אָז שָׁלַח אֲמַצְיָה מַלְאָכִים אֶל יְהוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז בֶּן יֵהוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר לְכָה נִתְרָאֶה פָנִים: פרשת- אמציהו:

נִתְרָאֶה פָנִים:

הבקשה היא להתראות פנים אל פנים,

במילה פגישה אין את תאור הדבר כמתאר את הפעולה בשפה העברית, צרוף המילים נתראה פנים הוא כקיצור לפעולה המבוקשת-

להתראות פנים אל פנים.

יש השמטת מילים כדי לשים את צרוף המילה במקום תאור הפועל.

כדי להסביר זאת, הכי נכון להמשיל הדבר לשמות שניתנו לאבותינו.

כמו משה רבנו שהשם שלו ניתן לו על פי בת פרעה כי היא משתה את משה מהמים לכן היא השימה לו את השם משה. בשמו יש תאור של פעולה שמקוצר למילה אחת במקרה זה לשם שקל לאמר אותו.

למילה פגישה אין  משמעות עברית כמתארת את הפעולה כמילה שנולדת מהדבר.

צרוף המילים, נתראה פנים הוא צירוף מילים קצר כדי לתאר את הדבר המבוקש במקרה זה, אך הוא על אותו רעיוניות של שימת השם בשפה עברית שיש משמעות לדבר. כשם תואר לפועל.

זה כמו ההבדלה בין קהל עם לציבור.

צרוף המילים קהל עם הוא הוא שם תואר לקבוצת אנשים גדולה בעלת מכנה משותף שמתכנסת או מכונסת. בעת הזאת המילה עם שונתה למילה ציבור שראש הממשלה שלכם מדבר אליכם הוא לא מדבר לקהל העם, הוא מדבר לציבור.

במילה ציבור אין כל קשר לדבר, היא מילה חדשה שהוצאה שלא על פי החוקיות הנלמדת בתורה להשים שמות ולא רק רק לבני אדם, לשים שמות לכל דבר.

אם המילה ציבור הומצאה בחוקיות הנלמדת מהתורה, אז מישהו מהאקדמיא שהמציא את המילה הזאת לועג לכם.

יען כי,

בעברית, בפרוק המילה להברות נראה שמישהו באקדמיא ללשון חושב שאתם: צי של בורים.

היה מישהו באקדמיא שהשמיד את המילה קוממיות ושם במקומה את המילה עצמאות.

ומה אני אומרת,

אם נחזיר את המילה קוממיות יקרע הקשר בין גן העצמאות לישראל.

לימודי תורה- תוכנית לימוד- פרשת תרומה- לימודי שנת שבעם וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

וְאֶת־הַמִּשְׁכָּ֥ן תַּֽעֲשֶׂ֖ה עֶ֣שֶׂר יְרִיעֹ֑ת שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר וּתְכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י כְּרֻבִ֛ים מַֽעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֖ב תַּֽעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃ אֹ֣רֶךְ ׀ הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת שְׁמֹנֶ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ בָּֽאַמָּ֔ה וְרֹ֨חַב֙ אַרְבַּ֣ע בָּֽאַמָּ֔ה הַיְרִיעָ֖ה הָֽאֶחָ֑ת מִדָּ֥ה אַחַ֖ת לְכָל־הַיְרִיעֹֽת׃ חֲמֵ֣שׁ הַיְרִיעֹ֗ת תִּֽהְיֶ֨יןָ֙ חֹֽבְרֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ וְחָמֵ֤שׁ יְרִיעֹת֙ חֹֽבְרֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָֽהּ׃ שְׁמוֹת֙ – פרשת תְּרוּמָ֑ה.

נקודה למחשבה,

היריעות הומשלו כל יריעה שחוברה ליריעה הומשלה לחיבור  של אשה אל אחותה:

חֲמֵ֣שׁ הַיְרִיעֹ֗ת תִּֽהְיֶ֨יןָ֙ חֹֽבְרֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ

ומכסה לאהל, ציפוי שהוא כמכסה :

וְעָשִׂ֤יתָ מִכְסֶה֙ לָאֹ֔הֶל עֹרֹ֥ת אֵילִ֖ם מְאָדָּמִ֑ים וּמִכְסֵ֛ה עֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים מִלְמָֽעְלָה׃

מעורות,

עמיד למים.

לימודי שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

וַתַּ֣עַשׂ הָאָ֔רֶץ בְּשֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע לִקְמָצִֽים׃ וַיִּקְבֹּ֞ץ אֶת־כָּל־אֹ֣כֶל ׀ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֗ים אֲשֶׁ֤ר הָיוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיִּתֶּן־אֹ֖כֶל בֶּֽעָרִ֑ים אֹ֧כֶל שְׂדֵֽה־הָעִ֛יר אֲשֶׁ֥ר סְבִֽיבֹתֶ֖יהָ נָתַ֥ן בְּתוֹכָֽהּ׃ וַיִּצְבֹּ֨ר יוֹסֵ֥ף בָּ֛ר כְּח֥וֹל הַיָּ֖ם הַרְבֵּ֣ה מְאֹ֑ד עַ֛ד כִּֽי־חָדַ֥ל לִסְפֹּ֖ר כִּי־אֵ֥ין מִסְפָּֽר׃ פרשת מִקֵּ֖ץ.

וַתַּ֣עַשׂ הָאָ֔רֶץ בְּשֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע לִקְמָצִֽים׃

לִקְמָצִֽים׃

בשני השבע הראשונות הם קימצו, הם נהגו חסכנות למרות שאלה היו שני צמיחה כלכלית גדולה מאוד:

עַ֛ד כִּֽי־חָדַ֥ל לִסְפֹּ֖ר כִּי־אֵ֥ין מִסְפָּֽר׃

עד כדי כך.. הם נהגו בקמצנות בשנים אלה.

מאוד יפה הניסוח

וַתַּ֣עַשׂ הָאָ֔רֶץ בְּשֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע לִקְמָצִֽים׃

לימודי שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

תִּכְלֶ֕ינָה שֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ וַתְּחִלֶּ֜ינָה שֶׁ֣בַע שְׁנֵ֤י הָֽרָעָב֙ לָב֔וֹא כַּֽאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר יוֹסֵ֑ף וַיְהִ֤י רָעָב֙ בְּכָל־הָ֣אֲרָצ֔וֹת וּבְכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם הָ֥יָה לָֽחֶם׃ פרשת מִקֵּ֖ץ.

תִּכְלֶ֕ינָה שֶׁ֖בַע שְׁנֵ֣י הַשָּׂבָ֑ע

תִּכְלֶ֕ינָה

כְ

הסתיימו נגמרו..

וַתְּחִלֶּ֜ינָה שֶׁ֣בַע שְׁנֵ֤י הָֽרָעָב֙

חִ

החלו.

לימודי שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

וַיִּשְׁמַ֣ע רְאוּבֵ֔ן וַיַּצִּלֵ֖הוּ מִיָּדָ֑ם וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א נַכֶּ֖נּוּ נָֽפֶשׁ׃ וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֣ם ׀ רְאוּבֵן֮ אַל־תִּשְׁפְּכוּ־דָם֒ הַשְׁלִ֣יכוּ אֹת֗וֹ אֶל־הַבּ֤וֹר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר בַּמִּדְבָּ֔ר וְיָ֖ד אַל־תִּשְׁלְחוּ־ב֑וֹ לְמַ֗עַן הַצִּ֤יל אֹתוֹ֙ מִיָּדָ֔ם לַֽהֲשִׁיב֖וֹ אֶל־אָבִֽיו׃ פרשת וַיֵּ֣שֶׁב יַֽעֲקֹ֔ב.

וַיָּ֤שָׁב רְאוּבֵן֙ אֶל־הַבּ֔וֹר וְהִנֵּ֥ה אֵין־יוֹסֵ֖ף בַּבּ֑וֹר וַיִּקְרַ֖ע אֶת־בְּגָדָֽיו׃ וַיָּ֥שָׁב אֶל־אֶחָ֖יו וַיֹּאמַ֑ר הַיֶּ֣לֶד אֵינֶ֔נּוּ וַֽאֲנִ֖י אָ֥נָה אֲנִי־בָֽא׃  וַיִּקְח֖וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת יוֹסֵ֑ף וַֽיִּשְׁחֲטוּ֙ שְׂעִ֣יר עִזִּ֔ים וַיִּטְבְּל֥וּ אֶת־הַכֻּתֹּ֖נֶת בַּדָּֽם׃  פרשת וַיֵּ֣שֶׁב יַֽעֲקֹ֔ב.

וַֽאֲנִ֖י אָ֥נָה אֲנִי־בָֽא׃ 

בתחילה ראובן עצר את אחיו מלהרוג את יוסף ואחרי שאחיו מכרו את יוסף, הוא אמר לאחר , אנה אני בא, מה אגיד לאבא של יוסף,

וזה מה שהם בחרו לאמר ליעקב אביהם, שהוא מת למרות שהוא לא מת.:

וַיִּקְח֖וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת יוֹסֵ֑ף וַֽיִּשְׁחֲטוּ֙ שְׂעִ֣יר עִזִּ֔ים וַיִּטְבְּל֥וּ אֶת־הַכֻּתֹּ֖נֶת בַּדָּֽם׃ וַֽיְשַׁלְּח֞וּ אֶת־כְּתֹ֣נֶת הַפַּסִּ֗ים וַיָּבִ֨יאוּ֙ אֶל־אֲבִיהֶ֔ם וַיֹּֽאמְר֖וּ זֹ֣את מָצָ֑אנוּ הַכֶּר־נָ֗א הַכְּתֹ֧נֶת בִּנְךָ֛ הִ֖וא אִם־לֹֽא׃ וַיַּכִּירָ֤הּ וַיֹּ֨אמֶר֙ כְּתֹ֣נֶת בְּנִ֔י חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ טָרֹ֥ף טֹרַ֖ף יוֹסֵֽף׃ פרשת וַיֵּ֣שֶׁב יַֽעֲקֹ֔ב.

הרי ברור שהם לא יכלו לאמר לו שהם מכרו את יוסף, הסיפור שהם בנו למעשה השיב אותם נקיים לעיני אביהם, היכולת שהם לחיות בנחלת אביהם לאחר מכירת יוסף, מבחינת אישור אביהם אותם לאחר מכן

תפילת נשמת כל חי- נוסח מיכל.

כָּל עַצְמתַי תּאמַרְנָה יְהֹוָה מִי כָמוֹךָ מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגּזְלוֹ:

עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ 

החזק מהעני הוא האדם העשיר.

חולשת העני לא נמדדת בכח גופני, היא נמדדת בכסף בממון ביכולות כלכליות ומשכך זאת החוזקה של העשיר לעומת העני, גם חוזקו של העשיר לא נמדד במקרה זה בכח גופני.

במקרה הזה גם אשה עשירה היא חזקה מגבר עני.

כָּל עַצְמתַי תּאמַרְנָה

צריך לחשוב מה היא כוונת המשורר:

כָּל עַצְמתַי תּאמַרְנָה

אולי יותר נכון מלאמר - בכל נימי הנפש כפי שנהוג לאמר כדי ליחס כוונה/רגש למשהו ואמונה שלמה בבורא עולם.

לימודי תורה- תוכנית לימוד- פרשת וישלח יעקב- שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

וַיֹּאמֶר֮ יַֽעֲקֹב֒ אֱלֹהֵי֙ אָבִ֣י אַבְרָהָ֔ם וֵֽאלֹהֵ֖י אָבִ֣י יִצְחָ֑ק יְהוָ֞ה הָֽאֹמֵ֣ר אֵלַ֗י שׁ֧וּב לְאַרְצְךָ֛ וּלְמֽוֹלַדְתְּךָ֖ וְאֵיטִ֥יבָה עִמָּֽךְ׃ קָטֹ֜נְתִּי מִכֹּ֤ל הַֽחֲסָדִים֙ וּמִכָּל־הָ֣אֱמֶ֔ת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֨רְתִּי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי לִשְׁנֵ֥י מַֽחֲנֽוֹת׃ הַצִּילֵ֥נִי נָ֛א מִיַּ֥ד אָחִ֖י מִיַּ֣ד עֵשָׂ֑ו כִּֽי־יָרֵ֤א אָֽנֹכִי֙ אֹת֔וֹ פֶּן־יָב֣וֹא וְהִכַּ֔נִי אֵ֖ם עַל־בָּנִֽים׃ וְאַתָּ֣ה אָמַ֔רְתָּ הֵיטֵ֥ב אֵיטִ֖יב עִמָּ֑ךְ וְשַׂמְתִּ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃ פרשת וישלח יעקב.

הֵיטֵ֥ב אֵיטִ֖יב עִמָּ֑ךְ

אפשר גם לאמר זאת כך:

אֵיטִ֖יב עִמָּ֑ךְ הֵיטֵ֥ב

המילה היטב כדי לאמוד את טוב ההטבה.

לימודי תורה- על הדרך- חודש שני- שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

ודבר תורה לשבת:

שִׁירוּ לַיהוָה, שִׁיר חָדָשׁ;    תְּהִלָּתוֹ, בִּקְהַל חֲסִידִים.יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו;    בְּנֵי-צִיּוֹן, יָגִילוּ בְמַלְכָּם.יְהַלְלוּ שְׁמוֹ בְמָחוֹל;    בְּתֹף וְכִנּוֹר, יְזַמְּרוּ-לוֹ: תהלים.

וזאת המצווה לעשות:

שִׁירוּ לַיהוָה, שִׁיר חָדָשׁ;

שִׁיר חָדָשׁ

יְהַלְלוּ שְׁמוֹ בְמָחוֹל;

בְמָחוֹל;

בְּתֹף וְכִנּוֹר, יְזַמְּרוּ-לוֹ.

בְּתֹף

וְכִנּוֹר

יְזַמְּרוּ

איך שאני רואה ושומעת חסר בבית הכנסת/בקהל חסידים לקיום המצווה:

תֹף מָחוֹל וְכִנּוֹר.

זמרים יש, שירים חדשים יש, שנאמר:

זה הישן חדש חדש..

מָחוֹל..

צריך לחשוב על המילה מחול, משורש מחל.. מחילה.

פרשת ויצא יעקב- לימודי תורה- תוכנית לימוד- שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

הָיִ֧יתִי בַיּ֛וֹם אֲכָלַ֥נִי חֹ֖רֶב וְקֶ֣רַח בַּלָּ֑יְלָה וַתִּדַּ֥ד שְׁנָתִ֖י מֵֽעֵינָֽי׃ פרשת וַיֵּצֵ֥א יַֽעֲקֹ֖ב.

וַתִּדַּ֥ד שְׁנָתִ֖י מֵֽעֵינָֽי׃

לא נדדה שינה מעיני אלא:

וַתִּדַּ֥ד

מִזְמ֥וֹר לְדָוִ֑ד יְהוָ֥ה רֹ֝עִ֗י לֹ֣א אֶחְסָֽר:

בִּנְא֣וֹת דֶּ֭שֶׁא יַרְבִּיצֵ֑נִי עַל-מֵ֖י מְנֻח֣וֹת יְנַהֲלֵֽנִי:

נַפְשִׁ֥י יְשׁוֹבֵ֑ב יַֽנְחֵ֥נִי בְמַעְגְּלֵי-צֶ֝֗דֶק לְמַ֣עַן שְׁמֽוֹ:

גַּ֤ם כִּֽי-אֵלֵ֨ךְ בְּגֵ֪יא צַלְמָ֡וֶת לֹא-אִ֘ירָ֤א רָ֗ע כִּי-אַתָּ֥ה עִמָּדִ֑י שִׁבְטְךָ֥ וּ֝מִשְׁעַנְתֶּ֗ךָ הֵ֣מָּה יְנַֽחֲמֻֽנִי:

תַּעֲרֹ֬ךְ לְפָנַ֨י | שֻׁלְחָ֗ן נֶ֥גֶד צֹרְרָ֑י דִּשַּׁ֖נְתָּ בַשֶּׁ֥מֶן רֹ֝אשִׁ֗י כּוֹסִ֥י רְוָיָֽה:

אַ֤ךְ | ט֤וֹב וָחֶ֣סֶד יִ֭רְדְּפוּנִי כָּל-יְמֵ֣י חַיָּ֑י וְשַׁבְתִּ֥י בְּבֵית-יְ֝הוָ֗ה לְאֹ֣רֶךְ יָמִֽים: תהלים מזמור שלושה ועשרים.

בִּנְא֣וֹת דֶּ֭שֶׁא יַרְבִּיצֵ֑נִי עַל-מֵ֖י מְנֻח֣וֹת יְנַהֲלֵֽנִי:

יַרְבִּיצֵ֑נִי

מלשון רבץ

לרבוץ,..

כמשל רביצה על דשא ככה זה שבורא עולם רועה את ישראל..

על מי מנוחות..

וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה, לְהִתְפַּלֵּל אֶל-יְהוָה, אֵת כָּל-הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה, הַזֹּאת; קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה, מִכְּרֹעַ עַל-בִּרְכָּיו, וְכַפָּיו, פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָיִם.  וַיַּעֲמֹד--וַיְבָרֶךְ, אֵת כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל:  קוֹל גָּדוֹל, לֵאמֹר. בָּרוּךְ יְהוָה, אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל, אֲשֶׁר דִּבֵּר:  לֹא-נָפַל דָּבָר אֶחָד, מִכֹּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב, אֲשֶׁר דִּבֶּר, בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ: מלכים.

גם בעוני:

תַּעֲרֹ֬ךְ לְפָנַ֨י | שֻׁלְחָ֗ן נֶ֥גֶד צֹרְרָ֑י

כל סוגי השולחנות, גם שולחן משפט:

לוּלֵי תוֹרָתְךָ, שַׁעֲשֻׁעָי--  אָז, אָבַדְתִּי בְעָנְיִי. לְעוֹלָם, לֹא-אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ:  כִּי בָם, חִיִּיתָנִי: תהלים.

לֹא-אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ:

לעיני האויב לעיני המעני את המשורר:

כִּי בָם, חִיִּיתָנִי:

צִיּוֹן, בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה; וְשָׁבֶיהָ, בִּצְדָקָה: ישעיהו.

לא בכסף וגם לא במלחמה.

לֹא-אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר;  מִמִּכְלְאֹתֶיךָ, עַתּוּדִים. כִּי-לִי כָל-חַיְתוֹ-יָעַר; בְּהֵמוֹת, בְּהַרְרֵי-אָלֶף.  יָדַעְתִּי, כָּל-עוֹף הָרִים;  וְזִיז שָׂדַי, עִמָּדִי. אִם-אֶרְעַב, לֹא-אֹמַר לָךְ:  כִּי-לִי תֵבֵל, וּמְלֹאָהּ: תהלים.

כִּי-לִי תֵבֵל, וּמְלֹאָהּ.

תפדה בדבר בורא עולם בדבר תורה וחוקיה.

במקום שהעשיר והעני שווים בו:

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה, בִּפְקֹד אֹתָם; וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, בִּפְקֹד אֹתָם.  זֶה יִתְּנוּ, כָּל-הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים--מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:  עֶשְׂרִים גֵּרָה, הַשֶּׁקֶל--מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, תְּרוּמָה לַיהוָה.  כֹּל, הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה, וָמָעְלָה--יִתֵּן, תְּרוּמַת יְהוָה.  הֶעָשִׁיר לֹא-יַרְבֶּה, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט, מִמַּחֲצִית, הַשָּׁקֶל--לָתֵת אֶת-תְּרוּמַת יְהוָה, לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם.  וְלָקַחְתָּ אֶת-כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְנָתַתָּ אֹתוֹ, עַל-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד; וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי יְהוָה, לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם: שמות.

הֶעָשִׁיר לֹא-יַרְבֶּה, וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט, מִמַּחֲצִית, הַשָּׁקֶל--לָתֵת אֶת-תְּרוּמַת יְהוָה, לְכַפֵּר עַל-נַפְשֹׁתֵיכֶם.

וְדָל, לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ: שמות.

לעתים מהדרים דל במובן שמיחסים לא סוג של עושר, שמשווים לו אורחות בזבזניים או אורחות של פזרנות שהם למעשה סוג הידור כזה שמבקש לעתים למנוע משפט צדק לעני וקיום הזכויות המגיעות:

שִׁפְטוּ-דַל וְיָתוֹם;  עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ. פַּלְּטוּ-דַל וְאֶבְיוֹן; מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּילוּ: תהלים.

לעתים העשיר מעליב עצמו כדי להשפט כמשפט העני על זכויותיו, אפשר היה לראות את תשובה מדבר כדבר העני בעת משפט התיספורת הוא טען להגנתו שיש לו שבעה עשר נכדים לפרנס... כמתרפס לעיני העם כמעליב עצמו כמבקש שלא יקחו אוכל מהפה של הילדים שלו וזאת שכתב ההגנה שלו הובא לידיעת העם בעתונות הפופולארית..  ומשכך.. מבקש מהעם למחול לו על חובו.. כמבקש את זכות העני להצדקה זאת.

כִּי-עַד-צֶדֶק, יָשׁוּב מִשְׁפָּט;  וְאַחֲרָיו, כָּל-יִשְׁרֵי-לֵב. מִי-יָקוּם לִי, עִם-מְרֵעִים;    מִי-יִתְיַצֵּב לִי, עִם-פֹּעֲלֵי אָוֶן. לוּלֵי יְהוָה, עֶזְרָתָה לִּי-- כִּמְעַט, שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי: תהלים.

לוּלֵי יְהוָה, עֶזְרָתָה לִּי-- כִּמְעַט, שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי:

צריך לחשוב על זה עם זה:

לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים, לְרָעֹת; וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב, לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים--לְהַטֹּת: שמות.

במצב כזה, שיש רבים מוטים, ובעת שהארץ המירה מאחד לשני אין מי שיקום עימו נגד המרעים ונגד פועלי האוון שאין מתנגדים להם שואל המשורר בבדידותו זאת:

מִי-יָקוּם לִי, עִם-מְרֵעִים;  מִי-יִתְיַצֵּב לִי, עִם-פֹּעֲלֵי אָוֶן.

ומפה התודה לבורא עולם:

אֱלֹהִים לָנוּ, מַחֲסֶה וָעֹז; עֶזְרָה בְצָרוֹת, נִמְצָא מְאֹד. עַל-כֵּן לֹא-נִירָא, בְּהָמִיר אָרֶץ; וּבְמוֹט הָרִים, בְּלֵב יַמִּים: תהלים.

אֱלֹהִים לָנוּ, מַחֲסֶה וָעֹז; עֶזְרָה בְצָרוֹת, נִמְצָא מְאֹד.

לוּלֵי יְהוָה צְבָאוֹת, הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט--כִּסְדֹם הָיִינוּ, לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ. שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה, קְצִינֵי סְדֹם; הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ, עַם עֲמֹרָה. לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה, שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים, לֹא חָפָצְתִּי. כִּי תָבֹאוּ, לֵרָאוֹת פָּנָי--מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם, רְמֹס חֲצֵרָי. לֹא תוֹסִיפוּ, הָבִיא מִנְחַת-שָׁוְא--קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא, לִי; חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא, לֹא-אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה. חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח; נִלְאֵיתִי, נְשֹׂא.  וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם--גַּם כִּי-תַרְבּוּ תְפִלָּה, אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ:  יְדֵיכֶם, דָּמִים מָלֵאוּ. רַחֲצוּ, הִזַּכּוּ--הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, מִנֶּגֶד עֵינָי:  חִדְלוּ, הָרֵעַ.  לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט, אַשְּׁרוּ חָמוֹץ; שִׁפְטוּ יָתוֹם, רִיבוּ אַלְמָנָה.  לְכוּ-נָא וְנִוָּכְחָה, יֹאמַר יְהוָה; אִם-יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם-יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ.  אִם-תֹּאבוּ, וּשְׁמַעְתֶּם--טוּב הָאָרֶץ, תֹּאכֵלוּ.  וְאִם-תְּמָאֲנוּ, וּמְרִיתֶם--חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ, כִּי פִּי יְהוָה דִּבֵּר: ישעיהו.

לוּלֵי יְהוָה צְבָאוֹת, הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט--כִּסְדֹם הָיִינוּ, לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ.

התורה כשריד לברית חורב היא זאת ששומרת עלינו לא להדמות לסדום, לעתים כאור בדרך לשוב מסדום.

שִׁמְעוּ דְבַר-יְהוָה, קְצִינֵי סְדֹם; הַאֲזִינוּ תּוֹרַת אֱלֹהֵינוּ, עַם עֲמֹרָה.

קיום ההומו כמושל, גם בהנהגה האזרחית וגם בהנהגה הצבאית הוא למעשה המשלתכם למושל בכם:

אם הקצינים:

קְצִינֵי סְדֹם;

אז העם:

עַם עֲמֹרָה:

דברי הרב הצבאי אתמול לכבוד יום הזכרון, היו דברים טובים, עד שהרב לא ינהיג למעשה הוא נחשב סריס בעת המושל הזה:

וזאת סכנה, שבנט יכול להפיל את ישראל למקום הזה:

לָמָּה-לִּי רֹב-זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְהוָה, שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים; וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים, לֹא חָפָצְתִּי. כִּי תָבֹאוּ, לֵרָאוֹת פָּנָי--מִי-בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם, רְמֹס חֲצֵרָי. לֹא תוֹסִיפוּ, הָבִיא מִנְחַת-שָׁוְא--קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא, לִי;

לזכות ישראל יאמר-

עם ישראל לא בחר בבנט. בנט לא יכול להחשב ראש על ישראל כשרק 6 אחוז מן האזרחים בחרו בו.

מִזְמוֹר שִׁיר, לְיוֹם הַשַּׁבָּת.

טוֹב, לְהֹדוֹת לַיהוָה;    וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן.

לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ;    וֶאֱמוּנָתְךָ, בַּלֵּילוֹת.

עֲלֵי-עָשׂוֹר, וַעֲלֵי-נָבֶל;    עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר.

כִּי שִׂמַּחְתַּנִי יְהוָה בְּפָעֳלֶךָ;    בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן.

מַה-גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהוָה;    מְאֹד, עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ.

אִישׁ-בַּעַר, לֹא יֵדָע;    וּכְסִיל, לֹא-יָבִין אֶת-זֹאת.

בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים, כְּמוֹ עֵשֶׂב, וַיָּצִיצוּ, כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן:    לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי-עַד.

וְאַתָּה מָרוֹם--    לְעֹלָם יְהוָה.

כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ, יְהוָה--    כִּי-הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ:

יִתְפָּרְדוּ,    כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן.

וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי;    בַּלֹּתִי, בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן.

וַתַּבֵּט עֵינִי,    בְּשׁוּרָי:

בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים--    תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי.

צַדִּיק, כַּתָּמָר יִפְרָח;    כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה.

שְׁתוּלִים, בְּבֵית יְהוָה;    בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ.

עוֹד, יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה;    דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ.

לְהַגִּיד, כִּי-יָשָׁר יְהוָה;    צוּרִי, וְלֹא-עלתה (עַוְלָתָה) בּוֹ.

עוֹד, יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה;    דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ.לְהַגִּיד, כִּי-יָשָׁר יְהוָה;    צוּרִי, וְלֹא-עלתה (עַוְלָתָה) בּוֹ.

 הֶאָנֹכִי הָרִיתִי, אֵת כָּל-הָעָם הַזֶּה--אִם-אָנֹכִי, יְלִדְתִּיהוּ:  כִּי-תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ, כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת-הַיֹּנֵק, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו.  מֵאַיִן לִי בָּשָׂר, לָתֵת לְכָל-הָעָם הַזֶּה:  כִּי-יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר, תְּנָה-לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה. לֹא-אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי, לָשֵׂאת אֶת-כָּל-הָעָם הַזֶּה:  כִּי כָבֵד, מִמֶּנִּי.  וְאִם-כָּכָה אַתְּ-עֹשֶׂה לִּי, הָרְגֵנִי נָא הָרֹג--אִם-מָצָאתִי חֵן, בְּעֵינֶיךָ; וְאַל-אֶרְאֶה, בְּרָעָתִי. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, אֶסְפָה-לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, כִּי-הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו; וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ. וְיָרַדְתִּי, וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם, וְאָצַלְתִּי מִן-הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ, וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם; וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם, וְלֹא-תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ: במדבר.

אֶסְפָה-לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, כִּי-הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו; וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ. וְיָרַדְתִּי, וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם, וְאָצַלְתִּי מִן-הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ, וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם; וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם, וְלֹא-תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ:

וּמֹשֶׁה, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה--בְּמֹתוֹ; לֹא-כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא-נָס לֵחֹה.  וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב, שְׁלֹשִׁים יוֹם; וַיִּתְּמוּ, יְמֵי בְכִי אֵבֶל מֹשֶׁה. וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מָלֵא רוּחַ חָכְמָה--כִּי-סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת-יָדָיו, עָלָיו; וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה. וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהוָה, פָּנִים אֶל-פָּנִים. לְכָל-הָאֹתֹת וְהַמּוֹפְתִים, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְהוָה, לַעֲשׂוֹת, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם--לְפַרְעֹה וּלְכָל-עֲבָדָיו, וּלְכָל-אַרְצוֹ.  וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה, וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל: דברים.

וּמֹשֶׁה, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה--בְּמֹתוֹ; לֹא-כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא-נָס לֵחֹה.

וַיַּעַבְדוּ הָעָם אֶת-יְהוָה, כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ; וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים, אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשׁוּעַ, אֲשֶׁר רָאוּ אֵת כָּל-מַעֲשֵׂה יְהוָה הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל.  וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, עֶבֶד יְהוָה, בֶּן-מֵאָה וָעֶשֶׂר, שָׁנִים.  וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ, בְּתִמְנַת-חֶרֶס בְּהַר אֶפְרָיִם, מִצְּפוֹן, לְהַר-גָּעַשׁ. וְגַם כָּל-הַדּוֹר הַהוּא, נֶאֶסְפוּ אֶל-אֲבוֹתָיו; שופטים.

וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים, אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשׁוּעַ, אֲשֶׁר רָאוּ אֵת כָּל-מַעֲשֵׂה יְהוָה הַגָּדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל.

לְהַגִּיד, כִּי-יָשָׁר יְהוָה;    צוּרִי, וְלֹא-עלתה (עַוְלָתָה) בּוֹ.

כֹּה אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת, עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת, בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם; וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ, מֵרֹב יָמִים. וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ, יְלָדִים וִילָדוֹת, מְשַׂחֲקִים, בִּרְחֹבֹתֶיהָ.  כֹּה אָמַר, יְהוָה צְבָאוֹת, כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה, בַּיָּמִים הָהֵם--גַּם-בְּעֵינַי, יִפָּלֵא, נְאֻם, יְהוָה צְבָאוֹת: זכריה.

וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ, מֵרֹב יָמִים.

עוֹד, יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה;    דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ.

לימודי שנת שבעים וארבע לקוממיות שהפכה לעצמאות.

וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ וּבָנָ֛יו וְאִשְׁתּ֥וֹ וּנְשֵֽׁי־בָנָ֖יו אִתּֽוֹ׃  כָּל־הַֽחַיָּ֗ה כָּל־הָרֶ֨מֶשׂ֙ וְכָל־הָע֔וֹף כֹּ֖ל רוֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֑רֶץ  לְמִשְׁפְּחֹ֣תֵיהֶ֔ם יָֽצְא֖וּ מִן־הַתֵּבָֽה׃ וַיִּ֥בֶן נֹ֛חַ מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהוָ֑ה וַיִּקַּ֞ח מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהֹרָ֗ה וּמִכֹּל֙ הָע֣וֹף הַטָּה֔וֹר וַיַּ֥עַל עֹלֹ֖ת בַּמִּזְבֵּֽחַ׃

וַיָּ֣רַח יְהוָה֮ אֶת־רֵ֣יחַ הַנִּיחֹחַ֒ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־לִבּ֗וֹ לֹֽא־אֹ֠סִף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת־הָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם  כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָֽאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־כָּל־חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי׃  עֹ֖ד כָּל־יְמֵ֣י הָאָ֑רֶץ זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ׃ פרשת נֹ֕חַ.

מנהג עולה היה גם בימיו של נח.

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:  כִּי תָבֹאוּ, אֶל-אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, אֲשֶׁר אֲנִי, נֹתֵן לָכֶם.  וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַיהוָה, עֹלָה אוֹ-זֶבַח, לְפַלֵּא-נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה, אוֹ בְּמֹעֲדֵיכֶם--לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ, לַיהוָה, מִן-הַבָּקָר, אוֹ מִן-הַצֹּאן: במדבר.

וזאת מן הבקר ומן הצאן.

אִשֶּׁה

ולא :

אִשָּׁה

אַךְ־בָּשָׂ֕ר בְּנַפְשׁ֥וֹ דָמ֖וֹ לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃ וְאַ֨ךְ אֶת־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙֙ אֶדְרֹ֔שׁ מִיַּ֥ד כָּל־חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד  הָֽאָדָ֗ם מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אֶדְרֹ֖שׁ אֶת־נֶ֥פֶשׁ הָֽאָדָֽם׃ שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔ם בָּֽאָדָ֖ם דָּמ֣וֹֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת־הָֽאָדָֽם׃ פרשת נֹ֕חַ.

מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אֶדְרֹ֖שׁ אֶת־נֶ֥פֶשׁ הָֽאָדָֽם׃

אִ֣ישׁ

ולא:

אִשָּׁה

אָחִ֔יו

ולא:

אֲחֹתוֹ

נקודה למחשבה:

אמנון שאנס את אחותו תמר, למעשה עשה מעשה כנען ואבשלום אחיו הקיא אותו מן הארץ.

אמנון ותמר זה לא סיפור אהבה- זה מעשה תועבה, זה מעשה כנען.

וַיְדַבֵּ֨ר יְהֹוָ֧ה אֶל-מֹשֶׁ֛ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינַ֖י בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד בְּאֶחָד֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְצֵאתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר:  שְׂא֗וּ אֶת-רֹאשׁ֨ כָּל-עֲדַ֣ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֔ל לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֔וֹת כָּל-זָכָ֖ר לְגֻלְגְּלֹתָֽם: מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה כָּל-יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵ֑ל תִּפְקְד֥וּ אֹתָ֛ם לְצִבְאֹתָ֖ם אַתָּ֥ה וְאַֽהֲרֹֽן: וְאִתְּכֶ֣ם יִֽהְי֔וּ אִ֥ישׁ אִ֖ישׁ לַמַּטֶּ֑ה אִ֛ישׁ רֹ֥אשׁ לְבֵית-אֲבֹתָ֖יו הֽוּא: וְאֵ֨לֶּה֙ שְׁמ֣וֹת הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר יַֽעַמְד֖וּ אִתְּכֶ֑ם לִרְאוּבֵ֕ן אֱלִיצ֖וּר בֶּן-שְׁדֵיאֽוּר: לְשִׁמְע֕וֹן שְׁלֻֽמִיאֵ֖ל בֶּן-צוּרִֽישַׁדָּֽי:  לִֽיהוּדָ֕ה נַחְשׁ֖וֹן בֶּן-עַמִּֽינָדָֽב:  לְיִ֨שָּׂשכָ֔ר נְתַנְאֵ֖ל בֶּן-צוּעָֽר:  לִזְבוּלֻ֕ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן-חֵלֹֽן:  לִבְנֵ֣י יוֹסֵ֔ף לְאֶפְרַ֕יִם אֱלִֽישָׁמָ֖ע בֶּן-עַמִּיה֑וּד לִמְנַשֶּׁ֕ה גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן-פְּדָהצֽוּר:  לְבִ֨נְיָמִ֔ן אֲבִידָ֖ן בֶּן-גִּדְעֹנִֽי: לְדָ֕ן אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן-עַמִּֽישַׁדָּֽי: לְאָשֵׁ֕ר פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן-עָכְרָֽן:  לְגָ֕ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן-דְּעוּאֵֽל:  לְנַ֨פְתָּלִ֔י אֲחִירַ֖ע בֶּן-עֵינָֽן: אֵ֚לֶּה (קריאי) קְרוּאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה נְשִׂיאֵ֖י מַטּ֣וֹת אֲבוֹתָ֑ם רָאשֵׁ֛י אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל הֵֽם:  וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֖ה וְאַֽהֲרֹ֑ן אֵ֚ת הָֽאֲנָשִׁ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר נִקְּב֖וּ בְּשֵׁמֽוֹת: פרשת הַפְּקֻדִ֡ים- במדבר.

וְאִתְּכֶ֣ם יִֽהְי֔וּ אִ֥ישׁ אִ֖ישׁ לַמַּטֶּ֑ה אִ֛ישׁ רֹ֥אשׁ לְבֵית-אֲבֹתָ֖יו הֽוּא:

וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֖ה וְאַֽהֲרֹ֑ן אֵ֚ת הָֽאֲנָשִׁ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר נִקְּב֖וּ בְּשֵׁמֽוֹת:  וְאֵ֨ת כָּל-הָֽעֵדָ֜ה הִקְהִ֗ילוּ בְּאֶחָד֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י וַיִּתְיַֽלְד֥וּ עַל-מִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֗וֹת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֛ה וָמַ֖עְלָה לְגֻלְגְּלֹתָֽם:  כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת-מֹשֶׁ֑ה וַֽיִּפְקְדֵ֖ם בְּמִדְבַּ֥ר סִינָֽי: פרשת הַפְּקֻדִ֡ים- במדבר.

וַיִּתְיַֽלְד֥וּ עַל-מִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם

וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי:  וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר: לֵךְ מִזֶּה וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן: וְהָיָה מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם: וַיֵּלֶךְ וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יְהוָה וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן: וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב וּמִן הַנַּחַל יִשְׁתֶּה: וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיִּיבַשׁ הַנָּחַל כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ:  וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר: קוּם לֵךְ צָרְפַתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן וְיָשַׁבְתָּ שָׁם הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ: מלכים.

קוּם לֵךְ צָרְפַתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן

שיהיה ברור ליעל גרמן, היא לא משרתת כשגרירה בצרפת. היא משרתת ב- FRANCE. מי שקרא בשם למדינת FRANCE בשם צרפת טעה. פראנס היא לא צרפת. וזאת על פי דבר תורה.

ברור שהיא לא אליהו התשבי .. 

בערבית גרמניא- זה אלמניא.

נצפו פעולות ביחס לפראנס שמישהו בישראל שם לה שם שקר בעברית. וזאת שבירת קסם.

כדי לקיים את מגרש צרפתה - אתה חייב לעשות שלום עם לבנון.

וַיַּ֛עַשׂ אֶת־מְעִ֥יל הָֽאֵפֹ֖ד מַֽעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֑ג כְּלִ֖יל תְּכֵֽלֶת׃ וּפִֽי־הַמְּעִ֥יל בְּתוֹכ֖וֹ כְּפִ֣י תַחְרָ֑א שָׂפָ֥ה לְפִ֛יו סָבִ֖יב לֹ֥א יִקָּרֵֽעַ׃ וַֽיַּעֲשׂוּ֙ עַל־שׁוּלֵ֣י הַמְּעִ֔יל רִמּוֹנֵ֕י תְּכֵ֥לֶת וְאַרְגָּמָ֖ן וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֑י מָשְׁזָֽר׃ פרשת פְקוּדֵ֤י הַמִּשְׁכָּן֙.

תַחְרָ֑א שָׂפָ֥ה לְפִ֛יו סָבִ֖יב לֹ֥א יִקָּרֵֽעַ׃

כמו מה שקוראים לו מכפלת. שהבד לא יקרע  בקצהו.

צריך לחשוב על הדיוק   של ההוראה בתורה, כולל, ההסבר לחייט איך צריך לתפור את הבד ולמה.

וַיַּ֖עַשׂ אֶת־הַבְּרִ֣יחַ הַתִּיכֹ֑ן לִבְרֹ֨חַ֙ בְּת֣וֹךְ הַקְּרָשִׁ֔ים מִן־הַקָּצֶ֖ה אֶל־הַקָּצֶֽה׃ וְֽאֶת־הַקְּרָשִׁ֞ים צִפָּ֣ה זָהָ֗ב וְאֶת־טַבְּעֹתָם֙ עָשָׂ֣ה זָהָ֔ב בָּתִּ֖ים לַבְּרִיחִ֑ם וַיְצַ֥ף אֶת־הַבְּרִיחִ֖ם זָהָֽב׃

וַיַּ֨עַשׂ֙ אֶת־הַפָּרֹ֔כֶת תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר מַֽעֲשֵׂ֥ה חֹשֵׁ֛ב עָשָׂ֥ה אֹתָ֖הּ כְּרֻבִֽים׃ וַיַּ֣עַשׂ לָ֗הּ אַרְבָּעָה֙ עַמּוּדֵ֣י שִׁטִּ֔ים וַיְצַפֵּ֣ם זָהָ֔ב וָֽוֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב וַיִּצֹ֣ק לָהֶ֔ם אַרְבָּעָ֖ה אַדְנֵי־כָֽסֶף׃ וַיַּ֤עַשׂ מָסָךְ֙ לְפֶ֣תַח הָאֹ֔הֶל תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר מַֽעֲשֵׂ֖ה רֹקֵֽם׃ וְאֶת־עַמּוּדָ֤יו חֲמִשָּׁה֙ וְאֶת־וָ֣וֵיהֶ֔ם וְצִפָּ֧ה רָֽאשֵׁיהֶ֛ם וַחֲשֻֽׁקֵיהֶ֖ם זָהָ֑ב וְאַדְנֵיהֶ֥ם חֲמִשָּׁ֖ה נְחֹֽשֶׁת׃ פרשת וַיַּקְהֵ֣ל. 

וַיְצַ֥ף

וְצִפָּ֧ה

.וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה הִנֵּ֨ה אָֽנֹכִ֜י בָּ֣א אֵלֶיךָ֮ בְּעַ֣ב הֶֽעָנָן֒ בַּֽעֲב֞וּר יִשְׁמַ֤ע הָעָם֙ בְּדַבְּרִ֣י עִמָּ֔ךְ וְגַם־בְּךָ֖ יַֽאֲמִ֣ינוּ לְעוֹלָ֑ם וַיַּגֵּ֥ד מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְהוָֽה׃ פרשת כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה.

בְּעַ֣ב הֶֽעָנָן֒

גם עב וגם ענן.. כשתי מילים שאינן בעלות אותה משמעות.

העב על פי הבנת המשפט, בחוקי השפה, נשמע כמו חל מהענן, עב הענן.. העב של הענן..

הִנֵּ֨ה אָֽנֹכִ֜י בָּ֣א אֵלֶיךָ֮ בְּעַ֣ב הֶֽעָנָן֒

ובהמשך:

וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיֹ֣ת הַבֹּ֗קֶר וַיְהִי֩ קֹלֹ֨ת וּבְרָקִ֜ים וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר וְקֹ֥ל שֹׁפָ֖ר חָזָ֣ק מְאֹ֑ד וַיֶּֽחֱרַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה׃ פרשת כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה.

וְעָנָ֤ן כָּבֵד֙ עַל־הָהָ֔ר