת העם תוך שאנו זוכרים שיו"ר בג"ץ הוא לא שמואל נביא בורא עולם וביבי הוא לא שאול ואיזנקוט/בנט/לפיד הם לא דוד המלך ויאיר גולן הוא לא יהונתן (לא כדאי לו להמשיל עצמו ליהונתן שהעם פדה אותו על גבורתו, יהונתן מת עם אביו שאול, הוא לא היה שם עם המלכת דוד).

ושנצחק, אני לא מיכל בת שאול משבט בנימין, אני מיכל הבת של יהודה הכהן משבט הלוי.

עוד מכתבי בדבר:

שמואל הסביר שלבורא עולם זובחים זבח טוב– וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְהוָה הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים– ולא זבח שמקורו בזאת– כִּי חַטַּאת קֶסֶם מֶרִי וְאָוֶן וּתְרָפִים– ומשכך הציווי להמית גם את אלה: מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר– כמו האדם גם הבהמה נדרשת להיות נכונה כנלמד מפדיון הבכורות– וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ- ישראל ובניו ירדו למצרים לשבר מזון להם ומקנה שלהם ועם המקנה הזה הם גם יצאו ממצרים- פרשת קרח.

עמלק בן תמנע ואליפז – פרשת יעקב ועשיו.

יראתי את העם ואשמע בקולם- לימודים מספר שמואל.

וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֤וּל אֶל–שְׁמוּאֵל֙ חָטָ֔אתִי כִּֽי–עָבַ֥רְתִּי אֶת–פִּֽי–יְהוָ֖ה וְאֶת–דְּבָרֶ֑יךָ כִּ֤י יָרֵ֙אתִי֙ אֶת–הָעָ֔ם וָאֶשְׁמַ֖ע בְּקוֹלָֽם- ולמרות שהוא עשה כרצון העם, האשמה עליו, על המנהיג.

וַיֹּ֣אמֶר חָטָ֔אתִי עַתָּ֗ה כַּבְּדֵ֥נִי נָ֛א נֶ֥גֶד זִקְנֵֽי–עַמִּ֖י וְנֶ֣גֶד יִשְׂרָאֵ֑ל וְשׁ֣וּב עִמִּ֔י וְהִֽשְׁתַּחֲוֵ֖יתִי לַֽיהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ: וַיָּ֥שָׁב שְׁמוּאֵ֖ל אַחֲרֵ֣י שָׁא֑וּל וַיִּשְׁתַּ֥חוּ שָׁא֖וּל לַֽיהוָֽה: שָׁאוּל֙ וי֣וֹנָתָ֔ן.

ושמואל עשה את שלא עשה שאול:

וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֗ל הַגִּ֤ישׁוּ אֵלַי֙ אֶת–אֲגַג֙ מֶ֣לֶךְ עֲמָלֵ֔ק וַיֵּ֣לֶךְ אֵלָ֔יו אֲגַ֖ג מַעֲדַנֹּ֑ת וַיֹּ֣אמֶר אֲגָ֔ג אָכֵ֖ן סָ֥ר מַר–הַמָּֽוֶת: וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֨ר שִׁכְּלָ֤ה נָשִׁים֙ חַרְבֶּ֔ךָ כֵּן–תִּשְׁכַּ֥ל מִנָּשִׁ֖ים אִמֶּ֑ךָ וַיְשַׁסֵּ֨ף שְׁמוּאֵ֧ל אֶת–אֲגָ֛ג לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה בַּגִּלְגָּֽל: שָׁאוּל֙ וי֣וֹנָתָ֔ן.

והלך מעם שאול.

וַיֵּ֥לֶךְ שְׁמוּאֵ֖ל הָרָמָ֑תָה וְשָׁא֛וּל עָלָ֥ה אֶל–בֵּית֖וֹ גִּבְעַ֥ת שָׁאֽוּל: וְלֹא–יָסַ֨ף שְׁמוּאֵ֜ל לִרְא֤וֹת אֶת–שָׁאוּל֙ עַד–י֣וֹם מוֹת֔וֹ כִּֽי–הִתְאַבֵּ֥ל שְׁמוּאֵ֖ל אֶל–שָׁא֑וּל וַיהוָ֣ה נִחָ֔ם כִּֽי–הִמְלִ֥יךְ אֶת–שָׁא֖וּל עַל–יִשְׂרָאֵֽל: שָׁאוּל֙ וי֣וֹנָתָ֔ן.

צריך להבין ששאול היה מלך ישראל וככזה הוא לא רצה להראות מושפל לעיני זקני העם. מהקום הזה של מלך זה לא אותו הדבר כמו אחד העם ומשכך אפשר להבין את בקשתו של שאול משמואל:

ובזאת למעשה תמה מלכותו של שאול ושמואל הלך מעימו שבור לב:

וַיֵּ֥לֶךְ שְׁמוּאֵ֖ל הָרָמָ֑תָה וְשָׁא֛וּל עָלָ֥ה אֶל–בֵּית֖וֹ גִּבְעַ֥ת שָׁאֽוּל: וְלֹא–יָסַ֨ף שְׁמוּאֵ֜ל לִרְא֤וֹת אֶת–שָׁאוּל֙ עַד–י֣וֹם מוֹת֔וֹ כִּֽי–הִתְאַבֵּ֥ל שְׁמוּאֵ֖ל אֶל–שָׁא֑וּל וַיהוָ֣ה נִחָ֔ם כִּֽי–הִמְלִ֥יךְ אֶת–שָׁא֖וּל עַל–יִשְׂרָאֵֽל: פרשת שאול ויהונתן.

הדבר העציב את שמואל, שמואל אהב את שאול,  למרות ששאול חטא שמואל אהב אותו, כמו שאב אוהב בן. במקרה הזה שמואל היה זה שנשלח למצוא ולמשוח את שאול למלך וליווה אותו עוד מצעדיו הראשונים ומשכך ההקבלה לאהבת אב את בנו. ואין מה לעשות, צריך להמשיך הלאה:

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל–שְׁמוּאֵ֗ל עַד–מָתַי֙ אַתָּה֙ מִתְאַבֵּ֣ל אֶל–שָׁא֔וּל וַאֲנִ֣י מְאַסְתִּ֔יו מִמְּלֹ֖ךְ עַל–יִשְׂרָאֵ֑ל מַלֵּ֨א קַרְנְךָ֜ שֶׁ֗מֶן וְלֵ֤ךְ אֶֽשְׁלָחֲךָ֙ אֶל–יִשַׁ֣י בֵּֽית–הַלַּחְמִ֔י כִּֽי–רָאִ֧יתִי בְּבָנָ֛יו לִ֖י מֶֽלֶךְ: פרשת דוד.

וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל–שָׁא֔וּל אֹתִ֨י שָׁלַ֤ח יְהוָה֙ לִמְשָׁחֳךָ֣ לְמֶ֔לֶךְ עַל–עַמּ֖וֹ עַל–יִשְׂרָאֵ֑ל וְעַתָּ֣ה שְׁמַ֔ע לְק֖וֹל דִּבְרֵ֥י יְהוָֽה: כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת פָּקַ֕דְתִּי אֵ֛ת אֲשֶׁר–עָשָׂ֥ה עֲמָלֵ֖ק לְיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר–שָׂ֥ם לוֹ֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בַּעֲלֹת֖וֹ מִמִּצְרָֽיִם: עַתָּה֩ לֵ֨ךְ וְהִכִּֽיתָ֜ה אֶת–עֲמָלֵ֗ק וְהַֽחֲרַמְתֶּם֙ אֶת–כָּל–אֲשֶׁר–ל֔וֹ וְלֹ֥א תַחְמֹ֖ל עָלָ֑יו וְהֵמַתָּ֞ה מֵאִ֣ישׁ עַד–אִשָּׁ֗ה מֵֽעֹלֵל֙ וְעַד–יוֹנֵ֔ק מִשּׁ֣וֹר וְעַד–שֶׂ֔ה מִגָּמָ֖ל וְעַד–חֲמֽוֹר: פרשת שאול ויהונתן.

כשעם ישראל יצא ממצרים העמלק יצא להלחם בו, ומשכך נאמר עוד אז שהדין יוחל עליהם בהמשך, דין עמלק הוחל בימי שאול כארבע מאות שנה אחרי החטא, אותו הדבר היה עם האמורי והמצרי, כפי שנלמד מדבר בורא עולם עוד בימי אברהם:

וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו: וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל: וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה: וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה: בראשית.

הדין על האמורי והמצרי הוחל עם ולאחר יציאת ישראל ממצרים כלמעלה מארבע מאות שנה אחרי המשפט. המקרה עם עמלק הוא לא מקרה מלחמה רגילה, זאת לא מלחמה בין מדינה למדינה, זאת מלחמה שעמלק פתח על ישראל כשהיו בדרך כשם לו מכשול בדרך, מלחמה ללא כל סיבה וזה הסבר שמואל  לאגג מלך עמלק על סיבת הוצאתו להורג:

וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֗ל הַגִּ֤ישׁוּ אֵלַי֙ אֶת–אֲגַג֙ מֶ֣לֶךְ עֲמָלֵ֔ק וַיֵּ֣לֶךְ אֵלָ֔יו אֲגַ֖ג מַעֲדַנֹּ֑ת וַיֹּ֣אמֶר אֲגָ֔ג אָכֵ֖ן סָ֥ר מַר–הַמָּֽוֶת: וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֨ר שִׁכְּלָ֤ה נָשִׁים֙ חַרְבֶּ֔ךָ כֵּן–תִּשְׁכַּ֥ל מִנָּשִׁ֖ים אִמֶּ֑ךָ וַיְשַׁסֵּ֨ף שְׁמוּאֵ֧ל אֶת–אֲגָ֛ג לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה בַּגִּלְגָּֽל: פרשת שאול ויהונתן.

ברור שאבותיו של אגג מעת החטא, עת משה,  לא היו בחיים בעת שאול ואגג, אך הדבר נחשב למשך זרע עמלק כאילו הוא עשה המעשה בעצמו.

ומצד שני יש את הקיני, הקיני זה זרע יתרו, שנתן מקלט למשה כשברח ממצרים ובהמשך את חבר הקיני שאשתו יעל הרגה את סיסרא ומשכך מבעוד מלחמה הוזהר הקיני לצאת מעמלק שלא יספה עימם:

וַיֹּ֣אמֶר שָׁא֣וּל אֶֽל–הַקֵּינִ֡י לְכוּ֩ סֻּ֨רוּ רְד֜וּ מִתּ֣וֹךְ עֲמָלֵקִ֗י פֶּן–אֹֽסִפְךָ֙ עִמּ֔וֹ וְאַתָּ֞ה עָשִׂ֤יתָה חֶ֙סֶד֙ עִם–כָּל–בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בַּעֲלוֹתָ֖ם מִמִּצְרָ֑יִם וַיָּ֥סַר קֵינִ֖י מִתּ֥וֹךְ עֲמָלֵֽק: פרשת שאול ויהונתן.

אותו הדבר עם רחב שחולצה מהעיר לפני החרבתה:

וַיָּרַע הָעָם וַיִּתְקְעוּ בַּשֹּׁפָרוֹת וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָעָם אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר וַיָּרִיעוּ הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ וַיַּעַל הָעָם הָעִירָה אִישׁ נֶגְדּוֹ וַיִּלְכְּדוּ אֶת הָעִיר: וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּעִיר מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה מִנַּעַר וְעַד זָקֵן וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר לְפִי חָרֶב: וְלִשְׁנַיִם הָאֲנָשִׁים הַמְרַגְּלִים אֶת הָאָרֶץ אָמַר יְהוֹשֻׁעַ בֹּאוּ בֵּית הָאִשָּׁה הַזּוֹנָה וְהוֹצִיאוּ מִשָּׁם אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתֶּם לָהּ: וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים הַמְרַגְּלִים וַיֹּצִיאוּ אֶת רָחָב וְאֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ וְאֶת אַחֶיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ וְאֵת כָּל מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ הוֹצִיאוּ וַיַּנִּיחוּם מִחוּץ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל: וְהָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ רַק הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב וּכְלֵי הַנְּחֹשֶׁת וְהַבַּרְזֶל נָתְנוּ אוֹצַר בֵּית יְהוָה: וְאֶת רָחָב הַזּוֹנָה וְאֶת בֵּית אָבִיהָ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי הֶחְבִּיאָה אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ לְרַגֵּל אֶת יְרִיחוֹ: יהושע.

גם לוט חולץ לפני מהפכת סדום ועמורה:

וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם: כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי יְהֹוָה וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְהֹוָה לְשַׁחֲתָהּ: וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי מַשְׁחִית יְהֹוָה אֶת הָעִיר וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו: וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר: בראשית.

(אני לא יכולה להמנע מהמחשבה אודות חמאס שלא שמר טובה לקיבוצניקים שהיה ידוע שעזרו לפלסטינאים לפני השביעי לאוקטובר, הייתה מישהי מהשבויות שאמרה זאת לנסראללה).

וְאִֽישׁ–יִשְׂרָאֵ֥ל נִגַּ֖שׂ בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיֹּאֶל֩ שָׁא֨וּל אֶת–הָעָ֜ם לֵאמֹ֗ר אָר֣וּר הָ֠אִישׁ אֲשֶׁר–יֹ֨אכַל לֶ֜חֶם עַד–הָעֶ֗רֶב וְנִקַּמְתִּי֙ מֵאֹ֣יְבַ֔י וְלֹֽא טָעַ֥ם כָּל–הָעָ֖ם לָֽחֶם:  וְכָל–הָאָ֖רֶץ בָּ֣אוּ בַיָּ֑עַר וַיְהִ֥י דְבַ֖שׁ עַל–פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶֽה: וַיָּבֹ֤א הָעָם֙ אֶל–הַיַּ֔עַר וְהִנֵּ֖ה הֵ֣לֶךְ דְּבָ֑שׁ וְאֵין–מַשִּׂ֤יג יָדוֹ֙ אֶל–פִּ֔יו כִּֽי–יָרֵ֥א הָעָ֖ם אֶת–הַשְּׁבֻעָֽה: וְיוֹנָתָ֣ן לֹֽא–שָׁמַ֗ע בְּהַשְׁבִּ֣יעַ אָבִיו֮ אֶת–הָעָם֒ וַיִּשְׁלַ֗ח אֶת–קְצֵ֤ה הַמַּטֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָד֔וֹ וַיִּטְבֹּ֥ל אוֹתָ֖הּ בְּיַעְרַ֣ת הַדְּבָ֑שׁ וַיָּ֤שֶׁב יָדוֹ֙ אֶל–פִּ֔יו (ותראנה) וַתָּאֹ֖רְנָה עֵינָֽיו: וַיַּעַן֩ אִ֨ישׁ מֵֽהָעָ֜ם וַיֹּ֗אמֶר הַשְׁבֵּעַ֩ הִשְׁבִּ֨יעַ אָבִ֤יךָ אֶת–הָעָם֙ לֵאמֹ֔ר אָר֥וּר הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר–יֹ֥אכַל לֶ֖חֶם הַיּ֑וֹם וַיָּ֖עַף הָעָֽם: שמואל- פרשת שאול ויהונתן.

וְאִֽישׁ–יִשְׂרָאֵ֥ל נִגַּ֖שׂ בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיֹּאֶל֩ שָׁא֨וּל אֶת–הָעָ֜ם לֵאמֹ֗ר אָר֣וּר הָ֠אִישׁ אֲשֶׁר–יֹ֨אכַל לֶ֜חֶם עַד–הָעֶ֗רֶב וְנִקַּמְתִּי֙ מֵאֹ֣יְבַ֔י וְלֹֽא טָעַ֥ם כָּל–הָעָ֖ם לָֽחֶם:

שאול השביע את העם לא לאכול מלחם הפלשתים במקומות אותם כבש ישראל מהפלישתים, יהונתן שלא שמע על כך אכל מדבש הפלישתים תוך שהדבש נחשב כלחם:

וְיוֹנָתָ֣ן לֹֽא–שָׁמַ֗ע בְּהַשְׁבִּ֣יעַ אָבִיו֮ אֶת–הָעָם֒ וַיִּשְׁלַ֗ח אֶת–קְצֵ֤ה הַמַּטֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָד֔וֹ וַיִּטְבֹּ֥ל אוֹתָ֖הּ בְּיַעְרַ֣ת הַדְּבָ֑שׁ וַיָּ֤שֶׁב יָדוֹ֙ אֶל–פִּ֔יו (ותראנה) וַתָּאֹ֖רְנָה עֵינָֽיו:

מדבר איש מהעם ליהונתן ניתן ללמוד שהדבש נחשב כלחם, ניתן ללמוד שכל שלל המזון שנכבש מהפלישתים נחשב ללחם:

וַיַּעַן֩ אִ֨ישׁ מֵֽהָעָ֜ם וַיֹּ֗אמֶר הַשְׁבֵּעַ֩ הִשְׁבִּ֨יעַ אָבִ֤יךָ אֶת–הָעָם֙ לֵאמֹ֔ר אָר֥וּר הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר–יֹ֥אכַל לֶ֖חֶם הַיּ֑וֹם וַיָּ֖עַף הָעָֽם:

זאת אומרת שלחם הוא מושג רחב המסמל מזונות, על המשל הזה:

מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ:  מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ:

כמובן שנשאלת השאלה מה הדבר אומר אם אכלת אצל ערבי מוסלמי בארץ הזאת.

ברור שמשלל הארץ הזאת הדבר לא מחטיא את ישראל באם יאכלו אצל ערבי בעסק או בבית, כי זאת הארץ שלנו, אפילו שלעתים אתה לא יודע שהערבי הזה מחשיב עצמו כאויב שלך. הוא מתפרנס מארצנו ומשכך.. וכמובן שזאת באם אתה לא אוכל ממנו בגנבה.

וַיְהִ֣י הַיּ֗וֹם וַיֹּ֨אמֶר יוֹנָתָ֤ן בֶּן–שָׁאוּל֙ אֶל–הַנַּ֙עַר֙ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֔יו לְכָ֗ה וְנַעְבְּרָה֙ אֶל–מַצַּ֣ב פְּלִשְׁתִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר מֵעֵ֣בֶר הַלָּ֑ז וּלְאָבִ֖יו לֹ֥א הִגִּֽיד: וְשָׁא֗וּל יוֹשֵׁב֙ בִּקְצֵ֣ה הַגִּבְעָ֔ה תַּ֥חַת הָרִמּ֖וֹן אֲשֶׁ֣ר בְּמִגְר֑וֹן וְהָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר עִמּ֔וֹ כְּשֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת אִֽישׁ: וַאֲחִיָּ֣ה בֶן–אֲחִט֡וּב אֲחִ֡י אִיכָב֣וֹד | בֶּן–פִּינְחָ֨ס בֶּן–עֵלִ֜י כֹּהֵ֧ן | יְהוָ֛ה בְּשִׁל֖וֹ נֹשֵׂ֣א אֵפ֑וֹד וְהָעָם֙ לֹ֣א יָדַ֔ע כִּ֥י הָלַ֖ךְ יוֹנָתָֽן: 

שמואל היה הנביא אך עדיין הייתה כהונה נושאת אפוד ושומרת הארון:

וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ לַֽאֲחִיָּ֔ה הַגִּ֖ישָׁה אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֑ים כִּֽי–הָיָ֞ה אֲר֧וֹן הָאֱלֹהִ֛ים בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא וּבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: