פרשת רחב– וְרַק–אַתֶּם֙ שִׁמְר֣וּ מִן–הַחֵ֔רֶם פֶּֽן–תַּחֲרִ֖ימוּ וּלְקַחְתֶּ֣ם מִן–הַחֵ֑רֶם וְשַׂמְתֶּ֞ם אֶת–מַחֲנֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ לְחֵ֔רֶם וַעֲכַרְתֶּ֖ם אוֹתֽוֹ: וְכֹ֣ל | כֶּ֣סֶף וְזָהָ֗ב וּכְלֵ֤י נְחֹ֙שֶׁת֙ וּבַרְזֶ֔ל קֹ֥דֶשׁ ה֖וּא לַֽיהוָ֑ה אוֹצַ֥ר יְהוָ֖ה יָבֽוֹא– זאת אומרת חרם מלחמה, לא הולך לעם, זה כסף לאוצר יהוה, לעבודת הקודש. שלל מלחמה לא אמור להעשיר בני אדם באופן אישי. חרם זה לא המנעות מדבר, כמו לדחות או להוקיע אדם כמו לא לקנות קוטג' כי יקר– עדכון כתובה.
וְרַק–אַתֶּם֙ שִׁמְר֣וּ מִן–הַחֵ֔רֶם פֶּֽן–תַּחֲרִ֖ימוּ וּלְקַחְתֶּ֣ם מִן–הַחֵ֑רֶם וְשַׂמְתֶּ֞ם אֶת–מַחֲנֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ לְחֵ֔רֶם וַעֲכַרְתֶּ֖ם אוֹתֽוֹ: וְכֹ֣ל | כֶּ֣סֶף וְזָהָ֗ב וּכְלֵ֤י נְחֹ֙שֶׁת֙ וּבַרְזֶ֔ל קֹ֥דֶשׁ ה֖וּא לַֽיהוָ֑ה אוֹצַ֥ר יְהוָ֖ה יָבֽוֹא: פרשת רָחָ֖ב.וְהָעִ֛יר שָׂרְפ֥וּ בָאֵ֖שׁ וְכָל–אֲשֶׁר–בָּ֑הּ רַ֣ק | הַכֶּ֣סֶף וְהַזָּהָ֗ב וּכְלֵ֤י הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ וְהַבַּרְזֶ֔ל נָתְנ֖וּ אוֹצַ֥ר בֵּית–יְהוָֽה:פרשת רָחָ֖ב.זאת אומרת חרם מלחמה, לא הולך לעם, זה כסף לאוצר יהוה, לעבודת הקודש. שלל מלחמה לא אמור להעשיר בני אדם באופן אישי. |
חרם זה לא המנעות מדבר, כמו לדחות או להוקיע אדם כמו לא לקנות קוטג' כי יקר...
פרשת וזאת הברכה- נשיא לבנון החדש קרוי על שם יוסף בן ישראל– הדבר הזה זה נאמר לישראל בענין ארצם של בני לוט- לבנון– וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י אַל-תָּ֨צַר֙ אֶת-מוֹאָ֔ב וְאַל-תִּתְגָּ֥ר בָּ֖ם מִלְחָמָ֑ה כִּ֠י לֹֽא-אֶתֵּ֨ן לְךָ֤ מֵֽאַרְצוֹ֙ יְרֻשָּׁ֔ה כִּ֣י לִבְנֵי-ל֔וֹט נָתַ֥תִּי אֶת-עָ֖ר יְרֻשָּֽׁה: הָֽאֵמִ֥ים לְפָנִ֖ים יָ֣שְׁבוּ בָ֑הּ עַ֣ם גָּד֥וֹל וְרַ֛ב וָרָ֖ם כַּֽעֲנָקִֽים: רְפָאִ֛ים יֵחָֽשְׁב֥וּ אַף-הֵ֖ם כַּֽעֲנָקִ֑ים וְהַמֹּ֣אָבִ֔ים יִקְרְא֥וּ לָהֶ֖ם אֵמִֽים– כמובן שכמו שנאמר לישראל "לא להתעסק" עם ארצם של בני לוט כך נאמר לבני לוט לא "להתעסק" עם ארצם של בני יוסף וישראל.- כתובה בעריכה.
לקרוא את הדברים הבאים על המחשבה שבהר העברים נאמר למשה העברי שלא יעבור:
עֲלֵ֡ה אֶל-הַר֩ הָֽעֲבָרִ֨ים הַזֶּ֜ה וּרְאֵה֙ אֶת-אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֥י נֹתֵ֛ן לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַֽאֲחֻזָּֽה: וּמֻ֗ת בָּהָר֙ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ עֹלֶ֣ה שָׁ֔מָּה וְהֵֽאָסֵ֖ף אֶל-עַמֶּ֑יךָ כַּֽאֲשֶׁר-מֵ֞ת אַֽהֲרֹ֤ן אָחִ֨יךָ֙ בְּהֹ֣ר הָהָ֔ר וַיֵּאָ֖סֶף אֶל-עַמָּֽיו: עַל֩ אֲשֶׁ֨ר מְעַלְתֶּ֜ם בִּ֗י בְּתוֹךְ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּמֵֽי-מְרִיבַ֥ת קָדֵ֖שׁ מִדְבַּר-צִ֑ן עַ֣ל אֲשֶׁ֤ר לֹֽא-קִדַּשְׁתֶּם֙ אוֹתִ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: כִּ֥י מִנֶּ֖גֶד תִּרְאֶ֣ה אֶת-הָאָ֑רֶץ וְשָׁ֨מָּה֙ לֹ֣א תָב֔וֹא אֶל-הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר-אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: פרשת וזאת הברכה.עֲלֵ֡ה אֶל-הַר֩ הָֽעֲבָרִ֨ים הַזֶּ֜ה:וּרְאֵה֙ אֶת-אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֥י נֹתֵ֛ן לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַֽאֲחֻזָּֽה:וַיַּ֨עַל מֹשֶׁ֜ה מֵֽעַרְבֹ֤ת מוֹאָב֙ אֶל-הַ֣ר נְב֔וֹ רֹ֚אשׁ הַפִּסְגָּ֔ה אֲשֶׁ֖ר עַל-פְּנֵ֣י יְרֵח֑וֹ וַיַּרְאֵ֨הוּ יְהֹוָ֧ה אֶת-כָּל-הָאָ֛רֶץ אֶת-הַגִּלְעָ֖ד עַד-דָּֽן: וְאֵת֙ כָּל-נַפְתָּלִ֔י וְאֶת-אֶ֥רֶץ אֶפְרַ֖יִם וּמְנַשֶּׁ֑ה וְאֵת֙ כָּל-אֶ֣רֶץ יְהוּדָ֔ה עַ֖ד הַיָּ֥ם הָאַֽחֲרֽוֹן: וְאֶת-הַנֶּ֗גֶב וְאֶת-הַכִּכָּ֞ר בִּקְעַ֧ת יְרֵח֛וֹ עִ֥יר הַתְּמָרִ֖ים עַד-צֹֽעַר: וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלָ֗יו זֹ֤את הָאָ֨רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר נִ֠שְׁבַּ֠עְתִּי לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַֽעֲקֹב֙ לֵאמֹ֔ר לְזַֽרְעֲךָ֖ אֶתְּנֶ֑נָּה הֶרְאִיתִ֣יךָ בְעֵינֶ֔יךָ וְשָׁ֖מָּה לֹ֥א תַֽעֲבֹֽר: פרשת וזאת הברכה.הֶרְאִיתִ֣יךָ בְעֵינֶ֔יךָ:וְשָׁ֖מָּה לֹ֥א תַֽעֲבֹֽר:אני חושבת על הדבר מבחינת החשיבות של השפה, ועל כך שבעת הזאת יש המשימים לעצמם שמות בשפה זרה או משמרים את שמות גלותם, תורתינו כתובה בשפה העברית שמות אבות ישראל הם בשפה העברית. בורא עולם דיבר עימנו בעברית. |
בפרשה זאת מדובר על הפרדת בני אדם על משל של יצירת עמים:
זְכֹר֙ יְמ֣וֹת עוֹלָ֔ם בִּ֖ינוּ שְׁנ֣וֹת דֹּר-וָדֹ֑ר שְׁאַ֤ל אָבִ֨יךָ֙ וְיַגֵּ֔דְךָ זְקֵנֶ֖יךָ וְיֹ֥אמְרוּ לָֽךְ: בְּהַנְחֵ֤ל עֶלְיוֹן֙ גּוֹיִ֔ם בְּהַפְרִיד֖וֹ בְּנֵ֣י אָדָ֑ם יַצֵּב֙ גְּבֻלֹ֣ת עַמִּ֔ים לְמִסְפַּ֖ר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: כִּ֛י חֵ֥לֶק יְהֹוָ֖ה עַמּ֑וֹ יַֽעֲקֹ֖ב חֶ֥בֶל נַֽחֲלָתֽוֹ: יִמְצָאֵ֨הוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִדְבָּ֔ר וּבְתֹ֖הוּ יְלֵ֣ל יְשִׁמֹ֑ן יְסֹֽבְבֶ֨נְהוּ֙ יְב֣וֹנְנֵ֔הוּ יִצְּרֶ֖נְהוּ כְּאִישׁ֥וֹן עֵינֽוֹ: כְּנֶ֨שֶׁר֙ יָעִ֣יר קִנּ֔וֹ עַל-גּֽוֹזָלָ֖יו יְרַחֵ֑ף יִפְרֹ֤שׂ כְּנָפָיו֙ יִקָּחֵ֔הוּ יִשָּׂאֵ֖הוּ עַל-אֶבְרָתֽוֹ: פרשת הַשִּׁירָ֥ה הַזֹּ֛את.
בְּהַנְחֵ֤ל עֶלְיוֹן֙ גּוֹיִ֔ם בְּהַפְרִיד֖וֹ בְּנֵ֣י אָדָ֑ם יַצֵּב֙ גְּבֻלֹ֣ת עַמִּ֔ים לְמִסְפַּ֖ר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
מפרשת מגדל בבל מבלילת השפה אנו למדים על הכח של השפה שאותה היה צריך לבלול כדי לפתור את הבעיה כמו שאומרים ומפה גם השפה העברית לעברים לעם הנבחר כמו עם ישראל כך שפתו שהיא שפת הבכורה שפת עבודת הקודש, השפה המדוברת בירושלים. ומפה ברורה החשיבות לעברת את השמות לא רק את שמות האדם גם שמות של ערים ישובים חפצים פעולות וגם חיות וכו':
וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים. וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר. וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם: פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ. וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם. וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם--אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר. עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ: בראשית.
בעת כזאת שבקרב בני האדם היו דיבורים ומעשים כאלה:
וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר. וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם:
אז:
הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם--אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ;
וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם
בלילת השפה יצרה גבול בין דוברי השפות שלא מבינים איש את רעהו:
יַצֵּב֙ גְּבֻלֹ֣ת עַמִּ֔ים לְמִסְפַּ֖ר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
במקום הזה גם בניית ישראל ששפתו עברית וכעם נבדל מהגויים שמספרם כמספר בני ישראל וכשאנו זוכרים שהשפה היא המבדילה בין הגויים ומשכך היא הקובעת מי אתה ולאיזה עם אתה שייך. מאוד חשוב לכנות את בני ובנות ישראל בשמות עבריים. שם זר הוא שם שלמעשה כעברי שם אותך במקום גלות, ואם בשורש המילה ע.ב.ר עסקינן, כשבים לארצנו כעוברים מגלות לארצנו, שם שאינו עברי הוא שם שלא עובר בארץ.
כדי להבין את חשיבות שם האדם, לפני ירידת יעקב לארץ מצריים בורא עולם השם ליעקב את השם ישראל, בורא עולם שינה את שם אברהם ושרי לפני הברית וכו'.
למחשבה:
לפני בלילת השפה:
וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים.
את השפה וכינוי בשמות אנו פוגשים לראשונה בימי אדם, אבי כל הגויים, לכן כל בני האדם כשמם כן הם, אדם בני אדם ואדם אבי כולנו השם שמות בשפה האחת הזאת לפני שנבללה:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ: וַיִּצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ: וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ: וַיַּפֵּל יְהֹוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה: וַיִּבֶן יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם: וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת: וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת: בראשית.
לאדם ניתן הזכות לכנות בשם את אלה:
וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה:
כידוע האדם מושל בכל החיה והעוף, האדם גם כינה את מי שנבנתה מצלעו בשם:
לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת:
מבחינת משילות, צריך לחשוב על בני האתיופית שכילדים באו הנה וניתן להם שם חדש שלא אבותיהם ולא אמהותיהם נתנו להם.
ולמחשבה שנית:
תחשבו על זה.. אפילו הגויים עד עצם היום הזה קוראים לילדיהם על שם אבותינו... אפילו ביידן הנשיא קרוי על שם יוסף בן ישראל/יעקב גם נשיא לבנון החדש קרוי על שם יוסף בן ישראל.
מעניין מה היה יוסף היה אומר על זאת....
מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ: משלי.
(הגויים אוהבים את אבותינו, זאת השורה התחתונה).
נשיא לבנון החדש קרוי על שם יוסף בן ישראל.
הדבר הזה זה נאמר ליעקב בענין ארצם של בני לוט- לבנון:
פרשת ירושת הארץ- ירושת ישראל, עשיו ובני לוט.
וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י אַל-תָּ֨צַר֙ אֶת-מוֹאָ֔ב וְאַל-תִּתְגָּ֥ר בָּ֖ם מִלְחָמָ֑ה כִּ֠י לֹֽא-אֶתֵּ֨ן לְךָ֤ מֵֽאַרְצוֹ֙ יְרֻשָּׁ֔ה כִּ֣י לִבְנֵי-ל֔וֹט נָתַ֥תִּי אֶת-עָ֖ר יְרֻשָּֽׁה: הָֽאֵמִ֥ים לְפָנִ֖ים יָ֣שְׁבוּ בָ֑הּ עַ֣ם גָּד֥וֹל וְרַ֛ב וָרָ֖ם כַּֽעֲנָקִֽים: רְפָאִ֛ים יֵחָֽשְׁב֥וּ אַף-הֵ֖ם כַּֽעֲנָקִ֑ים וְהַמֹּ֣אָבִ֔ים יִקְרְא֥וּ לָהֶ֖ם אֵמִֽים:
אַל-תָּ֨צַר֙ אֶת-מוֹאָ֔ב וְאַל-תִּתְגָּ֥ר בָּ֖ם מִלְחָמָ֑ה:
כִּ֣י לִבְנֵי-ל֔וֹט נָתַ֥תִּי אֶת-עָ֖ר יְרֻשָּֽׁה:
כמובן שכמו שנאמר לישראל בענין ארצם של בני לוט כך לבני לוט ביחס לארצם של בני יוסף וישראל.
פרשת כי תבוא אל הארץ– וְהָיָ֗ה אִם-שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמַע֙ בְּקוֹל֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַֽעֲשׂוֹת֙ אֶת-כָּל-מִצְוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָֽנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם– וּבָ֧אוּ עָלֶ֛יךָ כָּל-הַבְּרָכ֥וֹת הָאֵ֖לֶּה וְהִשִּׂיגֻ֑ךָ כִּ֣י תִשְׁמַ֔ע בְּק֖וֹל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ– עשות כפי שבורא עולם ציוונו זאת שמירה– לִשְׁמֹ֤ר– ואם שמרת– לַֽעֲשׂוֹת֙ אֶת-כָּל-מִצְוֹתָ֔יו– הברכה תשיג אותך– וּבָ֧אוּ עָלֶ֛יךָ כָּל-הַבְּרָכ֥וֹת הָאֵ֖לֶּה וְהִשִּׂיגֻ֑ךָ– גם במקרה הזה יש שמירה כמו משמר הגבול שאנו שומרים שהטוב ישיג אותנו- וְהִשִּׂיגֻ֑ךָ– שמשהו משיג אותך הדבר לא בהכרח רע.
וְהָיָ֗ה אִם-שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמַע֙ בְּקוֹל֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַֽעֲשׂוֹת֙ אֶת-כָּל-מִצְוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָֽנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם וּנְתָ֨נְךָ֜ יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ עֶלְי֔וֹן עַ֖ל כָּל-גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ: וּבָ֧אוּ עָלֶ֛יךָ כָּל-הַבְּרָכ֥וֹת הָאֵ֖לֶּה וְהִשִּׂיגֻ֑ךָ כִּ֣י תִשְׁמַ֔ע בְּק֖וֹל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ:
וְהִשִּׂיגֻ֑ךָ
שמשהו משיג אותך הדבר לא בהכרח רע...
בדרך כלל אנו משתמשים במילה הזאת במקרים כמו שרודף אחרינו מישהו או משהו רע והוא משיג אותנו..
וְהָיָ֗ה אִם-לֹ֤א תִשְׁמַע֙ בְּקוֹל֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַֽעֲשׂוֹת֙ אֶת-כָּל-מִצְוֹתָ֣יו וְחֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָֽנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם וּבָ֧אוּ עָלֶ֛יךָ כָּל-הַקְּלָל֥וֹת הָאֵ֖לֶּה וְהִשִּׂיגֽוּךָ: פרשת כי תבוא אל הארץ.
ובהמשך:
בָּנֶ֨יךָ וּבְנֹתֶ֜יךָ נְתֻנִ֨ים לְעַ֤ם אַחֵר֙ וְעֵינֶ֣יךָ רֹא֔וֹת וְכָל֥וֹת אֲלֵיהֶ֖ם כָּל-הַיּ֑וֹם וְאֵ֥ין לְאֵ֖ל יָדֶֽךָ: פרשת כי תבוא אל הארץ.
וְהָיִ֖יתָ מְשֻׁגָּ֑ע מִמַּרְאֵ֥ה עֵינֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תִּרְאֶֽה: פרשת כי תבוא אל הארץ.
בָּנִ֥ים וּבָנ֖וֹת תּוֹלִ֑יד וְלֹא-יִֽהְי֣וּ לָ֔ךְ כִּ֥י יֵֽלְכ֖וּ בַּשֶּֽׁבִי: פרשת כי תבוא אל הארץ.
הַגֵּר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבְּךָ֔ יַֽעֲלֶ֥ה עָלֶ֖יךָ מַ֣עְלָה מָּ֑עְלָה וְאַתָּ֥ה תֵרֵ֖ד מַ֥טָּה מָּֽטָּה: פרשת כי תבוא אל הארץ.
כמו למנהרות כשבויים.
גם מפה נלמד שהמצב שנמצאים המשפחות שאין לאל ידיהם לעזור להם, זה מצב שמשול לקללה ומשכך גם מפה אנו למדים עד כמה צריך לעשות הכל לשחרר את השבויים שלמעשה היותם שם כחיילי צבא הגנה לישראל מקיימת את הסיפור הזה על כל ישראל שבמקום ממנו נשבו יש השפעה על כולנו ולא רק על משפחות החיילים והחיילות השבויים בידי החמאס והג'האד.
כל ההתעסקות עם המשפט של ביבי והרפורמה וחוק הגיוס הם כהסחת דעת שלמעשה מקיימת את הסיפור הזה על ישראל כקללה.
בהמשך כמו שהשיגוך לזאת והשיגוך לזאת כך ישיש עליך לזאת או לזאת:
וְהִפְלָ֤א יְהֹוָה֙ אֶת-מַכֹּ֣תְךָ֔ וְאֵ֖ת מַכּ֣וֹת זַרְעֶ֑ךָ מַכּ֤וֹת גְּדֹלֹת֙ וְנֶ֣אֱמָנ֔וֹת וָֽחֳלָיִ֥ם רָעִ֖ים וְנֶֽאֱמָנִֽים: וְהֵשִׁ֣יב בְּךָ֗ אֵ֚ת כָּל-מַדְוֵ֣ה מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר יָגֹ֖רְתָּ מִפְּנֵיהֶ֑ם וְדָֽבְק֖וּ בָּֽךְ: גַּ֤ם כָּל-חֳלִי֙ וְכָל-מַכָּ֔ה אֲשֶׁר֙ לֹ֣א כָת֔וּב בְּסֵ֖פֶר הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּ֑את יַעְלֵ֤ם יְהֹוָה֙ עָלֶ֔יךָ עַ֖ד הִשָּֽׁמְדָֽךְ: וְנִשְׁאַרְתֶּם֙ בִּמְתֵ֣י מְעָ֔ט תַּ֚חַת אֲשֶׁ֣ר הֱיִיתֶ֔ם כְּכֽוֹכְבֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם לָרֹ֑ב כִּי-לֹ֣א שָׁמַ֔עְתָּ בְּק֖וֹל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ: וְ֠הָיָ֠ה כַּֽאֲשֶׁר-שָׂ֨שׂ יְהֹוָ֜ה עֲלֵיכֶ֗ם לְהֵיטִ֣יב אֶתְכֶם֘ וּלְהַרְבּ֣וֹת אֶתְכֶם֒ כֵּ֣ן יָשִׂ֤ישׂ יְהֹוָה֙ עֲלֵיכֶ֔ם לְהַֽאֲבִ֥יד אֶתְכֶ֖ם וּלְהַשְׁמִ֣יד אֶתְכֶ֑ם וְנִסַּחְתֶּם֙ מֵעַ֣ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר-אַתָּ֥ה בָא-שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ: פרשת כי תבוא אל הארץ.
וְ֠הָיָ֠ה כַּֽאֲשֶׁר-שָׂ֨שׂ יְהֹוָ֜ה עֲלֵיכֶ֗ם לְהֵיטִ֣יב אֶתְכֶם֘ וּלְהַרְבּ֣וֹת אֶתְכֶם֒ כֵּ֣ן יָשִׂ֤ישׂ יְהֹוָה֙ עֲלֵיכֶ֔ם לְהַֽאֲבִ֥יד אֶתְכֶ֖ם וּלְהַשְׁמִ֣יד אֶתְכֶ֑ם:
פרשת ירושת הארץ- כִּ֣י רַק-ע֞וֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֗ן נִשְׁאַר֘ מִיֶּ֣תֶר הָֽרְפָאִים֒– יען כי– עַרְשׂוֹ֙ עֶ֣רֶשׂ בַּרְזֶ֔ל– כמו ערישה מברזל שעטפה אותו, כיסתה אותו, כמו בית מברזל שהגן עליו במלחמה. וזאת הערישה שהקיפה את עוג– תֵּ֧שַׁע אַמּ֣וֹת אָרְכָּ֗הּ וְאַרְבַּ֥ע אַמּ֛וֹת רָחְבָּ֖הּ בְּאַמַּת-אִֽישׁ– כמו ממ"ד בגודל 36 אמה מרובעת (על משל מטר מרובע).
מלחמת ישראל במלכי האמורי וירושת הארץבפרשת ירושת הארץ מתאר משה את מלחמות ישראל במלכי האמורי בעבר הירדן, את כיבוש הערים ואת ירושת הארץ. בתוך תיאור המלחמה מופיע פרט יוצא דופן הנוגע לעוג מלך הבשן ולמבנה המתואר בתורה בשם "ערש ברזל"..עוג מלך הבשן – "נשאר מיתר הרפאים"התורה מתארת את עוג במילים:"כִּי רַק-עֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים".חשוב להיצמד ללשון הפסוק: עוג מלך הבשן נותר מיתר הרפאים. אין מדובר בקביעה שהוא היחיד שנותר מכל אויבי ישראל במלחמות, אלא בתיאור מעמדו ביחס לרפאים.אך מיד לאחר מכן מופיע פרט שמזמין מחשבה:"הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן".התורה מחברת בין העובדה שעוג נותר מיתר הרפאים לבין תיאור ערש הברזל שלו.אין זו תוספת מקרית לתיאור המלך. ערש הברזל הוא הסיבה שבזכותה עוג הצליח להישאר ולהינצל. היה לו מקום מוגן, מבנה ברזל שהקיף אותו, כיסה עליו וסיפק לו הגנה.כלומר, עוג ניצל משום שהיה לו ערש ברזל – מקום שבו היה מוגן.ערש ברזל – המקום שבו עוג לן היה מקום מוגןהתורה משתמשת במילה "עֶרֶשׂ", אך יש לבחון את משמעותה בתוך ההקשר המתואר.ערש הברזל לא רק כמקום המיועד לשינה וללינה במובן המוכר לנו כיום, אלא כמבנה שהקיף את עוג והגן עליו.אפשר לדמות אותו לבית קטן עשוי ברזל, מעין תא מוגן או ממ"ד קדום. מקום שבו היה עוג מלין את עצמו, מקום שהקירות שלו והמבנה שלו סיפקו לו הגנה.הברזל אינו פרט שולי. הוא המאפיין המרכזי שהתורה מציינת. התורה אינה אומרת רק שהיה לעוג ערש, אלא מדגישה: "עֶרֶשׂ בַּרְזֶל".מקום הלינה שלו היה גם מקום המסתור שלו, וכאשר המלחמה הגיעה אל ממלכתו, המבנה הזה סיפק לו מחסה.כך אפשר להבין את סמיכות הדברים: עוג נותר מיתר הרפאים, והנה ערשו ערש ברזל.תשע אמות אורך וארבע אמות רוחב – מה גודלו במטרים?התורה אינה מסתפקת בתיאור החומר שממנו עשוי המבנה, אלא מוסרת גם את ממדיו:"תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת-אִישׁ".כדי להבין את גודלו במידות המוכרות לנו כיום, נחשב לפי אמה משוערת של 45 סנטימטרים.
המידות מתייחסות לאורך ולרוחב. גובה המבנה אינו מצוין בפסוק.יש לזכור שאורך האמה הקדומה אינו ידוע בדיוק מוחלט. לפי אומדן של 42–48 ס"מ לאמה, אורך הערש יהיה כ-3.78–4.32 מטרים, והרוחב יהיה כ-1.68–1.92 מטרים.השטח לפי האומדן המרכזי הוא כ-7.3 מ"ר. אין מדובר ב-36 מטרים רבועים, אלא ב-36 אמות רבועות."באמת איש" – מידת אדםהתורה מוסיפה שתי מילים חשובות בסוף תיאור המידות:"בְּאַמַּת-אִישׁ".נראה שהמידה שבה השתמשו לתיאור הערש היא אמת איש – יחידת אורך הנמדדת לפי אמת האדם.הביטוי אינו מתאר מספר אנשים שיכלו להיכנס למבנה, אלא את יחידת המידה שבה נמדדו האורך והרוחב.לכן, כשאנו מתרגמים את המידות למטרים, אנו מקבלים מבנה שאורכו מעט יותר מארבעה מטרים ורוחבו כמטר ושמונים סנטימטרים.זהו מבנה לא גדול במיוחד במונחים של בית או מבצר, אך בהחלט אפשר לדמיין בו מתחם מוגן אישי, סגור ומחוזק, שנועד להגן על מי שנמצא בתוכו.ערש הברזל והישרדותו של עוגראוי להתעכב פעם נוספת על רצף הפסוקים:"כִּי רַק-עֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל".התורה מספרת שעוג נותר מיתר הרפאים, ומיד לאחר מכן מציגה את ערש הברזל שלו.לפי הקריאה שלי, אין כאן רק תיאור של חפץ שהיה ברשותו של מלך. מדובר במקום שהעניק לו הגנה, ובזכותו הוא הצליח לשרוד במקום שבו אחרים לא נותרו.הוא לא רק מלך בעל ממלכה וערים. היה לו גם מקום מוגן משלו, מקום שבו היה יכול להסתתר וללון בביטחון.הברזל הוא המרכיב המגן, והערש הוא המקום שבו ההגנה הזאת מתקיימת.ערש הברזל בימינו – ההבדל בין הגנה על אזרחים לבין הגנה על מערך הלחימההדברים מקבלים משמעות מעניינת גם במלחמות של ימינו.כאשר אויבי ישראל יורים טילים ורקטות לעבר ערים, יישובים ואזרחים בישראל, עומדת לרשות האוכלוסייה מערכת הגנה אזרחית: פיקוד העורף, התרעות, ממ"דים, מקלטים ומרחבים מוגנים. המערכת אינה מושלמת, ולא לכל אזרח בישראל יש מיגון נגיש, אך הרעיון העומד בבסיסה הוא הגנה על חיי האדם.ומנגד, במערכי הלחימה של חמאס וחיזבאללה התגלו מנהרות ותשתיות צבאיות תת-קרקעיות, שחלקן נבנו מתחת למבנים אזרחיים או בקרבתם. לפי ממצאים שפרסם צה"ל, נמצאו בעזה פתחי מנהרות בתוך מבנים אזרחיים, ובדרום לבנון נחשפו מנהרות של חיזבאללה בכפרים אזרחיים, ובהן חדרי שהייה, מחסני נשק ותשתיות צבאיות.וכאן ההבדל שאני מבקשת להצביע עליו: בישראל נבנו אמצעי מיגון שנועדו להגן על האזרחים מפני הטילים, ואילו המנהרות של הארגונים החמושים נועדו בראש ובראשונה להגן על הלוחמים, לאחסן נשק ולאפשר פעילות צבאית. אין מדובר באותו סוג של מיגון.גם כאן אפשר לחזור לעוג מלך הבשן."כִּי רַק-עֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל".עוג היה מוגן במקום שבו לן. ערש הברזל שלו היה, לפי הקריאה המוצעת, מקום מחסה שהקיף אותו ואפשר לו להינצל.אפשר לראות בכך הקבלה לימינו: כשם שמבנה מוגן עשוי להציל אדם במלחמה, כך גם השקעה במיגון האזרחים עשויה לצמצם את מספר הנפגעים. ההבדל הוא בשאלה למי נועדה ההגנה: לאזרחים ולמשפחותיהם, או למערך הצבאי של הארגון.יש כאן גם נקודה מוסרית ומנהיגותית: תפקידה של הנהגה אינו רק להכין את כוחותיה למלחמה, אלא לדאוג למקומות מוגנים לאנשים שאותם היא אמורה להנהיג.סיכום – עוג נותר בזכות מקום מוגןפרשת דברים מתארת את מלחמות ישראל במלכי האמורי, את כיבוש השטח מנחל ארנון ועד הר חרמון ואת ממלכת עוג בבשן.בתוך תיאור המלחמה התורה מקדישה מקום לפרט יוצא דופן:"כִּי רַק-עֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל".לערש הברזל היה מקום הלינה המוגן של עוג, מבנה שהקיף אותו, כיסה עליו וסיפק לו הגנה מפני סכנות המלחמה.מידותיו היו תשע אמות על ארבע אמות, כלומר, לפי אמה של כ-45 ס"מ, כ-4.05 מטרים אורך וכ-1.80 מטרים רוחב. שטחו כ-7.3 מטרים רבועים.אפשר לדמות את המבנה לממ"ד קדום, מתחם ברזל אישי, או להקביל אותו לתיבת נח, שאף היא שימשה מקום מוגן עבור מי שנמצאו בתוכה.התורה אינה מסתפקת בציון שמו של עוג ובממלכתו. היא מוסרת גם את פרט ההגנה יוצא הדופן שהיה ברשותו.עוג נותר מיתר הרפאים, ולפי הקריאה המוצעת כאן, ערש הברזל שלו היה המקום שבו מצא מחסה והצליח להינצל. |
אם בצי-בור עסקינן, אז השירה בציבור עדין חיה נושמת ולא בועטת.. חבל שלא השמו לערבי השירה האלה את הכינוי שירת קהל..
אם בצי-בור עסקינן, אז השירה בציבור עדין חיה נושמת ולא בועטת.. חבל שלא השמו לערבי השירה האלה את הכינוי שירת קהל..
ואם בשירת קהל עסקיינן, אצלנו בתהלים כתוב ככה:
הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ: הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ: הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר: הַלְלוּהוּ בְתֹף וּמָחוֹל הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעוּגָב: הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה: כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ: תהלים.
מעניין מדוע בתי הכנסת בישראל לא עושים ערבי שירה כאלה..
עם שירונים ומצגת ונוגנים כמו שרלה שרון שיובילו את הערב וככה יבואו לערבי שירה כאלה..
וישירו שבחי ירושלים... שיר למעלות.. צמאה לך נפשי.. אל-ה חמדה ליבי (זה בטח יהיה להיט).
(אני טוענת שאפשר להכניס לערבי שירה כאלה בבית הכנסת גם את השיר פה בארץ חמדת אבות).
מעניין למה לא..
לימודים מפרשת אחרי המגפה— בְּנֵי רְאוּבֵן— חֲנוֹךְ- מִשְׁפַּחַת הַחֲנֹכִי— לְפַלּוּא- מִשְׁפַּחַת הַפַּלֻּאִי— בתורה, אין שמות משפחה משפחות כונו על שם ראש המשפחה כמו שניתן לראות במקרה זה.
רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל בְּנֵי רְאוּבֵן חֲנוֹךְ מִשְׁפַּחַת הַחֲנֹכִי לְפַלּוּא מִשְׁפַּחַת הַפַּלֻּאִי: לְחֶצְרֹן מִשְׁפַּחַת הַחֶצְרוֹנִי לְכַרְמִי מִשְׁפַּחַת הַכַּרְמִי: אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הָראוּבֵנִי וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים:
וּבְנֵי פַלּוּא אֱלִיאָב: וּבְנֵי אֱלִיאָב נְמוּאֵל וְדָתָן וַאֲבִירָם הוּא דָתָן וַאֲבִירָם (קרואי) קְרִיאֵי הָעֵדָה אֲשֶׁר הִצּוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּעֲדַת קֹרַח בְּהַצֹּתָם עַל יְהֹוָה: וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת קֹרַח בְּמוֹת הָעֵדָה בַּאֲכֹל הָאֵשׁ אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ וַיִּהְיוּ לְנֵס: וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ:
בְּנֵי שִׁמְעוֹן לְמִשְׁפְּחֹתָם לִנְמוּאֵל מִשְׁפַּחַת הַנְּמוּאֵלִי לְיָמִין מִשְׁפַּחַת הַיָּמִינִי לְיָכִין מִשְׁפַּחַת הַיָּכִינִי: לְזֶרַח מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי לְשָׁאוּל מִשְׁפַּחַת הַשָּׁאוּלִי: אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַשִּׁמְעֹנִי שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף וּמָאתָיִם:
בְּנֵי גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם לִצְפוֹן מִשְׁפַּחַת הַצְּפוֹנִי לְחַגִּי מִשְׁפַּחַת הַחַגִּי לְשׁוּנִי מִשְׁפַּחַת הַשּׁוּנִי: לְאָזְנִי מִשְׁפַּחַת הָאָזְנִי לְעֵרִי מִשְׁפַּחַת הָעֵרִי: לַאֲרוֹד מִשְׁפַּחַת הָאֲרוֹדִי לְאַרְאֵלִי מִשְׁפַּחַת הָאַרְאֵלִי: אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי גָד לִפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת: פרשת אחרי המגפה.
בְּנֵי רְאוּבֵן:
חֲנוֹךְ- מִשְׁפַּחַת הַחֲנֹכִי
לְפַלּוּא- מִשְׁפַּחַת הַפַּלֻּאִי:
בתורה, אין שמות משפחה משפחות כונו על שם ראש המשפחה כמו שניתן לראות במקרה זה.
בלק בן ציפור היה מואב שראה את שיבת ישראל לכנען ממצרים ככזה: יְלַֽחֲכ֤וּ הַקָּהָל֙ אֶת-כָּל-סְבִ֣יבֹתֵ֔ינוּ כִּלְחֹ֣ךְ הַשּׁ֔וֹר אֵ֖ת יֶ֣רֶק הַשָּׂדֶ֑ה הִנֵּ֤ה כִסָּה֙ אֶת-עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ כמו ארבה שמאיים עליו ועל עמו כמשל הארבה הנלמד ממכת הארבה במצרים–הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ: וְכִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ– וְאָכַל אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם
וַיַּ֥רְא בָּלָ֖ק בֶּן-צִפּ֑וֹר אֵ֛ת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל לָֽאֱמֹרִֽי: וַיָּ֨גָר מוֹאָ֜ב מִפְּנֵ֥י הָעָ֛ם מְאֹ֖ד כִּ֣י רַב-ה֑וּא וַיָּ֣קָץ מוֹאָ֔ב מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וַיֹּ֨אמֶר מוֹאָ֜ב אֶל-זִקְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עַתָּ֞ה יְלַֽחֲכ֤וּ הַקָּהָל֙ אֶת-כָּל-סְבִ֣יבֹתֵ֔ינוּ כִּלְחֹ֣ךְ הַשּׁ֔וֹר אֵ֖ת יֶ֣רֶק הַשָּׂדֶ֑ה וּבָלָ֧ק בֶּן-צִפּ֛וֹר מֶ֥לֶךְ לְמוֹאָ֖ב בָּעֵ֥ת הַהִֽוא: וַיִּשְׁלַ֨ח מַלְאָכִ֜ים אֶל-בִּלְעָ֣ם בֶּן-בְּעֹ֗ר פְּ֠ת֠וֹרָה אֲשֶׁ֧ר עַל-הַנָּהָ֛ר אֶ֥רֶץ בְּנֵֽי-עַמּ֖וֹ לִקְרֹא-ל֑וֹ לֵאמֹ֗ר הִ֠נֵּ֠ה עַ֣ם יָצָ֤א מִמִּצְרַ֨יִם֙ הִנֵּ֤ה כִסָּה֙ אֶת-עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְה֥וּא יֹשֵׁ֖ב מִמֻּלִֽי: פרשת בלק ופנחס.
בלק בן ציפור היה מואב שראה את שיבת ישראל לכנען ממצרים ככזה:
יְלַֽחֲכ֤וּ הַקָּהָל֙ אֶת-כָּל-סְבִ֣יבֹתֵ֔ינוּ כִּלְחֹ֣ךְ הַשּׁ֔וֹר אֵ֖ת יֶ֣רֶק הַשָּׂדֶ֑ה
הִנֵּ֤ה כִסָּה֙ אֶת-עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ
כמו ארבה שמאיים עליו ועל עמו כמשל הארבה הנלמד ממכת הארבה במצרים:
וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהוָֹה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי: כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ: וְכִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת הָאָרֶץ וְאָכַל אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִן הַבָּרָד וְאָכַל אֶת כָּל הָעֵץ הַצֹּמֵחַ לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה: וּמָלְאוּ בָתֶּיךָ וּבָתֵּי כָל עֲבָדֶיךָ וּבָתֵּי כָל מִצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֲבֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹתֶיךָ מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה: בראשית.
הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ: וְכִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת אֶת הָאָרֶץ וְאָכַל אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם
חשוב לזכור מי השחקנים בסרט הזה.
מואב או האמורי נגד ישראל.
זאת מלחמה ששתי הקבוצות הנלחמות בינהם אינן מאותו עם.
שזאת אוכלת את של זאת.
וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת-הָֽעֵדָ֖ה וְאֶת-בְּעִירָֽם– הדגשה– הָֽעֵדָ֖ה– במקרה הזה מדובר על עדת ישראל. המילה עדה גם מיוחסת למשפחות– וְהָיוּ בָנָיו כְּקֶדֶם וַעֲדָתוֹ לְפָנַי תִּכּוֹן– ומשכך טעות גדולה ליחס עדתיות על פי ארץ הגלות– פרשת מי מריבה- שפה.
וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: קַ֣ח אֶת-הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת-הָֽעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַֽהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל-הַסֶּ֛לַע לְעֵֽינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהֽוֹצֵאתָ֨ לָהֶ֥ם מַ֨יִם֙ מִן-הַסֶּ֔לַע וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת-הָֽעֵדָ֖ה וְאֶת-בְּעִירָֽם:
אֶת-הָֽעֵדָ֖ה:
במקרה הזה מדובר על עדת ישראל.
המילה עדה גם מיוחסת למשפחות:
וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶֽל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע יְהֹוָה אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָֽיו: זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתֽוֹ: פרשת מי מריבה.
קֹרַח וְכָל עֲדָתֽוֹ:
ומשכך טעות גדולה ליחס למילה ליוצאי גלות כזאת או אחרת עדתיות על פי ארץ הגלות. זה שם זהות זרה ונבדלות כנבדלות עמים בקרב ישראל.
אותו הדבר לגבי שמות בשפות זרות כשפת הגלות כמו ביצ'- ברג- שטיין.. שם גרמני וכמו סמרה שזה שם ערבי.
וְשָׂמ֥וּ אֶת-שְׁמִ֖י עַל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽאֲנִ֖י אֲבָֽרְכֵֽם– בנו נקרא שמך, אדני עשה למען שמך. בנו בישראל, לא אצל הגרמנים. ומשכך מה הדבר אומר שהשם של האדם ומשפחתו הוא גולדנקנוף.
הַנֶּ֧פֶשׁ הַשֹּׁגֶ֛גֶת בְּחֶטְאָ֥ה בִשְׁגָגָ֖ה- לא השוגה, השוגגת.
וְאִם-נֶ֥פֶשׁ אַחַ֖ת תֶּֽחֱטָ֣א בִשְׁגָגָ֑ה וְהִקְרִ֛יבָה עֵ֥ז בַּת-שְׁנָתָ֖הּ לְחַטָּֽאת: וְכִפֶּ֣ר הַכֹּהֵ֗ן עַל-הַנֶּ֧פֶשׁ הַשֹּׁגֶ֛גֶת בְּחֶטְאָ֥ה בִשְׁגָגָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה לְכַפֵּ֥ר עָלָ֖יו וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ: פרשת מקרא העדה- שלח לך.
הַשֹּׁגֶ֛גֶת
וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי– יש ישובים בארץ שהושמו להם שמות כנענים, אני טוענת שזאת כקללה, השמות לא נכונים.
וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי: וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה: בארי.
וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי:
וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים: בראשית.
וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת
יצחק ורבקה לא אהבו את בארי ואת בנותיו. רבקה ממש סבלה מהם שהיא אמרה ליצחק שאם יעקב יקח נשים מבארי, למה לה חיים.
אותו הדבר עם כפר עזה.
וַתֵּרֶא דְּלִילָה כִּי הִגִּיד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים לֵאמֹר עֲלוּ הַפַּעַם כִּי הִגִּיד לִי אֶת כָּל לִבּוֹ וְעָלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּעֲלוּ הַכֶּסֶף בְּיָדָם: וַתְּיַשְּׁנֵהוּ עַל בִּרְכֶּיהָ וַתִּקְרָא לָאִישׁ וַתְּגַלַּח אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ וַתָּחֶל לְעַנּוֹתוֹ וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו: וַתֹּאמֶר פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיִּקַץ מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אֵצֵא כְּפַעַם בְּפַעַם וְאִנָּעֵר וְהוּא לֹא יָדַע כִּי יְהוָה סָר מֵעָלָיו: וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה וַיַּאַסְרוּהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית (האסירים) הָאֲסוּרִים: שופטים.
וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה וַיַּאַסְרוּהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם
תתחילו לשנות שמות, אתם מקללים את עצמכם. אותו הדבר לגבי גת ואשקלון:
וַיְקֹנֵן דָּוִד אֶת הַקִּינָה הַזֹּאת עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ: וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת הִנֵּה כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר: הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים: אַל תַּגִּידוּ בְגַת אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים: הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן: מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם: שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ: שמואל.
אַל תַּגִּידוּ בְגַת אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים:
לצורך הענין יש גם שימוש בשם לוטן, לוטן הוא מהמשפחות האלה שהתחתנו עם עשיו. מתמנע אחות לוטן נולד עמלק.

אֵלֶּה בְנֵֽי שֵׂעִיר הַֽחֹרִי יֽשְׁבֵי הָאָרֶץ לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַֽעֲנָֽה: וְדִשׁוֹן וְאֵצֶר וְדִישָׁן אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי בְּנֵי שֵׂעִיר בְּאֶרֶץ אֱדֽוֹם: וַיִּהְיוּ בְנֵי לוֹטָן חֹרִי וְהֵימָם וַֽאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָֽע: בראשית.
שבזי כתב ככה:

היה מקרה כזה שבני ובנות ישראל התחתנו עם אלה, הבנים בעשותם זאת איבדו ברית, הבנות שעשו זאת הוצאו מישראל, ילדיהן לא היו נכונים גם להיות גר עימנו:
וּכְהִתְפַּלֵּל עֶזְרָא וּכְהִתְוַדֹּתוֹ בֹּכֶה וּמִתְנַפֵּל לִפְנֵי בֵּית הָאֱלֹהִים נִקְבְּצוּ אֵלָיו מִיִּשְׂרָאֵל קָהָל רַב מְאֹד אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וִילָדִים כִּי בָכוּ הָעָם הַרְבֵּה בֶכֶה: וַיַּעַן שְׁכַנְיָה בֶן יְחִיאֵל מִבְּנֵי (עולם) עֵילָם וַיֹּאמֶר לְעֶזְרָא אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵאלֹהֵינוּ וַנֹּשֶׁב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת מֵעַמֵּי הָאָרֶץ וְעַתָּה יֵשׁ מִקְוֶה לְיִשְׂרָאֵל עַל זֹאת: וְעַתָּה נִכְרָת בְּרִית לֵאלֹהֵינוּ לְהוֹצִיא כָל נָשִׁים וְהַנּוֹלָד מֵהֶם בַּעֲצַת אֲדֹנָי וְהַחֲרֵדִים בְּמִצְוַת אֱלֹהֵינוּ וְכַתּוֹרָה יֵעָשֶׂה: עזרא.
ככתוב:
וְעַתָּה בְּנוֹתֵיכֶם אַל תִּתְּנוּ לִבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם אַל תִּשְׂאוּ לִבְנֵיכֶם וְלֹא תִדְרְשׁוּ שְׁלֹמָם וְטוֹבָתָם עַד עוֹלָם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וַאֲכַלְתֶּם אֶת טוּב הָאָרֶץ וְהוֹרַשְׁתֶּם לִבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם: עזרא.
לימודי תורה- תוכנית לימוד- פרשת כל הדברים האלה- הדגשי שפה.
לֹֽא־תִזְבַּ֥ח עַל־חָמֵ֖ץ דַּם־זִבְחִ֑י וְלֹֽא־יָלִ֥ין חֵֽלֶב־חַגִּ֖י עַד־בֹּֽקֶר׃ רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לֹֽא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּֽחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ׃חֵֽלֶבוְשָׁחַטְתָּ אֶת הַפָּר לִפְנֵי יְהוָֹה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: וְלָקַחְתָּ מִדַּם הַפָּר וְנָתַתָּה עַל קַרְנֹת הַמִּזְבֵּחַ בְּאֶצְבָּעֶךָ וְאֶת כָּל הַדָּם תִּשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ: וְלָקַחְתָּ אֶת כָּל הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֵת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן וְהִקְטַרְתָּ הַמִּזְבֵּחָה: שמות.וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶןבַּֽחֲלֵ֥בוַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ: וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ: בראשית.וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶםבן הבקר הוא לא גדי.גם בן התרנגולת הוא לא גדי והוא לא יונק, אין לאם האפרוח חלב. |
שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה מַֽעֲשֶׂ֔יךָ וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י תִּשְׁבֹּ֑ת לְמַ֣עַן יָנ֗וּחַ שֽׁוֹרְךָ֙ וַֽחֲמֹרֶ֔ךָ וְיִנָּפֵ֥שׁ בֶּן־אֲמָֽתְךָ֖ וְהַגֵּֽר׃הבהמה נחה:לְמַ֣עַן יָנ֗וּחַ שֽׁוֹרְךָ֙ וַֽחֲמֹרֶ֔ךָהאדם נופש:וְיִנָּפֵ֥שׁ בֶּן־אֲמָֽתְךָ֖ וְהַגֵּֽר׃ |
וּבְכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָמַ֥רְתִּי אֲלֵיכֶ֖ם תִּשָּׁמֵ֑רוּ וְשֵׁ֨ם אֱלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙ לֹ֣א תַזְכִּ֔ירוּ לֹ֥א יִשָּׁמַ֖ע עַל־פִּֽיךָ׃זה איסור ללא דין לעובר החוק.אך הדבר לא נכון לאמר את שמות האלהים האחרים.אני אתחיל לשמור על הדבר.אסור להזכיר את השם של אלהי ההודים. |
פרשת ויחי יעקב- הדגשים לשמירה:
וַיֹּ֖אמֶר פַּרְעֹ֑ה עֲלֵ֛ה וּקְבֹ֥ר אֶת־אָבִ֖יךָ כַּֽאֲשֶׁ֥ר הִשְׁבִּיעֶֽךָ׃ וַיַּ֥עַל יוֹסֵ֖ף לִקְבֹּ֣ר אֶת־אָבִ֑יו וַיַּֽעֲל֨וּ אִתּ֜וֹ כָּל־עַבְדֵ֤י פַרְעֹה֙ זִקְנֵ֣י בֵית֔וֹ וְכֹ֖ל זִקְנֵ֥י אֶֽרֶץ־מִצְרָֽיִם׃ וְכֹל֙ בֵּ֣ית יוֹסֵ֔ף וְאֶחָ֖יו וּבֵ֣ית אָבִ֑יו רַ֗ק טַפָּם֙ וְצֹאנָ֣ם וּבְקָרָ֔ם עָֽזְב֖וּ בְּאֶ֥רֶץ גֹּֽשֶׁן׃ וַיַּ֣עַל עִמּ֔וֹ גַּם־רֶ֖כֶב גַּם־פָּֽרָשִׁ֑ים וַיְהִ֥י הַֽמַּחֲנֶ֖ה כָּבֵ֥ד מְאֹֽד׃ וַיָּבֹ֜אוּ עַד־גֹּ֣רֶן הָֽאָטָ֗ד אֲשֶׁר֙ בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיִּ֨סְפְּדוּ־שָׁ֔ם מִסְפֵּ֛ד גָּד֥וֹל וְכָבֵ֖ד מְאֹ֑ד וַיַּ֧עַשׂ לְאָבִ֛יו אֵ֖בֶל שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ וַיַּ֡רְא יוֹשֵׁב֩ הָאָ֨רֶץ הַֽכְּנַעֲנִ֜י אֶת־הָאֵ֗בֶל בְּגֹ֨רֶן֙ הָֽאָטָ֔ד וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵֽבֶל־כָּבֵ֥ד זֶ֖ה לְמִצְרָ֑יִם עַל־כֵּ֞ן קָרָ֤א שְׁמָהּ֙ אָבֵ֣ל מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּֽן׃ וַיַּֽעֲשׂ֥וּ בָנָ֖יו ל֑וֹ כֵּ֖ן כַּֽאֲשֶׁ֥ר צִוָּֽם׃ וַיִּשְׂא֨וּ אֹת֤וֹ בָנָיו֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ בִּמְעָרַ֖ת שְׂדֵ֣ה הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר קָנָה֩ אַבְרָהָ֨ם אֶת־הַשָּׂדֶ֜ה לַֽאֲחֻזַּת־קֶ֗בֶר מֵאֵ֛ת עֶפְרֹ֥ן הַֽחִתִּ֖י עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא׃וַיַּ֡רְא יוֹשֵׁב֩ הָאָ֨רֶץ הַֽכְּנַעֲנִ֜י אֶת־הָאֵ֗בֶל בְּגֹ֨רֶן֙ הָֽאָטָ֔ד וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵֽבֶל־כָּבֵ֥ד זֶ֖ה לְמִצְרָ֑יִם עַל־כֵּ֞ן קָרָ֤א שְׁמָהּ֙ אָבֵ֣ל מִצְרַ֔יִם אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּֽן׃וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵֽבֶל־כָּבֵ֥ד זֶ֖ה לְמִצְרָ֑יִםעַל־כֵּ֞ן קָרָ֤א שְׁמָהּ֙ אָבֵ֣ל מִצְרַ֔יִם(אבל מצרים ולא אבל ישראל או אבל העברים)וַיֹּ֖אמֶר פַּרְעֹ֑ה עֲלֵ֛ה וּקְבֹ֥ר אֶת־אָבִ֖יךָ כַּֽאֲשֶׁ֥ר הִשְׁבִּיעֶֽךָ׃ וַיַּ֥עַל יוֹסֵ֖ף לִקְבֹּ֣ר אֶת־אָבִ֑יו וַיַּֽעֲל֨וּ אִתּ֜וֹ כָּל־עַבְדֵ֤י פַרְעֹה֙ זִקְנֵ֣י בֵית֔וֹ וְכֹ֖ל זִקְנֵ֥י אֶֽרֶץ־מִצְרָֽיִם׃ וְכֹל֙ בֵּ֣ית יוֹסֵ֔ף וְאֶחָ֖יו וּבֵ֣ית אָבִ֑יו רַ֗ק טַפָּם֙ וְצֹאנָ֣ם וּבְקָרָ֔ם עָֽזְב֖וּ בְּאֶ֥רֶץ גֹּֽשֶׁן׃ וַיַּ֣עַל עִמּ֔וֹ גַּם־רֶ֖כֶב גַּם־פָּֽרָשִׁ֑ים וַיְהִ֥י הַֽמַּחֲנֶ֖ה כָּבֵ֥ד מְאֹֽד׃כנראה בגלל נוכחות אלה:וַיַּ֣עַל עִמּ֔וֹ גַּם־רֶ֖כֶב גַּם־פָּֽרָשִׁ֑ים |
וַיְבָ֥רֶךְ אֶת־יוֹסֵ֖ף וַיֹּאמַ֑ר הָֽאֱלֹהִ֡ים אֲשֶׁר֩ הִתְהַלְּכ֨וּ אֲבֹתַ֤י לְפָנָיו֙ אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֔ק הָֽאֱלֹהִים֙ הָֽרֹעֶ֣ה אֹתִ֔י מֵֽעוֹדִ֖י עַד־הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ הַמַּלְאָךְ֩ הַגֹּאֵ֨ל אֹתִ֜י מִכָּל־רָ֗ע יְבָרֵךְ֮ אֶת־הַנְּעָרִים֒ וְיִקָּרֵ֤א בָהֶם֙ שְׁמִ֔י וְשֵׁ֥ם אֲבֹתַ֖י אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֑ק וְיִדְגּ֥וּ לָרֹ֖ב בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃וַיַּ֣רְא יוֹסֵ֗ף כִּֽי־יָשִׁ֨ית אָבִ֧יו יַד־יְמִינ֛וֹ עַל־רֹ֥אשׁ אֶפְרַ֖יִם וַיֵּ֣רַע בְּעֵינָ֑יו וַיִּתְמֹ֣ךְ יַד־אָבִ֗יו לְהָסִ֥יר אֹתָ֛הּ מֵעַ֥ל רֹאשׁ־אֶפְרַ֖יִם עַל־רֹ֥אשׁ מְנַשֶּֽׁה׃וַיֹּ֧אמֶר יוֹסֵ֛ף אֶל־אָבִ֖יו לֹא־כֵ֣ן אָבִ֑י כִּי־זֶ֣ה הַבְּכֹ֔ר שִׂ֥ים יְמִֽינְךָ֖ עַל־רֹאשֽׁוֹ׃וַיְמָאֵ֣ן אָבִ֗יו וַיֹּ֨אמֶר֙ יָדַ֤עְתִּֽי בְנִי֙ יָדַ֔עְתִּי גַּם־ה֥וּא יִֽהְיֶה־לְּעָ֖ם וְגַם־ה֣וּא יִגְדָּ֑ל וְאוּלָ֗ם אָחִ֤יו הַקָּטֹן֙ יִגְדַּ֣ל מִמֶּ֔נּוּ וְזַרְע֖וֹ יִֽהְיֶ֥ה מְלֹֽא־הַגּוֹיִֽם׃וַיְבָ֨רְכֵ֜ם בַּיּ֣וֹם הַהוּא֮ לֵאמוֹר֒ בְּךָ֗ יְבָרֵ֤ךְ יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר יְשִֽׂמְךָ֣ אֱלֹהִ֔ים כְּאֶפְרַ֖יִם וְכִמְנַשֶּׁ֑ה וַיָּ֥שֶׂם אֶת־אֶפְרַ֖יִם לִפְנֵ֥י מְנַשֶּֽׁה׃וְיִדְגּ֥וּ לָרֹ֖ב בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃הריבוי תואר כדגים וידגו לרב.. לא ככוכבים על פני השמים. |
וַיִּקְרָ֥א יַֽעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַֽחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃ הִקָּֽבְצ֥וּ וְשִׁמְע֖וּ בְּנֵ֣י יַֽעֲקֹ֑ב וְשִׁמְע֖וּ אֶל־יִשְׂרָאֵ֥ל אֲבִיכֶֽם׃יעקב שבירך את בני לפני מותן עשה זאת במשלים:רְאוּבֵן֙ בְּכֹ֣רִי אַ֔תָּה כֹּחִ֖י וְרֵאשִׁ֣ית אוֹנִ֑י יֶ֥תֶר שְׂאֵ֖ת וְיֶ֥תֶר עָֽז׃ פַּ֤חַז כַּמַּ֨יִם֙ אַל־תּוֹתַ֔ר כִּ֥י עָלִ֖יתָ מִשְׁכְּבֵ֣י אָבִ֑יךָ אָ֥ז חִלַּ֖לְתָּ יְצוּעִ֥י עָלָֽה׃פַּ֤חַז כַּמַּ֨יִם֙שִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹֽתֵיהֶֽם׃ בְּסֹדָם֙ אַל־תָּבֹ֣א נַפְשִׁ֔י בִּקְהָלָ֖ם אַל־תֵּחַ֣ד כְּבֹדִ֑י כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ וּבִרְצֹנָ֖ם עִקְּרוּ־שֽׁוֹר׃ אָר֤וּר אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז וְעֶבְרָתָ֖ם כִּ֣י קָשָׁ֑תָה אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַֽעֲקֹ֔ב וַֽאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל׃אָר֤וּר אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז וְעֶבְרָתָ֖ם כִּ֣י קָשָׁ֑תָהיְהוּדָ֗ה אַתָּה֙ יוֹד֣וּךָ אַחֶ֔יךָ יָֽדְךָ֖ בְּעֹ֣רֶף אֹֽיְבֶ֑יךָ יִשְׁתַּֽחֲו֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֥י אָבִֽיךָ׃ גּ֤וּר אַרְיֵה֙ יְהוּדָ֔ה מִטֶּ֖רֶף בְּנִ֣י עָלִ֑יתָ כָּרַ֨ע רָבַ֧ץ כְּאַרְיֵ֛ה וּכְלָבִ֖יא מִ֥י יְקִימֶֽנּוּ׃ לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֨בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה וּמְחֹקֵ֖ק מִבֵּ֣ין רַגְלָ֑יו עַ֚ד כִּֽי־יָבֹ֣א שִׁילֹ֔ה וְל֖וֹ יִקְּהַ֥ת עַמִּֽים׃ אֹֽסְרִ֤י לַגֶּ֨פֶן֙ עִירֹ֔ה וְלַשֹּֽׂרֵקָ֖ה בְּנִ֣י אֲתֹנ֑וֹ כִּבֵּ֤ס בַּיַּ֨יִן֙ לְבֻשׁ֔וֹ וּבְדַם־עֲנָבִ֖ים סוּתֹֽה׃ חַכְלִילִ֥י עֵינַ֖יִם מִיָּ֑יִן וּלְבֶן־שִׁנַּ֖יִם מֵֽחָלָֽב׃גּ֤וּר אַרְיֵה֙ יְהוּדָ֔הכָּרַ֨ע רָבַ֧ץ כְּאַרְיֵ֛ה וּכְלָבִ֖יא מִ֥י יְקִימֶֽנּוּ׃זְבוּלֻ֕ן לְח֥וֹף יַמִּ֖ים יִשְׁכֹּ֑ן וְהוּא֙ לְח֣וֹף אֳנִיֹּ֔ת וְיַרְכָת֖וֹ עַל־צִידֹֽן׃וְהוּא֙ לְח֣וֹף אֳנִיֹּ֔תיִשָּׂשכָ֖ר חֲמֹ֣ר גָּ֑רֶם רֹבֵ֖ץ בֵּ֥ין הַֽמִּשְׁפְּתָֽיִם׃ וַיַּ֤רְא מְנֻחָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב וְאֶת־הָאָ֖רֶץ כִּ֣י נָעֵ֑מָה וַיֵּ֤ט שִׁכְמוֹ֙ לִסְבֹּ֔ל וַיְהִ֖י לְמַס־עֹבֵֽד׃חֲמֹ֣ר גָּ֑רֶם רֹבֵ֖ץ בֵּ֥ין הַֽמִּשְׁפְּתָֽיִם׃וַיֵּ֤ט שִׁכְמוֹ֙ לִסְבֹּ֔לדָּ֖ן יָדִ֣ין עַמּ֑וֹ כְּאַחַ֖ד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ יְהִי־דָן֙ נָחָ֣שׁ עֲלֵי־דֶ֔רֶךְ שְׁפִיפֹ֖ן עֲלֵי־אֹ֑רַח הַנֹּשֵׁךְ֙ עִקְּבֵי־ס֔וּס וַיִּפֹּ֥ל רֹֽכְב֖וֹ אָחֽוֹר׃ לִֽישׁוּעָתְךָ֖ קִוִּ֥יתִי יְהוָֽה׃יְהִי־דָן֙ נָחָ֣שׁ עֲלֵי־דֶ֔רֶךְ שְׁפִיפֹ֖ן עֲלֵי־אֹ֑רַח הַנֹּשֵׁךְ֙ עִקְּבֵי־ס֔וּס וַיִּפֹּ֥ל רֹֽכְב֖וֹ אָחֽוֹר׃גָּ֖ד גְּד֣וּד יְגוּדֶ֑נּוּ וְה֖וּא יָגֻ֥ד עָקֵֽב׃ מֵֽאָשֵׁ֖ר שְׁמֵנָ֣ה לַחְמ֑וֹ וְה֥וּא יִתֵּ֖ן מַֽעֲדַנֵּי־מֶֽלֶךְ׃גָּ֖ד גְּד֣וּד יְגוּדֶ֑נּוּ וְה֖וּא יָגֻ֥ד עָקֵֽב׃מֵֽאָשֵׁ֖ר שְׁמֵנָ֣ה לַחְמ֑וֹנַפְתָּלִ֖י אַיָּלָ֣ה שְׁלֻחָ֑ה הַנֹּתֵ֖ן אִמְרֵי־שָֽׁפֶר׃ בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן בָּנ֕וֹת צָֽעֲדָ֖ה עֲלֵי־שֽׁוּר׃ וַֽיְמָרְרֻ֖הוּ וָרֹ֑בּוּ וַֽיִּשְׂטְמֻ֖הוּ בַּֽעֲלֵ֥י חִצִּֽים׃ וַתֵּ֤שֶׁב בְּאֵיתָן֙ קַשְׁתּ֔וֹ וַיָּפֹ֖זּוּ זְרֹעֵ֣י יָדָ֑יו מִידֵי֙ אֲבִ֣יר יַֽעֲקֹ֔ב מִשָּׁ֥ם רֹעֶ֖ה אֶ֥בֶן יִשְׂרָאֵֽל׃ מֵאֵ֨ל אָבִ֜יךָ וְיַעְזְרֶ֗ךָּ וְאֵ֤ת שַׁדַּי֙ וִיבָ֣רְכֶ֔ךָּ בִּרְכֹ֤ת שָׁמַ֨יִם֙ מֵעָ֔ל בִּרְכֹ֥ת תְּה֖וֹם רֹבֶ֣צֶת תָּ֑חַת בִּרְכֹ֥ת שָׁדַ֖יִם וָרָֽחַם׃ בִּרְכֹ֣ת אָבִ֗יךָאַיָּלָ֣ה שְׁלֻחָ֑ה הַנֹּתֵ֖ן אִמְרֵי־שָֽׁפֶר׃בֵּ֤ן פֹּרָת֙ יוֹסֵ֔ף בֵּ֥ן פֹּרָ֖ת עֲלֵי־עָ֑יִן בָּנ֕וֹת צָֽעֲדָ֖ה עֲלֵי־שֽׁוּר׃גָּֽבְרוּ֙ עַל־בִּרְכֹ֣ת הוֹרַ֔י עַֽד־תַּאֲוַ֖ת גִּבְעֹ֣ת עוֹלָ֑ם תִּֽהְיֶ֨יןָ֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקָדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו׃בִּנְיָמִין֙ זְאֵ֣ב יִטְרָ֔ף בַּבֹּ֖קֶר יֹ֣אכַל עַ֑ד וְלָעֶ֖רֶב יְחַלֵּ֥ק שָׁלָֽל׃זְאֵ֣ב יִטְרָ֔ףכָּל־אֵ֛לֶּה שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֑ר וְ֠זֹאת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר לָהֶ֤ם אֲבִיהֶם֙ וַיְבָ֣רֶךְ אוֹתָ֔ם אִ֛ישׁ אֲשֶׁ֥ר כְּבִרְכָת֖וֹ בֵּרַ֥ךְ אֹתָֽם׃ |
וְהָֽאֲדָמָ֖ה לֹ֥א תֵשָֽׁם׃ תשם, והאדמה לא תהיה שממה- פרשת ויסע ישראל- שפה.
וַתִּתֹּם֮ הַשָּׁנָ֣ה הַהִוא֒ וַיָּבֹ֨אוּ אֵלָ֜יו בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֹֽא־נְכַחֵ֣ד מֵֽאֲדֹנִ֔י כִּ֚י אִם־תַּ֣ם הַכֶּ֔סֶף וּמִקְנֵ֥ה הַבְּהֵמָ֖ה אֶל־אֲדֹנִ֑י לֹ֤א נִשְׁאַר֙ לִפְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י בִּלְתִּ֥י אִם־גְּוִיָּתֵ֖נוּ וְאַדְמָתֵֽנוּ׃ לָ֧מָּה נָמ֣וּת לְעֵינֶ֗יךָ גַּם־אֲנַ֨חְנוּ֙ גַּ֣ם אַדְמָתֵ֔נוּ קְנֵֽה־אֹתָ֥נוּ וְאֶת־אַדְמָתֵ֖נוּ בַּלָּ֑חֶם וְנִֽהְיֶ֞ה אֲנַ֤חְנוּ וְאַדְמָתֵ֨נוּ֙ עֲבָדִ֣ים לְפַרְעֹ֔ה וְתֶן־זֶ֗רַע וְנִֽחְיֶה֙ וְלֹ֣א נָמ֔וּת וְהָֽאֲדָמָ֖ה לֹ֥א תֵשָֽׁם׃וְהָֽאֲדָמָ֖ה לֹ֥א תֵשָֽׁם׃תשם, והאדמה לא תהיה שממה. |
כשסגרה לאה עסקה עם רחל כך היא אמרה לו– שָׂכֹ֣ר שְׂכַרְתִּ֔יךָ ומשכך– וַיִּשְׁכַּ֥ב עִמָּ֖הּ בַּלַּ֥יְלָה הֽוּא– פרשת ויצא יעקב.
וַיֵּ֨לֶךְ רְאוּבֵ֜ן בִּימֵ֣י קְצִיר־חִטִּ֗ים וַיִּמְצָ֤א דֽוּדָאִים֙ בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּבֵ֣א אֹתָ֔ם אֶל־לֵאָ֖ה אִמּ֑וֹ וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ אֶל־לֵאָ֔ה תְּנִי־נָ֣א לִ֔י מִדּֽוּדָאֵ֖י בְּנֵֽךְ׃ וַתֹּ֣אמֶר לָ֗הּ הַמְעַט֙ קַחְתֵּ֣ךְ אֶת־אִישִׁ֔י וְלָקַ֕חַת גַּ֥ם אֶת־דּֽוּדָאֵ֖י בְּנִ֑י וַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל לָכֵן֙ יִשְׁכַּ֤ב עִמָּךְ֙ הַלַּ֔יְלָה תַּ֖חַת דּֽוּדָאֵ֥י בְנֵֽךְ׃ וַיָּבֹ֨א יַֽעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֮ בָּעֶרֶב֒ וַתֵּצֵ֨א לֵאָ֜ה לִקְרָאת֗וֹ וַתֹּ֨אמֶר֙ אֵלַ֣י תָּב֔וֹא כִּ֚י שָׂכֹ֣ר שְׂכַרְתִּ֔יךָ בְּדֽוּדָאֵ֖י בְּנִ֑י וַיִּשְׁכַּ֥ב עִמָּ֖הּ בַּלַּ֥יְלָה הֽוּא׃ וַיִּשְׁמַ֥ע אֱלֹהִ֖ים אֶל־לֵאָ֑ה וַתַּ֛הַר וַתֵּ֥לֶד לְיַֽעֲקֹ֖ב בֵּ֥ן חֲמִישִֽׁי׃ וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֗ה נָתַ֤ן אֱלֹהִים֙ שְׂכָרִ֔י אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי שִׁפְחָתִ֖י לְאִישִׁ֑י וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יִשָּׂשכָֽר׃ פרשת ויצא יעקב.לאה עשתה "עסקה" עם רחל:ראובן בנה של לאה קצר מהשדה דודאים שבתמורה לדודאי בן לאה, לאה קנתה לילה עם יעקב במקום רחל , לא ידעתי מה זה דודאים מצאתי פרשנות בוויקיפדיא:"הדודא נזכר שש פעמים במקרא, בשתי הופעות. ההופעה הראשונה בספר בראשית כוללת את חמשת האזכורים הראשונים, כאשר ראובן מוצא דודאים בשדה: "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר-חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל-לֵאָה אִמּוֹ". רחל מבקשת מלאה את הדודאים, ולאה דורשת תמורה, שכן: "הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי". רחל מציעה לה לשכב עם יעקב במקומה באותו לילה: "לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ [יעקב] הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ" (בראשית, ל', י"ד). בעקבות משכבם באותו לילה נולד יששכר. ההופעה השנייה היא כצמח המפיץ ריח נעים: "הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ" (שיר השירים, ז', י"ד). בספר ירמיהו מופיעים "דּוּדָאֵי תְאֵנִים" (ירמיה, כ"ד, א'), במשמעות של דוּד, סל תאנים." WIKIPEDIA.מאוד מענין שבשנים הראשונות האלה של יעקב רחל ולאה וגם זילפה ובלהה שעסקו בפריון הוזכר הדודאי שהוא גם צמח פרי מאכל שאלה סגולותיו:בספרות היוונית והרומית מוזכר הצמח פעמים רבות; השתמשו בו לרפואה, לטיפול בבעיות פריון, כשיקוי אהבה" WIKIPEDIA.אז לידיעתכן..כשסגרה לאה עסקה עם רחל כך היא אמרה לו:שָׂכֹ֣ר שְׂכַרְתִּ֔יךָוַיִּשְׁכַּ֥ב עִמָּ֖הּ בַּלַּ֥יְלָה הֽוּא׃בַּלַּ֥יְלָה הֽוּא׃ולא בלילה ההוא.בהמשך לאחר שילדה היא קרה לבנה יששכר יען כי:נָתַ֤ן אֱלֹהִים֙ שְׂכָרִ֔יבמקרה הזה השכר בעבור התברכותה משפחתה:וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֗ה נָתַ֤ן אֱלֹהִים֙ שְׂכָרִ֔י אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי שִׁפְחָתִ֖י לְאִישִׁ֑י וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יִשָּׂשכָֽר׃רחל נתנה לה והיא נתנה לה ובן נולד..היו לו חיים מעניינים עם נשותיו ליעקב..(-:והדבר כתוב בתורה. וחיי האישות של אבותינו ידועים לנו.אורחות כמה נשים לגבר היו מקובלים ונראה שגם הנשים וגם הילדים חיו בשלום עם הדבר.ושוב לגבר מותר כמה נשים, לאשה אסור. זה לא נשואים פתוחים.מצוות ודינים גם מלמדים אותנו על אורחות שהיו מותרים ונהוגים בישראל.פלגש זה לא חטא- חלק ראשון ושני. |
וְעָרִ֥ים נָתַ֑שְׁתָּ אָבַ֖ד זִכְרָ֣ם הֵֽמָּה– היו ערים שנמחקו ממפת הארץ, מדוע לעשות RENAME לערים האלה- הַמִבְּלִי אֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתֶּם הֹלְכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן: לימודי תהלים- שפה.
גָּעַ֣רְתָּ ג֭וֹיִם אִבַּ֣דְתָּ רָשָׁ֑ע שְׁמָ֥ם מָ֝חִ֗יתָ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד: הָֽאוֹיֵ֨ב | תַּ֥מּוּ חֳרָב֗וֹת לָ֫נֶ֥צַח וְעָרִ֥ים נָתַ֑שְׁתָּ אָבַ֖ד זִכְרָ֣ם הֵֽמָּה: וַֽ֭יהוָה לְעוֹלָ֣ם יֵשֵׁ֑ב כּוֹנֵ֖ן לַמִּשְׁפָּ֣ט כִּסְאֽוֹ: וְה֗וּא יִשְׁפֹּֽט–תֵּבֵ֥ל בְּצֶ֑דֶק יָדִ֥ין לְ֝אֻמִּ֗ים בְּמֵישָׁרִֽים: מזמור תשיעי.וְעָרִ֥ים נָתַ֑שְׁתָּ אָבַ֖ד זִכְרָ֣ם הֵֽמָּה:עם ישראל חזר לארץ.לפני חזרתו לא היו ערים בשם גת ואשקלון מדוע לחיות את זכר הערים האלה:וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת הִנֵּה כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר: הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים:אַל תַּגִּידוּ בְגַת אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים: הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן: שמואל.למה לחדש את הערים הפלישתיות האלה למה לאחר שנמחה שמם להזכיר אותם שוב בישראל:וַיִּפֹּל אֲחַזְיָה בְּעַד הַשְּׂבָכָה בַּעֲלִיָּתוֹ אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן וַיָּחַל וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ דִרְשׁוּ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן אִם אֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה: וּמַלְאַךְ יְהוָה דִּבֶּר אֶל אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי קוּם עֲלֵה לִקְרַאת מַלְאֲכֵי מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן וְדַבֵּר אֲלֵהֶם הַמִבְּלִי אֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתֶּם הֹלְכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן: וְלָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי מוֹת תָּמוּת וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּה: וַיָּשׁוּבוּ הַמַּלְאָכִים אֵלָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מַה זֶּה שַׁבְתֶּם: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ עָלָה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ לְכוּ שׁוּבוּ אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם וְדִבַּרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהוָה הַמִבְּלִי אֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתָּה שֹׁלֵחַ לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן לָכֵן הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי מוֹת תָּמוּת: וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם מֶה מִשְׁפַּט הָאִישׁ אֲשֶׁר עָלָה לִקְרַאתְכֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵיכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: שמואל.אני טוענת שבאו זרים כאלה שהעלו את זכרון ערי אבותיהם. |
נבקעו ויסכרו– נפתחו ויכלאו- לימודים מפרשת נח- שפה.
וַיְהִ֖י לְשִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים וּמֵ֣י הַמַּבּ֔וּל הָי֖וּ עַל־הָאָֽרֶץ׃ בִּשְׁנַ֨ת שֵׁשׁ־מֵא֤וֹת שָׁנָה֙ לְחַיֵּי־נֹ֔חַ בַּחֹ֨דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י בְּשִׁבְעָֽה־עָשָׂ֥ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה נִבְקְעוּ֙ כָּֽל־מַעְיְנֹת֙ תְּה֣וֹם רַבָּ֔ה וַֽאֲרֻבֹּ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם נִפְתָּֽחוּ׃ וַיְהִ֥י הַגֶּ֖שֶׁם עַל־הָאָ֑רֶץ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָֽיְלָה׃
| |||||||||||
אפשר לראות שהשם שבא הוא שם שניתן לאדם מזרע חם ולאדם מזרע שם זה כמו שיש אנשים שאינם יהודים שקוראים לילדיהם דוד והדבר לא מעיד שהם יהודים- לימודים מפרשת נח- שפה.
וּבְנֵ֖י חָ֑ם כּ֥וּשׁ וּמִצְרַ֖יִם וּפ֥וּט וּכְנָֽעַן׃ וּבְנֵ֣י כ֔וּשׁ סְבָא֙ וַֽחֲוִילָ֔ה וְסַבְתָּ֥ה וְרַעְמָ֖ה וְסַבְתְּכָ֑א וּבְנֵ֥י רַעְמָ֖ה שְׁבָ֥א וּדְדָֽן׃ וְכ֖וּשׁ יָלַ֣ד אֶת־נִמְרֹ֑ד ה֣וּא הֵחֵ֔ל לִֽהְי֥וֹת גִּבֹּ֖ר בָּאָֽרֶץ׃ הֽוּא־הָיָ֥ה גִבֹּֽר־צַ֖יִד לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה עַל־כֵּן֙ יֵֽאָמַ֔ר כְּנִמְרֹ֛ד גִּבּ֥וֹר צַ֖יִד לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ וַתְּהִ֨י רֵאשִׁ֤ית מַמְלַכְתּוֹ֙ בָּבֶ֔ל וְאֶ֖רֶךְ וְאַכַּ֣ד וְכַלְנֵ֑ה בְּאֶ֖רֶץ שִׁנְעָֽר׃ מִן־הָאָ֥רֶץ הַהִ֖וא יָצָ֣א אַשּׁ֑וּר וַיִּ֨בֶן֙ אֶת־נִ֣ינְוֵ֔ה וְאֶת־רְחֹבֹ֥ת עִ֖יר וְאֶת־כָּֽלַח׃ וְֽאֶת־רֶ֔סֶן בֵּ֥ין נִֽינְוֵ֖ה וּבֵ֣ין כָּ֑לַח הִ֖וא הָעִ֥יר הַגְּדֹלָֽה׃ פרשת נח.שְׁבָ֥א וּדְדָֽן׃וּלְשֵׁ֥ם יֻלַּ֖ד גַּם־ה֑וּא אֲבִי֙ כָּל־בְּנֵי־עֵ֔בֶר אֲחִ֖י יֶ֥פֶת הַגָּדֽוֹל׃ בְּנֵ֥י שֵׁ֖ם עֵילָ֣ם וְאַשּׁ֑וּר וְאַרְפַּכְשַׁ֖ד וְל֥וּד וַֽאֲרָֽם׃ וּבְנֵ֖י אֲרָ֑ם ע֥וּץ וְח֖וּל וְגֶ֥תֶר וָמַֽשׁ׃ וְאַרְפַּכְשַׁ֖ד יָלַ֣ד אֶת־שָׁ֑לַח וְשֶׁ֖לַח יָלַ֥ד אֶת־עֵֽבֶר׃ וּלְעֵ֥בֶר יֻלַּ֖ד שְׁנֵ֣י בָנִ֑ים שֵׁ֣ם הָֽאֶחָ֞ד פֶּ֗לֶג כִּ֤י בְיָמָיו֙ נִפְלְגָ֣ה הָאָ֔רֶץ וְשֵׁ֥ם אָחִ֖יו יָקְטָֽן׃ וְיָקְטָ֣ן יָלַ֔ד אֶת־אַלְמוֹדָ֖ד וְאֶת־שָׁ֑לֶף וְאֶת־חֲצַרְמָ֖וֶת וְאֶת־יָֽרַח׃ וְאֶת־הֲדוֹרָ֥ם וְאֶת־אוּזָ֖ל וְאֶת־דִּקְלָֽה׃ וְאֶת־עוֹבָ֥ל וְאֶת־אֲבִֽימָאֵ֖ל וְאֶת־שְׁבָֽא׃ וְאֶת־אוֹפִ֥ר וְאֶת־חֲוִילָ֖ה וְאֶת־יוֹבָ֑ב כָּל־אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י יָקְטָֽן׃ וַיְהִ֥י מֽוֹשָׁבָ֖ם מִמֵּשָׁ֑א בֹּֽאֲכָ֥ה סְפָ֖רָה הַ֥ר הַקֶּֽדֶם׃ אֵ֣לֶּה בְנֵי־שֵׁ֔ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לִלְשֹֽׁנֹתָ֑ם בְּאַרְצֹתָ֖ם לְגֽוֹיֵהֶֽם׃ אֵ֣לֶּה מִשְׁפְּחֹ֧ת בְּנֵי־נֹ֛חַ לְתֽוֹלְדֹתָ֖ם בְּגֽוֹיֵהֶ֑ם וּמֵאֵ֜לֶּה נִפְרְד֧וּ הַגּוֹיִ֛ם בָּאָ֖רֶץ אַחַ֥ר הַמַּבּֽוּל: פרשת נח.וְאֶת־שְׁבָֽאוַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה: וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ: וְיָקְשָׁן יָלַד אֶת שְׁבָא וְאֶת דְּדָן וּבְנֵי דְדָן הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁם וּלְאֻמִּים: וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה: וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק: וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם: בראשית.אֶת שְׁבָאאפשר לראות שהשם שבא הוא שם שניתן לאדם מזרע חם ולאדם מזרע שם ולאדם מזרע אברהם הוא זרע שם. השם לא תמיד מעיד שאתה בן עם כזה או אחר, זה כמו שיש אנשים שאינם יהודים שקוראים לילדיהם דוד והדבר לא מעיד שהם יהודים..וּמַלְכַּת שְׁבָא שֹׁמַעַת אֶת שֵׁמַע שְׁלֹמֹה לְשֵׁם יְהוָה וַתָּבֹא לְנַסֹּתוֹ בְּחִידוֹת: וַתָּבֹא יְרוּשָׁלְַמָה בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד גְּמַלִּים נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים וְזָהָב רַב מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה וַתָּבֹא אֶל שְׁלֹמֹה וַתְּדַבֵּר אֵלָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבָהּ: וַיַּגֶּד לָהּ שְׁלֹמֹה אֶת כָּל דְּבָרֶיהָ לֹא הָיָה דָּבָר נֶעְלָם מִן הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד לָהּ: וַתֵּרֶא מַלְכַּת שְׁבָא אֵת כָּל חָכְמַת שְׁלֹמֹה וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה: וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד (משרתו) מְשָׁרְתָיו וּמַלְבֻּשֵׁיהֶם וּמַשְׁקָיו וְעֹלָתוֹ אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית יְהוָה וְלֹא הָיָה בָהּ עוֹד רוּחַ: וַתֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי עַל דְּבָרֶיךָ וְעַל חָכְמָתֶךָ: וְלֹא הֶאֱמַנְתִּי לַדְּבָרִים עַד אֲשֶׁר בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי וְהִנֵּה לֹא הֻגַּד לִי הַחֵצִי הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב אֶל הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי: אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ אַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד הַשֹּׁמְעִים אֶת חָכְמָתֶךָ: יְהִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבַת יְהוָה אֶת יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה: מלכים.וַתֵּרֶא מַלְכַּת שְׁבָא אֵת כָּל חָכְמַת שְׁלֹמֹה וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה:מַלְכַּת שְׁבָאמלכת שבא היתה מלכת ארץ שבא, שמה לא היה שבא, אותו הדבר עם בת פרעה גם בגירסת משה וגם בגירסת שלמה לא ידוע שמה. |
רֶשֶׁת הֵכִינוּ לִפְעָמַי כָּפַף נַפְשִׁי כָּרוּ לְפָנַי שִׁיחָה: כמשפט בפני עצמו- לימודי תהלים.
לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל בַּמְּעָרָה: חָנֵּנִי אֱלֹהִים חָנֵּנִי כִּי בְךָ חָסָיָה נַפְשִׁי וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֶחְסֶה עַד יַעֲבֹר הַוּוֹת: אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן לָאֵל גֹּמֵר עָלָי: יִשְׁלַח מִשָּׁמַיִם וְיוֹשִׁיעֵנִי חֵרֵף שֹׁאֲפִי סֶלָה יִשְׁלַח אֱלֹהִים חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ: נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֲנִית וְחִצִּים וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה: רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ: רֶשֶׁת הֵכִינוּ לִפְעָמַי כָּפַף נַפְשִׁי כָּרוּ לְפָנַי שִׁיחָה נָפְלוּ בְתוֹכָהּ סֶלָה: נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים נָכוֹן לִבִּי אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה: עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר: אוֹדְךָ בָעַמִּים אֲדֹנָי אֲזַמֶּרְךָ בַּלְאֻמִּים: כִּי גָדֹל עַד שָׁמַיִם חַסְדֶּךָ וְעַד שְׁחָקִים אֲמִתֶּךָ: רוּמָה עַל שָׁמַיִם אֱלֹהִים עַל כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ: תהלים.אני מבקשת מהקוראים להתיחס למשפט זה:רֶשֶׁת הֵכִינוּ לִפְעָמַי כָּפַף נַפְשִׁי כָּרוּ לְפָנַי שִׁיחָה:כמשפט בפני עצמו, שאפשר למשול בו לא רק למקרה המזמור שממנו נשאל משפט זה.שנבין את המשפט, באור מילים תחילה:שִׁיחָהשִׁבמשמעות של בור, מכשול.לִפְעָמַיבדרכי בעתיד לי לבוא בדרך שאני הולך בא אל...כָּרוּ לְפָנַיחיכו במקום אליו אני הולך/ת.ושם כשהגעת למקומך חיכה לך:רֶשֶׁתש:הֵכִינוּהבאים לפניך למקום שגלית ממנו ושהיה ידוע שתחזור אליו והם ישבו שם וחיכו לך שתחזור ולחזרה הזאת הם הכינו מראש את הרשת שאליה נפלת אחרי שחזרת תשוש ועייף לארצך, ביתך, עירך וכו', ומשכך:כָּפַף נַפְשִׁי |
מאפל- לימודים מפרשת ברית לעם.
וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל–יְהוָ֗ה וַיָּ֨שֶׂם מַֽאֲפֵ֜ל בֵּינֵיכֶ֣ם | וּבֵ֣ין הַמִּצְרִ֗ים וַיָּבֵ֨א עָלָ֤יו אֶת–הַיָּם֙ וַיְכַסֵּ֔הוּ וַתִּרְאֶ֙ינָה֙ עֵינֵיכֶ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר–עָשִׂ֖יתִי בְּמִצְרָ֑יִם וַתֵּשְׁב֥וּ בַמִּדְבָּ֖ר יָמִ֥ים רַבִּֽים: פרשת ברית לעם.מַֽאֲפֵ֜ל |
וְיַד-רְ֝שָׁעִ֗ים אַל-תְּנִדֵֽנִי: תְּנִדֵֽנִי: נִדֵֽ – דֵֽנִ – לימודי תהלים.
אַל-תְּ֭בוֹאֵנִי רֶ֣גֶל גַּאֲוָ֑ה וְיַד-רְ֝שָׁעִ֗ים אַל-תְּנִדֵֽנִי:שָׁ֣ם נָ֭פְלוּ פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן דֹּ֝ח֗וּ וְלֹא-יָ֥כְלוּ קֽוּם: מזמור שישה ושלושים.במקום הזה:תְּ֭בוֹאֵנִי רֶ֣גֶל גַּאֲוָ֑הנפלו אלה:שָׁ֣ם נָ֭פְלוּ פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶןולמקום הזה:וְיַד-רְ֝שָׁעִ֗ים אַל-תְּנִדֵֽנִי:תְּנִדֵֽנִי:נִדֵֽנידוי - ממקום שדוחה אותך אל..ודן אותך ולמקום של אלה ל..דֵֽנִלמקומות של אלה:יַד-רְ֝שָׁעִ֗יםובמקום הזה שהם נדחו אליו, נודו אליו, ממנו הם:לֹא-יָ֥כְלוּ קֽוּם:ושוב לזכור, מהמקום הזה:תְּ֭בוֹאֵנִי רֶ֣גֶל גַּאֲוָ֑ההגיעו למקום הזה:וְיַד-רְ֝שָׁעִ֗ים אַל-תְּנִדֵֽנִי: |
עָרִ֖ים לָשָׁ֑בֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶ֖ן לִבְהֶמְתֵּֽנוּ– הערים לבני האדם, המגרשים לבהמות– וְאֶת–שְׂדֵ֥ה הָעִ֖יר וְאֶת–חֲצֵרֶ֑יהָ– כמו מושב, כמו קיבוץ עם שדות חקלאים מסביב לה- בשולי המושב כמו עיר עם אזורי תעשיה סביב לה בשולי העיר–עִ֣יר עִ֔יר וּמִגְרָשֶׁ֖יהָ סְבִיבֹתֶ֑יהָ:
עָרִ֖ים לָשָׁ֑בֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶ֖ן וְאֶת–שְׂדֵ֥ה הָעִ֖יר וְאֶת–חֲצֵרֶ֑יהָ- לימודים מפרשת- כֹּהֵֽן: וַעֲשָׂרָ֤ה נְשִׂאִים֙- ספר יהושע. |
וַֽיִּגְּשׁ֗וּ רָאשֵׁי֙ אֲב֣וֹת הַלְוִיִּ֔ם אֶל–אֶלְעָזָר֙ הַכֹּהֵ֔ן וְאֶל–יְהוֹשֻׁ֖עַ בִּן–נ֑וּן וְאֶל–רָאשֵׁ֛י אֲב֥וֹת הַמַּטּ֖וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וַיְדַבְּר֨וּ אֲלֵיהֶ֜ם בְּשִׁלֹ֗ה בְּאֶ֤רֶץ כְּנַ֙עַן֙ לֵאמֹ֔ר יְהוָה֙ צִוָּ֣ה בְיַד–מֹשֶׁ֔ה לָֽתֶת–לָ֥נוּ עָרִ֖ים לָשָׁ֑בֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶ֖ן לִבְהֶמְתֵּֽנוּ: פרשת עָרִ֖ים לָשָׁ֑בֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶ֖ן- כֹּהֵֽן: וַעֲשָׂרָ֤ה נְשִׂאִים֙.עָרִ֖ים לָשָׁ֑בֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶ֖ן לִבְהֶמְתֵּֽנוּהערים לבני האדם, המגרשים לבהמות.וַֽיְהִי֙ לִבְנֵ֣י אַהֲרֹ֔ן מִמִּשְׁפְּח֥וֹת הַקְּהָתִ֖י מִבְּנֵ֣י לֵוִ֑י כִּ֥י לָהֶ֛ם הָיָ֥ה הַגּוֹרָ֖ל רִיאשֹׁנָֽה: וַיִּתְּנ֨וּ לָהֶ֜ם אֶת–קִרְיַת֩ אַרְבַּ֨ע אֲבִ֧י הָֽעֲנ֛וֹק הִ֥יא חֶבְר֖וֹן בְּהַ֣ר יְהוּדָ֑ה וְאֶת–מִגְרָשֶׁ֖הָ סְבִיבֹתֶֽיהָ: וְאֶת–שְׂדֵ֥ה הָעִ֖יר וְאֶת–חֲצֵרֶ֑יהָ נָֽתְנ֛וּ לְכָלֵ֥ב בֶּן–יְפֻנֶּ֖ה בַּאֲחֻזָּתֽוֹ: פרשת עָרִ֖ים לָשָׁ֑בֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶ֖ן- כֹּהֵֽן: וַעֲשָׂרָ֤ה נְשִׂאִים֙.לעיר יש מגרשים ולשדה העיר יש חצרות.וְאֶת–שְׂדֵ֥ה הָעִ֖יר וְאֶת–חֲצֵרֶ֑יהָכמו מושב, כמו קיבוץ עם שדות חקלאים מסביב לה- בשולי המושב כמו עיר עם אזורי תעשיה סביב לה בשולי העיר.כֹּ֚ל עָרֵ֣י הַלְוִיִּ֔ם בְּת֖וֹךְ אֲחֻזַּ֣ת בְּנֵֽי–יִשְׂרָאֵ֑ל עָרִ֛ים אַרְבָּעִ֥ים וּשְׁמֹנֶ֖ה וּמִגְרְשֵׁיהֶֽן: תִּֽהְיֶ֙ינָה֙ הֶעָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה עִ֣יר עִ֔יר וּמִגְרָשֶׁ֖יהָ סְבִיבֹתֶ֑יהָ כֵּ֖ן לְכָל–הֶעָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה: פרשת עָרִ֖ים לָשָׁ֑בֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶ֖ן- כֹּהֵֽן: וַעֲשָׂרָ֤ה נְשִׂאִים֙.בְּת֖וֹךְ אֲחֻזַּ֣ת בְּנֵֽי–יִשְׂרָאֵ֑לעִ֣יר עִ֔יר וּמִגְרָשֶׁ֖יהָ סְבִיבֹתֶ֑יהָ: |
מִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע, מָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע, הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע- לימודים מפרשת הארץ הנשארת.
באר שבע – שם החוזר בסיפורי האבות ובחלוקת הארץבספר יהושע, בתיאור חלוקת הארץ בין השבטים, אנו מוצאים את באר שבע לצד שני שמות נוספים, שבע ומולדה, כחלק מנחלת שבט שמעון:"וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הַשֵּׁנִי לְשִׁמְעוֹן לְמַטֵּה בְנֵי-שִׁמְעוֹן לְמִשְׁפְּחֹתָם וַיְהִי נַחֲלָתָם בְּתוֹךְ נַחֲלַת בְּנֵי-יְהוּדָה: וַיְהִי לָהֶם בְּנַחֲלָתָם בְּאֵר-שֶׁבַע וְשֶׁבַע וּמוֹלָדָה".הפסוק מציב בפנינו שלושה שמות: באר שבע, שבע ומולדה.כדי להבין את החיבור בין השמות האלה, כדאי לחזור אל ספר בראשית ולעקוב אחר הופעותיה של באר שבע בסיפורי האבות.מעניין לגלות שהשורש שבע חוזר בכמה הקשרים שונים: פעם אחת בהקשר של שבועה, פעם שנייה באמצעות שבע כבשות הצאן, פעם שלישית כאשר יצחק קורא לבאר בשם שבעה, ובהמשך גם כשם מקום בפני עצמו בנחלת שבט שמעון.בימי אברהם – הגר וישמעאל במדבר באר שבעאחד האזכורים הראשונים של באר שבע מופיע בסיפור גירוש הגר וישמעאל:"וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק: וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק: וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אֹדוֹת בְּנוֹ: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע: וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע: וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם: וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם: קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ: וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר: וַיְהִי אֱלֹהִים אֶת הַנַּעַר וַיִּגְדָּל וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת: וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".בפסוקים האלה באר שבע היא המקום הגאוגרפי שאליו מגיעה הגר עם ישמעאל. לאחר שנגמרים המים שבחמת, הגר מתרחקת מן הנער ובוכה. הבורא שומע את קול הנער, פוקח את עיני הגר, והיא רואה באר מים.יש כאן חיבור בין באר שבע, באר מים והמשך חייו של ישמעאל, שאותו מבטיח הבורא להפוך לגוי גדול.בהמשך אותו פרק חוזר הסיפור לבאר שבע, הפעם בהקשר של אברהם ואבימלך.הפעם הראשונה – השבועה בין אברהם לאבימלך"וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה: וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ: וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ עַל אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ: וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ לֹא יָדַעְתִּי מִי עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְגַם אַתָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי בִּלְתִּי הַיּוֹם: וַיִּקַּח אַבְרָהָם צֹאן וּבָקָר וַיִּתֵּן לַאֲבִימֶלֶךְ וַיִּכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִית".האירוע מתפתח סביב מחלוקת על באר המים שעבדי אבימלך גזלו מעבדי אברהם.אברהם מוכיח את אבימלך על גזילת הבאר, ואבימלך משיב שלא ידע על הדבר. בעקבות זאת הם כורתים ברית.זהו ההקשר הראשון שבו מופיע השורש שבע במסגרת השם באר שבע, דרך השבועה בין שני הצדדים:"וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ".ובהמשך התורה מסבירה במפורש:"עַל כֵּן קָרָא לַמָּקוֹם הַהוּא בְּאֵר שָׁבַע כִּי שָׁם נִשְׁבְּעוּ שְׁנֵיהֶם".השם באר שבע נקשר כאן לשבועה ההדדית. זו אינה שבועה מופשטת בלבד, אלא התחייבות הקשורה גם לזכות על באר המים ולברית שבין אברהם לאבימלך.הפעם השנייה – שבע כבשות הצאןבתוך אותו אירוע מופיע שימוש נוסף במספר שבע:"וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן: וַיֹּאמֶר אַבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה הֵנָּה שֶׁבַע כְּבָשֹׂת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ לְבַדָּנָה: וַיֹּאמֶר כִּי אֶת שֶׁבַע כִּבְשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִּי לְעֵדָה כִּי חָפַרְתִּי אֶת הַבְּאֵר הַזֹּאת".אברהם מפריד שבע כבשות מן הצאן ומציג אותן בפני אבימלך. כאשר אבימלך שואל אותו לפשר הדבר, אברהם מסביר שהן ניתנות לו לעדות לכך שהוא חפר את הבאר.הנה הופעה נוספת של שבע, הפעם לא כשבועה אלא כמספר ממשי של כבשות צאן.שבע הכבשות אינן פרט צדדי. אברהם נותן להן תפקיד ברור: הן ישמשו עדות לזכותו על הבאר.המספר שבע חוזר אפוא בתוך אותו אירוע פעמיים: השבועה בין אברהם לאבימלך ושבע הכבשות שנועדו להעיד על הבאר.מכאן אפשר לראות כיצד התורה מחברת בין המספר שבע, השבועה והבאר.הפעם השלישית – יצחק קורא לבאר שבעהבספר בראשית אנו פוגשים שוב את באר שבע בימי יצחק.גם כאן יש סיפור של יחסיו עם אנשי אבימלך, של עזיבה, של חידוש הקשר ושל כריתת ברית."וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִצְחָק מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי וַתְּשַׁלְּחוּנִי מֵאִתְּכֶם: וַיֹּאמְרוּ רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה יְהֹוָה עִמָּךְ וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ וְנִכְרְתָה בְרִית עִמָּךְ: אִם תַּעֲשֶׂה עִמָּנוּ רָעָה כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלְּחֲךָ בְּשָׁלוֹם אַתָּה עַתָּה בְּרוּךְ יְהֹוָה: וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ: וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם: וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ מָצָאנוּ מָיִם: וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה עַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה".גם כאן מופיעה השבועה:"וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו".אלא שהפעם התורה מוסיפה פרט נוסף: עבדי יצחק חוזרים ומודיעים שמצאו מים בבאר שחפרו, ויצחק קורא לבאר בשם:"וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה".ומיד לאחר מכן:"עַל כֵּן שֵׁם הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה".כאן מתווסף נדבך חשוב להבנת השם. לא רק שבועה ולא רק שבע כבשות, אלא גם באר הנקראת שבעה.מעניין שהתורה בוחרת לציין את קריאת השם של הבאר עצמה, ולאחר מכן חוזרת לשם העיר באר שבע.ארבע הופעות של שבע – מהשבועה ועד שמות הנחלותכאשר מצרפים את סיפורי אברהם ויצחק אל תיאור חלוקת הארץ בספר יהושע, אפשר לזהות ארבע הופעות הקשורות למילה שבע:הראשונה – השבועה: אברהם ואבימלך נשבעים זה לזה וכורתים ברית במקום.השנייה – שבע כבשות: אברהם מעניק לאבימלך שבע כבשות לעדות על חפירת הבאר.השלישית – שבעה כשם הבאר: יצחק קורא לבאר בשם שבעה, והעיר נותרת בשם באר שבע.הרביעית – שבע כשם מקום: בספר יהושע מופיע השם שבע לצד באר שבע ומולדה ברשימת היישובים בנחלת שמעון.מעניין לראות כיצד אותה מילה חוזרת בהקשרים שונים: שבועה, מספר כבשות, שם של באר ושם של מקום בארץ.באר שבע, שבע ומולדה – נחלת שבט שמעוןלאחר סיפורי אברהם ויצחק אנו מגיעים אל ספר יהושע, אל תיאור חלוקת הארץ בין השבטים:"וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הַשֵּׁנִי לְשִׁמְעוֹן לְמַטֵּה בְנֵי-שִׁמְעוֹן לְמִשְׁפְּחֹתָם וַיְהִי נַחֲלָתָם בְּתוֹךְ נַחֲלַת בְּנֵי-יְהוּדָה: וַיְהִי לָהֶם בְּנַחֲלָתָם בְּאֵר-שֶׁבַע וְשֶׁבַע וּמוֹלָדָה".כאן חוזר השם שבע, הפעם כחלק מרשימת היישובים בנחלת שמעון.הפסוק מונה את באר שבע, את שבע ואת מולדה. שבע מופיעה לצד באר שבע כשם מקום בפני עצמו, ומולדה מצטרפת אף היא לרשימת המקומות שנמסרו לשבט שמעון.יש כאן מעבר מעניין: בסיפורי האבות אנו פוגשים את באר שבע דרך אירועים של חפירת בארות, שבועות ושמות; בספר יהושע היא הופכת לחלק ממערכת הנחלות שנקבעה לשבטי ישראל.כך מתחברים סיפורי האבות אל ירושת הארץ ואל חלוקת הנחלות.סיכום – באר שבע מחברת בין סיפורי האבות לבין ירושת הארץבאר שבע מופיעה בסיפורי אברהם ויצחק ובחלוקת הארץ לשבטים.בימי אברהם היא קשורה לבאר המים, למחלוקת על זכויות החפירה, לברית עם אבימלך ולשבועה שבין השניים. שבע כבשות הצאן ניתנות לעדות על הבאר.בימי יצחק חוזרת השבועה, ועבדי יצחק מוצאים מים בבאר שחפרו. יצחק קורא לה שבעה, והתורה מסבירה כי שם העיר נותר באר שבע.בספר יהושע אנו מוצאים שוב את באר שבע, ולצדה את שבע ומולדה, ברשימת המקומות שניתנו לשבט שמעון בתוך נחלת יהודה.כך מתקבלת שרשרת של אזכורים: השבועה, שבע הכבשות, הבאר שנקראה שבעה, ולבסוף באר שבע ושבע ברשימת נחלות הארץ.באר שבע מחברת בין סיפורי אברהם ויצחק, בין הבאר והשבועה, ובין ירושת הארץ וחלוקת הנחלות לבני ישראל. |
עַ֖ל הַֽמַּעְבְּר֑וֹת- לימודי פרשת רחב- שפה.
וְהָאֲנָשִׁ֗ים רָדְפ֤וּ אַֽחֲרֵיהֶם֙ דֶּ֣רֶךְ הַיַּרְדֵּ֔ן עַ֖ל הַֽמַּעְבְּר֑וֹת וְהַשַּׁ֣עַר סָגָ֔רוּ אַחֲרֵ֕י כַּאֲשֶׁ֛ר יָצְא֥וּ הָרֹדְפִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם:דֶּ֣רֶךְ הַיַּרְדֵּ֔ןעַ֖ל הַֽמַּעְבְּר֑וֹתמעבורות כמו מעבורת על נהר ונחל לתחבורה בנחל או בנהר עצמו הנהר והנחל כמסלול שעליו נסעו הרודפים אחרי המרגלים.מאוד מענין לראות הירדן כמסלול תעבורה ממקום למקום בארץ הזאת. |
מרים והגר עד עצם היום הזה.
"השם מוחמד, שהוא השם הנפוץ ביותר בישראל בכלל ובקרב הבנים המוסלמים בפרט, נמצא דווקא במגמת ירידה יחסית – משישית מהבנים המוסלמים בתחילת שנות ה-2000 לשמינית בשנת 2022. בקרב הבנות המוסלמיות השם הנפוץ ביותר היה מרים (484)" כאן.ברור שהכוונה למרים בת יוכבד ועמרם אחות משה ואהרון משבט הלוי בן יעקב. מרים שלנו.מאידך גיסא כמו שאומרים..יש הרבה בנות בישראל הקרויות על שם הגר אמא של ישמעאל, איסמעאיל.ישמעאל הוא גם מזרע שם.המילה אנטישמי נולדה משתי מילים אנטי ושמי, זה אדם שהוא גזען לזרע שם. מזרחים כולם.הבעת שנאה בעלת אופי גזעני לישמעאל היא אנטישמיות.כתוב בתורתינו ככה:רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה: כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ: לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וַחֲטָאתֶם לַיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם: דברים.רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה:אין כל ציווי שכזה על ישמעאל.נהפוך הוא:דבר בורא עולם לאברהם האב של ישמעאל ויצחק אבי יעקב ועשיו.:וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל: בראשית.לֹֽא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹֽא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצֽוֹ: דברים.![]() |
