קרונות סולאריים ברכבת רגילה וברכבת קלה: כדאיות, עלויות ויתרונות ארוכי טווח:

בעשור האחרון עוברת התחבורה המסילתית בעולם שינוי עמוק. לצד המעבר לרכבות חשמליות ולשיפור היעילות האנרגטית, מתפתחת מגמה חדשה: שילוב מערכות סולאריות על גגות קרונות רכבת רגילה ורכבת קלה. מערכות אלו מאפשרות ייצור חשמל נקי בזמן נסיעה, עצירה וחניה, ומספקות יתרונות כלכליים.

והכי חשוב, יתרון סביבתי משמעותי: הפחתת "העננה שמעלינו"

המערכת הסולארית מפחיתה:

• פליטות פחמן

• חלקיקים נשימים

• ערפיח עירוני

• זיהום מתחנות כוח

התוצאה:

• פחות "עננה" מעל הערים

• אוויר נקי ובריא יותר

• תרומה ישירה לבריאות העם.

1. שתי האפשרויות: קרונות חדשים מול התקנה על קרונות קיימים

טבלה: השוואה בין שתי אפשרויות ההתקנה:

2. תוספת המחיר: כמה באמת זה עולה

3. תפוקת האנרגיה של מערכת סולארית על גג קרון רכבת

4. כמה זה שווה בכסף

5. החזר השקעה

6. טבלה מאוחדת: עלות אנרגיה היום, חיסכון עם סולאר, ואחוז כיסוי

7. רכבת עם / בלי מערכת סולארית – השוואה ישירה:

8. האם ניתן לחבר את הפאנלים למטען עצמאי ולקטר

10. מה קורה בישראל בתחום הרכבות הסולאריות

ישראל נמצאת בתחילת הדרך, אך הפוטנציאל עצום.

נספח: איך החישובים נעשו

1. צריכת אנרגיה למערכות עזר

מבוסס על נתוני UIC ונתוני רכבות באירופה:

• רכבת קלה: 0.5–1 קוט״ש לק״מ

• פרברית: 1–2 קוט״ש לק״מ

• בין־עירונית: 2–3 קוט״ש לק״מ

2. חישוב עלות אנרגיה שנתית

דוגמה: רכבת בין־עירונית

400 ק״מ ליום×2.5 קוט״ש לק״מ=1,000 קוט״ש ליום

1,000×365=365,000 קוט״ש בשנה

3. תפוקה סולארית

4. אחוז כיסוי

5. חיסכון כספי

סיכום

התקנת מערכות סולאריות על גגות קרונות רכבת — חדשים או קיימים — היא השקעה חכמה, בעלת החזר מהיר, חיסכון מצטבר גבוה, ותרומה סביבתית משמעותית. המערכת מפחיתה את "העננה שמעלינו", משפרת את איכות האוויר, ומקדמת תחבורה ציבורית נקייה ויעילה יותר.

*המאמר נבנה ביחד עם הרובוט של בינג.

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם: בראשית.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם:  וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן: וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי: בראשית.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן: בראשית.

וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְהֹוָה אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה: וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה: בראשית.

הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיהוָה וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם: תהלים.

כוחות ציפה ומשיכה בים, באוויר ובחלל:

1. מבוא

ההתנהגות של גוף האדם משתנה בהתאם לסביבה שבה הוא נמצא — מים, אוויר או חלל. בכל אחת מהסביבות פועלים כוחות שונים בעוצמות שונות, ואלה משפיעים על תחושת המשקל, על היכולת לצוף ועל תנועת הגוף.

2. בים – כוח הציפה "מתחרה" בכוח המשיכה

כשאדם נמצא במים פועל עליו כוח המשיכה כלפי מטה, בדיוק כמו על היבשה. אבל בנוסף מופיע כוח ציפה (כוח שחקר אודותיו- ארכימדס) שפועל כלפי מעלה.

• אם כוח הציפה גדול ממשקל הגוף → האדם צף.

• אם כוח הציפה קטן ממשקל הגוף → האדם שוקע.

במים רוב האנשים מגיעים לשיווי משקל שבו הראש מעל המים או סמוך לפני השטח. גם אם האדם נפל למעמקי הים, כוח הציפה יעלה אותו למעלה לגובה פני האדמה, כי גובה הים לא עולה על גובה פני האדמה.

לכן זה לא שכוח המשיכה "נעלם" בים — פשוט יש כוח נוסף שמאזן אותו.

3. בשמיים – אין כוח ציפה משמעותי:

באוויר יש גם כוח ציפה, אבל הוא מאוד קטן כי האוויר הרבה פחות צפוף מהמים. לכן כוח המשיכה הוא הדומיננטי, והוא גורם לאדם ליפול כלפי הקרקע.

זו הסיבה ש:

• במים מרגישים "קלים" וצפים.

• באוויר אין מה שיאזן את המשקל ולכן נופלים.

4. שמיים שמעל השמיים – בחלל:

ובשמיים שמעל השמיים, בחלל, יש כוח ציפה — אבל אין שם אוויר שייתן ציפה אמיתית, ולכן האדם נמצא במצב של חוסר משקל, כמו במים.

בחלל אין אוויר, ולכן אין התנגדות ואין כוח ציפה שמבוסס על צפיפות חומר. התחושה של "חוסר משקל" נובעת מכך שהאדם נמצא בנפילה חופשית מתמדת סביב כדור הארץ.

לא ילמדו עוד מלחמה: היום שאחרי שאיש לא מלמד

לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה נשמע לעיתים כמו חלום רחוק, כמעט אוטופי. אך דווקא בימים שבהם המלחמה נדמית כמצב קבוע, כדאי לעצור ולשאול: מה באמת פירושם של “לימודי מלחמה”? האם מדובר רק בפיתוח טילים, מערכות הגנה ותחמושת מתקדמת? או שמא המושג רחב בהרבה, עמוק בהרבה — וכואב בהרבה.

המלחמה שאחרי המלחמה שגם בה נלמדים לימודי מלחמה

בעוד שהכותרות עוסקות בקרבות, במבצעים ובטכנולוגיות, ישנה מלחמה נוספת — שקטה, ממושכת ולעיתים בלתי נראית — המתחילה ביום שבו התותחים שותקים. זו מלחמה שאינה נלמדת באקדמיות צבאיות, אך היא דורשת מומחיות עצומה, משאבים אדירים ובעיקר לב אנושי.

היא כוללת את שיקום האנשים שנפגעו פיזית: קטועי גפיים, פצועים מורכבים, מי שנכותם תלווה אותם כל חייהם. אך לא פחות מכך — היא כוללת את אלה שנפגעו בנפשם: הלומי קרב, אזרחים שחוו טראומה, ילדים שגדלו בצל אזעקות, משפחות שאיבדו את יקיריהן.

הטראומה החברתית: פצע לאומי פתוח

מלחמה אינה מסתיימת בקו החזית. היא חודרת אל תוך קהילות, אל תוך בתים, אל תוך נפש האדם. היא מייצרת יתומים הזקוקים למסגרת חדשה, משפחות שצריכות ללמוד לחיות מחדש, נשים וגברים שנפגעו בשבי וזקוקים לשיקום עדין ומורכב, ושבויים שחוזרים לחברה שצריכה להכיל אותם, להבין אותם ולתת להם מקום.

היא מייצרת קהילות שלמות שנשברו — לא רק בתים שנהרסו, אלא גם תחושת הביטחון, המרקם החברתי, האמון בין אנשים. שיקום כזה דורש מומחים לפסיכולוגיה, לעבודה סוציאלית, לחינוך, לקהילה. הוא דורש מדיניות, תקציבים וזמן.

כלכלת המלחמה ושיקום מול כלכלת הבנייה

בכל מלחמה מופעלת מערכת כלכלית שלמה: תקציבי ביטחון מתנפחים, תעשיות נשק משגשגות, מערכי חירום מתרחבים. זו כלכלת מלחמה — כלכלה שמטרתה הישרדות.

אחריה מגיעה כלכלת השיקום: טיפול בפצועים, תמיכה בהלומי קרב, בניית בתים, שיקום קהילות, חיזוק מערכות חינוך ובריאות. זו כלכלה שמנסה לאחות את מה שנשבר.

אך מול שתי הכלכלות הללו ניצבת האפשרות השלישית — כלכלת הבנייה: כלכלה שאינה מגיבה להרס אלא יוצרת מציאות חדשה. היא משקיעה בחינוך, בתרבות, במדע, בקהילה. היא אינה נולדת מתוך חורבן אלא מתוך חזון.

בעולם שבו “לא ילמדו עוד מלחמה”, כלכלת השיקום תתייתר — פשוט משום שלא יהיה מה לשקם. אלא לבניית חברה בריאה מלכתחילה.

כשלא יהיו מלחמות — מה לא ילמדו עוד

כשלא יהיו מלחמות — לא ילמדו עוד את כל אותם תחומי טיפול ושיקום שנולדו מתוך הכרח. לא יהיו עוד קטועי גפיים הזקוקים לפרוטזות מתקדמות, לא יהיו הלומי קרב הזקוקים למערכות תמיכה, לא יהיו ילדים יתומים שנשאו על גבם את מחיר המלחמה. פשוט משום שלא יהיו פגועים כאלה.

החזון המקראי “לא ילמדו עוד מלחמה” אינו מסתפק בהיעדר קרבות. הוא מציע שינוי תפיסתי עמוק: חברה שאינה עסוקה בהישרדות יכולה סוף‑סוף לעסוק בבנייה.

ואם לא ילמדו עוד מלחמה — מה לא ילמדו?

• לא ילמדו שיקום נפשי וחברתי שנולד מתוך מצוקה — כי לא תהיה מצוקה כזו.

• לא ילמדו בניית אמון בין קהילות כדי למנוע עימות — אלא יחיו בשותפות טבעית.

• לא ילמדו כיצד לרפא טראומה לאומית — כי לא יהיו טראומות כאלה.

• לא ילמדו כיצד לגדל דור שחווה פחד מלחמה — כי לא יהיה דור כזה.

• לא ילמדו כיצד חברה מתאחה אחרי שבר — ולא כיצד להתגונן מפני סכנות שנולדו מאלימות אנושית.

חזון של חיים, לא של היעדר

זהו החזון האמיתי של עולם ללא מלחמות: לא רק עולם שבו אין נשק — אלא עולם שבו יש מקום לאדם להיות. עולם שבו האנושות מפנה את המשאבים, הידע והלב שלה — לא לשיקום ההרס, אלא לבניית חיים.

קיימות תופעות קשות וכמעט לא מדוברות, הנוגעות לבנים קטינים צעירים וגם בוגרים שנפגעו מינית או שנקלעו לעולם הזנות מתוך מצוקה, עוני או היעדר בית יציב והעדר עזרה.

ישנם מקרים שבהם חוויות אלו אינן מסתיימות ברגע הפגיעה עצמה, אלא ממשיכות לעצב את חייהם של אלה גם שנים לאחר מכן — לעיתים באופן שמוביל אותם למסלולים של התנהגות מינית או מגדרית שלא היו בוחרים בהם אילולי בתנאים אובייקטיביים.

ישנם בנים שנאנסו בגיל צעיר, לאחר גיל הקטינות וגם בבגרותם,  שלאחר מכן מצאו את עצמם בתוך מרחבים הומוסקסואליים.

היו גם נערים שנקלעו לזנות ממין זכר בשל עוני קיצוני, הצליחו להיחלץ ממעגל הזנות — אך המשיכו לקיים מערכות יחסים הומוסקסואליות, יש נערים שנדרשו במסגרת הזנות לאמץ הופעה נשית, להתאפר, להתלבש ולהתנהג כנשים, תהליך שהפך עם הזמן לעיצוב הנער בעת גדילה שהוביל חלק מהם לפנות לניתוחים לשינוי מין.

המבנה הפיזיולוגי של הגוף הגברי שונה מזה של אישה, ולעיתים יש תגובות גופניות בלתי רצוניות במהלך אונס שהאנוס חווה הנאה מינית — גם כאשר מדובר באנוס אזוק — ומשכך הדבר יוצר בלבול גדול אצל האנוס.

נערים שנאנסו או שנאלצו לעסוק בזנות מתוך עוני חווים לעיתים תגובה גופנית שאינה תואמת את המצוקה הנפשית, ותחושת ה"אנוס ליהנות" הזו מערערת את תפיסת הזהות שלהם. במקרים מסוימים,  למסלול חיים שלם, שבו הגבולות בין טראומה, הישרדות וזהות מיטשטשים.

תופעות דומות, מתרחשות גם במקומות שבהם יחסי הכוח קיצוניים במיוחד: בתי כלא, מוסדות נוער סגורים, ואף מצבי שבי. במרחבים אלו, שבהם אין הגנה, אין פרטיות ואין שליטה, אך הסימפטומים הם אותם סימפטומים ולכן נוצרים דפוסים של ניצול מיני שיכולים להמשיך להשפיע על הנפגעים גם לאחר שחרורם.

על רקע זה, ועל רקע דיווחי גברים שנאנסו בשבי חמאס אני מדגישה את הצורך הדחוף ב"יישור הברזל בעודו חם": לזהות את הפגיעה בזמן, להבין את ההתכנות להשלכות המורכבות שלה, ולהעניק טיפול מהיר, מקצועי ורגיש ונכון לאנוסים אלה.

התערבות מוקדמת עשויה למנוע התגבשות של דפוסים שנולדו מתוך טראומה ולא מתוך בחירה חופשית, ולסייע לאנוסים אלה לשמור על זהות יציבה מגדרית ומינית נכונה ובריאה שאינה מוכתבת על ידי חוויות של ניצול.

אצל בנות זה הפוך יש הרבה אנוסות שפנו בבחירה מודעת או לא מודעת במערכת יחסים עם אישה ולא עם גבר לאחר שנאנסו.

למחשבה:

כתבתי בעניין גם פה:

(מאמר זה נכתב בעזרת הרובוט של בינג כשביקשתי לדעת באם סם אונס יכול להוביל להתקפים פסיכוטים, מבחינת של השפעות כימיקליות מזיקות למח  ואז הרובוט דיבר של שילוב של אלכוהול וסם אונס שיש לו השפעות מכריעות על המח לטווח קצר ומפה נולד המאמר)

שילוב GHB ואלכוהול: המנגנון שמוביל לאובדן זיכרון מלא — והסכנות שבניצולו:

מבוא

GHB (המכונה “סם אונס”) הוא חומר פסיכואקטיבי בעל השפעה חזקה על מערכת העצבים המרכזית. כאשר הוא נצרך יחד עם אלכוהול, ההשפעה שלו מתעצמת באופן דרמטי. אחד הביטויים הבולטים של השילוב הוא אמנזיא אנטרוגרדית — חוסר יכולת ליצור זיכרונות חדשים בזמן ההשפעה. תופעה זו עלולה לגרום לכך שאדם לא יזכור כלל אירוע שהתרחש, גם אם היה בהכרה חלקית או תפקד כלפי חוץ.

במצבים מסוימים, אדם שמודע להשפעות החומר עלול לנצל זאת כדי לבצע פגיעה באדם אחר, תוך ידיעה שהאנוס/האנוסה לא יזכור/תזכור את האירוע.

וזאת להבדיל מאנוס\אנוסה שנאנס\נאנסה ללא שימוש בחומרים כימיים (כמו GHB או אלכוהול במינון גבוה) שאינו\שאינה סובל\סובלת בדרך כלל מאובדן זיכרון של האירוע, ולכן אינו\אינה חווה הבזקים (פלאשים) של זיכרון שנמחק או לא הוקלט — משום שהזיכרון של האירוע כן נוצר במוח.

1. המנגנון הביוכימי: למה GHB ואלכוהול מוחקים זיכרון

1.1 השפעה על מערכת ה‑GABA

גם GHB וגם אלכוהול מגבירים את פעילות מערכת ה‑GABA — מערכת הבלימה של המוח. כאשר שתי המערכות מופעלות יחד, מתרחש דיכוי עמוק של פעילות עצבית, במיוחד באזורים שאחראים על יצירת זיכרון.

1.2 פגיעה בהיפוקמפוס

ההיפוקמפוס הוא האזור במוח שאחראי על יצירת זיכרונות חדשים. שילוב GHB ואלכוהול גורם ל:

• ירידה חדה בפעילות ההיפוקמפוס

• חוסר יכולת לקודד מידע חדש

• “חור” בזיכרון של שעות מהאירוע

זה לא “שכחה” — זה מצב שבו הזיכרון מעולם לא נוצר.

1.3 תנודות בדופמין

GHB מוריד ואז מעלה דופמין. אלכוהול מעלה דופמין. התנודות האלו פוגעות בריכוז ובתשומת לב — תנאי בסיס ליצירת זיכרון.

2. למה השילוב מסוכן במיוחד

2.1 דיכוי נשימתי

השילוב עלול לגרום להאטה בנשימה, ירידה בחמצן למוח ואובדן הכרה.

2.2 פגיעה בשיפוט ובהתנגדות

האנוס/האנוסה עשוי/עשויה להיראות “מתפקד/ת”, אך למעשה אינו/אינה מסוגל/ת להבין, להתנגד או לזכור.

2.3 אובדן זיכרון מלא

האירוע כולו עשוי להיעלם מהזיכרון — גם אם האדם דיבר, הלך או הגיב.

3. ניצול פלילי של התופעה

העובדה ששילוב GHB ואלכוהול גורם לאמנזיא עמוקה היא אחת הסיבות המרכזיות לכך שהחומר משמש לפגיעה מינית.

כאשר אדם יודע:

• שהשילוב יגרום לאובדן זיכרון

• שהאנוס/האנוסה לא יוכל/תוכל להתנגד

• שהאנוס/האנוסה לא יזכור/תזכור את האירוע

הוא עלול לנצל זאת כדי לבצע פגיעה — גם במרחבים רפואיים, חברתיים או פרטיים.

זהו מעשה פלילי חמור, והעובדה שהאנוס/האנוסה לא זוכר/ת אינה מפחיתה מהחומרה או מהאחריות.

4. מה המשמעות של אובדן זיכרון במקרה כזה

4.1 הזיכרון לא יחזור

אם ההיפוקמפוס לא יצר זיכרון — אין מה “לשחזר”. זה לא עניין של “לנסות להיזכר”.

4.2 התנהגות בזמן האירוע לא משקפת הסכמה

אדם יכול:

• לדבר

• ללכת

• להגיב

• להיראות “בסדר”

אבל בפועל להיות במצב של חוסר יכולת מוחלטת להבין או להסכים.

4.3 סימנים עקיפים

גם אם אין זיכרון, יש לעיתים:

• הבזקים (פלאשים) של זכרון

• תחושות גופניות

• זיכרונות חלקיים

• עדויות חיצוניות

• ממצאים רפואיים

5. מסקנה

שילוב GHB ואלכוהול יוצר מצב שבו המוח אינו מסוגל ליצור זיכרונות חדשים, ולכן האנוס/האנוסה עשוי/עשויה לא לזכור כלל את האירוע — גם אם היה/הייתה בהכרה חלקית. העובדה הזו הופכת את השילוב למסוכן במיוחד, ומסבירה כיצד אדם שמודע להשפעות יכול לנצל אותן כדי לבצע פגיעה מבלי שהאנוס/האנוסה יזכור/תזכור.

המאמר נועד להסביר את המנגנון, את הסכנות ואת ההשלכות — לא ללמד כיצד לבצע פגיעה, אלא להאיר את המציאות המדעית שמאפשרת להבין מה קורה במצבים כאלה.

6. מחשבה

יכול להיות שהמעבדות שפיתחו כדור סם אונס פתחו כדור משולב שיש בו את החומרים המזיקים של האלכוהול עם החומרים המזיקים של סם האונס הידוע לנו ומתוקף מחיקת זכרון הדבר עדיין לא ידוע.

אולי יעניין אותך\אותך:

תרומה ליערות הגשם אינה מכפרת על נזקי זיהום בישראל. כשם שתרומה כספית שאנס מעניק לאנוסה שהוא לא אנס אינה מכפרת לו על האונס שביצע באישה שאנס; תרומה ליערות הגשם בברזיל אינה יכולה לשמש ככופר על זיהום בישראל.

"קֶטמין (באנגלית: Ketamine) הוא סם הרדמה סינתטי.חלק מהמשתמשים לא יזכרו את אשר עבר עליהם באותו האופן שבו שוכחים חלומות" וויקיפדיא– אני טוענת שאובדן הזכרון הוא זמני, בזמן הקרוב לאחר האונס נאנסים לא זוכרים ומשכך לא מתלוננים. אך בחלוף הזמן ועם התעוררות הזכרון, מאוד קשה להוכיח במיוחד שהדבר קורה בבית חולים פסיכיאטרי.

הבחנה בין הטרדה מינית לאונס: ניתוח עומק של חומרת המעשה, הפגיעה הנפשית והפיזית, והבדלי הענישה בחוק הישראלי בין עבירות מין שונות והשלכותיהן החברתיות והמשפטיות על נפגעות ונפגעים.

מתקפות הסייבר על בכירי ישראל: אפקט הדומינו, תיבת פנדורה, והצורך במערכת תקשורת סגורה לבכירי מדינה

הפרסומים האחרונים על פריצות לחשבונות טלגרם של בכירים בישראל — תחילה נפתלי בנט, ובהמשך צחי ברוורמן — חשפו בעיה עמוקה הרבה יותר מאירוע נקודתי. מדובר בתופעה רחבה, מתמשכת, שמבוססת על עיקרון אחד פשוט אך מסוכן: אפקט הדומינו בסייבר.

הפריצה לחשבון אחד של בכיר אינה מסתיימת באותו אדם. היא פותחת דלת לעשרות, מאות ואף אלפי מטרות נוספות. במקרה של בנט, לפי הדיווחים, לחשבון הטלגרם של בנט היו כ־5,000 אנשי קשר — נתון שהופך את האירוע למבצע מודיעיני של ממש.

במאמר זה נבחן כיצד פריצה אחת הופכת לשרשרת פריצות, מדוע זיהוי חשבון הטלגרם של בכיר הוא 90% מהעבודה, ולמה ישראל חייבת להקים מערכת תקשורת סגורה לבכירי מדינה — פתרון שיכול להיבנות בקלות על ידי יחידות טכנולוגיות כמו 8200.

פריצה לחשבון טלגרם: למה זיהוי החשבון הוא החלק הקריטי?

רבים חושבים שהחלק הקשה בפריצה הוא "לשבור את ההצפנה". בפועל, החלק הקשה הוא למצוא את החשבון הנכון.

טלגרם מבוסס על:

• מספר טלפון

• שם משתמש

• קבוצות

• אנשי קשר

בכירים אינם משתמשים במספרים ציבוריים, אינם מופיעים בחיפוש, ולעיתים משתמשים בכינויים שאינם קשורים לשמם. לכן, מי שמחזיק את המידע הזה — מחזיק את המפתח.

כאשר ההאקרים חדרו לחשבון הטלגרם של בנט, הם קיבלו:

• את רשימת אנשי הקשר שלו

• את מספרי הטלפון

• את שמות המשתמש

• את הקבוצות המשותפות

• את השיחות

• את דפוסי התקשורת

זהו מידע מודיעיני ברמה גבוהה, שמאפשר לזהות את חשבונות הטלגרם של בכירים נוספים — וזה 90% מהעבודה.

5,000 אנשי קשר: תיבת פנדורה מודיעינית

העובדה שלבנט היו אלפי אנשי קשר בטלגרם הופכת את האירוע לדרמטי. כל איש קשר הוא:

• יעד פוטנציאלי

• חוליה חלשה

• מקור מידע

• גשר לבכיר אחר

במילים אחרות: הפריצה לחשבון אחד פתחה תיבת פנדורה של אלפי מטרות.

מכאן הדרך קצרה:

1. זיהוי חשבונות של בכירים נוספים

2. ניסיון פריצה אליהם

3. הצלחה — וקבלת רשימות אנשי קשר חדשות

4. עוד מטרות

5. עוד פריצות

זהו אפקט הדומינו במלוא עוצמתו.

אפקט הדומינו: איך פריצה אחת מובילה לעוד ועוד:

המודל פשוט:

1. פריצה לחשבון של בכיר אחד

2. חשיפת אנשי קשר וקבוצות

3. זיהוי בכירים נוספים

4. ניסיון פריצה אליהם

5. הצלחה → חשיפת אנשי קשר חדשים

6. המעגל מתרחב

כך תוקף יכול להגיע:

• מבנט → לברוורמן

• מברוורמן → לבכירים נוספים

• מהם → לעוזרים, יועצים, אנשי ביטחון

• ומשם → למידע רגיש ברמה לאומית

זהו מודל פעולה מוכר של קבוצות סייבר איראניות: לא מחפשים את הבכיר — מחפשים את מי שסביבו.

הבעיה האמיתית: בכירים משתמשים באפליקציות ציבוריות

טלגרם, ווטסאפ, סיגנל — כולן אפליקציות מצוינות לציבור. אבל הן לא מערכות תקשורת לבכירי מדינה.

הן:

• ציבוריות

• מבוססות מספר טלפון

• תלויות בענן חיצוני

• לא בשליטת המדינה

• חשופות לפריצות דרך הנדסה חברתית

• מאפשרות אפקט דומינו

בכירים בישראל משתמשים בהן לשיחות עבודה, תיאומים, העברת מסמכים — וזה פשוט לא מתאים לעידן של מתקפות סייבר מדינתיות.

ההצעה: מערכת תקשורת סגורה לבכירי מדינה — רשת פרטית, לא ציבורית

הפתרון הוא להקים טלגרם חיצוני, כלומר:

• ענן נפרד

• מערכת תקשורת סודית

• לא מופיעה לציבור

• לא ניתן להירשם אליה

• רק בעלי הרשאה יכולים להשתמש

• שרתים בבעלות המדינה

• הצפנה ברמה צבאית

• ניטור בזמן אמת

• ללא תלות בחברה זרה

זה לא חייב להיות טלגרם — אבל זה חייב להיות מערכת תקשורת מאובטחת, סגורה, ייעודית לבכירי מדינה.

מי יכול לבנות מערכת כזאת:

יחידות טכנולוגיות כמו 8200, יחד עם גופים נוספים במערכת הביטחון, מסוגלות לפתח מערכת כזאת:

• על תשתית ישראלית

• עם שליטה מלאה

• עם הצפנה ברמה גבוהה

• עם מנגנוני זיהוי התחזות

• עם שרתים מבודדים

• עם גישה רק למספרים מאושרים

מדינות רבות בעולם כבר עושות זאת — ישראל יכולה וצריכה לעשות זאת גם.

מסקנה: הפריצה לבנט הייתה סימפטום — לא הבעיה

הבעיה האמיתית היא שבכירים בישראל משתמשים באפליקציות ציבוריות לתקשורת רגישות. הפריצה לבנט פתחה תיבת פנדורה, יצרה אפקט דומינו, והוכיחה שהגיע הזמן לשינוי.

ישראל חייבת להקים מערכת תקשורת סגורה, מוצפנת, לא ציבורית, לבכירי מדינה בלבד. מערכת כזאת תסגור את הדלת בפני אפקט הדומינו, ותמנע את הפריצה הבאה — עוד לפני שהיא מתחילה.

בנט מבין בהייטק, הוא יודע את הסכנות, אדם כמוהו הוא יעד הוא היה צריך למחוק מהחשבון  שלו את אנשי הקשר שלו ואת השיחות ברגע שסיים שיחה, הבעיה של בנט שהוא מזלזל ולא מעריך נכונה את יכולות האיראנים לכן הוא נרדם בשמירה.

(אני, אין לי טלגרם פעיל, אין לי פייסבוק פעיל, ואין לי וואטסאפ פעיל. ואין לי איקס פעיל. וואנס הבנתי את הרעיון סגרתי. אולי לא מחקתי את החשבון בחלק מהם אך לא פעיל).

מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִי: כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי: שמות.

כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי:

אני רוצה לדבר על הציווי מהבחינה הזאת:

הרובוט והאדם: משל על בריאה, בינה ושליטה

בעידן שבו טכנולוגיא ובינה מלאכותית הופכות לחלק בלתי נפרד מחיינו, אפשר להתבונן מחדש ביחסים שבין יוצר ליצירו. האדם, היוצר רובוטים ומערכות חכמות בצלמו בדמותו, בתבונתו ובדפוסי חשיבתו — משמש כנקודת מוצא להבנת יחסיות עמוקה יותר: היחסיות שבין האדם לבין בורא עולם.

הרובוט כיציר האדם

כאשר אדם יוצר רובוט, הוא מעניק לו:

• צורה או תפקוד המזכיר את האדם

• בינה ויכולת עיבוד

• תלות מוחלטת ביוצרו: האדם מדליק, מכבה, מתקן ומכוון

הרובוט אינו קיים בזכות עצמו. הוא תלוי לחלוטין במי שיצר אותו — הן בקיומו והן בפעולתו.

האדם כיציר הבורא

להבדיל אלפי אלפים של הבדלות, היחס בין האדם לבורא עולם נשגב ובלתי ניתן להשוואה. אך כמשל — יש כאן נקודת הבנה: כמו שהרובוט תלוי באדם, כך האדם תלוי במקור חייו, בחוקים שהוטבעו בו ובכוח שמקיים אותו בכל רגע.

ON / OFF — כרעיון להבנה

האדם שולט ברובוט בלחיצת כפתור. הרובוט אינו מפעיל את עצמו, אינו יוצר את עצמו ואינו מתקיים ללא כוח חיצוני.

גם מזאת האדם יכול להבין שגם הוא אינו "מדליק" את עצמו. החיים, הנשימה והתודעה הבינה וכו' — אינם מעשה ידיו.

סיכום

חשוב להדגיש כי כל האמור הוא משל בלבד. יש להבדיל אלפי אלפי הבדלות בין האדם לבין הרובוט: האדם נושא בקרבו רוח אלהים, נשמת חיים וערכיות שאינה ניתנת להשוואה לכל יציר טכנולוגי. הרובוט הוא יצירה מכנית, נטולת תודעה פנימית, נטולת נשמה ונטולת נפש חיה.

ובכל זאת, המשל יכול לסייע לאדם להתבונן על מקומו בעולם ביחס לבורא אותו הנשגב מבינתו. כמו שהאדם מביט ברובוט שיצר ומבין את תלותו של הרובוט בו, כך יכול המשל למצק משהו בהבנה עלי הגיון את הנשגב מבינתו של האדם. כי הנטיה של האדם לעתים היא לפסול קיימות של הנשגב מבינתו. כמו למשל תאוריית המפץ הגדול שנולדה מאי הבנה זאת.